מאת: Brian C. Muraresku
מקור: Big Think
לעולם לא נדע מתי והיכן גילו בני האדם לראשונה את הכוח משנה התודעה של חומרים פסיכדלים. אבל זה הוגן לציין שלושה דברים על מערכת היחסים שלנו עם חומרים כאלה: היא עתיקה לאין שיעור, נפוצה בכל העולם, ועתירת משמעות. אבותינו החלו ככל הנראה את דרכם הארוכה עם חומרים פסיכוטרופיים טבעיים לפני עשרות או אפילו מאות אלפי שנים.
התחום המתהווה של הארכיאוכימיה הוכיח בצורה משכנעת שימוש ניאנדרטלי בצמחים פסיכואקטיביים כמו אכילאה אלף העלה ובבונג 50,000 שנה לאחור. האנתרופולוג סקוט מ. פיצפטריק (Scott M. Fitzpatrick) רואה בעיני רוחו את הציידים-לקטים המוקדמים של המינים שלנו נפגשים, צורכים ומתנסים "עם מגוון רחב של צמחים" ופטריות - בדיוק כמו בני דודיהם הניאנדרטלים.
לפני דור, טרנס מק'קנה הציג את תיאוריית הקוף המסטול, והציע יתרון אבולוציוני של תזונה של פטריות המכילות פסילוסיבין ברחבי הסוואנות האפריקאיות - לא רק מאות אלפים, אלא מיליוני שנים בעבר ההומיניני שלנו, מה שגרם להתפתחות פרוטו-שפה, יצירתיות ותובנה דתית הרבה לפני הניאנדרטלים. רק עכשיו חוקרים, כמו הפלאואנתרופולוג לי ברגר בדרום אפריקה, חוקרים ברצינות את הטענה הנועזת.
ככל שבני אדם התפשטו על פני כדור הארץ, הפרמקופיה הפסיכדלית (תיעוד של תרופות מרפא) גדלה. "באזורים מעטים של הגלובוס אין לפחות סם הזיה אחד בעל משמעות בתרבות התושבים", אומר הספר Plants of the Gods- Origins of Hallucinogenic Use. המחקר הקלאסי הזה של האתנובוטניסט מהרווארד ריצ'רד אוונס שולטס (Richard Evans Schultes) ומגלה ה-LSD אלברט הופמן, שפורסם במקור ב-1979, זהו תנ"ך לחובבנים ולמקצוענים כאחד.
התצלומים והאיורים שלו מלווים את הקורא עד לשורשים של הציוויליזציה המערבית, והתגלית המפתיעה של חליטה יוונית עתיקה עם ארגוט (אותה פטרייה בה השתמש הופמן כדי לסנתז LSD ב-1938). לאורך הדרך, אפשר לגלות מספר ראיות מוצקות שהעלו מדעי הארכיאולוגיה לשימוש ארכאי, חובק עולם, בחומרים פסיכדליים מעבר לאירופה והים התיכון - מסורות קדושות, אולי מהפרהיסטוריה העמוקה, שחלקן שרדו עד היום.
עם זאת, המצוד העולמי אחר עדויות לפסיכדלים פולחניים לאורך הדורות יכול להיות מלא במשאלות לב וסמטאות ללא מוצא. הבה נסקור בקצרה כמה מהנתונים היותר אמינים.
אפריקה
בין מחסות הסלע הניאוליתיים של הפארק הלאומי טאסילי נאג'ר, אתר מורשת עולמית בדיונות של הסהרה האלג'יראית, ציורי קיר מסקרנים סנוורו את החוקרים במשך למעלה ממאה שנה. אחד במיוחד (מתוארך לשנת 8000 לפנה"ס) התפרש ככהן-קוסם בעל ראש דבורה באקסטזה פסיכדלית, עשרות פטריות נובטות מהגוף, עם כמה גדולות יותר מהידיים. מגלה האתר האמין שהגלריות המצוירות הן "מקדשים סודיים" - והציב את טאסילי נאג'ר במרכזה של מחלוקת על המקורות הפסיכדליים האפשריים של אמנות המערות.
החומר הפסיכדלי הידוע ביותר באפריקה, איבוגה, הוא שיח שגדל עד גובה של 1.2 מטר בערך. שורשיו עשירים באלקלואיד איבוגאין, תרכובת בעלת פוטנציאל להקל על מספר מצבים נוירו-פסיכיאטריים. באופן מסורתי, כת הבוויטי (Bwiti) של גבון צרכה איבוגה כדי להיכנס לממלכת המתים כחלק מחניכה אינטנסיבית וחזונית שיכולה היתה להימשך ימים. האגדות של אנשי הפנג ממקמות את גילוי האיבוגה ביער הקדמוני, מאות או אפילו אלפי שנים בעבר הלא כתוב.
אובולאוו (Ubulawu) הוא הרכב של צמחים פסיכואקטיביים ועשבי תיבול כולל סילנה אונדולטה (Silene undulata) או "שורש חלום". כמו איבוגה בקרב הבוויטים, אובולאוו שימש את הבנטו (Bantu) של דרום אפריקה בטקסי מעבר. יש גם את הבופונה דיסטיקה (Boophone disticha), צמח פרח בולבוסי שהאלקלואידים שלו יכולים לייצר הזיות עמוקות בקרב מנבאים והרבליסטים בזימבבואה ובדרום אפריקה כדי "לעורר תקשורת עם אבות קדמונים".
ברשומות האתנוגרפיות זוהו עוד כמה מחוללי הזיות אפשריים, גם אם הנתונים הארכיאולוגיים מאפריקה שמדרום לסהרה מועטים. יוצאת דופן אחת היא מערת לליבלה (Lalibela Cave) במרכז אתיופיה, כאן שתי קערות מקטרת אבן נמצאו חיוביות לשאריות קנאביס, עם תאריך טנטטיבי מאד של המאה ה-13 או ה-14 לספירה.
במצרים, החוקר ג'ורג'יו סמוריני (Giorgio Samorini) קטלג עדויות ארכיאולוגיות לפסיכדלים - כולל זרעים של מין שיכרון (Hyoscyamus) לא ידוע מהעמק הנסתר, צפונית מערבית לנווה המדבר פראפרה במדבר המערבי (מתוארך ל-6000 לפנה"ס לערך); בנוסף לזרעים של שיטה (Acacia nilotica), מקור פוטנציאלי ל-DMT - חומר הזייתי רב עוצמה, ושבר לבן (β-carbolines כמו הרמין והרמלין) מהאתר הקדם-שושלתי אל-מעאדי (מתוארך ל-3700 לפנה"ס לערך).
ניתן לתארך שרידים פליאובוטניים של לוטוס כחול או שושן המים הכחול (Nymphaea caerulea) המתוארכים עד 6000 לפנה"ס. כגלגולו של אוסיריס, הלוטוס הזה היה בין הצמחים הקדושים ביותר במצרים, והופיע במספר פרקים של ספר המתים, "קשור תמיד לטקסים מאגיים-דתיים". לבסוף, המנדרה (Mandragora officinarum) היא חלק ממשפחת הסולָנִיִים, ומכילה אלקלואידים חזקים כמו הוססיאמין (Hyoscyamine), אטרופין, סקופולמין (Scopolamine) ומנדרגורין (Mandragorine). תיאורה מופיע על גבי מסכות מומיה, ארונות קבורה וציורי קברים לאורך תקופת "הממלכה החדשה" של מצרים (1550-1069 לפנה"ס).
אסיה פסיפיק
מחקר באוסטרליה התמקד בפיטורי (pituri), תערובת מרתקת של עלים ואפר עץ המכילה לפחות חומר הזיה אחד, Duboisia hopwoodii. פיטורי היה בשימוש על ידי גברים מבוגרים כדי לשפר את תפקידם כמנבאים, ושימש את החניך האבוריג'יני "ככלי תקשורת עם ממלכות על-טבעיות". בפפואה גינאה החדשה, מחקרים זיהו מספר פרחים פסיכואקטיביים, כמו Kaempferia galanga L, שנאמר כי הוא מייצר "חלומות וחזיונות נעימים".
הפטרוגליפים מתקופת הברונזה של פגטימל (Pegtymel) בין הצוקים הסלעיים של מזרח סיביר מתוארכים היטב (1500 לפנה"ס) ומציגים תיעוד אתנוגרפי חזק לצריכת פטריות. "הדמויות האנתרופומורפיות המסתוריות" דומות לאמניטה מוסכריה רוקדת, אותה פטרייה אדומה-לבנה של האגדות. דיווחים כתובים על טקסי אמניטה עתיקים מגיעים מאות שנים אחורה ומתועדים בהרחבה בקרב הילידים של האזור. דו"ח אחד משנת 1897 מצטט את הבליעה הטקסית של עד 21 אמניטה, שהזניקה את השמאן "למצב נעלה" כדי לקבל מידע מאבות קדמונים שמתו.
אמניטה הוצעה כמרכיב הסודי בשיקוי ההודי העתיק המכונה סומה (Soma): משקה הקודש של הריג ודה, אוסף של מזמורים קדושים שחוברו כבר בשנת 1700 לפנה"ס. שורה זכורה במיוחד מהריג ודה אומרת: "שתינו סומה והפכנו בני אלמוות; השגנו את האור, גילו האלים". סומה מכונה "סם החיים", והוא מאופיין במפורש כמאדירה (madira), המונח בסנסקריט שתורגם על ידי החוקר הרווארד קלברט ווטקינס (Calvert Watkins) כ"הזייתי". אבל שום מידע ארכיאובוטני/ארכיאוכימי לא התגלה מעולם כדי לפתור את חידת הסומה.
הנתונים העתיקים ביותר מאזור אסיה פסיפיק מגיעים ממערת ספיריט (Spirit Cave) בתאילנד, שם זרעים של אגוז אריקה (Areca catechu) תוארכו לשנת 7000 לפנה"ס לפחות. בדרום אסיה, מחקר בוטני מפורט של קונאל (Kunal), אתר הראפאן (Harappan) מוקדם (3000-2500 לפנה"ס), הניב זרעים של דטורה, לפופית (Morning glory), סולנום שחור וקנאביס. דטורה, צמח הזייתי נוסף ממשפחת הסולניים, נקשר זה מכבר לפולחן שיווה (שיוויזם), והיה בשימוש ב"טקסי מעבר" ו"צורות מגוונות של שמאניזם". הקנאביס נותר חלק בלתי נפרד מהמשקה המשכר באנג (Bhang), מרכיב עיקרי של השיוויזם עד היום.
עבודה ארכיאוכימית עכשווית מסין ומישראל אישרה את ההיסטוריה העמוקה של הקנאביס כסם מעורר חזיונות. קלאסיקת עשבי המרפא של שֶׁנּוֹנְג (Pen-ts'ao Ching) - הפרמקופיה העתיקה ביותר של סין - מספרת שקנאביס "גורם לתקשורת עם רוחות". הנתונים המשכנעים ביותר לצריכה פולחנית של תרכובות פסיכואקטיביות בסין הופיעו בשנת 2019, כאשר התגלו מספר קנבינואידים במחתות עץ שנחשפו מבית הקברות ג'ירזנקאל (Jirzankal) במרכז אסיה (500 לפנה"ס). ורק בשנת 2020, ניתוח שאריות אורגניות חשף סוף סוף את הטקס הפסיכואקטיבי הראשון בארץ הקודש. שרידים חרוכים שהתגלו לפני עשרות שנים במקדש יהודי בתל ערד דרומית לירושלים (גרסה מוקטנת של מקדש שלמה המתוארכת למאה ה-8 לפנה"ס) הציגו כמה קנבינואידים, כמו גם לבונה, המצביעים על קטורת פסיכוטרופית המועצמת על ידי קנאביס.
אמריקה
בעולם החדש, "המספר והמשמעות התרבותית של צמחי הזיה הם אדירים, שולטים בכל שלב בחיים בקרב העמים הילידיים", על פי "צמחי האלים" (Plants of the Gods). בדצמבר 2020, הנתונים הארכיאוכימיים החד משמעיים הראשונים למקורותיהם הפסיכדליים של ציורי מערות הופיעו סוף סוף. במה שנקרא מערת פינוויל (Pinwheel) בדרום קליפורניה, מדענים אישרו את השימוש הפולחני בדטורה. במשך מאות שנים, היא אפשרה לחניכי צ'ומש (Chumash) "לראות מעבר למראית עין לתוך הטבע האמיתי של הדברים" - אל "העולם האחר" מעבר למרחב ולזמן. אמרו שהם "יוצרים קשר עם משגיח על טבעי" או "מתקשרים עם רוחות המתים". כהומאז' לחוויות אלה, תקרת המערה עדיין נושאת תמונה מצוירת של פרח דטורה, הנפרש באוכרה אדומה.
קקטוס הפיוטה שימש טקסית ילידים במשך אלפי שנים. מארק פלוטקין (Mark Plotkin), תלמידו של שולטס ומנחה הפודקאסט "צמחי האלים", מצטט את עדותו של שמאן של הויצ'ול (Huichol): "הפיוטה רואה את הלב שלך. אם יש לך מזל, תשמע דברים ותקבל דברים שאינם נראים לאחרים, אבל שאלוהים נתן לך להמשך דרכך". בשנת 2005, שני "כפתורי" פיוטה (הציציות של קקטוס הפיוטה) שהתגלו במערת שומלה (Shumla Cave) בדרום מערב טקסס תוארכו ל-3780-3660 לפנה"ס. ניתוח מאוחר יותר על ידי כרומטוגרפיית גז-ספקטרומטריית מסה (gas chromatography-mass spectrometry) זיהה את התרכובת הפסיכדלית מסקלין בשתי הדגימות.
איוואסקה הוא כנראה הפסיכדל הידוע ביותר מדרום אמריקה. כמו פיוטה, השורשים הפרה-קולומביאניים שלו מבוססים כעת היטב. בדצמבר 2022 נותחו 22 מומיות מקאוואצ'י (Cahuachi), המרכז הדתי בדרום פרו שהיה קדוש לאנשי נסקה (Nazca). השיער שלהם חשף כמה אמיתות ראשוניות - לא רק השימוש המוקדם ביותר הידוע בקקטוס סן פדרו המכיל מסקלין, אלא גם איוואסקה. באופן ספציפי, החוקרים מצאו אלקלואידים נוכחים של גפן הרוחות (Banisteriopsis caapi), הצמח המטפס המשמש באופן מסורתי כמרכיב בחליטת איוואסקה. גפן הרוחות הזה תוארך לשנת 550-750 לספירה, מה שמדגים את השימוש ב"צמחי פולחן" מהאמזונס הרחוק, שם מקור גפן הרוחות.
תגלית קאוואצ'י עוקבת אחר הממצא של 2019 ממערת צ'ילנו (Cueva del Chileno) בבוליביה, שם ניתוח שאריות אורגניות של "צרור פולחני בן 1,000 שנה" חשף שלל חומרים פסיכדליים: הרמין, בופוטנין (bufotenine), DMT ואולי פסילוצין (psilocin). האתר פורש כנחלתם של "מומחים לטקסים" שטיפחו "מצבי תודעה יוצאי דופן".
ה"משקה השחור" - לא מוכר כמו פיוטה או איוואסקה - נחשב באופן מסורתי לתה המכיל קפאין העשוי מיאפון הולי (Ilex vomitoria). אבל מרכיב אחר הסתתר בממצאים. בשנת 2018, נדגמו מספר כוסות קונכיה וכלי פולחן מאתרים מיסיסיפיאנים שונים בארקנסו ואוקלהומה, כל אחד מהם מתוארך ל-1100-1700 לספירה. ניתוח כימי אישר את נוכחותם של אטרופין וסקופולאמין (Scopolamine): אלקלואידים שנמצאים בדטורה. כלי אחד הוא בצורה של האלה האם, אשה מבוגרת-שלא מתה לעולם, אשר פעלה כרוח שומרת נשית בעולם התחתון. הוא מציע שימוש פולחני בדטורה "כמקור לחלומות שדרכו נשים מצאו ותקשרו עם רוחות כאלה".
שוב, אי אפשר להתעלם מההקבלות לעולמות טקסים פסיכדליים באפריקה ובאסיה-פסיפיק. פסיכדליים הם חלק בלתי נפרד מהמורשת הדתית האוניברסלית של המין האנושי - מזרח ומערב, צפון ודרום. הם קודמים למין שלנו, ואם נלמד את העבר כמו גם את המסורות הקיימות, הם עשויים להגדיר מחדש את הדרך שבה אנו מבינים את עצמנו, את כדור הארץ ואת הקוסמוס.
אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת.
אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.
