השמיר המסתורי של שלמה המלך

מדרשים עתיקים ואגדות תלמודיות על בניית מקדש שלמה המלך, מתארים כיצד המקדש נבנה למען קידום השלום בעולם ולהיות משכנו הקבוע של אלוהים על פני האדמה. מכיוון שהוא נבנה למען קידום השלום בעולם, היה עליו להבנות ללא שימוש בכלי ברזל, או כל מכשיר ברזל שיכול לשמש ככלי מלחמה או לגרום לשפיכת דם.

"וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ."

(שמות כ פסוק כב)

אם כן השאלה היא כיצד בנו שלמה המלך ובנאיו את בית המקדש מבלי לטמא את הבניין באמצעות כלי ברזל לחיתוך אבן? בנקודה זו, חשוב לציין כי במהלך השנים נכתבו סיפורים ואגדות רבים על האופן בו המלך החכם השלים את המשימה הזו. במאמר זה נתמקד בשמיר המסתורי.


השמיר (משמירה בארמית, שפירושו "כמו אבן צור") מובא במקורות כהסבר כיצד ביקע משה רבנו את אבני האפוד, ובעיקר כיצד בנה שלמה המלך את בית המקדש ללא שימוש בכלי ברזל לסיתות אבני הבניין - עליהן נאמר:

"וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ"

(מלכים א', פרק ו, פסוק ז)


השמיר נזכר במגוון מקורות תנאיים, אך המקור בו הוא מוזכר בצורה הרחבה ביותר הוא הגמרא במסכת גיטין הדנה במלכותו של שלמה:

שידה ושידתין למאי איבעי ליה? [למה היה צריך לשלוט בשדים ובשדות?] דכתיב: 'והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו', אמר להו לרבנן: היכי אעביד? אמרו ליה: איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד...

.

המקור הראשון בספרות התנאים שבו נזכר השמיר הוא המשנה המוכרת בפרקי אבות, שבה מוזכר השמיר כאחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות - דהיינו לקראת סיום ששת ימי הבריאה:

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואֵילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה.

(משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו')


עוד נאמר במשנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה י"ב שעם חורבן בית המקדש הראשון 'בטל השמיר'. בתלמוד מוזכר שגודל השמיר הוא 'כחוט השערה' (ומכאן יכולתו לגרום לחיתוך עדין כזה הנדרש לחריטה על אבני האפוד), ומקום משמרתו הוא אצל שר הים, מדברי התלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח, עמוד ב' משתמע שהשמיר אינו מסוגל לבקע עופרת ולכן נשמר בקופסת עופרת: "במה משמרין אותו כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני של אבר מליאה סובי שעורין". וכך אף נראה מנבואת זכריה המזכיר את המונח 'שמיר':

"וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח יי' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת יי' צְבָאוֹת"

לאחר שמוקדם יותר הוא מזכיר את הרשעה שאל פיה מושלכת אבן עופרת - נבואה שפרשנותה מורכבת, ומהווה כר נרחב לפרשנות מדרשית. במסכת גיטין מוזכר "תרנגולא ברא" כמופקד על משמרתו של השמיר.

סופר כי לשמיר היתה היכולת לחתוך, לחצוב ולנקב את המשטחים הקשים ביותר במבט עיניים בלבד. ברבות מהאגדות הנוגעות לשמיר נאמר כי שלמה המלך היה מודע לקיומו של היצור המסתורי הזה, אך למקורו ומיקומו הוא לא היה מודע. לכן הוא ניסה לאתר ולמצוא את היצור הקטן והמיסטי הזה על ידי פנייה ליועצים רחוקים, ולרבים מהמוחות הגדולים ביותר של אותם ימים.


חלק ניכר מהסיפורים מדגישים כי שלמה התייעץ עם המוחות הבקיאים והחכמים ביותר בעולם כיצד יוכל לבצע את המשימה הזו של בניית בית המקדש, ולמצוא את היצור המסתורי הזה דמוי התולעת. באופן מסקרן, כמה מהם גם ממחישים כיצד המלך החכם אף התייעץ עם שדים כדי שיעזרו לו לאתר את היצור הזה, ואף לסייע בבניית בית המקדש הקדוש. בחלוף הזמן המלך החכם בסופו של דבר גילה את מיקומו של היצור או החומר אוכל האבן הזה. כמו שרבות מהאגדות קובעות, שלמה אכן השיג כלי מיוחד כלשהו, ​​שעזר לו לחתוך את האבנים שנדרשו לבניית בית המקדש. באופן מוזר נאמר כי שום צליל לא הגיע מאתר הבנייה או מהמחצבה, וששום כלי ברזל לא נשמע בבית המקדש.


אם נסתכל ברחבי העולם כיום, נגלה אבנים ומונוליטים רבים החצובים בצורה מוזרה ומבנים מגליתיים פרהיסטוריים שעדיין מבלבלים מהנדסים, ארכיטקטים ומדענים מודרנים לגבי אופן בנייתם, במיוחד כשמדובר בדרך חיתוך וחציבת אבנים כה גדולות והתאמתן בדיוק כה רב. מעניין כי אבנים אלה מכונות על ידי אומני אבן כאבני גזית (אבנים גזוזות, מהשורש גזז), אבנים מהוקצעות ומסותתות בזויות ישרות כך שיתאימו זו לזו באופן הדוק ללא צורך בטיט.


דוגמה מצוינת לכך ניתן למצוא באבנים המגליתיות של בעלבכ בלבנון. ממוקם ממזרח לנהר ליטני בבקעת הלבנון. בעלבכ הוא אחד מהאתרים המסתוריים ביותר של האימפריה הרומית, מקדש מונומנטלי בן אלפיים שנה בשם "מקדש יופיטר" ניצב על גבי בלוקים עצומים מאבן במשקל של כשלושת אלפים טון. מקור גושי האבן במחצבה סמוכה, שם גילה צוות חוקרים את מה שהם מכנים גוש האבן הגדול ביותר מימי קדם, שמשקלו 1650 טון והוא תואם לאלה התומכים במקדש. התעלומה לגביו גדולה יותר מזו שניתן היה לצפות ממגלית של 1650 טון, נראה שאיש אינו יודע מי הורה על חציבתו, למה, ומדוע נזנח.

האבן שנזנחה במשקל 1650 טון בבעלבכ

על פי התיאוריות של הזרם המרכזי של הקהילה הארכיאולוגית, ההיסטוריה של בעלבכ התחילה לפני 5000 שנה. בחפירות מתחת לחצר הגדולה של מקדש יופיטר נחשפו עקבות של יישובים המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה (1900-1600 לפנה"ס) שנבנו על גבי שכבה קדומה יותר של מגורים אנושיים המתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה (2900-2300 לפנה"ס). קטעים מקראיים מזכירים את שמו של שלמה המלך בקשר למקום שעשוי להיות בעלבכ הקדומה:

"וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת-גָּזֶר, וְאֶת-בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן. וְאֶת-בַּעֲלָת וְאֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר, בָּאָרֶץ."

(מלכים א, פרק ט, יז-יח)


אך מרבית החוקרים מהססים לזהות את בַּעֲלָת עם בעלבכ ולכן מכחישים כל קשר בין שלמה לחורבות המקום. מכיוון שהאבנים הגדולות של בעלבכ דומות, אם כי גדולות בהרבה, לאבני מקדש שלמה בירושלים, נוצרו מיתוסים המספרים כי שלמה הקים את שני המבנים. אך אם שלמה באמת בנה את אתר בעלבכ, מוזר שהתנ"ך לא מזכיר זאת במפורש.


שאלות רבות עולות לגבי בעלבכ, בעיקר כיצד העבירו והרימו את אבני הענק הללו מהמחצבה לאתר המקדש מבלי לשבור אותן. באופן מסקרן, ישנם גם סיפורים מוזרים רבים על בניית מקדש בעלבכ, אגדות מקומיות רבות מדברות על תעלומות האתר הזה, וכיצד ומי בנה את המבנה המפואר, הן נעות מנמרוד ועד חוצנים קדומים, ג'יני ו שדי שאול. סיפור אחד מספר שהוא נבנה על ידי מלך השדים אשמדאי, על פי הצעתו של המלך שלמה, כארמון עבור מלכת שבא, בעוד שאחרים אומרים שהוא נבנה עבור הפילגש האהובה על המלך, בת פרעה.


באופן מסקרן, אבנים חתוכות מסיביות דומות נמצאות גם במקומות אחרים ברחבי העולם, עם דמיון מדויק בגודל ובחיתוך לאבנים בבעלבכ, באותו סגנון של "אבני גזית" בו חותכים את האבנים בכדי שישתלבו בחוזקה ללא טיט. צורה זו של בנייה נראית גם במקדש העמק בגיזה, הדומה לבעלבכ בגודל המגליתים שלו. המקדש מיוחס באופן מסורתי לפרעה חעפרע מהשושלת הרביעית והוא נחשב לפלא הנדסי. המקדש נשמר במצב מצוין מאחר שהיה קבור תחת חול עד למאה ה-19. המקדש עצמו מרובע, באורך של 45 מטר בכל צד, והוא בנוי על מדרון כשגובה קירותיו החיצוניים עולה על 6 מטר בצד המערבי ומעל 12 מטר בצד המזרחי. המבנה המרכזי בנוי כולו מאבני גיר ענקיות, למעשה יש מאות כאלה, שמשקל רבות מהן עולה על 200 טון, מה שגם היום הוא סיוט הנדסי ולוגיסטי לבנייה. חיתוך מדויק של אבנים כאלה, הרמתן והנחתן, הוא עדיין הישג מדהים בסטנדרטים של ימינו.

האבנים במקדש העמק בגיזה

סגנון אבני גזית זה נמצא גם בסקסאיהואמן (Sacsayhuamán) בדרום אמריקה. מצודה בפאתי צפון העיר קוסקו בפרו, שהיא הבירה ההיסטורית של אימפריית האינקה, על פי האגדה נוסדה קוסקו על ידי בן האינקה הראשון, מאנקו קאפאק, בראשית המאה ה-12, אך לפי עדויות ארכאולוגיות, העיר הייתה מיושבת מאות שנים לפני עליית האינקה, ושכנו בה תרבויות אחרות. היא נכבשה בידי אנשי האינקה רק בשנת 1438. סקסאיהואמן שוכנת בגובה רב של כ-3701 מטר על פסגת הר מפולסת באופן מלאכותי. האבנים הגדולות ביותר שלה הן במשקל של מעל 125 טון, ומרכיבות שלושה קווים חיצוניים של קירות ענקיים באורך של כ-460 מטר וברוחב של 17 מטר. מכיוון שקירות אלה מקיפים שטח מרוצף המכיל מבנה אבן עגול, מאמינים שזהו לוח שנה סולארי. רבים מהמתעדים המוקדמים הצהירו כי יש לה מוניטין של בית השמש המלכותי.


בדרום אמריקה נמצאים גם מבני האבן המוזרים של מאצ'ו פיצ'ו. שגם היא בנויה בסגנון אבני גזית מגלתיות. ההיסטוריה של האתר הזה, מי בנה אותו ולמה הוא נבנה, עדיין לא ידועה. מאמינים כי הוא נבנה כאחוזה עבור קיסר האינקה פאצ'אקוטי ששלט בין השנים 1438 ו–1472. המתחם עצמו מורכב מארמונות, כיכרות, מקדשים ובתים, ויש החושבים כי הם נבנו גם כאתרים טקסיים, בעוד שאחרים אומרים שזה היה מעוז צבאי ואף מקום מפלט לאליטות השלטון באותה תקופה. אבני הגרניט הגדולות ביותר במתחם שוקלות סביב 20 עד 50 טון. גם בסטנדרטים של ימינו, החומר העיקרי ששימש בבנייה הזו קשה ביותר להזזה ולחיתןך אפילו בטכנולוגיה של ימינו. חלק ממדרגות האבן הגדולות של מאצ'ו פיצ'ו חצובות מגוש גרניט אחד.

האבנים בסקסאיהואמן, פרו

כיצד חתכו בוני האבן הקדומים את האבנים המגליתיות האלה והזיזו וגרמו להן להתאים למקום בדיוק כזה? האם היה להם את הידע הסודי של שלמה המלך? או שמא היו להם טכניקות וידע מתקדמים מאוד שעזרו להם לבנות מבנים כה מפוארים? כיצד באמת חתך שלמה המלך את האבנים הללו לבית המקדש? האם הוא באמת השתמש בתולעת הסלע המיסטית שמיר? ומה בעצם היה היצור או החומר הזה? האם זה היה מינרל, צמח, חרק או בעל חיים? הפילוסוף הגדול הרמב"ם, החשיב את השמיר כחיה או תולעת כלשהי ואמר שהיא קטנה כגרגיר שעורה. באגדות החבשיות נטען כי השמיר היה סוג של עשב או עץ. בעוד שבאגדות אחרות נאמר כי הוא היה נוזל כלשהו, ​​שכאשר שמים אותו על אבן הוא יגרום לה להתפרק או להתמוסס כך שניתן יהיה לגלף ולסתת אותה בקלות.


הרבה חוקרים יהודים מוקדמים תיארו את השמיר כמעט כמו יצור חי. שמיר מוזכר הרבה בתלמוד ובמדרשים. מעניין לציין כי בכמה מהטקסטים הללו עולה כי המהות העל-טבעית של השמיר נובעת מכך שהוא נוצר עם דמדומי ערב השבת הראשונה במהלך ששת ימי הבריאה. נטען כי הוא השביעי מתוך עשר הנפלאות שנוצרו בשעת בין הערביים של יום שישי הראשון לפני השבת. באופן מעניין, רבי יהודה ליווא בן בצלאל, הידוע גם בשם מהר"ל, מדגיש את חשיבותה של נקודה זו: "כל העולם הגשמי הנוצר במהלך ששת הימים נשלט על ידי חוקי הטבע. מכיוון שלא נוצר בדיוק במסגרת זמן זה, השמיר הוא מעולם אחר ועל-טבעי". יש לציין שהיו ספקולציות רבות לגבי היצור או החומר הזה ואפילו לגבי האם היה קיים בכלל.