תעלומת האובליסקים - פרק 5 - האובליסקים באתיופיה

עודכן: 14 באפר׳

מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים:

בעוד מצרים מפורסמת באובליסקים שלה, גם העיר אקסום באתיופיה ידועה באובליסקים העצומים שלה. למעשה, את האובליסק החצוב הגדול ביותר שניצב בעבר (האובליסק הבלתי גמור באסואן גדול יותר) ניתן למצוא באתיופיה, כעת שבור לחלקים גדולים. העיר אקסום קשורה למלכת שבא ולשלמה המלך וקיימת מחלוקת האם האובליסקים של אקסום היו שם בתקופת שלמה ושבא. האתיופים מאמינים שהאובליסקים הם בני אלפים רבים של שנים והיו קיימים בתקופת מלכת שבא (שמה המקובל של מלכת שבא בפולקלור האתיופי הוא - מָקֶדָה), בסביבות 1000 לפנה"ס. הם אפילו מאמינים שכוחו של ארון הברית שימש להקמת המונוליטים הגבוהים.


הספר האתיופי הקדוש, ה'כְּבְּרַ נַגַשְׂתּ', מספק לנו מידע על ארון הברית, מרכבה מעופפת ודברים קסומים אחרים, אך אינו מזכיר את האובליסקים של אקסום. גם טקסטים מצריים ממעטים להזכיר אובליסקים, למרות שהם ניצבים במצרים לפחות 4000 שנה, אם לא יותר. מונומנטים שיגרתיים, כולל מבנים גדולים ואובליסקים, לרוב אינם מוזכרים בטקסטים. ממילא אין מה לומר עליהם מכיוון שרוב האנשים אינם יודעים את מקורם או מטרתם, למרות שהם עשויים לראות אותם כמעט בכל יום.

אובליסקים בחורבות אקסום, אתיופיה

בניין בית המקדש

ה'כבר נגשת' מספר ששלמה נתן למלכת שבא ספינת אוויר, ולימים גם לבנו מנליק הייתה כזו. אמנם התנ"ך לא מספר לנו על ספינת האוויר של שלמה, אבל הוא אומר לנו שהוא וממלכתו התעשרו להפליא על ידי שליחת צי ספינות לארץ מסתורית בשם אופיר כדי להחזיר למעלה מ-20 טונות של זהב, תבלינים וסחורות אחרות.


אנו לומדים על שלמה המלך במלכים א' ובדברי דברי הימים ב'. מלכים א' מביא את הסיפור הכללי על שלמה ועל האופן שבו ישראל הופכת לחזקה בתקופת מלכותו. הוא מספר גם על מותו של שלמה וחלוקת ישראל לשתי מדינות, ישראל ויהודה. דברי הימים ב' ממשיך לספר על חיי שלמה ועל בניין בית המקדש.


בפרקים הראשונים של מלכים א', שלמה הופך למלך ישראל. במלכים א' פרק ג' הוא כורת ברית עם פרעה המצרי, מתחתן עם בתו, ומבקש חוכמה מאלוהים בחלום. במלכים א' פרק ה' מסופר שהמלך הפיניקי חירם הראשון מצור שולח שליחים לשלמה כאשר שמע שהוא הפך למלך. שלמה כתב מכתב שנלקח אל חירם על ידי שליחים ובו הצהיר על כוונתו "לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי" כעת, כאשר יש שלום יחסי באזור והוא יכול להפנות את תשומת לבו למשימה זו. הוא מבקש לחטוב עבורו את ארזי הלבנון, ומקים מערך רוטציה לעובדים מגויסים ישראלים שיהיו בצור ויעבדו לצד עובדי העץ והאבן המומחים של חירם. מסופר במלכים א, פרק ה', לא:

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת--אַבְנֵי גָזִית. וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת.

במלכים א פרק ו' מסופר עוד על שלמה שבונה את המקדש הגדול שאמור היה לשכן את הארון ולהרשים את כל מי שנכנס אליו עם גדולת יהוה. המקדש היה מרוהט בזהב רב ובקישוטים ובנייתו ארכה שבע שנים. במלכים א, פרק ו' פסוק ז' מסופר שבמקום המקדש לא השתמשו בפטישים או כלי ברזל:

וְהַבַּיִת, בְּהִבָּנֹתוֹ--אֶבֶן-שְׁלֵמָה מַסָּע, נִבְנָה; וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל-כְּלִי בַרְזֶל, לֹא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ.

בגלל האמירה המוזרה הזו, הופיעה אגדה שלפיה המלך שלמה החזיק בחומר קסום - או "תולעת" - בגודל של גרגיר שעורה, שיכול לחתוך אבן. פריט קסום זה נקרא שמיר והוא יכול לשמש לחיתוך כל סוג של מתכת או אבן ולמעשה היה קשה יותר מכל חומר אחר. קשה למצוא מידע רב על השמיר אבל הבה נסתכל בערך "שמיר שלמה" בוויקיפדיה:


בגמרא השמיר הוא תולעת או חומר שהיה בכוחו לחתוך דרך או לבקע אבן, ברזל ויהלום. מסופר ששלמה המלך השתמש בו בבניין בית המקדש הראשון בירושלים במקום כלי חיתוך. בבניין בית המקדש, שקידם שלום, לא היה ראוי להשתמש בכלים שעלולים לגרום גם למלחמה ולשפיכות דמים.


בהתייחס לכל התלמוד והמדרשים, נחשב שהשמיר היה בתקופת משה. משה השתמש בשמיר כדי לחרוט את אבני החושן שהוכנסו לתוך החושן. שלמה המלך, שהיה מודע לקיומו של השמיר, אך לא מודע למקורו, שלח משלחת חיפוש שמצאה "גרגר שמיר בגודל של גרגר שעורה".


בעלי המלאכה של שלמה השתמשו לכאורה בשמיר בבניית מקדש שלמה. החומר לעיבוד, בין אם אבן, עץ או מתכת, הושפעו מזה ש"הראו אותו לשמיר". בעקבות קו המחשבה הזה (כל מה שאפשר 'להראות' למשהו חייב שיהיו לו עיניים כדי לראות), רבנים חוקרים ראשונים תיארו את השמיר כמעט כיצור חי. מקורות מוקדמים אחרים, לעומת זאת, מתארים אותו כאבן ירוקה. לאחסון, השמיר היה אמור להיות עטוף תמיד בצמר ומאוחסן במיכל עשוי עופרת; כל כלי אחר היה מתפוצץ ומתפורר ממבטו של השמיר. אמרו שהשמיר איבד את עוצמתו (יחד עם "טפטוף חלת הדבש") עד חורבן הבית הראשון בידי נבוכדנצר בשנת 586 לפנה"ס.


על פי אגדת אשמדאי, השמיר ניתן לשלמה כמתנה מאשמדאי, מלך השדים. גרסה אחרת של הסיפור גורסת כי אשמדאי שנלכד סיפר לשלמה שהשמיר הופקד בהשגחתה של דוכיפת. לאחר מכן שלמה שולח את עוזרו הנאמן בניהו בן יהוידע למסע כדי למצוא אותו.

תולעת שמיר שימשה את שלמה המלך גם לחריטה של ​​אבני חן. ככל הנראה הוא השתמש גם בדם של תולעת שמיר לייצור תכשיטים מגולפים עם חותם או עיצוב מיסטי. על פי ראיון עם ד"ר ג'ורג' פרדריק קונז, מינרולוג ומומחה בתורת אבני חן ותכשיטים, זה הוביל לאמונה שלאבני חן שנחקקו כך יהיו סגולות קסומות, ולעתים קרובות הן גם קיבלו כוחות משלהן או מלאך שומר הקשור לאבן החן, או לאבני החן החקוקות הספציפיות.

שלמה המלך וחרש הברזל / Christian Schuessele (1863)

אז מה היה השמיר? מפתה לחשוב שמדובר בטכנולוגיית לייזר כלשהי, כאשר ה"עין" של השמיר היא קרן האור הממוקדת הנפלטת מהלייזר, שעשויה לחתוך בקלות דרך אבן, מתכת או עץ. הלייזר המודרני הראשון, שפותח ב-1960, השתמש בקריסטל אודם סינטטי כדי להקרין אור אדום, והשמיר קשור לאבני חן. מדוע היה צריך להחזיק את השמיר בקופסת עופרת? עופרת משמשת בדרך כלל כשכבת הגנה מפני עודף קרינה. "Laser" זה ראשי תיבות של Light Amplification by the Stimulated Emission of Radiation, ופגיעה מקרינה אפשרית אפילו מקרן בעוצמה בינונית. אבל מכשיר לייזר בגודל של גרגר שעורה נראה מופרך אפילו בסטנדרטים של המזעור של ימינו.


המחשבה הרווחת היא שזהו יהלום, החומר הקשה ביותר בעולם המינרלים. למעשה, ייתכן שהשמיר היה סוג של מקדחה או מסור יהלום שהיה חותך אבני חן אחרות וניסר וקדח דרך אבנים קשות כמו גרניט או אפילו בזלת. "הראו אותו לשמיר" אולי היה דומה להנחת חפץ על מחרטה או מסור יהלום. כיום יש צורך להשתמש במסורי יהלום ובמקדחי יהלום כדי לחתוך בלוקי גרניט מודרניים במחצבות ואנחנו עשויים לדמיין שלחותכי אבנים קדומים - לפחות לחלקם - היו כלים דומים.


שוב, האם ציוויליזציה מפותחת מאד, או כמה מהן, ייצרה מסורי יהלום, מקדחי יהלום, כלי ברזל, מכשירים חשמליים ואפילו ספינות אוויר? יתכן שארצות כמו מצרים העתיקה, בבל, האימפריה החתית, הודו וסין כולן היו מסוגלות לייצר דברים כאלה בימי קדם. מדינות אחרות, כמו ישראל העתיקה, יוון או אתיופיה נאלצו לייבא את הפריטים הללו ולכן הם היו חפצים "קסומים" ובבעלותם של מלכים ונסיכים חשובים בלבד.


באתר BibleSearchers.com יש מידע מעניין על השמיר, שככל הנראה הורכב מחתיכות קטנות של יהלום, ספיר ו/או אודם, כנראה מהודו:


במשנה 'אוון גליון' השמיר נוצר ביום השישי לבריאה וניתן לציפור דוכיפת ששמרה אותו במשמורתה לאורך הדורות בגן העדן. הציפור המופלאה הזו הייתה מדי פעם לוקחת את התולעת הזו ונושאת אותה על פני הארץ, אוחזת אותה בחוזקה במקורה, מניחה אותה רק כדי ליצור סדק בפסגת הר שוממה כדי שזרעי הצמחים והעצים יוכלו לנבוט ולספק לה את מזונה.


כאשר חנו בני ישראל ליד הר חורב/סיני, הביא יהוה את השמיר ונתן אותו לבצלאל כדי לחקוק את שמות שנים עשר השבטים על שתים עשרה אבני החושן של הכהן הגדול אהרן. ואז יהוה החזיר אותו למשמורת ציפור הדוכיפת. כאן היא שמרה אותו בקופסת עופרת, עם שעורה טרייה, עטוף בבד צמר. זאת עד ששלמה נזקק לו כדי לבנות את המקדש בירושלים. מאז אותו יום אבד השמיר.


כמו בכל המחלוקות התלמודיות, תמיד הייתה התנגדות. רבי יהודה ברבי נחמיה טען כי האבנים נחצבו ולאחר מכן הובאו לבית המקדש במצב מוגמר לבניית המקדש. נראה שהטיעון של רבי יהודה ברבי נחמיה השקיט קצת את המחלוקת שכן רוב החוקרים היום מאמינים שזה גם נכון.


כמובן, רוב הטיעונים התלמודיים נדונו במהלך השלטון האימפריאלי הרומאי. בלטינית, השמיר היה ידוע כ-Smirks Corundum, המרכיב של ספיר ואודם, ואבן החן הקשה ביותר הידועה לצד היהלום. לחומר של אגדות יש גרעין של אמת ועכשיו אנחנו יודעים את 'שאר הסיפור'.


חוקרי התנ"ך האלה חושבים שהיה יותר משמיר אחד והם היו לא אחר מאשר כלי עבודה חשמליים, במיוחד מקדחי יהלום ודומים. מספרים ב-BibleSearchers:


כל הקטע בספר מלכים מרמז שהיה כבוד ושקט מסוים, התנהגות שהיתה צריכה להישמר כאשר העובדים והאומנים יכלו להרגיש את נוכחותו של האל בבית שהם בונים. הייתה צריכה להיות רוחניות של הנוכחות. הם לא היו אמורים לשמוע את ההלמות או המכות של כלי ברזל. האם למילוליות המסר היה גם קשר רוחני? אולם בתוך בית האלוהים, לא [היו] צווים של האל נגד זמזום מקדחת יהלום בזמן שהם חותכים, מלטשים ומגמרים את קירות אבן הגיר המסיביים, או חותכים את קצוות ארזי הלבנון, או חורטים את העץ על האכסדרות, או קודחים חורים באבן הגיר כדי לקבע קורות ולייצב עמודים, כדי לייפות את התקרות של הקדוש, להניח תמונות חרוטות על ים הנחושת או על הדלתות הגדולות שהובילו למקדש עצמו. האם לא הגיע הזמן לחשוב שלשלמה עם כל חוכמתו ועושרו הייתה גם גישה לטכנולוגיות שאנו חושבים שהן מודרניות, רק כדי שיום אחד נדע שגם הקדמונים השתמשו בהן?


...אולי בתוך מטמון האוצרות של מקדש שלמה, נמצא עדויות לתחכום הטכנולוגי, כמו מקדחי יהלום, מסורי יהלום וקורונדום, שחוקרים חושבים שלא היו קיימים במאה ה-11 לפנה"ס.