top of page

טרנס מק'קנה - מטיף ה-DMT

את: Sam Woolfe

מקור: Samwoolfe.com


טרנס מק'קנה (Terence McKenna) היה ל-DMT מה שטימותי לירי היה ל-LSD. בספרים כמו "התחייה הארכאית" ("The Archaic Revival") ובהרצאות רבות, מק'קנה ייחס חשיבות וערך רב לחווית ה-DMT. הוא התאמץ מאוד להבין - ולתרגם - חוויה שמבחינתו נותרה החוויה המוזרה, האינטנסיבית והמבלבלת ביותר שיכולה להיות לאדם. עבור מק'קנה זה היה "חוצני" במובן האמיתי ביותר של המונח. ב'תחייה הארכאית' הוא מפרט את חוויותיו עם הטריפטמינים, כולל פסילוציבין ו-DMT (שניהם כאיוואסקה ופרי-בייס). בשיחה עם ממציא ה-LSD, אלברט הופמן, הוא מציין:

"על מנה חזקה וטובה של איוואסקה, בערך אחרי שעה ועשרים דקות אתה תגיע לאט לאט למקום שלא ניתן להבדילו מעישון DMT. אותו דבר קורה בפסילוציבין, ברמה של שלושים מיליגרם, בערך אחרי שעה ועשרים דקות."

מק'קנה ניסה DMT לראשונה בשנת 1967, כסטודנט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. לאחר חווייתו הראשונה הוא קרא: "זה לא סם, זה קסם!" היה זה ה-DMT שגרם לו באמת להתעניין ולהתמקד מאד בחוויה הפסיכדלית. הוא אמר שזה העלה:

"...כל מיני סוגיות על מהי מציאות, מהי שפה, מהו העצמי, מהו מרחב וזמן תלת מימדי, כל השאלות בהן הייתי מעורב בעשרים השנים הבאות."

גם ב"תחייה הארכאית" מק'קנה דיבר על ישויות שפוגשים בעולם ה-DMT. הוא מתייחס אליהן כאל "שדונים מכניים המשנים את עצמם" (“self-transforming machine elves”), מה שבאמת מגלה עד כמה ישויות אלה הן מוזרות לחלוטין. בעישון DMT, מק'קנה מתאר את החוויה באופן הבא:

"לאחר העישון, החוויה מתחילה תוך 15 שניות. אתה נכנס מיד לטראנס. עיניך עצומות ואתה שומע צליל כמו של צלופן נקרע... נשמע טון מתגבר. כמו כן נוכחת גם מודליות ההזיה הרגילה, משטח גיאומטרי זז של צורות צבעוניות נעות ומשתנות. במקום הסינפטי של הפעילות, כל מקומות הקישורים הזמינים נמצאים בתפוסה מלאה, ואתה חווה את שינוי המצב מתרחש במהלך 30 שניות. בנקודה זאת אתה מגיע למקום שלא ניתן לתאר, חלל שיש בו תחושה של להיות מתחת לאדמה, או מבודד תחת כיפה בדרך כלשהי. ב"פיניגנז וייק" ("Finnegan’s Wake") חלל כזה מכונה "merry go raum", מהמילה הגרמנית raum, "חלל". החדר למעשה מסתובב, ובחלל הזה מרגישים כמו ילד, אם כי אתה איפושהו בנצח."

מק'קנה הפך בבת אחת ספקן מאד כלפי טענות העל טבעי שנמצאו בתנועת הניו אייג', אך גם הרגיש שהוא נאלץ לשנות באופן קיצוני את השקפתו על המציאות על סמך חוויותיו הפסיכדליות. מק'קנה התעניין במה שהתעניינו פנומנולוגים צרפתים כמו מוריס מרלו-פונטי, כלומר ראשוניות הנוכחות המורגשת של חוויה ישירה. וכאשר התנסה ב-DMT, מה שהוא ללא ספק הרגיש, באופן ישיר, היו ישויות שאכלסו את המרחב זה.


השדונים הפרקטליים האוהבים האלה, אמר מק'קנה, "...הם תושבי המימד האחר הזה". לפי מק'קנה, מימד זה נופל מחוץ לתחום המדע. בכתיבה ובדיבור נראה כי מק'קנה עובר בין דיבורים על יצורים אלו כתופעה פסיכולוגית - "כמו השתקפויות של חלק בנפש שהיה חבוי ופתאום הפך אוטונומי" - אך נראה כי בפעמים אחרות דיבר על עולם ה-DMT כאמיתי באופן אובייקטיבי עם קיום עצמאי משלו. לדוגמא, בהרצאתו "פסיכדלים לפני ואחרי ההיסטוריה" ("Psychedelics Before and After History"), הוא מתאר את חווית ה-DMT כ"גילוי של מימד חוצני", והוסיף כי "לקרוא לזה סם זה מגוחך."


אך אולי סוג זה של דיסוננס קוגניטיבי נובע מהאופי המדהים של החוויה. כשחזר מאחת החוויות, חזר מק'קנה שוב ושוב, "אני לא מאמין, זה בלתי אפשרי, זה בלתי אפשרי לחלוטין". מק'קנה גם טען כי פסילוציבין קשור "באותה התמודדות עם אינטליגנציה חוצנית", ההבדל הוא שחווית הפטרייה נבנית ומתמשכת בזמן הרבה יותר ארוך - כמה שעות, במקום מספר דקות.


מק'קנה, כמו אנשים רבים שחוו את חוויית ה-DMT, מצא זאת כמעט בלתי אפשרי להעביר את החוויה לאחרים שלא חוו אותה. לדבריו, "ככל שאדם מסוגל לבטא יותר מה זה, כך אחרים יכולים להבין פחות". זהו אחד ממאפייני המפתח של החוויה - המאבק לתרגם אותה לקונספטים, מילים ותיאורים מסודרים השומרים על מהותה ומשמעותה. החוויה היא "בלתי ניתנת לתיאור בעזרת שפה" ("nenglishable"), כפי שמתאר אותה מק'קנה.

שפה פשוט לא יכולה לתאר את החוויה בצורה מדויקת. מק'קנה ידע זאת, וכך הזכיר לקהל שלו שתיאוריו אינם מדויקים ושווי ערך לשקרים. חווית ה-DMT אינה דבר שמגיע ארוז בקפידה, שניתן לבחון בקלות ובנוחות בעזרת מוח אנליטי. המוח לא אומר "אה כן, יש לי מסגרת קונספטואלית מוכנה שיכולה להבין את כל זה". במקום זאת הוא אומר "מה זה!?" לא ניתן להוריד את תוכן החוויה למדיום מסורבל כמו שפה. כל האיכות של החוויה הופכת משונמכת עד כדי אובדן כמעט, כאשר היא מתורגמת לשילובי מילים מוזרים, כמו למשל תיאור הישויות של מק'קנה כ"כדורי סל מתוכשטים מתכדררים עצמית" (“jewelled self-dribbling basketballs”).


מק'קנה תמיד הדגיש את האופי החוצני המובהק של חווית ה-DMT. אך באופן פרדוקסלי, "ההיסטוריה האנושית והאמנות משקפות כל כך מעט ממנה", אך יחד עם זאת, הוא מתאר א