נשיקת הקרפדה: האם הסם הפסיכדלי החזק בטבע הוא התקווה החדשה לטיפול בדיכאון?
- גור זיו
- לפני 5 ימים
- זמן קריאה 4 דקות
בארס של קרפדה מדברית חבוי אחד החומרים הפסיכדליים החזקים בעולם. האם ייתכן שהוא גם התקווה החדשה למיליונים הסובלים מדיכאון? מחקר חדש צולל אל הפוטנציאל המדהים, הסכנות הנסתרות והדילמה האתית שמאיימת על הקרפדה עצמה. קראו על "המולקולה האלוהית".
בנופים הצחיחים של מדבר סונורה, המשתרע על פני דרום-מערב ארה"ב וצפון מקסיקו, חיה קרפדה יוצאת דופן. היא אינה יפה במיוחד, גופה מגושם ועורה יבש, אך בתוך בלוטות העור שלה היא נושאת סוד כימי, חומר כה עוצמתי עד שרבים מכנים אותו "המולקולה האלוהית". החומר הזה, הידוע בשמו המדעי 5MeO-DMT, הוא אחד החומרים הפסיכדליים החזקים ביותר המוכרים לאנושות. חוויה של דקות ספורות תחת השפעתו מתוארת לעיתים קרובות כהתמוססות מוחלטת של האגו, התמזגות עם התודעה הקוסמית, וחוויה ישירה של האינסוף.
במשך שנים, החומר הזה היה נחלתם של שמאנים, קהילות מחתרת, ומחפשי ריגושים רוחניים. אך כעת, בעידן שבו הרפואה מחפשת נואשות אחר פתרונות חדשים למגפת הדיכאון העולמית, המדע מפנה את מבטו אל עבר הקרפדה המדברית ושואל שאלה נועזת: האם ייתכן שהדרך לריפוי הנפש עוברת במסע קצר ואינטנסיבי אל מעבר לגבולות התודעה המוכרת? מחקר סקירה חדש ומקיף בוחן בדיוק את השאלה הזו - האם ל-5MeO-DMT יש מקום בטיפול בדיכאון, ומשרטט מפה של ההבטחה האדירה, אך גם של הסכנות והמורכבויות בדרך הפחות סלולה של רפואת הנפש.
המחקר, שכותרתו "A Toad Less Traveled" (משחק מילים על שירו של רוברט פרוסט, "הדרך שלא נבחרה"), אינו מציג תוצאות של ניסוי קליני חדש, אלא מהווה סקירה מדעית ופרספקטיבה קריטית על מצב הידע הקיים בתחום. החוקרת, קרוליין הייז (Caroline Hayes) מאוניברסיטת ניוקאסל, טוענת במאמר כי ישנן סיבות טובות להתרגשות.
בניגוד לתרופות נוגדות דיכאון סטנדרטיות (כמו SSRI), שלוקח להן שבועות להתחיל לפעול ויעילותן מוגבלת עבור כשליש מהמטופלים, 5MeO-DMT מראה פוטנציאל להשפעה נוגדת דיכאון מהירה ועמוקה, לעיתים לאחר שימוש בודד. סקרים שנערכו בקרב מאות אנשים שהשתמשו בחומר בסביבות טקסיות, דיווחו על ירידה דרמטית ומתמשכת בסימפטומים של דיכאון וחרדה. מחקרים ראשוניים במעבדה מראים כי החומר נקשר לקולטני סרוטונין במוח באופן שמגביר את הנוירופלסטיות - יכולתו של המוח ליצור קשרים חדשים - ומפחית תהליכים דלקתיים, שני מנגנונים הנחשבים כיום כקריטיים בביולוגיה של הדיכאון.
החוויה עצמה, כפי שהיא מתוארת בספרות המדעית והאנקדוטלית, שונה באופן מהותי מזו של פסיכדלים "קלאסיים" יותר כמו פסילוסיבין (מפטריות) או LSD. בעוד שמסע פסילוסיבין יכול להימשך 6-8 שעות ולהיות מלא בדימויים, זיכרונות ונרטיבים אישיים, חווית ה-5MeO-DMT היא קצרה, אינטנסיבית ומופשטת. היא נמשכת בדרך כלל בין 15 ל-30 דקות, ומתוארת לעיתים קרובות כ"שיטפון של אור לבן", תחושה של התפרקות הגבולות בין העצמי ליקום, והתמזגות עם מקור קיום טהור.
עבור אנשים הסובלים מדיכאון, המאופיין במחשבות שליליות החוזרות על עצמן ובתחושת בידוד וניתוק, חוויה כה רדיקלית של חיבור ומשמעות יכולה להוות "אתחול מחדש" של המערכת כולה. היא עשויה לשבור דפוסים נוקשים של חשיבה ולהציע פרספקטיבה חדשה לחלוטין על החיים ועל הסבל. אולם, כפי שמדגישים החוקרים, אותה עוצמה שמקנה לחומר את הפוטנציאל הטיפולי שלו, היא גם מקור לסכנות משמעותיות.
הדרך הפחות סלולה רצופה במהמורות. התמוססות האגו המוחלטת, על אף שהיא יכולה להיות משחררת, עלולה להיות גם חוויה מבעיתה עבור אדם לא מוכן, ולהוביל להתקפי חרדה קשים או לדה-ראליזציה מתמשכת. החוקרים מזהירים כי שימוש בחומר ללא הכנה נפשית מתאימה וליווי מקצועי עלול להיות מסוכן, במיוחד עבור אנשים עם היסטוריה של פסיכוזה. יתרה מכך, המעמד הלא חוקי של החומר דוחף אנשים לצרוך אותו במסגרות לא מפוקחות, לעיתים אצל "מנחים" לא מוסמכים, מה שמעלה את הסיכון לניצול ולטראומה. אך הסכנה הגדולה והמדוברת ביותר אינה נוגעת רק למשתמשים, אלא לקרפדה עצמה.
הפופולריות הגואה של 5MeO-DMT יצרה "בהלה לזהב" במדבר סונורה. הביקוש הגובר לחומר, המופק באמצעות "חליבה" של בלוטות הארס של קרפדת המדבר הסונורי (Incilius alvarius או Bufo alvarius), הוביל לציד מוגבר, לסחר בלתי חוקי, וליצירת לחץ אדיר על אוכלוסיות הקרפדות, המעמיד אותן בסיכון חמור ומוביל להתדלדלות מקומית. זוהי דילמה אתית וסביבתית חמורה. החיפוש האנושי אחר ריפוי נפשי מאיים להשמיד את המקור הטבעי לאותו ריפוי.
מתוך הבנת הבעיה, הקהילה המדעית והתעשייה הפסיכדלית נעות במהירות לכיוון פתרון ברור: 5MeO-DMT סינתטי. ייצור החומר במעבדה מאפשר לא רק להציל את הקרפדות, אלא גם מבטיח מוצר טהור, בטוח, ובמינון מדויק - תנאי הכרחי לכל מחקר קליני רציני ולאישור עתידי כתרופה. חברות ביוטכנולוגיה כבר מפתחות תרכובות סינתטיות ושיטות מתן מגוונות, משאיפה ועד למדבקות עוריות, במטרה להפוך את "נשיקת הקרפדה" הפראית לטיפול רפואי מבוקר וסטנדרטי.
המעבר מהטקס השמאני אל הקליניקה המודרנית הוא לב ליבו של המחקר. החוקרים שואלים כיצד ניתן לרתום את העוצמה של החוויה המיסטית הזו ולהתאים אותה למסגרת טיפולית בטוחה ויעילה. התשובה, ככל הנראה, טמונה במודל הטיפולי המלווה שכבר נחקר בהצלחה עם פסילוסיבין ו-MDMA. במודל זה, המטופל אינו מקבל את החומר ו"נשלח לדרכו". הוא עובר מספר פגישות הכנה עם מטפלים מוסמכים, שבהן הוא לומד על החומר, מציב כוונות לטיפול ובונה אמון. המתן עצמו נעשה בסביבה מבוקרת ומרגיעה, בנוכחות שני מטפלים שמלווים אותו לאורך כל החוויה. ולאחר מכן, וזהו אולי החלק החשוב ביותר, מתקיימת סדרה של פגישות אינטגרציה, שבהן המטופל מעבד את התובנות והחוויות שעלו במסע ומיישם אותן בחיי היומיום. המסגרת הטיפולית הזו היא ה"כלי" שאמור להכיל את העוצמה הכאוטית של החומר ולהפוך אותה לכוח מרפא.
אז האם ל-5MeO-DMT יש מקום בטיפול בדיכאון? תשובת המאמר היא "כן" מהדהד, אך מלווה בכוכבית גדולה. הפוטנציאל קיים, והוא מרגש. האפשרות להעניק לאנשים הסובלים מדיכאון עמיד חוויה קצרה שיכולה לשנות את מסלול חייהם היא לא פחות ממהפכנית. אך הדרך לשם עדיין ארוכה ומלאת אתגרים. דרושים ניסויים קליניים גדולים ומבוקרים כדי לאשש את היעילות והבטיחות, יש לפתח פרוטוקולים טיפוליים מדויקים, ויש להתמודד עם הסוגיות האתיות והסביבתיות שהפופולריות של החומר יצרה.
"הדרך הפחות סלולה" היא אכן מסע אל הלא נודע, הן עבור המטופלים והן עבור המדע. היא דורשת אומץ, זהירות, ובעיקר כבוד - כבוד לעוצמתה של המולקולה, כבוד למורכבותה של הנפש האנושית, וכבוד לקרפדה הקטנה והצנועה שבזכותה המסע הזה התחיל.
אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת. אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.
המחקר:
תגובות