מדוע מופיעים ג'סטרים וטריקסטרים בחוויית DMT?

עודכן: 8 בדצמ׳ 2020

מאת: Sam Woolfe

מקור: samwoolfe.com


המושג הקרוב ביותר לג'סטר (Jester) בעברית הוא ליצן חצר, אך מושג זה לא לגמרי מדוייק ולכן אעשה שימוש בג'סטר לאורך כל המאמר, כך גם לגבי טריקסטר (Trickster) שעבורו כלל אין מילה בעברית.

 

ג'סטר הוא בדרן שמלך או אציל היו מעסיקים כדי לבדר אותו ואת אורחיו. ג'סטרים שגשגו בתקופת ימי הביניים ובתקופת הרנסנס. בדרנים נמרצים אלה חבשו כובעים עם זרועות מחודדות ושמוטות, כשעל קצה כל זרוע תלוי פעמון. הם גם לבשו בגדים ססגוניים (התחפושת המסורתית של ג'סטר וארלקינו - טלאים המורכבים ממגוון צבעים עזים, מסודרים באופן איקוני בתבנית שחמט). ג'סטרים היו מיומנים בצורות בידור רבות, כולל שירה, מוסיקה, סיפורים, אקרובטיקה, להטוטנות, קומדיה וקסמים. הג'סטר מתואר גם כשוטה (The Fool), אחד מבין 78 הקלפים בחפיסת טארוט, אשר כשלעצמו דומה לקלף המשחק ג'וקר.

באופן מוזר, ישויות מסוג ג'סטר מופיעות בדרך כלל בחוויית ה-DMT. בסרט 'DMT: מולקולת הרוח', משתמשים רבים דיווחו כי הם נתקלים ב"ליצנים", "ג'סטרים", "ג'וקרים", ו"אימפים" במהלך חוויותיהם עם החומר. דיווחי משתמשים רבים גם מתארים ישויות מסוג זה כ"טריקסטרים". ישויות אלה עוסקות לעיתים קרובות בהופעות ובטריקים מורכבים ומפתיעים. גם הסביבה אותה הם מאכלסים יכולה לשקף את אופיים המשעשע, כאשר משתמשים רבים מוצאים עצמם בממדים מוזרים הדומים לקרקס, קרנבל או קזינו. למעשה, טרנס מק'קנה אמר כי "הארכיטיפ של DMT הוא הקרקס".


שכיחותם של הג'סטרים והטריקיסטים בחוויית ה-DMT היא די מסקרנת. מדוע כל כך הרבה אנשים פוגשים אותם? אני מאמין שרעיונותיו של הפסיכולוג קרל יונג יכולים לשפוך אור על תופעה זו. אני מציע כי ישויות מסוג הג'סטר ב-DMT הן ארכיטיפיות; ביטויים של התת-מודע הקולקטיבי. עם זאת, נקודת מבט יונגיאנית על חוויית ה-DMT עשויה להסביר מדוע ישויות אלה קיימות, אך היא עלולה שלא לפתור את התעלומה מדוע ל-DMT - כחומר ספציפי - יש נטייה להעלות את הישויות הללו לפני השטח, ובאופן כה מוזר ואידיוסינקרטי. כמובן, ארכיטיפים אחרים עשויים להופיע בחוויית ה-DMT, אך כאשר הג'סטרים עושים את הכניסה הראוותנית שלהם, חייבת להיות סיבה שהם עושים זאת.


ההסבר האולטימטיבי להופעתם של ג'סטרים בחוויית ה-DMT אינו ברור לי. עם זאת, אני מציין כי - מכיוון שהם ארכיטפיים במובן מסוים - אנו יכולים ללמוד מהג'סטרים האלה. אנו יכולים להבין את ההיבט הטריקסטרי של עצמנו ולמצוא ערך עצום בכך אם נחפור עמוק מספיק. אז בואו נבדוק את המשמעות של הטריקסטר. אך ראשית, עלינו להאיר את רעיונותיו של יונג על הארכיטיפים כדי שנוכל להבין טוב יותר מהו הטריקסטר.


הארכיטיפים של יונג

ארכיטיפ הוא סמל אוניברסלי, שעליו מבוססים סמלים ספציפיים יותר. שורשה של המילה ארכיטיפ ביוונית עתיקה ומשמעותה באופן גס היא "דפוס מקורי". ארכיטיפים מתפרשים באופן שונה, תלוי בדיסציפלינה עליה מדובר. בפסיכולוגיה מבינים ארכיטיפים כמודלים המצויים בנפש האדם, ואילו, בפילוסופיה ארכיטיפים הם הצורות האידיאליות של אובייקטים ספציפיים יותר. הפילוסוף היווני אפלטון ניסח את הרעיון שיש צורה טהורה ומושלמת (Form) - או ארכיטיפ - שהיא משותפת לאובייקטים רבים במציאות.


חקר הארכיטיפים בפסיכולוגיה התחיל באמת על ידי קרל יונג. בזכות עבודתו של יונג ואלה שהלכו בעקבותיו, כמו המיתולוג המפורסם ג'וזף קמפבל, ברור שארכיטיפים הם מרכיבים חיוניים בפולקלור, מיתוסים, סיפורים וביצירות הספרותיות הנצחיות ביותר בעולם.


יונג מוצב בבבטחה יחד עם זיגמונד פרויד כאחד ההוגים המפורסמים ביותר של המאה ה-20. הוא היה פסיכיאטר יליד שוויץ, שפיתח את מושגי המופנמות והמוחצנות המפורסמת וגם היו לו תחומי עניין מיוחדים מאוד, בעיקר דת, מיתוסים, מיסטיקה ואלכימיה. מבחינת יונג, מקור הארכיטיפים הוא בתת-מודע הקולקטיבי. התת-מודע הקולקטיבי נבדל מהתת-מודע האישי, שהוא אוסף החוויות של כל פרט, שהוא אינו מודע להן. לעומת זאת, התת-מודע הקולקטיבי מכיל את הארכיטיפים המשותפים לכל האנשים. יתר על כן, התת-מודע הקולקטיבי אינו מתפתח אלא הוא דבר שעובר בירושה. לכן כשכל אחד מאיתנו נולד, מוחדרים אלינו דימויים אוניברסליים אלה שאיננו מודעים אליהם באופן מיידי.


פרויד, במובן מסוים, תמך ברעיון של ארכיטיפים, שכן הוא אמר שבתוך מוחו של כל אדם ישנם שרידים ארכאיים - או צורות נפשיות - שלא ניתן להסביר את קיומם על ידי חוויות חייו של אותו פרט מסוים. הצורות מולדות ומשותפות לכולם. לדברי יונג, הארכיטיפים מייצגים מוטיבים חשובים של חוויותינו ככל שאנו מתפתחים לאורך זמן. לכן הם מעוררים תגובה רגשית חזקה וחוזרים במיתוסים מכל רחבי העולם.


יש שפע של 'ארכיטיפים יונגיאניים' ('Jungian archetypes'), כך הם נקראים. נראה שליונג היו כמה ארכיטיפים עיקריים, אותם הוא מתאר בספרו Aion: Researches in the Phenomenology of the Self. הארכיטיפים כוללים את העצמי, שכל אדם יכול לחשוב שזו רק האישיות שלו. עם זאת, מבחינת יונג, העצמי הוא איחוד חייו המודעים והלא מודעים של הפרט. העצמי נוצר באמצעות תהליך הנקרא אינדיבידואליזציה, בו כל היבטי האישיות משולבים לשלם מאוחד. מבחינת יונג, העצמי כארכיטיפ מיוצג בצורה הטובה ביותר על ידי המנדלה. פירוש המילה מנדלה בסנסקריט הוא "מעגל" והם סמלים משמעותיים בטקסים ובמנהגים רוחניים של הינדים ובודהיסטים, כמו מדיטציה. הפסיכולוג דיוויד פונטנה (David Fontana) מעיר בספרו, Meditating with Mandalas, כי אופיה הסמלי של המנדלה יכול להעניק לאדם גישה לרמות עמוקות יותר של התת-מודע שלו, מה שיקל על תהליך האינדיבידואליזציה.

עוד אחד מהארכיטיפים המפורסמים של יונג הוא הצל. הצל מייצג את האינסטינקטים הבסיסיים, הפרימיטיביים ביותר שלנו, ואת דחף החיים והמין. אם הצל שוכן איפושהו במוח, זה היה במערכת הלימבית שלנו, שממלאת תפקיד מרכזי בעיבוד הרגשות. המערכת הלימבית מחוללת רגשות כמו כעס, תאווה, קנאה ופחד. הצל מורכב מרעיונות מודחקים, חולשות, רצונות ואינסטינקטים. הוא ההיבט האפל במוחנו. ככזה, הוא עלול להיות מסוכן - אם אנו מכחישים חלקים מהצל שלנו, כמו חולשות שיש לנו, יונג אמר שאנחנו עשויים להקרין חולשות אלה על אחרים, ולעוות את השקפתנו על עצמנו ועל אחרים. על פי ניתוח החלומות של יונג, הצל מיוצג בדרך כלל על ידי דמויות מפלצתיות, כמו שדים.


האנימה היא דימוי נשי במוח הגברי והאנימוס הוא דימוי גברי במוח הנשי. לדברי יונג, היכולת לשלב את הטבע הנשי והגברי שלנו במקום לתת לאחד מהם לשלוט, מובילה לשלמות. האחרון מהארכיטיפים העיקריים של יונג הוא פרסונה, מונח שנגזר מהמילה הלטינית "מסכה". הפרסונה מייצגת את כל המסכות החברתיות השונות שאנו עוטים. המשמעות היא שפרסונה של כל אדם עשויה לכלול מסכת עבודה, מסכה משפחתית, מסכת חברים, מסכה רומנטית וכו'.


ישנם, כמובן, ארכיטיפים שונים אחרים, חלקם יותר ניתנים לזיהוי ומופיעים רבות בסיפורים ברחבי העולם. בספרו 'Man and His Symbols' עובר יונג על חלק מהם ועל מה הם מייצגים: האב - סמכות, האם - נחמה, הילד - תמימות, הזקן החכם או האישה - הדרכה, הגיבור - מגן, העלמה - תשוקה והטריקסטר - עושה צרות, על האחרון יורחב בהמשך המאמר. אתם מיד יכולים לחשוב על דוגמאות מספרים ומסרטים המכילים ארכיטיפים אלה. יודה ממלחמת הכוכבים כזקן החכם, השטן בבראשית כטריקסטר, רפונזל כעלמה, זאוס כאב, וכן הלאה.


המיתולוג ג'וזף קמפבל, כממשיך המסורת של יונג, התפרסם בכך שהוא התבונן בדתות, במיתוסים, בפולקלור ובסיפורים השונים מרחבי העולם וזיהה את המרכיבים הבסיסיים, האוניברסאליים שלהם. בספרו המשפיע ביותר 'הגיבור בעל אלף הפנים', קמפבל דן במסעו של הגיבור הארכיטיפי. על פי קמפבל, כל אותם סיפורים מפורסמים הקשורים לגיבורים, כמו 'עבודות הפרך של הרקולס' או 'חייו של הבודהה', חולקים מבנה בסיסי. קמפבל כינה מבנה זה 'מסע הגיבור' (monomyth) ובקצרה, הוא כרוך בקריאה להרפתקה, דרך של מבחנים, ברכה (או גילוי), חזרה לעולם הרגיל ולבסוף, יישום הברכה. מבנה זה הוא חכם מכיוון שקמפבל מסוגל ליישם אותו על הסיפורים המפורסמים ביותר בהיסטוריה, כמו

האודיסיאה של הומרוס וחיי ישו כפי שמתוארים בבשורות. גם הטריקסטר מופיע במסעו של הגיבור, מיוצג בדמויות כמו החתול צ'שייר מהרפתקאות אליס בארץ הפלאות, דובי מהארי פוטר, ומרי ופיפין משר הטבעות.

Cheshire Cat From Alice In Wonderland

נראה כי קמפבל מצדיק את טענתו של יונג לפיה ארכיטיפים הם דבר שנוכל להזדהות איתו ואשר מעוררים בנו תגובה רגשית חזקה משום שהם מסמלים את חוויותינו האבולוציוניות. מסע הגיבור מייצג את המאבק הפרימיטיבי של אבותינו בכניסתם לעולם לא מוכר של סכנה, אך התגברות על הסכנה וחזרה לשבט או לקבוצה עם איזו תגלית או אוצר, תועיל לכולם.


רעיון 'מסע הגיבור' של ​​קמפבל השפיע מאוד על עולם הקולנוע - ג'ורג' לוקאס נתן קרדיט לקמפבל על ההשראה שהוא העניק לו בסרטי מלחמת הכוכבים. מפיקי טרילוגיית המטריקס וסרטי דיסני כמו אלאדין, מלך האריות והיפה והחיה הדגישו כי 'הגיבור בעל אלף הפנים' עזר לבנות את עלילות הסרטים הללו. נראה שהספרים והסרטים המצליחים ביותר מחויבים לרבים מהארכיטיפים של יונג ול'מסע הגיבור' של ​​קמפבל, מה שמעיד על קיומם האמיתי ועוצמתם של סמלים אוניברסליים אלה.


ג'סטרים וטריקסטרים במיתולוגיה, תרבות ופסיכולוגיה

ג'יימס הוליס (James Hollis), אנליסט יונגיאני, אומר כי הטריקסטר הוא "האנשה של האוטונומיה של הטבע". הוא מוסיף:

"אנו זוכים לזיהוי זמני של האנרגייה של הטריקסטר כאשר אנו מאנישים אותו כקויטה, שועל, ארנבת, אימפ, שטן, קוקופלי, 'חוק מרפי' וכדומה. אם אנו יכולים לדמיין זאת, נוכל להתחיל ליצור קשר מודע כלשהו אליו. הוא מאד אוטונומי, ככל הנראה משבש את סדר הדברים הצפוי, כאשר הוא פועל באופן לא מודע בחיינו."

הטריקסטרים האלה הם ארכיטפיים משום שהם מופיעים בתרבויות שונות אך באים לידי ביטוי עם הטיה של התרבות המסוימת. למשל, במסורת האינדיאנית, קויטה מוצג כדמות טריקסטרית במיתוסים התרבותיים, ואילו הטריקסטר לוקי - מהמיתולוגיה הנורדית - הוא אל משנה צורה שאוהב מעשי קונדס. בפולקלור האנגלי, פאק, שממלא תפקיד מרכזי ב"חלום ליל קיץ" של שייקספיר, הוא טריקסטר שלובש צורה של פיה. ואז יש לנו את הג'סטר, שבדרך כלל מקביל לטריקסטר. עם זאת, הם שונים לגמרי במהותם.

אם ניקח את ההגדרות הסטנדרטיות של כל אחד מהם, הג'סטר הוא אדם לבוש בלבוש צבעוני וכובע של שוטה ששעשע את חצר המלוכה בימי הביניים - הם התלוצצו, לעגו והתבדחו. הטריקסטר, לעומתו, היא דמות מיתולוגית שהיא קונדסית ושובבה; הם מבצעים טריקים ואחראים על ללמד אחרים באמצעות הונאה. בספרה 'Fools Are Everywhere: The Jester Court Around the World', הסופרת ביאטריס ק. אוטו (Beatrice K. Otto) מציינת:

"ההבחנה בין ג'סטר וטריקסטר נעוצה בעובדה שהטריקסטר היא ישות חופשית לחלוטין, שאינה קשורה לשום גורם סמכותי מסויים. בנוסף - וזה עשוי להיות ההבדל המשמעותי ביותר - הוא בדרך כלל מבחין פחות מהג'סטר בבחירת קורבנות מתיחותיו ושנינותו. ג'סטרים לעיתים מונחים בלעג שלהם באדיבות מסוימת המונעת את התייחסותם לחקלאי זקן וידידותי באותה צורה שיתייחסו לקרדינל רודף בצע או לשופט מושחת, ולעתים קרובות הלעג שלהם נועד להראות עוון מסוג כלשהו. לעומת זאת, הטריקסטר לעתים רחוקות מהסס להונות מישהו בשביל כיף או רווח. הג'סטר בדרך כלל מודע להשפעה שיכולה להיות לו ומשתמש לעתים קרובות בכישרונותיו כדי לעזור לאחרים, לגרום לעליצות, לתת עצות או לנטרל מצב מסוכן. אולי ההבנה האתית הזו, יחד עם יחסו הקרוב למלך, הוא שמבדיל אותו מהטריקסטר חסר הגבולות."

בשיווק משתמשים בארכיטיפים למיתוג מכיוון שהוא מעגן את המותג מול סמל אוניברסלי המוטמע בתוך התת-מודע הקולקטיבי של האנושות. אם כן, אנו יכולים לזהות ולמצוא בקלות הדהוד עם ארכיטיפ זה. זו אחת הסיבות העיקריות שבגללן השיווק מושך את תשומת ליבנו. בהתבסס על הפסיכולוגיה היונגיאנית, משווקים הגדירו 12 ארכיטיפים, אחד מהם הוא הג'סטר, בדרך כלל שם נרדף לטריקסטר. ליצנים, טריקסטרים, קומיקאים, ג'וקרים פרקטיים והשוטה חולקים במשותף סוג מסוים של אנרגיה שובבה. הג'סטר נמצא בבית בעולם של פרדוקסים. הם ממחישים הומור ומשתמשים בו במיומנות עם השפעה עוצמתית, כדי ללמד שיעורים מסוימים ואמיתות חשובות. קומדיה היא המדיום שבאמצעותו ניתן להאיר את המגוחכות והצביעות של העולם. ג'סטרים מקרינים שמחה וכיף באופן מדבק ורוצים להזמין אחרים לעולמם השטותי ולחייהם חסרי הדאגות. בכך הם מאירים מצבים מתוחים ומבהירים את מצב הרוח הזועף של אחרים.


יונג אמר כי הטריקסטר הוא "מבנה נפשי ארכיטיפי קדום ביותר". ב-On the Psychology of the Trickster Figure, יונג מספק תובנה מעניינת, כמו גם ניתוח של ארכיטיפ הטריקסטר. הוא מציין כי דמות הטריקסטר נמצאת בכל המיתוסים בעולם, אם כי הם גם נבדלות מאוד במאפייניהן ובהצגתן. במסורות הסיפורים של אפריקה - ובהמשך בספרות האפריקאית-אמריקאית - הטריקסטר לובש צורה של ארנב, בעוד השועל ממלא את תפקיד הטריקסטר בפולקלור הדוגון, הסקוטי, הבולגרי, הרוסי, הצרפתי והפיני.

פרנצ'ו באלינגר (Franchot Ballinger), לשעבר פרופסור אמריטוס לאנגלית באוניברסיטת סינסינטי, כתב רבות על טריקסטרים אינדיאנים. הוא מדגיש כי "אנו יכולים לראות בטריקסטר האינדיאני פתיחות לרבגוניות החיים ולפרדוקסים, החסרה מאד במסורת המוסרית האירו-אמריקאית המודרנית". במסורת האירופית והאמריקאית של הרומן הפיקרסקי, סיפורים מתארים לעיתים קרובות דמות טריקסטר נוכלת אך חביבה, המכונה פיקארו, המשתמשת בשנינותה, בערמומיותה, בגישתה חסרת הדאגות ובשובבות כדי לחפש חיי הרפתקאות. הפיקארו הוא אנטי-גיבור דמוי ג'סטר.


מכיוון שהטריקסטר חי בעולם הפרדוקסים והוא משנה צורה, אנו יכולים למצוא הנגדה כאשר אנו משווים סיפורים שונים. הטריקסטר עשוי להיות משואה של חוכמה בסיפור אחד ומטופש לחלוטין בסיפור אחר. הוא עשוי להמחיש גבורה בסיפור אחד, אך להתבלט כדמות מרושעת בסיפור הבא. לואיס הייד (Lewis Hyde), ב-Trickster Makes This World, מאיר את הצד השובב והמשבש האוניברסלי של המוח האנושי. יש לנו צד טריקסטרי. בספרו, הייד מציין כי רוח הקויוטה ורוח העורב במיתולוגיות האינדיאניות - שגנבו אש מהאלים (כמו פרומתאוס באגדה היוו