תעלומת האובליסקים - פרק 8 - אובליסקים על הירח

מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים:


למרבה הפלא, קיימות עדויות לאובליסקים ופירמידות על הירח ואולי על כוכב הלכת מאדים וירחיו. יש לנו גם אתר של מונוליט, שהתגלה על ידי הסובייטים, הדומה לגוש האבן המלבני המסתורי המופיע ב-2001: אודיסיאה בחלל, ספרו המפורסם של ארתור קלארק, שהופק לסרט על ידי סטנלי קובריק.


עם מספר מגדלים, פירמידות ואובייקטים על הירח, מה שמעניין אותנו במיוחד הוא אובליסקים ונראה שלירח שלנו יש מספר כאלה, כולל מקבץ של אובליסקים הידועים בשם בלייר קוספידס (Blair Cuspids). בלייר קוספידס הן שש תצורות שנלכדו בתמונות שצולמו על ידי הלונר אורביטר 2 (Lunar Orbiter 2) של נאס"א בים השלווה (Sea of Tranquility) של הירח. הקודקודים, או האובליסקים, הושוו בחזותם לאנדרטת וושינגטון. אומרים שיש להם צורות ודפוסים מדויקים, והם נמצאים במיקומים גיאומטריים מיושרים בצורה מושלמת. הם נקראים על שם האנתרופולוג וויליאם בלייר (William Blair), שעבד עבור מכון בואינג לביוטכנולוגיה (Boeing Institute of Biotechnology) בניתוח התצלומים שצולמו על ידי הלונר אורביטר 2.


הערותיו על הקודקודים הופיעו במאמר בוושינגטון פוסט שכותרתו "שש צלליות דמויות פסלים מסתוריים שצולמו על הירח על ידי האורביטר, בנובמבר 23, 1966". במאמר קבע בלייר, "אם הקודקודים באמת היו תוצאה של אירוע גיאופיזי כלשהו, ​​יהיה זה טבעי לצפות לראות אותם מפוזרים רנדומלית. כתוצאה מכך, הטריאנגולציה תהיה שונת צלעות או לא סדירה, בעוד זו הקשורה לאובייקטים על הירח מובילה למערכת בסיסית, עם קואורדינטות x,y,z לזווית הישרה, שישה משולשים שווי שוקיים ושני צירים המורכבים משלוש נקודות כל אחד."

בלייר קוספידס (Blair Cuspids)

המאמר בוושינגטון פוסט ב-23 בנובמבר 1966 תיאר את ה"צלליות דמויות פסלים מסתוריים" כמשהו כמו אנדרטת וושינגטון:


שש צלליות דמויות פסלים מסתוריים על הירח צולמו והועברו אתמול לכדור הארץ על ידי הלונר אורביטר 2. החל באחת באורך של בערך 20 רגל (6 מטר) לאחרת באורך של 75 רגל (23 מטר), שש הצלליות הוכרזו על ידי מדענים כאחד המאפיינים החריגים ביותר של הירח שצולמו אי פעם.


מדען אחד תיאר את הצללית דמויית המחט כ"אפקט עץ חג המולד" של הירח. תיאור אחר קרא לזה אפקט "טירת הפיות". כשראה את התמונה, רצה אחד המדענים לקרוא לאזור "עמק המונומנטים" של הירח.


האזור של הירח שבו הצלליות הופיעו נמצא ממש בקצה המערבי של ים השלווה של הירח. זהו אזור מצפון לקו המשווה של הירח, מעט מזרחה או ימינה, מהמרכז. המדענים אמרו שאין להם מושג מה מטיל את הצלליות. הצללית הגדולה ביותר היא בדיוק מהסוג שמוטל על ידי משהו הדומה לאנדרטת וושינגטון, ואילו הקטנה ביותר היא סוג של צללית העשויה להיות מוטלת על ידי עץ חג המולד.


ארבע מהצלליות מקובצות יחד ונמצאות על מדרון של מכתש ירח "ישן" - כזה ששם כבר זמן רב, יותר ממיליון שנה. מסביב לשש הצלליות נמצא נוף ירח מוכר יותר - פני המכתש המסומנים המעניקים לירח מראה של פנקייק מטוגן רגע לפני שהופכים אותו.


התמונה היא התמונה הדרמטית ביותר שצולמה עד כה על ידי אורביטר 2 והגיעה לאחר שהחללית שידרה שתי תצוגות ירח "חריגות" נוספות במהלך סוף השבוע. אחת מהן הציגה מכתש גדול כל כך מקרוב עד שמדענים אמרו שהוא היה בערך שלושה רבעים מגודלו של רוז בול (Rose Bowl). אחרת הציגה שדה סלעי ירח לא שונה ממגרש המשחקים שבו צעירים עשויים לשחק בייסבול. כל שלוש התמונות צולמו על ידי עדשת הטלפוטו בגודל 2 אינץ' של אורביטר, המסוגלת לחשוף עצמים על הירח בגודל של מכסה בור ביוב. התמונות צולמו מגובה של כ-30 מייל או פחות.


כמה חודשים לאחר מכן, ב-1 בפברואר 1967, פרסם ה"לוס אנג'לס טיימס" מאמר על האובליסקים, וציטט את דעתו של ויליאם בלייר, אנתרופולוג וחבר במחלקת הביוטכנולוגיה של חברת בואינג, שקבע כי יתכן ש"הצריחים" הם לא עבודתה של "אינטליגנציה ארעית", הם בכל זאת ראויים להיות עניין למדענים. בלייר אמר בהצהרה ללוס אנג'לס טיימס:

אם מכלול כזה של מבנים היה מצולם על פני כדור הארץ, הדבר הראשון בסדר יומו של הארכיאולוג היה לבדוק ולחפור בורות בדיקה ובכך לאמת אם לאתר הפוטנציאלי יש משמעות ארכיאולוגית.

משואות לחוצנים?

הזואולוג הבריטי-אמריקאי הגדול, המדען והחוקר איבן טי סנדרסון (Ivan T. Sanderson) כתב מאמר על האובליסקים של בלייר קוספידס עבור גיליון אוגוסט 1970 של מגזין Argosy שהוא היה העורך המדעי שלו. הוא דן בבלייר קוספידס וגם באובייקטים דמויי האובליסק שצולמו על ידי הגשושית הסובייטית לונה-9 (Luna-9) בתחילת 1966. גשושית החלל הסובייטית לונה-9 צילמה כמה תמונות מדהימות ב-4 בפברואר 1966 לאחר שהיא נחתה על באוקיינוס ​​הסערות (Ocean of Storms), אחת מאותן "ימות" כהות ועגולות של לבה בצד כדור הארץ של הירח. התמונות חשפו מבנים מגדליים מוזרים שנראו מסודרים בקו ולא כאובייקטים המפוזרים באקראי על פני הירח.


אמר סנדרסון ב-1970:

לפני ארבע שנים, הלונה-9 של רוסיה והאורביטר 2 של אמריקה שתיהן צילמו קבוצות של מבנים מוצקים בשני מיקומים שונים על פני הירח. שתי קבוצות האובייקטים הללו מסודרות בתבניות גיאומטריות מוגדרות ונראה כאילו הוצבו שם על ידי יצורים תבוניים. מכיוון שגורמי חלל אמריקאים בחרו שלא לפרסם את הממצאים הללו, הקוראים שלנו כנראה אינם מודעים לקיומם.


תצלומי לונה-9, שצולמו ב-4 בפברואר 1966, לאחר שנחתה באוקיינוס ​​הסערות, חושפים שני קווים ישרים של אבנים במרחק שווה שנראים כמו הסמנים לאורך מסלול המראה בשדה תעופה. האבנים העגולות הללו כולן זהות, וממוקמות בזווית המייצרת השתקפות חזקה מהשמש, שתהפוך אותן לגלויות לכלי טיס מנמיכים.


לאחר בחינת התצלומים, ציין המדען הרוסי ד"ר ס. איבנוב ( Dr. S. Ivanov), חתן פרס ברית המועצות (שווה ערך לחתן פרס נובל) וממציא סרטי סטריאו בברית המועצות, כי תזוזה מקרית של הלונה-9 על הציר האופקי שלה גרמה לצילום שני ושלישי של האבנים בזוויות שונות במקצת. סט צילומים כפול זה אפשר לו להפיק תצוגה סטריאוסקופית תלת מימדית של "מסלול המראה" של הירח.


מדוע שינתה תחנת לונה-9 את מיקומה בין השידור השני לשלישי לא ידוע. ההסבר הרוסי הרשמי היה: "דפורמציה של פני הירח. ייתכן שהקרקע שקעה במקום בו נחתה התחנה, או שאבן קטנה גרמה לאי היציבות הראשונית".


תהיה הסיבה אשר תהיה, היה זה מזל עבור המשקיפים הרוסים. "עם האפקט הסטריאוסקופי," דיווחו ד"ר ס. איבנוב והמהנדס ד"ר א. ברונקו (Dr. A. Bruenko), "אנו יכולים לאשר שהמרחק בין אבנים, אחת, שלוש, שתיים וארבע שווה. האבנים זהות במידותיהן. נראה שאין גובה או הגבהה בקרבת מקום שממנה האבנים היו עשויות להתגלגל ולהתפזר לצורה גיאומטרית זו. נראה שהאובייקטים כפי שרואים אותם בתלת מימד מסודרים על פי חוקים גיאומטריים מוגדרים."


סט הצילומים השני צולם על ידי האורביטר 2 ב-20 בנובמבר 1966, 29 מיילים (46 ק"מ) מעל פני הירח, מעל ים השלווה. הצילומים, של אזור במרחק של כ-2,000 מייל (3218 ק"מ) מה"מסלול" שדווח על ידי הרוסים באוקיינוס ​​הסערות, מראים את מה שנראה כמו צלליות של שמונה צריחים מחודדים בצורת המחט של קליאופטרה (האובליסק המצרי העתיק שנמצא כיום בסנטרל פארק בניו יורק) ואנדרטת וושינגטון.


מכיוון שהמצלמות של אורביטר 2 הופנו ישירות כלפי מטה לעבר הצריחים הללו, רק הצלליות שלהם נראות; אבל נאס"א קבעה שהשמש נמצאת 11 מעלות מעל האופק, ומכאן, מדעני חלל אמריקאים העריכו ש"הבליטה הגדולה ביותר" רוחבה כ-50 רגל (15 מטר) בבסיסה וגובהה 40 עד 75 רגל (12-23 מטר).


עם זאת, המדענים הרוסים שבדקו את התמונות של אורביטר 2 לא הסכימו עם ההערכות האמריקאיות הללו, ואמרו שהאובליסק הקטן ביותר מבין שמונת האובליסקים נראה לעין "דומה לעץ אשוח גדול במיוחד", בעוד שהגדול ביותר היה, לפי הערכתם, פי שלושה מהגובה הנטען על ידי האמריקאים - או גבוה כמו בניין בן חמש עשרה קומות!


בנוסף, מהנדס החלל הסובייטי אלכסנדר אברמוב (Alexander Abramov) ביצע ניתוח גיאומטרי די מבהיל של סידור העצמים הללו. על ידי חישוב הזוויות שבהן נראה שהם מופיעים, הוא טוען שהם מהווים "משולש מצרי" על הירח - תצורה גיאומטרית מדויקת שהיתה ידועה במצרים העתיקה בשם אבאקה (Abaka). "הפיזור של העצמים הירחיים הללו", אומר אברמוב, "דומה לתוכנית של הפירמידות המצריות שנבנו על ידי הפרעונים ח'ופו, חעפרע ומנכאורע בגיזה, ליד קהיר. מרכזי הצריחים באבאקה הירחית הזו מסודרים בדיוק באותו אופן של קודקודי שלוש הפירמידות הגדולות".


מהי עמדתה של אמריקה בנוגע לחקירת האובייקטים המסתוריים? גורם בכיר בנאס"א, כשנשאל על מה שנעשה על ידי האמריקאים בארבע השנים שחלפו מאז שצולמו החפצים הללו, ענה: "כן, אנחנו יודעים על התמונות האלה והן היו מאד ברורות, אבל לא היו ספקולציות לגביהן, והן תויקו לעת עתה."


עם זאת, בשנת 1968, נאס"א פרסמה פרסום מדהים, "הקטלוג הכרונולוגי של אירועי ירח מדווחים" (“Chronological Catalogue of Reported Lunar Events”). רשימה זו כוללת אורות, נייחים ונעים, המופיעים על הירח ואז נעלמים לפתע; כמה מכתשים עגולים לחלוטין שנראים יותר כמו כיפות ובמקרים מסוימים מסודרים בהתאמה מושלמת, ותופעות כמו ערפילים זוהרים וכתמים פתאומיים בצבעים של אבני חן.