תות' הרמס טריסמגיסטוס - מאז ולתמיד...

תות' (תחות) הוא אדם, דמות, ישות, אל, ארכיטיפ, אנרגיה, ונושא עצום שהוא טוב, רע, חיובי, שלילי, בדיוני, מציאותי, דתי, חילוני, טהור, מסולף ומלא באינספור ניגודים נוספים. תות' הוא למעשה חוט מקשר בין תקופות ותרבויות שונות מהעת העתיקה ועד לימינו, הוא תמיד שם, נוכחותו מעולם לא נעלמה, בכל זמן ובכל מקום.


במאמר זה כמעט כל כותרת משנית יכולה להיות כותרת של מאמר מלא, ואכן כך יהיה וזהו מאמר ראשון בסדרה של מאמרים שבהמשך יסקרו את הנושאים העיקריים, כל אחד בנפרד. מאמר זה הוא מעין הקדמה דרכה נכיר את תות' ונעבור על הנושאים באופן כללי יותר על מנת לנסות ולצייר את התמונה הגדולה על ציר זמן היסטורי.

מיהו תות'?

תות' הרמס טריסמגיסטוס מתואר על ידי המצרים כאל ירח עם גוף של אדם, ראש של מגלן (איביס) וסהר ירח מעל לראשו. הסמל שלו היה מטה הנחש המכונף. הוא היה אל החוכמה, האותיות והזמן. אך הוא לא היה מוכר רק למצרים. עבור השומרים הוא היה נינגיזידה (Ningishzida), יתכן שהוא היה חנוך עבור היהודים, אודין עבור הסקנדינבים, ווטן (Wotan) לטווטונים, ויש שאפילו מציעים את בודהה.


לפני שנערץ כאל, הוא היה הפילוסוף המצרי הגדול והמייסד של בתי הספר למסתורין (Mystery Schools), שקיבל את חוכמתו במהלך טראנס מדיטטיבי, וכתב למעלה מ-40 ספרים הכוללים (לכאורה) את:

  • לוח הברקת (Emerald Tablet) - יצירה קטנה שטובעת את הביטוי הידוע בתורת הנסתר "כמו שלמעלה, כך למטה". הטקסט האמיתי של מימרה זו הוא: זה שהוא למטה תואם את זה שלמעלה וזה שהוא למעלה תואם לזה שלמטה כדי להשלים את נס הדבר האחד. הלוח מתייחס, גם, לשלושת החלקים של חוכמת כל היקום. תות' הרמס טוען שידיעתו את שלושת החלקים היא הסיבה לכך שקיבל את השם טריסמגיסטוס (גדול פי שלושה). על פי הסיפור הלוח הזה נמצא על ידי אלכסנדר הגדול בחברון, כנראה בקבר של הרמס.

  • ספר תות' (Book of Thoth) - שם שניתן לטקסטים מצריים קדומים רבים שלכאורה נכתבו על ידי תות', אל הכתיבה והידע המצרי. הם כוללים טקסטים רבים שלטענת סופרים קדומים היו קיימים, וספר כשפים המופיע ביצירת סיפורת מצרית. ספר תות' ניתן רק לחניכיו המוארים של בית הספר המסתורין.

  • פימנדר האלוהי (The Divine Pymander) - אחד התרגומים המוקדמים ביותר לאנגלית של קורפוס הרמטיקום מאת ג'ון אוורארד בשנת 1650.

גילוף של האל המצרי הקדום תות'

תות' במצרים העתיקה

למרות שבסופו של דבר לבש צורות רבות, תות' (תחות) האל המצרי המקורי היה אל ירח עם שורשים עתיקים מאוד. בדרך כלל הוא תואר כבבון, איביס, או אדם עם ראש של איביס. הוא אחד האלים המצריים העתיקים ביותר, ועדויות לפולחן שלו חוזרות לפחות לתקופת הממלכה הקדומה (2686-2160 לפנה"ס), אם לא לפני כן.


על פי המסורת תות' יחד עם האל הורוס עומדים משני צידי הסירה של רע, כאשר היא עוברת בשאול במהלך הלילה. תות', כמו האלות חתחור וסח'מת, נוצר למעשה מאיבר מסוים בגופו של האל רע - אל השמש וראש פנתאון האלים המצרי. במקרה של תות', הוא נחשב לנציג ליבו ולשונו של רע, ובשל כך גם לסוג של דובר של רע.


כמו שקורה לעתים קרובות עם אלי הירח, תות' נקשר בידע נסתר. הסמכות של תות' כללה בסופו של דבר תחומי לימוד רבים כולל פילוסופיה, משפט וקסמים. הוא נתפס כדמות נבונה שעמדה בראש המתים. אחת מבנות הזוג העיקריות שלו, מאע'ת, ייצגה איזון וסדר אלוהיים. יש מסורות רבות ושונות לגביו במקורות המצריים, אך הוא מוצג בעקביות באמצעות חוכמתו כפוסק משפטי בסכסוכים בין האלים.


פולחן תות' במצרים היה מרוכז בעיר חומונו (Khumunu). כמו בערים מצריות עתיקות רבות, החיים האזרחיים סבבו סביב המקדש. לחשים וקמיעות נוצרו על שמו. האל תות' היה חשוב במיוחד לסופרים וכנראה הושיט עזרה, בצורה של בבון, במקומות רבים.

צורותיו השונות של האל תות' במצרים העתיקה

שמו של תות'

שמו של תות' נכתב בהירוגליפים המצריים כ"ג'חוטי" (ḏḥwty), שנשאב מהמילה ג'חו (ḏḥw) - הכינוי העתיק לציפור האיביס, שנכתב בדרך כלל כ-הבי (hbj). צורת הכתיבה הזו מרמזת על סוג של הוקרה לציפור האיביס, ושמו מתורגם כ"זה הדומה לאיביס" (בנפשו ובגופו).


לתות' יש שמות חלופיים וכינויים רבים בהם: ג'הוטי, תהוטי, טאהוטי, זהוטי, טצ'ו ו-טטו. השם "תות'" הוא למעשה, הגרסה היוונית לשם המצרי המקורי "ג'חוטי". כמו כן הוא מכונה גם "הנאדר שלוש פעמים", "הדומה לאיביס" ו-"האל הסנדק".

"ג'חוטי" (ḏḥwty)

תורת תות'

הנושאים בהם עסק היו בתחומי הרפואה, כימיה, משפט, אמנות, מוזיקה, רטוריקה, קסם, פילוסופיה, גיאוגרפיה, מתמטיקה, אנטומיה ואורטוריה. בעיני המצרים, הידע שלו היה כה עצום ומקיף עד כדי כך שבתחילה הם התייחסו אליו כמתקשר עם האלים, ובסופו של דבר הכניסו אותו לפנתיאון האלים המצרי.


בין אם זו ידו שכתבה את הספרים המיוחסים לו ובין אם לאו, עיון מהיר או מחקר מעמיק מהדהד ברוב הקוראים, בגלל הדמיון לבודהיזם ולנצרות. אולי הדוגמאות המובהקות ביותר הן תורתו על גלגול נשמות ובריאת העולם.


שום דבר אינו בטוח לגבי ספר תות' מלבד העובדה שהוא נכתב בהירוגליפים מצריים. הוא נשמר בארגז זהב במחסה הפנימי של המקדש ורק לחניך הבכיר ביותר של בית הספר למסתורין ההרמטי ארקנום (Hermetic Arcanum Mystery School) היה את המפתח.


נאמר שהספר תיאר את המפתח לחיי נצח, התהליך שהושג באמצעות עוררות של אזורים מסוימים במוח, בדומה למנהגים של הנזירים הבודהיסטים. הווארד גרדנר ומחברים אחרים טענו שהתעוררות המוח הושגה באמצעות מדיטציה, שימוש באבקה לבנה ומהותה הקדושה של הכהונה.

תות' הסופר

בית הספר למסתורין של תות'

החזק ביותר מבין בתי הספר למסתורין היה ידוע כבית הספר המלכותי לרב-אומנים בכרנכ (Royal School of the Master Craftsmen at Karnak), שנוסד על ידי פרעה תחותמס השלישי, אם כי כמו בכל בתי הספר למסתורין, מקובל להאמין שהמייסדים האמיתיים התגוררו בשומר, והיגרו למצרים, מה שמתקשר עם טענותיו של זכריה סיטשין לפיהן לאֶנְכִּי ולבניו (כולל נינגיזידה) מגן (מצרים) היתה נחלתם.


בית ספר זה היה ידוע גם כ"אחווה הלבנה הגדולה" ("Great White Brotherhood") בשל בחירת הלבוש של החברים (גלימות לבנות) ומסירותם להפקת האבקה הלבנה שכונתה ע"י המסופוטמים בשם 'שם-אן-נה' (Shem-an-na), 'אבן האש הגבוהה' (High-Ward Fire Stone) או 'לחם לבן' (white bread) עבור המצרים. תמונות שלה מציגות אותה מוצעת לפרעונים בצורת חרוט.


האבקה הלבנה

במרץ 1904 גילה הארכיאולוג הבריטי הנכבד סר וויליאם מתיו פלינדרס פטרי תגלית מדהימה. הוא יצא לסקור את הר סרביט בסיני, שיש הטוענים כי זה ההר שכונה במקרא הר חורב, המקום בו קיבל משה את עשרת הדיברות מאלוהים. תחת האתר המקודש היו קבורים שרידי מקדש מצרי ענק, שבהמשך תוארך ל-2600 לפנה"ס.


בין האוצרות הקבורים היו אובליסקים, עמודים, פסלים, שולחנות, מזבח, אגרטלים, קמיעות ושרביטים. אלה הגיעו למוזיאונים שונים ברחבי העולם. אך הממצא המדהים ביותר היה כור היתוך של מטלורג וכמה טונות של אבקה לבנה טהורה שהוסתרה מתחת לאבני הריצוף. פטרי שלחה דגימה של האבקה הלבנה המסתורית למוזיאון הבריטי, אך מעולם לא פורסמו תוצאות בדיקה ולא נותר כל תיעוד שלה. לרוע המזל כשפטרי סיים לסקור את האתר, הוא השאיר את האבקה חשופה והיא פוזרה על ידי רוחות המדבר.


אולם מה שהתברר הוא כי אבקה זו נראתה זהה לכאורה לאבן האש המסופוטמית הקדומה או 'שם-אן-נה' - החומר שיוצר להיות עוגות לחם ושימש להאכלת מלכי בבל ופרעוני מצרים. זה, כמובן, מסביר את כתובות המקדש המציינות את חשיבות הלחם והאור, בעוד שהאבקה הלבנה (שם-אן-נה) זוהתה עם המן הקדוש שהניח אהרון בארון הברית.


ההירוגליפים על קירות המקדש הזכירו חומר לא ידוע שנקרא mfkzt. אותו הירוגליף נמצא באתרים אחרים במצרים, אך הוא מעולם לא פוענח. הכי קרוב שהגיע לפענוח היה 'אבן יקרה ביותר', 'מתכת' או 'מינרל', וזה היה אלמנט לא יציב. ההירוגליף של mfkzt היה כמעט זהה לזה של 'לחם' - אם כי ברור שזהו לא סוג בסיסי של לחם, האם זה יכול להיות 'לחם רוחני'?


הסצנות המתוארות על קירות המקדש היו של אלים ופרעונים להם מוצעות כיכרות 'לחם לבן' עם כיתוב לפיו מדובר במאכל קסם המעניק בריאות. בגילוף אחד נכתב: "הצגת לחם לבן שמעניק לו חיים". אחר הראה פרעה שמאכיל אל בלחם ומעל הגילוף: "הוא נתן את זהב הגמול; הפה שמח."