תעלומת האובליסקים - פרק 7 - מגדלי אטלנטיס

עודכן: 1 במאי

מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים:


הגבישים האיומים של אטלנטיס

הנושא של אטלנטיס ומערכת אנרגיה עולמית מובילים אותנו לחפש מקורות אזוטריים על "מגדלי הכח של אטלנטיס". אובליסקים אלה של כח מוזכרים לראשונה בספר "A Dweller on Two Planets" ולאחר מכן מכונים "הגביש האיום" (“Terrible crystal”) בתקשורים (Psychic readings) שנעשו בווירג'יניה ביץ' על ידי אדגר קייסי. כפי שנראה בהמשך, לא לגמרי ברור מה היו "הגבישים האיומים" הללו, אבל נראה שהם סוג של מגדל קריסטל מהדהד עצום, שנראה כאובליסק גרניט רווי בגבישי קוורץ זעירים.


על פי ספרים על אטלנטיס שפורסמו בסוף המאה ה-19, אנשים אלו החזיקו בטכנולוגיה מתקדמת שכללה חשמל, מתכות קשות, מכשירים קוליים (sonics) ואפילו מטוסים. היו להם גם מגדלים או אובליסקים שמכניסים איזושהי אנרגיה לאטמוספירה. נראה שמגדלי הקריסטל הענקיים האלה, או הגבישים האיומים, היו דומים למערכת של שידור חשמל ממגדלים כפי שהוצע על ידי הממציא הנודע ניקולה טסלה.


הידע על "הגבישים האיומים" הללו והטכנולוגיה המוזרה שלהם מגיעים בעיקר מטקסטים מטפיזיים כמו אלה של אדגר קייס, האגודה התאוסופית, האחווה הלמוריאנית (Lemurian Fellowship) וקבוצות דומות אחרות. במאמר זה נתמקד בעיקר בשלושה מקורות, תורתו של אדגר קייס והספרים "A Dweller on Two Planets" ו"An Earth Dweller Return".


מגדל Maxt המדהים של אטלנטיס

מגדלי הכוח של אטלנטיס, וספינות האוויר ששאבו מהם כוח, הוצגו בפירוט רב בשני ספרים יוצאי דופן, "A Dweller on Two Planets" ו"An Earth Dweller Return".


הספר "A Dweller on Two Planets" כביכול הוכתב לראשונה בשנת 1884 על ידי "פילוס הטיבטי" (“Phylos the Thibetan” ) לצעיר קליפורני בשם פרדריק ספנסר אוליבר (Frederick Spencer Oliver) שכתב את ההכתבות בכתב יד בשנת 1886. כתב היד לא פורסם עד 1899, אז יצא לבסוף כספר. ב-1940 פורסם ספר ההמשך, "An Earth Dweller Return", על ידי 'האחווה הלמוריאנית של ראמונה' ('The Lemurian Fellowship of Ramona') מקליפורניה. כמו כן, אושר ל"פילוס הטיבטי" כי ספר זה הוכתב לכאורה לבת' נמראי (Beth Nimrai). שני הספרים הם ההיסטוריה הארוכה והמורכבת של מספר אנשים והקארמה שנוצרה על ידי כל אחד מהם במהלך חייהם המרובים, בעיקר היחסים והאירועים הקרמתיים של ה"אמנואנסיס" (“Amanuensis”) פרדריק ספנסר אוליבר וסבבי חייו השונים כרקסדהל (Rexdahl), אייסה (Aisa) ומיינין (Mainin) עם חייו המרובים של "פילוס" בתור אוארדל (Ouardl), זו לאם (Zo Lahm), זיילם (Zailm) וולטר פירסון (Walter Pierson), שהוצגה לו דלת סודית במורדות הר שאסטה, הר מסתורי בצפון קליפורניה. חלק גדול מהספר מתרחש באזור שאסטה בעוד שחלקים אחרים מתרחשים באטלנטיס.


לרוב קשה לעקוב אחר שני הספרים, המתארים את החיים הקודמים ואת מחזורי הקארמה והלידה מחדש בין לא פחות משמונה אנשים, גברים ונשים, כולל בת' נמראי, האמנואנסיס של הספר המאוחר יותר "An Earth Dweller Return". ספר זה הוא במידה רבה ניסיון לתקן ולהבהיר חלק ניכר מהחומר ב-"A Dweller on Two Planets" ושני הספרים מכילים מידע רב ומפורט על החיים, הזמנים, התרבות והטכנולוגיה של אטלנטיס הקדומה, כולל ספינות האוויר שנקראו ויילקסי (vailxi) ברבים או ויילקס (vailx) ביחיד.


הספר "Dweller on Two Planets" נשאר ספר אוקולטי (תורת הנסתר) פופולרי במשך כמעט 100 שנה, בעיקר בגלל שהוא מכיל תיאורים מפורטים של מכשירים וטכנולוגיה שללא ספק הקדימו את מסגרת הזמן שבה הוא נכתב. כפי שנכתב על הכריכה של אחת המהדורות של הספר, "אחד הפלאים הגדולים ביותר של זמננו הוא האופן המופלא שבו חזה "Dweller on Two Planets" המצאות שהטכנולוגיה המודרנית הגשימה לאחר כתיבת הספר.

כריכות הספרים "A Dweller on Two Planets" ו"An Earth Dweller Return"

בין המצאות ומכשירים המוזכרים בשני הספרים הם מזגנים, כדי להתגבר על אדים קטלניים ומזיקים; מנורות צילינדר בוואקום (airless cylinder lamps), צינורות קריסטל המוארים ב"כוחות צד הלילה" (“night side forces”); רובים חשמליים המשתמשים בחשמל ככוח הנעה (דומה מאד ל-Railgun שזו המצאה חדשה מאד); תחבורת מונורייל; מחוללי מים (Water generators) שהם מכשירים לעיבוי מים מהאטמוספירה; והויילקס, ספינה אווירית הנשלטת על ידי כוחות לוויטציה ודחייה.


רבות מהמילים והמונחים בספרים זהים לאלו בקריאות מאוחרות יותר של אדגר קייסי, כגון "כוחות צד לילה" והמונח "פוסיד" (“Poseid”) עבור אטלנטיס. אמנם אימות של איזשהו מידע בכל אחד מהספרים אינו אפשרי, אך החומר מרתק ומעניין כל סטודנט למדעי העולם העתיק. בפרק השני של "Dweller on Two Planets", הגיבור, זיילם (גלגול מוקדם יותר של פילוס ווולטר פירסון), מבקר בקאיפול (Caiphul), בירת אטלנטיס, וצופה במכשירים אלקטרוניים נפלאים רבים ובמערכת המונורייל.


בפרק הרביעי, ספינות האוויר האלקטרומגנטיות של אטלנטיס מוצגות יחד עם רדיו וטלוויזיה (אל תשכחו, הספר הזה נכתב ב-1886). מוסבר שספינות האוויר, בדומה לצפלין אך יותר כמו ספינת אוויר בצורת סיגר, הן עם כבידה אלקטרו-מגנטית (electro-magnetic gravitational) ומסוגלות להיכנס למים כצוללת או לנוע באוויר. מאוחר יותר, בפרק 16, זיילם יוצא למסע בויילקס אל "סוארן" ("Suern") שהיא ככל הנראה הודו העתיקה או בסביבותיה.


בפרק 18 מבקר זיילם במושבות ה"יומאוריאן" (“Umaurean” - היום אמריקה) של פוסיד. בחלק מרתק של הספר, הויילקס עוצר ללילה כדי לבקר במבנה על פסגת הטיטון (Tetons). על פי הטקסט:

על הגבוה שבהם ניצב, אולי במשך 500 שנה, מבנה עשוי לוחות גרניט כבדים. הוא הוקם במקור למטרה כפולה של פולחן אינקאל ( Incal - השמש, או האל), וחישובים אסטרונומיים, אבל שימש בימי כמנזר. לא היה שביל במעלה הפסגה, ואמצעי הגישה היחידי היה באמצעות ויילקס.

פרדריק ספנסר אוליבר טוען אז, בהפסקה בסיפור, שקירות לוחות גרניט המסיביים התגלו בשנת 1886 על ידי פרופסור היידן (Professor Hayden), לכאורה האדם הראשון שטיפס על הגרנד טיטון. אם לוחות גרניט מסיביים כאלה, בוודאי במצב גרוע וכנראה מאמינים שנוצרו באופן טבעי, אכן קיימים על או ליד פסגת הגרנד טיטון, אין דרך לדעת.


לאחר מכן הם מבקרים במכרות הנחושת העתיקים של אזור ימת סופיריור (שאכן קיימים והן עובדה ארכיאולוגית, אם כי לא מוסברת בצורה מספקת) ואז חוזרים לפוסיד, ועושים חלק מהמסע מתחת למים.


בחזרה באטלנטיס (פוסיד) זיילם עושה את הטעות של להסתבך עם שתי נשים בו-זמנית, וההשלכות הקרמתיות הן חמורות, כאשר הוא עומד להינשא לאחת מהנשים, השנייה חושפת אותו וטרגדיה באה כאשר שתי הנשים נהרגות. האחת מתאבדת והשניה עומדת באור מקסין (Maxin Light), מעין אלומת סופר-אנרגיה במרכז המקדש הגדול, מקבילה לזו שהוזכרה בקריאה דומה של אדגר קייס (440-5; 20 בדצמבר, 1933). לאור המקסין הזה היה כנראה קשר למגדלי האנרגיה הענקיים ול"גבישים האיומים" של אטלנטיס. אולי זו הייתה קשת חשמלית ענקית שיצאה מאחד המגדלים. מגדלים אלו תפקדו באופן דומה לאלה שתוכננו על ידי הממציא הגדול טסלה.


בפרק 18, זיילם מתרחק במהירות בוויילקס הפרטי שלו ומשוטט לזמן מה בחיפוש אחר זהב בדרום אמריקה, באמצעות גלאי מינרלים אלקטרוני, מחולל מים ורובה חשמלי. תוך כדי חיפוש זהב הוא נלכד במערה קטנה על ידי הכהן המרושע מיינין (Mainin - שהוא גלגול מוקדם של פרדריק ספנסר אוליבר, האמנואנסיס של הספר) ומת.


כמה גלגולים מאוחר יותר, זיילם (פילוס) נלקח במסע אסטרלי לנוגה (Venus), ומכאן שם הספר, "Dweller on Two Planets". למרות שזה קטע קצר, חלק זה של הספר מזכיר במקצת את "Easy Journey To Other Planets" של הארי קרישנה מאת סוואמי פרבהופאדה.

מפה של אטלנטיס מהספר "An Earth Dweller's Return"

בספר השני, "An Earth Dweller's Return", רוב הטקסט משמש להסבר אלמנטים של "Dweller on Two Planets" שנותרו לא מוסברים, במיוחד הקשר הקרמתי בין פילוס עצמו לפרדריק ספנסר אוליבר. עם זאת, חלק גדול מהספר הזה נכנס למדע של אטלנטיס, כולל הסיבה לכח הכבידה; חום, מגנטיות ותנועה; התמרה של חומר; אור מקסין; מגדל אובליסק אנרגיה ענק המכונה מקסט (Maxt); מנורת צילינדר בוואקום; לוויטציה; ועוד.


החלק החמישי של הספר נקרא "תיאור של מסע בעזרת ויילקס" (“Description Of A Journey By vailx”). לפי הטקסט, "הויילקס האטלנטי היה כלי אווירי שהונע על ידי זרמים שמקורם בצד הלילה של הטבע", אומר הספר:

הגובה היה תלוי לחלוטין בהנאה. מסיבה זו התאפשרו תצפיות רחבות עם מגוון גדול של נופים. חדרי הויילקס חוממו על ידי כוחות נאווז (Navaz - צד הלילה של הטבע) והושמו בצפיפות האוויר המתאימה באותם אמצעים. כל כך מהר השתנה האספקט של הדברים מלמטה, עד שהצופה, שהביט לאחור, הביט במראה מתמוסס. הזרמים, שנגזרו מצד הלילה של הטבע, אפשרו השגת קצב מהירות זהה לסיבוב היומי של כדור הארץ. לדוגמה, נניח שהיינו בגובה של עשרה מייל ושהשעה הייתה הרגע של מרידיאן השמש. באותו רגע מרידיאן, נוכל להישאר עם הפנים קדימה ללא הגבלת זמן, בעוד כדור הארץ מסתובב מתחת במהירות של כ-17 מייל לדקה. או שאפשר להגדיר את מקשי הכיוון ההפוך, והויילקס שלנו היה ממהר להתרחק ממקומו באותה מהירות כמעט מפחידה - מפחידה למי שלא רגיל אליה, אבל לא כך לתושבים האטלנטיים החוזרים, שבעידן הדלי שיבוא יסעו בנתיבים המהירים של היבשה, הים והאוויר ללא מחשבה על פחד.

במהלך המסע, הוויילקס מוכה בסערה ונעשה שימוש בכוחות הצד של הלילה. זה נשמע כמו כלי שיט טעון שנע במים או באוויר על ידי אנטי-כבידה טעונה חשמלית:

מפתחות הדחייה היו מכוונים, וכרגע היינו כל כך גבוה באוויר, שכל מה שסבב את הספינה הסגורה שלנו עכשיו היו ענני צירוס - ענני ברד הוחזקו למעלה על ידי עליית הרוחות שהיו חמורות מספיק כדי להיות מסוכנות אילו הונע הכלי שלנו על ידי כנפיים, מאווררים או מאגרי גז. אבל כאשר הפקנו את כוחות ההנעה והדחייה שלנו מצד הלילה של הטבע, או בביטוי הפוסיידי, מהנאווז, ספינדלי (spindles) האוויר הלבנים הארוכים שלנו לא חששו מסערה חמורה ככל שתהיה. ...הערב לא היה רחוק כאשר הוצע כי הסופה תהיה פרועה יותר בקרבת כדור הארץ, ולכן מקשי הדחייה נקבעו לדרגה קבועה, מה שהפך את ההתקרבות לקרקע בלתי אפשרית להתרחשות של תאונה.