מות האגו, לידת התודעה: מה באמת קורה למוח שלכם תחת השפעת DMT?
- גור זיו
- לפני 13 דקות
- זמן קריאה 5 דקות
מה אם היינו אומרים לכם שה"אני" שלכם - כל המחשבות, הזיכרונות והסיפור שאתם מספרים לעצמכם - יכול להתפרק ולהיעלם בתוך 30 שניות? מדענים השתמשו בהדמיות מוח מתקדמות כדי לצפות בזמן אמת מה קורה למוח תחת השפעת DMT, "מולקולת הרוח". התוצאות מדהימות: המוח לא נכנס לכאוס. הוא מכבה את "רשת האגו" ומתארגן מחדש בחוויה הנתפסת סובייקטיבית כסדר קוסמי חדש לגמרי. המאמר הזה ייקח אתכם למסע אל גבולות התודעה, ויגלה לכם שה"עצמי" שלכם הוא הרבה יותר גמיש ושברירי ממה שאי פעם דמיינתם.
מהו ה"אני"? השאלה הפשוטה והמורכבת הזו העסיקה פילוסופים, מיסטיקנים ומדענים משחר ההיסטוריה. האם ה"אני" הוא אותו קול פנימי שמלווה אותנו, אותו זרם בלתי פוסק של מחשבות, זיכרונות ותוכניות? האם הוא אוסף הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו על מי שהיינו, מי שאנחנו, ומי שנהיה? במשך שנים, המדע הניח שהתשובה חבויה במבנה ההיררכי והמסודר של המוח האנושי. אך מה קורה כאשר מולקולה זעירה אחת, המכונה N,N-Dimethyltryptamine או DMT, חודרת למערכת ומכבה, בתוך שניות, את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על עצמנו? החוויה, המתוארת על ידי רבים כהתמוססות מוחלטת של האגו, כמסע לעולמות אחרים וכמפגש עם הבלתי ניתן לתיאור, נחשבה במשך זמן רב לנחלתם של מיסטיקנים או למחוזות הפסיכוזה. כעת, הודות למחקרים פורצי דרך המשתמשים בטכנולוגיות הדמיה מתקדמות, אנו מתחילים להבין שהמסע המטלטל הזה אינו כאוס. הוא סדר מסוג חדש, ארגון מחדש רדיקלי של התודעה, החושף שה"אני" שלנו הוא אולי לא יותר מאשליה מתוחכמת שהמוח למד לייצר.
במרכז הדרמה הזו ניצבת רשת מוחית רחבת-היקף המכונה "רשת ברירת המחדל". אם המוח היה תאגיד ענק, רשת ברירת המחדל היתה המנכ"ל. זוהי הרשת שמתעוררת לפעולה כשאנחנו לא מרוכזים במשימה חיצונית, כשאנחנו שוקעים בחלומות בהקיץ, מתכננים את סוף השבוע, דואגים לגבי העתיד או נזכרים באירוע מביך מהעבר. רשת ברירת המחדל היא הארכיטקט והמספר של הסיפור האישי שלנו. היא מחברת בין זיכרונות אוטוביוגרפיים, בונה תרחישים עתידיים, ומעל לכל, שומרת על תחושת עצמי רציפה ויציבה לאורך זמן. זוהי התשתית הנוירולוגית של האגו. באופן אירוני, פעילות יתר של רשת ברירת המחדל קשורה למצבים כמו דיכאון וחרדה, מצבים המאופיינים במחשבות טורדניות ועיסוק עצמי מוגזם. המנכ"ל הזה, מסתבר, נוטה לעבוד שעות נוספות. אך מה קורה כשהוא יוצא לחופשה כפויה?
זה בדיוק מה שהדמיות דימות תהודה מגנטית תפקודית (fMRI) ואלקטרואנצפלוגרם (EEG) חושפות בזמן אמת. כאשר DMT מוזרק לגוף, הוא מגיע למוח ומתחיל, בתוך שניות, ב"הפיכה שקטה". הממצא העקבי והמובהק ביותר במחקרים אלו הוא קריסה מהירה של רשת ברירת המחדל. התקשורת בין האזורים המרכזיים של הרשת, במיוחד בין קליפת המוח הקדם-מצחית לקליפת המוח הסינגולטית האחורית (Posterior cingulate cortex), פשוט נחלשת ומתפרקת. המנכ"ל הודח. במקביל לקריסה הנוירולוגית הזו, המשתתפים בניסוי מדווחים על התופעה המכונה "מות האגו" או "התמוססות העצמי" - תחושה שהגבולות בין ה"אני" לבין העולם החיצון מיטשטשים ונעלמים. הסיפור האישי, עם כל הדאגות והזיכרונות שלו, פשוט מפסיק להתנגן. זהו אינו שיבוש אקראי, אלא קשר ישיר ומובהק בין מבנה נוירולוגי לחוויה סובייקטיבית.
אך אם המנכ"ל אינו נוכח, האם התאגיד קורס לכאוס ואנרכיה? באופן מפתיע, התשובה היא לא. במקום כאוס, המוח מארגן את עצמו מחדש בסדר שונה לחלוטין. במקום ההיררכיה המוכרת, שבה רשת ברירת המחדל מנהלת את העניינים מלמעלה, המוח נכנס למצב של "אינטגרציה גלובלית" או "היפר-קישוריות". דמיינו את כל המחלקות השונות בחברה - ראייה, שמיעה, רגש, זיכרון, שפה - שבדרך כלל עובדות כל אחת בתחומה ומדווחות למעלה, מתחילות פתאום לדבר זו עם זו ישירות, ללא תיווך, בסנכרון מלא. הגבולות בין הרשתות השונות הופכים לחדירים, ונוצר מצב של תקשורת חופשית וחסרת תקדים. המוח הופך להיות פחות מודולרי ויותר הוליסטי. החוויה הסובייקטיבית המקבילה היא סינסתזיה (עירוב חושים), תחושת אחדות קוסמית, והצפה של תובנות ודימויים שנראים כאילו הם מגיעים ממקור חיצוני.
הארגון מחדש הזה אינו מוגבל רק לקליפת המוח, האזור ה"מפותח" והרציונלי. המחקרים מראים שברגע שהשליטה ההיררכית של רשת ברירת המחדל נעלמת, אזורים תת-קליפתיים קדומים יותר תופסים את מרכז הבמה. התלמוס, המשמש כתחנת ממסר מרכזית למידע חושי, מגביר את פעילותו ואת קישוריו לקליפת המוח, מה שעשוי להסביר את ההצפה החושית והדימויים הגיאומטריים המורכבים המדווחים לעיתים קרובות. במקביל, האמיגדלה וההיפוקמפוס, מרכזי הרגש והזיכרון, מתעוררים לחיים. התוצאה היא שחרור רגשי עמוק, לעיתים קתרטי, והופעה של זיכרונות או תכנים ארכיטיפיים בעלי משמעות סמלית עמוקה. נראה כי DMT מסיר את המסננים הקוגניטיביים הרגילים ומאפשר למידע "גולמי" יותר - חושי, רגשי, וזיכרוני - לצוף אל פני התודעה.
כיצד ניתן להסביר את כל השינויים הדרמטיים הללו במסגרת תיאורטית אחת? כאן נכנס לתמונה מודל ה-REBUS (Relaxed Beliefs Under Psychedelics), שפותח על ידי אחד החוקרים המובילים בתחום, פרופ' רובין קארהארט-האריס (Robin Carhart-Harris). המודל מציע שהמוח שלנו פועל כמכונת חיזוי. הוא כל הזמן בונה מודלים של המציאות ומנסה לחזות את מה שיקרה הלאה, על סמך ניסיון העבר. רשת ברירת המחדל, לפי מודל זה, הוא המרכז של "אמונות" או "הנחות יסוד" ברמה גבוהה - המודלים המושרשים ביותר שלנו על עצמנו ועל העולם. חומרים פסיכדליים, ו-DMT בפרט, פועלים על ידי "הרפיית" או החלשת המשקל של אותן אמונות יסוד. כשהאחיזה של המודלים הישנים נחלשת, מידע חדש, "מלמטה-למעלה", יכול לחדור למערכת ללא סינון. זו הסיבה שהחוויה יכולה להיות טיפולית כל כך עבור אנשים הסובלים מדיכאון או הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), מצבים המאופיינים במודלים נוקשים ופסימיים, בעיקר לפי ממצאים מחומרים פסיכדליים קרובים כמו פסילוסיבין. DMT פשוט מנער את "כדור השלג" הקוגניטיבי ומאפשר לו להתגבש מחדש בצורה בריאה יותר.
המסע אל תוך המוח תחת השפעת DMT אינו שלם מבלי להזכיר את בלוטת האצטרובל, מבנה זעיר במרכז המוח שהוגדר על ידי הפילוסוף רנה דקארט כ"מושב הנשמה" ובמסורות המזרח כ"עין השלישית". באופן מסקרן, האנזימים הדרושים לייצור DMT נמצאו ברקמות שונות בגוף, כולל במוח, מה שהוביל להשערה ש-DMT הוא חומר אנדוגני - שהגוף שלנו מסוגל לייצר בעצמו. האם ייתכן שהמוח משחרר DMT במצבים קיצוניים כמו לידה, חוויות סף מוות, או אפילו במהלך שנת חלום עמוקה? ההשערה הזו עדיין לא הוכחה, אך היא פותחת צוהר לאפשרות המדהימה שהמוח האנושי מצויד במנגנון מובנה המאפשר לו, בתנאים מסוימים, לפרק ולבנות מחדש את התודעה. כפי שהציע פרופ' קארהארט-האריס בראיון, החוויה כל כך קיצונית שלפעמים העצה הטובה ביותר היא פשוט "לשבת עם חוסר הוודאות, לחקור אותו", במקום למהר ולחפש הסברים.
המחקרים על DMT מאלצים אותנו לחשוב מחדש על מהות התודעה. הם מראים שה"אני" שאנו חווים ביום-יום אינו ישות קבועה ומוצקה, אלא מבנה דינמי, תהליך מתמשך התלוי באיזון עדין בין רשתות מוחיות. החוויה הפסיכדלית אינה בריחה מהמציאות, אלא מפגש עם פוטנציאל הגמישות העצום של המוח. כפי שסיכם זאת ד"ר כריסטופר טימרמן (Christopher Timmermann), חוקר מוביל מאימפריאל קולג' לונדון, "עבודה זו מרגשת מכיוון שהיא מספקת את התצוגה המתקדמת ביותר עד כה של המצב הפסיכדלי בהדמיה מוחית אנושית". תצוגה זו חושפת שהמוח אינו מכונה עם מערכת הפעלה אחת, אלא רשת פלסטית המסוגלת לאתחל את עצמה, לפרק את המבנים המוכרים ביותר שלה, ולאפשר לתפיסות חדשות של העצמי והמציאות להיוולד. בסופו של דבר, המסע אל תוך המוח תחת השפעת DMT אינו חושף עולמות חיצוניים, אלא את הארכיטקטורה המסתורית והגמישה של העולם הפנימי שלנו. הוא מצביע על פוטנציאל גמישות ורה-ארגון בעל השלכות טיפוליות אפשריות, אם רק תינתן למוח ההזדמנות לראות את עצמו מחדש.
אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת. אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.
המחקר:
תגובות