מדוע מופיעים ג'סטרים וטריקסטרים בחוויית DMT?

עודכן ב: 8 דצמ 2020

מאת: Sam Woolfe

מקור: samwoolfe.com


המושג הקרוב ביותר לג'סטר (Jester) בעברית הוא ליצן חצר, אך מושג זה לא לגמרי מדוייק ולכן אעשה שימוש בג'סטר לאורך כל המאמר, כך גם לגבי טריקסטר (Trickster) שעבורו כלל אין מילה בעברית.

ג'סטר הוא בדרן שמלך או אציל היו מעסיקים כדי לבדר אותו ואת אורחיו. ג'סטרים שגשגו בתקופת ימי הביניים ובתקופת הרנסנס. בדרנים נמרצים אלה חבשו כובעים עם זרועות מחודדות ושמוטות, כשעל קצה כל זרוע תלוי פעמון. הם גם לבשו בגדים ססגוניים (התחפושת המסורתית של ג'סטר וארלקינו - טלאים המורכבים ממגוון צבעים עזים, מסודרים באופן איקוני בתבנית שחמט). ג'סטרים היו מיומנים בצורות בידור רבות, כולל שירה, מוסיקה, סיפורים, אקרובטיקה, להטוטנות, קומדיה וקסמים. הג'סטר מתואר גם כשוטה (The Fool), אחד מבין 78 הקלפים בחפיסת טארוט, אשר כשלעצמו דומה לקלף המשחק ג'וקר.

באופן מוזר, ישויות מסוג ג'סטר מופיעות בדרך כלל בחוויית ה-DMT. בסרט 'DMT: מולקולת הרוח', משתמשים רבים דיווחו כי הם נתקלים ב"ליצנים", "ג'סטרים", "ג'וקרים", ו"אימפים" במהלך חוויותיהם עם החומר. דיווחי משתמשים רבים גם מתארים ישויות מסוג זה כ"טריקסטרים". ישויות אלה עוסקות לעיתים קרובות בהופעות ובטריקים מורכבים ומפתיעים. גם הסביבה אותה הם מאכלסים יכולה לשקף את אופיים המשעשע, כאשר משתמשים רבים מוצאים עצמם בממדים מוזרים הדומים לקרקס, קרנבל או קזינו. למעשה, טרנס מק'קנה אמר כי "הארכיטיפ של DMT הוא הקרקס".


שכיחותם של הג'סטרים והטריקיסטים בחוויית ה-DMT היא די מסקרנת. מדוע כל כך הרבה אנשים פוגשים אותם? אני מאמין שרעיונותיו של הפסיכולוג קרל יונג יכולים לשפוך אור על תופעה זו. אני מציע כי ישויות מסוג הג'סטר ב-DMT הן ארכיטיפיות; ביטויים של התת-מודע הקולקטיבי. עם זאת, נקודת מבט יונגיאנית על חוויית ה-DMT עשויה להסביר מדוע ישויות אלה קיימות, אך היא עלולה שלא לפתור את התעלומה מדוע ל-DMT - כחומר ספציפי - יש נטייה להעלות את הישויות הללו לפני השטח, ובאופן כה מוזר ואידיוסינקרטי. כמובן, ארכיטיפים אחרים עשויים להופיע בחוויית ה-DMT, אך כאשר הג'סטרים עושים את הכניסה הראוותנית שלהם, חייבת להיות סיבה שהם עושים זאת.


ההסבר האולטימטיבי להופעתם של ג'סטרים בחוויית ה-DMT אינו ברור לי. עם זאת, אני מציין כי - מכיוון שהם ארכיטפיים במובן מסוים - אנו יכולים ללמוד מהג'סטרים האלה. אנו יכולים להבין את ההיבט הטריקסטרי של עצמנו ולמצוא ערך עצום בכך אם נחפור עמוק מספיק. אז בואו נבדוק את המשמעות של הטריקסטר. אך ראשית, עלינו להאיר את רעיונותיו של יונג על הארכיטיפים כדי שנוכל להבין טוב יותר מהו הטריקסטר.


הארכיטיפים של יונג

ארכיטיפ הוא סמל אוניברסלי, שעליו מבוססים סמלים ספציפיים יותר. שורשה של המילה ארכיטיפ ביוונית עתיקה ומשמעותה באופן גס היא "דפוס מקורי". ארכיטיפים מתפרשים באופן שונה, תלוי בדיסציפלינה עליה מדובר. בפסיכולוגיה מבינים ארכיטיפים כמודלים המצויים בנפש האדם, ואילו, בפילוסופיה ארכיטיפים הם הצורות האידיאליות של אובייקטים ספציפיים יותר. הפילוסוף היווני אפלטון ניסח את הרעיון שיש צורה טהורה ומושלמת (Form) - או ארכיטיפ - שהיא משותפת לאובייקטים רבים במציאות.


חקר הארכיטיפים בפסיכולוגיה התחיל באמת על ידי קרל יונג. בזכות עבודתו של יונג ואלה שהלכו בעקבותיו, כמו המיתולוג המפורסם ג'וזף קמפבל, ברור שארכיטיפים הם מרכיבים חיוניים בפולקלור, מיתוסים, סיפורים וביצירות הספרותיות הנצחיות ביותר בעולם.


יונג מוצב בבבטחה יחד עם זיגמונד פרויד כאחד ההוגים המפורסמים ביותר של המאה ה-20. הוא היה פסיכיאטר יליד שוויץ, שפיתח את מושגי המופנמות והמוחצנות המפורסמת וגם היו לו תחומי עניין מיוחדים מאוד, בעיקר דת, מיתוסים, מיסטיקה ואלכימיה. מבחינת יונג, מקור הארכיטיפים הוא בתת-מודע הקולקטיבי. התת-מודע הקולקטיבי נבדל מהתת-מודע האישי, שהוא אוסף החוויות של כל פרט, שהוא אינו מודע להן. לעומת זאת, התת-מודע הקולקטיבי מכיל את הארכיטיפים המשותפים לכל האנשים. יתר על כן, התת-מודע הקולקטיבי אינו מתפתח אלא הוא דבר שעובר בירושה. לכן כשכל אחד מאיתנו נולד, מוחדרים אלינו דימויים אוניברסליים אלה שאיננו מודעים אליהם באופן מיידי.


פרויד, במובן מסוים, תמך ברעיון של ארכיטיפים, שכן הוא אמר שבתוך מוחו של כל אדם ישנם שרידים ארכאיים - או צורות נפשיות - שלא ניתן להסביר את קיומם על ידי חוויות חייו של אותו פרט מסוים. הצורות מולדות ומשותפות לכולם. לדברי יונג, הארכיטיפים מייצגים מוטיבים חשובים של חוויותינו ככל שאנו מתפתחים לאורך זמן. לכן הם מעוררים תגובה רגשית חזקה וחוזרים במיתוסים מכל רחבי העולם.


יש שפע של 'ארכיטיפים יונגיאניים' ('Jungian archetypes'), כך הם נקראים. נראה שליונג היו כמה ארכיטיפים עיקריים, אותם הוא מתאר בספרו Aion: Researches in the Phenomenology of the Self. הארכיטיפים כוללים את העצמי, שכל אדם יכול לחשוב שזו רק האישיות שלו. עם זאת, מבחינת יונג, העצמי הוא איחוד חייו המודעים והלא מודעים של הפרט. העצמי נוצר באמצעות תהליך הנקרא אינדיבידואליזציה, בו כל היבטי האישיות משולבים לשלם מאוחד. מבחינת יונג, העצמי כארכיטיפ מיוצג בצורה הטובה ביותר על ידי המנדלה. פירוש המילה מנדלה בסנסקריט הוא "מעגל" והם סמלים משמעותיים בטקסים ובמנהגים רוחניים של הינדים ובודהיסטים, כמו מדיטציה. הפסיכולוג דיוויד פונטנה (David Fontana) מעיר בספרו, Meditating with Mandalas, כי אופיה הסמלי של המנדלה יכול להעניק לאדם גישה לרמות עמוקות יותר של התת-מודע שלו, מה שיקל על תהליך האינדיבידואליזציה.

עוד אחד מהארכיטיפים המפורסמים של יונג הוא הצל. הצל מייצג את האינסטינקטים הבסיסיים, הפרימיטיביים ביותר שלנו, ואת דחף החיים והמין. אם הצל שוכן איפושהו במוח, זה היה במערכת הלימבית שלנו, שממלאת תפקיד מרכזי בעיבוד הרגשות. המערכת הלימבית מחוללת רגשות כמו כעס, תאווה, קנאה ופחד. הצל מורכב מרעיונות מודחקים, חולשות, רצונות ואינסטינקטים. הוא ההיבט האפל במוחנו. ככזה, הוא עלול להיות מסוכן - אם אנו מכחישים חלקים מהצל שלנו, כמו חולשות שיש לנו, יונג אמר שאנחנו עשויים להקרין חולשות אלה על אחרים, ולעוות את השקפתנו על עצמנו ועל אחרים. על פי ניתוח החלומות של יונג, הצל מיוצג בדרך כלל על ידי דמויות מפלצתיות, כמו שדים.


האנימה היא דימוי נשי במוח הגברי והאנימוס הוא דימוי גברי במוח הנשי. לדברי יונג, היכולת לשלב את הטבע הנשי והגברי שלנו במקום לתת לאחד מהם לשלוט, מובילה לשלמות. האחרון מהארכיטיפים העיקריים של יונג הוא פרסונה, מונח שנגזר מהמילה הלטינית "מסכה". הפרסונה מייצגת את כל המסכות החברתיות השונות שאנו עוטים. המשמעות היא שפרסונה של כל אדם עשויה לכלול מסכת עבודה, מסכה משפחתית, מסכת חברים, מסכה רומנטית וכו'.


ישנם, כמובן, ארכיטיפים שונים אחרים, חלקם יותר ניתנים לזיהוי ומופיעים רבות בסיפורים ברחבי העולם. בספרו 'Man and His Symbols' עובר יונג על חלק מהם ועל מה הם מייצגים: האב - סמכות, האם - נחמה, הילד - תמימות, הזקן החכם או האישה - הדרכה, הגיבור - מגן, העלמה - תשוקה והטריקסטר - עושה צרות, על האחרון יורחב בהמשך המאמר. אתם מיד יכולים לחשוב על דוגמאות מספרים ומסרטים המכילים ארכיטיפים אלה. יודה ממלחמת הכוכבים כזקן החכם, השטן בבראשית כטריקסטר, רפונזל כעלמה, זאוס כאב, וכן הלאה.


המיתולוג ג'וזף קמפבל, כממשיך המסורת של יונג, התפרסם בכך שהוא התבונן בדתות, במיתוסים, בפולקלור ובסיפורים השונים מרחבי העולם וזיהה את המרכיבים הבסיסיים, האוניברסאליים שלהם. בספרו המשפיע ביותר 'הגיבור בעל אלף הפנים', קמפבל דן במסעו של הגיבור הארכיטיפי. על פי קמפבל, כל אותם סיפורים מפורסמים הקשורים לגיבורים, כמו 'עבודות הפרך של הרקולס' או 'חייו של הבודהה', חולקים מבנה בסיסי. קמפבל כינה מבנה זה 'מסע הגיבור' (monomyth) ובקצרה, הוא כרוך בקריאה להרפתקה, דרך של מבחנים, ברכה (או גילוי), חזרה לעולם הרגיל ולבסוף, יישום הברכה. מבנה זה הוא חכם מכיוון שקמפבל מסוגל ליישם אותו על הסיפורים המפורסמים ביותר בהיסטוריה, כמו

האודיסיאה של הומרוס וחיי ישו כפי שמתוארים בבשורות. גם הטריקסטר מופיע במסעו של הגיבור, מיוצג בדמויות כמו החתול צ'שייר מהרפתקאות אליס בארץ הפלאות, דובי מהארי פוטר, ומרי ופיפין משר הטבעות.

נראה כי קמפבל מצדיק את טענתו של יונג לפיה ארכיטיפים הם דבר שנוכל להזדהות איתו ואשר מעוררים בנו תגובה רגשית חזקה משום שהם מסמלים את חוויותינו האבולוציוניות. מסע הגיבור מייצג את המאבק הפרימיטיבי של אבותינו בכניסתם לעולם לא מוכר של סכנה, אך התגברות על הסכנה וחזרה לשבט או לקבוצה עם איזו תגלית או אוצר, תועיל לכולם.


רעיון 'מסע הגיבור' של ​​קמפבל השפיע מאוד על עולם הקולנוע - ג'ורג' לוקאס נתן קרדיט לקמפבל על ההשראה שהוא העניק לו בסרטי מלחמת הכוכבים. מפיקי טרילוגיית המטריקס וסרטי דיסני כמו אלאדין, מלך האריות והיפה והחיה הדגישו כי 'הגיבור בעל אלף הפנים' עזר לבנות את עלילות הסרטים הללו. נראה שהספרים והסרטים המצליחים ביותר מחויבים לרבים מהארכיטיפים של יונג ול'מסע הגיבור' של ​​קמפבל, מה שמעיד על קיומם האמיתי ועוצמתם של סמלים אוניברסליים אלה.


ג'סטרים וטריקסטרים במיתולוגיה, תרבות ופסיכולוגיה

ג'יימס הוליס (James Hollis), אנליסט יונגיאני, אומר כי הטריקסטר הוא "האנשה של האוטונומיה של הטבע". הוא מוסיף:

"אנו זוכים לזיהוי זמני של האנרגייה של הטריקסטר כאשר אנו מאנישים אותו כקויטה, שועל, ארנבת, אימפ, שטן, קוקופלי, 'חוק מרפי' וכדומה. אם אנו יכולים לדמיין זאת, נוכל להתחיל ליצור קשר מודע כלשהו אליו. הוא מאד אוטונומי, ככל הנראה משבש את סדר הדברים הצפוי, כאשר הוא פועל באופן לא מודע בחיינו."

הטריקסטרים האלה הם ארכיטפיים משום שהם מופיעים בתרבויות שונות אך באים לידי ביטוי עם הטיה של התרבות המסוימת. למשל, במסורת האינדיאנית, קויטה מוצג כדמות טריקסטרית במיתוסים התרבותיים, ואילו הטריקסטר לוקי - מהמיתולוגיה הנורדית - הוא אל משנה צורה שאוהב מעשי קונדס. בפולקלור האנגלי, פאק, שממלא תפקיד מרכזי ב"חלום ליל קיץ" של שייקספיר, הוא טריקסטר שלובש צורה של פיה. ואז יש לנו את הג'סטר, שבדרך כלל מקביל לטריקסטר. עם זאת, הם שונים לגמרי במהותם.

אם ניקח את ההגדרות הסטנדרטיות של כל אחד מהם, הג'סטר הוא אדם לבוש בלבוש צבעוני וכובע של שוטה ששעשע את חצר המלוכה בימי הביניים - הם התלוצצו, לעגו והתבדחו. הטריקסטר, לעומתו, היא דמות מיתולוגית שהיא קונדסית ושובבה; הם מבצעים טריקים ואחראים על ללמד אחרים באמצעות הונאה. בספרה 'Fools Are Everywhere: The Jester Court Around the World', הסופרת ביאטריס ק. אוטו (Beatrice K. Otto) מציינת:

"ההבחנה בין ג'סטר וטריקסטר נעוצה בעובדה שהטריקסטר היא ישות חופשית לחלוטין, שאינה קשורה לשום גורם סמכותי מסויים. בנוסף - וזה עשוי להיות ההבדל המשמעותי ביותר - הוא בדרך כלל מבחין פחות מהג'סטר בבחירת קורבנות מתיחותיו ושנינותו. ג'סטרים לעיתים מונחים בלעג שלהם באדיבות מסוימת המונעת את התייחסותם לחקלאי זקן וידידותי באותה צורה שיתייחסו לקרדינל רודף בצע או לשופט מושחת, ולעתים קרובות הלעג שלהם נועד להראות עוון מסוג כלשהו. לעומת זאת, הטריקסטר לעתים רחוקות מהסס להונות מישהו בשביל כיף או רווח. הג'סטר בדרך כלל מודע להשפעה שיכולה להיות לו ומשתמש לעתים קרובות בכישרונותיו כדי לעזור לאחרים, לגרום לעליצות, לתת עצות או לנטרל מצב מסוכן. אולי ההבנה האתית הזו, יחד עם יחסו הקרוב למלך, הוא שמבדיל אותו מהטריקסטר חסר הגבולות."

בשיווק משתמשים בארכיטיפים למיתוג מכיוון שהוא מעגן את המותג מול סמל אוניברסלי המוטמע בתוך התת-מודע הקולקטיבי של האנושות. אם כן, אנו יכולים לזהות ולמצוא בקלות הדהוד עם ארכיטיפ זה. זו אחת הסיבות העיקריות שבגללן השיווק מושך את תשומת ליבנו. בהתבסס על הפסיכולוגיה היונגיאנית, משווקים הגדירו 12 ארכיטיפים, אחד מהם הוא הג'סטר, בדרך כלל שם נרדף לטריקסטר. ליצנים, טריקסטרים, קומיקאים, ג'וקרים פרקטיים והשוטה חולקים במשותף סוג מסוים של אנרגיה שובבה. הג'סטר נמצא בבית בעולם של פרדוקסים. הם ממחישים הומור ומשתמשים בו במיומנות עם השפעה עוצמתית, כדי ללמד שיעורים מסוימים ואמיתות חשובות. קומדיה היא המדיום שבאמצעותו ניתן להאיר את המגוחכות והצביעות של העולם. ג'סטרים מקרינים שמחה וכיף באופן מדבק ורוצים להזמין אחרים לעולמם השטותי ולחייהם חסרי הדאגות. בכך הם מאירים מצבים מתוחים ומבהירים את מצב הרוח הזועף של אחרים.


יונג אמר כי הטריקסטר הוא "מבנה נפשי ארכיטיפי קדום ביותר". ב-On the Psychology of the Trickster Figure, יונג מספק תובנה מעניינת, כמו גם ניתוח של ארכיטיפ הטריקסטר. הוא מציין כי דמות הטריקסטר נמצאת בכל המיתוסים בעולם, אם כי הם גם נבדלות מאוד במאפייניהן ובהצגתן. במסורות הסיפורים של אפריקה - ובהמשך בספרות האפריקאית-אמריקאית - הטריקסטר לובש צורה של ארנב, בעוד השועל ממלא את תפקיד הטריקסטר בפולקלור הדוגון, הסקוטי, הבולגרי, הרוסי, הצרפתי והפיני.

פרנצ'ו באלינגר (Franchot Ballinger), לשעבר פרופסור אמריטוס לאנגלית באוניברסיטת סינסינטי, כתב רבות על טריקסטרים אינדיאנים. הוא מדגיש כי "אנו יכולים לראות בטריקסטר האינדיאני פתיחות לרבגוניות החיים ולפרדוקסים, החסרה מאד במסורת המוסרית האירו-אמריקאית המודרנית". במסורת האירופית והאמריקאית של הרומן הפיקרסקי, סיפורים מתארים לעיתים קרובות דמות טריקסטר נוכלת אך חביבה, המכונה פיקארו, המשתמשת בשנינותה, בערמומיותה, בגישתה חסרת הדאגות ובשובבות כדי לחפש חיי הרפתקאות. הפיקארו הוא אנטי-גיבור דמוי ג'סטר.


מכיוון שהטריקסטר חי בעולם הפרדוקסים והוא משנה צורה, אנו יכולים למצוא הנגדה כאשר אנו משווים סיפורים שונים. הטריקסטר עשוי להיות משואה של חוכמה בסיפור אחד ומטופש לחלוטין בסיפור אחר. הוא עשוי להמחיש גבורה בסיפור אחד, אך להתבלט כדמות מרושעת בסיפור הבא. לואיס הייד (Lewis Hyde), ב-Trickster Makes This World, מאיר את הצד השובב והמשבש האוניברסלי של המוח האנושי. יש לנו צד טריקסטרי. בספרו, הייד מציין כי רוח הקויוטה ורוח העורב במיתולוגיות האינדיאניות - שגנבו אש מהאלים (כמו פרומתאוס באגדה היוונית הקדומה) - נתפסות כמו בדחנים ותעלולנים. הוא גם מדגיש את התפקיד המרכזי והחכם של הקויוטה - במיתוסי הבריאה האינדיאנים, הקויוטה לימד את בני האדם כיצד לתפוס דגים.


הקויוטה כטריקסטר במסורת האינדיאנית מחזיק בכוח רב. על פי המסורת של אנשי העורב - קבוצה ילידית אינדיאנית - איש הקויטה הזקן מחקה את הבורא, יוצר אנשים מבוץ. אנשי הצ'לאן מספרים סיפור דומה: לקויוטה יכולות דומות לשל הבורא. במכתב לקומיקאי ג'ורג' קרלין כתב בירד גיבנס - פרופסור לאנגלית באוניברסיטת ארקנסו בליטל רוק - על המשמעות של הטריקסטר במיתוסים הילידיים:

"מסורות ילידיות רבות החזיקו ליצנים וטריקסטרים כחיוניים לכל קשר עם הקדושה. אנשים לא יכלו להתפלל עד שהם צחקו, כי הצחוק פותח ומשחרר מדעות קדומות נוקשות. בני אדם נאלצו להחזיק טריקסטרים בטקסים הקדושים ביותר שמא הם ישכחו שהקדושה באה דרך כעס, שינוי, הפתעה. הטריקסטר ברוב מסורות הילידים חיוני ליצירה, ללידה."

את הטריקסטר כיוצר מדגים עורב במיתולוגיה האינואיטית. עבור האינואיטים באלסקה ובאזור הארקטי המערבי, עורב הוא בורא העולם, האור, האדם ובעלי החיים, אך הוא גם אל טריקסטר, גיבור, ומשנה צורה (בסיפורי האינואיטים הוא יכול ללבוש גם צורת ציפור וגם צורת בן אנוש).


ליצנים מרפאים אנשים באמצעות צחוק, על פי מסורת הפואבלו. ב-'On the Psychology of the Trickster Figure', אומר יונג:

"ניתן למצוא שילוב מוזר של מוטיבים טריקסטרים טיפוסיים בדמותו האלכימית של מרקוריוס; למשל, חיבתו לבדיחות ערמומיות ומתיחות זדוניות, כוחו כמשנה צורה, טבעו הכפול, חצי בעל חיים, חצי אלוהי."

בתרבויות רבות, ג'סטרים - כפרפורמרים קומיים - הם טריקסטר טיפוסי הקשור קשר הדוק עם הג'סטר. כמו הג'סטרים, הם משרתים תפקיד דומה וחשוב. אינדיאני מההופי מסביר כי: "ליצנים מייצגים אותנו במעשים הרעים שלנו... הליצנים מראים את החיים כפי שהם לא צריכים להיות... הליצנים מראים, מחקים את "אי-המוסריות הנסתרת" ומביאים אותה לפני השטח כדי שנוכל לראות איפה טעינו .. הליצנים מראים מה המהות של המוסר." אוטו אומר כי הדבר מצביע על "צורך אנושי קדום ומושרש בליצנים".

ג'סטרים נמצאים בכל מקום, כמו גם הליצנים - הם נמצאים בשבטים ובתרבויות הילידים בכל רחבי העולם. ליצנים ממלאים לעתים קרובות תפקיד מפתח בטקסים, תוך אימוץ אותו אישור שיש לג'סטר לעסוק בביקורת קומית ובסאטירה חברתית. באופן מעניין, יכולה להיות התאמה בין הלבוש של הג'סטר ושל הליצן, למרות שהתרבויות המסוימות שמקיימות את הטריקסטרים הללו מופרדות במרחק ובזמן, ולכן חסינות מהשפעה זו על זו. נראה כי זה מרמז על נטייה אנושית מוזרה 'לצבוע' את הטריקסטר בצורה מסוימת. כאמור, בהודו, ליצן הכפר (קומאלי) עוטה כיפה חרוטית ועונד פעמונים קטנים על רגליו. הקומאלי מדלג, רוקד, צוחק, שר שירים ומתגרה.


ליצני פואבלו, הידועים גם בשם ליצנים קדושים, הם הטריקסטרים של אנשי הפואבלו של ניו מקסיקו. ידועים כקושארה ("יצרני התענוגות") במסורות השבטיות, החובה העיקרית של הליצנים הללו היא לגרום לאנשים להתמוגג. הם שנונים ועושים מאמצים להצביע על טבעם המגוחך של מצבים שונים. בנוסף להגברת רגשות השמחה במהלך אירועים חגיגיים, יש לליצן הקדוש גם צד מרושע, בדומה לטריקסטרים רבים אחרים. אחרי הכל, לעג יכול לגרום לנו לצחוק, כמו גם להרתע באי נוחות אם זה מכוון לחסרונות שלנו. גופם של הקושארה צבוע בפסים והם חובשים כובעים מחודדים, כמו הג'סטרים.


החברה המודרנית קצת שכחה שג'סטרים, ליצנים ומוקיונים לא שם רק כדי לשעשע אותנו. בסיפורים ובאגדות מסורתיות הם פועלים כרוחניים ומדריכים ומנטורים עבור הצעירים; הם מנחמים את האבלים ואת העשוקים. עצתם מבוקשת ומתקבלת כמקודשת. למרות שהיו חזקים יותר מהמאסטר, הם היו במקום נמוך יותר מהמשרת שהיה במקום הנמוך ביותר - אכן דיכוטומיה מוזרה.


מצד שני, החברה המודרנית מכבדת ללא הרף את תפקיד הטריקסטר. אי אפשר להמעיט בחשיבותם של הג'סטרים והטריקסטרים. זו הסיבה שאיננו יכולים שלא לבטא אותם ללא הרף. הם צצים בסרטים מודרניים, כפי שמפרטת הלנה בסיל-מורוזוב (Helena Bassil-Morozow) בספרה 'Trickster in Contemporary Film', עם שחקנים טריקסטרים הכוללים אנשים כמו ג'ים קארי (למשל בתפקידו בהמסכה) וסשה ברון-כהן (המגלם את גונזו-טריקסטר בוראט).


בסיל-מורוזוב מתעקשת שלא נזלזל בתפקיד הרציני של טריקסטרים בסרטים. אנחנו לא יכולים פשוט לצחוק עליהם, להרגיש זעם כלפיהם ואז להמשיך הלאה. מה שהם עושים זה להזמין את הקהל להטיל ספק בסדר הדברים בחברה ומציגים תמונה של כיצד עשוי להיראות שינוי. המחברת כותבת כי "חציית הגבול", במונחים נרטיביים, הוא הטריגר, תחילתו של הקונפליקט. "הטריקסטר מראה לנו מה אנחנו יכולים להשיג אם גם אנחנו נהיה מוכנים לצאת מחוץ למבנים החברתיים, התרבותיים והאישיים שפועלים כגבולות, מכשולים לאינדיבידואליזציה. בסיל-מורוזוב אומרת כי:

"...הרמת קולך... נגד "כוחות עליונים" עלולה להיות מסוכנת... מסלול הלימוד רצוף בטעויות. רק שוטים מוכנים לעזוב את הבטחון של הרחם / האם / הטבע / הכפר / גן העדן, ו"יוצאים לחפש את מזלם."

ישויות הג'סטרים והטריקסטרים של חווית ה-DMT

ישות DMT יכולה להיות הטריקסטר האופייני שלך - ליצן, אימפ, פיה, ג'סטר, ארלקינו וכן הלאה, הן יכולות ללבוש גם צורות שונות - חייזר, ילד, בעל חיים, מלאך, אל או אלה, אך להראות באופן מוזר, אידיוסינקרטי, ובלתי מובן, כטבעו של DMT. הן יכולות להיות שילוב של צורות, ישויות מיתיות אחרות, מורכבות מקונספטים מופשטים (כגון אהבה והבנה), או טירוף גיאומטרי ופרקטלי טהור. עם זאת, כל סוגי הישויות האחרות הללו עדיין יכולות להתאפיין, להיות מוטמעות עם, ולהביע את ארכיטיפ הטריקסטר.


הייד מתאר את ארכיטיפ הטריקסטר כ"חוצה גבול". הם אוהבים לשבור כללים חברתיים ופיזיים. הסופר פול מאטיק (Paul Mattick) חוזר על נקודה זו ומציין כי הטריקסטרים "מפרים עקרונות של סדר חברתי וטבעי, משבשים בשובבות את החיים הרגילים ואז מקימים אותם מחדש על בסיס חדש." וזה בדיוק מה שהג'סטרים והישויות הטריקסטריות בעולם ה-DMT אוהבים לעשות. הם מפרים את הכללים, באופן מבלבל לחלוטין. הם יתפרקו, יבנו, יתבטאו, יזוזו ויבצעו טריקים שכאילו מכופפים את כל התפישות של סיבתיות, נורמליות והגיון. ישויות אלה יזרקו כלאחר יד את כל נקודות ההתייחסות והתפיסות המוקדמות שלכם מהחלון. להפר את חוקי הפיזיקה ולשחק משחקים עם המציאות, זה מה שהם עושים הכי טוב.


כמקרה נוסף לכך, הליצן או 'מנהל הריקוד' בשבט האינדיאני טובאטולבאל (Tübatulabal) מקליפורניה, משתתף בטקסים שבהם רוקדים לאחור ומסתובבים ומדברים כמשוגעים. כאן אנו מוצאים הקבלה נוספת לשפה המוזרה ולתנועות המפתיעות של ישויות הטריקסטר של ה-DMT. בחלקים מסוימים של העולם, הטריקסטר מקבל יכולות על-אנושיות, תוך שימוש בקסם ויכולות שינוי צורה, כמו גם מופיע כדמויות אלוהיות. באופן דומה, ישויות הטריקסטר של ה-DMT לעתים קרובות משנות צורה ומבצעות טריקים וקסמים מפתים, באופן מבלבל. גם הן עשויות ללבוש צורה של אלוהויות (למשל של המאיה, מצריות, והינדיות) אך עם זאת לשמור על מהות טבעם הטריקסטרי.

הטריקסטר מרקוריוס הוא אל המסחר, המסרים, התקשורת והתחבולות. שמו קשור למילה הלטינית merx, ממנה אנו באות המילים באנגלית merchandise, merchant, commerce. היא עשויה להתאים גם למילה הלטינית mercari (לסחור). מעניין לציין כי הטריקסטרים של עולם ה-DMT יכולים להתנהג כמו סוחרים נלהבים, כשהם דוחפים את המתנות והמוצרים המוזרים והמדהימים שלהם, כמו מוכר היפראקטיבי בשוק סואן במרוקו או בהודו.


מק'קנה מתאר את ישויות ה-DMT במילה אחת כ-"זאני" ("Zany"), שפירושה משעשע באופן בלתי שגרתי ואידיוסינקרטי. המילה Zany נגזרת מ-Zanni, דמות בקומדיה דל'ארטה, צורה מוקדמת של תיאטרון מקצועי שמקורה באיטליה במאה ה-14. הצגות תיאטרון מסוג זה הציגו דמויות עוטות מסכה והיו צורת בידור פופולרית מהמאה ה-16 עד המאה ה-18. זאני, משרת חכם וטריקסטר, הוא אחד מסוגי הדמויות. ארלקינו הוא הידוע ביותר מבין דמויות הזאני או המשרתים הקומיים בקומדיה דל'ארטה.


אחת התכונות המרשימות והבולטות ביותר של הארלקינו היא הקלילות הפיזית והזריזות שלו. הוא היה מבצע כל מיני סוגי אקרובטיקה, כמו היפוכים, סלטות וגלגלונים. הארלקינו תמיד בתנועה. וכאן אנו מוצאים הקבלה מוזרה נוספת עם ישויות הטריקסטרים בחוויית ה-DMT, מכיוון שהן מתנהגות בצורה דומה, למעט זה שרמת האקרובטיקה שלהן והמחוות דמויות הארלקינו מועצמות מעבר לתפיסה. הארלקינו היא אחת הדמויות עוטות המסכה שבה תיתקלו בקרנבל של ונציה, שנאמר שמקורו בשנת 1162. במסורת איטלקית ישנה זו, אנו יכולים למצוא מסכות ותלבושות רבות אחרות הנושאות דמיון רב לישויות הג'סטרים והטריקסטרים של חווית ה-DMT והצורות המעטרות אותן.


קרנבלים כשלעצמם קיימים תקופה ארוכה (מאז ימי הביניים) ומתקיימים בכל רחבי העולם. באופן מסורתי הם מקדימים את התענית בלוח השנה הנוצרי, ומספקים זמן להוללות, פינוקים, סעודות וחגיגות, לפני תקופת הצום והקפדנות הרוחנית המאפיינת את התענית. הקרנבל מאופיין באווירת מסיבה, הכוללת סוגים שונים של בידור ומצעדים, תוך שילוב אלמנטים של קרקס. כמו בקרנבל ונציה, שם אנשים לובשים תחפושות ומסכות מורכבות. יש היפוך כללי של נורמות וכללים יומיומיים, דבר שהוא מרכזי ברוחו של הטריקסטר.


נראה שהשגשוג והאוניברסליות של הקרנבל מצביעים על חלק מהותי של הטבע האנושי, על הצד הצוהל, הפרוע והחגיגי שלנו. ההיבט דמויי הג'סטר של עצמנו, ארכיטיפ הטריקסטר השוכן עמוק בתוכנו, מוצא את ביתו בביטוי של הקרנבל. עם זאת, על אף שהנטיות הטבעיות שלנו עשויות לעזור להסביר מדוע בדרך כלל מדווחים על מוטיבים של קרנבל, קרקס, ג'סטר וטריקסטר בחוויית ה-DMT, זו עדיין תעלומה מוחלטת מדוע המוטיבים הללו מושרשים כל כך עמוק בפסיכולוגיה האנושית, ומדוע DMT כחומר, כל כך יעיל בהעלאת הנושאים הללו לפני השטח, במיוחד באופן המוזר שהוא עושה זאת. ניתוח יונגיאני של חווית ה-DMT יכול לקחת אותנו רק עד פה, אך עדיין יכול לספק כמה תובנות מרתקות.


משתמשים רבים דיווחו על חוויות DMT שליליות הקשורות לג'סטרים וטריקסטרים, וזה יכול להיות קשור להיבטים האפלים או המוצלים של המשתמש. אם הג'סטר הוא השתקפות חלקית או ייצוג של מי שאנחנו, אזי חווית DMT שלילית - שבה הג'סטרים המרושעים לועגים לך ומתעסקים איתך - עשויה להצביע על משהו לא נוח בעצמך שיש לטפל בו. לדוגמא, האמת הלא נוחה עשויה להיות קשורה בחוסר שליטה עצמית בחייך, שהובילה לתוצאות שליליות. באופן דומה, לג'סטר עצמו צורה אפלה ומוצלת יותר, מה שגורם לו לנטייה תמידית לשכרות, שימוש בסמים או סטיות - למעשה, כל תכונה שלילית שנגרמת על ידי אובדן שליטה בדחפים. הרצון של הג'סטר (כך, הרצון שלנו) לשמחה ברגע הנוכחי יכול להיות מועיל או מזיק, תלוי כיצד רותמים אותו.


המסר המועבר במהלך חוויות מאתגרות אלו לעיתים קרובות אינו מוחשי, אך לאחר תקופת התבוננות פנימית ניתן לחשוף את המשמעות ולעשות לה אינטגרציה. עליכם לשים לב היטב לג'סטרים ולליצנים המרושעים של חווית ה-DMT, במקום להתכווץ מפחד מפניהם. הם עשויים להופיע כי הסתתרתם מהיבטים שליליים מסוימים בעצמכם. עם זאת, הג'סטר לא משאיר אבן לא הפוכה ועשוי ללעוג לכם באופן די מטריד בכדי ללמד אתכם שיעור חשוב.


הערכה של ארכיטיפים יונגיאניים

יש כמה קשיים רעיוניים בארכיטיפים היונגיאניים. יונג הדגיש כי דמויות ארכיטיפיות, כמו הטריקסטר, אינן ארכיטיפים כשלעצמן אלא תמונות ארכיטיפיות שהתגבשו מתוך ארכיטיפים. בספרו 'Man and His Symbols: Approaching the Unconscious' כותב יונג כי "דימויים מיתולוגיים מוגדרים של מוטיבים... אינם אלא ייצוגים מודעים; זה יהיה אבסורדי להניח שניתן לרשת ייצוגים משתנים כאלה." מקורן של דמויות אלה במקורות עמוקים, אינסטינקטיבים, 'השרידים הארכאיים', שאותם כינה יונג 'ארכיטיפים' או 'דימויים קדומים'. בעיה אחת היא שיונג לא הגדיר את הקשר המדויק בין תמונה לארכיטיפ שלה. אם הטריקסטר אינו ארכיטיפ כשלעצמו, אז מהו הארכיטיפ ממנו הוא נובע?


על מנת לסייע בפתרון הבעיה, האנליטיקאי היונגיאני אנתוני סטיבנס (Anthony Stevens) מסביר כי הארכיטיפ כשלעצמו הוא גם נטייה מולדת ליצור תמונה (כלומר הטריקסטר) וגם משהו עמוק בתוכנו שמכין אותנו לקראת - ומאפשר לנו להגיב כראוי - התמונה הזו. בעיקרו של דבר, אנו מזהים טריקסטר כשאנחנו רואים אחד כזה. נראה כי הפחד הנפוץ שלנו מנחשים ועכבישים, כולל בקרב תושבים עירוניים, מספק ראיות תומכות לקיומם של תכנים נפשיים תורשתיים. ונוכל להציע הסבר אבולוציוני לתופעה זו. פוביות נחש ועכביש הגיוניות מכיוון שהן סייעו לאבות אבותינו הקדומים בהישרדותם בכך שהיו בהם הפחדים הללו והם העבירו אותם לצאצאיהם כתוצאה מכך. אבל נוכל לשאול, מה היתרון האבולוציוני של ארכיטיפ שמטפח את הטריקסטר - או כל דמות ארכיטיפית אחרת לצורך העניין?


ובכן, כדי להציע נקודת מבט אחת, חוקרים שונים הציעו כי הומור וצחוק התפתחו, לא כתוצר לוואי מקרי של משהו מועיל אחר אלא כתכונה מובהקת של הפסיכולוגיה האנושית המסייעת להישרדותנו. כשאינדיאנים מפואבלו טוענים כי הומור וצחוק מרפאים, יש בסיס מדעי חזק לטענה זו. לדוגמא, ד"ר לי ברק (Dr Lee Berk) ועמיתיו בשנות ה-80 גילו כי צחוק עוזר למוח לווסת את הורמוני הסטרס קורטיזול ואדרנלין. הם גילו גם קשר בין צחוק לייצור נוגדנים ואנדורפינים, משככי הכאבים הטבעיים של המוח. אנו יודעים גם שרמות הדופמין, 'הורמון התגמול', עולות במהלך צחוק.


מחקרים על צחוק מצביעים על כך שצחוק הוא תגמול מהנה. ומדענים אבולוציוניים טוענים כי הומור וצחוק הם תגמול על היכולת לזהות דפוס. דפוס זה יכול להיות בצורה של הומור "כמה זה נכון", הדמיון בין הסיפור של הקומיקאי לדימוי הנפשי במוחו של המאזין, ההבדל בין הציפיות למציאות, או צורה כלשהי של היפוך (כפי שמושג בסרקזם). סופר המדע הבריטי אלסטייר קלארק (Alastair Clarke) הציע בספרו 'The Faculty of Adaptability' תיאוריה אבולוציונית של צחוק, המכונה 'תיאוריית זהוי תבניות'. כשהוא מדבר על התיאוריה, קלארק קובע:

"למעשה, זה מסביר שהומור מתרחש כאשר המוח מזהה דפוס שמפתיע אותו, וכי זיהוי מסוג זה מתוגמל בחוויית התגובה ההומוריסטית, אלמנט שמתבטא כצחוק."

הוא מוסיף:

"היכולת לזהות דפוסים באופן מיידי ולא מודע הוכחה ככלי נשק בסיסי בארסנל הקוגניטיבי של בני האדם. התגמול ההומוריסטי עודד את התפתחותן של יכולות מסוג זה, מה שהוביל ליכולות תפיסתיות ואינטלקטואליות ייחודיות למין שלנו".

רעיונות אבולוציוניים אלה, לפחות, מספקים חומר למחשבה לגבי היתרונות המשמעותיים שהטריקסטרים יכולים להעניק. עם זאת, אם נחזור לפסיכולוגיה היונגיאנית, יש לציין כי תפיסתו של יונג על ארכיטיפים זכתה לביקורת רבה. ראשית, מבקרים רבים טענו כי יונג, בניסוחו ובהסבריו על הארכיטיפים שלו, אשם במהותנות מיסטית או מטאפיזית. מהותנות היא הרעיון שלדברים יש מהות, תכונה משותפת בין דברים שתוחמים אותם כשייכים לקטגוריה מסוימת (למשל שולחן, עץ, אדם וכו'). מבחינה ערכית, מהותנות עשויה להיראות לא שנויה במחלוקת. עם זאת, בדיון על ארכיטיפים היא גורמת לקשיים שונים.


למרות שאנו חושבים שנוכל להבחין בטבעו המהותי של הטריקסטר, למשל, ארכיטיפ זה - וארכיטיפים בכלל - מוגדר במעורפל. כפי שהדיון לעיל מדגיש, הטריקסטר מתאר את עצמו בצורה רחבה ורבת פנים. עצם העובדה שאנו משתמשים במונח 'טריקסטר' אינה תומכת בעצמה במהותנות - זה יכול פשוט להיות סימן המסייע לנו לקבץ תמונות ארכיטיפיות דומות, במקום לציין מאפיין מהותי אחד המשותף להן. ואם לא ניתן להכליל או לציין כראוי ארכיטיפים, הרי שהם חומקים ממחקר קפדני וניתוח שיטתי.

יתר על כן, עם ארכיטיפים השוכנים במעין עולם מיסטי או מטאפיזי, כיצד ניתן להוכיח את קיומם? באילו שיטות מדעיות נוכל לאתר את הטריקסטר? אנליסטים ומיתולוגים יונגיאניים יכולים להצביע על מגוון הטריקסטרים ברחבי העולם. עם זאת, ניתוח תרבותי זה אינו שופך אור על הסיבה האבולוציונית שקיימים ארכיטיפים - נצטרך לשער יותר, כפי שעשיתי בעבר, כי טריקסטרים קשורים בדרך כלשהי להתפתחות ההומור והצחוק. כמו כן, אם עלינו לקחת בחשבון לפחות גרסה כלשהי לתפיסה הפיזיקליסטית או המטריאליסטית של המוח האנושי, האם ניתן יהיה לסמן את אזורי המוח או את התהליכים המולידים את ארכיטיפ הטריקסטר? יכול מאד להיות שזה אפשרי. עם זאת, חלק ממבקרי התיאוריה הארכיטיפית מדגישים כי היא אינה ניתנת להפרכה מבחינה מדעית, כלומר אין אפשרות להוכיחה כשגויה. הפילוסוף קרל פופר טען כי הפרכה היא עקרון מדעי בסיסי. אם לא ניתן להוכיח שגיאה או רעיון כוזב, אז זה לא יכול להוביל להתקדמות הידע האנושי.


פירוש הדבר הוא שארכיטיפים אינם נושא מתאים למחקר מדעי. אבל אולי זה לא כל כך בעייתי. אחרי הכל, חוויות עדיין יכולות להיות בעלות ערך, משמעות, עומק ומשנות חיים, גם אם לא ניתן לסווג ולגבש אותן בקפידה. יתר על כן, יונג הדגיש כי תיאוריה ארכיטיפית שייכת לפסיכולוגיה תיאורית (descriptive psychology), שהיא מסגרת קונספטואלית מקיפה ושיטתית שהיא פרה-אמפירית, ולכן אינה מצריכה ניסויים או ראיות מוצקות ברפרטואר שלה. אין פירוש הדבר שפסיכולוגיה תיאורית היא פסאודו-מדעית - רק ששיטות התיאוריה, המחקר והיישום הפסיכולוגיים שלה הן שיטות שונות במהותן למדעיות. באותו אופן, פנומנולוגים עוסקים במה שנחווה ישירות; ובכל זאת זה לא הופך את עיסוקם לפסאודו-מדעי.


יונג אמר כי התיאוריה הארכיטיפית לא שייכת למחנה הפסיכולוגיה הניסויית, שהיא יישום השיטה המדעית לאופן שבו אנשים מגיבים לניסויים מבוקרים. במקום זאת, יונג האמין שאנליסטים יכולים לחשוף במדויק דברים מסוימים על הפסיכולוגיה האנושית בהתבסס על עבודות קליניות - מה שמגוללים חולים בפגישות פסיכותרפיה. עם זאת, מבקרים רבים של הפסיכולוגיה היונגיאנית עדיין מתמודדים עם התעדוף של יונג לחוויה הפנימית על פני נתונים אמפיריים, מה שמקשה על ארכיטיפים לעזוב את מעמדם הכמו-מיסטי ולהפוך למשהו קצת יותר ברור, מבוסס וניתן לאימות.


יונג הפנה את תשומת הלב לאופיו הנצחי הנמצא בכל מקום של הטריקסטר, כמו גם למקורותיו הקדומים. הוא אמר:

"בסיפורים פיקרסקיים, בקרנבלים ובהילולות, בטקסי ריפוי, בפחדים וברוממות הדתיים של האדם, הרוח הזאת של הטריקסטר רודפת את המיתולוגיה של כל העידנים, לפעמים בצורה שאין לטעות בה, לפעמים בתחפושת מוזרה. ברור שהוא "Psychologem", מבנה נפשי ארכיטיפי של העת הקדומה מאד. בביטויים הברורים ביותר שלו הוא השתקפות נאמנה של תודעה אנושית בלתי מובחנת לחלוטין, המקבילה לנפש שכמעט ולא עזבה את רמת החיה."

הוא מוסיף כי הטריקסטר:

"הוא מבשרו של המושיע, וכמוהו, אל, אדם ובעל חיים בבת אחת. הוא תת-אנושי וגם על-אנושי, ישות חייתית ואלוהית, שהמאפיין העיקרי והמדאיג ביותר שלה הוא חוסר המודעות שלה."

שוב אנו רואים כיצד הטריקסטר הוא התגלמות הפרדוקסליות. לטריקסטר יש, בו זמנית, יכולות על-אנושיות ובכל זאת רמת תודעה של בעל חיים. אך האם זה משתלב עם חוויות הטריקסטרים של אנשים במהלך חוויות ה-DMT שלהם? מבין החוויות המציגות ג'סטרים וטריקסטרים, התיאורים והפרשנויות בהכרח משתנות - אפילו בפראות. אבל קשה לי לומר אם הטריקסטרים שבהם נתקלתי היו חסרי מודעות. נראה היה שיש להם מודעות ואינטליגנציה משלהם. ייתכן, כמובן, שהטריקסטרים שפרצו קדימה מהייפרספייס (Hyperspace) התמזגו בארכיטיפים אחרים "מודעים" יותר (כמו הזקן החכם, האם או האלה), שיכולים לעזור להסביר את התכונות האחרות שלהם, כמו הנתינה השופעת של חוכמה וידע או דאגה רכה ואוהבת.


כמו כן יש להדגיש כי הטריקסטר הוא לא הארכיטיפ היונגאי היחיד שמתבטא במהלך חווית ה-DMT. כמה אחרים הוזכרו. הישויות שאתם פוגשים ומקיימים עימן אינטראקציה במסגרת חוויית ה-DMT עשויות להיות התמזגות של ארכיטיפים, אם כי ניתוח זה אינו יכול למצות את כל המאפיינים של ישויות אלה, במיוחד מכיוון שטבען עשוי לחמוק לחלוטין מהשפה עצמה. למרות זאת, שכיחותם של הג'סטרים מרתקת ביותר. מה שמעניין עוד יותר הוא שכאשר DMT נצרך בצורת איוואסקה, שכוללת בדרך כלל תוספת של גפן הרוחות, הג'סטרים מאבדים את הדומיננטיות שלהם. במקום זאת אנו מוצאים שארכיטיפ האם הופך להיות בולט יותר, המכונה בדרך כלל אם האיוואסקה.


אנשים עשויים לחוות חוויות ארכיטיפיות של האם או אנרגיה אמהית בחוויית ה-DMT ויכולים להיתקל בג'סטרים בהשפעת איוואסקה. עם זאת, מסיבה מוזרה ביותר, נראה כי סוג הארכיטיפ שיופיע קשור באופן הדוק לאופן בו חווים את ה-DMT, בין אם הוא מעושן בצורה גבישית או נבלע יחד עם מעכב מונואמין אוקסידאז (MAOI). לא ברור אם החוויה של ארכיטיפים שונים תואמת לרמות שונות של אקטיבציה באזורים מסוימים במוח. אך עם ביצועם של מחקרי דימות מוחי על משתתפים שצרכו DMT, יהיה מעניין לראות אם דיווחים על ג'סטרים וטריקסטרים קשורים לפעילות מוחית שונה משל ישויות ארכיטיפיות אחרות, או חוויות שאינן כוללות ישויות. על ארכיטיפים יונגיאניים נמתחה ביקורת בגלל חוסר האמינות המדעית שלהם, אז האם טכנולוגיית דימות מוחי מודרנית יכולה לעזור להאיר אותם בדרך כלשהי?


תרפיית ג'סטר

עלינו להיזהר מלהמעיט בערכו של פוטנציאל הריפוי והטיפול של טריקסטרים. בחברה העכשווית אנו רואים פיעפועים אמיתיים של הצד הטריקסטרי שלנו בצורת סטנד-אפ. קומיקאים חוקרים ומציינים טאבואים ונושאים שנויים במחלוקת, מתעסקים בציפיות שלנו ומפיקים הלם והפתעה. לשבת במופע קומי ולצחוק כקולקטיב על בדיחותיהם של הג'סטרים המודרניים הללו יכול לרפא בכל כך הרבה מובנים. צחוק על האלמנטים האפלים והאסורים של הטבע האנושי והחברה הוא סוג של פריקה. זה הופך את החושך למואר יותר. יתר על כן, כאשר בדיחות של קומיקאי פוגעות במיתר - או פוגעות בעצב - זה יכול לעזור לנו לבחון את האמונות והעמדות בהן אנו נאחזים באופן עמוק.


אבל אני מאמין שקומיקאים מבטאים איכות טריקסטרית מולדת שיש לכולנו, מתוקף האופי הארכיטיפי של הטריקסטר. בחוויית DMT אנו יכולים לחזות בהשתקפות הטריקסטר בדרכים רבות; מתבטאות, כמובן, בפיתוי המוכר של טריקסטר, המופיע כמו, למשל, ג'סטר או ליצן. עם זאת, ארכיטיפ הטריקסטר יכול לבוא לידי ביטוי גם דרך הכוונה והפעולות של ישויות ה-DMT, גם אם הן לא מופיעות כג'סטרים. מה שחשוב הוא המסר שהישויות מנסות להעביר. באופן אישי, כאשר נתקלתי בישויות מסוג טריקסטרים, ניסיתי לבדוק אם אוכל להחיל את הביטוי וההתנהגות שלהן על חיי. איזה מסר משמעותי אוכל לקחת מישויות מוזרות כאלה?


לאור תפיסת האינדיבידואליזציה היונגיאנית, כלומר שילוב המודע והלא מודע, אני חושב שחשוב לזהות את הטריקסטרים של ה-DMT כחלק מעצמי, המייצגים אותי בחוויה. וכך נראה כי שלמות והרמוניה חייבות לבוא משילוב הטבע הטריקסטרי הזה, כמו גם הארכיטיפים האחרים. ניתן לצקת ערך חשוב מההיבט הטריקסטרי של הפסיכולוגיה האנושית; אחרי הכל, הטריקסטר הוא לעתים קרובות מעיין נובע של חוכמה ושמחה. ואני חושב שזה מוצג לראווה בחוויית ה-DMT בצורה של תרפיית ג'סטר.


ישויות הטריקסטרים של ה-DMT משדרות שטות ומשחק, ואולי מתקשרות את הכוונה שאנחנו צריכים להיות דומים להן יותר. אני מאמין שאם נטמיע את ארכיטיפ הטריקסטר, נבחין בשיפורים שונים בחיינו. זה משהו שנרמז בחוויית DMT, בכך שהיא מציעה לנו נקודת מבט רעננה. לדוגמא, הג'סטרים של ה-DMT עוזרים להקל על דברים בהרמת נטל הרצינות והכבדות שהתרגלנו כל כך לחוש בחיי היומיום שלנו. הם מראים לנו אלטרנטיבה, דרך עליזה יותר של קיום.


הג'סטרים הפסיכדלים האלה מגלים לנו שרמת הרצינות בה אנו מתייחסים לחיים היא מגוחכת, בדיחה מצחיקה. וזו יכולה להיות חוויה והבנה תרפותית במיוחד, כל עוד נעשית אינטגרציה עמוקה לחוכמה. ואכן, מסר אחד שאפשר לקחת מחוויית ה-DMT הוא שנהיה בריאים יותר מבחינה פסיכולוגית אם נוכל לראות את העולם כמשחק אבסורדי הראוי לשובבות וצחוק. במצבים יומיומיים נוכל לתרגל תרפיית ג'סטר. על ידי לעג וצחוק על העולם ועל עצמנו, אנו יכולים להסתכל על החיים בצורה שמחה יותר.

אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת.

אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.


צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook