מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים:
הגבישים האיומים של אטלנטיס
הנושא של אטלנטיס ומערכת אנרגיה עולמית מובילים אותנו לחפש מקורות אזוטריים על "מגדלי הכח של אטלנטיס". אובליסקים אלה של כח מוזכרים לראשונה בספר "A Dweller on Two Planets" ולאחר מכן מכונים "הגביש האיום" (“Terrible crystal”) בתקשורים (Psychic readings) שנעשו בווירג'יניה ביץ' על ידי אדגר קייסי. כפי שנראה בהמשך, לא לגמרי ברור מה היו "הגבישים האיומים" הללו, אבל נראה שהם סוג של מגדל קריסטל מהדהד עצום, שנראה כאובליסק גרניט רווי בגבישי קוורץ זעירים.
על פי ספרים על אטלנטיס שפורסמו בסוף המאה ה-19, אנשים אלו החזיקו בטכנולוגיה מתקדמת שכללה חשמל, מתכות קשות, מכשירים קוליים (sonics) ואפילו מטוסים. היו להם גם מגדלים או אובליסקים שמכניסים איזושהי אנרגיה לאטמוספירה. נראה שמגדלי הקריסטל הענקיים האלה, או הגבישים האיומים, היו דומים למערכת של שידור חשמל ממגדלים כפי שהוצע על ידי הממציא הנודע ניקולה טסלה.
הידע על "הגבישים האיומים" הללו והטכנולוגיה המוזרה שלהם מגיעים בעיקר מטקסטים מטפיזיים כמו אלה של אדגר קייס, האגודה התאוסופית, האחווה הלמוריאנית (Lemurian Fellowship) וקבוצות דומות אחרות. במאמר זה נתמקד בעיקר בשלושה מקורות, תורתו של אדגר קייס והספרים "A Dweller on Two Planets" ו"An Earth Dweller Return".
מגדל Maxt המדהים של אטלנטיס
מגדלי הכוח של אטלנטיס, וספינות האוויר ששאבו מהם כוח, הוצגו בפירוט רב בשני ספרים יוצאי דופן, "A Dweller on Two Planets" ו"An Earth Dweller Return".
הספר "A Dweller on Two Planets" כביכול הוכתב לראשונה בשנת 1884 על ידי "פילוס הטיבטי" (“Phylos the Thibetan” ) לצעיר קליפורני בשם פרדריק ספנסר אוליבר (Frederick Spencer Oliver) שכתב את ההכתבות בכתב יד בשנת 1886. כתב היד לא פורסם עד 1899, אז יצא לבסוף כספר. ב-1940 פורסם ספר ההמשך, "An Earth Dweller Return", על ידי 'האחווה הלמוריאנית של ראמונה' ('The Lemurian Fellowship of Ramona') מקליפורניה. כמו כן, אושר ל"פילוס הטיבטי" כי ספר זה הוכתב לכאורה לבת' נמראי (Beth Nimrai). שני הספרים הם ההיסטוריה הארוכה והמורכבת של מספר אנשים והקארמה שנוצרה על ידי כל אחד מהם במהלך חייהם המרובים, בעיקר היחסים והאירועים הקרמתיים של ה"אמנואנסיס" (“Amanuensis”) פרדריק ספנסר אוליבר וסבבי חייו השונים כרקסדהל (Rexdahl), אייסה (Aisa) ומיינין (Mainin) עם חייו המרובים של "פילוס" בתור אוארדל (Ouardl), זו לאם (Zo Lahm), זיילם (Zailm) וולטר פירסון (Walter Pierson), שהוצגה לו דלת סודית במורדות הר שאסטה, הר מסתורי בצפון קליפורניה. חלק גדול מהספר מתרחש באזור שאסטה בעוד שחלקים אחרים מתרחשים באטלנטיס.
לרוב קשה לעקוב אחר שני הספרים, המתארים את החיים הקודמים ואת מחזורי הקארמה והלידה מחדש בין לא פחות משמונה אנשים, גברים ונשים, כולל בת' נמראי, האמנואנסיס של הספר המאוחר יותר "An Earth Dweller Return". ספר זה הוא במידה רבה ניסיון לתקן ולהבהיר חלק ניכר מהחומר ב-"A Dweller on Two Planets" ושני הספרים מכילים מידע רב ומפורט על החיים, הזמנים, התרבות והטכנולוגיה של אטלנטיס הקדומה, כולל ספינות האוויר שנקראו ויילקסי (vailxi) ברבים או ויילקס (vailx) ביחיד.
הספר "Dweller on Two Planets" נשאר ספר אוקולטי (תורת הנסתר) פופולרי במשך כמעט 100 שנה, בעיקר בגלל שהוא מכיל תיאורים מפורטים של מכשירים וטכנולוגיה שללא ספק הקדימו את מסגרת הזמן שבה הוא נכתב. כפי שנכתב על הכריכה של אחת המהדורות של הספר, "אחד הפלאים הגדולים ביותר של זמננו הוא האופן המופלא שבו חזה "Dweller on Two Planets" המצאות שהטכנולוגיה המודרנית הגשימה לאחר כתיבת הספר.
בין המצאות ומכשירים המוזכרים בשני הספרים הם מזגנים, כדי להתגבר על אדים קטלניים ומזיקים; מנורות צילינדר בוואקום (airless cylinder lamps), צינורות קריסטל המוארים ב"כוחות צד הלילה" (“night side forces”); רובים חשמליים המשתמשים בחשמל ככוח הנעה (דומה מאד ל-Railgun שזו המצאה חדשה מאד); תחבורת מונורייל; מחוללי מים (Water generators) שהם מכשירים לעיבוי מים מהאטמוספירה; והויילקס, ספינה אווירית הנשלטת על ידי כוחות לוויטציה ודחייה.
רבות מהמילים והמונחים בספרים זהים לאלו בקריאות מאוחרות יותר של אדגר קייסי, כגון "כוחות צד לילה" והמונח "פוסיד" (“Poseid”) עבור אטלנטיס. אמנם אימות של איזשהו מידע בכל אחד מהספרים אינו אפשרי, אך החומר מרתק ומעניין כל סטודנט למדעי העולם העתיק. בפרק השני של "Dweller on Two Planets", הגיבור, זיילם (גלגול מוקדם יותר של פילוס ווולטר פירסון), מבקר בקאיפול (Caiphul), בירת אטלנטיס, וצופה במכשירים אלקטרוניים נפלאים רבים ובמערכת המונורייל.
בפרק הרביעי, ספינות האוויר האלקטרומגנטיות של אטלנטיס מוצגות יחד עם רדיו וטלוויזיה (אל תשכחו, הספר הזה נכתב ב-1886). מוסבר שספינות האוויר, בדומה לצפלין אך יותר כמו ספינת אוויר בצורת סיגר, הן עם כבידה אלקטרו-מגנטית (electro-magnetic gravitational) ומסוגלות להיכנס למים כצוללת או לנוע באוויר. מאוחר יותר, בפרק 16, זיילם יוצא למסע בויילקס אל "סוארן" ("Suern") שהיא ככל הנראה הודו העתיקה או בסביבותיה.
בפרק 18 מבקר זיילם במושבות ה"יומאוריאן" (“Umaurean” - היום אמריקה) של פוסיד. בחלק מרתק של הספר, הויילקס עוצר ללילה כדי לבקר במבנה על פסגת הטיטון (Tetons). על פי הטקסט:
על הגבוה שבהם ניצב, אולי במשך 500 שנה, מבנה עשוי לוחות גרניט כבדים. הוא הוקם במקור למטרה כפולה של פולחן אינקאל ( Incal - השמש, או האל), וחישובים אסטרונומיים, אבל שימש בימי כמנזר. לא היה שביל במעלה הפסגה, ואמצעי הגישה היחידי היה באמצעות ויילקס.
פרדריק ספנסר אוליבר טוען אז, בהפסקה בסיפור, שקירות לוחות גרניט המסיביים התגלו בשנת 1886 על ידי פרופסור היידן (Professor Hayden), לכאורה האדם הראשון שטיפס על הגרנד טיטון. אם לוחות גרניט מסיביים כאלה, בוודאי במצב גרוע וכנראה מאמינים שנוצרו באופן טבעי, אכן קיימים על או ליד פסגת הגרנד טיטון, אין דרך לדעת.
לאחר מכן הם מבקרים במכרות הנחושת העתיקים של אזור ימת סופיריור (שאכן קיימים והן עובדה ארכיאולוגית, אם כי לא מוסברת בצורה מספקת) ואז חוזרים לפוסיד, ועושים חלק מהמסע מתחת למים.
בחזרה באטלנטיס (פוסיד) זיילם עושה את הטעות של להסתבך עם שתי נשים בו-זמנית, וההשלכות הקרמתיות הן חמורות, כאשר הוא עומד להינשא לאחת מהנשים, השנייה חושפת אותו וטרגדיה באה כאשר שתי הנשים נהרגות. האחת מתאבדת והשניה עומדת באור מקסין (Maxin Light), מעין אלומת סופר-אנרגיה במרכז המקדש הגדול, מקבילה לזו שהוזכרה בקריאה דומה של אדגר קייס (440-5; 20 בדצמבר, 1933). לאור המקסין הזה היה כנראה קשר למגדלי האנרגיה הענקיים ול"גבישים האיומים" של אטלנטיס. אולי זו הייתה קשת חשמלית ענקית שיצאה מאחד המגדלים. מגדלים אלו תפקדו באופן דומה לאלה שתוכננו על ידי הממציא הגדול טסלה.
בפרק 18, זיילם מתרחק במהירות בוויילקס הפרטי שלו ומשוטט לזמן מה בחיפוש אחר זהב בדרום אמריקה, באמצעות גלאי מינרלים אלקטרוני, מחולל מים ורובה חשמלי. תוך כדי חיפוש זהב הוא נלכד במערה קטנה על ידי הכהן המרושע מיינין (Mainin - שהוא גלגול מוקדם של פרדריק ספנסר אוליבר, האמנואנסיס של הספר) ומת.
כמה גלגולים מאוחר יותר, זיילם (פילוס) נלקח במסע אסטרלי לנוגה (Venus), ומכאן שם הספר, "Dweller on Two Planets". למרות שזה קטע קצר, חלק זה של הספר מזכיר במקצת את "Easy Journey To Other Planets" של הארי קרישנה מאת סוואמי פרבהופאדה.
בספר השני, "An Earth Dweller's Return", רוב הטקסט משמש להסבר אלמנטים של "Dweller on Two Planets" שנותרו לא מוסברים, במיוחד הקשר הקרמתי בין פילוס עצמו לפרדריק ספנסר אוליבר. עם זאת, חלק גדול מהספר הזה נכנס למדע של אטלנטיס, כולל הסיבה לכח הכבידה; חום, מגנטיות ותנועה; התמרה של חומר; אור מקסין; מגדל אובליסק אנרגיה ענק המכונה מקסט (Maxt); מנורת צילינדר בוואקום; לוויטציה; ועוד.
החלק החמישי של הספר נקרא "תיאור של מסע בעזרת ויילקס" (“Description Of A Journey By vailx”). לפי הטקסט, "הויילקס האטלנטי היה כלי אווירי שהונע על ידי זרמים שמקורם בצד הלילה של הטבע", אומר הספר:
הגובה היה תלוי לחלוטין בהנאה. מסיבה זו התאפשרו תצפיות רחבות עם מגוון גדול של נופים. חדרי הויילקס חוממו על ידי כוחות נאווז (Navaz - צד הלילה של הטבע) והושמו בצפיפות האוויר המתאימה באותם אמצעים. כל כך מהר השתנה האספקט של הדברים מלמטה, עד שהצופה, שהביט לאחור, הביט במראה מתמוסס. הזרמים, שנגזרו מצד הלילה של הטבע, אפשרו השגת קצב מהירות זהה לסיבוב היומי של כדור הארץ. לדוגמה, נניח שהיינו בגובה של עשרה מייל ושהשעה הייתה הרגע של מרידיאן השמש. באותו רגע מרידיאן, נוכל להישאר עם הפנים קדימה ללא הגבלת זמן, בעוד כדור הארץ מסתובב מתחת במהירות של כ-17 מייל לדקה. או שאפשר להגדיר את מקשי הכיוון ההפוך, והויילקס שלנו היה ממהר להתרחק ממקומו באותה מהירות כמעט מפחידה - מפחידה למי שלא רגיל אליה, אבל לא כך לתושבים האטלנטיים החוזרים, שבעידן הדלי שיבוא יסעו בנתיבים המהירים של היבשה, הים והאוויר ללא מחשבה על פחד.
במהלך המסע, הוויילקס מוכה בסערה ונעשה שימוש בכוחות הצד של הלילה. זה נשמע כמו כלי שיט טעון שנע במים או באוויר על ידי אנטי-כבידה טעונה חשמלית:
מפתחות הדחייה היו מכוונים, וכרגע היינו כל כך גבוה באוויר, שכל מה שסבב את הספינה הסגורה שלנו עכשיו היו ענני צירוס - ענני ברד הוחזקו למעלה על ידי עליית הרוחות שהיו חמורות מספיק כדי להיות מסוכנות אילו הונע הכלי שלנו על ידי כנפיים, מאווררים או מאגרי גז. אבל כאשר הפקנו את כוחות ההנעה והדחייה שלנו מצד הלילה של הטבע, או בביטוי הפוסיידי, מהנאווז, ספינדלי (spindles) האוויר הלבנים הארוכים שלנו לא חששו מסערה חמורה ככל שתהיה. ...הערב לא היה רחוק כאשר הוצע כי הסופה תהיה פרועה יותר בקרבת כדור הארץ, ולכן מקשי הדחייה נקבעו לדרגה קבועה, מה שהפך את ההתקרבות לקרקע בלתי אפשרית להתרחשות של תאונה.
הפרק ממשיך לדבר על המסע, ומזכיר את היעד, סוארניס (Suernis -הודו) ואת מתקני האוויר עם הגלגלים והבוכנות המאזנים את לחץ התא. בקטע 418 של הטקסט נאמר:
הוויילקס בו נעשה שימוש היה בערך בגודל אמצע התנועה. כלים אלה נוצרו בארבעה אורכים סטנדרטיים: מספר אחד, כ-25 רגל; מספר שתיים, 80 רגל; מספר שלוש כ-155 רגל; בעוד שהגדול ביותר היה באורך של כ-300 מאות רגל. הספינדלים (spindles) הארוכים הללו היו מחטים חלולות מאלומיניום, הכוללות מעטפת חיצונית ופנימית שביניהן הוצבו אלפים רבים של תומכות T כפולות, סידור היוצר קשיחות וחוזק אינטנסיביים. מחיצות אחרות יצרו תומכות אחרות של כוח התנגדות נוסף. מאמצע הספינה הצטמצמו הכלים בשני הקצוות לנקודות חדות. רוב הויילקס סופקו עם סידור שאיפשר סיפון טיילת פתוח בקצה אחד. הקוטר של הוויילקס שבו השתמש זיילם היה כ-15 רגל ו-7 אינץ'. חלונות קריסטל בעלי חוזק התנגדות עצום היו מסודרים בשורות כמו חורים לאורך הצדדים, עם כמה מהם למעלה וכמה אחרים ברצפה, ובכך העניקו תצפית לכל הכיוונים.
מה שמרתק בקריאת תיאורים של מה שנקרא ויילקס אטלנטי בספרים אלה, כמו גם בתיאורים הקצרים שלהם בקריאות אדגר קייסי, הוא הדמיון שלהם לתיאורי הווימאנות בטקסטים הודיים עתיקים ולמספר עב"מים שנצפו בזמננו, כולל בסוף המאה ה-19.
כפי שמציינת פסקת הכריכה האחורית במהדורה אחת של "A Dweller on Two Planets", הספר הזה, והתיאור שלו של כלי טיס ארוך, גלילי בצורת סיגר, הם חיזיון מפעים מוקדם לא רק של עב"מים רבים שנראים היום, אלא של סוג של כלי שאולי עדיין ייוצר על ידי יצרן בעתיד הקרוב! זה שחלק מתצפיות עב"מים של כלים דומים ב-40 השנים האחרונות עשויות איכשהו להיות ויילקס או וימנה מסוג אטלנטי או הודי הוא רעיון פנטסטי שככל הנראה מעולם לא נשקל על ידי הקהילה המדעית או על ידי חוקרי העב"מים הנוכחיים.
הקריסטל הגדול של אדגר קייס
מידע דומה לזה שבספרי פילוס מגיע ממידע ה"תקשור" שדווח מאדגר קייסי והאגודה למחקר והארה (Association for Research and Enlightenment - A.R.E), מווירג'יניה ביץ', וירג'יניה. אגודה זו נוסדה כספרייה ומרכז כדי ללמוד את התקשורים הרבים של אדגר קייסי על חיים קודמים, מדעי אטלנטיס ומצרים ומידע בריאותי אלטרנטיבי.
אדגר קייסי, הידוע בתור "הנביא הישן", נולד ב-18 במרץ 1877, בחווה ליד הופקינסוויל, קנטקי. עוד כילד הוא הפגין כוחות תפיסה שנראו מעבר לטווח הנורמלי. בשנת 1898, בגיל 21, הפך למוכר בחברה סיטונאית למכשירי כתיבה ופיתח שיתוק הדרגתי של שרירי הגרון שאיים באובדן קולו. כשהרופאים לא הצליחו למצוא סיבה לשיתוק המוזר, הוא התחיל לפגוש מהפנט. במהלך טראנס, הראשון מיני רבים, המליץ קייסי על טיפול תרופתי וטיפול מניפולטיבי ששיחזר את קולו בהצלחה וריפא את צרות הגרון שלו.
הוא התחיל לעשות קריאות לאנשים, בעיקר בעלות אופי רפואי, וב-9 באוקטובר 1910, הניו יורק טיימס פירסם שני עמודים של כותרות ותמונות על תופעת קייסי. עד שאדגר קייס מת ב-3 בינואר 1945, בווירג'יניה ביץ', הוא השאיר הרבה יותר מ-14,000 תיעודים סטנוגרפיים של ההצהרות הטלפתיות-נבואיות שנתן ליותר מ-8,000 אנשים שונים במשך תקופה של 43 שנה. מסמכים מודפסים אלה מכונים "קריאות". מה שחשוב לדיון שלנו במאמר זה הוא שרבות מה"קריאות" הללו נוגעות לאטלנטיס, לחייהם הקודמים של אנשים באטלנטיס, ולספינות האוויר והגבישים שבהם נעשה שימוש באטלנטיס. הוא גם מדבר על כוחות "צד לילה" (“nightside”), כאן מאויתים כמילה אחת.
בקריאה 2437-1; 23 בינואר 1941, קייסי סיפר למטופל שלו:
...[בארץ האטלנטית] באותן תקופות של התרחבות גדולה יותר באשר לדרכים, אמצעים ודרכי יישום של נוחות רבה יותר עבור תושבי הארץ - דברים של תחבורה, מטוס כפי שנקרא היום, אבל אז ספינות אוויר, כי הם הפליגו לא רק באוויר אלא גם באלמנטים אחרים.
מספר אנשים שהגיעו לקייסי לקריאות חיים בודדות היו, על פי קריאותיו של קייסי, נווטים או מהנדסים במטוסים האלה. הוא התייחס למטופל הקריאה כאל "ישות":
בארץ האטלנטית, כאשר היו התפתחויות של הדברים האלה שנעשו עבור כוחות מוטיבציה שהובילו את האנשים לחלקים השונים של הארץ ולארצות אחרות. ישות ניווט חשובה אז.
(2124-3; 2 באוקטובר, 1931)
…[בארץ האטלנטית] כאשר האנשים הבינו את החוק של ישות כוחות אוניברסליים המסוגלת להעביר מסרים דרך החלל אל הארצות האחרות, כלים מוכוונים של אותה תקופה.
(2494-1; 26 בפברואר 1930)
קייסי כינה את הכוח המניע המשמש בכלים אלה "צד הלילה של החיים".
בארץ האטלנטית או בפוסידיה - ישות שלטה בפאר ובעוצמה ובהבנת המסתורין של היישום של מה שמכונה לעתים קרובות צד הלילה של החיים, או ביישום הכוחות האוניברסליים כפי שהובנו באותה תקופה.
(2897-1; 15 בדצמבר, 1929)
...[בתקופה האטלנטית] של אותם אנשים שצברו הרבה בהבנה של חוקים מכניים ויישום של צד הלילה של החיים להרס.
(2896-1; 2 במאי 1930)
קייסי מדבר על השימוש בקריסטלים או "אבני אש" עבור אנרגיה ויישומים נלווים. הוא גם מדבר על ניצול לרעה של כוח ואזהרות מפני חורבן שיבוא:
בארץ האטלנטית בתקופות של אקסודוס עקב נבואה או החלטה מראש של פעילויות שהביאו כוחות הרסניים. בין אלה שהיו לא רק ביוקטן אלא בפירנאים ובארץ מצרים, משום שדרכי התחבורה והתקשורת באמצעות ספינות אוויר של אותה תקופה היו כאלה שתיאר יחזקאל במועד הרבה יותר מאוחר.
(4353-4; 26 בנובמבר 1939)
...באטלנטיס כאשר היו פעילויות שהביאו למהפך השני בארץ. הישות הייתה מה שיהיה בהווה מהנדס החשמל - יישם את הכוחות או ההשפעות הללו על מטוסים, ספינות, ומה שהיום היית מכנה רדיו למטרות בונות או הרסניות.
(15741; 19 באפריל, 1938)
...בארץ האטלנטית לפני ההרס השני כשהייתה חלוקת איים, כאשר הפיתויים החלו בפעילויות של בני בליעל וילדי חוק האחד. הישות בין אלה שפירשו את המסרים שהתקבלו דרך הגבישים והשריפות שהיו אמורות להיות השריפות הנצחיות של הטבע. התפתחויות חדשות בנסיעות אוויר ומים אינן מפתיעות את הישות הזו, שכן אלה החלו להתפתח באותה תקופה לצורך בריחה.
(3004-1; 15 במאי 1943)
...בארץ האטלנטית בזמן התפתחותם של כוחות חשמליים שעסקו בהובלת כלים ממקום למקום, צילום מרחוק, התגברות על כוח הכבידה עצמו, הכנת הגביש, הגביש האדיר האיום; הרבה מזה הביא הרס.
(519-1; 20 בפברואר, 1934)
…בעיר פיוס באטלנטיס - בקרב אנשים שהשכילו להבין את היישום של צד הלילה של החיים או השפעות שליליות בספירות של כדור הארץ, של אלה שנתנו הבנה רבה לאופן הצליל, קול ותמונה וכיוצא באלה לאנשים מאותה תקופה.
(2856-1; 7 ביוני, 1930)
...בפוסידה התגוררה הישות בין אלה שהיו אחראים על אחסון הכוחות המניעים מהגבישים הגדולים שריכזו כל כך את האורות, את צורות הפעילויות, כמו לכוון את הספינות בים ובאוויר ובנוחות הגוף כקול טלוויזיה והקלטת קול.
(8131; 5 בפברואר 1935)
השימוש בקריסטלים כחלק חשוב מהטכנולוגיה מוזכר בקריאה ארוכה מ-29 בדצמבר 1933:
על אבן האש - פעילויות הישות ביצעו אז יישומים שעסקו הן בכוחות בונים כמו גם הרסניים באותה תקופה. טוב שיינתן משהו מתיאור זה כדי שהישות תבין את זה טוב יותר בהווה. במרכז מבנה שהיום ייאמר שהוא מצופה באבן לא מוליכה - משהו הדומה לאסבסט, עם... לא מוליכים אחרים כמו שמיוצרים כעת באנגליה בשם שמוכר היטב לרבים מהעוסקים בדברים כאלה. המבנה מעל האבן היה אובלי; או כיפה שבה יכול להיות... חלק שנגלל לאחור, כך שפעילות הכוכבים - ריכוז האנרגיות הנובעות מגופים שעלו באש בעצמם, יחד עם אלמנטים שנמצאים ואינם נמצאים באטמוספירה של כדור הארץ. הריכוז דרך המנסרות או הזכוכית (כפי שתקרא בהווה) היה באופן כזה שהוא פעל על המכשירים שהיו קשורים לדרכי הנסיעה השונות באמצעות שיטות אינדוקציה שהיו באותו אופי של שליטה כפי שבימינו נקרא שלט רחוק באמצעות רטט רדיו או כיוונים; למרות שסוג הכוח שהונע מהאבן פעל על כוחות ההנעה בכלים עצמם. המבנה נבנה כך שכאשר הכיפה נגללה לאחור, עשוי להיות מכשול קטן או לא ביישום הישיר של הכוח על כלים שונים שהיו אמורים להיות מונעים דרך החלל - בין אם ברדיוס הראייה ובין אם מוכוונים מתחת למים או מתחת לאלמנטים אחרים, או דרך אלמנטים אחרים. הכנת אבן זו הייתה אז בידי היוזמים בלבד; והישות הייתה בין אלו שכיוונו את השפעות הקרינה שהתעוררו, בצורה של קרניים שלא נראות לעין אך פעלו על האבנים עצמן כפי שנקבע בכוחות המניעים - אם המטוס הונף על ידי הגזים של התקופה; או אם להנחות את כלי הרכב יותר של הנאה שעלולים לעבור קרוב לארץ, או כלים על המים או מתחת למים. אלה, אם כן, הונעו על ידי ריכוז הקרניים מהאבן שמורכזה באמצע של בית הכוח, או תחנת הכוח (כפי שיהיה המונח בהווה). בכוחות הפעילים של אלה הביאה הישות כוחות הרס על ידי הקמה - בחלקים שונים של הארץ - מהסוג שאמור היה לפעול בייצור כוחות לצורות השונות של פעילות האנשים באותן ערים, בעיירות ובמדינות הסובבות אותו. אלה, שלא בכוונה, היו מכוונים גבוה מדי; והביאו את התקופה השנייה של כוחות ההרס לאנשי הארץ - ופרקו את הארץ לאיים האלה שלימים הפכו לזירת כוחות הרס נוספים בארץ. באמצעות אותה צורת אש התחדש גופם של פרטים; על ידי שריפה - באמצעות יישום של קרניים מהאבן - ההשפעות שהביאו כוחות הרס לאורגניזם של בעל חיים. מכאן שהגוף חידש עצמו לעתים קרובות; והוא נשאר בארץ ההיא עד החורבן בסופו של דבר; הצטרף לאנשים שעשו לפירוק של הארץ - או הצטרף לבליעל, בחורבן הסופי של הארץ. בזה, הישות הפסידה. בהתחלה לא הייתה זו הכוונה ולא הרצון לכוחות הרס. מאוחר יותר זה היה להתעלות של הכוח עצמו. באשר לתיאור אופן הבנייה של האבן: אנו מוצאים שזה היה גליל זכוכית גדול (כפי שהיה מכונה היום); חתוך עם פאות בצורה כזו שאבן הגג שעליו נועדה לרכז את הכוח או העוצמה שהתרכזה בין קצה הגליל לאבן הגג עצמה. כפי שצוין, הרישומים לגבי דרכי בנייתה נמצאים בשלושה מקומות בכדור הארץ, כפי שהוא היום: בחלק השקוע של אטלנטיס, או פוסידיה, שם חלק מהמקדשים עדיין עשויים להתגלות תחת הרפש של עידנים של מי ים - ליד מה שמוכר כבימיני (Bimini), מול חופי פלורידה. ו(שנית) בתיעודי המקדש שהיו במצרים, שם פעלה הישות מאוחר יותר בשיתוף פעולה עם אחרים לשמירת התיעודים שהגיעו מהארץ שבה נשמרו אלה. גם (שלישית) בתיעוד שנשאו למה שהוא כיום יוקטן (Yucatan), באמריקה, שם האבנים הללו (שהם יודעים עליהן כל כך מעט) נחשפות כעת - במהלך החודשים האחרונים.
(440-5; 20 בדצמבר 1933)
מה שקייסי תיאר, ככל הנראה, היתה מערכת מהסוג של טסלה שמשתמשת באובליסק עם אבן גג כדי להעביר כוח לעולם - הגביש האיום. זה בעצם זהה למגדל מקסט (Maxt) המתואר בספרי פילוס. מגדלים אלו היו מצויים במספר מקומות, כל אחד שידר כוח בתהודה מיוחדת לספינות ולספינות האוויר שהיו בתנועה ושאבו כוח מרשת התהודה הזו.
אולי הגביש האיום של קייסי היה מקור יחיד כמו הפירמידה הגדולה של מצרים. לפירמידה הזו יש תצורה ייחודית שאולי הפכה אותה למֵיְזֶר (Maser) ענק המסוגל לספק כח ללוויינים וערים. ייתכן שפירמידות אחרות באזורי גיזה וסקארה, כולל הפירמידה האדומה, היו גם מיזרים כימיים כפי שהמהנדס והסופר כריסטופר דאן (Christopher Dunn) משער בספריו, שיידונו בהמשך. אבל תחילה הבה נבחן את מערכת הכוח והתהודה החשמלית של טסלה.
תהודה חשמלית לייצור חשמל
בעוד הפקת זרם חילופין (AC) היא למעשה תוצאה של שדות מגנטיים מסתובבים, התיאוריה של העברת כוח דרך האטמוספירה באופן דומה לגלי רדיו הייתה פרויקט אישי של הממציא הגדול ניקולה טלסה. בן דורו של טסלה היה ג'ון וורל קילי (John Worrell Keely), ממציא מפילדלפיה שטען שתהודה היא המפתח לכל מיני דברים, כולל ייצור והעברת חשמל, אנטי-כבידה ואנרגיה חופשית. קילי (1837-1898) היה הממציא של מכשירים מסתוריים כמו Vibrodyne Motor, Compound Disintegrator ו-Provisional Engine. חלק גדול מעבודתו נשמר בסוד, למרות שהוא ערך הדגמות תכופות בפני משקיעים נלהבים. לא קרה הרבה בסופו של דבר, וקילי סומן כאמן הונאה.
אולי לעולם לא נדע את תקפותן של ההמצאות של קילי, אבל טסלה האמין שתהודה היא המפתח לייצור ולהולכת חשמל. טסלה רצה לקחת חשמל שהופק מהתחנה ההידרואלקטרית של מפלי הניאגרה ולשדר את הכוח ממגדלים שהוא בנה בלונג איילנד. בתיאוריה, טסלה יכול היה להשתמש באובליסקים כדי לשדר את הכוח שלו. אם כן, ייתכן שהתהודה הייתה המפתח לתפקוד ראוי של האובליסק.
המאמר הבא הודפס בעיתון ההודי The Hindu, Science & Technology Supplement, ב-20 בנובמבר 1997. זהו תרגום של מאמר רוסי שכתב קונסטנטין סמירנוב (Konstantin Smirnov) עבור המגזין RIA Novosti:
כאשר ד"ר אנדריי מלניצ'נקו (Dr. Andrei Melnichenco), פיזיקאי המתמחה באלקטרודינמיקה בעיר צ'כוב ליד מוסקבה, התקשר למערכת שלנו ותיאר את המצאתו, לא האמנתי לו. אבל חוסר האמון שלי לא בלבל את הממציא, והוא הציע להדגים את המכשיר שלו.
המכשיר מורכב ממספר סוללות וממיר קטן לשינוי זרם ישר לזרם חילופין (220V, 50Hz) באמצעות מנוע חשמלי. ההספק של המנוע הזה גדול בהרבה מזה של מקור הכוח. כאשר מתווספת לשרשרת הרכיבים פלטה קטנה עם מספר מכלולים ומופעלת, המנוע מתחיל לצבור מהירות בצורה כזו שניתן יהיה לקבוע עליו גלגל השחזה ולהשחיז סכין.
בניסוי אחר, מאוורר משמש כמרכיב הסופי של המכשיר. בתחילה, הלהבים שלו מסתובבים לאט, אך לאחר שיחידה מיוחדת מחוברת איתו ברצף, המאוורר מיד צובר מהירות ומייצר 'בריזה' טובה. כל זה נראה מוזר, בעיקר מנקודת המבט של חוק שימור האנרגיה.
כשראה את התמיהה שלי, הסביר מלניצ'נקו שהתהליכים המתרחשים במכשיר שלו די פשוטים , ומבוססים על תופעת תהודה חשמלית. למרות העובדה שתופעה זו ידועה כבר יותר ממאה שנה, משתמשים בה רק לעתים רחוקות בהנדסת רדיו ובאלקטרוניקה לתקשורת שבה יש צורך לפעמים רבות של הגברת אות.
תהודה אינה משמשת הרבה בהנדסת חשמל וייצור חשמל. עד סוף המאה הקודמת, ניקולה טסלה נהג לומר שללא תהודה, הנדסת חשמל היא רק בזבוז אנרגיה. איש לא ייחס אז חשיבות להצהרה הזו. רבות מהעבודות והניסויים של טסלה, למשל העברת חשמל באמצעות חוט חשוף אחד, הוסברו רק לאחרונה. המדען ביצע את הניסויים האלה לפני מאה שנה, אבל זה היה רק בימינו שס.ב. אברמנקו (S. V. Avramenko) הצליח לשחזר אותם. זה נכון גם לגבי העברת כוח חשמלי באמצעות גלים אלקטרומגנטיים ושנאי תהודה.
"הניסויים הראשונים שלי עם שנאי תהודה בתדר גבוה הניבו תוצאות שבלשון המעטה, לא תמיד תואמות את חוק שימור האנרגיה, אבל יש לזה הסבר מתמטי ופיזיקלי פשוט", אומר מלניצ'נקו. "תכננתי מספר מכשירים מיוחדים ומנועים חשמליים המכילים רבים מהרעיונות הללו ואשר עשויים לסייע להם להשיג תהודה מלאה בשרשרת כאשר היא צורכת אנרגיה רק בצורה של הפסדים תרמיים בליפוף המנוע וחוטי המעגלים, כשהמנוע מסתובב ללא צריכת אנרגיה כלשהי.
"זה הוצג במהלך ההדגמה", ממשיך הממציא. "הכוח שסופק למנועים היה פחות ממה שהיה צריך לפעולתם הרגילה! כיניתי את האפקט הפיזי החדש טרנסגנרציה (transgeneration) של כוח חשמלי. תהודה חשמלית היא העיקרון העומד בבסיס פעולת המכשיר".
אפקט זה יכול להיות בשימוש נרחב מאד. לדוגמה, ניתן להשתמש במנועי תהודה חשמליים במכוניות חשמליות. במקרה זה מסת סוללות האחסון מינימלית. הקיבולת, שפותחה על ידי מנוע חשמלי, עולה פי כמה על ההספק החשמלי המסופק, אשר עשוי לשמש ליצירת יחידות הנעה אוטונומיות לחלוטין - מעין תחנת כוח-על מתחת למכסה המנוע.
כלי הרכב המונעים על ידי סוללות, המצוידים בתחנות כוח כאלה, לא יזדקקו לטעינה תכופה מכיוון שבדיוק כמו במקרה של מנוע רגיל, הם יזדקקו לסוללות אחסון להתנעה החשמלית. כל התוצאות אושרו על ידי מאות ניסויים עם תהודה במנועים חשמליים (רגילים ומיוחדים כאחד). במנועים מיוחדים ניתן להגיע לאיכות תהודה העולה על 10 יחידות. הטכנולוגיה של ייצורם פשוטה ביותר בעוד ההשקעות מינימליות. התוצאות מעולות!
אלקטרומכניקה היא רק הצעד הראשון. הבא הם מכשירים סטטיים, שהם מחוללי כוח חשמליים מבוססי תהודה. לדוגמה, מכשיר, המסופק בכניסה עם הספק השווה לזה של שלוש סוללות 'Energizer' יכול לגרום למנורת ליבון של 100 וואט לדלוק ביציאה. התדר הוא כ-1 מגה-הרץ. למכשיר כזה יש מעגל פשוט למדי, והוא מבוסס על תהודה. באמצעותו, ניתן להגדיל בהרבה את פקטור ההספק של רשתות אנרגיה, ולחתוך באופן דרסטי את התנגדות הכניסה (ריאקטיבית) של שנאים ומנועים חשמליים רגילים.
אבל יצירת גנרטורים חשמליים חדשים ביסודם, נקיים מבחינה סביבתית, היא היישום החשוב ביותר של תהודה חשמלית. שנאי אנרגיה מבוסס תהודה יהפוך למרכיב העיקרי של מכשירים כאלה. השימוש במוליכים בעלי התנגדות אקטיבית נמוכה מאד - קריואלקטריים (Cryoelectrics) - לליפופים שלהם, תאפשר להגדיל את ההספק במאות ואלפי מונים, ביחס לאיכויות התהודה של המכשיר.
האקדמיה הרוסית למדעים, בסקירה שלה אומרת כי העיקרון העומד בבסיס פעולתם של המכשירים אינו מעורר ספקות בתיאוריה ובפרקטיקה, וכי עבודתן של המערכות החשמליות המבוססות על תהודה אינה עומדת בסתירה לחוקי האלקטרופיזיקה. על פי המאמר לעיל, תהודה היא המפתח להפקת חשמל נכונה, שידור וקליטה. אם היו משתמשים במגדלי גרניט גבישי למערכת מהסוג של טסלה, הם היו צריכים להיות "מכוונים" כמו קולנים ענקיים. הם יצטרכו להיות "מכוונים" לתהודה של הכוח החשמלי. אובליסקים עשויים גרניט מוצק יכולים למלא תפקיד זה.
על פי ה-San Diego spiritual group Unarius - המאמינים בגלגול נשמות ואטלנטיס ומוקסמים מטסלה - ניקולה טסלה היה גלגולו של מהנדס וממציא אטלנטי שהיה אחראי לאספקת האנרגיה ששימשה לראשונה לאספקת כוח לאי באוקיינוס האטלנטי שהרוס כעת. בתיאוריית Unarius, מהפירמידה המרכזית הגדולה באטלנטיס, אלומות כוח עברו מרפלקטורים על פסגות הרים אל הבתים השונים שבהם אלומות הכוח הללו הומרו לאור, חום או אפילו שמשו לקירור הבית. הם אמרו שלכל בית היה גלובוס או כדור זכוכית עגול בקוטר של כ-30 ס"מ, שהיה מלא בגזים נדירים מסוימים שזרחו ופלטו אור לבן רך, בדיוק כמו אור פלורסנט מודרני. גם החימום או הקירור היו פשוטים למדי: אנרגיה חשמלית בתדירות מסוימת יכולה להיות מוקרנת באוויר המורכב ממולקולות של גזים ולהיות מומרת לחום באמצעות "היסטרזיס" בשדות האלקטרומגנטיים של האטומים.
ישנו תצלום מפורסם של ניקולה טסלה כשהוא מחזיק נורה דולקת אך אין לה חוטים המחברים אותה למקור מתח. במקום זאת, הוא שאב כוח ישירות ממגדל שידור בקרבת מקום. אולי בימי קדם היו נורות פשוטות כאלה בבתי מגורים רבים, ובלילה הן זהרו בצהוב עמום או בירוק עמום והעניקו אור במהלך שעות החשיכה, כפי שאנו נהנים כיום בזכות קווי חשמל שרוכזו על פני הארץ במגדלים גבוהים.
אותה הצעה באופן הפוך גורמת לאוויר להיות קר. באופן דומה, האטמוספירה על פני כדור הארץ תמיד הופכת אנרגיה אלקטרומגנטית מסוימת לחום. אם כבר מדברים מנקודת האפס המוחלטת (273- מעלות צלסיוס), כל האוויר על פני כדור הארץ חם יחסית, אפילו בקטבים. קירור או חימום האוויר בכל נקודה נתונה פירושם רק להקטין או להגביר את "ההיסטרזה האלקטרומגנטית" ("electromagnetic hysteresis"). כהגדרה למנוע Pabst היסטרזיס-סינכרוני, אומרים Unarius שזהו "העיקרון האינדוקטיבי של ההיסטרזיס הקוסמי", ומוסיפים כי "ההתייחסות ל'היסטרזה' אינה ההגדרה של אלקטרוניקת-הארקה, אלא תהליך המרה אלקטרומגנטי שבו מבני צורות גל מחזוריים (מרחב ארבע-ממדי) הופכים למבני צורות גל נמוכים יותר (מרחב תלת-ממדי).
טסלה ומערכת הכוח של אטלנטיס
מהנדס החשמל והממציא הסרבי-אמריקאי ניקולה טסלה נולד בסמיילאן (Smijlan), קרואטיה (אז חלק מאוסטרו-הונגריה) ב-9 ביולי 1856, בן לאיש דת ולאם יצירתית. טסלה הוא שהמציא את מערכות זרם החילופין העומדות בבסיס תעשיית החשמל המודרנית.
לטסלה היה זיכרון יוצא דופן, כזה שהקל עליו ללמוד שש שפות. הוא נכנס לבית הספר הפוליטכני בגראץ, שם למד במשך ארבע שנים מתמטיקה, פיזיקה ומכניקה, תוך שהוא מבלבל יותר מפרופסור אחד בהבנה של חשמל (מדע שהיה בחיתוליו בימים ההם) שהיה גדול מהבנתם. הקריירה המעשית שלו החלה ב-1881 בבודפשט, הונגריה, שם המציא את ההמצאה החשמלית הראשונה שלו, רפיטר טלפון (הרמקול הרגיל), והגה את הרעיון של שדה מגנטי מסתובב, שלימים הפך אותו למפורסם בעולם בצורתו כמנוע אינדוקציה מודרני. מנוע האינדוקציה הרב-פאזי הוא המספק כוח כמעט לכל יישום תעשייתי, החל ממסוע, עד לכננות וכלה בכלי עבודה.
טסלה היגר לארה"ב ב-1884, והביא איתו את הדגמים השונים של מנועי האינדוקציה הראשונים. הוא עבד לזמן קצר עבור תומס אלווה אדיסון, שכתומך בזרם ישר הפך ליריבו של טסלה בפיתוח כוח חשמלי. בשנת 1888, טסלה הראה כיצד ניתן לגרום לשדה מגנטי להסתובב אם שני סלילים בזוויות נכונות סופקו עם זרמים מתחלפים ב-90 מעלות מחוץ לפאזה זה עם זה. מנועי האינדוקציה של טסלה הוצגו בסופו של דבר לג'ורג' וסטינגהאוס. וסטינגהאוס קנה זכויות על הפטנטים של המנוע הזה והפך אותו לבסיס למערכת החשמל של וסטינגהאוס. בסדנאות וסטינגהאוס שוכלל מנוע האינדוקציה. פטנטים רבים הוצאו מההמצאה העיקרית הזו, כולם תחת שמו של טסלה.
במהלך הזמן הקצר בעבודה תחת תומס אדיסון, טסלה יצר שיפורים רבים במנועי הזרם הישר (DC) והגנרטורים של אדיסון, אך נותר תחת ענן של מחלוקת לאחר שאדיסון סירב לעמוד בהתחייבויות של בונוס ותמלוגים. זו הייתה תחילתה של יריבות שצפויות להיות לה השלכות מכוערות מאוחר יותר כאשר אדיסון ותומכיו עשו כל שביכולתם כדי לעצור את הפיתוח וההתקנה של מערכת אספקת זרם חילופין ורשת החשמל העירונית, היעילה והמעשית הרבה יותר של טסלה. אדיסון יצר רוד שואו נודד שניסה להציג זרם חילופין כמסוכן, אפילו עד כדי חישמול של בעלי חיים קטנים (גורים) וגדולים (במקרה אחד פיל) מול קהלים גדולים. כתוצאה ממסע התעמולה הזה, מדינת ניו יורק אימצה חישמול בעזרת זרם חילופין כשיטת הוצאה להורג של מורשעים. טסלה ניצח בקרב על ידי הדגמת הבטיחות והתועלת של זרם חילופין כאשר המכשיר שלו האיר והפעיל את כל היריד העולמי בניו יורק של 1899.
החיבור והשותפות של טסלה עם ג'ורג' וסטינגהאוס הם שהביאו ליישום ההמצאות המדהימות של טסלה, כולל כוח זרם החילופין בו אנו משתמשים היום. וסטינגהאוס נולד בסנטרל ברידג', ניו יורק ב-6 באוקטובר 1846, והיה ממציא ותעשיין אמריקאי שבמהלך חייו השיג כ-400 פטנטים, כולל זה של בלם האוויר. בשנת 1865 הוא רשם פטנט על מכשיר להחלפה על הפסים של קרונות משא שירדו מהפסים; שלוש שנים מאוחר יותר הוא פיתח את מסוט הרכבת, המאפשר לגלגל על מסילה אחת לחצות למסילה אחרת במסילה מצטלבת. בשנת 1869 ייסד את חברת בלמי האוויר וסטינגהאוס. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, וסטינגהאוס פיתחה בוררים משולבים ומערכת איתותים שלמה לרכבת והקים (1882) את חברת Union Switch and Signal. בשנת 1886 הוא הקים את חברת החשמל של וסטינגהאוס, שיסדה את השימוש בזרם חילופין עבור מכשירי ייצור ושידור חשמליים ומכשירי חשמל בארצות הברית. וסטינגהאוס מת ב-12 במרץ 1914.
ללא ההדרכה והחוש העסקי של וסטינגהאוס, טסלה הפך פחות ופחות יעיל ביכולתו לממן את המצאותיו ולשחרר אותן לציבור. ההמצאות האחרות של טסלה כללו את סליל טסלה, מעין שנאי, והוא ערך מחקר ראוי לציון על חשמל במתח גבוה ותקשורת אלחוטית. עם זאת, הוא הרוויח מעט כסף מעבודתו, ומאוחר יותר חי כמתבודד אקסצנטרי. טסלה מת בניו יורק ב-7 בינואר 1943, רבים מחלומותיו לא מומשו. במותו ערך ה-FBI חיפוש בדירתו של טסלה ותפס מסמכים שונים ותרשימים טכניים ששמר. לא ידוע כרגע אילו המצאות נתפסו על ידי ה-FBI.
כוח חשמלי הפך לצורת אנרגיה הכרחית בכל רחבי העולם. אפילו מערכות המשתמשות בצורות של אנרגיה שאינן חשמל עשויות להכיל בקרה או ציוד הפועל על חשמל. לדוגמה, מערכות חימום ביתיות מודרניות עשויות לשרוף גז טבעי, נפט או פחם, אך לרוב המערכות יש בקרת בעירה וטמפרטורה הדורשת חשמל על מנת לפעול. באופן דומה, רוב תהליכי התעשייה והייצור דורשים חשמל, והמחשבים והמכונות העסקיות של משרדים ומפעלים מסחריים רבים משתתקים אם שירות החשמל מופרע.
במהלך החלק הראשון של המאה ה-20, רק כ-10% מכלל האנרגיה שנוצרה בארצות הברית הומרה לחשמל. עד 1990 הכוח החשמלי היווה כ-40% מהכלל. מדינות מתפתחות בדרך כלל אינן תלויות בחשמל כמו המדינות המתועשות יותר, אך קצב הגידול של השימוש בחשמל בחלק מאותן מדינות דומה לקצב הגידול בשנים הראשונות של החשמל בארצות הברית.
מתקני החשמל המסחריים הראשונים בארצות הברית נבנו בחלק האחרון של המאה ה-19. חברת Rochester, NY, Electric Light Co הוקמה בשנת 1880. בשנת 1882, תחנת החשמל הקיטורית של תומס אדיסון החלה לפעול בעיר ניו יורק ותוך שנה דווח כי היו לה 500 לקוחות עבור שירותי התאורה שהיא סיפקה. זמן קצר לאחר מכן החלה לפעול תחנה מרכזית המופעלת על ידי גלגל מים קטן באפלטון, ויסקונסין. בשנת 1886 הוכחה ההיתכנות של שליחת חשמל למרחקים גדולים יותר מנקודת היצור באמצעות זרם חילופין (AC) בגרייט ברינגטון (Great Barrington), מסצ'וסטס. המפעל שם השתמש בשנאי וסטינגהאוס כדי להרים את המתח מהגנרטורים לקו תמסורת במתח גבוה .
תעשיית החשמל של ארצות הברית צמחה מהתחלות קטנות כמו אלה והפכה בתוך פחות מ-100 שנה לענף בעל ההון הרב ביותר במדינה. כעת היא כוללת כ-3,100 גופים תאגידיים שונים, כולל מערכות של משקיעים פרטיים, גופים ממשלתיים פדרליים ואחרים, וקבוצות משתמשים שיתופיות. לפחות משליש מהקבוצות הארגוניות יש מתקני ייצור משלהן; האחרות מעורבות ישירות רק בהולכה והפצה של חשמל.
מערכות הולכת כוח חשמליות מורכבות כיום מתחנות שנאים לחיבור הציוד להפקת החשמל במתח נמוך יותר למתקני ההולכה במתח גבוה יותר; קווי תמסורת וכבלים במתח גבוה להעברת חשמל מנקודה אחת לאחרת ואיגום משאבי ייצור; תחנות מיתוג, המשמשות כנקודות חיבור למעגלי הולכה שונים; ותחנות שנאים מפחיתים המחברות את מעגלי ההולכה למערכות הפצה במתח נמוך או למתקני משתמשים אחרים. בנוסף לשנאים, תחנות הולכה אלו מכילות מפסקי זרם והתקני חיבור נלווים להחלפת ציוד ולהוצאתו משימוש, לוכדי ברקים להגנה על הציוד, ואביזרים אחרים ליישומים מסוימים של חשמל. מערכות בקרה מפותחות, לרבות מכשירים רגישים לזיהוי מהיר של חריגות וניתוק מהיר של ציוד פגום, הן חלק חיוני בכל מתקן על מנת לספק הגנה ובטיחות הן לציוד החשמלי והן לציבור.
רבים מקווי ההולכה הראשונים במתח גבוה בארצות הברית נבנו בעיקר כדי להעביר אנרגיה חשמלית ממפעלים הידרואלקטרים לאזורים תעשייתיים מרוחקים ולמרכזי אוכלוסייה. קווי הולכה במתח גבוה תוכננו במקור כדי לאפשר בנייה של יחידות ייצור גדולות ותחנות מרכזיות באתרים אטרקטיביים ומרוחקים הקרובים למקורות דלק ואספקת מי קירור. עם זאת, כיום הם מחברים רשתות חשמל שונות על מנת להשיג חסכון רב יותר על ידי חילופי חשמל בעלות נמוכה, להשיג חיסכון ביכולת ייצור רזרבות, לשפר את אמינות המערכת ולנצל את הגיוון בעומסי השיא של מערכות שונות ובכך להפחית את עלויות התפעול.
לפני מלחמת העולם השנייה קווי המתח הגבוה ביותר בארה"ב היו 230 קילו וולט, למעט קו אחד של 287 קילו וולט מסכר בולדר ללוס אנג'לס. בתחילת שנות ה-50 נבנו כמה קווים של 345 קילו וולט. עד 1964 הושלמו קווי ה-500 קילו-וולט הראשונים בארצות הברית, ובשנת 1969 הוכנס לשירות קו ה-765 קילו-וולט הראשון. כל אלה היו עירבו מערכות זרם חילופין.
בשנת 1970 הוצב קו זרם ישר (DC) באורך 1,380 ק"מ, 800 קילו וולט לשירות מסחרי כדי לחבר מקורות הידרואלקטרים בצפון מערב ארה"ב עם אזור לוס אנג'לס. מערכות כאלה מציעות אמצעי חסכוני להעברת כמויות גדולות של כוח למרחקים ארוכים. הם גם נמנעות מבעיות יציבות בהן נתקלות לעיתים מערכות זרם חילופין ומערכות זרם ישר משמשות לעיתים לחיבור מערכות זרם חילופין אפילו על פני מרחקי הולכה קצרים. ובכל זאת, להעברת הכוח דרך חוטים יש מגבלות רבות. טסלה החליט שהעברת חשמל אלחוטית היא הדרך הטובה ביותר ללכת בה.
שידור אלחוטי של כוח
העבודה החשובה ביותר של טסלה בסוף המאה ה-19 הייתה המערכת המקורית שלו להעברת אנרגיה באמצעות אנטנה אלחוטית. בשנת 1900 השיג טסלה את שני הפטנטים הבסיסיים שלו על שידור אנרגיה אלחוטית אמיתית המכסים את שתי השיטות והמכשירים וכוללים שימוש בארבעה מעגלים מכוונים. בשנת 1943, בית המשפט העליון של ארצות הברית העניק זכויות פטנט מלאות לניקולה טסלה על המצאת הרדיו, תוך החלפה וביטול כל תביעה קודמת של מרקוני ואחרים ביחס ל"פטנט הרדיו הבסיסי".
מעניין לציין שטסלה, בשנת 1898, תיאר את השידור לא רק של הקול האנושי, אלא גם של תמונות, ומאוחר יותר תיכנן והגן בפטנטים מתקנים שהתפתחו לספקי הכוח המפעילים את שפופרת הטלוויזיה של ימינו. מתקני המכ"ם הפרימיטיביים הראשונים ב-1934 נבנו על פי עקרונות - בעיקר לגבי תדר ורמת הספק - שנקבעו על ידי טסלה ב-1917.
ב-1889 בנה טסלה תחנת ניסוי בקולורדו ספרינגס שבה חקר את המאפיינים של זרמי חילופין בתדר גבוה או בתדר רדיו. בעודו שם הוא פיתח משדר רדיו רב עוצמה בעיצוב ייחודי וגם מספר מקלטים "להתאמה אישית ובידוד האנרגיה המשודרת". הוא ערך ניסויים שנועדו לקבוע את חוקי התפשטות גלי הרדיו ש"מתגלים מחדש" ומאומתים כעת על רקע מחלוקת מסוימת בפיזיקה קוונטית באנרגיה גבוהה.
טסלה כתבה במגזין Century בשנת 1900:
...תקשורת ללא חוטים לכל נקודה על פני הגלובוס היא מעשית. הניסויים שלי הראו שהאוויר בלחץ הרגיל הפך להיות מוליך מובהק, וזה פתח את האפשרות הנפלאה של העברת כמויות גדולות של אנרגיה חשמלית למטרות תעשייתיות למרחקים גדולים ללא חוטים... ההשלמה המעשית תביא לכך שאנרגיה תהיה זמינה לשימושים של האדם בכל נקודה על פני הגלובוס. אני לא יכול להעלות על הדעת שום התקדמות טכנית שנוטה לאחד את המרכיבים השונים של האנושות בצורה יעילה יותר מזו שתוסיף עוד ותחסוך יותר אנרגיה אנושית...
לפני למעלה ממאה שנה טסלה הגה מערכת לשידור כוח חשמלי דרך האטמוספרה על ידי שימוש ברשת של מגדלים שתוכננו במיוחד. יש הטוענים כי זו זהה למערכת הכוח האטלנטית שהייתה בשימוש לפני אלפי שנים.
לאחר סיום הבדיקות המקדימות, החלה העבודה על תחנת שידור בגודל מלא בשורהם (Shoreham), לונג איילנד. אילו היא נכנסה לפעולה, היא היתה יכולה לספק כמויות שימושיות של כוח חשמלי במעגלי הקליטה. לאחר בניית מבנה גנרטורים ומגדל שידור בגובה 55 מטר, התמיכה הכספית בפרויקט בוטלה במפתיע על ידי ג'יי פי מורגן כשהתברר שלא ניתן למדוד ולחייב בפרויקט חשמל עולמי כזה.
לדברי טובי גרוץ (Toby Grotz) מאגודת טסלה הבינלאומית (שלא קיימת יותר), הוכח שניתן להפיץ אנרגיה חשמלית ברחבי העולם בין פני כדור הארץ ליונוספירה בתדרים נמוכים במיוחד במה שמכונה חלל שומאן (Schumann Cavity). חלל שומאן מקיף את כדור הארץ בגובה פני הקרקע ומתפרש כלפי מעלה עד 80 קילומטרים לכל היותר. ניסויים עד כה הראו שגלים אלקטרומגנטיים בתדרים נמוכים קיצונית בטווח של 8 הרץ, תדר התהודה הבסיסי של שומאן, מתפשטים עם מעט הנחתה סביב כדור הארץ בתוך חלל שומאן. בידיעה שניתן לעורר תהודה בחלל ושניתן להעביר כוח לאותו חלל בדומה לשיטות המשמשות בתנורי מיקרוגל לשימוש ביתי, אמור להיות אפשרי להדהד ולספק כוח דרך חלל שומאן לכל נקודה על פני כדור הארץ. זה יביא לשידור אלחוטי מעשי של כוח חשמלי.
לדברי גרוץ, למרות שרק בשנים 1954 עד 1959 נעשו מדידות ניסוי של התדר המופץ בחלל התהודה המקיף את כדור הארץ, ניתוח עדכני מראה כי היה זה ניקולה טסלה שב-1899 הבחין לראשונה בקיומם של גלים נייחים בחלל שומאן. מדידות הניסוי של טסלה של אורך הגל והתדירות המעורבים תואמות היטב את החישובים התיאורטיים של שומאן (Winfried Otto Schumann). חלק מהתצפיות הללו בוצעו בשנת 1899 בזמן שטסלה ניטר אחר הקרינות האלקטרומגנטיות מפריקות ברקים בסופת ברקים שעברה מעל המעבדה שלו בקולורדו ספרינגס ולאחר מכן נעה יותר מ-200 מייל מזרחה על פני המישורים.
בהערות שלו בקולורדו ספרינגס, טסלה ציין כי את הגלים הנייחים הללו "...ניתן להפיק עם מתנד", והוסיף בסוגריים, "יש לזה חשיבות עצומה". חשיבות התצפיות שלו נובעת מהתמיכה שהן מעניקות למטרה העיקרית של מעבדת קולורדו ספרינגס. כוונת הניסויים והמעבדה שבנה טסלה הייתה להוכיח שהעברת חשמל אלחוטית אפשרית.
לפי אגודת טסלה הבינלאומית, תהודת שומאן דומה לדחיפה של מטוטלת. מערכת חשמל אלחוטית עובדת של טסלה עשויה ליצור פולסים או הפרעות חשמליות שיעברו לכל הכיוונים מסביב לכדור הארץ בקרום דק של אוויר לא מוליך בין הקרקע לבין היונוספירה. הפולסים או הגלים יעקבו אחר פני כדור הארץ לכל הכיוונים ויתרחבו החוצה עד להיקף המירבי של כדור הארץ ויתכווצו פנימה עד שיפגשו בנקודה הנגדית לזו של המשדר. נקודה זו נקראת נקודה אנטיפודית. הגלים הנעים ישוקפו בחזרה מהנקודה האנטיפודית אל המשדר כדי להיות מוגברים ויישלחו שוב.
בזמן המדידות שלו טסלה התנסה וחקר שיטות ל"...העברת כוח והעברת מסרים מובנים לכל נקודה על פני הגלובוס". למרות שטסלה לא הצליח לשווק באופן מסחרי מערכת להעברת כוח מסביב לעולם, תיאוריה מדעית מודרנית וחישובים מתמטיים תומכים בטענתו שההפצה האלחוטית של כוח חשמלי היא אפשרית ואלטרנטיבה אפשרית לרשת הנרחבת והיקרה של קווי התמסורת החשמליים שבשימוש היום להפצת חשמל.
מערכת כזו בעצם תדרוש רשת של מגדלי כוח כדי להזרים אנרגיות לאטמוספירה. תחנות ייצור עדיין יידרשו לסובב את המגנטים הענקיים שפועמים החוצה את כוח זרם החילופין התלת פאזי של טסלה, כמו אלה בתחנות הידרואלקטריות, תרמיות או אחרות. ייתכן שאחת מתחנות הכוח הללו הייתה מֵיְזֶר (Maser) מסיבי.
מֵיְזֶר גיזה הענק
לפני שנעזוב את הנושא הזה צריך להסתכל על האפשרות ש"הגביש האיום" הוא תחנת כוח בודדת שפולטת כוח שהאובליסקים יכולים להשתמש בו. האמונה שהפירמידה הגדולה בגיזה היא למעשה מיזר ענק השולח כוח ללווין במסלול גיאו-סינכרוני, קודמה על ידי מספר מחברים, בעיקר על ידי המהנדס הבריטי כריסטופר דאן (Christopher Dunn). דאן הוא מחבר הספר "The Giza Power Plant - Technologies of Ancient Egypt" משנת 1998. בספר זה, דאן מתאר את התיאוריות שלו, ומספק עדויות לידע מתקדם בעיבוד שבבי והנדסה במצרים העתיקה. ספר דומה נוסף הוא "The Giza Death Star" מאת הפיזיקאי של מאוקלהומה ג'וזף פ. פארל (Joseph P. Farrell).
דאן טוען שכדור הארץ עשוי להיות תחנת כוח ענקית, והפירמידות הרבות, האובליסקים והאבנים המגליתיות העומדות עשויים להיות חלק מ"מערכת האנרגיה הגדולה הזו”. הוא אומר שהפירמידה הגדולה הייתה תחנת כוח ענקית בצורת מיזר וכי מהודים (Resonators) הרמונים שוכנו בחריצים מעל אולם המלך. הוא גם העלה תאוריה כי היה פיצוץ מימן בתוך אולם המלך שהשבית את פעולת תחנת הכוח.
אומר דאן:
בעוד שהמחקר המודרני באקוסטיקה אדריכלית עשוי להתמקד בעיקר במזעור השפעות ההדהוד של צליל בחללים סגורים, יש סיבה להאמין שבוני הפירמידה הקדומים ניסו להשיג את ההפך. הגלריה הגדולה, הנחשבת ליצירת מופת ארכיטקטונית, היא חלל סגור בו הותקנו מהודים בחריצים לאורך המדף שנמשך לאורכה של הגלריה. כאשר הרטט של כדור הארץ זרם דרך הפירמידה הגדולה, המהודים המירו את האנרגיה לצליל נישא באוויר. התכנון, הזוויות והמשטחים של הקירות והתקרה של הגלריה הגדולה, גרמו להחזרה של הצליל והמיקוד שלו לתוך אולם המלך. למרות שאולם המלך הגיב גם לאנרגיה שזורמת דרך הפירמידה, חלק ניכר מהאנרגיה היה זורם על פניה. העיצוב והשימוש של הגלריה הגדולה היו כדי להעביר את האנרגיה הזורמת דרך אזור גדול של הפירמידה לתוך אולם המלך המהדהד. לאחר מכן התמקד צליל זה לתוך חלל הגרניט המהדהד במשרעת מספקת כדי להניע את קורות תקרת הגרניט לאוסילציה. אלומות אלו, בתורן, אילצו את הקורות שמעליהן להדהד בסימפטיה הרמונית (harmonic sympathy). כך, כניסת הקול ומקסום התהודה, כל מכלול הגרניט, למעשה, הפך למסה רוטטת של אנרגיה.
האיכויות האקוסטיות של העיצוב של החדרים העליונים של הפירמידה הגדולה זכו להתייחסות ואושרו על ידי מבקרים רבים מאז תקופת נפוליאון, שאנשיו פרקו את אקדחיהם בראש הגלריה הגדולה וציינו כי הפיצוץ הדהד למרחוק כמו גלגול הרעם. דאן אומר שיש אפשרות לאשר שהגלריה הגדולה אכן שיקפה את עבודתו של מהנדס אקוסטי תוך שימוש במידותיה בלבד:
היעלמותם של המהודים מהגלריה מוסברת בקלות, למרות שהמבנה הזה היה נגיש רק דרך פיר עקלתון מצומצם. העיצוב המקורי של המהודים תמיד יהיה פתוח לתהייה; עם זאת, יש מכשיר אחד שיפעל בצורה הנחוצה כדי להגיב בסימפטיה לרטט. אין כל סיבה שבגללה לא ניתן ליצור מכשירים דומים היום. ישנם אנשים רבים בעלי הכישורים הדרושים כדי ליצור מחדש את הציוד הזה.
לדברי דאן, מהוד הלמהולץ יגיב לרטט המגיע מתוך כדור הארץ, ולמעשה ימקסם את ההעברה של אנרגיה! מהוד הלמהולץ עשוי מכדור חלול עם פתח עגול בקוטר 1/10 - 1/5 מהכדור. גודל הכדור קובע את התדירות שבה הוא יהדהד. אם תדר התהודה של המהוד נמצא בהרמוניה עם מקור הרטט, כמו קולן, הוא ישאב אנרגיה מהקולן ויהדהד במשרעת גדולה יותר מזו שהקולן יעשה ללא נוכחותו. זה יאלץ את הקולן לתפוקת אנרגיה גדולה יותר מהרגיל. אלא אם כן האנרגיה של הקולן תתחדש, הקולן יאבד את האנרגיה שלו מהר יותר ממה שהיה בדרך כלל ללא מהוד הלמהולץ. אבל כל עוד המקור ממשיך לרטוט, המהוד ימשיך לשאוב ממנו אנרגיה בקצב גדול יותר.
דאן חושב כעת ש:
החומר עבור המהודים הללו יכול היה להיות עץ, שכן עצים הם כנראה המגיבים היעילים ביותר לקולות כדור הארץ הטבעיים. ישנם עצים שבזכות המבנה הפנימי שלהם, כמו חללים, ידוע שהם פולטים קולות או הימהום. אולמות קונצרטים מודרניים מתוכננים ונבנו כך שיתקשרו עם הכלים המופיעים בתוכם. הם כלי נגינה ענקיים בפני עצמם. ניתן לראות את הפירמידה הגדולה ככלי מוזיקלי ענק כאשר כל אלמנט נועד לשפר את הביצועים של השני.
מה שדאן מתאר נראה פנטסטי - קרן ענקית של אנרגיית מיזר שודרה מתוך הפירמידה אל מה שהוא מכנה לווין "עין הורוס" שלה, שהפיץ את הכוח למקומות אחרים על פני כדור הארץ - אולי למגדלי קריסטל מכוונים.
בעיקרון, הסיפור המציע לנו "מה אם?" מסקרן, מה אם הייתה מערכת כוח קדומה - מערכת כוח שגם סיפקה כוח וגם עזרה להדריך את ספינות האוויר של אותה תקופה? מה אם הייתה מערכת בקנה מידה גדול שהשתמשה במגדלי שידור קריסטליים כדי לשלוח כוח לאטמוספירה?
אנו רואים עדות אמיתית למערכת חשמל כלל עולמית שכללה אובליסקים ומגדלים אחרים. מגדלים מונוליטיים רוויי קוורץ אלה נחתכו לתהודה מסוימת ואז הוצבו באתרים מסוימים ברחבי העולם כדי לקלוט ולשדר אנרגיה. האם היו מגדלי כוח עתיקים כאלה בעולמות סמוכים אחרים כמו הירח והמאדים שלנו? בפרק הבא והאחרון נבחן את העדויות המדהימות של אובליסקים ומגדלי כוח מחוץ לכדור הארץ.
מקורות:
