תעלומת שבעת החכמים, האם הם היו מבקרים מהכוכבים?

עודכן: 7 ביוני 2021

מאת: Bibhu Dev Misra

מקור: Ancient Inquiries


אגדות קדומות רבות מספרות לנו כי בעידנים שעברו, קבוצה של שבעה חכמים (Seven Sages), בעלי תבונה יוצאת דופן וכוחות עצומים, ביקרה בכדור הארץ. הם טיילו ברחבי העולם והעבירו לבני האדם את הידע של כל המדעים והאומנויות. הם ייעצו למלכים על תפקידיהם המלכותיים, כוננו את הקודים הנכונים לחיים, וקבעו את צורות הפולחן הנכונות בכדי לקיים את ההרמוניה הקוסמית ולהבטיח את אושרם ושגשוגם של בני האדם. אומרים שזה היה בעידן בו כוכב הלכת שלנו היה קרוב למשפחה הקוסמית הגדולה שלנו, עידן שונה מאוד בהשוואה לעולם בו אנו חיים כיום.


ההתייחסות הנרחבת ביותר לשבעת החכמים נשמרה במסורות המסופוטמיות וההודיות, אם כי אנו מוצאים עקבות למידע דומה כמעט בכל מקום. נתחיל בהתייחסות המסופוטמית לשבעת החכמים, שם הם נקראו בשם אפקאלו (Apkallu).



האפקאלו של תקופת טרום המבול

בדת המסופוטמית, האפקאלו היו שבעה חכמים בעלי תבונה יוצאת דופן שהגיעו כמורים של האנושות בתקופת טרום המבול (Antediluvian). המונח אפקאלו (אכדית) או אבגאל (שומרית) פירושו "חכם" או "נבון". כל אחד מהאפקאלו שימש כיועץ של אחד משבעת המלכים של טרום המבול. הם הגיעו ממי האָפְּסוּ (Apsu), שהיה "ים של מים מתוקים" מתחת לאדמה. במסופוטמיה, אָפְּסוּ היה המונח ששימש למים מתוקים באקוויפרים תת קרקעיים. האמינו כי אגמים, נהרות, מעיינות, בארות וכו' קיבלו את המים שלהם מהאָפְּסוּ. האפקאלו נשלחו על ידי האל אֶאָה (אֶנְכִּי), מלך האָפְּסוּ, מגן האנושות. אֶאָה היה אל החוכמה, הציוויליזציה, המים, הפוריות, האומנות והקסם. המקדש של אֶאָה בעיר אֶרידוּ נקרא אֶ-אָפְּסוּ כלומר "הבית של המים העמוקים", והוא היה ממוקם בקצה הביצה (אָפְּסוּ).


בטקסטים רבים תוארו האפקאלו כ"דגי פוראדו". למשל, באפוס הבבלי של ארה (Epic of Erra), מופיעות השורות הבאות לגבי האפקאלו:

"איפה שבעת האפקאלו של האפסו, דגי הפוראדו הטהורים, מושלמים בחוכמה נשגבת כמו אלה של אדוניהם, מי יכול לקדש את גופי?"

(שיר של ארה; לוח 2, שורה 162)

חותם גליל אשורי המתאר את האפקאלו עטויים בעור דג ליד העץ הקדוש (700-800 לפנה"ס)

התיאור של האפקאלו כ'דגי פוראדו' הוא תעלומה. תבליטים אשוריים רבים של האפקאלו מציגים אותם כאדם לבוש גלימת עור דג. הראשון מבין שבעת החכמים שהופיע בבבל בתקופה שלפני המבול נקרא אואנה (אכדית) או אואנס (יוונית), והיה לו התואר אדאפה שפירושו "חכם". האסטרולוג הכַּשְׂדִּי ברוסוס - בן זמנו של אלכסנדר וכהן במקדש בעל - כתב על אואנס בבבילוניאקה (300 לפנה"ס). ברוסוס כתב כי בימי קדם היה המון גדול בבבל, והם חיו ללא חוקים. ובשנה הראשונה למלכותו של אָלוּלים, המלך הראשון של טרום המבול ברשימת המלכים השומרית, כך היה:

"שם הופיעה, מאזור של הים האדום שגובל בבבל, חיה שניחנה בתבונה, שנקראה אואנס. כל גוף החיה היה כמו של דג; ותחת ראש הדג היה עוד ראש, אדם, וגם רגליים למטה, דומות לאלו של אדם, שהיו מחוברות לזנב הדג. גם קולה ושפתה היו רהוטים ואנושיים; וייצוג שלה נשמר עד היום. בשעות היום הישות נהגה לשוחח עם אנשים; אך לא צרכה מזון באותה תקופה; והיא נתנה להם תובנה לגבי אותיות ומדעים וכל סוג של אמנות. היא לימדה אותם לבנות בתים, למצוא מקדשים, לחבר חוקים והסבירה להם את עקרונות הידע הגיאומטרי. היא גרמה להם להבחין בין זרעי האדמה, והראתה להם כיצד לאסוף פירות; בקיצור, היא הנחתה אותם בכל מה שיכול היה לרכך את מנהגיהם ולהפוך אותם לאנושיים. מאותו זמן, כל הוראותיה היו כה אוניברסליות, שלא התווסף שום חומר בדרך של שיפור. כאשר השמש שקעה, מנהגה היה לצלול שוב לים ולהישאר כל הלילה במצולות; כי היא היתה אמפיבית. אחרי זה הופיעו בעלי חיים אחרים, כמו אואנס, שאליהם ברוסוס מבטיח להתייחס כאשר יגיע להיסטוריה של המלכים."

(Berossus, Babyloniaca I:5)


התייחסויות כאלה באמת גורמות לתהייה כמה אנחנו באמת יודעים על הפלנטה שלנו ועל העבר שלנו. לא זו בלבד שלאואנס הייתה חוכמה לא ארצית, אותה העניק לבבלים בתקופת טרום המבול, אלא הוא התלבש כאיש דג וצלל למצולות הים בלילה. האם הוא, והאפקאלו האחרים, באמת הגיעו מהעולם התחתון שנמצא בתוך האקוויפרים התת-קרקעיים (אָפְּסוּ), שאולי אפשר היה להגיע אליו באמצעות מעברים מתחת לים?



ממלכת הנחשים התת קרקעית

יש כל כך הרבה אגדות מרחבי העולם המדברות על ארץ תת קרקעית המאוכלסת על ידי רוחות ויצורים על טבעיים. מספר שבטים אינדיאנים כמו הופי, נאוואחו, אירוקוי ומאנדן מאמינים כי אבותיהם הגיחו מארץ תת קרקעית, דרך מערות ומנהרות. בכל פעם שסוטוקנאנג (Sotuknang), הבורא העליון של ההופי, השמיד את העולם, הצדיקים של ההופי הועברו למקומות בטוחים בעולם התת-קרקעי. באגדות האיריות, העולם התחתון אנווין (Annwyn) היה מאוכלס בפיות ושדים, רוחות ואלוהויות, וניתן היה להגיע אליו דרך פורטלים שהוסתרו בתוך תלוליות או רֹגֶמים. היוונים בנו מקדשים במערות, מכיוון שהם האמינו כי במערות מסוימות יש מעברים שהובילו לעולם התחתון. בני המאיה התייחסו גם למערות ולסֵנוֹטֶות כאל הפתחים לעולם התחתון המימי שלהם שבו תשעה מפלסים תת קרקעיים.


באגדות הודיות ישנם שבעה אזורים תת קרקעיים אשר נקראים ביחד פאטלה (Patala) או נאגה-לוקה (Naga-loka). אלה הן ממלכותיהם של יצורי הנחש האלוהיים הנקראים נגאס (Nagas) - וישויות אחרות הנקראות דאיטיאס (Daityas), דנאבאס (Danavas) ויאקשס (Yakshas) - כולם צאצאי שבעת החכמים של המסורת הוודית. הנגאס מתוארים בדרך כלל בצורת אדם נחש, לפעמים חובש ברדס של נחש בעל שבעה ראשים, שומרים על הכניסות למקדשים ההינדים. הם מאמינים שהם חכמים ועוצמתיים ומשמשים כשומרי אוצרות ותורות קדושות. עדיין סוגדים לנגאס בכפרים ברחבי הודו, ביום ספציפי בשנה (Naga Panchami), לשם פוריות, אוֹנוּת והגנה מפני הכשות נחש. האזורים התת-קרקעיים בהם שוכנים הנגאס אמורים להיות נעימים, מלאים בארמונות בוהקים המעוטרים באבני חן יקרות, חורשות, אגמים ונהרות. לא ניתן לראות שם את השמש והירח, אך התכשיטים המקשטים את הברדסים ואת גופם של הנגאס קורנים בזוהר המאיר את האזור.


בדרום-מזרח אסיה, מאמינים הילידים כי הנגאס הם התומכים והמגנים של האנושות. הם מסוגלים לשנות את צורתם, ומספרים כי בעבר נסיכות הנגאס התחתנו עם מלכים אנושיים. הם סייעו לאנשים בהקמת ערים, בחפירת תעלות השקיה ובהגנה על סכרים. אך אם המלכים או הנתינים הופכים לרשעים, הנגאס מענישים אותם על ידי שחרור עודפי מים הגורמים לשיטפונות הרי אסון המוחקים כפרים. על פי האמונות התאילנדיות והלָאוֹתניות, הנחש חי בממלכת מים תת קרקעית בשם מואנג בדאן (Muang Badan), שהיא מקור המים האינסופי ששומר את נהר המקונג ואת כל נהרות העולם מהתייבשות.

במקדשים הינדים-בודהיסטיים רבים הוצבו נגאס בכניסה המתפקדים כמגיני התחום הקדוש

פרט פחות מוכר, אך במהלך התקופה הרומית, אוסיריס (שאותו כינו הרומאים סראפיס), אדון העולם התחתון במצרים העתיקה, ובת זוגו איזיס, תוארו בפסלים הגרקו-רומיים כנחש מלא או חלקי. נחשים, הדומים לנחשי הנגאס של אסיה. זה מוזר. מדוע אימצו הרומאים את המוסכמה האמנותית הזו?

הרומאים תיארו את אוסיריס (סרפיס) ואת איזיס כנחשים

מקובל להאמין שסראפיס היה אלוהות סינקרטית, שמקורו בפולחן של אוסיריס והשור הקדוש שלו אפיס, שהיו ידועים יחד כאוסראפי (Userhapi). באופן מעניין, מקדש של סראפיס היה קיים בבבל, וכאשר אלכסנדר היה על ערש דווי אז נועצו עם האלוהות של מקדש זה. בהקשר הבבלי, היה זה האל אֶאָה (אֶנְכִּי) שנקרא 'סאר אפסי' (Sar Apsi), שפירושו "מלך האפסו". יתכן, שהרומאים לקחו את המונח סראפיס מ'סאר אפסי', התואר של אֶאָה, ששלט באפסו ושלח את האפקאלו לבבל בתקופה של טרום המבול.


אז, השאלה היא, האם היה לאֶאָה היו מאפיינים נחשיים כלשהם? אף על פי שייצוגי החותמים הגליליים של אֶאָה אינם מגלים שום מאפיין הדומה לנחש, אחד מהכינויים השומריים של אֶאָה היה אושומגל (Ushumgal), שפירושו "הנחש הגדול". זה פותח את האפשרות לאספקטים של נחש באֶאָה, אם כי המונח "נחש גדול" יכול להיות גם מטאפורה לאדם בעל "חוכמה גדולה", שכן אֶאָה היה החכם מבין האלים המסופוטמיים.


עם זאת, הדברים נעשים מעניינים יותר כאשר אנו בוחנים את נרגל - אל המלחמה, ההרס והמגפה - שהיה אדון האפסו או העולם התחתון בתקופה האכדית (2000 לפנה"ס). נרגל תואר כשראשי נחש מגיחים מכתפיו, מחגורתו, מגרזן הקרב ומכפות רגליו - מה שמבסס בבירור את טבעו הנחשי. אחד התארים שלו היה "מאלף הנחשים", שניתן לפרש כ"אדון הנחשים".


גם לבנו (או לנכדו) של נרגל, נינגישזידה (Ningishzida), היו ראשי נחש שהגיחו מכתפיו. לפעמים, הוא תואר כנחש עם ראש אנושי ועל ידי סמל של זוג נחשים הנכרך סביב מטה. זהו אותו סמל שהיוונים מכנים מטה הרמס (caduceus), שנישא על ידי הרמס, שליח האלים. אפשר למצוא את הסמל הזה מגולף באבן, מפוזר בכל רחבי הודו, באותם המקומות שבהם עדיין סוגדים לנגאס.

נרגל (משמאל), אדון העולם התחתון האכדי, ונכדו נינגישזידה (מימין), תוארו בסמליות של נחש

לפיכך, יש לנו משפחה שלמה של אלוהויות מסופוטמיות של העולם התחתון - שבאופן קולקטיבי מכונים לפעמים האנונאקי - שלהם הקשרים נחשיים מובחנים מאוד. זה מחבר אותם לנגאס של אסיה, ששולטים בממלכות המים התת קרקעיות. האם עלינו להתייחס לאגדות ולסמלים חובקי העולם האלה כפנטזיות בלבד, או שעלינו לבחון אותם באופן רציני לפני שנגבש דעה מסוימת?


מתחת לרגלינו ישנם מאגרים עצומים של מים מתוקים, המשתרעים עד לעומק של 9000 מטר מתחת לפני השטח. כמעט 30% מכלל המים המתוקים של כדור הארץ נמצאים באקוויפרים אלה (הרוב המכריע של המים הנותרים לכודים בקרחונים). לאקוויפרים התת-קרקעיים יש מפלסים אנכיים רבים המופרדים על ידי שכבות סלע נקבובי, בדומה למפלסים הרבים של העולם התחתון עליהם דיברו הקדמונים. העולם התחתון המיימי והמפולס של המיתוסים אכן קיים. האקוויפרים התת קרקעיים מספקים מים מתוקים למעיינות, לנהרות, לאגמים ולגופי מים עיליים אחרים - וזה בדיוק מה שהאמינו הקדמונים. ועדיין, כמה אנחנו באמת יודעים על המערכת האקולוגית של האקוויפרים האלה? מעט מאוד, שכן הם כמעט ולא נחקרו.

מפלסים רבים של אקוויפרים תת-קרקעיים, המופרדים על ידי שכבות סלע תוחמות

האם לא ייתכן שבתוך האקוויפרים האלה יש איים ירוקים, בהם משגשגות צורות חיים לא ידועות? סדקים ומערות על פני האדמה יכולים לשמש כתעלות לאוויר ולאור שמש לאזורים החשוכים האלה, וליצור סביבה נוחה תמידית המוגנת מפני טמפרטורות קיצוניות. הממלכה התת-קרקעית עשויה להיות נגישה דרך מנהרות ופתחי אוורור הנמצאים מתחת להרים, אגמים, נהרות וימים, מוסווים ושמורים כדי לחסום פולשים בלתי רצויים. לפי האגדות השומריות, בעולם התחתון יש שבעה שערים שעליהם מופקד שומר סף הנקרא נטי (Neti).


אולי, תושבי הממלכה האחרת הזו הם ביולומינסנטיים כלומר הם פולטים אור באופן ספונטני בגלל תגובה כימית בגופם. זה יסביר את מה שמכונה "תכשיטי הנגאס" המאירים את העולם התחתון. פליטת אור קיימת בהרבה דגי מים עמוקים ובאורגניזמים ימיים אחרים כמו מדוזות, אצות, חיידקים וכו'. האור מגופם גורם למצולות לזרוח ולנצנץ. ביולומינסנציה מתרחשת עקב נוכחותה של מולקולה פולטת אור הנקראת לוציפרין (luciferin), המייצרת אור כאשר היא מגיבה לחמצן. אורגניזמים רבים מייצרים גם את האנזים לוציפראז (luciferase), המסייע להאיץ את התגובה.

מדוזה ביולומינסנצית

האם לא ייתכן שגזע ישויות מתקדם הפך את האקוויפרים התת-קרקעיים לבית הגידול שלהם, והם בוחרים להתגלות בפנינו רק בעידנים מסוימים כאשר התודעה האנושית גבוהה מספיק בכדי להפנים את חוכמתם?


הגיאוגרפיה התת-קרקעית של הפלנטה שלנו כוללת נהרות רבים שזורמים מתחת לאדמה. חלקם זורמים בחלקם מתחת לאדמה ונעלמים בבולען רק כדי להופיע שוב במורד הזרם. יתכן שנהרות תת קרקעיים אלה יצרו אגמים ועמקים, וחצבו מערות, ערוצים וקניונים, עליהם איננו יודעים דבר. הנה סיפור מהמהאבהארטה:

"פעם הנסיך בהימה (Bhima) הורעל על ידי אחיו הקנאים, שקשרו אותו והשליכו אותו לנהר הגנגס. זרמי המים סחפו אותו בנתיב מיסטי לממלכת נחשי הנגאס האלוהיים. שם, בהימה זוהה על ידי וסוקי (Vasuki) מלך הנגאס, שהחיה אותו והציע לו משקה אמברוסיה שמימי שיעניק לבהימה כוח עצום. לאחר שלגם את השיקוי האלוהי, והרגיש רענן ומחודש, התרחץ בהימה במים הקדושים של נהר תת קרקעי וטיהר את עצמו. לאחר מכן הנגאס הובילו אותו מהאזור תת קרקעי הזה אל נהר הגנגס, והוא הגיח ממש מהמקום ממנו הושלך."

(Mahabharata, Adi Parva: Sambhava Parva, Section CXXVIII)


בהתחשב בעובדה שאיננו יודעים דבר על המערכת האקולוגית של האקוויפרים המשתרעים עד לעומק של 9000 מטר מתחת לפני האדמה, או על הגיאוגרפיה התת-קרקעית של כדור הארץ שלנו, עדיין מוקדם להתייחס לסיפורים כמו אלה כאל אגדות. יתכן שדברים היו אחרת על הפלנטה שלנו בזמנים אחרים; ייתכן שהעבר היה שונה מהותית מההווה, כפי שמספרים לנו כל התאורים הקדומים. עלינו לשמור על ראש פתוח ולתת לקדומים לדבר בשם עצמם, כדי שנוכל להבין את האמת של מה שהם ניסו לומר לנו.



תוכניות השמיים והארץ

בואו נחזור לנושא האפקאלו. מידע ספציפי על שמות האפקאלו ותכונותיהם התגלה בלחשים פולחניים בלוח 'ביט מסרי' (Bit meseri). לחשים אלה שימשו לביצוע טקסים אפוטרופיים כדי להתמודד עם אותות מבשרי רע. עבור הטקסים, נהגו השומרים לייצר שבעה פסלוני חרס של האפקאלו, ולאחר סיום הטקס נקברו הפסלונים מתחת לרצפה, כדי לגרש את הרע מהמבנים ואת החולי מהתושבים. באחד מלחשי ביט מסרי, מכונים האפקאלו "דגי הפוראדו הטהורים" ש"מקורם בנהר", והם מהוללים על יכולתם "לשלוט בתוכניות השמים והארץ".

יו-אנא, שמגשים את תוכניות השמים והארץ; יו-אנא-דוגה, שניחן בהבנה מקיפה; אנמדוגה, אשר למענו נקבע גורל טוב; אנמגאלאמה, שנולד בבית; אנמבולוגה, שגדל בשטח מרעה; אנ-אנלילדה, המכשף של העיר ארידו; אוטואבזו, שעלה לשמיים; דגי הפוראדו הטהורים, דגי הפוראדו של הים, שבעתם, שבעת החכמים, שמקורם בנהר, השולטים בתוכניות השמים והארץ."

האפקאלו היו בנאים גדולים, כפי שעולה מהכינוי של אנ-אנלילדה, "המכשף של העיר ארידו". שבעת החכמים נקשרו עם הקמתן של שבע הערים העתיקות של שומר: ארידו, אוּר, ניפּוּר, קולאב, כיש, לַגַש ושוּרוּפָּק. לפי האפוס של גילגמש, שבעת החכמים יצרו את התוכנית של אוּרוּכּ.