אבני הדרופה המסתוריות - עובדה או בדיה?

נאמר כי אבני הדרופה הן אוסף של 716 דיסקים עגולים מאבן שמתוארכים כ-12,000 שנה לאחור ועליהם ניתן למצוא סימונים זעירים דמויי הירוגליפים. כל דיסק נמדד בקוטר של 30 ס"מ ובעובי של 2 ס"מ. גילוי הדיסקים המסתוריים התרחש ככל הנראה בשנת 1938 בהרי באיאן קרא-אולה (Baian Kara-Ula) בגבול שבין סין לטיבט, שם זיהה פרופסור סיני בשם צ'י פו טאי (Chi Pu Tei) שורות קברים מסודרות בקו ישר. השלדים בקברים נמדדו בגובה של כ-1.2 מטר בלבד וגולגולותיהם היו גדולות ומפותחות יתר על המידה.


בתוך מערכת מערות סמוכה מצאו צ'י פו טאי וצוותו אמנות סלע מעניינת שתארה דמויות עם קסדות עגולות. בסלע נחקקו גם השמש, הירח, כדור הארץ וכוכבים, שחוברו באמצעות קווים של נקודות בגודל אפונה. בהמשך המערה הצוות מצא את אוסף הדיסקים מאבן, רובם קבורים במחציתם ברצפת המערה.


הדיסקים מאבן עוצבו ללא ספק ע"י יצור אינטליגנטי. במרכזו המדויק של כל דיסק היה חור עגול לחלוטין בקוטר 2 ס"מ, וממנו חרוטים שני חריצים עדינים המסתובבים מהמרכז אל השפה. בבדיקה נוספת התגלה שאלו הירוגליפים 'כמעט מיקרוסקופיים'.

צילום שנאמר כי הוא של אחד מדיסקי דרופה

בשני העשורים הבאים מאמינים כי הדיסקים תויגו ואוחסנו באוניברסיטת בייג'ינג לפני שנמסרו ל"צום אום נוי" (Tsum Um Nui) למחקר בשנת 1958. נטען כי צו אום נוי הצליח לפענח את הכתובות ההירוגליפיות לאחר ארבע שנות מחקר והוא טען כי הן מספרות סיפור על חללית שהתרסקה באזור המערה ושהחללית הכילה את אנשי הדרופה. אחד הדיסקים סיפר ככל הנראה את הדברים הבאים: "הדרופה ירדו מהעננים בכלי הטיס שלהם. הגברים, הנשים והילדים שלנו התחבאו במערות עשר פעמים לפני הזריחה. כשסוף סוף הבנו את שפת הסימנים של הדרופה, הבנו שלזרים החדשים היו כוונות שלום".


נאמר כי צום אום נוי פרסם את ממצאיו בשנת 1962 בכתב עת מקצועי, ואז זכה ללעג ונתקל בחוסר אמון. נאמר כי זמן קצר לאחר מכן נסע ליפן לגלות שהטיל על עצמו, שם נפטר זמן לא רב לאחר שהשלים את כתב היד של עבודתו.


ככל הנראה בשנת 1968 הגיעו אבני הדרופה לידיעתו של וו. סייטסו (W. Saitsew), מדען רוסי שפרסם מחדש את ממצאיו של צום אום נוי וערך בדיקות של הדיסקים שגילו כמה תכונות מוזרות מאוד. מבחינה פיזית, אבני הגרניט הכילו ריכוזים גבוהים של קובלט ומתכות אחרות - אבן קשה מאוד שהייתה מקשה על האנשים הפרימיטיביים לחרוט את האותיות, במיוחד כתווים כה זעירים. כפי שתועד במגזין הסובייטי ספוטניק (Sputnik), בעת בדיקה של אחד הדיסקים עם אוסצילוגרף, נרשם מקצב תנודה מפתיע, כאילו, כך אמרו המדענים, הוא היה טעון פעם בחשמל או תיפקד כמוליך חשמלי.


ארנסט ווגרר (Ernst Wegerer) היה מהנדס אוסטרי שביקר בשנת 1974 במוזיאון באנפו (Banpo Museum) בשיאן, במחוז שאאנשי, שם הצליח לראות שתיים מאבני הדרופה. אומרים שכאשר בירר לגבי הדיסקים המנהל לא סיפק לו מידע כלשהו אך אפשר לו לצלם אותם. לטענתו, בצילומים שלו לא ניתן לראות את ההירוגליפים שכן הם הוסתרו על ידי הפלאש מהמצלמה וגם נשחקו.


בשנת 1994 נאמר כי המדען הגרמני הרטוויג האוסדורף (Hartwig Hausdorf) ועמיתו פיטר קראסה (Peter Krassa) ביקרו בסין ובמוזיאון באנפו בשיאן, שם נאמר להם כי הממונים על ההנהלה הורו להשמיד את הדיסקים וכי באופן רשמי הם אינם מכירים בקיומם. האוסדורף גילה כי לממשלת סין אין שום תיעוד רשמי של שבט בשם דרופה, לא באזור המקומי של צ'ינגהאי ולא בסין כולה.

אחד מצילומי הפולורויד של ארנסט ווגרר

בזמן הגילוי, אזור המערות עדיין היה מיושב על ידי שני שבטים המכונים האמס (Hams) ודרופה (Dropa). אנתרופולוגים לא הצליחו ככל הנראה לסווג אף אחד מהשבטים לשום גזע ידוע, הם לא סינים, מונגולים או טיבטים. עורם צהבהב עם גוף רזה וראשים גדולים באופן לא פרופורציונלי, התואמים לשרידי השלדים שנמצאו במערות בשנת 1938. יש להם שיער דליל על גופם, עיניים גדולות וגובהם נע בין מטר ל-1.4 מטר. עם גובה ממוצע של 1.2 מטר.


אבני הדרופה אפופות במחלוקת, ורבים טוענים כי זוהי אינה אלא מתיחה. בין הטיעונים נגד קיומן ניתן למצוא את הדברים הבאים:


נטען כי צום אום נוי אינו שם סיני אמיתי. אין שום איזכור שלו בסין מחוץ לקשר שלו לאבני הדרופה. לדברי חוקר אבני הדרופה הרטוויג האוסדורף, צום אום נוי הוא שם יפני לשעבר, אך הותאם לשפה הסינית.


לא ניתן לאשש את רובם המכריע של השמות והמקורות ולא ניתן לאשר את קיומם של החוקרים הסובייטים או הסינים.


אף על פי שדווח כי זהו שבט של אנשים נמוכי קומה, אומרים כי אנשי הדרופה האמיתיים הם רועים נודדים המאכלסים את מרבית הרמה הצפונית של טיבט, והם בגובה נורמלי.


הצילומים היחידים של הדיסקים אינם מציגים כל עדות להירוגליפים ומראים דמיון לממצאי ה-Bi discs, שהם דיסקים עגולים מאבן ירקן המתוארכים לסביבות 3000 לפנה"ס, הנפוצים במחוז שאאנשי.