פיות, שדונים, גמדים ו-DMT

עודכן: 9 בדצמ׳ 2020

מחבר: Neil Rushton

מקור: deadbutdreaming


"תודעת העירות הנורמלית שלנו, התודעה הרציונאלית כמו שאנו מכנים אותה, היא סוג מסוים של תודעה, וכל העניין הוא שהיא מופרדת בעזרת מסכים עדינים ביותר, מעבר להם טמונות צורות תודעה פוטנציאליות שונות לחלוטין."

ויליאם ג'יימס


מחקר חדש שנערך על ידי בית הספר לרפואה "ג'ונס הופקינס" (Johns Hopkins School of Medicine) בבולטימור, שכותרתו: סקר חוויות מפגש עם ישויות שאירעו בעזרת שאיפת DMT: תופעות של פנומנולוגיה, פרשנות והשפעות מתמשכות (Survey of Entity Encounter Experiences Occasioned by Inhaled N,N-dimethyltryptamine: Phenomenology, Interpretation, and) שפורסם בכתב העת לפסיכו-פרמקולוגיה (Journal of Psychopharmacology), סקר 2561 אנשים שתיעדו את חוויות התקשורת עם ישויות בזמן שימוש בחומר הפסיכדלי די.אמ.טי (N,N-Dimethyltryptamine). המחקר קובע:


'המשיבים דיווחו שהחושים העיקריים שהיו מעורבים במפגשים היו ויזואלים ועל חושיים (למשל טלפתיים). התיאורים הנפוצים ביותר לישות [מפגש] היו: הוויה, מדריך, רוח, חוצן ועוזר(Helper). למרות ש-41% מהנשאלים דיווחו על פחד במהלך המפגש, הרגשות הבולטים ביותר אצל המשיבים והמיוחסים לישות היו אהבה, חביבות ושמחה. רוב הנשאלים תמכו בכך שלישות יש את התכונות של להיות מודע, אינטליגנציה, טוב לב, קיימים באיזשהו מימד אמיתי אך שונה של המציאות וממשיכים להתקיים לאחר המפגש.'

מחקר זה הוא האחרון בספרות ההולכת ונערמת של עדויות של אנשים שכנראה יצרו קשר עם ישויות על טבעיות לאחר שימוש ב-DMT. נראה כי למולקולה הזו, באופן מיוחד, יש את היכולת לשנות מצבי תודעה עד למצב שהמשתתף מסוגל לקיים אינטראקציה עם ישויות על טבעיות בזמן ובמרחב על-נורמליים. רבות מהישויות, במחקר זה ובאחרים, דומות מאוד לפיות הן מפולקלור והן מתיאורים מודרניים. נראה כי חווית ה-DMT עשויה לספק מסלול אפשרי אחד להבנה מה יכולות להיות הפיות ואיך התודעה האנושית יכולה להתחבר לקיומן המטאפיזי.


מהו DMT ?

מולקולת DMT מופיעה באופן טבעי בצמחים ובבעלי חיים רבים, אם כי מקור התהוותה אינו מובן כרגע. בבני אדם ניתן להניח שהיא נוצרת בבלוטת האצטרובל במוח או בריאות. עם זאת, הסיבות לייצור אֶנְדּוֹגֶנִי (שנובע ממקור פנימי) זה נותרו לא ידועות. מבנה ה-DMT מתקיים בתוך כמה מולקולות ביולוגיות חשובות כמו סרוטונין ומלטונין, והוא עשוי להיות אחראי לדפוסי השינה ולמצבי חלום, אך הוא שומר על העמימות שלו כתרכובת הנוצרת באופן טבעי. DMT סונתז לראשונה בשנת 1931 על ידי הכימאי הגרמני ריצ'רד מנסק (Richard Manske), אך רק בשנת 1956 ביצע הכימאי והפסיכיאטר ההונגרי סטיבן סארה (Stephen Szára) את הניסויים הראשונים של המולקולה בנבדקים אנושיים (כולל בעצמו) וכתוצאה מהם הבין את הפוטנציאל לייצור מצבי תודעה אינטנסיביים משתנים. מצבים אלה נחוו על ידי השאמאנים הילידים של האמזונס במשך מאות שנים, שם משתמשים בצמחים "פסיכותריה וירדיס" (Psychotria viridis) ו"דיפלופטריס קבררנה" (Diplopterys cabrerana), המכילים DMT, בשילוב עם גפן הרוחות (Banisteriopsis caapi), כדי לייצר חליטה המכונה בדרך כלל איוואסקה, הפועלת כסם פסיכדלי עוצמתי בעת הצריכה. את ההיסטוריה והשימוש העכשווי באיואסקה, מתאר פרופסור בני שנון (Benny Shanon), מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בספרו "The Antipodes of the Mind: Charting the Phenomena of the Ayahuasca Experience", שנון דן בהיבטים רבים של מפגשי ישיות תחת השפעת החליטה, ובעוד שחלק מהישויות עשויות להשתלב בקלות באוֹנְטוֹלוֹגְיָות (תורת ההוויה) של פיות, נראה שיש מגוון ספציפי של יצורים מטאפיזיים שנחווים בהקשר האמזוני. אלה הוסברו עוד יותר על ידי גרהם הנקוק (Graham Hancock) בספרו רב ההשפעה מ-2005: על טבעי - מפגשים עם מורים קדומים של המין האנושי (Supernatural: Meetings with the Ancient Teachers of Mankind).


אך, בדרך כלל כתרכובת סינתטית המוזרקת דרך הווריד או בשאיפה כעשן, התפשט ה-DMT מהאמזונס והפך לעמוד תווך בתרבות המחתרתית המערבית במהלך העשורים האחרונים. המחקר של "ג'ונס הופקינס" הוא האחרון בסדרה של סקרים ומחקרים קליניים שמטרתם להעריך את החוויות שמביא ה-DMT, שרבות מהן כוללות מפגשים עם ישויות התואמות לפֶנוֹמֶנוֹלוֹגְיָה (חקר התופעות בתודעת האדם) של פיות, הן מהתיעודים הפולקלוריים והן מעדויות מודרניות. החלק הבא מתאר את ממצאי המחקרים הללו בניסיון לפרש מה חוויית ה-DMT עשויה לתרום להבנתנו באונטולוגיה של פיות.



מחקרים קלינים על מפגשי פיות בעזרת שימוש ב-DMT

ככל הנראה האדם המוכר ביותר שסיפר על חוויות ה-DMT היה טרנס מק'קנה (Terence McKenna) המנוח, שטבע את המונח "שדונים מכניים שמשתנים מעצמם" (self-transforming elves machine) עבור הישויות בהן נתקל לעתים קרובות במהלך מסעות ה-DMT הרבים שלו:


"לנסות לתאר אותם זה לא קל. במישור אחד אני קורא להם שדונים מכניים משתנים מעצמם; חצי מכונה, חצי שדון. הם גם כמו כדורי סל מעוטרים מתכדררים מעצמם והם נעים מהר מאוד ומשתנים והם איכשהו מחכים. כשאתה מתפרץ לחלל הזה, יש קריאות שמחה!"

מהמחקר הקליני של סטיבן סרה (Stephen Szára)


אך הרבה לפני שמק'קנה כתב על התושבים בעולם ה-DMT, סטיבן סארה ההונגרי (כפי שמופיע בציטוט מעל) מקטלג את החוויות בסוף שנות החמישים, כפי שפורט על ידי אנדרו גלימור ודייויד לוק (Andrew Gallimore and David Luke): ברגע שגילה ש-DMT אינו פעיל בבליעה, ובמקום זאת היה צריך להזריקו לווריד (הוא בדק זאת על עצמו): 'הוא גייס 30 מתנדבים, בעיקר רופאים מבית החולים בו עבד, המכון הלאומי למחלות עצבים ונפש (the National Institute for Mental and Nervous Diseases), בבודפשט. כולם קיבלו 0.7 מ"ג/ק"ג (כ-50 מ"ג מומצע לאדם ממוצע) DMT דרך השריר וחוויותיהם תועדו בקפידה. "למרבה הצער, התוצאות לא פורסמו, אך חלק מהדיווחים שרדו וניכר כי רבים ממשתתפי המחקר נתקלו בישויות אשר מק'קנה אולי זיהה. אחד הרופאים, בן 28, תיאר כך את החוויה שלו:

"החדר מלא רוחות... התמונות מגיעות בשפע כזה שאני כמעט ולא יודע איפה אני רוצה להתחיל איתן! אני רואה אורגיה של צבעים, אבל בכמה שכבות בזו אחר זו... הכל כל כך קומי... רואים חפצים מוזרים, אך הכל נעלם במהירות, כמו על רכבת הרים."

חבל שאין לנו הערכות נוספות לגבי מה היו 'הרוחות', אך כמה מדוחות החוויה האחרים שנותרו מתארים מפגש עם 'ישויות' כאשר הם תחת השפעת המינון הגבוה הזה. שנתיים לאחר המחקר הראשון הרחיב סארה את הערכתו לחולים פסיכיאטריים בבית החולים. שוב, רק דוחות ספורים של חוויות המטופלים שרדו, אך אחד, מאישה בת שלושים, נותן כיוון לסוגי הישויות בהן נתקלים אחרי הזרקה של 50 מג':

"ראיתי חלומות מוזרים כל כך, אבל רק בהתחלה... ראיתי יצורים מוזרים, גמדים או משהו כזה, הם היו שחורים ומרוגשים..."

אף על פי שיש דוחות חווית DMT מהעשור שלאחר מחקריו של סארה, היה רק ​​מחקר קליני אחד נוסף של ויליאם טרנר וסידני מרליס (William Turner and Sidney Merlis), שם קיבלו תשעה חולים סכיזופרניים מינונים גבוהים של DMT. רק אחת מעדויות המטופלות הגיעו לדו"ח שפורסם, שם תיארה אפיזודה מטרידה לאחר שהושלכה דרך מנהרת אור:

"זה כאילו הייתי רחוק מכאן כל כך הרבה זמן ... והייתי בתוך מקום גדול והם פגעו בי. הם לא היו אנושיים. הם היו נוראיים ... חייתי בעולם של אנשים כתומים ..."

כאשר DMT הפך לחומר אסור בשנת 1970, פסקה האפשרות למחקרים נוספים. רק בשנת 1990 הופיע שוב ה-DMT כחומר לגיטימי לניסויים במסגרת קלינית, במה שנשאר המחקר המבוקר החשוב ביותר על השפעותיו עד כה.


מחקר מולקולות הרוח של ריק סטרסמן (Rick Strassman)

בין 1990 ל -1995 נערך מחקר קליני במכון המחקר הקליני הכללי של בית החולים באוניברסיטת ניו מקסיקו (General Clinical Research Center of the University of New Mexico Hospital), על ידי ד"ר ריק סטרסמן, לאחר שההמתנה הארוכה לאישור הבקשה לקבלת רישיון פדרלי הצליחה. המחקר מצא כי מתנדבים שהוזרקו להם כמויות משתנות של DMT עברו שינויים תודעתיים עמוקים. סטרסמן פרסם את התוצאות בשנת 2001 בשם DMT: מולקולת הרוח (DMT: The Spirit Molecule), שהפכו גם לסרט תיעודי. (הסרט המלא עם תרגום לעברית נמצא בתחתית המאמר)


המחקר כלל שישים מתנדבים, שכולם עברו סשנים בסביבה מבוקרת, שם הוזרק להם DMT בטווח 0.2, 0.3 ו-0.4 מ"ג/ק"ג. הם נוטרו בזמן החווייות שנמשכו בדרך כלל בין עשרים לארבעים דקות. לאחר מכן הם התבקשו לתת עדות על מה שקרה ברגע שהחל אפקט החומר. לפעמים המשתתפים הצליחו לדבר על חוויותיהם במהלך 'בין-קרחונים' (‘inter-glacials’) קצרים במהלך הסשנים שלהם. בכל המינונים החוויה כרוכה בדרך כלל בהפסקה מיידית של התודעה הנורמלית ומעבר לתחום מציאות שונה המאוכלס על ידי מגוון יצורים המתוארים כשדונים, פיות, לטאות, זוחלים, חרקים, חייזרים, רובוטים, ליצנים, וישויות היברידיות (אדם-חיה) שונות. אישה אחת אפילו מתארת ​​ישות פועמת בה היא נתקלה כ'דמויית טינקרבל'. החוויות, במיוחד במינונים גבוהים יותר, יצרו בפני המשתתפים מציאות מקבילה שהייתה 'סופר אמיתית', לא הזיה, לא חלום, אלא מציאות מובנית מהותית עם אינטראקציה חושית מלאה ולעתים קרובה לטלפתיה.


מיד לאחר הזרקת ה-DMT, המשתתפים דיברו לעתים קרובות על 'התפוצצות' או 'פריצת מחסום', לאחר מכן הם מצאו עצמם במציאות עם חוקים משלה של מרחב פיזי ותנועה ועם תושבים משלה. להלן גרסה מקוצרת של אחד מהתיאורים של מתנדב לחוויה שלו, ג'רמיה בן 50. לאחר שהושלך דרך חלל הוא מצא את עצמו:


'... בחדר ילדים. חדר ילדים הייטקי עם גמבי (Gumby) יחיד, שגובהו מטר וחצי, שנוכח איתי. הרגשתי כמו תינוק. לא תינוק אנושי, אלא תינוק ביחס לאינטליגנציה שהציג הגמבי. הוא היה מודע לנוכחותי אבל לא מודאג במיוחד... ואז שמעתי שניים או שלושה קולות של גברים מדברים. שמעתי אחד מהם אומר "הוא הגיע"... הייתי בחדר גדול... הייתה מכונה גדולה אחת במרכז, עם צינורות עגולים, מתפתלים - לא כמו נחש, יותר בצורה טכנית. הרגשתי שהמכונה כאילו מחווטת אותי מחדש, מתכנתת אותי מחדש... זה אמיתי. זה לגמרי לא צפוי, די קבוע ואובייקטיבי... מציאות עצמאית וקבועה... אני צלול ומפוכח.'

קארל בן ה-45 תיאר את האינטראקציה שלו עם כמה ישויות פיות במהלך "בין קרחונים" רק שמונה דקות לתוך סשן במינון גבוה:


'זה היה ממש מוזר. היו הרבה שדונים. הם היו קונדסיים, מרושעים, אולי ארבעה מהם הופיעו בשוליים של קטע של כביש מהיר בין עירוני בו אני נוסע בקביעות. הם פיקדו על הסצנה, זה היה השטח שלהם! הם היו בערך בגובה שלי. הם הרימו כרזות והראו לי את הצורות הגיאומטריות היפות, המורכבות והמפותלות האלה. אחד מהם איפשר לי לזוז. לא הייתה בעיה של שליטה; הם היו בשליטה מוחלטת. הם רצו שאסתכל! שמעתי צליל מצחקק - השדונים צוחקים או מדברים בווליום מהיר, מפטפטים, מצפצפים.'

כריס, בן 35, תיאר את סשן ה-DMT שלו כ'חוויה הכי מרגיעה בחיי... אם המוות הוא כזה, אין מה לדאוג'. הסשן הרביעי שלו במינון גבוה כלל תקשורת שלו עם מגוון של ישויות, שהוא הרגיש שניסו לרפא אותו:


'הם ניסו להראות לי כמה שיותר. הם תקשרו במילים. הם היו כמו ליצנים או ג'וקרים או בדחנים או שדונים. היו כל כך הרבה כאלה שעשו את הדבר הקטן המצחיק שלהם. התמזגתי בזה. הייתי דומם לחלוטין והרגשתי שאני במקום שליו להפליא. ואז הייתה הודעה שאמרה לי שניתנה לי מתנה, שהמרחב הזה שלי ואני יכול להגיע אליו בכל עת. אני צריך להרגיש מבורך על שקיבלתי דמות, חיים.'

רקס בן 40, כמו כמחצית מהמשתתפים, השתמש בפסיכדלים בעבר, אך לא היה מוכן לעצמה של חווית ה-DMT שלו. הסשן הרביעי שלו (במינון בינוני של 0.2 מ"ג/ק"ג) מעניין במיוחד בגלל האינטראקציה שלו עם נקבה עוצמתית (אך מיטיבה), המזכירה סיפורים פולקלוריים של מפגשים עם פיות מלכות. הוא מתאר את הרגעים שלאחר הפריצה למציאות אחרת:


"אני מבין שהצליל הפועם האינטנסיבי והויברציות הן ניסיון של ישויות DMT לתקשר איתי. יצורים היו שם והם עשו לי משהו, ניסו אותי. ראיתי פרצוף מרושע, אבל אז אחד מהם התחיל לנסות להרגיע אותי. היו שם יצורים ומכונות. זה נראה כמו שדה של חלל שחור. היו צבעים פסיכדלים מבריקים שהדגישו את היצורים והמכונות. השדה נמשך לנצח. הם שיתפו את זה איתי, נתנו לי לראות את כל זה. הייתה נקבה. הרגשתי שאני גוסס, ואז היא הופיעה והרגיעה אותי. היא ליוותה אותי בזמן שצפיתי במכונות וביצורים. כשהייתי איתה הייתה לי הרגשה עמוקה של רוגע ושלווה ... היה לה ראש מוארך.'

השפה בעדויות לאורך זמן מעניינת, האם 'הרוחות' וה'גמדים' בגרסאות המחקר של סארה משנות החמישים הם ה'שדונים' 'ו'הגמדים' של המשתתפים במחקר של סטרסמן? תיאורים פולקלוריים רבים של פיות תיארו אותן כ'רוחות'. ישנן דוגמאות רבות לכך ב"אוסף האמונה בפיות" (collection of faerie belief) של אוונס-וונץ (WY Evans-Wentz) משנת 1911, שפורסם בשם "אמונת הפיות בארצות קלטיות" (The Fairy-Faith in Celtic Countries), שם (במיוחד באירלנד ובבריטניה) נראה שהיו החלפות בין פיות לבין רוחם של המתים. הפולקלוריסט והסופר דייוויד הלפין (David Halpin) העיר על העניין הזה תוך שהוא מתאר את אחד מדיווחי המפגש של אוונס-וונץ מלימריק (Limerick), שם רופא צעיר משווה את הפיות לרוחות: 'זו אולי הפניה לא מודעת לאמונה שבמקרים רבים הפיות היו גם המתים וגם סוג אחר של רוח, או יכול להיות שהייתה השלמה ברורה יותר עם הקישור הזה מכפי שיש היום.' העמימות הזו של השפה בתיאור ישויות על טבעיות לאורך זמן חשובה ותידון בהמשך. אך ברור מהמחקר של סטרסמן שכמעט כל המשתתפים המתנדבים נתקלו בצורות שונות של ישויות במהלך חוויות ה-DMT שלהם, וכי (לא משנה מה הטרמינולוגיה בה נעשה שימוש) רבות מהן יכולות להיות מקודדות בתוך הספקטרום האונטולוגי הרחב העשוי להיות מתואר כישויות פיות.


ניתן לראות במחקר של סטרסמן, לפחות בחלקו, כמתאם למחקר הפולקלורי. אמנם התהליכים הפיזיולוגיים של המתנדבים והניתוחים הכימיים של תהליכים אלה היו חלק חשוב במחקר, אך הערך העיקרי הוא עדויות אנקדוטיות של אנשים שניסו לתאר את המציאות המטאפיזית הנגרמת על ידי DMT שמצאו עצמם בתוכה ואת הישויות שהם מצאו שם. זה לא כל כך שונה מכפי שפולקלוריסט אוסף דיווחים על מפגשי פיות על טבעיים. אמצעי ההגעה למציאות בה נראה כי פיות קיימות שונה ככל הנראה (אם כי, כפי שיפורט בהמשך, אולי לא כל כך שונה), אך סטרסמן, במובנים רבים, פשוט מתעד מפגשים יוצאי דופן עם (ככל הנראה) ישויות לא-פיזיות, די באותו אופן של אוונס-וונץ וכל פולקלוריסט אחר שניסה לתעד אינטראקציות אנושיות עם פיות.


המחקר של סטרסמן נותר מדד המחקר לחקירת מפגשי ישויות באמצעות DMT. אף שמחקרים רבים המשיכו בביוסינתזה ובמטבוליזם של DMT במוח וברקמות של בני אדם ובעלי חיים, לא נערכו מחקרים נוספים להערכה קלינית של החוויות הסובייקטיביות של אנשים תחת השפעת DMT. למרבה המזל, יש מספר גדל והולך של סקרים לא קליניים, שאספו מערכי נתונים גדולים יחסית של דוחות חוויה כדי לאפשר הערכה משמעותית של מפגשים הנגרמים על ידי DMT עם ישויות - שרבות מהן קשורות בצורה פנומנולוגית למה שעשוי להיחשב כפיות.


סקרים של מפגשי פיות בעזרת שימוש ב-DMT

כמו בכל עדות אנקדוטית וסובייקטיבית, בין שנאספה מהקשר פולקלורי או מתוך התנסות רוחנית שהגיעה דרך מולקולה, השאלה הראשונה שצריכה להיות היא הערכת כנותו של הנבדק (זה חל הן על מחקרים קליניים והן על דוחות סקרים). אנשים ממציאים דברים, ולא תמיד בגלל סיבות ברורות. קשה לברר אם מי שמסר את העדות מפברק את כל הדיווח או את חלקו, או אם הוא מגזים. זו סוגיה תמידית באיסוף פולקלור - קשה לתאר את המרכיבים ההֶרְמֶנוֹיְטִיים (מדע הפרשנות) של העדויות.


ואפילו ההיזכרות הכנה ביותר של אירוע עדיין כפופה לגחמות הזיכרון. זה מהותי יותר בדוחות סקרים, שם יתכן שהאירוע התרחש לפני שבועות, חודשים ואף שנים, מאשר במחקר הקליני, שם נזכרו בחוויות מיד לאחר שהתרחשו. הגמישות של הזיכרון בנוגע לכל אירוע של עדות ראיה היא תכונה פסיכולוגית שנחקרה היטב. הפסיכולוגית אליזבת לופטוס (Elizabeth Loftus) ערכה מחקר מעמיק העוסק בכיצד נזכרו אנשים בתאונות דרכים בתקופות שונות לאחר האירוע והגיעה למסקנה כי נראה כי הממצאים מצביעים על כך ש'הזיכרון לאירוע שהתרחש הוא גמיש ביותר'. אם מישהו נחשף למידע חדש במהלך המרווח שבין העדות לאירוע ההזכרות בו, מידע חדש זה עשוי להשפיע באופן משמעותי על מה שהוא זוכר. ניתן לשנות או להשלים את הזיכרון המקורי. זה כמובן בלתי נמנע בכל עדות על אירוע בעבר. במובנים מסוימים, אירוע על טבעי שאינו שגרתי (בין אם נגרם על ידי תרכובת פסיכדלית ובין אם לאו) עשוי להיות בעל נטיה פחותה לגשימות שכן, ככל הנראה, מדובר באירוע מיוחד ומנותק מהיומיום. אי-הקונבנציונליות שלו עשויה לצרוב אותו בזיכרון בצורה מדויקת יותר והיזכרות בו אמינה יותר מזו של התרחשות שכיחה יותר. אך פוטנציאלית אירועים כמו מפגשים עם ישויות על-טבעיות, עשויים להיות נתונים גם לניסיונות רבים יותר של שחזור, שם החווה מנסה לבצע רציונליזציות עוקבות של האירוע ואף לדכא היבטים של מה שקרה על מנת להתאים אותו למערכות תרבותיות וחברתיות מקובלות. זהו (ותמיד היה) מרכיב בלתי נמנע באיסוף פולקלור ונמצא בכל סקר של אירועים סובייקטיביים שנשלפים מהזכרון. עם זאת, זה לא מטיל ספק בחוויה, הנתונים אמנם שבריריים, אך עם מערך נתונים גדול מספיק זה הופך להיות אמין מספיק לביצוע הערכות מסוימות, במיוחד כאשר קיימת עקביות ביחס לעדויות שונות. אז כאשר לוקחים בחשבון אזהרות אלה, מה עשויות תוצאות הסקרים על מפגשי ישויות באמצעות DMT לספר לנו על פיות ואיך הן יוכלות להתממשק לתודעה האנושית?



340 דוחות טריפ (2006)

אחד הסקרים המקיפים ביותר הוא משנת 2006, נאסף ע"י הפיזיקאי החישובי פיטר מאייר (Peter Meyer). כ-340 דוחות טריפ של DMT מתעדים את מה שמאייר מתאר כ"דיווחים המעידים על קשר עם ישויות אינטליגנטיות קיימות, ככל הנראה עצמאיות, בתוך מה שנראה כמציאות חליפית." סקר זה נבנה על עבודתו משנת 1992: "תקשורת לכאורה עם ישויות לא גשמיות שהתקיימה תוך שימוש בדימתילטרפטמין" (Apparent Communication with Discarnate Entities Induced by Dimethyltryptamine DMT), אליה נחזור בהמשך. 340 הדוחות (אנונימיים) בהחלט מכילים מפגשים רבים עם ישויות מסוג פיות, לרוב מתוארות כשדונים. 46 מהדיווחים מתארים מפגשים עם פיות/שדונים. הנה כמה דוגמאות:


#49 "מלכתחילה נסעתי אל תוך מה שנראה כמנהרה ארוכה ומעוקלת. קירות המנהרה היו כמו אריחים צבעוניים בהירים - ורודים, ירוקים וכחולים במיוחד. לאחר פרק זמן בלתי מוגדר מצאתי את עצמי בגן, שנראה תלוי בחלל בצבע