מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים:
בעוד מצרים מפורסמת באובליסקים שלה, גם העיר אקסום באתיופיה ידועה באובליסקים העצומים שלה. למעשה, את האובליסק החצוב הגדול ביותר שניצב בעבר (האובליסק הבלתי גמור באסואן גדול יותר) ניתן למצוא באתיופיה, כעת שבור לחלקים גדולים. העיר אקסום קשורה למלכת שבא ולשלמה המלך וקיימת מחלוקת האם האובליסקים של אקסום היו שם בתקופת שלמה ושבא. האתיופים מאמינים שהאובליסקים הם בני אלפים רבים של שנים והיו קיימים בתקופת מלכת שבא (שמה המקובל של מלכת שבא בפולקלור האתיופי הוא - מָקֶדָה), בסביבות 1000 לפנה"ס. הם אפילו מאמינים שכוחו של ארון הברית שימש להקמת המונוליטים הגבוהים.
הספר האתיופי הקדוש, ה'כְּבְּרַ נַגַשְׂתּ', מספק לנו מידע על ארון הברית, מרכבה מעופפת ודברים קסומים אחרים, אך אינו מזכיר את האובליסקים של אקסום. גם טקסטים מצריים ממעטים להזכיר אובליסקים, למרות שהם ניצבים במצרים לפחות 4000 שנה, אם לא יותר. מונומנטים שיגרתיים, כולל מבנים גדולים ואובליסקים, לרוב אינם מוזכרים בטקסטים. ממילא אין מה לומר עליהם מכיוון שרוב האנשים אינם יודעים את מקורם או מטרתם, למרות שהם עשויים לראות אותם כמעט בכל יום.
בניין בית המקדש
ה'כבר נגשת' מספר ששלמה נתן למלכת שבא ספינת אוויר, ולימים גם לבנו מנליק הייתה כזו. אמנם התנ"ך לא מספר לנו על ספינת האוויר של שלמה, אבל הוא אומר לנו שהוא וממלכתו התעשרו להפליא על ידי שליחת צי ספינות לארץ מסתורית בשם אופיר כדי להחזיר למעלה מ-20 טונות של זהב, תבלינים וסחורות אחרות.
אנו לומדים על שלמה המלך במלכים א' ובדברי דברי הימים ב'. מלכים א' מביא את הסיפור הכללי על שלמה ועל האופן שבו ישראל הופכת לחזקה בתקופת מלכותו. הוא מספר גם על מותו של שלמה וחלוקת ישראל לשתי מדינות, ישראל ויהודה. דברי הימים ב' ממשיך לספר על חיי שלמה ועל בניין בית המקדש.
בפרקים הראשונים של מלכים א', שלמה הופך למלך ישראל. במלכים א' פרק ג' הוא כורת ברית עם פרעה המצרי, מתחתן עם בתו, ומבקש חוכמה מאלוהים בחלום. במלכים א' פרק ה' מסופר שהמלך הפיניקי חירם הראשון מצור שולח שליחים לשלמה כאשר שמע שהוא הפך למלך. שלמה כתב מכתב שנלקח אל חירם על ידי שליחים ובו הצהיר על כוונתו "לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי" כעת, כאשר יש שלום יחסי באזור והוא יכול להפנות את תשומת לבו למשימה זו. הוא מבקש לחטוב עבורו את ארזי הלבנון, ומקים מערך רוטציה לעובדים מגויסים ישראלים שיהיו בצור ויעבדו לצד עובדי העץ והאבן המומחים של חירם. מסופר במלכים א, פרק ה', לא:
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת--אַבְנֵי גָזִית. וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת.
במלכים א פרק ו' מסופר עוד על שלמה שבונה את המקדש הגדול שאמור היה לשכן את הארון ולהרשים את כל מי שנכנס אליו עם גדולת יהוה. המקדש היה מרוהט בזהב רב ובקישוטים ובנייתו ארכה שבע שנים. במלכים א, פרק ו' פסוק ז' מסופר שבמקום המקדש לא השתמשו בפטישים או כלי ברזל:
וְהַבַּיִת, בְּהִבָּנֹתוֹ--אֶבֶן-שְׁלֵמָה מַסָּע, נִבְנָה; וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל-כְּלִי בַרְזֶל, לֹא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ.
בגלל האמירה המוזרה הזו, הופיעה אגדה שלפיה המלך שלמה החזיק בחומר קסום - או "תולעת" - בגודל של גרגיר שעורה, שיכול לחתוך אבן. פריט קסום זה נקרא שמיר והוא יכול לשמש לחיתוך כל סוג של מתכת או אבן ולמעשה היה קשה יותר מכל חומר אחר. קשה למצוא מידע רב על השמיר אבל הבה נסתכל בערך "שמיר שלמה" בוויקיפדיה:
בגמרא השמיר הוא תולעת או חומר שהיה בכוחו לחתוך דרך או לבקע אבן, ברזל ויהלום. מסופר ששלמה המלך השתמש בו בבניין בית המקדש הראשון בירושלים במקום כלי חיתוך. בבניין בית המקדש, שקידם שלום, לא היה ראוי להשתמש בכלים שעלולים לגרום גם למלחמה ולשפיכות דמים.
בהתייחס לכל התלמוד והמדרשים, נחשב שהשמיר היה בתקופת משה. משה השתמש בשמיר כדי לחרוט את אבני החושן שהוכנסו לתוך החושן. שלמה המלך, שהיה מודע לקיומו של השמיר, אך לא מודע למקורו, שלח משלחת חיפוש שמצאה "גרגר שמיר בגודל של גרגר שעורה".
בעלי המלאכה של שלמה השתמשו לכאורה בשמיר בבניית מקדש שלמה. החומר לעיבוד, בין אם אבן, עץ או מתכת, הושפעו מזה ש"הראו אותו לשמיר". בעקבות קו המחשבה הזה (כל מה שאפשר 'להראות' למשהו חייב שיהיו לו עיניים כדי לראות), רבנים חוקרים ראשונים תיארו את השמיר כמעט כיצור חי. מקורות מוקדמים אחרים, לעומת זאת, מתארים אותו כאבן ירוקה. לאחסון, השמיר היה אמור להיות עטוף תמיד בצמר ומאוחסן במיכל עשוי עופרת; כל כלי אחר היה מתפוצץ ומתפורר ממבטו של השמיר. אמרו שהשמיר איבד את עוצמתו (יחד עם "טפטוף חלת הדבש") עד חורבן הבית הראשון בידי נבוכדנצר בשנת 586 לפנה"ס.
על פי אגדת אשמדאי, השמיר ניתן לשלמה כמתנה מאשמדאי, מלך השדים. גרסה אחרת של הסיפור גורסת כי אשמדאי שנלכד סיפר לשלמה שהשמיר הופקד בהשגחתה של דוכיפת. לאחר מכן שלמה שולח את עוזרו הנאמן בניהו בן יהוידע למסע כדי למצוא אותו.
תולעת שמיר שימשה את שלמה המלך גם לחריטה של אבני חן. ככל הנראה הוא השתמש גם בדם של תולעת שמיר לייצור תכשיטים מגולפים עם חותם או עיצוב מיסטי. על פי ראיון עם ד"ר ג'ורג' פרדריק קונז, מינרולוג ומומחה בתורת אבני חן ותכשיטים, זה הוביל לאמונה שלאבני חן שנחקקו כך יהיו סגולות קסומות, ולעתים קרובות הן גם קיבלו כוחות משלהן או מלאך שומר הקשור לאבן החן, או לאבני החן החקוקות הספציפיות.
אז מה היה השמיר? מפתה לחשוב שמדובר בטכנולוגיית לייזר כלשהי, כאשר ה"עין" של השמיר היא קרן האור הממוקדת הנפלטת מהלייזר, שעשויה לחתוך בקלות דרך אבן, מתכת או עץ. הלייזר המודרני הראשון, שפותח ב-1960, השתמש בקריסטל אודם סינטטי כדי להקרין אור אדום, והשמיר קשור לאבני חן. מדוע היה צריך להחזיק את השמיר בקופסת עופרת? עופרת משמשת בדרך כלל כשכבת הגנה מפני עודף קרינה. "Laser" זה ראשי תיבות של Light Amplification by the Stimulated Emission of Radiation, ופגיעה מקרינה אפשרית אפילו מקרן בעוצמה בינונית. אבל מכשיר לייזר בגודל של גרגר שעורה נראה מופרך אפילו בסטנדרטים של המזעור של ימינו.
המחשבה הרווחת היא שזהו יהלום, החומר הקשה ביותר בעולם המינרלים. למעשה, ייתכן שהשמיר היה סוג של מקדחה או מסור יהלום שהיה חותך אבני חן אחרות וניסר וקדח דרך אבנים קשות כמו גרניט או אפילו בזלת. "הראו אותו לשמיר" אולי היה דומה להנחת חפץ על מחרטה או מסור יהלום. כיום יש צורך להשתמש במסורי יהלום ובמקדחי יהלום כדי לחתוך בלוקי גרניט מודרניים במחצבות ואנחנו עשויים לדמיין שלחותכי אבנים קדומים - לפחות לחלקם - היו כלים דומים.
שוב, האם ציוויליזציה מפותחת מאד, או כמה מהן, ייצרה מסורי יהלום, מקדחי יהלום, כלי ברזל, מכשירים חשמליים ואפילו ספינות אוויר? יתכן שארצות כמו מצרים העתיקה, בבל, האימפריה החתית, הודו וסין כולן היו מסוגלות לייצר דברים כאלה בימי קדם. מדינות אחרות, כמו ישראל העתיקה, יוון או אתיופיה נאלצו לייבא את הפריטים הללו ולכן הם היו חפצים "קסומים" ובבעלותם של מלכים ונסיכים חשובים בלבד.
באתר BibleSearchers.com יש מידע מעניין על השמיר, שככל הנראה הורכב מחתיכות קטנות של יהלום, ספיר ו/או אודם, כנראה מהודו:
במשנה 'אוון גליון' השמיר נוצר ביום השישי לבריאה וניתן לציפור דוכיפת ששמרה אותו במשמורתה לאורך הדורות בגן העדן. הציפור המופלאה הזו הייתה מדי פעם לוקחת את התולעת הזו ונושאת אותה על פני הארץ, אוחזת אותה בחוזקה במקורה, מניחה אותה רק כדי ליצור סדק בפסגת הר שוממה כדי שזרעי הצמחים והעצים יוכלו לנבוט ולספק לה את מזונה.
כאשר חנו בני ישראל ליד הר חורב/סיני, הביא יהוה את השמיר ונתן אותו לבצלאל כדי לחקוק את שמות שנים עשר השבטים על שתים עשרה אבני החושן של הכהן הגדול אהרן. ואז יהוה החזיר אותו למשמורת ציפור הדוכיפת. כאן היא שמרה אותו בקופסת עופרת, עם שעורה טרייה, עטוף בבד צמר. זאת עד ששלמה נזקק לו כדי לבנות את המקדש בירושלים. מאז אותו יום אבד השמיר.
כמו בכל המחלוקות התלמודיות, תמיד הייתה התנגדות. רבי יהודה ברבי נחמיה טען כי האבנים נחצבו ולאחר מכן הובאו לבית המקדש במצב מוגמר לבניית המקדש. נראה שהטיעון של רבי יהודה ברבי נחמיה השקיט קצת את המחלוקת שכן רוב החוקרים היום מאמינים שזה גם נכון.
כמובן, רוב הטיעונים התלמודיים נדונו במהלך השלטון האימפריאלי הרומאי. בלטינית, השמיר היה ידוע כ-Smirks Corundum, המרכיב של ספיר ואודם, ואבן החן הקשה ביותר הידועה לצד היהלום. לחומר של אגדות יש גרעין של אמת ועכשיו אנחנו יודעים את 'שאר הסיפור'.
חוקרי התנ"ך האלה חושבים שהיה יותר משמיר אחד והם היו לא אחר מאשר כלי עבודה חשמליים, במיוחד מקדחי יהלום ודומים. מספרים ב-BibleSearchers:
כל הקטע בספר מלכים מרמז שהיה כבוד ושקט מסוים, התנהגות שהיתה צריכה להישמר כאשר העובדים והאומנים יכלו להרגיש את נוכחותו של האל בבית שהם בונים. הייתה צריכה להיות רוחניות של הנוכחות. הם לא היו אמורים לשמוע את ההלמות או המכות של כלי ברזל. האם למילוליות המסר היה גם קשר רוחני? אולם בתוך בית האלוהים, לא [היו] צווים של האל נגד זמזום מקדחת יהלום בזמן שהם חותכים, מלטשים ומגמרים את קירות אבן הגיר המסיביים, או חותכים את קצוות ארזי הלבנון, או חורטים את העץ על האכסדרות, או קודחים חורים באבן הגיר כדי לקבע קורות ולייצב עמודים, כדי לייפות את התקרות של הקדוש, להניח תמונות חרוטות על ים הנחושת או על הדלתות הגדולות שהובילו למקדש עצמו. האם לא הגיע הזמן לחשוב שלשלמה עם כל חוכמתו ועושרו הייתה גם גישה לטכנולוגיות שאנו חושבים שהן מודרניות, רק כדי שיום אחד נדע שגם הקדמונים השתמשו בהן?
...אולי בתוך מטמון האוצרות של מקדש שלמה, נמצא עדויות לתחכום הטכנולוגי, כמו מקדחי יהלום, מסורי יהלום וקורונדום, שחוקרים חושבים שלא היו קיימים במאה ה-11 לפנה"ס.
אתר BibleSearchers מתארך את המלך שלמה בין השנים 1001 ל-1100 לפנה"ס, אם כי אחרים מציינים תיארוך בסביבות 970 עד 931 לפנה"ס. לא משנה מה התיארוך המדויק של בניית מקדש שלמה, ככל הנראה מדובר היה בעבודת בנייה מסיבית, כאשר חלק מהבניין מורכב מאבני גזית עצומות, אך סביר להניח שהן כבר היו במקום מתאריך הרבה יותר מוקדם.
כמעט כל הבנייה הזו נעשתה על ידי פיניקים מצור, גבל וערים פיניקיות אחרות במזרח הים התיכון. ואכן, מזלו של שלמה היה שמלך פיניקי אהב אותו ואת בני ארצו והיה מוכן להתאמץ מאד כדי לעזור לו לבנות את אומתו לשגשוג גדול.
מלכת שבא ואקסום
הספינות לאופיר מוזכרות בתיאור ביקורה של מלכת שבא בחצר שלמה. למרות שנראה שהאיזכורים של הצי הן הערות שוליים שמפריעות לנרטיב, אנו מבינים שייתכן שהספינות עצרו בנמל בים האדום שהיה בממלכתה, והיא שמעה את סיפורי המלך שלמה מהמלחים. במלכים א פרק י', א-טו נאמר:
וּמַלְכַּת-שְׁבָא, שֹׁמַעַת אֶת-שֵׁמַע שְׁלֹמֹה--לְשֵׁם יְהוָה; וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ, בְּחִידוֹת. וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה, בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב-מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה; וַתָּבֹא, אֶל-שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבָהּ. וַיַּגֶּד-לָהּ שְׁלֹמֹה, אֶת-כָּל-דְּבָרֶיהָ: לֹא-הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ. וַתֵּרֶא, מַלְכַּת-שְׁבָא, אֵת, כָּל-חָכְמַת שְׁלֹמֹה; וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה. וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם, וּמַשְׁקָיו, וְעֹלָתוֹ, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה; וְלֹא-הָיָה בָהּ עוֹד, רוּחַ. וַתֹּאמֶר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי--עַל-דְּבָרֶיךָ, וְעַל-חָכְמָתֶךָ. וְלֹא-הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים, עַד אֲשֶׁר-בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא-הֻגַּד-לִי, הַחֵצִי: הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב, אֶל-הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי. אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה, הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד, הַשֹּׁמְעִים אֶת-חָכְמָתֶךָ. יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ, לְתִתְּךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל--בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְעֹלָם, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד--וְאֶבֶן יְקָרָה; לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב, אֲשֶׁר-נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וְגַם אֳנִי חִירָם, אֲשֶׁר-נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר: הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים, הַרְבֵּה מְאֹד--וְאֶבֶן יְקָרָה. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת-עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד לְבֵית-יְהוָה, וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ, וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים, לַשָּׁרִים; לֹא בָא-כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים, וְלֹא נִרְאָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת-שְׁבָא, אֶת-כָּל-חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן-לָהּ, כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ, הִיא וַעֲבָדֶיהָ. וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב, אֲשֶׁר-בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת--שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, כִּכַּר זָהָב. לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים, וּמִסְחַר הָרֹכְלִים, וְכָל-מַלְכֵי הָעֶרֶב, וּפַחוֹת הָאָרֶץ.
האם מלכת שבא נסעה מאקסום? איפה אופיר היה? מאיפה הגיע כל הזהב הזה, לא רק של שלמה, אלא של שבא?
ארץ סבא
זה די ברור שמלכת שבא שלטה במדינה עשירה העסוקה מאד במסחר. למעשה, ה'כבר נגשת' אומר שלמלכת שבא נודע על שלמה דווקא מסוחר עשיר. מסיבות שונות, היסטוריונים מודרניים רבים מפקפקים בקיומה של מלכת שבא, ואם כן מאמינים בקיומה, הם מפקפקים בכך שהיא מאקסום. אך יתכן שהם טועים בשני הסעיפים, ובוודאי שמיליוני אתיופים מאמינים שהיא הייתה מלכה מאקסום בדיוק כמו מיליוני הינדים בהודו שמאמינים שקרישנה וראמה היו אנשים אמיתיים.
ביקורה של מלכת שבא אצל שלמה המלך היה מסע מסחר, שכן המלכה הביאה עמה כמאה ועשרים ככרות זהב בתוספת שפע של תבלינים ואבנים יקרות. כפי שמתעד התנ"ך, "לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב, אֲשֶׁר-נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה". המלכה גם ביקשה לבחון את חכמתו של שלמה, ולראות בעצמה את חצרו המפוארת. כשהיא עוזבת, שלמה נותן לה כל מה שהיא רוצה, בנוסף לשפע המלכותי שלו, "וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ, הִיא וַעֲבָדֶיהָ".
אז, 120 ככרות הזהב היו בעיקר למסחר, כשהמלכה לקחה בתמורה "אֶת-כָּל-חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן-לָהּ, כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה". עם זאת, החוקרים עד היום חלוקים בדעתם מי הייתה מלכת שבא ומאיפה היא באה. לא ניתן לה שם בתנ"ך, רק התואר מלכת שבא או סבא.
הסאבים מוזכרים בקוראן פעמיים. הקוראן מזכיר את מלכת סבא וקורא לה בילקיס (Bilqis) בפרק ה-27. בפרק זה סולימאן (שלמה) מקבל דיווחים מציפור הדוכיפת על ממלכת סבא. היא נשלטת על ידי מלכה שאנשיה סוגדים לשמש ולכוכבי הלכת במקום לאלוהים. סולימאן (שלמה) שולח מכתב ומזמין אותה להתמסר באופן מלא לאל אחד, אללה, אדון העולמות. מלכת סבא לא בטוחה כיצד להגיב ומבקשת ייעוץ מיועציה. הם עונים כי המדינה היא "בעלת קשיחות רבה" בהתייחסות לנכונותם לצאת למלחמה במידת הצורך. היא עונה שהיא חוששת שאם הם יפסידו, סולימאן עלול להתנהג כפי שרוב המלכים האחרים התנהגו: "להיכנס לארץ, לבזוז אותה ולהפוך את המכובדים מבין אנשיה למושפלים ביותר."
היא מחליטה להיפגש עם סולימאן ושולחת לו מכתב. סולימאן מקבל את תגובתה לפגוש אותו ושואל אם מישהו מסוגל להביא את כס המלכה אליו לפני שהיא מגיעה. ג'יני בשליטתו של סולימאן אומר אז למלך שהוא יביא לו את כס המלכות של בילקיס לפני שסולימאן יספיק לקום ממושבו. זה נעשה וכשהמלכה מגיעה לחצר שלו מראים לה את כס המלכות ושואלים אותה: האם כס מלכותך נראה כך? היא משיבה להם שהכס הוא כמו שלה. כשהיא נכנסת לארמון של שלמה היא מקבלת את המונותאיזם האברהמי ואת הסגידה לאל אחד בלבד, אללה.
אבל הסיפור המוזר הזה מהקוראן לא אומר בדיוק מאיפה בילקיס, אלא רק שהיא הייתה מלכת סבא. איפה היתה ממלכת סבא בדיוק? רוב החוקרים מסכימים שדרום מערב ערב (רוב תימן של היום) היה חלק מממלכת סבא. אבל האם סבא הייתה משני עברי הים האדום, גם באריתריאה וגם באתיופיה? זה נראה כך. אם זה היה המצב, היו ערים רבות בסבא; האם אקסום הייתה הבירה בשלב מסוים כפי שטוען ה'כבר נגשת'?
נראה שארץ שבא הייתה הרבה יותר רחבה ממה שרוב החוקרים יעזו להודות, לא בגלל שאין ראיות התומכות בזה, אלא רק בגלל שלהיסטוריונים יש דעות קדומות על העולם העתיק, והחלק הזה של העולם אולץ באופן מסויים לצאת מההיסטוריה - אתיופיה במיוחד. ואכן, הסיפור הקצר על ביקורה של מלכת שבא נותן לנו, 3000 שנה מאוחר יותר, רמזים לחיים בדרום ערב ובקרן אפריקה באלף הראשון והשני לפנה"ס.
סביר להניח שממלכת סבא עתיקה יותר מ-800 לפנה"ס, וחלק מהמבנים באקסום עשויים לעזור להוכיח זאת. בעיה אחת עם הטענה של ה'כבר נגשת' שמלכת שבא, בשם מקדה, הייתה מאקסום היא שהיסטוריונים רבים לא חושבים שהעיר הייתה קיימת באותה תקופה. אך יתכן שההיסטוריונים האלה טועים בעניין הזה, ובהמשך נדון בעתיקות אקסום. סיפורי ה'כבר נגשת' קודמים לקוראן, אך נראה שמוחמד לא היה מודע לספר. עם זאת, ישנה שאלה לגבי מתי רוכזו הסיפורים בכרך אחד.
למרות שלא ידוע הרבה על סבא העתיקה, יש הטוענים שזו הייתה מדינה ענקית, עם ערי נמל עשירות משני עברי הים האדום; כמה מהמגליתים המרשימים בעולם נמצאים באקסום. ישנן עדויות טובות לכך שהמגליתים הללו בני יותר מ-3000 שנה, כפי שנראה.
זה שהשיירה של המלכה הייתה עמוסה בתבלינים זה רק טבעי. לא רק שממלכתה כללה את אזור דהופאר (Dhofar) של חצרמוות, מקור עיקרי ללבונה בעולם, אלא שהיא שלטה במסחר המשגשג עם הודו ואיי התבלינים של אינדונזיה. סבא שלטה כמעט בכל ייצור הלבונה, שגדל בדרום ערב, אתיופיה וצפון סומליה. כיום צפון סומליה היא היצרנית הגדולה ביותר של לבונה, והותיקן הוא הקונה העיקרי של היבול.
העיר האבודה אובאר (Ubar) התגלתה מחדש בתחילת שנות ה-90 בעומאן באמצעות צילום לוויין, ומאמינים שהיא הייתה מרכז מזרחי של סחר לבונה לאורך "דרך הבשמים". אובאר ועומאן נמצאות בקצה המזרחי של אזור ייצור הלבונה. כפי שציין פעם החוקר הגרמני יואכים לייטהאוזר (Joachim Leithauser), אם לא היה הביקוש המדהים לתבלינים ובשמים, שכמעט כולם הגיעו מדרום מזרח אסיה או מהודו, העולם לעולם לא היה נחקר. אגוז מוסקט, ציפורן, קינמון, הל ותבלינים אחרים היו ממש שווים את משקלם בזהב. לבונה, לעומת זאת, הגיעה מדרום ערב ומקרן אפריקה.
הסחר בתבלינים התקיים במשך אלפי שנים לפני זמנו של שלמה המלך ונראה אך טבעי שאימפריית שבא שלטה בחלק מהמסחר הזה במהלך זמן המלכה. לבבלים ולפרסים היו כלי שיט משלהם שעשו את ההפלגה הקלה, אך סבא היא ששלטה במסחר בים סוף. נמלים כמו אדוליס (Adulis) ועדן שלטו בתנועה לערי המסחר במצרים, ישראל ומזרח הים התיכון. כמה מהערים הגדולות בסבא היו אקסום, ווקרו (Wukro) ואדוליס באתיופיה ונג'ראן, זפאר (Zafar), מאריב (Marib), עדן, תמנע וקנא (Qana) בדרום מערב ערב.
ממלכת סבא העתיקה - ארץ שבא - בוודאי הייתה קיימת בסביבות 1200 לפנה"ס ואף קודם לכן. נראה שאין ספק שבמהלך השושלות המוקדמות של מצרים התנהל מסחר ומגע עם אתיופיה וערב, כולל תנועה ימית. סבא כללה את רוב דרום ערב וצפון אתיופיה בתקופת שלמה המלך. השאלה היא אם אקסום הייתה יכולה להיות הבירה. רוב ההיסטוריונים אומרים שבירת סבא הייתה מאריב, נווה מדבר ממזרח לצנעא בתימן של היום. עם זאת, סביר יותר להניח שמאריב הייתה בירה מאוחרת יותר של סבא כאשר המדינה החלה להתפרק בסביבות המאה ה-3 לפנה"ס, כ-600 שנה לאחר ששלמה, מלכת שבא - ובנם מנליק - החליפו מתנות וחצו אוקיינוסים.
הסכר הגדול במאריב נבנה בסביבות 800 לפנה"ס, לפני שהפכה לבירת סבא; האזור נכבש על ידי החמירים בסביבות שנת 100 לספירה. מאריב נראית כאתר יוצא דופן לבירת סבא המאוחדת, במיוחד מכיוון שכמה מעריה החשובות ביותר היו נמלים בים האדום. נראה שסבא הייתה מרוכזת באקסום בימיה הראשונים, ומאריב הפכה לעיר השלטת מאוחר יותר. בעצם ה'כבר נגשת' מספר לנו את זה, אבל היסטוריונים פקפקו ללא הרף בעתיקות אקסום.
תות' והבבונים של סבא
באתיופיה ובתימן חי בבון ההמדריאס (בבון מצרים - בבון בעל פני כלב), הצפוני ביותר מבין כל הבבונים האפריקאים. מקור הבבון הזה הוא קרן אפריקה והקצה הדרום מערבי של חצי האי ערב, בעצם האזור של סבא העתיקה. בבון המדריאס קטן יותר מבבונים אחרים. הוא חי באזורים מדבריים למחצה ודורש צוקים לשינה כדי שיוכל להימנע מטורפים, שהם נמרים או צבועים. בבון המדריאס הוא אוכל כל ומותאם לבית המחיה היחסית יבש שלו. איך הגיע הבבון הזה לשני צדי ים סוף? ככל הנראה דרך גשר יבשתי, אבל הוא היו קדוש במצרים ואף הוחזק כחיית מחמד. סצינות קבר רבות מציגות את החיה מובלת ברצועה, או משחקת עם ילדי הבית. מאמינים שבבונים אומנו על ידי בעליהם לקטוף עבורם תאנים מהעצים.
בבון ההמדריאס מופיע בתפקידים שונים בדת המצרית העתיקה, ולכן מכונה לפעמים "בבון קדוש". עם זאת, הבבונים אינם ילידי מצרים, והם יובאו מאתיופיה או מתימן. בבוני המדריאס אפילו אומנו כשומרי מקדש. זו הייתה בעצם העלילה של ספרו של מייקל קרייטון, קונגו (1980), שהופק לסרט ב-1995, שבו דורות של גורילות מאומנות שומרות על מכרה יהלומים מצרי שמכיל גם מקדשים.
האל המצרי תות' תואר לעתים קרובות בצורת בבון המדריאס, לפעמים נושא סהר על ראשו. תות' היה מיוצג גם כדמות בעלת ראש מגלן. הפי, אחד מארבעת בניו של הורוס ששמר על איברי המת בדת המצרית העתיקה, גם מיוצג כבעל ראש של בבון בעל פני כלב. הפי הגן על הריאות ולכן ראש בבון הוא המכסה של כד הקנופי (canopic jar) שהחזיק את הריאות.
תות' מילא תפקידים בולטים רבים במיתולוגיה המצרית, כולל שמירה על היקום, בוררות במחלוקות אלוהיות והיותו אחד משתי האלוהויות (האחרת הייתה מאע'ת) שעמדה משני צדי הסירה של רע. תות' היה קשור גם לאמנויות הכישוף, התפתחות המדע ומערכת הכתב.
כחיה הקדושה של תות', הבבון הוצג לעתים קרובות כמנהל סופרים במשימה שלהם. אמרו שבבונים מבצעים את חובותיו של תות' כאל המדידה. לעתים הם נראים עם המאזניים ששקלו את ליבו של המת בדינו של המת ומתוארים ליד שעוני מים.
אז אנחנו רואים שלמצרים היו יחסים קרובים לא רק עם נוביה מדרום לה, אלא גם עם אתיופיה. נהרות חשובים המזינים את הנילוס מתחילים באתיופיה כולל הנילוס הכחול שמקורו באגם טאנה. כשאנו מסתכלים על אקסום קווי הדמיון שלה לערים מצריות כמו אסואן או לוקסור הם מדהימים. כמו הערים הללו, באקסום יש מבנים מגליתים ואובליסקים בני אלפי שנים. מקדש לוקסור עם האובליסקים שלו מתוארך לשנת 1400 לפנה"ס בערך. האם אקסום יכולה להיות מאותו פרק זמן?
העתיקות של אקסום
בין הדברים הרבים ב'כבר נגשת' שהיסטוריונים מודרניים נוטים לזלזל בהם הם העתיקות של אקסום והמונומנטים שלה. הספר מתאר אירועים שהתרחשו כביכול בסביבות 950 לפנה"ס או קודם לכן. עם זאת, הספר מתחיל בועידת ניקיאה וברור שהוא אוסף של יצירות שנאספו בסביבות 400 לספירה או מאוחר יותר. הדיווחים על מרכבות מעופפות והוצאת ארון הברית מירושלים נחשבים כולם לפנטזיה פיקטיבית על ידי חוקרים מודרניים. כמו כן, אקסום לא הייתה יכולה להיות עירה של מלכת שבא שכן היסטוריונים אומרים שהיא כנראה לא הייתה קיימת בשנת 950 לפנה"ס.
אבל, האם ייתכן שה'כבר נגשת' מספר סיפור שהוא במידה רבה נכון? אין ספק שמיליוני אתיופים מאמינים שהסיפור הוא גרסה אמיתית למה שקרה לפני אלפי שנים. האם אתיופיה חשובה כמו שה'כבר נגשת' טוען שהיא חשובה? האם היה להם סוג של כלי רכב מעופפים בזמן הזה? האם ארון הברית - או העתק - הוצא מירושלים ונלקח לאתיופיה?
גרהם הנקוק (Graham Hancock), בספרו "The Sign and the Seal" משנת 1992 אינו מזכיר את הכלים המעופפים, אבל כן דן בארון הברית המעופף. הנקוק חושב שייתכן שארון הברית נלקח מירושלים ולאחר מכן דרך מצרים, כמתואר ב'כבר נגשת', הובא לאגם טאנה, מקור הנילוס הכחול. אולם זה לא קרה בתקופת מנליק אלא בתקופה שלאחר מלכותו של המלך עוזיהו (בערך 781-740 לפנה"ס). הנקוק חושב שיתכן כי עוזיהו עמד מול ארון הברית בסביבות 730 לפנה"ס כאשר הוא נפגע מצרעת כפי שהוזכר בדברי הימים ב כו', טו-כא:
וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב, לִהְיוֹת עַל-הַמִּגְדָּלִים וְעַל-הַפִּנּוֹת, לִירוֹא בַּחִצִּים, וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת; וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד-לְמֵרָחוֹק, כִּי-הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי-חָזָק. וּכְחֶזְקָתוֹ, גָּבַהּ לִבּוֹ עַד-לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל, בַּיהוָה אֱלֹהָיו; וַיָּבֹא אֶל-הֵיכַל יְהוָה, לְהַקְטִיר עַל-מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיָּבֹא אַחֲרָיו, עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן; וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיהוָה, שְׁמוֹנִים--בְּנֵי-חָיִל. וַיַּעַמְדוּ עַל-עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיהוָה--כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי-אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים, לְהַקְטִיר: צֵא מִן-הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ, וְלֹא-לְךָ לְכָבוֹד מֵיְהוָה אֱלֹהִים. וַיִּזְעַף, עֻזִּיָּהוּ, וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת, לְהַקְטִיר; וּבְזַעְפּוֹ עִם-הַכֹּהֲנִים, וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְהוָה, מֵעַל, לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל-הַכֹּהֲנִים, וְהִנֵּה-הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ, וַיַּבְהִלוּהוּ, מִשָּׁם; וְגַם-הוּא נִדְחַף לָצֵאת, כִּי נִגְּעוֹ יְהוָה. וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד-יוֹם מוֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב בֵּית החפשות (הַחָפְשִׁית) מְצֹרָע--כִּי נִגְזַר, מִבֵּית יְהוָה; וְיוֹתָם בְּנוֹ עַל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, שׁוֹפֵט אֶת-עַם הָאָרֶץ.
הנקוק חושב שמתישהו, זמן קצר לאחר שלטונו של עוזיהו, נלקח ארון הברית לקהילה יהודית באי יב בדרום מצרים ולאחר מכן לאגם טאנה. הוא נשמר זמן מה במקדש באחד מהאיים הרבים באגם הגדול הזה בהרי מערב אתיופיה; יש הרבה כנסיות ומקדשים עתיקים באיים אלה עד היום. הנקוק חושב שהארון הגיע לשם מתישהו בסביבות 640 לפנה"ס ובסופו של דבר הוא הועבר לאקסום, שם הכנסייה הקופטית האתיופית אומרת שהוא שוכן כיום.
סביר לחשוב שארון הקודש של האתיופים שכן באגם טאנה (הנקוק אומר שספציפית באי טאנה קירקוס - Tana Kirkos), וכעת שוכן בכנסיית גבירתנו מרים מציון באקסום. אולי ארון הברית הובא תחילה מירושלים לאקסום על ידי מנליק ולאחר מכן, במהלך פלישה, הוא נלקח לאי טאנה קירקוס. מאוחר יותר הוא הוחזר לאקסום. אבל האם זה ארון הברית האמיתי מירושלים או העתק? אם הוא אמיתי, למה שלא נאמין לספר העתיק 'כבר נגשת'? בדיוק כפי שעלינו להאמין לתיאורים מסוימים של ספר שמות, במדבר ומלכים, עלינו להאמין שלפחות חלק מהדברים ב'כבר נגשת' הם נכונים. האתיופים בהחלט רוצים לחשוב כך!
הבעיה היא שהיסטוריונים מהמיינסטרים אינם חושבים שאקסום הייתה בירה בשנת 950 לפנה"ס, ומעדיפים לתארך את תחילתה של הממלכה האקסומית לסביבות 400 לפנה"ס. היסטוריונים מהמיינסטרים חושבים שהמבנים המונומנטליים המוקדמים ביותר באתיופיה הם אלה ביחא, ממזרח לאקסום, שמתוארכים ל-700 לפנה"ס בקירוב. אז השאלה היא אם אקסום עתיקה מיחא כפי שטוען ה'כבר נגשת'.
ראשית, הבה נסתכל על אקסום, היצירות המונומנטליות המדהימות שלה והשושלת האקסומית. נאמר שאקסום הוא המקום העתיק ביותר המאוכלס ברצף באפריקה. אף על פי שזו הליכה של ימים רבים אל פנים הארץ, היא הייתה בירת האימפריה הימית שהשתרעה עד ערב ומעבר לאוקיינוס ההודי. עם זאת, לא הרבה כתוב או ידוע על מסעות ימיים נרחבים של המלכים האקסומים מנמלם אדוליס בים האדום אל האוקיינוס ההודי. אפשר גם לדמיין גם שספינות מהמפרץ הפרסי, הודו, סרי לנקה ואינדונזיה הגיעו לנמל אדוליס. מסעות אחרים היו יוצאים לאורך החוף המזרחי של אפריקה.
אומרת ויקיפדיה על אקסום והשושלת האקסומית:
אקסום הייתה מעצמה ימית ומעצמת מסחר ששלטה באזור בערך משנת 400 לפנה"ס ועד למאה ה-10 לספירה. בשנת 1980 הוסיפה אונסק"ו את האתרים הארכיאולוגיים של אקסום לרשימת אתרי המורשת העולמית שלה בשל ערכם ההיסטורי. שוכנת באזור מהקלגנאו (Mehakelegnaw) במחוז תיגראי ליד בסיסו של רכס הרי עדווה בגובה של 2,130 מטר מעל פני הים..
אקסום הייתה מרכז מעצמת המסחר הימית הידועה בשם הממלכה האקסומית, אשר קדמה לאזכורים המוקדמים ביותר בכתבי התקופה הרומית. בסביבות שנת 356, שליטה הומר לנצרות על ידי פרומנטיוס. מאוחר יותר, תחת שלטונו של כלב, אקסום הייתה בעלת מעין-ברית (Quasi-alliance) של ביזנטיון נגד האימפריה הפרסית. התיעוד ההיסטורי אינו ברור, כאשר רישומי כנסייה עתיקים הם המקורות העכשוויים העיקריים.
מאמינים שהיא החלה בדעיכה איטית וארוכה לאחר המאה ה-7, בין השאר בגלל הפרסים (זורואסטריים) ולבסוף הערבים שהתחרו בדרכי הסחר הישנות בים האדום. בסופו של דבר אקסום נותקה מהשווקים העיקריים שלה באלכסנדריה, ביזנטיון ודרום אירופה ונתח הסחר שלה נתפס על ידי סוחרים ערבים של התקופה. ממלכת אקסום הוחרבה לבסוף על ידי יהודית המלכה, ובסופו של דבר חלק מאנשי אקסום נאלצו לנוע דרומה והציוויליזציה שלהם דעכה. ככל שירד כוחה של הממלכה כך ירדה השפעתה של העיר, שלפי ההערכות איבדה אוכלוסיה בדעיכה, בדומה לרומא ולערים אחרות שנדחקו מהשתלשלות האירועים העולמיים. המלך הידוע (הנומינלי) האחרון שמלך הוכתר בערך במאה ה-10, אך השפעתה וכוחה של הממלכה הסתיימו הרבה לפני כן.
...לממלכת אקסום הייתה שפה כתובה משלה, געז, והיא פיתחה ארכיטקטורה ייחודית המודגמת על ידי אובליסקים עצומים, העתיק שבהם (אם כי קטן בהרבה) מתוארך בין השנים 5000-2000 לפנה"ס. הממלכה הייתה בשיאה תחת המלך עזנה, שהוטבל כאברהה (Abreha), במאה ה-4 (שהיה גם הזמן בו היא אימצה את הנצרות באופן רשמי).
הכנסייה האורתודוקסית האתיופית טוענת כי בכנסיית גבירתנו מרים מציון באקסום שוכן ארון הברית התנ"כי, שבו טמונים לוחות הברית שעליהם כתובות עשרת הדיברות. הרישומים ההיסטוריים והמסורות האתיופיות מעידות כי מאקסום נסעה מקדה, מלכת שבא, לבקר את שלמה המלך בירושלים. היה לה בן, מנליק, שאביו היה שלמה. הוא גדל באתיופיה אך נסע לירושלים בצעירותו לבקר את מולדת אביו. הוא חי מספר שנים בירושלים לפני שחזר לארצו עם ארון הברית. על פי הכנסייה האתיופית והמסורת האתיופית, ארון הברית עדיין קיים באקסום. אותה כנסייה הייתה המקום שבו הוכתרו קיסרי אתיופיה במשך מאות שנים עד לתקופת שלטונו של פאסילידס, ואז שוב עם יוהנס הרביעי עד סוף האימפריה. אקסום נחשבת לעיר הקדושה ביותר באתיופיה ומהווה יעד חשוב לעלייה לרגל.
אז, יש לנו כבר בעיה עם הערך בוויקיפדיה על אקסום בכך שאקסום לא הייתה ממלכה משגשגת עם נמל עד סביבות שנת 400 לפנה"ס, אבל אומרים שהאובליסקים העתיקים ביותר של העיר מתוארכים בין השנים 5000-2000 לפנה"ס! בעוד ויקיפדיה אומרת שהאובליסקים העתיקים האלה היו הרבה יותר קטנים מהמאוחרים, אך ניתן לטעון שהאובליסקים הגדולים ביותר הם כנראה העתיקים ביותר. האובליסק המסיבי ביותר של אקסום, האסטלה הגדולה, נשבר למספר חלקים ופעם שקל 520 טון (בהערכה)!
נראה כי האובליסקים העצומים הללו הם מאותה מסגרת זמן שבה הוקמו האובליסקים הגדולים במצרים , וזה בסביבות 2000 לפנה"ס או קודם לכן. זהו הבדל של 1600 שנה להקמת האימפריה האקסומית ולבניית המונומנטים המוקדמים ביותר שלה - והם עצומים בגודלם. נראה שהאימפריה האקסומית, או לפחות העיר אקסום, נוסדה הרבה לפני 400 לפנה"ס וניתן לחזור בקלות ל-3000 או 5000 לפנה"ס, אולי קודם לכן. המונומנטים באקסום הם ללא ספק המדהימים ביותר בכל מדינת אתיופיה - שיש בה שפע של מבנים ומגליתים מדהימים - ובבירור העתיקים ביותר. הם כל כך עתיקים שאין היסטוריה באשר להקמת האובליסקים הללו - לפחות העתיקים שבהם - ואיך הם נחתכו, לוטשו, הועברו והוקמו היא תעלומה מוחלטת לארכיאולוגים. רבים מהם רואים בעיני רוחם פילים עוזרים לגרור את מגדלי האבן העצומים הללו במורד הדרך אל אתר ההקמה שלהם. המחצבה נמצאת כשבעה קילומטרים מערבית לפארק האובליסק במרכז העיר.
בספרו "The Sign and the Seal", יש לגראהם הנקוק חילופי דברים מעניינים עם הכהן הגדול של הכנסייה שכביכול מחזיקה את ארון הברית:
"כמה חזק?" שאלתי. "למה את מתכוון?" התנוחה של הגארדיאן התקשחה ונראה היה לפתע שהוא הפך ערני יותר. הייתה הפסקה. ואז הוא ציחקק והציג לי שאלה: "ראית את האסטלות?" "כן," עניתי, "ראיתי אותן." "איך אתה חושב שהן הוצבו?" התוודיתי שלא ידעתי. "השתמשו בארון", לחש הנזיר בקדרות, "הארון והאש השמימית. גברים לבדם לעולם לא היו יכולים לעשות דבר כזה."
אכן, האובליסקים העצומים (אסטלות) באקסום מרשימים כמו כל אלה במצרים, ונראה שאקסום הייתה איזושהי עיר לווין מצרית, ואותם מהנדסים, סתתים ואותם ארכיטקטים שבנו את המבנים המגליתים במצרים עשו את אותו הדבר באקסום. אגם טאנה הוא מקור הנילוס הכחול ובו צומח פפירוס שהופך לסירות קנים, כמו במצרים. אקסום נמצאת צפונה יותר מאגם טאנה אך יושבת ליד נהר תכזה המזין את נהר עטברה, הפוגש את הנילוס מצפון לח'רטום. בטוח שהיו קשרי מסחר חזקים עם מצרים והנילוס, וקל לראות כיצד אקסום ואגם טאנה יכלו פעם להיות מושבות מוקדמות של מצרים.
מכונת אנטי-כבידה באקסום?
הבה נסתכל על האובליסקים שנמצאים באקסום.
אורכה של האסטלה הגדולה 33 מטר, רוחבה 3.84 מטר, עומקה 2.35 מטר, משקלה 520 טון.
האובליסק של אקסום, הנקרא גם אסטלת רומא (24.6 מטר גובה, 2.32 מטר רוחב, 1.36 מטר עומק, משקל 170 טון) נפל ונשבר לשלושה חלקים (לכאורה במאה ה-4 לספירה). הוא הוסר על ידי הצבא האיטלקי ב-1937, הוחזר לאתיופיה ב-2005, והותקן מחדש ב-31 ביולי 2008.
האסטלה הבאה בגובהה היא האסטלה של המלך עזנה. גובהה 20.6 מטר מעל לוח הבסיס הקדמי, רוחבה 2.65 מטר, עומקה 1.18 מטר ומשקלה 160 טון.
שלוש אסטלות נוספות נמדדות כך: גובה 18.2 מטר, רוחב 1.56 מטר, עומק 0.76 מטר, משקל 56 טון; גובה 15.8 מטר, רוחב 2.35 מטר, עומק מטר אחד, משקל 75 טון; גובה 15.3 מטר, רוחב 1.47 מטר, עומק 0.78 מטר, משקל 43 טון.
האסטלה הצפונית נחשבת לבלוק האבן הגדול ביותר שהוקם אי פעם. נראה שמסיבה כלשהי ארכיאולוגים מאמינים שהיא נפלה ונשברה במהלך הבנייה, לא ממש ברור למה, ונראה באותה מידה שהיא עמדה זקופה במשך מאות או אפילו אלפי שנים ואז נפלה, אולי ברעידת אדמה בסביבות 400 לפנה"ס.
כשהאובליסק הענק הזה במשקל 520 טון נפל, הוא התנגש בלוח אבן המאסיבי של 360 טון שהוא תקרת החדר המרכזי של מה שנקרא קברו של נפאס מאוצ'ה (Nefas Mawcha). הוא ניפץ את החלק העליון של האובליסק, מוטט את החדר המרכזי של הקבר, ופיזר את תומכות הגג העצומות כמו זרדים שבורים.
מספר המדריך של לונלי פלאנט לאתיופיה:
הקבר המגלתי של נפאס מאוצ'ה מורכב מחדר מרכזי מלבני גדול המוקף משלושת צדדיו במעבר. הקבר יוצא דופן בגודלו העצום, במורכבות המבנה וגודלן של האבנים ששימשו לבנייתו (אבן הגג של החדר המרכזי בגודל 17.3 מ' על 6.4 מ' ומשקל של כ-360 טון!). עוצמתה של האסטלה הגדולה שהתנגשה בגג גרמה לקריסה המרשימה של הקבר. המקומיים מאמינים שמתחת לקבר הזה נמצאת 'מכונת קסם', הכלי המקורי שבו השתמשו האקסומים להתכת אבן על מנת לעצב את האסטלות והקברים. אותו סוג של מכונה שימש ככל הנראה גם ליצירת כמה מהכנסיות החצובות בסלע של תיגראי.
מכונת הקסם הזו די מעניינת, ונראה שיש הקבלה למה שנאמר לגרהם הנקוק בשנת 1983 על ידי הכהן הגדול של הכנסייה שמחזיקה את ארון הברית. ברור שכהן זה האמין שיש לארון הברית את הכוח להשתמש באש שמימית כדי לחתוך ולהרים מגליתים, וגם האמין שהארון הובא לשם בסביבות 950 לפנה"ס על ידי מנליק. לכן נראה שכהן זה, ואחרים, האמינו שהאובליסקים הוקמו בזמן הזה. האם הייתה איזושהי מכונת אנטי-כבידה (Anti-gravity) מתחת ללוחות הגרניט המסיביים של מה שנקרא קבר נפאס מאוצ'ה?
חלקים מהאסטלה הגדולה כל כך עצומים שהשביל התיירותי עובר בשלב מסוים מתחת לחלק הראשי של האובליסק ששוכב בזווית על המדרון שנחפר בחלקו. למעשה, מעט מאד עבודות וחפירות ארכיאולוגיות נעשו כאן, ומניחים שמספר אובליסקים קבורים בפארק. באופן מוזר, תיארוך המיינסטרים של האובליסק העצום הזה והמבנה העצום שקרס ונקרא קבר נפאס מאוצ'ה הוא סוף המאה ה-4 לספירה, סמוך למועד ההתנצרות של רוב אתיופיה.
הבלוק האדיר הזה נחצב ולוטש על ההר ממערב לעיר ולאחר מכן איכשהו נגרר למרכז אקסום. לאחר מכן היה צריך להעמיד אותו וליישר אותו אנכית לקרקע. כיצד זה נעשה אינו ידוע ואין תיעוד של הנפת אף אחד מהאובליסקים, אם כי חלקם מיוחסים למלכים קדומים מסוימים. האסטלה הגדולה מכונה לפעמים האסטלה של המלך ראמי (King Ramhai). מבנה מדהים בפינה הצפונית ביותר של שדה האסטלה הצפונית ידוע מקומית כקבר המלך ראמי, אך מכונה בדרך כלל קבר הדלת הכוזבת (Tomb of the False Door). שם מגולף לוח אבן גדול עם דלת כוזבת (False Door) המזכיר מאד גילופים רבים כאלה במקדשים ובקברים מצריים.
נראה שהאובליסקים הם מהתקופה שבה הוקמו האובליסקים של מצרים, בערך 2000 לפנה"ס. עם הזמן נבנו קברים סביב האובליסקים ולכן כיום הם משויכים בטעות לקבורה. חושבים שאיכשהו כל אסטלה נמצאת שם כדי לסמן קבר. זה רחוק מלהיות ברור, ובמצרים אובליסקים ואסטלות אינם קשורים כלל לקבורה אלא הם סמני גבול ומונומנטים - המייצגים כביכול קרן שמש.
אגדת המלך עזנה
אין כתובות על אף אחד מהאובליסקים האתיופיים, אבל על רובם יש גילופים. נראה שבאותה תקופה שהנצרות הוכנסה לאתיופיה, בסביבות שנת 350 לספירה, כמה מהאובליסקים נפלו או הופלו בכוונה. אומרים שהמלך עזנה (בערך 321-360 לספירה) הכניס את הנצרות לאתיופיה. הוא הושפע להפוך לנוצרי על ידי מורה הילדות שלו פרומנטיוס, נזיר נוצרי מסוריה. פרומנטיוס הפך לבישוף הראשון ולמייסדה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית. באותה תקופה שלטו המלכים האקסומים על אתיופיה, אריתריאה, תימן, דרום ערב הסעודית, צפון סומליה, צפון סודאן ודרום מצרים. זו הייתה אימפריה אדירה שהשתרעה על שני צדי הים האדום. הם סגדו לשמש ולירח ולאלה שקראו לה עשתר. כמו כן, ידוע כי הייתה קהילה יהודית גדולה באימפריה.
אומרים שהמלך עזנה הפסיק את הנוהג הפגאני של הקמת אסטלות קבורה והן הפכו מוזנחות. עם הזמן, רבות מהאסטלות הללו נפלו ארצה, אך אחד האובליסקים הגדולים נותר על כנו. הוא נקראה אסטלת המלך עזנה, אולם נראה שהוא לא הקים אותה. אסטלה זו היא החלק המרכזי של הציור המפורסם "מראה אקסום" (“Sight of Axum”) של הנרי סולט (Henry Salt).
אז נראה כי ארכיאולוגים מודרניים נפלו למלכודת מוכרת: בלבול זמן ההרס של כמה מונומנטים מגליתים עם הזמן שבו הם נבנו. מה שארכיאולוגים מודרניים מציעים הוא שהמונוליטים המאסיביים והמגולפים בצורה מורכבת הוקמו תוך זמן קצר בתחילת שלטונו של המלך עזנה כששניים משלושת האובליסקים הגדולים ביותר התמוטטו מיד. ובאופן מדהים אפילו יותר, זמן קצר לאחר שהקים את המונוליט הענק שלו - אלוהים יודע איך - הוא אסר את כל המנהג ואמר שזה נוגד את דתו.
ברור עד כאב שרוב האסטלות בפארק הן המגליתים העתיקים ביותר באתיופיה ושלמלך עזנה לא היה שום קשר להקמתן. במקום זאת, ייתכן שהוא היה אחראי לכך שכמה מהן התמוטטו. המלך עזנה הנפיק מספר מטבעות אבל אף אחד מהם לא מתאר אובליסק - מה שנראה מוזר אם הוא הקים את אחת המפלצות הענקיות האלה במשקל 200 טון, הישג הנדסי מדהים כמו כל דבר כזה בעולם העתיק. אין תיעוד כתוב על המלך עזנה מקים כל אסטלה וה'כבר נגשת' אינו מזכיר את ההצבה של אובייקטים כלשהם, הישג גדול ככל שהיה. ה'כבר נגשת' מדבר על כל מיני דברים מדהימים ובלתי יאומנו כמו המרכבה המעופפת של ציון, אבל הוא לא מזכיר את המלך עזנה והאובליסקים שלו.
ארכיאולוגים מודרניים מודים שהם לא יודעים איך אובליסקים הועברו והורמו למקומם. הם גם מודים שבוודאי נדרש מאמץ די מדהים לעשות זאת. הם מעלים תיאוריה של אלפי פועלים ואלפי מטרים של חבלים ובולי עץ מתגלגלים או מזחלות וכדומה. כל העניין, כך נראה, היה משימה מסיבית שדרשה לחצוב את האובייקטים הענקיים האלה מהסלע, באמצעות מסורים ואזמלים לסתת אותם למרובע ולחרוט אותם, ולאחר מכן מתקן כלשהו העביר אותם למרחק של מספר קילומטרים לאתר. אז היה צריך להעמיד אותם, או על ידי בניית מנוף ענק וגרירתם למעלה עם גלגלות (וזה מה שהרומאים עשו עם האובליסקים המצריים שהם לקחו בחזרה לרומא בסביבות 200 לפנה"ס) או שהאנשים בנו תלים כדי גרור את האובליסקים ואז להטות אותם אל הקרקע והשתמשו בחבלים כדי להעמיד אותם זקופים לחלוטין. כך או כך היה צריך להקים פיגומים גדולים, גם אחרי שהם כבר עמדו.
כל העניין הוא משימה קשה ולמען האמת, תמוהה. אנחנו לא יודעים למה שמישהו יעבור את התהליך הקשה של חציבה והקמת אובליסק, וכך גם עם אובליסקים מצריים. לאגיפטולוגים אין הסבר טוב לנטייתם של המצרים בשושלות המוקדמות להקים אובליסקים. אומרים שהם מונומנטים לאל השמש רע, והאובליסקים האופייניים במשקל 300 טון מייצגים קרן שמש, מעניקת חיים.
אובליסקים הוקמו גם בקרנאק בברטאן (Brittany), וחיצי השטן (Devil's Arrows) של יורקשייר הם סדרה של שלושה אובליסקים. אובליסקים כמו אלה נמצאו במרוקו ובאלג'יריה, ומעריכים כמה ארכיאולוגים, כמו פייר הונורה (Pierre Honore), שבטיוואנאקו ופומה פונקו בבוליבה היו אובליסקים, שנפלו והם שבורים כעת.
הקמת אובליסקים היא מאד מסובכת ולגרום לגבוהים מאד לעמוד בבטחה על הבסיסים שלהם בוודאי היה קושי הנדסי ששמור רק עבור המיומנים ביותר. ארכיאולוגים מודרניים ממעטים להתנסות בהקמת אובליסק. צוות טלוויזיה של PBS לתוכנית בשם "Nova" ניסה להקים אובליסק קטן במצרים עם מנופים, משקולות נגד וכלוב, אך לא הצליח לעמוד במשימה. מאוחר יותר נעשה שימוש בטכניקה אחרת בארה"ב ואובליסק קטן הורם בהצלחה על ידי גרירתו לתלולית חול, בגובה חצי מהאובליסק, ולאחר מכן חפירה החוצה של החול מתחת לבסיס והטיית האובליסק לתוך חור באדמה ואז העמדה שלו.
איננו יודעים כיצד הרימו המצרים את האובליסקים שלהם. למרות שפע של ציורים וכתובות מאותה תרבות, העמדת האובליסקים לעולם אינה מתוארת. האתיופים מאמינים שהאובליסקים שלהם הועלו בכוח כלשהו של אנטי-כבידה של ארון הברית. כשמסתכלים על האבנים העצומות בפארק האובליסק של אקסום, אפשר להאמין שאולי משהו כזה אכן קרה.
אובליסקים הם אחת התעלומות הגדולות בארכיאולוגיה, ושתי המדינות הידועות ביותר באובליסקים שלהן הן מצרים ואתיופיה. אפשר היה לחשוב שהאובליסקים המצריים הם הגדולים ביותר, אבל האסטלה הגדולה של אקסום היא האובליסק הידוע הגדול ביותר שהורם אי פעם. גם אם הוא נפל בזמן הקמתו, הוא בוודאי עמד גבוה לכמה רגעים, מספיק זמן כדי ליפול מגובה רב ולשבור את מבנה הלוחות המגליתי שלידו כשהוא מתנפץ לחמישה חלקים ענקיים.
נפילתו של האובליסק הזה בוודאי הייתה מראה מדהים! זה בהחלט מדגיש את הקושי להרים אובליסק ולשמור אותו זקוף. אובליסקים מצריים עומדים כבר למעלה מ-4,000 שנה וכנראה יעמדו עוד 4,000 שנה. אתיופיה היא אינדיקציה טובה לכך שהאובליסקים לא היו רק במצרים אלא היו גם באזורים אחרים.
למעשה אתיופיה יכולה להתפאר בעובדה שהם הקימו את האובליסק הגדול ביותר שעמד על בסיסו הצר והתנשא במלכותיות לשמיים, לא משנה כמה זמן הוא עמד. יתכן שהאובליסק הגדול של אקסום עמד במשך אלפי שנים, וכך גם האובליסקים המצריים, והם נפלו ברעידת אדמה במועד מאוחר יותר. רק האובליסק הבלתי גמור באסואן היה גדול יותר אילו הושלם. האם היו פעם אובליסקים ברחבי העולם? האם ייתכן שאובליסקים מסוימים אפילו עשויים להיות שקועים באגמים או באוקיינוסים? הבה נמשיך במסענו בפרק הבא בחיפוש אחר אובליסקים ברחבי העולם.
מקורות:
