תעלומת האובליסקים - פרק 6 - אובליסקים ברחבי העולם

עודכן: 20 באפר׳

מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים:


בפרק זה אנו יוצאים לסיבוב ברחבי העולם בחיפוש אחר אובליסקים בתרבויות וצוויליזציות שונות ולנסות להבין האם יש קשר בינהם.


אובליסקים באירופה ובאסיה

אובליסקים אשוריים

אנו נוטים לחשוב על מצרים ואתיופיה כמקומות שבהם הוקמו הרבה אובליסקים, אך ניתן למצוא אובליסקים גם במזרח התיכון ובאירופה. ידוע על מונומנטים אובליסק קטנים יותר שהוקמו על ידי האשורים באזורים שנמצאים כיום בעיראק. האשורים הקימו את האובליסקים הקטנים הללו כמונומנטים ציבוריים שהנציחו את הישגיו של המלך האשורי. מספרת ויקיפדיה:


המוזיאון הבריטי מחזיק בארבעה אובליסקים אשוריים:

האובליסק הלבן של אשורנצירפל (ששמו בגלל צבעו), התגלה על ידי הורמוזד רסאם בשנת 1853 בנינוה. האובליסק הוקם על ידי אשורנצירפל הראשון (1050–1031 לפנה"ס) או אשורנצירפל השני (883–859 לפנה"ס). האובליסק נושא כתובת המתייחסת להשתלטות המלך על סחורות, אנשים ועדרים, אותם נשא בחזרה לעיר אשור. התבליטים על האובליסק מתארים מסעות צבאיים, ציד, נשפי ניצחון וסצינות של הוקרה.


אובליסק רסאם (The Rassam Obelisk), הקרוי על שמו של המגלה הורמוזד רסאם, נמצא במצודת נמרוד (כלח העתיקה). הוא הוקם על ידי אשורנצירפל השני, אם כי שרד רק בשברים. חלקים מהתבליטים ששרדו מתארים סצנות של הוקרה למלך מסוריה וממערבה.


האובליסק השחור התגלה על ידי סר אוסטן הנרי לייארד בשנת 1846 על המצודה של כלח. האובליסק הוקם על ידי שלמנאסר השלישי והתבליטים מתארים סצנות של הוקרה וכן תיאורם של שני שליטים מוכנעים, יהוא הישראלי וסואה מארץ הגוזנים, בתנוחות כניעה למלך. לתבליטים על האובליסק יש אפיגרף נלווה, אך מלבד אלה יש על האובליסק גם כתובת ארוכה יותר המתעדת את אחת הגרסאות האחרונות של דברי הימים של שלמנאסר השלישי, המכסה את התקופה משנת המלכתו ועד שנת מלכותו ה-33.


האובליסק השבור (The Broken Obelisk) התגלה גם הוא על ידי הורמוזד רסאם בנינוה. רק החלק העליון של המונוליט הזה שוחזר במוזיאון הבריטי. האובליסק הוא האובליסק הקדום ביותר שמתועד מאשור, המתוארך למאה ה-11 לפנה"ס.

האובליסק השחור / האובליסק הלבן / אובליסק רסאם

האובליסקים הקטנים הללו היו למעשה מונומנטים להנצחת הישגיו של מלך והיו שונים בבירור בצורה ובתפקוד מאובליסקים מצריים ומאבנים עומדות מסוג אובליסק אחרות בהן נדון בהמשך. בעצם האובליסקים האשוריים הם חיקויים של אובליסקים אמיתיים, שהם גבוהים ודקים וגם מונוליטיים.


בלבנון יש את מקדש האובליסקים (Temple of the Obelisks) שנמצא בביבלוס (גבל), צפונית לביירות. מקדש האובליסקים הוא מקדש בצורת "L" עם כ-25 אובליסקים קטנים, שהגבוה ביותר הוא בגובה שני מטרים וחצי. המקדש היה פעיל משנת 1900 עד 1600 לפנה"ס ושימש את הפיניקים.


כתובת חרטומים על אחד המונומנטים - אובליסק המלך אבישמו (Abishemu obelisk) במוזיאון הלאומי של ביירות - מזכירה את האל רשף, אל המלחמה וגם אל הטבע והפיריון, לו הוקדש כנראה המקדש. במקדש היו גומחות לפסלונים, אגנים וקנקנים לטיהור ולקורבנות, אך קבוצת אובליסקים קטנים היו החלק המרכזי של המקדש. במובנים מסוימים האובליסקים הללו היו סמלים פאליים והיו דומים לאבן הלינגאם של הודו ההינדית. אבני פאלוס לינגאם כאלה מוקדשות לרוב לאל ההינדי שיווה. ללבנון העתיקה הייתה מערכת יחסים חזקה עם מצרים ואוניות מצריות נבנו מארז לבנוני, שממנו מופק גם שמן בושם ששימש בתהליך החניטה המצרי.

מקדש האובליסקים בביבלוס (גבל), צפונית לביירות

יש אובליסק רומי בהריסות ההיפודרום למרוצי מרכבות בצור, דרומית לביירות. האובליסק כאן נמצא מתחת לאדמה של הקצה הצפוני של ההיפודרום, והוקם מחדש בתחילת שנות ה-70. האתר obelisks.org המנוהל ע"י יפנים אומר שהאובליסק נפל בגלל רעידת אדמה גדולה בשנת 502 לספירה, או רעידת אדמה אחרת בשנת 551 לספירה, שגרמה להרס נרחב ברחבי העיר צור. אין כיתוב והחלק העליון של האובליסק חסר. האובליסק עשוי גרניט אדומה וככל הנראה הוקם על ידי הרומאים בין שנת 80 ל-200 לספירה. כנראה הביאו אותו לצור ממצרים. כפי שנראה בקרוב, הרומאים הקימו לעתים קרובות אובליסקים בקצה אחד של החציון המרכזי בהיפודרום כאובייקט שהמרכבות הסתובבו סביבו.

אובליסק בהיפודרום הרומי בצור, לבנון

האובליסק של קיסריה

הרומאים כבשו את מצרים בשנת 30 לפנה"ס. מראה המונומנטים המצריים עורר התפעלות אצל המהנדסים הרומים, שהיו מאומנים בבניית כבישים, אקוודוקטים ותיאטראות. כאות לנצחונם ולשליטתם במצרים העבירו הרומאים יותר מ־16 אובליסקים למקומות שונים ברחבי האימפריה הרומית והשתמשו בהם כאלמנט קישוטי באתרים ציבוריים. 12 מהם מצויים היום ברומא.


אוגוסטוס קיסר היה הראשון שהעביר לרומא אובליסק, בשנת 10 לפנה"ס. הוא לקח את האובליסק ממקדש האל אמון־רע בעיר המצרית הליופוליס ובחר להציבו בהיפודרום הגדול, קירקוס מקסימוס (היפודרום היא המלה היוונית והעברית למבנה אליפטי מוארך שבו נערכים מרוצי מרכבות, קירקוס בלטינית). בהיפודרום מושבים מדורגים, שתוחמים את זירת המרוצים. בציר האורך המרכזי של הזירה נבנה קיר חוצץ (Spina בלטינית), שעליו הוצבו פריטים עיטוריים, ובמרכזו הציב אוגוסטוס את האובליסק. תוכניתו הארכיטקטונית של ההיפודרום ועיטוריו הפכו מודל לחיקוי במבנים דומים למרוצי מרכבות, אשר נבנו בכל רחבי האימפריה הרומית.


באותה שנה, 10 לפנה"ס, חגג הורדוס, שמלך בחסדו של אוגוסטוס, את ייסודם של העיר קיסריה ונמלה המפואר בתום 12 שנות בנייה. בדרום־מערבה של העיר, בקרבת הים, נבנה היפודרום כמקום בידור להמונים. נוסף למרוצי המרכבות נערכו בו מופעים, הצגות וקרבות גלדיאטורים. עם התפתחותה המואצת של קיסריה במאה הראשונה לספירה התברר שההיפודרום ההרודיאני, ובו כעשרת אלפים מושבים, קטן לצורכי העיר המשגשגת. לפיכך נבנה היפודרום חדש, גדול יותר, בחלקה המזרחי של העיר, ובו 25 אלף מושבים. ההיפודרום המערבי הפך לקיר תמך עבור וילות מפוארות של עשירי העיר, אשר חשקו במקום המאוורר לחופו של הים. חלקים גדולים של ההיפודרום ההרודיאני נטמנו מתחת לבניינים מאוחרים יותר, ומושביו השתמרו בצורה יפה.

ההיפודרום המזרחי והאובליסק במרכזו בשטחי המטעים של קיבוץ שדות-ים / Q-Israel

ההיפודרום המזרחי הגדול, שתפקד עד לסוף התקופה הביזנטית (640 לספירה), נותר חשוף, ואבניו נלקחו לבנייה בתקופות מאוחרות. כבר במאה ה־19 זיהו חוקרים אירופים את המבנה המזרחי כהיפודרום. צורתו דמוית האליפסה, שבלטה על פני השטח, ומציאת שלושת חלקיו של האובליסק הענק – וצפונה מהם שלושה עמודים חרוטיים, גם הם מגרניט אדומה – העידו על תפקודו הקדום. על פי דוגמאות מהיפודרומים אחרים מרחבי האימפריה הרומית, עיטרו פריטים אלו את הקיר החוצץ.


במועד כלשהו בין חורבן קיסריה הביזנטית ב־640 לספירה ותקופת הממלכה הצלבנית (בין סוף המאה ה־11 למאה ה־13), נפל האובליסק. הידיעה הקדומה ביותר על הימצאות אובליסק בקיסריה לקוחה מהיסטוריון צלבני בן המאה ה־13. בתקופתו שכב האובליסק במצב אופקי וכונה "שולחנו של ישו", כנראה בשל ממדיו המרשימים. הסיבה לנפילת האובליסק לא התבררה. ייתכן שנפל ברעידת אדמה, וייתכן שהופל בידי שודדי אבנים, שחשקו בסלע הענק והמהוקצע לתלפיות. סימני חיתוך וניסור שלא הושלמו, המופיעים על האובליסק ועל העמודים החרוטיים שהיו בקרבתו, מלמדים על נסיונות פירוק שלא צלחו.


כאלף שנה לאחר נפילת האובליסק החליטה רשות העתיקות הישראלית להציבו מחדש. זה לא היה פשוט. "עיטורי רצפות פסיפס ותבליטים שונים נתנו לנו מושג כללי על מיקומו של האובליסק במערכת עיטורי ההיפודרום, אך המיקום לא היה ברור לנו במדויק", מספר הארכיאולוג של קיסריה, ד"ר יוסף פורת. "בשנים 1996־2000 ערכנו חפירות כדי לאתר את התווי של חוצץ זירת ההיפודרום מצפון למקום שבו נמצא האובליסק ומדרום לו. מצאנו כי יסודות הקיר החוצץ, שהיו ברוחב 5.7 מטרים לכל אורכו, מתעבים במרכזו, ליד האובליסק, במטר ומחצה, ואף מעמיקים באדמה באופן ניכר יחסית לחלקים אחרים של החוצץ. זיהינו בוודאות את הבמה המלבנית, שעליה עמד בסיס האובליסק, כפי שהכרנו בהיפודרומים אחרים בעולם. מצאנו כי האובליסק נפל מערבית לנקודה המרכזית בבמה שבה עמד. בשטח נמצאו כמה אבנים גדולות ומרובעות שיכלו לשמש בסיס איתן לאובליסק, אך לא נמצאו די הוכחות כי אחת מהן מילאה בהכרח תפקיד כזה. לכן החלטנו לבנות בסיס חדש מבטון, על פי מודלים מוכרים. העיקרון שליווה אותנו גם במקרה זה היה: השחזור מסתיים במקום שבו מתחילה אי הוודאות".

עבודות שיקום האובליסק של קיסריה