התרבות הנוראגית המסתורית של סרדיניה

עודכן: 9 בפבר׳

ברחבי האי העתיק של סרדיניה, בסיפורה המעורפל של התרבות הנוראגית מסתתרות שאלות שלא נמצאו להן תשובות. למרות שאפשר לבחון אלפי מבנים שהורכבו בעמל רב, קברים מגליתיים ויצירות אמנות וצלמיות מעוצבות בקפידה, נותרו הרהורים רבים. מה קרה לאנשים הקדומים הללו וכיצד קיומם קשור לתרבויות אחרות?


התרבות הנוראגית היא תרבות שנוסדה בסרדיניה והתפשטה לאי השכן קורסיקה. היא מקיפה תקופה המתחילה לפני המאה ה-17 לפנה"ס, היא ראשית תקופת הברונזה, עד למאה ה-2 לספירה, בתקופת הקיסרות הרומית. היא נחשבת לתרבות פרהיסטורית, מאחר שלא נתגלו ממצאים בכתב שלה.

האתר הנוראגי סו נוראז'י די ברומיני בחורף

מגדלי נוראגה

שמה של התרבות נובע מהמגדלים הנוראגיים הגולמיים האופייניים לה, פרי התפתחות של התרבות המגליתית בה נבנו מבנים מאבנים גדולות ללא חומרי מלוי ביניהם. בתקופה זו נבנו הדולמנים והמנהרטים. מספרם של מבנים אלה לסוגיהם מגיע לכ-7,000, אך יתכן שנבנו עד 30,000. המגדלים הנוראגיים בסרדיניה נחשבים בין המבנים המגליתיים השמורים ביותר באירופה. ישנן מספר השערות בנוגע לתפקודם, לפיהן הם שימשו מצבות, בית מגורים לענקים, מצודות לשמירה ולהגנה, כבשנים להתכת מתכות, בתי סוהר ומקדשים לאל השמש.


על אף שהם דומים במאפייניהם למבנים רבים אחרים ברחבי אזור הים התיכון, מבני סרדיניה היו המקוריים ביותר ומפוארים בצורתם. מבנים אלה הם עגולים, לרוב נוצרו עם גג שטוח וקטוע הדומה לאלה של אוכלוסיות קדומות אחרות, אך הם המוקדמים ביותר. יש הסבורים כי גגות מסוג זה ככל הנראה תוחזקו ושימשו כמרפסות. לעומת זאת, אחרים יוצרים צורת כוורת חרוטית מעל. לא ברור מתי בדיוק הוקמו הנוראגים הראשונים, אך נראה שהדבר קרה בסביבות שנת 1800 לפנה"ס. שיאם של הנוראגים היה בתקופת הברונזה, בין 1500 ל-1100 לפנה"ס. בתקופת הברזל, החל משנת 900 לפנה"ס לערך, שוב לא קמו נוראגים חדשים, אך אלה הקיימים המשיכו להיות בשימוש עד הכיבוש הרומי במאה ה-2 לפנה"ס ואף לאחריו.

נוראגה לוסה, אבאסנטה

הנוראגים הוקמו בדרך כלל בנקודות שולטות, על גבעה, בקצה רמה או בפתחו של עמק. המבנה המרכזי בנוראגים, ולעיתים היחיד, הוא מגדל בצורת חרוט שהגיע לגובה של עד 20 מטר. המגדל נבנה מגושי אבן או בזלת ללא חומר חיבור, ושמר על יציבותו מכוח משקלן של האבנים בלבד. לבניית הקומות הגבוהות במגדלים נעשה לעיתים שימוש באבן חול או בחוואר כדי לא להכביד על משקלו של המבנה. החומה שסביב הנוראגים הגיעה לעובי של 4 או 5 מטר, והיקפם של האתרים נע בין 20 ל-50 מטר.


בתוך המבנה היה בדרך כלל מסדרון, חלל פנימי (בקוטר של כמעט 12 מטר) וחדר מדרגות שהוביל למפלסים העליונים שהגישה אליהם היתה דרך כניסה בגובה הקרקע. כמה דירות מורכבות יותר כללו בנוסף בארות, ממגורות בגובה קרקע או חללים אחרים, ככל הנראה לאחסון של נוזלים או מזון יבש. יש נוראגים שגובהם 30 מטר, כמו נוראגה ארוביו (Nuraghe Arrubiu), אך מבנים רבים ומוקדמים יותר הם בגובה צנוע יותר, וגם תוכניות הבנייה השתנו במידה ניכרת מגרסאות פשוטות יותר.

נוראגה סנטו אנטין בטוראלבה

מטרת הנוראגה

מטרתם של מבנים אלה נמצאת במחלוקת, ממגורות תבואה עד למצפים, מקדשים ומבצרים, אך ממצאים שהתגלו בחלקם, כולל כלי אבן, משקולות נול, אח, כלי בישול , כישורים ועצמות בעלי חיים, שהם רק חלק מהם, מובילים רבים למסקנה שהנוראגים שימשו כבתים או בעיקר לפעילות ביתית. חוקרים סבורים כי הנוראגים שניצבו בראשי הגבעות, ואשר כללו מגדל בלבד ונבנו בסמיכות לבאר וחצר משותפת, היו חלק מרשת של מוצבים שקיימו ביניהם קשר עין. הנוראגים הגדולים, שכללו מערכת של מגדלים וביצורים, שימשו ככל הנראה כמרכזים חברתיים של התרבות הנוראגית שפרחה בסרדיניה והתפשטה גם לקורסיקה.


במקבצים המורכבים ביותר שהתפתחו ליישובים, יש גם בקתות רבות ומורכבות מאד. לרבות מהן היו אלמנטים דמויי אגן סביב הקירות ככל הנראה כדי להחזיק מים, חללי מתחמים לבעלי חיים, חומות וצריחים עם מגדלי תצפית ומבני הגנה אחרים. שטחי מרעה, אזורים מיוערים, מכרות, מקדשים דתיים ורכוש אחר אולי ליוו את רוב המערכות המורכבות יותר. למרבה הצער, רבים מהמבנים המקוריים הרוסים כעת, כנראה מבלי שנערכה חפירה מוקדמת, או שנהרסו בעיקר למטרות מודרניות יותר של שימוש חוזר באבנים לצרכים אחרים כמו כבישים ומתחמים מודרניים.

צילום אוויר של נוראגה ג'נה מריה, וילאנובאפרו

קברי הענקים והפולחן הדתי

הקברים המגליתיים, המכונים בדרך כלל "קברי ענקים", נמצאו לרוב במרכז סרדיניה, אם כי הם מפוזרים באופן שווה לאורכה. קברים אלה היו ככל הנראה מקום מנוחתם של עשרות אנשים, עד אולי מאות במקומות מסוימים. עם תאי קבורה מרווחים ורחבים של עד 20 מטר, ומתחמים חיצוניים של כמעט 30 מטר, טוענים כי הנוראגים הקפידו מאד להישאר קרוב למתיהם, מתוך אמונה שהם הפכו לאלים או דמויות גבורה דומות.


סביר להניח שהנוראגים ביצעו טקסי כבוד אבות לא רק בזמן הקבורה, אלא חזרו עליהם בפרקי זמן שונים, כאשר חושבים שחלקם אפילו ישנו לצד המתים למטרות ריפוי או כישוף. הקברים מעוטרים באבנים שונות, חורים, בתאלים (אבנים קדושות) ומאפיינים דקורטיבים אחרים עם משמעות רוחנית או של כישוף. החוקרים מנסים לשער אילו תושבים נקברו בתוך קברי הענקים. ככל הנראה, קברים ישנים היו פחות בררנים בתושבים, בעוד שהתפתחויות עדכניות יותר עשויות היו לכלול קבוצות או שבטים קטנים וספציפים יותר.


נראה כי פרקטיקות רוחניות היו קשורות לרוב למתים, לקשרים לחיים שלאחר המוות ולטקסי מים, כפי שמודגם ברוב התגליות הארכיטקטוניות. ספסלי מנחות, חדרי מדרגות למעיינות קדושים ומתחמים של בארות קדושות הם המעניינים ביותר, כמו גם האמונות האפשריות הנוגעות לתכונות הקסומות של המים בהם. סביבם נמצאים המקדשים הנוראגיים הרבים, או מעיינות הקודש הגדולים ביותר, שבתוכם חושבים שהתקיימו מפגשים בעלי משמעות, אולי בהשתתפות שבטים שכנים או לוחמים, וסביבם נבנו מבנים ומקדשים רבים אחרים ולעתים מחוברים. מספרים ניכרים מפסלי הברונזטי (Bronzetti statues) המפורסמים של הנוראגים נמצאו בסמוך לאזורים אלה או בתחומיהם, מה שמעלה את החשד כי הם הושארו שם כהכרת תודה במהלך טקסים דתיים, או בתקווה להשיג כוח או תעוזה למאמצים ספציפיים.

קבר הענקים בארזצ'נה

החפצים והשרידים של התרבות הנוראגית

לאחר שהתגוררו באי למעלה מ-5,000 שנה, יש לקחת בחשבון כי שיטות הסחר או החליפין של נוראגה עם אזורים אחרים היו ככל הנראה מפותחות בהתחשב במתכות - כלומר ברונזה - שפותחו באותה עת. פסלוני ברונזטי, בין אמנות אחרת מאבן, כלי חרס בשפע וחפצי ברונזה של אותה תקופה, הופצו באופן נרחב ונמצאו בצורה דומה בכל האוכלוסיות ואזורי הישוב של התקופה. רוב הפסלונים ייצגו גברים, נשים, ספינות, בעלי חיים, ישויות דמיוניות והעתקים מיניאטוריים של כלים יומיומיים. רבים נמצאו כהעתק מדויק של פעולה שדרשה התערבות רוחנית רצויה, במיוחד כאשר היא הושארה ליד מקדשים, כמו אישה שיושבת עם ילד חולה בתקווה לתרופה שתינתן על ידי כוחות אלוהיים. דוגמאות אחרות הן של לוחמים עם נשק ורועים עם כבשים, ואפילו כאלה שנחשבות לנשים בעלות משמעות רוחנית גבוהה, כמעט כולם התגלו שהם מציגים את הפגיונות הנוראגיים הקשורים סביב הצוואר.

פסלוני ברונזה נוראגיים, המוזיאון הלאומי הארכיאולוגי והאתנוגרפי בסאסארי

המסתורין שלה הנוראגים

ראיות מצביעות על כך שלנוראגים היו קשרים עם חלקים אחרים בעולם, אך הם גם קיימו את עצמם מבודדים במשך תקופות זמן מסוימות. רוב האיזכורים שהתייחסו אליהם נעשו על ידי קבוצות מאוחרות יותר, בעיקר הרומאים. לא נמצאו עדויות בכתב מהם, ומאמינים כי לא הייתה להם שפה כתובה. נראה כי המעט שנכתב מקורו מאות שנים לאחר היעלמם באמצעות העברת מסורות בעל פה.


רוב החוקרים מסכימים ששנות הדעיכה המשמעותיות ביותר התרחשו לפני הכיבוש הקרתגי בסוף המאה ה-6 לפנה"ס; עם זאת, ניתן להתווכח על מה שקדם לאותו אירוע בולט. רבים חשו כי שקיעת הציוויליזציה בשנים המאוחרות יותר פירושה שלב שכיח של התרחקות ממסורות נוראגיות לטובת אחרות כמו הפיניקיות, ובסופו של דבר הם השאירו את המנהגים התרבותיים והדתיים הנוראגיים בעבר. אחרים שיערו שייתכן שהתרחש פילוג המוני או פלישה מבחוץ, ויותר מתעקשים שניתן להאשים את השינויים במערכת האקולוגית, לכידות קהילתית מוסרית ו/או אירועים או שיפורים טכנולוגיים.

דגם ברונזה של נוראגה (המאה ה-10 לפנה"ס) / פסל ברונזה של מפקד נוראגי / דגם של ספינה נוראגית

בעשורים האחרונים התגלו בישראל גילויים שנראה שהם מתחברים להגירה מהציוויליזציה הזו ואולי מקשרים בין מקורות מקראיים למקורותיה. הארכאולוג אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה סבור כי "אל-אחוואט", אתר במדרון המערבי של הרכס עליו בנוי היישוב קציר, הוא אתר מקראי: מיקומה של חרושת הגויים, מקום מושבו של סיסרא, שר הצבא של יבין מלך חצור. הסימוכין להשערה זו הם, שמבנה האתר הוא ייחודי במינו. ייתכן שנבנה על ידי השרדנה, אחד משבטי גויי הים. המועד המשוער לבנייתו (1150 -1160 לפנה"ס לדעת זרטל) תואם את המועד המשוער להגעת גויי הים לארץ ישראל וכן את מועד המלחמה בין ברק בן אבינועם וסיסרא בנחל קישון, המרוחק כ-14 ק"מ מהמקום. לפי הערכתו של זרטל, מוצאו של סיסרא הוא גם מגויי הים - כנראה מהאי סרדיניה, מהעיר סאסארי.


קיים דמיון בין המבנים שנמצאו באתר לבין כ-7,000 מבנים דומים בסרדיניה, הנוראגים. לאור ההנחה שקיים קשר בין הארכיטקטורה הנוראגית לבין המבנים שהתגלו באל-אחוואט, הועלתה ההשערה כי באתר שכנו אנשי שבט השרדנה מ"גויי הים", שהגיעו לאזור במאה ה-13 לפנה"ס. שבט השרדנה נזכר במקורות המצריים, החל במכתבי אל-עמרנה ולאחר מכן בתעודות של רעמסס השלישי על המלחמה נגד גויי הים.


כבר בשנות ה-80 של המאה ה-19 הציע החוקר הצרפתי מספרו שמוצא השבט הזה, על פי הקשר הלשוני, בסרדיניה. כיוון שרעמסס מזכיר בכתובותיו שהושיב את אנשי השבט בכנען, ברור שיישוביהם צריכים להמצא במקום כלשהו. באונומסטיקון של אמנופה, רשימה אנציקלופדית של מקומות במזרח שזמנה 1100 לפנה"ס בערך, נזכרים השרדנה ליד הת'כר והפלשתים. חוקר המקרא אלברכט אלט סבר שמקומם ב