הזהב הנוזלי שדחף את הציוויליזציה הים תיכונית הרבה לפני מה שחשבנו

6,000 שנה של שמן זית איטלקי?! תגלית מדעית מרעישה בסיציליה מוכיחה: האבות הקדמונים שלנו ייצרו "זהב נוזלי" כבר בעידן הנחושת! בואו לגלות איך שרידים זעירים של חומצות שומן בתוך כדי חרס ענקיים משכתבים את כל מה שידענו על כלכלת הים התיכון העתיק.

כשאנחנו מטיילים היום בין מטעי הזיתים המוריקים של טוסקנה או סיציליה, קל לשקוע באשליה שהנוף הזה היה כאן מאז ומעולם. הריח המריר-מתקתק של הזיתים המתרסקים בבית הבד הוא חלק בלתי נפרד מהדנ"א האיטלקי, כמעט כמו הגלדיאטורים של רומא או יצירות האמנות של הרנסנס. אלא שההיסטוריה, כפי שהיא נלמדה בבתי הספר במשך עשורים, קבעה גבולות ברורים מאד: ייצור שמן הזית באיטליה היה מזוהה עם תקופת הברונזה המאוחרת, פרי פיתוח של תרבויות מורכבות שהגיעו מהמזרח.

במשך שנים, הקונצנזוס המדעי גרס שתושבי חצי האי האיטלקי בעידן הנחושת היו חקלאים בסיסיים שטרם למדו את רזיו של הפרי הקשה והמורכב הזה. אך מחקר דרמטי שפורסם בשנים האחרונות ומתבסס על ניתוח כימי פורץ דרך של כלי חרס שנמצאו באתרים קסטלוצ'ו (Castelluccio) באיטליה וסן לורנצו (San Lorenzo) שבסיציליה, ניפץ את המוסכמות הללו לרסיסים. מתברר שהזהב הנוזלי זרם בכדים האיטלקיים כבר לפני 6,000 שנה - כאלפיים שנה מוקדם יותר מההערכות השמרניות ביותר.

הסיפור של התגלית הזו מתחיל לא עם מגרפה של ארכיאולוג, אלא דווקא עם מבחנות של כימאים בתוך מעבדה מודרנית. צוות חוקרים בינלאומי בראשות ד"ר דוידה טנאזי (Davide Tanasi) מאוניברסיטת דרום פלורידה, בשיתוף עם המועצה הלאומית למחקר של איטליה, החליט לבחון מחדש אוסף של כדי חרס מונומנטליים שהתגלו במערות באזור קסטלוצ'ו (Castelluccio) ובאתר סן לורנצו. הכדים הללו, שגובהם עולה לעיתים על מטר, תוארכו לתקופה האניאוליתית (Eneolithic), המעבר שבין תקופת האבן לעידן הנחושת.

במשך שנים הם נחשבו לכלי אחסון לדגנים או למים, אך ד"ר טנאזי חשד שיש שם משהו אחר. "כאשר מסתכלים על הצורה של הכלים הללו, על העמידות שלהם ועל האופן שבו הם נאטמו, קשה להאמין שהם שימשו רק לסחורות פשוטות", הסביר טנאזי בדיווח המלווה את המחקר. "היה עלינו לחדור אל תוך הנקבוביות של החרס עצמו כדי לחפש את הזיכרון הכימי של מה שנשמר בתוכם במשך אלפי שנים".

השיטה שבה השתמשו החוקרים נקראת כרומטוגרפיית גז בשילוב ספקטרומטריית מסות (GC-MS - Gas Chromatography-Mass Spectrometry). זוהי טכנולוגיה המאפשרת להפריד תערובות כימיות מורכבות ולזהות מולקולות ספציפיות ברמת דיוק אטומי. במקרה הזה, החוקרים חיפשו "ביו-מרקרים" - חתימות כימיות ייחודיות שאינן משתנות לאורך זמן. הם התמקדו בחומצות שומן ספציפיות, בעיקר חומצה אולאית וחומצה לינולאית. למרבה ההפתעה, הבדיקות הראו שדפנות החרס העתיק היו ספוגות בשאריות של חומצות אלו בריכוזים שלא השאירו מקום לספק.

מפה של האתרים המרכזיים המוזכרים בטקסט שבהם קיימות עדויות ארכיאולוגיות או פליאו-סביבתיות לזית או לגידולו; עיגול שחור = אתר מהתקופה הקדם-ברונזאית (pre–Bronze Age), עיגול אדום = אתר מתקופת הברונזה, עיגול כחול = אתר מתקופת הברזל או מהתקופה הרומית (מפת בסיס ונתוני הצללת תבליט [hillshade] מאת EEA ו-Esri).

עד היום, העדויות הקדומות ביותר לייצור שמן זית באזור זה היו קשורות לאתרים מהאלף השני לפנה"ס. התפיסה המקובלת הייתה שהידע על הפקת השמן "יובא" לאיטליה דרך נתיבי המסחר המיקני או הפיניקי. אולם הממצאים החדשים מראים כי כבר בסוף האלף הרביעי לפנה"ס, תושבי סיציליה לא רק ידעו כיצד למסוק זיתים, אלא פיתחו טכנולוגיה של כבישה ואחסון בקנה מידה רחב. הגילוי הזה מאיר באור חדש את האנשים שחיו בעידן הנחושת. ייצור שמן זית דורש תכנון ארוך טווח: נטיעת עצים, המתנה של שנים להבשלה, ובעיקר - ארגון חברתי שיכול לנהל את משאבי העבודה הנדרשים להפקה ולשינוע.

המשמעות של התגלית חורגת הרבה מעבר לעדכון התפריט של האדם הקדום. בעת העתיקה, שמן זית לא היה רק בסיס לתזונה, אלא מוצר מותרות בעל ערך עצום ששימש למאור, לקוסמטיקה ולטקסים פולחניים. עצם קיומה של תעשיית שמן מבוססת בסיציליה לפני 6,000 שנה מצביע בבירור על חברה מורכבת, מרובדת ובעלת קשרים כלכליים רחבים הרבה יותר ממה שהעריכו החוקרים עד כה.

המשמעות של "המהפכה הסיציליאנית" הזו חורגת מהגבולות הגיאוגרפיים של איטליה. היא מצביעה על כך שהים התיכון היה מרחב של חילופי ידע טכנולוגי כבר בתקופות פרהיסטוריות. אם שמן זית הופק בסיציליה באותו זמן שהוא הופק בלבנט (כפי שעולה מממצאים באתרים בישראל ובסוריה), הרי שעלינו לשאול האם הטכנולוגיה התפתחה במקביל בכמה מוקדים, או שמא נתיבי המסחר הימיים היו פעילים ומשמעותיים כבר בעידן הנחושת. המחקר בסן לורנצו מציע כי סיציליה, בשל מיקומה המרכזי, שימשה כמעבדת חדשנות קדומה. הכדים הענקיים שנמצאו באתר הם עדות ליכולת אגירה המרמזת על צבירת הון. בעידן שבו שמן זית היה שווה ערך למטבע חוץ, מי ששלט בייצור שלו שלט בכוח הפוליטי והכלכלי של האזור.

פיתוס (כד אגירה גדול) מתקופת הברונזה המוקדמת מקסטלוצ'ו (סיציליה), שחשף סמנים כימיים פוטנציאליים לשמן זית באמצעות ניתוח שיירים אורגניים. סירקוזה, מוזיאון פאולו אורסי (באדיבות המחוז האזורי של סירקוזה לאתרים ומוזיאונים ארכיאולוגיים).

הניתוח הכימי חשף פרט מעניין נוסף: השמן שנמצא בכדים לא היה "טהור" לחלוטין. הוא הכיל שאריות של שרף צמחי, מה שמעיד על כך שהקדמונים השתמשו בחומרי איטום טבעיים, ככל הנראה כדי למנוע דליפות, להגן על השמן מחשיפה לאוויר ולשמר אותו לאורך זמן. זוהי רמת תחכום טכנולוגית שבעבר ייחסנו רק לתרבויות מאוחרות וממוסדות בהרבה, והיא הופכת את האדם הקדום של סיציליה ממנצל מקרי של משאבי הטבע לבעל מלאכה מיומן.

מדענים שהיו מעורבים במחקרים מקבילים ביוון, כמו ד"ר יאניס המילאקיס (Yannis Hamilakis) מאוניברסיטת בראון, מציינים כי התגלית האיטלקית מחזקת את התיאוריה ששמן הזית היה המנוע שדחף את האבולוציה החברתית בים התיכון. "אנחנו רואים דפוס חוזר", אומר המילאקיס. "בכל מקום שבו אנחנו מוצאים שמן זית מוקדם, אנחנו מוצאים גם שינויים במבנה היישובים ובעלייה של מעמד חברתי גבוה. השמן הוא ה'דלק' של הציוויליזציה". בסיציליה, השמן הזה אפשר לקהילות לשרוד תקופות של יובש, לסחור עם קבוצות רחוקות ולבנות את אותן מערות קבורה ומקדשים מפוארים המאפיינים את עידן הנחושת באי.

המחקר הזה הוא תזכורת לכך שהמדע המודרני פועל כמכונת זמן. היכולת שלנו "לקרוא" את המולקולות שנלכדו בתוך חרס לפני ששת אלפים שנה מאפשרת לנו לשמוע את קולם של אנשים שלא השאירו אחריהם מילה כתובה אחת. הם לא כתבו היסטוריה, הם יצרו אותה - במטע, בבית הבד ובתוך כדי הענק שהוחבאו במערות. המהפכה הזו משנה לא רק את מה שאנחנו יודעים על איטליה, אלא את מה שאנחנו יודעים על היכולת האנושית להסתגל, לחדש וליצור עושר מתוך פרי קטן ומר אחד.

השלב הבא במחקר, כפי שמציין צוותו של טנאזי, יהיה לנסות ולזהות את המקור הגנטי של אותם זיתים עתיקים. האם מדובר בזיתים שבויתו בסיציליה עצמה, או שמא זרעי הזיתים הראשונים הגיעו בסירות קטנות מחופי הלבנט? התשובה לשאלה זו עשויה להיות הפרק הבא בסיפור המופלא של הים התיכון, סיפור שמתחיל בטיפה של שמן זהוב ומסתיים בבנייתן של אימפריות. כפי שסיכם זאת אחד החוקרים: "בכל פעם שאנחנו חושבים שהבנו את העבר, הטכנולוגיה מגיעה ומזכירה לנו שתמיד יש עוד שכבה של זהב שמחכה להתגלות מתחת לפני השטח".

https://www.youtube.com/watch?v=wVMS8Hta7Xg

המחקרים:

The Archaeology of Olive Oil Production in Roman and Pre-Roman Italy 1H NMR, 1H–1H 2D TOCSY and GC-MS analyses for the identification of olive oil in Early Bronze Age pottery from Castelluccio (Noto, Italy)