גור זיו
- 1 במאי 2022
- זמן קריאה 16 דקות

תעלומת האובליסקים - פרק 8 - אובליסקים על הירח

מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים:

למרבה הפלא, קיימות עדויות לאובליסקים ופירמידות על הירח ואולי על כוכב הלכת מאדים וירחיו. יש לנו גם אתר של מונוליט, שהתגלה על ידי הסובייטים, הדומה לגוש האבן המלבני המסתורי המופיע ב-2001: אודיסיאה בחלל, ספרו המפורסם של ארתור קלארק, שהופק לסרט על ידי סטנלי קובריק.

עם מספר מגדלים, פירמידות ואובייקטים על הירח, מה שמעניין אותנו במיוחד הוא אובליסקים ונראה שלירח שלנו יש מספר כאלה, כולל מקבץ של אובליסקים הידועים בשם בלייר קוספידס (Blair Cuspids). בלייר קוספידס הן שש תצורות שנלכדו בתמונות שצולמו על ידי הלונר אורביטר 2 (Lunar Orbiter 2) של נאס"א בים השלווה (Sea of Tranquility) של הירח. הקודקודים, או האובליסקים, הושוו בחזותם לאנדרטת וושינגטון. אומרים שיש להם צורות ודפוסים מדויקים, והם נמצאים במיקומים גיאומטריים מיושרים בצורה מושלמת. הם נקראים על שם האנתרופולוג וויליאם בלייר (William Blair), שעבד עבור מכון בואינג לביוטכנולוגיה (Boeing Institute of Biotechnology) בניתוח התצלומים שצולמו על ידי הלונר אורביטר 2.

הערותיו על הקודקודים הופיעו במאמר בוושינגטון פוסט שכותרתו "שש צלליות דמויות פסלים מסתוריים שצולמו על הירח על ידי האורביטר, בנובמבר 23, 1966". במאמר קבע בלייר, "אם הקודקודים באמת היו תוצאה של אירוע גיאופיזי כלשהו, יהיה זה טבעי לצפות לראות אותם מפוזרים רנדומלית. כתוצאה מכך, הטריאנגולציה תהיה שונת צלעות או לא סדירה, בעוד זו הקשורה לאובייקטים על הירח מובילה למערכת בסיסית, עם קואורדינטות x,y,z לזווית הישרה, שישה משולשים שווי שוקיים ושני צירים המורכבים משלוש נקודות כל אחד."

המאמר בוושינגטון פוסט ב-23 בנובמבר 1966 תיאר את ה"צלליות דמויות פסלים מסתוריים" כמשהו כמו אנדרטת וושינגטון:

שש צלליות דמויות פסלים מסתוריים על הירח צולמו והועברו אתמול לכדור הארץ על ידי הלונר אורביטר 2. החל באחת באורך של בערך 20 רגל (6 מטר) לאחרת באורך של 75 רגל (23 מטר), שש הצלליות הוכרזו על ידי מדענים כאחד המאפיינים החריגים ביותר של הירח שצולמו אי פעם.

מדען אחד תיאר את הצללית דמויית המחט כ"אפקט עץ חג המולד" של הירח. תיאור אחר קרא לזה אפקט "טירת הפיות". כשראה את התמונה, רצה אחד המדענים לקרוא לאזור "עמק המונומנטים" של הירח.

האזור של הירח שבו הצלליות הופיעו נמצא ממש בקצה המערבי של ים השלווה של הירח. זהו אזור מצפון לקו המשווה של הירח, מעט מזרחה או ימינה, מהמרכז. המדענים אמרו שאין להם מושג מה מטיל את הצלליות. הצללית הגדולה ביותר היא בדיוק מהסוג שמוטל על ידי משהו הדומה לאנדרטת וושינגטון, ואילו הקטנה ביותר היא סוג של צללית העשויה להיות מוטלת על ידי עץ חג המולד.

ארבע מהצלליות מקובצות יחד ונמצאות על מדרון של מכתש ירח "ישן" - כזה ששם כבר זמן רב, יותר ממיליון שנה. מסביב לשש הצלליות נמצא נוף ירח מוכר יותר - פני המכתש המסומנים המעניקים לירח מראה של פנקייק מטוגן רגע לפני שהופכים אותו.

התמונה היא התמונה הדרמטית ביותר שצולמה עד כה על ידי אורביטר 2 והגיעה לאחר שהחללית שידרה שתי תצוגות ירח "חריגות" נוספות במהלך סוף השבוע. אחת מהן הציגה מכתש גדול כל כך מקרוב עד שמדענים אמרו שהוא היה בערך שלושה רבעים מגודלו של רוז בול (Rose Bowl). אחרת הציגה שדה סלעי ירח לא שונה ממגרש המשחקים שבו צעירים עשויים לשחק בייסבול. כל שלוש התמונות צולמו על ידי עדשת הטלפוטו בגודל 2 אינץ' של אורביטר, המסוגלת לחשוף עצמים על הירח בגודל של מכסה בור ביוב. התמונות צולמו מגובה של כ-30 מייל או פחות.

כמה חודשים לאחר מכן, ב-1 בפברואר 1967, פרסם ה"לוס אנג'לס טיימס" מאמר על האובליסקים, וציטט את דעתו של ויליאם בלייר, אנתרופולוג וחבר במחלקת הביוטכנולוגיה של חברת בואינג, שקבע כי יתכן ש"הצריחים" הם לא עבודתה של "אינטליגנציה ארעית", הם בכל זאת ראויים להיות עניין למדענים. בלייר אמר בהצהרה ללוס אנג'לס טיימס:

אם מכלול כזה של מבנים היה מצולם על פני כדור הארץ, הדבר הראשון בסדר יומו של הארכיאולוג היה לבדוק ולחפור בורות בדיקה ובכך לאמת אם לאתר הפוטנציאלי יש משמעות ארכיאולוגית.

משואות לחוצנים?

הזואולוג הבריטי-אמריקאי הגדול, המדען והחוקר איבן טי סנדרסון (Ivan T. Sanderson) כתב מאמר על האובליסקים של בלייר קוספידס עבור גיליון אוגוסט 1970 של מגזין Argosy שהוא היה העורך המדעי שלו. הוא דן בבלייר קוספידס וגם באובייקטים דמויי האובליסק שצולמו על ידי הגשושית הסובייטית לונה-9 (Luna-9) בתחילת 1966. גשושית החלל הסובייטית לונה-9 צילמה כמה תמונות מדהימות ב-4 בפברואר 1966 לאחר שהיא נחתה על באוקיינוס הסערות (Ocean of Storms), אחת מאותן "ימות" כהות ועגולות של לבה בצד כדור הארץ של הירח. התמונות חשפו מבנים מגדליים מוזרים שנראו מסודרים בקו ולא כאובייקטים המפוזרים באקראי על פני הירח.

אמר סנדרסון ב-1970:

לפני ארבע שנים, הלונה-9 של רוסיה והאורביטר 2 של אמריקה שתיהן צילמו קבוצות של מבנים מוצקים בשני מיקומים שונים על פני הירח. שתי קבוצות האובייקטים הללו מסודרות בתבניות גיאומטריות מוגדרות ונראה כאילו הוצבו שם על ידי יצורים תבוניים. מכיוון שגורמי חלל אמריקאים בחרו שלא לפרסם את הממצאים הללו, הקוראים שלנו כנראה אינם מודעים לקיומם.

תצלומי לונה-9, שצולמו ב-4 בפברואר 1966, לאחר שנחתה באוקיינוס הסערות, חושפים שני קווים ישרים של אבנים במרחק שווה שנראים כמו הסמנים לאורך מסלול המראה בשדה תעופה. האבנים העגולות הללו כולן זהות, וממוקמות בזווית המייצרת השתקפות חזקה מהשמש, שתהפוך אותן לגלויות לכלי טיס מנמיכים.

לאחר בחינת התצלומים, ציין המדען הרוסי ד"ר ס. איבנוב ( Dr. S. Ivanov), חתן פרס ברית המועצות (שווה ערך לחתן פרס נובל) וממציא סרטי סטריאו בברית המועצות, כי תזוזה מקרית של הלונה-9 על הציר האופקי שלה גרמה לצילום שני ושלישי של האבנים בזוויות שונות במקצת. סט צילומים כפול זה אפשר לו להפיק תצוגה סטריאוסקופית תלת מימדית של "מסלול המראה" של הירח.

מדוע שינתה תחנת לונה-9 את מיקומה בין השידור השני לשלישי לא ידוע. ההסבר הרוסי הרשמי היה: "דפורמציה של פני הירח. ייתכן שהקרקע שקעה במקום בו נחתה התחנה, או שאבן קטנה גרמה לאי היציבות הראשונית".

תהיה הסיבה אשר תהיה, היה זה מזל עבור המשקיפים הרוסים. "עם האפקט הסטריאוסקופי," דיווחו ד"ר ס. איבנוב והמהנדס ד"ר א. ברונקו (Dr. A. Bruenko), "אנו יכולים לאשר שהמרחק בין אבנים, אחת, שלוש, שתיים וארבע שווה. האבנים זהות במידותיהן. נראה שאין גובה או הגבהה בקרבת מקום שממנה האבנים היו עשויות להתגלגל ולהתפזר לצורה גיאומטרית זו. נראה שהאובייקטים כפי שרואים אותם בתלת מימד מסודרים על פי חוקים גיאומטריים מוגדרים."

סט הצילומים השני צולם על ידי האורביטר 2 ב-20 בנובמבר 1966, 29 מיילים (46 ק"מ) מעל פני הירח, מעל ים השלווה. הצילומים, של אזור במרחק של כ-2,000 מייל (3218 ק"מ) מה"מסלול" שדווח על ידי הרוסים באוקיינוס הסערות, מראים את מה שנראה כמו צלליות של שמונה צריחים מחודדים בצורת המחט של קליאופטרה (האובליסק המצרי העתיק שנמצא כיום בסנטרל פארק בניו יורק) ואנדרטת וושינגטון.

מכיוון שהמצלמות של אורביטר 2 הופנו ישירות כלפי מטה לעבר הצריחים הללו, רק הצלליות שלהם נראות; אבל נאס"א קבעה שהשמש נמצאת 11 מעלות מעל האופק, ומכאן, מדעני חלל אמריקאים העריכו ש"הבליטה הגדולה ביותר" רוחבה כ-50 רגל (15 מטר) בבסיסה וגובהה 40 עד 75 רגל (12-23 מטר).

עם זאת, המדענים הרוסים שבדקו את התמונות של אורביטר 2 לא הסכימו עם ההערכות האמריקאיות הללו, ואמרו שהאובליסק הקטן ביותר מבין שמונת האובליסקים נראה לעין "דומה לעץ אשוח גדול במיוחד", בעוד שהגדול ביותר היה, לפי הערכתם, פי שלושה מהגובה הנטען על ידי האמריקאים - או גבוה כמו בניין בן חמש עשרה קומות!

בנוסף, מהנדס החלל הסובייטי אלכסנדר אברמוב (Alexander Abramov) ביצע ניתוח גיאומטרי די מבהיל של סידור העצמים הללו. על ידי חישוב הזוויות שבהן נראה שהם מופיעים, הוא טוען שהם מהווים "משולש מצרי" על הירח - תצורה גיאומטרית מדויקת שהיתה ידועה במצרים העתיקה בשם אבאקה (Abaka). "הפיזור של העצמים הירחיים הללו", אומר אברמוב, "דומה לתוכנית של הפירמידות המצריות שנבנו על ידי הפרעונים ח'ופו, חעפרע ומנכאורע בגיזה, ליד קהיר. מרכזי הצריחים באבאקה הירחית הזו מסודרים בדיוק באותו אופן של קודקודי שלוש הפירמידות הגדולות".

מהי עמדתה של אמריקה בנוגע לחקירת האובייקטים המסתוריים? גורם בכיר בנאס"א, כשנשאל על מה שנעשה על ידי האמריקאים בארבע השנים שחלפו מאז שצולמו החפצים הללו, ענה: "כן, אנחנו יודעים על התמונות האלה והן היו מאד ברורות, אבל לא היו ספקולציות לגביהן, והן תויקו לעת עתה."

עם זאת, בשנת 1968, נאס"א פרסמה פרסום מדהים, "הקטלוג הכרונולוגי של אירועי ירח מדווחים" (“Chronological Catalogue of Reported Lunar Events”). רשימה זו כוללת אורות, נייחים ונעים, המופיעים על הירח ואז נעלמים לפתע; כמה מכתשים עגולים לחלוטין שנראים יותר כמו כיפות ובמקרים מסוימים מסודרים בהתאמה מושלמת, ותופעות כמו ערפילים זוהרים וכתמים פתאומיים בצבעים של אבני חן.

הצילום של הלונה-9 הרוסית (הצילום הראשון שצולם מפני הירח)

ג'ון אוניל (John O’Neil), עורך המדע לשעבר של ה-New York Herald Tribune, אמר שהוא צפה במבנה ענק דמוי גשר בים המשברים (Sea of Crises) שמתחתיו זרחה השמש בזווית נמוכה. זה אושר מאוחר יותר על ידי אסטרונומים אחרים. הספרות העדכנית הייתה עמוסה בתיאורים של מבנים דמויי קירות היוצרים ריבועים או מעוינים מושלמים, של רצועות שנראות כמו אפיקי נהרות שנשחקו במים, רשת של קווים שנראים כמו כבישים, ואפילו רשת של רחובות על פני הירח.

כמובן, מבנים רבים כאלה הנראים כמעשה ידי אדם, הנראים על פני כדור הארץ מגבוה, מתגלים מאוחר יותר כתצורות טבעיות. בקצה הדרומי של מדבר סהרה בצפון ניגריה יש תצורה טבעית כזו, שכאשר רואים אותה מלמעלה, היא נראית כפריסה עצומה של קירות מובנים. ומלווינים שמקיפים את כדור הארץ, מכתש בארינגר באריזונה נראה כמו מבנה מלאכותי. למרות נחיתות מאוישות ובלתי מאוישות על הירח, אנחנו עדיין יודעים מעט מאד על מה שנמצא על פני השטח שלו, פשוט בגלל גודלו, המגוון הרחב של הטופוגרפיה שלו והטווח היחסית מצומצם עדיין של הגשושיות שלנו.

נניח לרגע שכדור הארץ נחקר מהירח בשתי נחיתות מאוישות - נניח ביוטה ובמזרח אפריקה. כמה הינו לומדים על פני השטח של שאר כדור הארץ? האוקיינוסים, האגמים, רכסי ההרים והנהרות שלנו עשויים בהחלט להיות מזוהים ומצולמים בגישה מגבוה, אבל כמה דברים קטנים יותר, כמו פירמידות ואובליסקים, שנבנו על ידי יצורים תבוניים עם תכנון אינטליגנטי, עשויים שלא להיות מזוהים; או, גרוע מכך, עלולים אפילו להיראות ולהיות מתויקים פשוט משום שהם לא תאמו את מה שהיה מקובל כאפשרי על ידי המומחים בבסיס הבית.

למרות שמעט מאד תשומת לב ניתנה לאובייקטים המסתוריים על הירח בארה"ב, הן תצלומי האובליסק של האורביטר-2 ותצלומי המסלול של הלונה-9 פורסמו בהרחבה בברית המועצות, שכן מדענים רוסים תמיד התעניינו מאד בחיפוש אחר כל עדות לחיים מחוץ לכדור הארץ. יתרה מכך, השאלה שהמדענים הרוסים שואלים כעת על האובייקטים הללו היא האם יצורים תבוניים יכלו לבקר בירח שלנו מזמן, ולהקים עליו מומנומנטים קבועים ושדות נחיתה.

השאלה לא צריכה להפתיע אותנו משום שהרוסים עקבו לאורך זמן ובעקביות אחר עדויות ארכיאולוגיות והיסטוריות של צורות חיים נעלות שביקרו בכוכב הזה. החומר שנצבר על ידם לתמיכה ברעיון כזה הוא מרשים ביותר. לדוגמה, הם טוענים שסיפורים תנ"כיים רבים, כמו החורבן לכאורה של סדום ועמורה על ידי פצצת אטום, הם תיאורים היסטוריים של ביקורים כאלה. הם דיווחו על מציאת דיסקים מתכתיים, כמו פלטות הקלטה מודרניות, במערות אסייתיות, והם פרסמו רפרודוקציות של ציורי קיר נוצריים מוקדמים ממנזרים ישנים ביוגוסלביה שנראים כמראים מלאכים בספינות חלל.

יש מספר לא מבוטל של עצמים מוזרים שמצביעים בתוקף על מקור או השפעה חוצנית. הפירמידות המצריות ממשיכות להפתיע חוקרים, שחוקרים כעת את החדרים האטומים שלהן עם המכשירים האלקטרומגנטיים המתקדמים והרגישים ביותר. מדען אחד, ד"ר עמר גוהד (Dr. Amr Gohed), הצהיר רשמית ל"לונדון טיימס" כי "או שהגיאומטריה של הפירמידות היא שגיאה מהותית, שתשפיע על הקריאות שלנו, או שיש תעלומה שלא ניתנת להסבר... יש איזה כוח שמתריס נגד חוקי המדע הפועלים בפירמידות."

האפשרות להשפעה חוצנית על הירח הועלתה בפגישה של אגודת הטילים האמריקנית (American Rocketry Society) על ידי ד"ר קרל סייגן (Dr. Carl Sagan), שאמר בפשטות כי: "יתכן שלישויות אינטליגנטיות ממקומות אחרים ביקום יש - או היו בסיסים בצד האפל של הירח שלנו."

מדוע, אפשר בהחלט לשאול, האדם התחיל בכלל ליצור אובליסקים? זו עבודה מאד קשה ולכאורה חסרת תכלית. האם מקורם של האובליסקים על פני כדור הארץ, ואלה על הירח, זהה? האם שניהם יכולים להיות סמנים עתיקים שהוקמו במקור על ידי נוסעי חלל חוצניים להנחייה של הגעות מאוחרות יותר? משואות לנוסעים בחלל יצטרכו לקבל קצת אנרגיה אליהן ואבן גרניט שרווייה בגבישי קוורץ זעירים יכולה לספק חתימה אנרגטית. היא יכולה להיות גם אנטנה או משדר כוח.

לא למדנו הרבה על היישור של אבנים ואובליסקים על הירח. האם סוף סוף נגיע להתמודדות עם המונוליטים על הירח כמסר חללי שייתכן שמישהו התכוון שהם יהיו? אין לנו את הניתוח הסופי של התצורות הללו; עם זאת, אנו יכולים להסתכל על מספר עצמים יוצאי דופן אחרים על הירח ואפילו על מאדים.

מבנים על הירח

החל משנות ה-70 מספר חוקרים הסתקרנו מהמאמר של סנדרסון ב-Argosy והחלו להופיע ספרים כמו ספרו של ג'ורג' לאונרד (George Leonard) מ-1977 Somebody Else is On the Moon. בספר הזה לאונרד מגלה שהמגזין הסובייטי Technology of Youth פירסם דיווח נרחב על הבלייר קוספידס, כינה אותם "סמני אבן" שהם ללא עוררין "מבנים מתוכננים", והציע כי "הפירמידות המחודדות" הללו אינן תצורות טבעיות אלא בהחלט מבנים מלאכותיים ממקור חוצני.

כפי שראינו, לאחר בחינת התצלומים של בלייר קוספידס, חישב ד"ר ס. איבנוב לפי הצלליות שהטילו המבנים דמויי האובליסק שלפחות אחד מהם היה בגובה של כ-15 קומות. מספר לאונרד על איבנוב ותמונות הלונה-9 המציגות תצורה שונה של אבנים:

איבנוב, שהוא גם ממציא סרטי הסטריאו בברית המועצות, ציין שבמזל - אולי גשושית החלל נחתה במקום שבו הקרקע שקעה, או שנחתה על אבן קטנה או נקודה מחוספסת - "תזוזה מקרית של לונה-9 על הציר האופקי שלה גרמה לצילום האבנים בזוויות מעט שונות". סט צילומים כפול זה אפשר לו להפיק תצוגה סטריאוסקופית תלת מימדית של "מסלול המראה" של הירח.

התוצאה של המזל הזה, כפי שמדווח איבנוב, הייתה שהאפקט הסטריאוסקופי איפשר למדענים להבין את המרחקים בין הצריחים. הם גילו, להפתעתם הרבה, שהם מרוחקים במרווחים קבועים. יתרה מכך, חישובים אישרו שהצריחים עצמם היו זהים במידותיהם. תגלית זו חייבת להחשב כאחת התגליות החשובות ביותר שנעשו על ידי תוכנית החלל האמריקאית או הסובייטית. אבל, באופן מוזר, בעיקר התעלמו ממנה. כפי שנראה בהמשך, תגליות אחרות, חשובות לא פחות, טוייחו על ידי סוכנות החלל האמריקאית. למעשה, ארט רוזנבלום (Art Rosenblum), ראש קרן המחקר אקווריין (Aquarian Research Foundation), שלדבריו נודע לו על התגלית הסובייטית מלין שרדר ושילה אוסטרנדר (Lynn Schroeder and Sheila Ostrander), מחברות הספר Psychic Discoveries Behind the Iron Curtain, לפני פרסום עבודתן באמריקה, טוען שהן ציינו כי הרשויות בנאס"א "לא שמחו כלל על פרסומו". למה לא? מה נאס"א מנסה להסתיר? שואל רוזנבלום.

לאונרד גם משער שהאובליסקים כמו בלייר קוספידס היו סמנים לבסיסים תת-קרקעיים:

ד"ר סנדרסון העלה השערות: "האם מקורם של האובליסקים על פני כדור הארץ ואלו על הירח זהה? האם שניהם יכולים להיות סמנים עתיקים שהוקמו במקור על ידי נוסעי חלל חוצניים להכוונה של הגעות מאוחרות יותר?" הוא ציין כי בכל מקרה נראה שקשה להבין מדוע האדם התחיל אי פעם לייצר אובליסקים, מכיוון שזו עבודה קשה מאד ולכאורה חסרת תכלית. או שמא לאובליסקים הייתה מטרה אחרת מלבד ארצית? האם מבנים דמויי צריח אלה יכולים להיות נקודות איתות לבואן ועזיבתן של ספינות חלל, כפי ששיערו? לא סימון לנחיתה על בסיסי הירח החיצוניים, אלא לבסיסים תת-קרקעיים מוסתרים הממוקמים בתוך הירח?

באופן מסקרן, על שולי ים הסערות הזה נמצא פתח מוזר שמוביל למטה אל הירח. ד"ר ה.פ. וילקינס (Dr. H.P. Wilkins), אחד ממומחי הירח המובילים בעולם, לפני מותו בטרם עת לפני מספר שנים, היה משוכנע שאכן קיימים אזורים חלולים נרחבים בתוך הירח, אולי בצורת מערות, ושאלה קשורים לפני השטח באמצעות חורים או בורות ענקיים. הוא גילה פתח כזה בעצמו - חור עגול ענק בתוך מכתש קאסיני (Cassini A). המכתש הזה הוא בקוטר של 2.5 ק"מ, והפתח המוביל מטה לירח הוא בקוטר של יותר מ-180 מטר - יותר משני מגרשי פוטבול גב לגב. וילקינס כותב בעבודתו הסופית, Our Moon: "החלק הפנימי שלו חלק כמו זכוכית, עם בור עמוק או חור ניקוז, כ-200 יארד מצד לצד במרכזו."

לאונרד אומר שמאות, או אפילו אלפי, עב"מים נראו על פני הירח או סביבו, וכי ריכוז שלהם זוהה באזור המכונה ים הסערות עם הפתח הגדול שלו. יכול להיות שהעב"מים באים ועוברים דרך הפתח העצום הזה או אחד כמו זה?

לאונרד מעיר על המבנים המוזרים של פירמידה דמויית אובליסק בים השלווה. הוא אומר שכנראה הקוספידס נבדקו מקרוב על ידי נאס"א, מאז שהאסטרונאוטים של נאס"א הגיעו לאותו ים השלווה במסע הראשון שלהם לירח. לאונרד אומר כי "התוצאות מעולם לא פורסמו וכנראה לעולם לא יפורסמו אלא אם ניתן יהיה להפעיל מספיק לחץ ציבורי על הממשלה שלנו".

לאונרד גם מזכיר חריגה שנמצאת בתוך "מכתש ריינג'ר 7" ("Ranger 7 crater"). "המכתש ריינג'ר 7" השנוי במחלוקת היה מכתש שנראה בתמונה האחרונה של הירח שצילמה ריינג'ר 7 כשהיא עמדה להתרסק על פני שטח הירח. התמונה הזו הציגה מקבץ אובייקטים בתוך מכתש ומכתש נוסף עם פירמידה במרכזו:

השלב הראשון של חקר הירח שלנו, סדרת הריינג'רים, השיב אלפי תמונות של פני הירח - תמונות תקריב שחשפו הרבה מאד על פני השטח של הלוויין המוזר הזה. אחת מאלה שצולמה על ידי ריינג'ר 7 רגע לפני שהתרסקה על הירח יצרה מחלוקת סוערת. התמונה צולמה כשלושה מייל בלג האחרון של צלילת ההתרסקות שלה, ונראה שהיא מציגה כמה אובייקטים בתוך מכתש. בכירים בנאס"א טוענים שזה רק "צביר של סלעים". חוקרים אחרים לא כל כך בטוחים.

אף אחד לא יודע בוודאות, אבל כמה חוקרים כמו ריילי קראב (Riley Crabb) מה-Borderland Science Research Organization טוען שהסימטריה המעגלית שלהם מעידה על כך שלא משנה מה שהם, בוודאי שהם "בנויים באופן אינטליגנטי".

קראב מאמין כי מסקנה זו "מאוששת על ידי הצל השחור החד והישר שמוטל" על ידי אחד משני "פירים לבנים מבריקים" בתוך המכתש. הוא מציין שתצלום זה מה-10 באוגוסט, 1964, שפורסם במגזין "Missiles and Rockets" (עמ' 22), מראה "מעגל מושלם מתואר בבירור בין הבסיסים של שני הפירים, אולי 40 או 50 רגל לרוחבו (12 או 15 מטר). החור עצמו הוא שחור כהה, כאילו מוביל אל תוך הירח; אבל הקצוות בהירים, כמו קצוות של בועה ענקית או עדשה."

התצלום מה-10 באוגוסט, 1964, שפורסם במגזין "Missiles and Rockets"

לאונרד ואחרים כתבו או ערכו ספרים על מבנים "חוצניים" חריגים. מייק ברא (Mike Bara) בספרו Ancient Aliens on the Moon, דן בתמונה שבקושי מוכרת של זונד 3 (Zond 3) הרוסית של מגדל בגובה של 32 ק"מ הממוקם ממש ממערב לאזור הידוע בשם אוקיינוס הסערות. אומר ברא:

במערב חשבו שזונד 3 יועדה כמשימה נלווית לזונד 2, ושאולי נועדו שתי החלליות להיפגש במסלול סביב מאדים. עם זאת, מסיבות לא ידועות, זונד 3 החמיצה את חלון השיגור שלה ב-1964 ובמקום זאת שוגרה ב-1965 למסלול של מאדים, למרות שמאדים כבר לא היה באותו מקום. כתוצאה מכך, היא היתה שימושית רק כרכב מבחן הנחיה/טלמטריה, והנתונים האמיתיים היחידים שלה יאספו במעבר על הירח שהיה צורך בו כדי להציב אותה במסלול הקפה של מאדים.

כשחלפה על פני הירח במרחק הגישה הקרוב ביותר של כ-5,716 מיילים (9199 ק"מ), החללית Zond 3 צילמה 23 תמונות וצילמה 3 תמונות ספקטרליות של הצד הרחוק של הירח. ממוקדת בעיקר מעל מכתש הפגיעה של הים המזרחי (Mare Orientale), רוב התמונות היו די חסרות ייחוד. אבל שתיים בלטו כמדהימות לחלוטין. התמונה הראשונה (פריים 25) פורסמה לראשונה במגזין Solar System Log של קבלן משרד ההגנה TRW בשנת 1967. היא מציגה מגדל נוסף, מזדקר ישירות מעל פני הירח בשולי הירח הנראים לעין.

האובייקט המדהים הזה למעשה מקובע איפשהו מעל האופק, ליד המבנים המגדליים בקצה המערבי של אוקיינוס הסערות שנראו מהקרקע על ידי אפולו 12 ו-14. שוב, בהגדרה אובייקט כזה (שגובהו לפחות 20 מייל) חייב להיות מלאכותי כי שום חפץ טבעי לא יכול לעמוד זקוף מול גשם המטאורים הבלתי פוסק לאורך 4.5 מיליארד השנים לקיומו של הירח.

שיפורי תקריב של התמונה מראים שלא רק שמגדל זונד 3 נראה מקובע בנקודה מעל האופק, יש כמה אובייקטים מוזרים ומאד גיאומטרים לידו. שוב, מראה טבעי של אופק הירח צריך להיות חלק מאד, לא שבור כמו האזור סביב המגדל, וכמובן ששום דבר כמו המגדל לא צריך להיות שם בכלל...

בתמונה הבאה של זונד 3, שצולמה 34 שניות לאחר מכן , לא נראה מגדל כלל, מה שמעיד על כך שהוא כבר נע מעל אופק הירח עקב תנועתה המהירה וכיוונה של החללית הסובייטית. לאחר שהמגדל נעלם מהעין, הוא הוחלף מיד במאפיין חריג לא פחות, שנמצא בפריים 28.

הצילום המדהים השני של זונד 3 נמצא במקור בפרסום רשמי של נאס"א, Exploring Space with a Camera, אך זמין כעת ברזולוציה גבוהה באינטרנט. ממוקם על אופק הירח כ-1600 ק"מ דרומה יותר, מבנה גדול שחוק בצורת כיפה נראה בבירור בפינה הימנית התחתונה של התמונה. שוב, "כיפת זונד 3" זו השתרעה על מספר מיילים מעל אופק הירח חסר האוויר מול החלל השחור. ובדומה ל"מגדל הזונד" המוקדם יותר, מיושר היטב עם האנך המקומי.

תקריב של כיפת זונד 3 מגלה מידה משמעותית של שחיקה, ללא ספק בשל חשיפה ארוכת טווח להשפעות של שחיקת מטאורים. עם זאת, קווי המתאר של מבנה גיאומטרי מאד, המשתרע מיילים מעל הירח עדיין מוגדרים בבירור. מעל הכיפה, השרידים הקטנים יותר של מה שנראה כמבנה רשת נראים עם שיפור של התמונה. בהתבסס על זה, ניתן לחשוד שמה שזונד 3 לכדה היו למעשה השרידים השחוקים של כיפה מסוג של שעון קריסטל ממש מתחת לפיגומים המגנים הגדולים יותר שראינו במקומות אחרים על פני הירח. סידור כזה יספק פתרון הנדסי אידיאלי לבעיות ארוכות הטווח הכרוכות במגורים על הירח. ללא אטמוספירה שתגן עליו אפילו מהסוגים היומיומיים של פגיעות מטאורים, לבסיס על הירח יהיה סיכוי קטן לשרוד מעבר לכמה שנים. אבל עם מבנה פיגומים רב-שכבתי בגובה מיילים מעל ולאחר מכן כיפות קטנות יותר של "שעון קריסטל" מתחת, בסיס ירחי עשוי לשרוד מאות אלפי אם לא מיליוני שנים.

אבל יש אמת ואז יש אמת בסיסית. השאלה המתבקשת הבאה היא אם המבנים הנישאים הללו סבבו את האסטרונאוטים בזמן שהם נחתו ואז חקרו את פני הירח, מדוע הם לא ראו אותם? ואם כן, מדוע לא הזכירו אותם? השאלה הראשונה היא למעשה הקלה יותר לתשובה. אבל השניה היא המטרידה יותר. אחרי הכל, מה אם הם אכן ראו את המבנים האלה, אבל איכשהו פשוט שכחו שהם ראו?

במשפט האחרון שלו ברא מציע, כפי שהציעו אחרים, שהאסטרונאוטים של אפולו היו עדים למספר מבנים חריגים ואובייקטים אחרים בזמן שהם היו על הירח או טסו סביבו. אבל כשהם חזרו לארה"ב הם עברו תחקיר והופנטו על ידי אנשי מקצוע מיומנים. נאמר לאסטרונאוטים לשכוח שהם ראו מגדלים, אובליסקים, פירמידות וכיפות והאסטרונאוטים שכחו מהם. הם לא דיברו על דברים כאלה כי הם באמת לא יכלו לזכור אותם.

ברא גם אמר במספר הזדמנויות שהוא דיבר באופן אישי בכנס של נאס"א עם אחת המהפנטות שאמרה שהיא היפנטה כמה מהאסטרונאוטים כשחזרו מהירח. כשברא שאל אותה מה קרה במהלך פגישות ההיפנוזה האלה ומה אמרו האסטרונאוטים? - היא ענתה שהיא לא יודעת כי היא עברה היפנוזה בעצמה לאחר שביצעה היפנוזה באסטרונאוטים. היא ידעה שהיא ביצעה פגישות היפנוזה עם האסטרונאוטים אבל לא יכלה לזכור את הפגישות האלה בעצמה!

מה שעלינו לשאול בשלב זה הוא מי יצר את המבנים הללו על הירח? בני כמה הם? האם הם מסמנים בסיס תת קרקעי לחוצנים שעדיין מאכלסים את המתקנים הללו? האם הם אנטנות ומשואות לחוצנים? האם אובליסקים על פני כדור הארץ ממלאים את אותו תפקיד או שעשו זאת בעבר?

מבט על המונוליטים על מאדים

לבסוף אנחנו חייבים להסתכל על הצילומים המדהימים של ירח מאדים פובוס (Phobos), שנראה כאילו הם מציגים מונוליטים נישאים על פניו. מונוליט פובוס הוא אובייקט בצילומים שצולמו על ידי מארס גלובל סרוויור (Mars Global Surveyor) בשנת 1998. מחקר של צילומים של החוקר אפריין פאלרמו (Efrain Palermo) מראים שזהו אובליסק מסיבי עם פנים אנכיים ופירמידיון על הפסגה.

בוויקיפדיה יש ערך עבור מונוליט פובוס שאומר:

מונוליט פובוס הוא סלע גדול על פני הירח פובוס של מאדים. זהו סלע שרוחבו כ-85 מ' וגובהו 90 מ'. מונוליט הוא מאפיין גיאולוגי המורכב מחתיכת סלע מאסיבית אחת. מונוליטים גם מתרחשים באופן טבעי על פני כדור הארץ, אך הוצע כי המונוליט של פובוס עשוי להיות חתיכה של פליטת פגיעה (impact ejecta). המונוליט הוא אובייקט בהיר ליד מכתש סטיקני, המתואר כסלע "בגודל בניין", המטיל צל בולט. הוא התגלה על ידי אפריין פאלרמו, שערך סקרים מקיפים של תמונות מחקר ממאדים, ומאוחר יותר אושר על ידי לאן פלמינג (Lan Fleming), קבלן משנה להדמיה במרכז החלל ג'ונסון של נאס"א. לאן פלמינג שקל את האפשרות שהמונוליט של פובוס עשוי להיות מלאכותי ולא מאפיין גיאולוגי או סלע.

מונוליט פובוס (Phobos monolith) על הירח פובוס של מאדים

האזור הכללי של המונוליט הוא אתר נחיתה שהוצע על ידי Optech ו-Mars Institute, למשימה בלתי מאוישת לפובוס המכונה PRIME - Phobos Reconnaissance and International Mars Exploration. משימת PRIME תהיה מורכבת מלווין הקפה וחללית נחיתה, וכל אחד ישא עימו ארבעה מכשירים שנועדו לחקור היבטים שונים של הגיאולוגיה של פובוס. נכון לעכשיו,משימת PRIME לא מוממנת ואין לה תאריך השקה צפוי. האסטרונאוט לשעבר באז אולדרין דיבר על מונוליט פובוס ועל תמיכתו במשימה לפובוס. פאלרמו גם הבחין בקבוצה של אובייקטים קטנים יותר מסוג אובליסק במכתש ממערב למונוליט פובוס. גם אובייקטים אלו מטילים צללים ארוכים ונראים כעצמים גבוהים ודקים עם פנים ישרות. האם זהו מקבץ של אובליסקים? האם בירח פובוס של מאדים יש מונוליט בגובה של כמעט 100 מטר עם חלק עליון מחודד כמו אובליסק או פירמידיון? זה נראה כך.

מונוליט נוסף התגלה על ידי ה-Mars Reconnaissance Orbiter (MRO) של נאס"א. החללית שוגרה ב-12 באוגוסט 2005, והגיעה למסלול של מאדים ב-10 במרץ 2006. בנובמבר 2006, לאחר חמישה חודשים של בלימת אוויר, היא נכנסה למסלול המדעי הסופי שלה והחלה את השלב המחקר העיקרי שלה. כאשר MRO נכנסה למסלול, היא הצטרפה לחמש חלליות פעילות אחרות שהיו במסלול או על פני כוכב הלכת: Mars Global Surveyor, Mars Express, Mars Odyssey ושני רוברים Spirit ו-Opportunity; בזמנו, זה קבע שיא של מספר החלליות המבצעיות בסביבה הקרובה למאדים. במהלך הזמן הזה היא צילמה מונוליט מלבני על פני הכוכב. מספרת וויקיפדיה בקצרה:

מונוליט מאדים הוא עצם מלבני (אולי סלע) שהתגלה על פני מאדים. הוא ממוקם סמוך לבסיסו של צוק, שממנו הוא כנראה נפל. Mars Reconnaissance Orbiter צילמה אותו ממסלולה, ממרחק של כ-300 ק"מ. על פי הערכות, רוחבו כ-5 מטרים. בערך באותו זמן הגיע המונוליט של פובוס לחדשות הבינלאומיות.

תמונה חוסכת אלף מילים ולכן עלינו להסתכל על התמונה ולראות אם זה נראה כמו מונוליט מלאכותי שהוצב על פני השטח של מאדים.

צילום של מונוליט על מאדים שצלמה ה-Mars Reconnaissance Orbiter (MRO) ב-24 ביולי 2008

והנה צילום נוסף של מונוליט אחר שצלמה ה-Mars Reconnaissance Orbiter (MRO):

צילום של מונוליט נוסף על מאדים שצלמה ה-Mars Reconnaissance Orbiter (MRO) ב-03 בינואר 2008

ואכן, הוא נראה כך ויש לו דמיון מובהק למונוליט בספרו של ארתור סי קלארק 2001: אודיסיאה בחלל. אולי הוא היה איש חזון עם קצת מידע פנימי. ככל שנחקור את מערכת השמש שלנו, אנו עשויים למצוא יותר מבנים מונוליטים ואובליסקים. רבים מהם חייבים להיות מלאכותיים. מי בנה אותם ומה הייתה מטרתם?

פרק זה מסיים את סדרת המאמרים על האובליסקים שלקחו אותנו למסע חובק עולם וזמן דרך התעלומות שמבלבלות את החוקרים כבר מאות שנים. בכל העולם, בין אם הם אובליסקים במצרים או מונומנטים מגליתים בבריטניה, מה שאנו למדים זה שאבותינו מספרים שהאבנים הללו מסוגלות להחזיק אנרגיה, נשמה, את הרוח של אבותינו, של האלים. וכך מה שאנו רואים בכל העולם זה שהמונוליטים האלה מנסים לבסס את הקשר הזה בינינו, האנושות, ועולם האלים. וקשה שלא לחשוב על כך שהמונוליטים, שמחוברים ביניהם באופן מתוכנן, מנצלים את האנרגיה של כדור הארץ ומשמשים כמשואות לקשר עם ישויות שמימיות. האם באמת ייתכן שמונוליטים עתיקים מחזיקים בתוכם כוח מתקדם אולי חוצני שעדיין עלינו לגלות? ואם כן, מה יקרה כשנפצח את המסתורין של המונוליטים?

מקורות:

Obelisks: Towers of Power: The Mysterious Purpose of Obelisks - David Childress

The Reader

Sydhav My Modern Met

Obelisks.org