המולקולה הרוחנית: האם חומר הזייתי הוא התקווה החדשה לטיפול בשבץ מוחי?

גור זיו
5 בנוב׳
זמן קריאה 5 דקות

האם חומר הזייתי יכול לרפא את המוח? מחקר חדש ומהפכני חושף כיצד DMT, מולקולה פסיכדלית עוצמתית המיוצרת גם בגופנו, הראתה יכולת מדהימה להגן על המוח מפני הנזקים ההרסניים של שבץ מוחי. זה לא מדע בדיוני, זוהי הצצה לעתיד הנוירולוגיה.

בעומק יערות הגשם של האמזונס, במשך מאות ואולי אלפי שנים, שמאנים ילידים רוקחים משקה מקודש בשם איוואסקה. עבורם, המשקה הזה, המכיל את המולקולה הפסיכדלית העוצמתית N,N-דימתילטריפטמין, או DMT, אינו סם, אלא שער. שער לעולם הרוחות, כלי לריפוי עמוק, ומפתח לתובנות על טבעה של המציאות. בעולם המערבי, DMT זכה לכינוי "המולקולה הרוחנית" ("The Spirit Molecule"), בזכות יכולתו לייצר בתוך דקות חוויות מיסטיות עמוקות, מפגשים עם ישויות אור והתמוססות מוחלטת של האגו.

במשך עשורים, הוא נחשב לנחלתם של פסיכונאוטים אמיצים ותרבויות נגד. אך כעת, הרחק מהג'ונגל ומפסטיבלי המוזיקה, במעבדות סטריליות ותחת עיניהם הבוחנות של מדענים, המולקולה המסתורית הזו מתחילה לחשוף צד אחר לגמרי של אישיותה - לא כפורצת שערים לתודעה, אלא כמגנה איתנה של החומרה הביולוגית שלנו, המוח. מחקר חדש ומהפכני, שפורסם בכתב העת Journal of Psychopharmacology, מראה לראשונה כיצד DMT עשוי להגן על המוח מפני הנזקים ההרסניים של שבץ מוחי, ומציע תקווה חדשה לאחד המצבים הרפואיים הקטלניים והמשתקים ביותר בעולם.

שבץ מוחי הוא אירוע רפואי דרמטי ואלים. הוא מתרחש כאשר אספקת הדם לחלק מהמוח נחסמת, לרוב על ידי קריש דם, או כאשר כלי דם במוח נקרע. תאי המוח, שנמנע מהם חמצן וחומרי הזנה חיוניים, מתחילים למות בתוך דקות. אך הנזק הראשוני הזה הוא רק תחילתה של סערה ביולוגית. בתגובה לפגיעה, המוח מפעיל תגובה דלקתית עוצמתית. תאי חיסון ממהרים לאזור הפגוע, ובמקום לעזור, הם לעיתים קרובות מחמירים את המצב, משחררים חומרים רעילים וגורמים לנפיחות מסוכנת (בצקת מוחית). במקביל, אחד ממנגנוני ההגנה החשובים ביותר של המוח - מחסום הדם-מוח - מתחיל לקרוס.

מחסום זה הוא מעין "חומה בררנית" המורכבת מתאים צפופים המקיפים את כלי הדם במוח. תפקידו הוא למנוע מחומרים מזיקים, תאי דם לבנים וחיידקים לחדור מהדם אל רקמת המוח העדינה. בזמן שבץ, ה"חומה" הזו נפרצת. היא הופכת לחדירה, ומאפשרת לזרם של נוזלים וחומרים דלקתיים להציף את המוח, להגביר את הבצקת, ולגרום למותם של תאי עצב נוספים. קריסת מחסום הדם-מוח היא נקודת מפנה קריטית, שלעיתים קרובות קובעת את חומרת הנזק ארוך הטווח מהשבץ.

במשך שנים, מדענים מחפשים אחר תרופות "נוירו-פרוטקטיביות", חומרים שיוכלו להגן על המוח בשעות הקריטיות שלאחר השבץ, לייצב את מחסום הדם-מוח ולמתן את התגובה הדלקתית ההרסנית. כאן נכנס לתמונה ה-DMT, מכיוון בלתי צפוי לחלוטין. בשנים האחרונות, מחקרים החלו לרמוז של-DMT, מעבר להשפעותיו הפסיכואקטיביות, יש גם תכונות אנטי-דלקתיות חזקות. באופן מסקרן, המוח האנושי מייצר כמויות זעירות של DMT בעצמו, אם כי תפקידו המדויק עדיין בגדר תעלומה. חלק מהמדענים שיערו שהוא עשוי לשמש כמעין "מולקולת הגנה" טבעית, שהגוף משחרר במצבי עקה קיצוניים. בהשראת הרעיונות הללו, צוות החוקרים החליט לבדוק באופן שיטתי האם DMT יכול להגן על המוח במודל של שבץ מוחי בבעלי חיים.

במחקר קודם, הם כבר הראו תוצאות מבטיחות: מתן DMT לחולדות מיד לאחר שנגרם להן שבץ מלאכותי, הקטין באופן משמעותי את גודל האזור הפגוע במוח. אך השאלה הגדולה נותרה פתוחה: איך בדיוק הוא עושה זאת? המחקר החדש נועד לענות על שאלה זו. החוקרים חזרו על הניסוי, אך הפעם, בנוסף למדידת גודל הנזק, הם השתמשו בטכניקות מולקולריות ומיקרוסקופיות מתקדמות כדי לבחון לעומק את מה שקורה ברקמת המוח.

התוצאות היו חד-משמעיות וסיפקו "אקדח מעשן" מולקולרי. החולדות שקיבלו DMT הראו ירידה דרמטית בבצקת המוחית, כלומר פחות נפיחות מסוכנת. כשבחנו את כלי הדם תחת המיקרוסקופ, הם גילו את הסיבה: אצל החולדות שטופלו ב-DMT, מחסום הדם-מוח נשאר שלם ויציב יותר באופן משמעותי. המולקולה הפסיכדלית פעלה כמו "מלט" ביולוגי, שחיזק את ה"חומה" ומנע את קריסתה. היא עשתה זאת, בין השאר, על ידי הפחתת הפעילות של אנזימים בשם מטריקס מטאלו-פרוטאינאז (MMPs), הידועים כ"מספריים מולקולריים" שמפרקים את החלבונים המחזיקים את תאי המחסום צמודים זה לזה.

אך ההשפעה לא נעצרה שם. החוקרים בחנו גם את התגובה הדלקתית ברקמה. הם התמקדו בסוג מסוים של תאים דמויי-כוכב במוח, המכונים אסטרוציטים. תאים אלה הם "מנהלי המשק" של המוח: הם מספקים תמיכה לתאי העצב, מווסתים את הסביבה הכימית, ומשחקים תפקיד מרכזי בתגובה לפציעה. לאחר שבץ, האסטרוציטים נכנסים למצב של "התעוררות" והופכים לדלקתיים. הטיפול ב-DMT, כך גילו החוקרים, "הרגיע" את האסטרוציטים. הוא הפחית באופן משמעותי את ייצורם של סמנים דלקתיים, ובכך מיתן את התגובה החיסונית ההרסנית. ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם רעיונות שהעלה ד"ר ריק סטרסמן (Rick Strassman), מחלוצי המחקר בתחום, ששיער כי לתפקיד הטבעי של DMT בגוף עשוי להיות קשר להגנה ותיקון של רקמות.

השפעת DMT על שבץ מוחי ושלמות מחסום הדם־מוח – מודל בחולדות. המחקר בחן כיצד טיפול ב-DMT משפיע על היקף הנזק המוחי לאחר שבץ איסכמי. בחולדות שקיבלו DMT נמצא שהנפח הפגוע במוח והבצקת קטנו משמעותית בהשוואה לקבוצת הביקורת. בדיקות MRI והדמיות פלואורסצנטיות הראו ירידה בדליפת חלבון (FITC-אלבומין) לרקמת המוח ול־CSF, מה שמעיד על שמירה טובה יותר על מחסום הדם־מוח. שילוב DMT עם החומר BD1063 הראה תוצאות דומות לטיפול ב־DMT בלבד. הממצאים מציעים ש-DMT עשוי לסייע בהפחתת הנזק המוחי ובהגנה על מחסומי המוח לאחר שבץ / Kál et al., Journal of Psychopharmacology (2024)

אחד הממצאים המסקרנים ביותר קשור לאופן שבו DMT משיג את ההשפעות הללו. נראה שהוא פועל, לפחות בחלקו, דרך קולטן ספציפי במוח המכונה סיגמא-1 (Sigma-1 receptor). קולטן זה אינו קולטן פסיכדלי קלאסי (כמו קולטן הסרוטונין 5HT2A), אלא ידוע כמווסת של תגובות עקה ותהליכים דלקתיים בתא. כאשר החוקרים חסמו את קולטן הסיגמא-1, ההשפעות המגנות של DMT פחתו משמעותית. זוהי ראיה חזקה לכך ש-DMT הוא לא רק "סם", אלא מולקולה מתוחכמת שיודעת להפעיל מסלולים ביולוגיים מגוונים, שחלקם קשורים ישירות למנגנוני ההגנה והתיקון של הגוף.

המשמעות של כל הממצאים הללו היא עצומה. שבץ מוחי הוא גורם מוות ותחלואה מוביל בעולם, והטיפולים הקיימים כיום מוגבלים מאד. רובם יעילים רק אם ניתנים בחלון זמן צר מאד של שעות ספורות לאחר האירוע. תרופה נוירו-פרוטקטיבית, שתוכל להינתן שעות ואף ימים לאחר השבץ כדי להפחית את הנזק המשני, היא בגדר "הגביע הקדוש" של הנוירולוגיה. המחקר הנוכחי מציב את ה-DMT כמועמד מוביל ומפתיע לתפקיד הזה. תגלית זו מדגישה את חשיבות ההגנה על מחסום הדם-מוח, נושא שחוקרים כמו דייוויד אולסון (David Olson), כימאי וחוקר מדעי המוח מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, מדגישים כקריטי. כפי שאולסון מסביר בעבודותיו, ייצוב המחסום הזה הוא אחד המפתחות להצלת רקמת מוח לאחר פגיעה.

כמובן, הדרך מהמעבדה לקליניקה עוד ארוכה, אך היא מתרחשת מהר מהצפוי. בעוד שחברות כמו Small Pharma (שנרכשה לאחרונה על ידי Cybin) הובילו ניסויים קליניים מוצלחים בבני אדם לבחינת DMT לטיפול בדיכאון, חברה ביו-פרמצבטית בשם Algernon Pharmaceuticals היא החלוצה הספציפית בתחום השבץ. Algernon כבר השלימה ניסוי פאזה 1 בבני אדם בריאים לבדיקת הבטיחות של מתן DMT בטפטוף למשך זמן ממושך (כפי שיידרש בטיפול בשבץ), וכבר מריצה ניסוי פאזה 2 קליני בקרב מטופלי שבץ אקוטי. הרעיון הוא לא לגרום למטופל השבץ חוויה פסיכדלית מלאה, אלא לתת מינונים מבוקרים שיפעילו את המנגנונים המגנים (דרך קולטן סיגמא-1) ללא השפעות פסיכואקטיביות כלל.

המחקר הזה הוא חלק ממגמה רחבה יותר ומרתקת במדע: הגילוי מחדש של הפוטנציאל הרפואי הטמון בחומרים פסיכדליים. במשך חצי מאה, המדע התעלם מהם, אך כעת אנו מבינים שהם עשויים להחזיק את המפתח לטיפול במגוון רחב של מצבים, מדיכאון וחרדה ועד להתמכרויות ושבץ מוחי. ייתכן שהשמאנים של האמזונס, בדרכם האינטואיטיבית, ידעו תמיד של"מולקולה הרוחנית" יש כוח ריפוי עמוק. כעת, המדע המודרני, עם כליו המדויקים, מתחיל סוף סוף להבין מדוע.