"בעלבכ" - מצלצל לכם מוכר?

עודכן ב: 7 אוק 2020

"סמוך לחצות הנחיתו מסוקים כוחות מיוחדים במעוז החיזבאללה בבעלבכ, כ-80 ק"מ בעומק השטח הלבנוני."


רבים מאיתנו מכירים את השם "בעלבכ" (Baalbek) מכותרות בעיתון. כישראלים, בעלבכ נקשר אצלנו לקרבות של צה"ל על אדמת לבנון, קול קריין החדשות המודיע על הפצצות באיזור בעלבכ הפך לחלק מהזכרון הקולקטיבי הישראלי. אך בעלבכ הוא הרבה מעבר לכך, זהו מקום בעל סיפור הסטורי מרתק ומסתורי המאתגר את התפיסה הסטנדרטית. זהו אחד האתרים הקדומים המסקרנים ביותר הקיימים בעולמנו, מקום לגביו יש הרבה יותר שאלות מתשובות וגם לגבי התשובות שכבר יש, אין כל הסכמה.

בעלבכ הוא אחד מהאתרים המסתוריים ביותר של האימפריה הרומית, מקדש מונומנטלי בן אלפיים שנה בשם "מקדש יוּפִּיטֶר" (Jupiter Temple) ניצב על גבי בלוקים עצומים מאבן במשקל של כשלושת אלפים טון (האבן הכבדה ביותר בסטונהנג' שוקלת 30 טון). מקור גושי האבן במחצבה סמוכה, שם גילה צוות חוקרים את מה שהם מכנים גוש האבן הגדול ביותר מימי קדם, שמשקלו 1650 טון והוא תואם לאלה התומכים במקדש. התעלומה לגביו גדולה יותר מזו שניתן היה לצפות ממֶגָלית של 1650 טון, נראה שאיש אינו יודע מי הורה על חציבתו, למה, ומדוע נזנח.

בעלבכ - מקדש יופיטר

מקורו של השם בעלבכ אינו ידוע ויש חילוקי דעות לגביו בקרב החוקרים. המונח הפיניקי "בַּעַל" פירושו 'אדון' או 'אלוהים' והיה התואר שניתן לאלוהי השמיים להם סגדו ברחבי המזרח התיכון הקדום. פירוש המילה בעלבכ יכול להיות 'אל עמק בקעא' (האזור המקומי) או 'אל העיר', בהתאם לפרשנויות השונות למילה. מסורות עתיקות טוענות כי בעלבכ היתה עיר הולדתו של בַּעַל. חוקרים אחדים הציעו כי בַּעַל ("חדד" האשורי) היה רק אחד משלושה אלים פיניקים אותם עבדו באתר הזה. האחרים היו בנו עליאן (Aliyan), שהיה אחראי על מי מעיינות ובריאות, ואחותו ענת (אטרגטיס האשורית). סיפורים, מסורות ותאוריות רבות אופפות את אתר בעלבכ, אל חלקם נגיע בהמשך המאמר.


ניתן להתייחס למקורו והתפתחותו של בעלבכ דרך שתי פרדיגמות שונות של פרהיסטוריה, אחת היא הגישה המקובלת הרואה את תחילתה של הצוויליזציה רק בתקופה הניאוליתית האמצעית והגישה השניה, האלטרנטיבית, מרמזת על קיום צוויליזציות מפותחות כבר בתקופה הפליאוליתית. תחילה נבחן את הכרונולוגיה של בעלבכ דרך הפרשנות המקובלת, שלאחריה נציין אי התאמות מדהימות שניתן להסביר רק באמצעות הגישה השנייה הגורסת שהתקיימה צוויליזציה קדומה הרבה יותר.


על פי התיאוריות של הזרם המרכזי של הקהילה הארכיאולוגית, ההיסטוריה של בעלבכ התחילה לפני 5000 שנה. בחפירות מתחת לחצר הגדולה של מקדש יופיטר נחשפו עקבות של יישובים המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה (1900-1600 לפנה"ס) שנבנו על גבי שכבה קדומה יותר של מגורים אנושיים המתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה (2900-2300 לפנה"ס). קטעים מקראיים מזכירים את שמו של שלמה המלך בקשר למקום שעשוי להיות בעלבכ הקדומה ("וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת-גָּזֶר, וְאֶת-בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן. וְאֶת-בַּעֲלָת וְאֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר, בָּאָרֶץ." מלכים א, פרק ט, יז-יח), אך מרבית החוקרים מהססים לזהות את בַּעֲלָת עם בעלבכ ולכן מכחישים כל קשר בין שלמה לחורבות המקום. מכיוון שהאבנים הגדולות של בעלבכ דומות, אם כי גדולות בהרבה, לאבני מקדש שלמה בירושלים, נוצרו מיתוסים המספרים כי שלמה הקים את שני המבנים. אך אם שלמה באמת בנה את אתר בעלבכ, מוזר שהתנ"ך לא מזכיר זאת במפורש.


לאחר תקופת שלמה, הפיניקים (הכנענים) הפכו לאדוני אשור ובחרו את אתר בעלבכ כמקדש לאל השמש שלהם "בעל-חדד". מעט ידוע על בעלבכ מהתקופה הזו. בסוף המאה ה-11 לפנה"ס הגיע צבא אשור לחופי הים התיכון, אך מכיוון שבעלבכ אינה מוזכרת לצד שמות ערים פיניקיות אחרות, ההנחה היא כי בעלבכ היתה מרכז דתי ללא חשיבות פוליטית או מסחרית.


ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, מהמאה הראשונה לספירה, מספר על צעדתו של אלכסנדר דרך הבקעה (Beqa'a) בדרכו לדמשק, במהלכה נתקל בעיר בעלבכ. לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס, נשלטה פיניקיה ברציפות על ידי ממלכת מצרים התלמיית (Ptolemaic Kingdom) והממלכה הסלאוקית (Seleucid Empire) עד בוא הרומאים. השם הֶליוֹפּוֹלִיס (Heliopolis), שכך נקרא בעלבכ בתקופה היוונית-רומית, מקורו בקשר היווני לאתר החל בשנת 331 לפנה"ס. המשמעות 'עיר השמש', שימשה גם את התלמיים המצרים בין 323 ל-198 לפנה"ס, כדי לבטא את החשיבות שהיתה לאתר הקדוש עבור המצרים. אתר קדוש עם אותו שם כבר היה קיים במצרים ויתכן שהשליטים התלמיים החדשים רצו לקשר בין אל השמים העתיק של בעלבכ לבין האל המצרי רא (Ra) והליוס (Helios) היווני על מנת ליצור קשרים דתיים ותרבותיים קרובים יותר בין הממלכה התלמיית החדשה במצרים ועולם הים התיכון. בכתביו ההיסטוריים של אמברוסיוס תאודוסיוס מקרוביוס (Ambrosius Theodosius Macrobius), חוקר שפה לטיני שחי במהלך המאה החמישית לספירה, האל של המקום הקדוש נקרא זאוס הליופוליטנוס (Zeus Heliopolitanus), שהוא אל יווני, והמקדש הוזכר כמקום של נבואה, בדומה לאתרים כמו דלפי (Delphi) ודודונה (Dodona) ביוון ומקדש אמון (Amun) בסיווה (Siwa) במצרים.


הרומאים הביאו את בעלבכ לתור הזהב שלו. בשנת 15 לפנה"ס התיישב יוליוס קיסר בבעלבכ והחל בבניית מתחם המורכב משלושה מקדשים: יוּפִּיטֶר (Jupiter) - אלוהי השמים והרעמים, בַּכְּחוּס (Bacchus) - אל החקלאות והיין, ווֶנוּס (Venus) - אלת האהבה והיופי. על גבעה סמוכה בנו הרומאים גם את מקדש מֶרְקוּרִי (Mercury). בתקופה זו אל השמים והשמש יופיטר הפך לאל המרכזי של המקדש, יתכן שאף לאל החשוב ביותר של הרומאים, כזה שהמשיך את תפקידו של זאוס בפנתיאון היווני. יופיטר נבחר כנראה להחליף את הפולחן הקדום יותר של האל בַּעַל הפיניקי שהיה בעל מאפיינים משותפים רבים לזאוס היווני. שורשיהם של קיסרים רומאים רבים היו באשור (ששמה שובש ע"י היוונים לסוריה) ולכן לא היה זה יוצא דופן שהם קידמו סגידה לאלים של אשור תחת שם רומאי מאומץ. בלי להתייחס לאופי הפולחן הקדם-רומי בבעלבכ, ההערצה שלהם לבַּעַל יצרה היבריד שלו בצורת האל יופיטר. הרומאים המירו גם את הסגידה לאלה עַשתֿורֶת (Astarte) לאַפְרוֹדִיטֶה (Aphrodite) או וֶנוּס (Venus), והאל אָדוֹנִיס (Adonis) זוהה עם בַּכְּחוּס (Bacchus). במהלך שלוש מאות שנה, כאשר הקיסרים מתחלפים זה אחר זה ברומא הבירה, הליופוליס התמלאה במבנים הדתיים המסיביים ביותר שנבנו אי פעם באימפריה הרומית הרחוקה. מונומנטים אלה תפקדו כאתרי פולחן עד שהנצרות הוכרזה כדת הרשמית של האימפריה הרומית בשנת 313 לספירה, שלאחריה הקיסרים הנוצרים הביזנטיים וחייליהם חיללו ובזזו אלפי מקדשים פגאניים. בסוף המאה הרביעית, הקיסר תאודוסיוס (Theodosius) השמיד מבנים ופסלים משמעותיים רבים באתר והקים בזיליקה עם בלוקים ממקדש יופיטר. זה סימן את סיומה של הליופוליס הרומית. עיר השמש דעכה ונשכחה.

בעלבכ - מקדש בכחוס