top of page
הרשמו לידיעון המקוון שלנו

קבלו עידכונים על מאמרים חדשים והתרחשויות אחרות

תודה על הרשמתך

השתתפו במסע אופן הזמן

Ofan Logo a.png

מסע רב חושי בנבכי הזמן, שבו המרבד העשיר של הציוויליזציות הקדומות מתעורר לחיים ושואב אותנו אל תוכו.  

לבונה - צמח הפלא המקראי על סף הכחדה

הלבונה נזכרת עשרים פעמים במקרא, כסממן קטורת אשר שימשה לצורך עבודת האל במשכן ובמקדש, כתוספת לקורבן מנחה ולקטורת התמיד. בנצרות הלבונה מפורסמת בהיותה אחת משלוש המתנות שהגישו שלושת האמגושים לישו התינוק (השתיים האחרות הם זהב ומור). השימוש העיקרי בלבונה הוא בפולחן הדתי. על פי הרודוטוס נהגו בבבל לשרוף לבונה בשווי של 1,000 כיכר כסף בחג לכבוד האל מרדוך. הכהנים במצרים העתיקה נהגו להקטיר לבונה במקדשי האלים, והסינים וההודים משתמשים בה עד היום.


המקור העברי של השם לבונה הוא מקראי, למשל בשיר השירים המפרט את סוגי הבשמים:

"נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים".

שיר השירים, פרק ד', פסוק י"ד

משוער שהשם הגיע מהמילה לבן. בפניקית היא קרויה "לבנת" ובארמית: "לְבוּנְתָּא". באנגלית הלבונה קרויה "Frankincense", שם שמקורו בצרפתית עתיקה: "franc encens" - "קטורת טהורה". הלבונה ידועה גם כ"אוליבאנום" (olibanum), שם שמקורו בערבית, "א (ל)-לֻבַּבאן" ומתייחס למוהל החלבי שמפיקים מקליפת עץ הלבונה לשם הכנת הבושם. הלבונה מיוצרת על ידי ייבוש טבעי של נוזל השרף של עצי הלבונה. הלבונה מופיעה בצורת גרגרים לבנים־צהבהבים או אדומים. הלבונה מסיסה בנוזל אורגני, אך לא במים. טעמה מר, ריחה מוגבר על ידי חימום והוא כבד ומתקתק.


כבר לפני אלפי שנים ידעו אנשים להשתמש בלבונה לריפוי של כמה מחלות. התבליטים המפורסמים של חתשפסות המתארים את 'המשלחת לארץ פונט' מציגים לא רק לבונה, אלא גם את העצים עצמם המובאים למצרים. תרבויות קדומות הבינו כיצד להשתמש בלבונה בטקסים ולריפוי. אך כיום העצים שמפיקים לבונה נמצאים בסכנה.

לבונה ודרך הבשמים

ערכה של הלבונה כבר ידוע זמן רב, היא היתה אחת הסחורות שהניעו את דרך הבשמים. מעמדה של הלבונה כסחורה יוקרתית, וערכה הגבוה בשוק של ימי קדם, מובנת בהתחשב בדרכים השונות בהן נעשה בה שימוש.


מאזורי הגידול העיקריים ובייחוד מדרום חצי האי ערב, היו שיירות גמלים עם מטען של מור ולבונה יוצאות לחופי הים התיכון, ובייחוד לעזה, על מנת להעביר את הסחורה שנחשבה יקרה מאד (בדומה לזהב) ליוון ולרומא. כשכבש אלכסנדר הגדול את עזה הוא מצא מחסנים של לבונה שמהם שלח ספינה שלמה ליוון. מסופר על הקיסר נירון ששרף את כל מלאי הלבונה השנתי של העיר רומא בטקס הלוויה לאשתו פופיאה.


המרכז הקדום של הסחר בלבונה היה כנראה העיר האבודה אובר שלעיתים זוהתה עם האתר "אירם" בעומאן. אובר נתגלתה מחדש בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ומתבצעות בה חפירות ארכאולוגיות. על הסחר במור ולבונה שלטו הנבטים, ולאורך הדרך שהובילו בה את השיירות, דרך הבשמים, הקימו את עריהם. דרך הבשמים ועריה הוכרזו אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 2005.


לבונה הניעה את דרך הבשמים והביאה עושר רב לארצות שהפיקו אותה, כמו גם לערים לאורך הדרך. ערב הדרומית התעשרה כל כך עד שהגיאוגרפים הקדומים כינו אותה 'ערב פליקס' (‘Arabia Felix’) שפירושו 'ערב המבורכת'. הרומאים, שרצו חלק במסחר הרווחי, שלחו משלחת לכיבוש האזור במהלך המאה ה-1 לפנה"ס. אולם בגלל האקלים הקשה באזור הם נאלצו לחזור. המסחר בלבונה פסק סביב שנת 300 לספירה עקב עליית הנצרות, התפשטות המדבר שהקשתה על חציית השיירות ופשיטות של פרתים.

השימוש הפולחני בלבונה

הלבונה ידועה בעיקר בזכות השימוש בה בטקסים דתיים. במצרים העתיקה, ביוון וברומא, הלבונה נשרפה כמנחה לאלים שונים. בנוסף, בגלל הקשר עם האלוהי, הלבונה נשרפה גם עבור המתים. ריח הקטורת שימש גם כדי להסוות את ריח הבשר הנרקב. יתר על כן, המצרים הקדומים השתמשו בלבונה לחניטה. בתהליך החניטה היו מסירים את האיברים הפנימיים של הגופה, החללים בגוף היו אז ממולאים בלבונה, כדי למנוע רקבון, בנוסף להסוואת הריח.


בפולחן הדתי היהודי שימשה הלבונה כקטורת, יחד עם המור. כך למשל הצו בתורה מורה להשתמש ב:

"שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים."

שמות, פרק כ"ה, פסוק ו'


הלבונה שימשה כמנחה כחלק מהקורבן:

"וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה"

ויקרא, פרק ב', פסוק א'


הלבונה שימשה כלחם הפנים, שתים עשרה כיכרות הלחם שהיו מונחות על השולחן במשכן ובבית המקדש:

"וְנָתַתָּ עַל-הַמַּעֲרֶכֶת, לְבֹנָה זַכָּה; וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה, אִשֶּׁה לַה'".

ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ז'


והיא שמשה גם כתמרוקים:

"מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת, עָשָׁן: מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל"

שיר השירים, פרק ג', פסוק ו'


הלבונה נזכרת עשרים פעמים במקרא, כסממן קטורת אשר שימש לצורך עבודת האל במשכן ובמקדש, כתוספת לקרבן מנחה ולקטורת התמיד. את הלבונה הפקידו יחד עם שאר אוצרות המקדש בלשכה מיוחדת, והיא הופקדה בידי ממונים מיוחדים.


השרף הטהור והאיכותי נקרא 'לבונה זכה'. הלבונה נכללת בין מיני הבשמים היוקרתיים של העולם העתיק. לפי המספר הרב של אזכוריה, היא הייתה סממן הקטורת השכיח ביותר בשימושיו. היא יובאה עם הזהב בדרכי המסחר משבא. הלבונה מזוהה בוודאות הודות למסורת זיהוי רציפה ופעילה עד ימינו בשל שימוש ממושך בה בחברות מסורתיות רבות. גם שמות הלבונה מצביעים מבחינה אטימולוגית על הצבע הלבן-חלבי של שרף העץ טרם קרישתו.


בנצרות הלבונה מוזכרת בברית החדשה בין המתנות שחילקו שלושת האמגושים לישו:

"וַיָּבֹאוּ הַבַּיְתָה וַיִּרְאוּ אֶת־הַיֶּלֶד עִם־מִרְיָם אִמּוֹ וַיִּפְּלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ וַיִּפְתְּחוּ אֶת־אֹצְרֹתֵיהֶם וַיַּקְרִיבוּ לוֹ מִנְחָה זָהָב וּלְבוֹנָה וָמֹר".

הבשורה על-פי מתי פרק ב' י"א


בתחילה התייחסה הכנסייה הקתולית להקטרת הלבונה כאל סממן פגאני ואסרה על הקטורת בייחוד משום שהנוצרים הנרדפים נדרשו להקטיר קטורת לפני דמות הקיסר כדי להוכיח את נאמנותם. אבל כשאירופה הפכה בהדרגה לנוצרית החלו גם אצל הקתולים להשתמש בקטורת ומשערים כי הכנסייה החלה להשתמש בלבונה כחלק מהפולחן הדתי החל מהמאה ה-4 לספירה.

תכונות הריפוי של הלבונה

הלבונה שימשה גם למטרות לא דתיות. רופאים קדומים היו מודעים לתכונות הרפואיות של הלבונה. הם גילו שללבונה יש תכונות של חיטוי, אנטי דלקתיות ושיכוך כאבים, ולכן קבעו אותה כתרופה למגוון מחלות, כולל קשיי עיכול, שיעול ובאשת (ריח רע מהפה). הסופר הרומי המפורסם, פליניוס הזקן, אפילו כתב כיצד להשתמש בלבונה כתרופה נגד הרעלת רוש (Hemlock poisoning).


למרות שלבונה נשרפת לעתים קרובות כקטורת, היא יכול לשמש גם כשמן. לדוגמא, בשל תכונות החיטוי שלו, ניתן למרוח שמן לבונה על פצעים כדי למנוע מהם לפתח זיהומים. לבונה אף נבלעה בכדי לסייע להחלמת פצעים פנימיים.


מסכת סנהדרין מג: (שישתכר ויחד עם האפקט המרגיע של הלבונה לא ירגיש במיתתו):

"היוצא ליהרג, משקין אותו (אחר שהתוודה) קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתיטרף דעתו"

הלבונה משמשת גם בתור תבלין ובתור סם מרפא הנקרא בשם "מסטיק ערבי" או "מסטיק תימני", ביחד עם שרף עץ האלה בגלל הדמיון הרב בין שניהם שיכולים לשמש בתור קטורת בצורתם הקשה. כמו כן השימוש בלבונה נפוץ אצל רקדנים (רקדני בלט בעיקר), והיא משמשת כחומר נגד החלקה.


בתקופה המודרנית יותר, תכונות הריפוי של הלבונה נחקרו על ידי מדענים. הודות לניתוחים כימיים שלה, כעת אנו מבינים טוב יותר את המרכיבים הנמצאים בלבונה ואת השפעות הריפוי שיש להם על גוף האדם. לדוגמה, מונוטרפנים כמו פינן אלפא ובטא הם מרכיב חשוב בלבונה. נמצא כי תרכובת זו מסייעת בהסרת רעלים מהכבד ומהכליות.


כך או כך, התכונות הרפואיות של הלבונה טרם הובנו במלואן. על פי דיווח של ה-BBC משנת 2010, מדענים הבחינו כי לבונה מונעת התפשטות סרטן וגורמת לתאים סרטניים לכבות את עצמם. בדו"ח צוין גם כי המרכיב בלבונה האחראי לכך לא זוהה, אך המדענים ניסו לבודד אותו.

עצים בסכנת הכחדה

לבונה הוא השרף המיובש שמקורו ב"דמעות" מחתכים במגוון מינים של עצי בוסווליה (Boswellia), בעיקר Boswellia sacra ו-Boswellia carterii. עצי בוסווליה צומחים באקלים היבש של עומאן, תימן, אריתריאה, אתיופיה, סומליה, סודן וצפון מערב הודו. למרבה הצער, רבים מעצים אלה נמצאים כעת בסכנת הכחדה.


מדווח כי boswellia papyrifera במיוחד, הגדל באתיופיה ובסודן, עלול להיכחד תוך 50 שנה. אנז'נט דקארלו (Anjanette DeCarlo), מדענית ראשית לקיימות במרכז לחקר צמחים ארומטיים בארה"ב (Aromatic Plant Research Center) וראש פרויקט 'הצילו את הלבונה' (Save Frankincense), צופה כי בעשרים השנים הבאות ייצור שרף הלבונה יפחת בחצי. דקארלו אמרה כי יש לפעול כעת למניעת היכחדות הלבונה מכיוון שרבים מהעצים הם "אחרונים בדורם" ונחלבים יתר על המידה עבור שרף הלבונה, מה שמקשה עליהם להתחדש ולשרוד.

יחד עם דקארלו, סטיבן ג'ונסון (Stephen Johnson), ביולוג אורגניזמים וחוקר לבונה, מציע כי על רוכשי הלבונה, כולל הכנסייה הקתולית ותעשיית השמנים האתרים, לבחון מקרוב את המקור המספק להם לבונה. ג'ונסון אמר, "היום יש לנו את היכולת להגיע ישירות למקור, לדבר עם הקוצרים בפועל ולהשתמש בטכנולוגיות שמאפשרות לנו לעקוב אחר מוצרים לאורך כל שרשרת האספקה ​​ולוודא שהכל נעשה בצורה אתית ובדרך המאפשרת לעצים ולקהילות לפרוח."


דקארלו מזהירה כי נחוצה פעולה כעת, "בעוד עשר שנים יהיה מאוחר מדי" מכדי להציל את העצים המספקים לבונה. התעשייה צריכה להשתנות מכיוון שהיא "מאד פתוחה לשחיתות ו/או הדרדרות", אמרה דקארלו, "זה לא עוזר לאנשים בשטח, זה לא עוזר לחברות שרוצות לעשות את הדבר הנכון או לצרכנים שלא רוצים להרוג עצים או לפגוע בקהילות ולהיות שותפים למשהו שאינו בר-קיימא."


הלבונה עשתה דרך ארוכה מאז שימשה לראשונה חברות קדומות. בעוד שתכונות הריפוי של הלבונה היו מוכרות בעבר, ניתוח של חומר יקר ערך זה באמצעות כימיה מודרנית יכול להוביל לגילוי דרכים חדשות בהן ניתן להשתמש בלבונה למטרות רפואיות. אך זה יתאפשר רק אם העצים המספקים לבונה יקבלו הגנה.

מקורות:

1,143 צפיות0 תגובות

Comments


בקרו בחנות שלנו

הגמל המעופף מביא לכם פריטים יוצאי דופן ומותרות של ימי קדם אל מפתן דלתכם, כמו גם כלים ועזרים למסעות מחקר והרפתקה.

Site banner copy_edited.png
bottom of page