הר שאסטה (Mount Shasta) הוא אינו ההר הגבוה או היפה ביותר ברכס הקסקייד בארה"ב, אך הוא האגדי ביותר. הסיפורים יוצאי הדופן סביב ההר יאתגרו כל אזור אחר בארה"ב, או אולי אפילו בעולם. על פי הדיווחים, למעלה ממאה כתות מכל רחבי העולם מתחקות אחר מקורן בהר שאסטה.
הר שאסטה הוא הר געש המתנשא לגובה 4,322 מטר, עד לפני כ-4,500 שנה הוא היה מתפרץ בכל 800 שנה, אך מאז עלתה התדירות לפעם ב-600 שנה. התפרצותו האחרונה התרחשה בשנת 1786 בקירוב. בהתפרצות ההיסטורית של הר שאסטה בשנת 1786 אולי צפה ז'אן-פרנסואה לה פרוז, אך הנחה זו נמצאת במחלוקת. בתוכנית הוולקניות העולמית (Global Volcanism Program) של מוסד הסמיתסוניאן נכתב כי ההתפרצות של שנת 1786 אינה מוכרת, וכי ההתפרצות הידועה האחרונה של הר שאסטה הייתה בסביבות שנת 1250 והיא הוכחה על ידי תיארוך פחמן 14 גולמי.
היישוב האנושי הקדום ביותר באזור מתוארך כ-7,000 שנה לאחור. בשנות ה-20 של המאה ה-19, השבטים האינדיאנים שחיו למרגלות הר שאסטה כללו את שבטי שאסטה, אוקוואנוצ'ו (Okwanuchu), מודוק (Modoc), אצ'ומאווי (Achomawi), אטסוגווי (Atsugewi), קארוק (Karuk), קלאמת, ווינטו (Wintu) ויאנה (Yana).
למרות שאולי נצפה לראשונה על ידי סיירים ספרדים, התצפית האמינה הראשונה של הר שאסטה על ידי אירופאי או אמריקאי הייתה של פיטר סקין אוגדן (Peter Skene Ogden) מוביל חטיבת המלכודות של חברת מפרץ הדסון, בשנת 1826. בשנת 1827, השם "Sasty" או "Sastise" הוענק להר מאקלופלין (Mount McLoughlin) הסמוך על ידי אוגדן. מפה משנת 1839 מאת דייוויד בר (David Burr) רושמת את ההר כפסגת רוג'רס (Rogers Peak). שם זה ככל הנראה הושמט, והשם שאסטה הועבר להר שאסטה של ימינו בשנת 1841, בין היתר כתוצאה של העבודה של משלחת חקר ארה"ב (United States Exploring Expedition).
החל משנות ה-20 של המאה ה-19, הר שאסטה היה נקודת ציון בולטת לאורך מה שנודע בשם שביל סיסקיו (Siskiyou Trail), העובר בבסיס הר שאסטה. שביל סיסקיו היה מסלול מסחר אינדיאני קדום בין העמק המרכזי בקליפורניה לאזור הפסיפיק נורת' וסט.
הבהלה לזהב בקליפורניה הביאה את ההתיישבויות האירו-אמריקאיות הראשונות לאזור בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19, כולל ירקה (Yreka) ואפר סודה ספרינגס (Upper Soda Springs). הטיפוס המתועד הראשון על הר שאסטה התרחש בשנת 1854 (ע"י אליאס פירס), לאחר מספר ניסיונות כושלים קודמים. בשנת 1856 הנשים הראשונות הגיעו לפסגה (הארייט אדי, מרי קמפבל מקלאוד וקבוצתן).
בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19, הר שאסטה היה נושא לעניין מדעי וספרותי. בשנת 1854 המשורר ג'ון רולין רידג' (John Rollin Ridge) פירסם שיר שכותרתו "הר שאסטה". ספר של החלוץ והיזם הקליפורני ג'יימס האצ'ינגס (James Hutchings), שכותרתו "סצנות של פליאה וסקרנות בקליפורניה" (Wonder and Curiosity in California), הזכיר תיאור של טיול מוקדם לפסגה בשנת 1855. לפסגה הגיעו (או כמעט) ג'ון מיור, ג'וזיה וויטני (Josiah Whitney), קלרנס קינג (Clarence King) וג'ון וסלי פאוול (John Wesley Powell). בשנת 1877 כתב מיור מאמר פופולרי על מלחמת ההישרדות שלו בסופת שלגים לילית על הר שאסטה, כשהוא שוכב במעיינות הגופרית החמים ליד הפסגה. חוויה זו היוותה השראה לסיפורו הקצר של קים סטנלי רובינסון "Muir on Shasta".
השלמת מסילת ברזל הסנטרל פסיפיק (Central Pacific Railroad) בשנת 1887, שנסללה לאורך שביל סיסקיו בין קליפורניה לאורגון, הביאה לגידול משמעותי בתיירות, בכריתת העצים ובאוכלוסיה באזור שסביב הר שאסטה. אתרי נופש ומלונות ראשונים, כמו 'שאסטה ספרינגס' (Shasta Springs) ו'אפר סודה ספרינגס' (Upper Soda Springs), צמחו לאורך שביל סיסקיו סביב הר שאסטה, וארחו את התיירים ומטפסי ההרים המוקדמים. בתחילת המאה ה-20, הכביש המהיר הפסיפי (Pacific Highway) עקב אחר מסלול שביל סיסקיו לבסיס הר שאסטה, מה שהביא לאפשרות גישה נוספת להר. הגרסה של שביל סיסקיו של ימינו, הכביש המהיר 5 (Interstate 5), מביא אלפי אנשים בכל שנה להר שאסטה.
אגדות הר שאסטה
במסורות של כמה משבטי הקלמט (Klamath) באזור נאמר כי בהר שאסטה שוכנת רוח מהעולם העליון, סקל (Skell), שירדה מהשמיים לפסגת ההר על פי בקשתו של צ'יף של קלמט. סקל נלחם עם רוח העולם התחתון, לאו (Llao), ששכנה בהר מזאמה בעזרת השלכת סלעים חמים ולבה, מה שככל הנראה מייצג את ההתפרצויות הגעשיות בשני ההרים.
בתחילת המאה ה-20 הגיעו מתיישבים איטלקים לעבוד כסתתי אבן וביססו נוכחות קתולית חזקה באזור. דתות רבות אחרות נמשכו להר שאסטה לאורך השנים - יותר מלכל הר געש ברכס הקסקייד. מאונט שאסטה סיטי (Mount Shasta City) ודונסמויר (Dunsmuir), עיירות קטנות ליד הבסיס המערבי של הר שאסטה, מהוות מוקד לרבות מהן, שנעות בין מנזר בודהיסטי - מנזר שאסטה (Shasta Abbey), שנוסד על ידי האון ג'יו-קנט (Houn Jiyu-Kennett) בשנת 1971, לבין קבוצת אינדיאנים מאזור נהר מקלאוד (McCloud River) המנהלת טקסים על ההר.
הר שאסטה היווה גם מוקד לאגדות שאינן אינדיאניות, ובמרכזן עיר חבויה של ישויות מפותחות מהיבשת האבודה למוריה. האגדה צמחה מאזכור אגבי של למוריה בשנות ה-80 של המאה ה-19, לתיאור של כפר למוריאני חבוי בשנת 1925. בשנת 1931, הארווי ספנסר לואיס (Harvey Spencer Lewis), תוך שימוש בשם הבדוי ויסאר ספנל קרב (Wisar Spenle Cerve), כתב את הספר 'למוריה: היבשת האבודה של האוקיאנוס השקט' (Lemuria: the lost continent of the Pacific), שפורסם על ידי מסדר צלב הוורד (Rosicrucians), על הלמוריאנים הנסתרים של הר שאסטה. הספר ביסס את האגדה אצל קוראים רבים. באוגוסט 1987, מאמינים במשמעות הרוחנית של 'ההתכנסות ההרמונית' (Harmonic Convergence) תיארו את הר שאסטה כאחד ממספר קטן של "מרכזי כוח" עולמיים. הר שאסטה נותר מוקד תשומת הלב של "העידן החדש".
במחקר במימון ממשלתי, 89 אחוז מהמבקרים שנשאלו הודו כי הם הגיעו להר שאסטה כדי לסגוד לאלים וליצורים חוצניים שהם מאמינים כי הם שוכנים בארץ החלולה שמתחת להר - המכונים לעתים קרובות "שוכני העולם התחתון" של ההר.
את רוב הסיפורים המוזרים סביב הר שאסטה אפשר לאתר לספר בשם "תושב של שני כוכבים" (A Dweller On Two Planets) שפורסם לראשונה בשנת 1906, ונכתב על ידי נער צעיר, פרדריק ס. אוליבר (Frederick S. Oliver) שהתגורר בירקה (Yreka), קליפורניה, בתקופת הבהלה לזהב. ספרו של אוליבר מכיל את ההתייחסויות הראשונות שפורסמו הקושרות בין הר שאסטה לאחווה מיסטית של "מומחיות רוחנית", מנהרה המובילה לעיר סודית מתחת להר שאסטה, למוריה, הקונספט "I AM”, וגם "תקשור" עם רוחות שלא התגלגלו.
ג'יי גורדון מלטון (J. Gordon Melton), מומחה לדתות יוצאות דופן, זיהה את דת העב"מים הראשונה בעולם כקבוצת "I AM Activity", שהוקמה בהר שאסטה בשנות ה-30 על ידי גיא וו. באלארד (Guy W. Ballard). באלארד טען כי פגש את האלכימאי המפורסם הרוזן סן ז'רמן בעת שחיפש אחווה נסתרת סודית במורדות ההר, סן ז'רמן הופיע בפני באלארד ושיתף אותו בכמה מהרפתקאותיו מחוץ לכדור הארץ והרפתקאותיו עם חוצנים מכוכב הלכת ונוס. נטען כי באלארד, כאשר כתב את ספרו "תעלומות נחשפות" ("Unveiled Mysteries") על חוויותיו החזוניות והרוחניות בהר שאסטה, העתיק הרבה מתוך הספר "תושב של שני כוכבים".
על פי אחת האגדות, ג'יי סי בראון (J. C. Brown) היה פרוספטור בריטי שגילה עיר תת קרקעית אבודה מתחת להר שאסטה בשנת 1904. בראון נשכר על ידי חברת הכרייה לורד קאודריי מאנגליה (Lord Cowdray Mining Company) כדי לחפש זהב, וגילה מערה היורדת למטה לאורך 18 קילומטרים. במערה הוא מצא כפר תת קרקעי מלא זהב, מגנים ומומיות, חלקן בגובה של עד 10 מטר. שלושים שנה לאחר מכן, הוא סיפר את סיפורו לג'ון סי רוט (John C. Root), שהמשיך ואסף צוות חוקרים בסטוקטון, קליפורניה. כ-80 איש הצטרפו לקבוצה, אך ביום בו הצוות היה אמור לצאת לדרך, בראון לא הופיע. בראון מעולם לא נראה שוב.
מסורות אינדיאניות
לחלק מהספיריטואליסטים המודרניים תפיסה מעניינת מאד על הר שאסטה. במחקר סוציולוגי, ספיריטואליסטים מודרנים הביעו הערכה למסורות האינדיאניות של ההר, וגם הודו שלעתים חיקו אותן, אך לעתים קרובות הם גם סיפרו שמערכת האמונות שלהם הייתה אבולוציה נוספת, ומכאן 'מתקדמת' יותר מהקוסמולוגיה האינדיאנית.
הר שאסטה הוא מקום שאליו ספיריטואליסטים מודרנים רבים הולכים כדי לבטא פיזית את התודעה הגבוהה על פני כדור הארץ ולהיכנס לתפקידם הנעלה כגורואים רוחניים וישויות נאורות. ספיריטואליסטים מודרנים חיברו את ההר הקדוש של הילידים עם ההר האגדי של חלומותיו החמדניים של הכורה, שם זהב תלוי מתקרות מערות התכשיטים הלמוריניות כמו קרחונים ענקיים. מתחת להר, עיר הקריסטל הלמורינית טלוס ממתינה בארץ החלולה - ממש מעבר למציאות המימד השלישי - שבה כל מימוש המשאלות עשוי להתגשם: חיי נצח, חופש מכאב ומסבל, מותרות, חברות ואהבה.
אין גיהנום בהשקפה רוחנית אלטרנטיבית זו, אך תושבי הארץ מוזהרים כל העת כי אוזל להם הזמן, וכדאי להם להתפתח ולהבטיח את מקומם במימד החמישי של טלוס לפני אסון עתידי כלשהו, שמשתנה כל הזמן. אם לא יתיישרו עם התוכנית ויתפתחו, הם יוולדו כאן שוב - או אולי על איזו פלנטת גיהנום אחרת - שבה יצטרכו להתמודד עם כל אותם שיעורים ואתגרים קארמטיים כואבים לפני שיוכלו להגיע להתעלות, מעבר למציאות המימד השלישי. ועשויים לחלוף עוד 10,000 שנה לפני שלתושבי כדור הארץ תהיה הזדמנות נוספת להתפתח.
אמא מרי
הר שאסטה נחשב לאזור פעילות על-טבעית שבו הגבולות בין העולמות הם דקים יותר. לפעמים, אפילו המתים מבטיחים לחזור מקברם מההר. בשנת 1951, אישה בעלת נטיות תיאוסופיות שקראה לעצמה אמא מרי (Mother Mary) הקימה מוסד בשם "הפונדק" (“The Inn”), הממוקם ברחוב מיין במרכז מאונט שאסטה סיטי (Mount Shasta city). אמא מרי הוקסמה מההר לאחר שקראה את "תושב של שני כוכבים", והאמינה שהמוסד שלה ימשוך נשמות אבודות העוברות שם, שלהן תוכל לעזור בדרכן להארה. במהלך שנות פעילות המוסד, אירחה מרי מעל 10,000 מבקרים.
במהלך השנים מטיילים יגעים נסעו על הכביש המהיר 5 (Interstate 5) באמצע הלילה, ונאלצו באופן מוזר לצאת מהכביש ביציאה המובילה לעיר, שם הם נסעו מרחק קצר ומצאו את עצמם בפתחו של הפונדק של מרי, רעבים ומגלים שזה המקום היחיד הפתוח בעיר בו הם יכולים להשיג משהו לאכול. מרי הייתה תמיד לבדה בחדרה בקומה העליונה, אך נאמר שהיא ידעה באופן אינטואיטיבי מתי עומד להגיע מבקר נוסף, והיא היתה יורדת למטה ומתיישבת ליד השולחן כשהוא נכנס, מוכנה לפתוח בשיחה ערה. נאמר על מרי שהיה לה כישרון לספר לאנשים את התובנות שהם צריכים לשמוע בדיוק, והיא דיברה בצורה צנועה ביותר ולא יומרנית.
בגיל 75, כשאמא מרי מתה, היא השאירה הוראות לחסידיה לקיים משמרת על הגופה, מכיוון שהתכוונה לחזור מהמתים. חברי הכנסייה של מרי עשו זאת בדיוק ושמרו את מותה בסוד במשך חודש כמעט. בזמן הזה, ילד בן שש עשרה ושני גברים מבוגרים עמדו על המשמר סביב השעון ליד גופתה וחיכו לנשמתה שתכנס מחדש לגופה הפיזי.
קשה לדמיין את האימה שגופה לא חנוטה ונרקבת בודאי הציגה, שוכבת כמעט חודש בחדר השינה בקומה העליונה של מרי מעל הפונדק. זו בטח היתה סצינת אימה המתאימה לאדגר אלן פו. ככל הנראה, חסידיה של מרי הגיעו למסקנה שבכל זאת נשמתה לא מתכוונת לחזור לגופתה. סביר להניח שהמראה המחריד והסירחון של הגופה הביאו אותם להתעשת, משום שלבסוף הם הובילו את גופתה בשקט לבית הלוויות של העיר, והודיעו לרשויות. באופן לא מפתיע, הפונדק של אמא מרי נסגר מאז.
על הר שאסטה האוויר מרגיש קר וצלול, עצי הארז העתיקים מכוסים בטחב ירוק מבריק ועננים משני צורה חולפים בשמים במהירות בלתי אפשרית. ההר מדהים, וללא קשר לאמונות לגבי ההר, קל להבין מדוע יש כל כך הרבה אגדות כרוכות בשמו. אך זה לא דבר חדש. ליוונים היה את האולימפוס, למשה את הר סיני ולמחפשי רוחניות בעידן המודרני יש את הר שאסטה.
מקורות:
Comments