טרנס מק'קנה - מטיף ה-DMT

את: Sam Woolfe

מקור: Samwoolfe.com


טרנס מק'קנה (Terence McKenna) היה ל-DMT מה שטימותי לירי היה ל-LSD. בספרים כמו "התחייה הארכאית" ("The Archaic Revival") ובהרצאות רבות, מק'קנה ייחס חשיבות וערך רב לחווית ה-DMT. הוא התאמץ מאוד להבין - ולתרגם - חוויה שמבחינתו נותרה החוויה המוזרה, האינטנסיבית והמבלבלת ביותר שיכולה להיות לאדם. עבור מק'קנה זה היה "חוצני" במובן האמיתי ביותר של המונח. ב'תחייה הארכאית' הוא מפרט את חוויותיו עם הטריפטמינים, כולל פסילוציבין ו-DMT (שניהם כאיוואסקה ופרי-בייס). בשיחה עם ממציא ה-LSD, אלברט הופמן, הוא מציין:

"על מנה חזקה וטובה של איוואסקה, בערך אחרי שעה ועשרים דקות אתה תגיע לאט לאט למקום שלא ניתן להבדילו מעישון DMT. אותו דבר קורה בפסילוציבין, ברמה של שלושים מיליגרם, בערך אחרי שעה ועשרים דקות."

מק'קנה ניסה DMT לראשונה בשנת 1967, כסטודנט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. לאחר חווייתו הראשונה הוא קרא: "זה לא סם, זה קסם!" היה זה ה-DMT שגרם לו באמת להתעניין ולהתמקד מאד בחוויה הפסיכדלית. הוא אמר שזה העלה:

"...כל מיני סוגיות על מהי מציאות, מהי שפה, מהו העצמי, מהו מרחב וזמן תלת מימדי, כל השאלות בהן הייתי מעורב בעשרים השנים הבאות."

גם ב"תחייה הארכאית" מק'קנה דיבר על ישויות שפוגשים בעולם ה-DMT. הוא מתייחס אליהן כאל "שדונים מכניים המשנים את עצמם" (“self-transforming machine elves”), מה שבאמת מגלה עד כמה ישויות אלה הן מוזרות לחלוטין. בעישון DMT, מק'קנה מתאר את החוויה באופן הבא:

"לאחר העישון, החוויה מתחילה תוך 15 שניות. אתה נכנס מיד לטראנס. עיניך עצומות ואתה שומע צליל כמו של צלופן נקרע... נשמע טון מתגבר. כמו כן נוכחת גם מודליות ההזיה הרגילה, משטח גיאומטרי זז של צורות צבעוניות נעות ומשתנות. במקום הסינפטי של הפעילות, כל מקומות הקישורים הזמינים נמצאים בתפוסה מלאה, ואתה חווה את שינוי המצב מתרחש במהלך 30 שניות. בנקודה זאת אתה מגיע למקום שלא ניתן לתאר, חלל שיש בו תחושה של להיות מתחת לאדמה, או מבודד תחת כיפה בדרך כלשהי. ב"פיניגנז וייק" ("Finnegan’s Wake") חלל כזה מכונה "merry go raum", מהמילה הגרמנית raum, "חלל". החדר למעשה מסתובב, ובחלל הזה מרגישים כמו ילד, אם כי אתה איפושהו בנצח."

מק'קנה הפך בבת אחת ספקן מאד כלפי טענות העל טבעי שנמצאו בתנועת הניו אייג', אך גם הרגיש שהוא נאלץ לשנות באופן קיצוני את השקפתו על המציאות על סמך חוויותיו הפסיכדליות. מק'קנה התעניין במה שהתעניינו פנומנולוגים צרפתים כמו מוריס מרלו-פונטי, כלומר ראשוניות הנוכחות המורגשת של חוויה ישירה. וכאשר התנסה ב-DMT, מה שהוא ללא ספק הרגיש, באופן ישיר, היו ישויות שאכלסו את המרחב זה.


השדונים הפרקטליים האוהבים האלה, אמר מק'קנה, "...הם תושבי המימד האחר הזה". לפי מק'קנה, מימד זה נופל מחוץ לתחום המדע. בכתיבה ובדיבור נראה כי מק'קנה עובר בין דיבורים על יצורים אלו כתופעה פסיכולוגית - "כמו השתקפויות של חלק בנפש שהיה חבוי ופתאום הפך אוטונומי" - אך נראה כי בפעמים אחרות דיבר על עולם ה-DMT כאמיתי באופן אובייקטיבי עם קיום עצמאי משלו. לדוגמא, בהרצאתו "פסיכדלים לפני ואחרי ההיסטוריה" ("Psychedelics Before and After History"), הוא מתאר את חווית ה-DMT כ"גילוי של מימד חוצני", והוסיף כי "לקרוא לזה סם זה מגוחך."


אך אולי סוג זה של דיסוננס קוגניטיבי נובע מהאופי המדהים של החוויה. כשחזר מאחת החוויות, חזר מק'קנה שוב ושוב, "אני לא מאמין, זה בלתי אפשרי, זה בלתי אפשרי לחלוטין". מק'קנה גם טען כי פסילוציבין קשור "באותה התמודדות עם אינטליגנציה חוצנית", ההבדל הוא שחווית הפטרייה נבנית ומתמשכת בזמן הרבה יותר ארוך - כמה שעות, במקום מספר דקות.


מק'קנה, כמו אנשים רבים שחוו את חוויית ה-DMT, מצא זאת כמעט בלתי אפשרי להעביר את החוויה לאחרים שלא חוו אותה. לדבריו, "ככל שאדם מסוגל לבטא יותר מה זה, כך אחרים יכולים להבין פחות". זהו אחד ממאפייני המפתח של החוויה - המאבק לתרגם אותה לקונספטים, מילים ותיאורים מסודרים השומרים על מהותה ומשמעותה. החוויה היא "בלתי ניתנת לתיאור בעזרת שפה" ("nenglishable"), כפי שמתאר אותה מק'קנה.

שפה פשוט לא יכולה לתאר את החוויה בצורה מדויקת. מק'קנה ידע זאת, וכך הזכיר לקהל שלו שתיאוריו אינם מדויקים ושווי ערך לשקרים. חווית ה-DMT אינה דבר שמגיע ארוז בקפידה, שניתן לבחון בקלות ובנוחות בעזרת מוח אנליטי. המוח לא אומר "אה כן, יש לי מסגרת קונספטואלית מוכנה שיכולה להבין את כל זה". במקום זאת הוא אומר "מה זה!?" לא ניתן להוריד את תוכן החוויה למדיום מסורבל כמו שפה. כל האיכות של החוויה הופכת משונמכת עד כדי אובדן כמעט, כאשר היא מתורגמת לשילובי מילים מוזרים, כמו למשל תיאור הישויות של מק'קנה כ"כדורי סל מתוכשטים מתכדררים עצמית" (“jewelled self-dribbling basketballs”).


מק'קנה תמיד הדגיש את האופי החוצני המובהק של חווית ה-DMT. אך באופן פרדוקסלי, "ההיסטוריה האנושית והאמנות משקפות כל כך מעט ממנה", אך יחד עם זאת, הוא מתאר את השפה הוויזואלית שחווים באקסטזה של ה-DMT כ"...מערבולת ערבית של צבע וצורה, ואיכשהו תחושה של הקפלה הסיסטינית, הכעבה והקונאראק". ה"שפה ההיפר מימדית" הזו הייתה מוטיב חוזר עבור מק'קנה. מצד אחד, החוויה נבדלת לחלוטין מכל מסורת תרבותית, אך מצד שני, ישנם גם היבטים שאותם ניתן להשוות לסגנונות תרבותיים מסוימים. מק'קנה גם תיאר את "החללים השורצים בשדונים" כ"פרועים" ו"קומיים". הוא אמר:

"שום דבר לא מכין אדם לאיכות המפצפצת, האלקטרונית, הבין כוכבית, ההיפר-ממדית, החוצנית, הבדיונית; זהו חלל מורכב מלא במשטחים מעוקלים מאד מלוטשים, מכונות שעוברות טרנספורמציה לישויות ומחשבות שנדחסות לאובייקטים גלויים."

ב'פסיכדלים לפני ואחרי ההיסטוריה' הוא מעביר את החוויה הראשונה שלו עם DMT, ושוב תוך שימוש במטאפורות המתאימות ביותר שהוא יכול היה לגייס, המצביעות על אופיו המוזר של החומר:

"שקעתי ברצפה. [חוויתי] את ההזיה הזו של נפילה קדימה למרחבים הגיאומטריים הפרקטליים האלה העשויים מאור ואז מצאתי את עצמי במקום המקביל לקפלה הפרטית של האפיפיור והיו מכונות של שדוני חרקים המגישים לוחות קטנים ומוזרים ועליהם כתב מוזר, והייתי מזועזע , המום לחלוטין, כי [תוך] שניות ספורות... כל הציפייה שלי לטבע העולם פשוט נגרסה מולי. מעולם לא התגברתי על זה. יצורי שדונים מכניים משני צורה דיברו בשפה צבעונית שנדחסה למכונות מסתובבות שדמו לביצי פברז'ה אך נוצרו מתוך קרמיקה מוליכת-על זוהרת וג'לים קריסטליים נוזליים. כל הדברים האלה היו כל כך מוזרים וכל כך חוצניים וכל כך לא אפשריים ל'אנגלות' (un-English-able) שזה היה הלם מוחלט - כלומר, המובן המילולי של הפיכת הפנים אל החוץ של היקום האינטלקטואלי [שלי]!"

בהרצאותיו מק'קנה לא הצליח להכיל את תדהמתו ארוכת הטווח של החוויה. זה היה דבר שצריך היה להיות על קצה לשונו של כל אחד ובראש תודעתנו. ב"ריקוד מחדש אל האלף השלישי" ("Rapdancing into the Third Millennium"), ביטא מק'קנה את השתאותו המתמשכת מחומר זה בדרכו הייחודית והמשעשעת:

"מדוע זה לא בכותרות של ארבעה אינץ' בכל עיתון על פני כדור הארץ אני לא יכול להבין, כי אני לא יודע לאיזה חדשות חיכיתם, אבל אלה החדשות להן אני חיכיתי."

מק'קנה השתמש בכשרון הטבעי שלו כאמן מילים בכדי לחבר באופן יצירתי מילים בצורה שתאפשר לו לתקשר מדוע חווית ה-DMT מסקרנת יותר מכל דבר אחר. הדבר שמק'קנה רצה להפנות אליו את תשומת ליבם של אנשים היו ישויות ה-DMT, שבעולם הזה הן "חורקות", "מצייצות", "צווחות", "נופלות", "שרות" ו"מזמרות". והחלל עצמו נוטף סוג של טוב טעים שמק'קנה כינה 'לאב' (‘luv’). יש לו טעם של אהבה, אך הוא נבדל בצורה ניכרת ממשיכה מינית או מתחושת האהבה המוכרת לנו. זהו "דבק שנשפך לחלל הזה" - חומר נוזלי ודביק המחלחל למימד הזה ואשר מוזן אליך.

ישנו "מצב של טירוף מופלא" בו הישויות ממהרות כולן, דוחפות זו את זו הצידה כדי לנסות להגיע אליך ולמשוך את תשומת ליבך. ומה שהן עושות זה להציע לך "מתנות שדונים" או "צעצועים שמימיים", שהם "חיים" ו"בלתי אפשריים". ואז כאשר מק'קנה היה יוצא מכל האינטראקציות העמוסות והמזמינות האלה, הישויות היו נפרדות ממנו עם המסר המבלבל "דז'ה וו, דז'ה וו". אבל מה בדיוק חשב מק'קנה על הישויות הללו? מי או מה הן היו? ומה הייתה מטרתן? למעשה למק'קנה היו תיאוריות רבות אודות ישויות אלה, שכל אחת מהן מוזרה בדרכה. תלוי בנטייתכם, ייתכן שתמצאו אחת מהן מושכת, מהנה למחשבה או סתם ספקולציה פנטסטית וחסרת בסיס. בכל מקרה, מק'קנה שמר על רמה של ספקנות והדגיש כי הוא "לא בטוח" באף אחת מהן.


מק'קנה שיער כי הן יכולות להיות חוצנים, שעשויים להיות בנויים מ"ביולוגיה שונה לחלוטין" או "אפילו לא עשויים מחומר". אולי אם גזע חוצני ירצה לבקר או לתקשר איתנו, הוא עשוי להחליט ששליחת איתותים שאנחנו יכולים לזהות פיזית לא מתאימה לו, או שבנחיתה של ספינת חלל ענקית על הפלנטה יש יותר מדי בעיות. אז במקום זה הם איכשהו מתגוררים במצב זה של התודעה האנושית המיוצר על ידי DMT. אם זה לא היה רעיון מספיק מטורף, מק'קנה הציע גם כי ישויות אלה עשויות להתגורר ברצף מקביל (parallel continuum), במימד סמוך שניתן לגשת אליו דרך "פתחים קסומים" (“magical doorways”), הנפתחים בתגובה לטקסים מסוימים (למשל עישון DMT). אפשרות נוספת היא שהישויות הן למעשה נשמות של אנשים מתים. מק'קנה ביסס את הרעיון הזה על החוויה בה הישויות דואגות לו, אוהבות אותו ומקבלות אותו בברכה. התיאוריה האחרונה שלו הייתה שהישויות הן "בני אדם מעתיד מתקדם במיוחד שבו בני האדם עשויים משפה..."


הספקולציות היצירתיות של מק'קנה ללא ספק מוסיפות מסתורין נוסף לחוויית ה-DMT. גם הודות - במידה רבה - להרצאותיו של מק'קנה, חומר זה מוכר יותר. DMT צבר מוניטין מסוים בקרב אלו שקוראים ושומעים עליו, מתפתים על ידו, וממשיכים לנסות אותו.


487 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול