תעלומת שבעת החכמים, האם הם היו מבקרים מהכוכבים?

עודכן ב: 9 אוק 2020

מאת: Bibhu Dev Misra

מקור: Ancient Inquiries


אגדות קדומות רבות מספרות לנו כי בעידנים שעברו, קבוצה של שבעה חכמים (Seven Sages), בעלי תבונה יוצאת דופן וכוחות עצומים, ביקרה בכדור הארץ. הם טיילו ברחבי העולם והעבירו לבני האדם את הידע של כל המדעים והאומנויות. הם ייעצו למלכים על תפקידיהם המלכותיים, כוננו את הקודים הנכונים לחיים, וקבעו את צורות הפולחן הנכונות בכדי לקיים את ההרמוניה הקוסמית ולהבטיח את אושרם ושגשוגם של בני האדם. אומרים שזה היה בעידן בו כוכב הלכת שלנו היה קרוב למשפחה הקוסמית הגדולה שלנו, עידן שונה מאוד בהשוואה לעולם בו אנו חיים כיום.


ההתייחסות הנרחבת ביותר לשבעת החכמים נשמרה במסורות המסופוטמיות וההודיות, אם כי אנו מוצאים עקבות למידע דומה כמעט בכל מקום. נתחיל בהתייחסות המסופוטמית לשבעת החכמים, שם הם נקראו בשם אפקאלו (Apkallu).



האפקאלו של תקופת טרום המבול

בדת המסופוטמית, האפקאלו היו שבעה חכמים בעלי תבונה יוצאת דופן שהגיעו כמורים של האנושות בתקופת טרום המבול (Antediluvian). המונח אפקאלו (אכדית) או אבגאל (שומרית) פירושו "חכם" או "נבון". כל אחד מהאפקאלו שימש כיועץ של אחד משבעת המלכים של טרום המבול. הם הגיעו ממי האָפְּסוּ (Apsu), שהיה "ים של מים מתוקים" מתחת לאדמה. במסופוטמיה, אָפְּסוּ היה המונח ששימש למים מתוקים באקוויפרים תת קרקעיים. האמינו כי אגמים, נהרות, מעיינות, בארות וכו' קיבלו את המים שלהם מהאָפְּסוּ. האפקאלו נשלחו על ידי האל אֶאָה (אֶנְכִּי), מלך האָפְּסוּ, מגן האנושות. אֶאָה היה אל החוכמה, הציוויליזציה, המים, הפוריות, האומנות והקסם. המקדש של אֶאָה בעיר אֶרידוּ נקרא אֶ-אָפְּסוּ כלומר "הבית של המים העמוקים", והוא היה ממוקם בקצה הביצה (אָפְּסוּ).


בטקסטים רבים תוארו האפקאלו כ"דגי פוראדו". למשל, באפוס הבבלי של ארה (Epic of Erra), מופיעות השורות הבאות לגבי האפקאלו:

"איפה שבעת האפקאלו של האפסו, דגי הפוראדו הטהורים, מושלמים בחוכמה נשגבת כמו אלה של אדוניהם, מי יכול לקדש את גופי? "

(שיר של ארה; לוח 2, שורה 162)

חותם גליל אשורי המתאר את האפקאלו עטויים בעור דג ליד העץ הקדוש (700-800 לפנה"ס)

התיאור של האפקאלו כ'דגי פוראדו' הוא תעלומה. תבליטים אשוריים רבים של האפקאלו מציגים אותם כאדם לבוש גלימת עור דג. הראשון מבין שבעת החכמים שהופיע בבבל בתקופה שלפני המבול נקרא אואנה (אכדית) או אואנס (יוונית), והיה לו התואר אדאפה שפירושו "חכם". האסטרולוג הכַּשְׂדִּי ברוסוס - בן זמנו של אלכסנדר וכהן במקדש בעל - כתב על אואנס בבבילוניאקה (300 לפנה"ס). ברוסוס כתב כי בימי קדם היה המון גדול בבבל, והם חיו ללא חוקים. ובשנה הראשונה למלכותו של אָלוּלים, המלך הראשון של טרום המבול ברשימת המלכים השומרית, כך היה:

"שם הופיעה, מאזור של הים האדום שגובל בבבל, חיה שניחנה בתבונה, שנקראה אואנס. כל גוף החיה היה כמו של דג; ותחת ראש הדג היה עוד ראש, אדם, וגם רגליים למטה, דומות לאלו של אדם, שהיו מחוברות לזנב הדג. גם קולה ושפתה היו רהוטים ואנושיים; וייצוג שלה נשמר עד היום.
בשעות היום הישות נהגה לשוחח עם אנשים; אך לא צרכה מזון באותה תקופה; והיא נתנה להם תובנה לגבי אותיות ומדעים וכל סוג של אמנות. היא לימדה אותם לבנות בתים, למצוא מקדשים, לחבר חוקים והסבירה להם את עקרונות הידע הגיאומטרי. היא גרמה להם להבחין בין זרעי האדמה, והראתה להם כיצד לאסוף פירות; בקיצור, היא הנחתה אותם בכל מה שיכול היה לרכך את מנהגיהם ולהפוך אותם לאנושיים. מאותו זמן, כל הוראותיה היו כה אוניברסליות, שלא התווסף שום חומר בדרך של שיפור. כאשר השמש שקעה, מנהגה היה לצלול שוב לים ולהישאר כל הלילה במצולות; כי היא היתה אמפיבית. אחרי זה הופיעו בעלי חיים אחרים, כמו אואנס, שאליהם ברוסוס מבטיח להתייחס כאשר יגיע להיסטוריה של המלכים."

(Berossus, Babyloniaca I:5)


התייחסויות כאלה באמת גורמות לתהייה כמה אנחנו באמת יודעים על הפלנטה שלנו ועל העבר שלנו. לא זו בלבד שלאואנס הייתה חוכמה לא ארצית, אותה העניק לבבלים בתקופת טרום המבול, אלא הוא התלבש כאיש דג וצלל למצולות הים בלילה. האם הוא, והאפקאלו האחרים, באמת הגיעו מהעולם התחתון שנמצא בתוך האקוויפרים התת-קרקעיים (אָפְּסוּ), שאולי אפשר היה להגיע אליו באמצעות מעברים מתחת לים?



ממלכת הנחשים התת קרקעית

יש כל כך הרבה אגדות מרחבי העולם המדברות על ארץ תת קרקעית המאוכלסת על ידי רוחות ויצורים על טבעיים. מספר שבטים אינדיאנים כמו הופי, נאוואחו, אירוקוי ומאנדן מאמינים כי אבותיהם הגיחו מארץ תת קרקעית, דרך מערות ומנהרות. בכל פעם שסוטוקנאנג (Sotuknang), הבורא העליון של ההופי, השמיד את העולם, הצדיקים של ההופי הועברו למקומות בטוחים בעולם התת-קרקעי. באגדות האיריות, העולם התחתון אנווין (Annwyn) היה מאוכלס בפיות ושדים, רוחות ואלוהויות, וניתן היה להגיע אליו דרך פורטלים שהוסתרו בתוך תלוליות או רֹגֶמים. היוונים בנו מקדשים במערות, מכיוון שהם האמינו כי במערות מסוימות יש מעברים שהובילו לעולם התחתון. בני המאיה התייחסו גם למערות ולסֵנוֹטֶות כאל הפתחים לעולם התחתון המימי שלהם שבו תשעה מפלסים תת קרקעיים.


באגדות הודיות ישנם שבעה אזורים תת קרקעיים אשר נקראים ביחד פאטלה (Patala) או נאגה-לוקה (Naga-loka). אלה הן ממלכותיהם של יצורי הנחש האלוהיים הנקראים נגאס (Nagas) - וישויות אחרות הנקראות דאיטיאס (Daityas), דנאבאס (Danavas) ויאקשס (Yakshas) - כולם צאצאי שבעת החכמים של המסורת הוודית. הנגאס מתוארים בדרך כלל בצורת אדם נחש, לפעמים חובש ברדס של נחש בעל שבעה ראשים, שומרים על הכניסות למקדשים ההינדים. הם מאמינים שהם חכמים ועוצמתיים ומשמשים כשומרי אוצרות ותורות קדושות. עדיין סוגדים לנגאס בכפרים ברחבי הודו, ביום ספציפי בשנה (Naga Panchami), לשם פוריות, אוֹנוּת והגנה מפני הכשות נחש. האזורים התת-קרקעיים בהם שוכנים הנגאס אמורים להיות נעימים, מלאים בארמונות בוהקים המעוטרים באבני חן יקרות, חורשות, אגמים ונהרות. לא ניתן לראות שם את השמש והירח, אך התכשיטים המקשטים את הברדסים ואת גופם של הנגאס קורנים בזוהר המאיר את האזור.


בדרום-מזרח אסיה, מאמינים הילידים כי הנגאס הם התומכים והמגנים של האנושות. הם מסוגלים לשנות את צורתם, ומספרים כי בעבר נסיכות הנגאס התחתנו עם מלכים אנושיים. הם סייעו לאנשים בהקמת ערים, בחפירת תעלות השקיה ובהגנה על סכרים. אך אם המלכים או הנתינים הופכים לרשעים, הנגאס מענישים אותם על ידי שחרור עודפי מים הגורמים לשיטפונות הרי אסון המוחקים כפרים. על פי האמונות התאילנדיות והלָאוֹתניות, הנחש חי בממלכת מים תת קרקעית בשם מואנג בדאן (Muang Badan), שהיא מקור המים האינסופי ששומר את נהר המקונג ואת כל נהרות העולם מהתייבשות.

במקדשים הינדים-בודהיסטיים רבים הוצבו נגאס בכניסה המתפקדים כמגיני התחום הקדוש

פרט פחות מוכר, אך במהלך התקופה הרומית, אוסיריס (שאותו כינו הרומאים סראפיס), אדון העולם התחתון במצרים העתיקה, ובת זוגו איזיס, תוארו בפסלים הגרקו-רומיים כנחש מלא או חלקי. נחשים, הדומים לנחשי הנגאס של אסיה. זה מוזר. מדוע אימצו הרומאים את המוסכמה האמנותית הזו?

הרומאים תיארו את אוסיריס (סרפיס) ואת איזיס כנחשים

מקובל להאמין שסראפיס היה אלוהות סינקרטית, שמקורו בפולחן של אוסיריס והשור הקדוש שלו אפיס, שהיו ידועים יחד כאוסראפי (Userhapi). באופן מעניין, מקדש של סראפיס היה קיים בבבל, וכאשר אלכסנדר היה על ערש דווי אז נועצו עם האלוהות של מקדש זה. בהקשר הבבלי, היה זה האל אֶאָה (אֶנְכִּי) שנקרא 'סאר אפסי' (Sar Apsi), שפירושו "מלך האפסו". יתכן, שהרומאים לקחו את המונח סראפיס מ'סאר אפסי', התואר של אֶאָה, ששלט באפסו ושלח את האפקאלו לבבל בתקופה של טרום המבול.


אז, השאלה היא, האם היה לאֶאָה היו מאפיינים נחשיים כלשהם? אף על פי שייצוגי החותמים הגליליים של אֶאָה אינם מגלים שום מאפיין הדומה לנחש, אחד מהכינויים השומריים של אֶאָה היה אושומגל (Ushumgal), שפירושו "הנחש הגדול". זה פותח את האפשרות לאספקטים של נחש באֶאָה, אם כי המונח "נחש גדול" יכול להיות גם מטאפורה לאדם בעל "חוכמה גדולה", שכן אֶאָה היה החכם מבין האלים המסופוטמיים.


עם זאת, הדברים נעשים מעניינים יותר כאשר אנו בוחנים את נרגל - אל המלחמה, ההרס והמגפה - שהיה אדון האפסו או העולם התחתון בתקופה האכדית (2000 לפנה"ס). נרגל תואר כשראשי נחש מגיחים מכתפיו, מחגורתו, מגרזן הקרב ומכפות רגליו - מה שמבסס בבירור את טבעו הנחשי. אחד התארים שלו היה "מאלף הנחשים", שניתן לפרש כ"אדון הנחשים".


גם לבנו (או לנכדו) של נרגל, נינגישזידה (Ningishzida), היו ראשי נחש שהגיחו מכתפיו. לפעמים, הוא תואר כנחש עם ראש אנושי ועל ידי סמל של זוג נחשים הנכרך סביב מטה. זהו אותו סמל שהיוונים מכנים מטה הרמס (caduceus), שנישא על ידי הרמס, שליח האלים. אפשר למצוא את הסמל הזה מגולף באבן, מפוזר בכל רחבי הודו, באותם המקומות שבהם עדיין סוגדים לנגאס.

נרגל (משמאל), אדון העולם התחתון האכדי, ונכדו נינגישזידה (מימין), תוארו בסמליות של נחש

לפיכך, יש לנו משפחה שלמה של אלוהויות מסופוטמיות של העולם התחתון - שבאופן קולקטיבי מכונים לפעמים האנונאקי - שלהם הקשרים נחשיים מובחנים מאוד. זה מחבר אותם לנגאס של אסיה, ששולטים בממלכות המים התת קרקעיות. האם עלינו להתייחס לאגדות ולסמלים חובקי העולם האלה כפנטזיות בלבד, או שעלינו לבחון אותם באופן רציני לפני שנגבש דעה מסוימת?


מתחת לרגלינו ישנם מאגרים עצומים של מים מתוקים, המשתרעים עד לעומק של 9000 מטר מתחת לפני השטח. כמעט 30% מכלל המים המתוקים של כדור הארץ נמצאים באקוויפרים אלה (הרוב המכריע של המים הנותרים לכודים בקרחונים). לאקוויפרים התת-קרקעיים יש מפלסים אנכיים רבים המופרדים על ידי שכבות סלע נקבובי, בדומה למפלסים הרבים של העולם התחתון עליהם דיברו הקדמונים. העולם התחתון המיימי והמפולס של המיתוסים אכן קיים. האקוויפרים התת קרקעיים מספקים מים מתוקים למעיינות, לנהרות, לאגמים ולגופי מים עיליים אחרים - וזה בדיוק מה שהאמינו הקדמונים. ועדיין, כמה אנחנו באמת יודעים על המערכת האקולוגית של האקוויפרים האלה? מעט מאוד, שכן הם כמעט ולא נחקרו.

מפלסים רבים של אקוויפרים תת-קרקעיים, המופרדים על ידי שכבות סלע תוחמות

האם לא ייתכן שבתוך האקוויפרים האלה יש איים ירוקים, בהם משגשגות צורות חיים לא ידועות? סדקים ומערות על פני האדמה יכולים לשמש כתעלות לאוויר ולאור שמש לאזורים החשוכים האלה, וליצור סביבה נוחה תמידית המוגנת מפני טמפרטורות קיצוניות. הממלכה התת-קרקעית עשויה להיות נגישה דרך מנהרות ופתחי אוורור הנמצאים מתחת להרים, אגמים, נהרות וימים, מוסווים ושמורים כדי לחסום פולשים בלתי רצויים. לפי האגדות השומריות, בעולם התחתון יש שבעה שערים שעליהם מופקד שומר סף הנקרא נטי (Neti).


אולי, תושבי הממלכה האחרת הזו הם ביולומינסנטיים כלומר הם פולטים אור באופן ספונטני בגלל תגובה כימית בגופם. זה יסביר את מה שמכונה "תכשיטי הנגאס" המאירים את העולם התחתון. פליטת אור קיימת בהרבה דגי מים עמוקים ובאורגניזמים ימיים אחרים כמו מדוזות, אצות, חיידקים וכו'. האור מגופם גורם למצולות לזרוח ולנצנץ. ביולומינסנציה מתרחשת עקב נוכחותה של מולקולה פולטת אור הנקראת לוציפרין (luciferin), המייצרת אור כאשר היא מגיבה לחמצן. אורגניזמים רבים מייצרים גם את האנזים לוציפראז (luciferase), המסייע להאיץ את התגובה.

מדוזה ביולומינסנצית

האם לא ייתכן שגזע ישויות מתקדם הפך את האקוויפרים התת-קרקעיים לבית הגידול שלהם, והם בוחרים להתגלות בפנינו רק בעידנים מסוימים כאשר התודעה האנושית גבוהה מספיק בכדי להפנים את חוכמתם?


הגיאוגרפיה התת-קרקעית של הפלנטה שלנו כוללת נהרות רבים שזורמים מתחת לאדמה. חלקם זורמים בחלקם מתחת לאדמה ונעלמים בבולען רק כדי להופיע שוב במורד הזרם. יתכן שנהרות תת קרקעיים אלה יצרו אגמים ועמקים, וחצבו מערות, ערוצים וקניונים, עליהם איננו יודעים דבר. הנה סיפור מהמהאבהארטה:

"פעם הנסיך בהימה (Bhima) הורעל על ידי אחיו הקנאים, שקשרו אותו והשליכו אותו לנהר הגנגס. זרמי המים סחפו אותו בנתיב מיסטי לממלכת נחשי הנגאס האלוהיים. שם, בהימה זוהה על ידי וסוקי (Vasuki) מלך הנגאס, שהחיה אותו והציע לו משקה אמברוסיה שמימי שיעניק לבהימה כוח עצום. לאחר שלגם את השיקוי האלוהי, והרגיש רענן ומחודש, התרחץ בהימה במים הקדושים של נהר תת קרקעי וטיהר את עצמו. לאחר מכן הנגאס הובילו אותו מהאזור תת קרקעי הזה אל נהר הגנגס, והוא הגיח ממש מהמקום ממנו הושלך."

(Mahabharata, Adi Parva: Sambhava Parva, Section CXXVIII)


בהתחשב בעובדה שאיננו יודעים דבר על המערכת האקולוגית של האקוויפרים המשתרעים עד לעומק של 9000 מטר מתחת לפני האדמה, או על הגיאוגרפיה התת-קרקעית של כדור הארץ שלנו, עדיין מוקדם להתייחס לסיפורים כמו אלה כאל אגדות. יתכן שדברים היו אחרת על הפלנטה שלנו בזמנים אחרים; ייתכן שהעבר היה שונה מהותית מההווה, כפי שמספרים לנו כל התאורים הקדומים. עלינו לשמור על ראש פתוח ולתת לקדומים לדבר בשם עצמם, כדי שנוכל להבין את האמת של מה שהם ניסו לומר לנו.



תוכניות השמיים והארץ

בואו נחזור לנושא האפקאלו. מידע ספציפי על שמות האפקאלו ותכונותיהם התגלה בלחשים פולחניים בלוח 'ביט מסרי' (Bit meseri). לחשים אלה שימשו לביצוע טקסים אפוטרופיים כדי להתמודד עם אותות מבשרי רע. עבור הטקסים, נהגו השומרים לייצר שבעה פסלוני חרס של האפקאלו, ולאחר סיום הטקס נקברו הפסלונים מתחת לרצפה, כדי לגרש את הרע מהמבנים ואת החולי מהתושבים. באחד מלחשי ביט מסרי, מכונים האפקאלו "דגי הפוראדו הטהורים" ש"מקורם בנהר", והם מהוללים על יכולתם "לשלוט בתוכניות השמים והארץ".

יו-אנא, שמגשים את תוכניות השמים והארץ; יו-אנא-דוגה, שניחן בהבנה מקיפה; אנמדוגה, אשר למענו נקבע גורל טוב; אנמגאלאמה, שנולד בבית; אנמבולוגה, שגדל בשטח מרעה; אנ-אנלילדה, המכשף של העיר ארידו; אוטואבזו, שעלה לשמיים; דגי הפוראדו הטהורים, דגי הפוראדו של הים, שבעתם, שבעת החכמים, שמקורם בנהר, השולטים בתוכניות השמים והארץ."

האפקאלו היו בנאים גדולים, כפי שעולה מהכינוי של אנ-אנלילדה, "המכשף של העיר ארידו". שבעת החכמים נקשרו עם הקמתן של שבע הערים העתיקות של שומר: ארידו, אוּר, ניפּוּר, קולאב, כיש, לַגַש ושוּרוּפָּק. לפי האפוס של גילגמש, שבעת החכמים יצרו את התוכנית של אוּרוּכּ.


לאחר המבול, לעומת זאת, בני תמותה השתלטו על תפקידי האפקאלו. בחלק מהטקסטים מכנים את החכמים שלאחר המבול בכינוי אומנו (Ummanu), שמשמעותו "בעלי מלאכה", על מנת להבדיל ביניהם לבין האפקאלו. האפוס של ארה מספר לנו שאחרי המבול, אל הסערה מַרְדוּךְ גירש את האפקאלו לאפסו. לאחר מכן, על האומנו הארציים הוטלה משימת ניקוי מקדש מַרְדוּךְ.



האיקונוגרפיה של האפקאלו

האספקט הבולט ביותר של האפקאלו הוא האופן בו הם תוארו על החותמים האשוריים ועל קירות ארמונו של המלך אשורנצירפל השני, בבירת אשור - נִמְרוּד. חלקם נראים כמו אדם לבוש בגלימת עור דג, וכך תיאר ברוסוס את האואנס, האפקאלו הראשונים. חלקם נראים אנושיים; אלה ככל הנראה האומנו הארציים של התקופה שלאחר המבול. כמה, באופן מסתורי למדי, מתוארים כאנשי ציפור, עם פני נשר אך גוף של אדם. אולי, אפקאלו עם ראש ציפור היו מסוגלים לעוף? האפקאלו אוטואבזו "שעלה לשמיים" יכול היה להיות אחד מהם.

האפקאלו תוארו בדמות איש-דג, איש-ציפור מכונף או אדם מכונף

ככלל, האפקאלו חובשים קסדת קרניים, שהייתה סמל לאלוהות במסופוטמיה העתיקה. ברוב המקרים יש להם ארבע כנפיים, מהן שתיים או שלוש נראות בפרופיל. הם עונדים צמידי שושנה או חרוזי תפילה על מפרקי כף היד.


ישנו מאמר מעניין באנציקלופדיה להיסטוריה העתיקה (Ancient History Encyclopedia) שבדק בפירוט מה מחזיקים האפקאלו בידיהם. זה עוזר לנו להבין את המשמעות הטקסית של האובייקטים האלה, ולמצוא הקשרים לחפצים דומים בתרבויות אחרות. דמויות רבות של אפקאלו נושאות חפץ ביד שמאל שתואר באופן פופולרי כ"תיק יד", אך למעשה מדובר בדלי פולחני המכיל מים קדושים (נקרא באכדית באנדודו). האפקאלו מפזרים את המים הקדושים באמצעות אצטרובל אורן (שנקרא באכדית מולילו) שהם אוחזים ביד ימין. זוהי פעולה של טיהור פולחני הממשיכה בדתות רבות עד היום.


מלבד הדלי הפולחני, האפוקאלו עשוי להחזיק ביד שמאל מחרוזת תפילה, זר פרחים או שרביט. בכל המקרים האלו יד ימין ריקה ומורמת כך שכף היד פונה אל הצופה. באמנות ההודית נקראת תנוחת יד זו 'אבהיה-מודרה' (abhaya-mudra) כלומר תנוחת יד המפיגה פחד. החפצים המוחזקים על ידי האפקאלו חושפים את תפקידיהם הרבים כחכמים וככהני הארמון של המלכים. לא רק שהם היו המורים של האנושות, אלא שהם גם ביצעו פונקציות פולחניות רבות, ונתפסו כדמויות סמכותיות המעניקות הגנה לאנשים.

האפקאלו עשויים להחזיק חפצים שונים בידיהם, המסמנים את תפקידיהם הרבים

הדלי הפולחני באמנות הקדושה

מעניין שניתן לראות את האובייקטים הקשורים לאפקאלו בתרבויות שונות, כפי שכבר צוין על ידי חוקרים רבים. את הדלי הפולחני המכיל מים קדושים (באנדודו) ניתן לראות בתבליט אולמקי משנת 900 לפנה"ס (סטלה 19 בלה ונטה) המתאר אל או כהן, יושב בסליל נחש (אולי נחש נוצות), אוחז בדלי ביד אחת, שנראה בדיוק כמו הבאנדודו. החוקר ג'וזף קמפבל (Joseph Campbell) ציין כי "היד השמאלית של הדמות היושבת מוחזקת בצורה מעט מגושמת (כפי שהעירו הארכיאולוגים "מסובבת מפרק כף היד עם כף היד החוצה"), במחווה שתתפרש בכל מקום במזרח כ"תנוחת יד המעניקה ברכה" או 'וורדה-מודרה' (varada-mudra) של אלוהות."

אלוהות או כהן היושב בסליל נחש נוצות. בידו הימנית הוא אוחז בבנדודו, וידו השמאלית נמצאת בתנוחת וורדה-מודרה

לפיכך, מתוארים האפקאלו כשהם מבצעים 'אבהיה-מודרה' (תנוחת יד המפיגה פחד) ביד ימין, בעוד אלוהות או כהן האולמק מבצע את ה'וורדה-מודרה' (תנוחת יד המעניקה ברכה) ביד שמאל. אגב, שתי המודרות הללו מבוצעות לעיתים קרובות יחד. תיאורים רבים של בודהה מראים אותו מבצע אבהיה-מודרה ביד ימין וורדה-מודרה ביד שמאל. זה כאילו היה כלל לא כתוב המציין באיזו יד יש להשתמש לביצוע איזו מודרה, ותרבויות ברחבי העולם דבקות במוסכמות אלה.


החוקרים ציינו כי מוטיב הדלי הפולחני מופיע על עמוד מונוליתי באתר הארכיאולוגי של גבּקלי טפּה בטורקיה, שם תוארכה השכבה העתיקה ביותר באתר ל-9000 לפנה"ס - כמה מאות שנים אחרי סוף עידן הקרח האחרון. בחפירה על ראש גבעה, ארכיאולוגים מצאו עמודים רבים בצורת T המסודרים במעגלים. העמודים הגבוהים ביותר מתנשאים לגובה 5 מטרים ומשקלם בין 7 ל-10 טונות. חלקם חלקים, בעוד שאחרים מגולפים במוטיבים של בעלי חיים: שועלים, אריות, חזירים, עקרבים ונשרים. הארכיאולוג קלאוס שמידט (Klaus Schmidt) שחפר את האתר, תיאר את טבעות האבן המעגליות הללו כ"מקום הקדוש הראשון שנבנה על ידי האדם", ו"קתדרלה על גבעה" הראשונה של האנושות.

שורה של דליים פולחניים על אבן הנשרים בגבּקלי טפּה

על אחד העמודים בצורת ה-T, בהיקף טבעת האבנים, גולפה שורה של דליים, הדומים לבאנדודו שמחזיקים האפקאלו. ממש מתחת לזה יש גילוף של נשר האוחז בחפץ עגול, שיכול להיות כמו זה של האפקאלו עם ראש הנשר המפזרים מים קדושים באמצעות אצטרובל אורן (מולילו), על מנת להפוך את האדמות לטהורות ופוריות. ההשלכות של הדבר מעוררות השתאות: בסביבות 9000 לפנה"ס, האנשים שבנו את גבּקלי טפּה ידעו על שבעת החכמים, וכנראה ראו אותם, בעודם מבצעים טקסי טיהור לפוריות האדמה. מאחר שגבּקלי טפּה נבנתה כמה מאות שנים לאחר תום עידן הקרח, כאשר הקרח המומס יצר שיטפון גלובלי עליו מסופר בסיפורי המבול של תרבויות רבות, בהחלט יתכן שהידיעה על האפקאלו הגיעה עד לתקופת טרום המבול, וזה בדיוק מה שהסיפורים השומריים מספרים לנו.



האפקאלו באפריקה ובאוסטרליה?

נראה שגם שבט הדוגון (Dogon) של מאלי במערב אפריקה שומר זיכרונות מהאינטראקציה שלו עם האפקאלו. על פי אמונתם, לפני אלפי שנים ביקרו אותם אנשי דג אמפיביים בשם נומו (Nommo), שהגיעו ממערכת הכוכבים של סיריוס ולימדו את הדוגון מיומנויות רבות. בדומה לאפקאלו השומרי, גם הנומו תוארו עם פלג גוף עליון אנושי ותחתון דמוי דג. הם ירדו מהשמיים בכלי מלווה באש וברעמים. לאחר שהגיעו לכוכב הלכת שלנו, הנומו חפרו מאגר מים וצללו לתוכו, מכיוון שהם היו זקוקים לסביבה מימית כדי לחיות בה. הם נקראים על ידי אנשי הדוגון "המורים" ו"אדוני המים".


אנשי הדוגון מספרים שאלוהי השמים אמה (Amma) יצר ארבעה זוגות תאומי נומו כבר בתחילת הבריאה. אחד מהם מרד בסדר האוניברסלי של אמה, בגלל שאחד הצאצאים של נומו הוקרב על ידי אמה שהשאיר שבעה מהם. בספר "תעלומת סיריוס" (The Sirius Mystery - 1976) כתב רוברט טמפל (Robert Temple) כי אנשי הדוגון ידעו שסיריוס הוא כוכב בינארי, המורכב מכוכב בהיר שאנו רואים בשם סיריוס A, וכוכב ננס לבן בשם סיריוס B, שאינו נראה בעין בלתי מזוינת. אנשי הדוגון גם ידעו שסיריוס B סובב סביב סיריוס A במסלול אליפטי, פעם ב-50 שנה. הידע החריג הזה של אנשי הדוגון היווה מקור למסתורין גדול, שכן סיריוס זוהה כמערכת בינארית על ידי אסטרונומים מודרניים רק בשנת 1862.


נראה כי האפקאלו ביקרו גם את האבוריג'ינים האוסטרלים, במשימתם הגלובלית של הפצת חוקי הציוויליזציה. תושבי חבל קימברלי שבצפון מערב אוסטרליה מדברים על ישויות חזקות בשם וונדג'ינאס (Wandjinas), שירדו משביל החלב והביאו את החוק, התרבות והשפה של בני עמם. ניתן לראות את ציורי הוונדג'ינאס על הסלעים ברחבי האזור, באוכרה אדומה ולבנה. באופן מסורתי הציורים נצבעו מחדש בכל עשור כדי להבטיח שהתמונה תישאר רעננה ומלאת חיים. ההערכה היא כי השכבות המוקדמות ביותר של הציורים עשויות להיות מתוארכות כ-4000 שנה לאחור בקירוב. הוונדג'ינאס מתוארים בדרך כלל עם פנים לבנות גדולות, עיניים שחורות עגולות, אף, אך ללא כל פה. יש להם הילה אדומה סביב הראש, עם קרני אור שמקרינות כלפי חוץ.

ציור סלע של הוונדג'ינאס - נהר ברנט שבחבל קימברלי שבמערב אוסטרליה

לפי הסיפורים של קהילת המואנג'ום (Mowanjum), הוונדג'ינא הראשון נקרא אידג'ייר (Idjair). הוא חי בשביל החלב והוא האב של כל הוונדג'ינאס. וונדג'ינא וולונגונדר (Wallungunder) היה בנו הראשון של אידג'ייר והוא יצר את כדור הארץ וכל החיים עליו. לאחר מכן הוא יצר את בני האדם הראשונים, אנשי הגיורן גיורן (Gyorn Gyorn). וולונגונדר נסע חזרה לאידג'ייר כדי להביא עוד וונדג'ינאס שיתנו לאנשי הגיורן גיורן חוקים לפיהם יוכלו חיות.


הוונדג'ינאס לימדו את האבוריג'ינים כל מה שצריך לדעת, ולאחר שעבודתם הסתיימה, הם ציירו את תמונותיהם על קירות המערה ונכנסו לבור מים סמוך. מאז הם גרים בתחתית מקור המים המזוהה עם ציורי הסלע. הם נחשבים לישויות חזקות היוצרות גשם, שולטות בעננים ובגשמים, ומענישות את מי שעובר על החוקים בשיטפונות, ברקים וציקלונים.


ישנם כמה קשרים ברורים בין האפקאלו לוונדג'ינאס, היכולים להצביע על כך שהם זהים. כמו האפקאלו, הוונדג'ינאס נתנו לאבוריג'ינים את חוקיהם, את תרבותם ואת שפתם, וכמו שהאפקאלו הגיעו מאקוויפרי המים המתוקים מתחת לאדמה, הוונדג'ינאס נכנסו לבורות מים וחזרו לקרקעית מקור המים המזוהה עם המערה של הציורים. אולם במובנים מסוימים נראה כי כוחותיהם של הוונדג'ינאס עולים על אלה של האפקאלו, שכן נאמר שהם הגיעו מכוכבי שביל החלב, והם יצרו את כדור הארץ ואת כל היצורים החיים. כפי שנראה בהמשך, מאמינים כי גם שבעת החכמים של הודו הוודית הם ממקור חוץ ארצי. הם היו "יצורי אור זוהרים" (מה שיכול להסביר את קרני האור היוצאים מההילה סביב ראשי הוונדג'ינאס) ויוחסו להם כוחות בריאה דומים ויוצאי דופן.



שבעת חכמי יוון

אף על פי ששבעת החכמים לא מוזכרים באגדות העתיקות של יוון, בסביבות המאה ה-6 עד ה-7 לפנה"ס הוגדרו שבעה מהפילוסופים, המדינאים והמחוקקים של יוון כשבעת החכמים. סביר להניח שזה היה המשך למסורת קדומה יותר שמקורותיה אבודים בערפילי ההיסטוריה. הרשימה המוקדמת ביותר של שבעת החכמים, שהוזכרה בפרוטגורס של אפלטון (387 לפנה"ס), כוללת את תאלס, פיטאקוס, ביאס, סולון, קלאובולוס, מייסון וכילון. שם שחשוב לשים אליו לב ברשימה הזו הוא של המחוקק האתונאי סולון, שהביא את אגדת אטלנטיס ממצרים. שבעת חכמי יוון היו ידועים בחוכמתם בכל תחומי הידע, החל משירה ופוליטיקה וכלה בחיזוי ליקויים. רבות מהמימרות המופיעות בדלפי מיוחסות לשבעת החכמים, כמו: 'מדן אגן' ("אין דבר מיותר") ו'גנוטי סאוטון' ("דע את עצמך").



הספטרסיס של הודו הקדומה

מחוץ למסופוטמיה, האזכור הנרחב ביותר של שבעת החכמים נמצא בהודו. המסורת הוודית מדברת על שבעה חכמים ממוצא אלוהי - "יצורי אור זוהרים" - שהיו "בני ברהמה שנולדו בתודעה". שבעת 'רישים' (Rsis) אלה נקראו ביחד בשם ספטרסיס (Saptarsis), המילה 'ספטה' פירושה שבע והמילה 'רסיס' (רישים) פרושה חכמים. באפוסים ובפוראנות הם נמנים כ: מריצ'י (Marici), אטרי (Atri), אנגיראס (Angiras), פולסטיה (Pulastya), פולאהה (Pulaha), קראטו (Kratu) וואסישטה (Vasistha). הספטרסיס האלוהיים לקחו נשים אנושיות, וכוננו שושלות רישי (Rishi). חלק מצאצאיהם הפכו לחכמים מוארים, ש"הגיעו לגן עדן" באמצעות הקרבה, והשתלטו על סמכויות הספטרסיס. זה הוביל לגיבוש רשימה חדשה של שבעה חכמים: וישוומיטרה (Vishwamitra), ג'מדאגני (Jamadagni), בהראדג'ה (Bharadvaja), גוטאמה (Gautama), אטרי (Atri), וואסישטה (Vasistha) וקשיאפה (Kashyapa), כאשר אגסטיה (Agastya) הוסף כחכם השמיני בהקשרים מסוימים. המֻסְכָּמָה הוודית משקפת, אפוא, את זו של מסופוטמיה, שבה שבעת האפקאלו האלוהיים מתקופת טרום המבול הוחלפו על ידי אומנוס ארציים בתקופה שלאחר המבול.


אף שברשימה השנייה של הספטרסיס הם היו ממקור ארצי, הם התפרסמו יותר מאבותיהם האלוהיים. הסיבה לכך היא שהם נחשבים כמייסדי שבעת הגוטרות (Gotras) העיקריות, כלומר השבטים או השושלות של ההינדים. במקור, רק אנשי הכהונה או מעמד הברהמינים ייחסו את מוצאם לאחד משבעת החכמים. בהמשך כל המעמדות נכללו. בטקסטים של הסוטרה (Sutra) נקבע כי קשתריה (Kshatriya) - מעמד לוחם, וויישייה (Vaishya) - מעמד עסקים, צריכים לקחת את הגוטרה של הפיורוהיטה (Purohita) שלהם, כלומר של הכהן המשפחתי. כיום, לכל הינדו יש גוטרה, לפיה הם טוענים שמוצאם מאחד משבעת החכמים. אי אפשר להתחתן עם מישהו מאותה גוטרה. לפיכך, ארגון הגוטרה מבטיח צורה של אקסוגמיה של שבט, שהייתה נפוצה בחברות קדומות רבות. הקדמונים ידעו היטב כי אקסוגמיה ("נישואי חוץ") מפחיתה את הסיכון לילדים עם פגמים גנטיים - דבר שמדענים גילו בתקופה המודרנית.


כבר בתקופת ה'ריג ודה' הושרו מזמורי הלל לשבעת החכמים: "הם שהיו בקיאים בטקסים ובריתמוס, במזמורים ובכללים, היו שבעת הרישים האלהיים." הם היו "שבעת הזמרים הקדושים", "האלים הקדומים", ו"אבותינו" אשר ביצעו לראשונה פולחן הקרבה זה. במזמור 'ריג ודה' לווסישטה (Vasistha), הוא מכונה "היודע של ארץ ושמים", כינוי ששימש גם לאפקאלו השומריים.


בספר "המסורות של שבעת הרישים (The Traditions of the Seven Rsis), ד"ר ג'ון מיטצ'ינר (Dr. John Mitchiner) בחן בפירוט את מה שמספרים לנו הטקסטים הסנסקריטיים הקדומים על הספטריסיס. כמעט בכל ההקשרים, הם מתוארים כ"בני ברהמה שנולדו בתודעה", שם ברהמה היא הנשמה האוניברסלית הממלאת את כל הבריאה. ב'בהגווד גיטא', כאשר לורד קרישנה חושף את צורתו האוניברסלית בפני ארג'ונה, הוא אומר: "שבעת החכמים הגדולים וארבעת האבות הקדמונים נולדו מתודעתי וקיבלו את כוחי. מהם יצאו כל יצורי העולם הזה." הספטרסיס כונו 'פראג'אפטיס' (Prajapatis) - "אדון הבריאה", ויפרה (Vipra) - "חכם", וברהמארסי (Brahmarsi) - כלומר חכם שרכש את הידע הרוחני הגבוה ביותר או 'ברהמה-ג'ננה' (Brahma-jnana), ובכך הגיע למוקשה (moksha) - שחרור ממעגל החיים והמוות.


שבעת הרישים הם יצורים זוהרים של אור, "שבעת המבריקים: על ידי דעתם האחידה נוצרה מה שמכונה ה'ססטרה העליונה' (כתבי הקודש)", שממנה "הדהרמה של כל פעולת העולם נובעת". הם היו "היודעים הראשונים של הוודה, אשר נוצרו כמורי הוודה... משיגים חכמה באופן ספונטני, הם מבוססים בדהרמה". הם "יודעי היוגה" ו"מורי מדע המוקשה (שחרור)". סאנאת קומארה (Sanat Kumara) תיאר אותם כ"שבעת האחים שלא ניתנים להפרכה אשר הוומסות שלהם (שושלות צאצאים) מְהֻלָּלות... הם מקיימים את שלושת העולמות הללו, ומכובדים על ידי אלים ושדים." ורדהא גרגה (Vrdhha Garga) אמר כי שבעת הרישים מסורים לדהרמה ולכוונה להגן על יצורים חיים. המסורת האפית מצביעה על כך שהספטרסיס היו המורים והכהנים של איקשוואקו (Ikshvaku), המלך הראשון של שושלת השמש, ושל בני דורו ויורשיו.


בעיקרו של דבר, שבעת הרישים נחשבים ליצורים שמימיים זוהרים, המאגר של כל החוכמה הוודית. הם מבינים באופן מלא את הדינמיקה הפנימית של היקום - כיצד כל הדברים קשורים זה בזה ותלויים זה בזה - והם מגיעים לכדור הארץ מעת לעת כמורים של האנושות כדי להבטיח כי הישות החיה פועלת בהתאם לחוקים הקוסמיים. קודי החיים שהם קובעים והטקסים שהם מכוננים פועלים לטובת הכלל. בנוסף לחיבור המזמורים הוודים, נזקפים לזכות הרישים גם חיבורים באינספור תחומים כמו יוגה, רפואה, אסטרולוגיה, נשק, אדריכלות, מוסיקה, שפה, דקדוק וכו'. מאמינים כי לאחר שהשלימו את עבודתם עלי אדמות, הספטריסיס עזבו למשכנם השמיימי שנקרא 'מאהארלוקה' (Maharloka), שהוא אחד מחמשת הרקיעים מעל כדור הארץ (Bhur) והאטמוספירה שלו (Bhvar).


טקסטים שונים מספקים לנו פיסות מידע לגבי התדירות שבה מופיעים הספטרסיס על פני כדור הארץ, כדי להפיץ את החוכמה הוודית. לפי 'מטסיה פוראנה' (Matsya Purana), הספטרסיס מופיעים בכל 'סטיא יוגה' (תור הזהב) להנחות אנשים בדהרמה. קטע ב'וויו פוראנה' (Vayu Purana) וב'ברהמאנדה פוראנה' (Brahmanda Purana) מוסיף כי בתחילת כל 'טרטה יוגה' (תור הכסף) הספטרסיס, יחד עם מאנו (Manu), מקימים מחדש את הדהרמה ומאכלסים את העולם דרך שושלות הרישי (Rsi-vamsas). מידע זה תואם לסיפור השיטפון במהברהטה שבה מאנו עם שבעת החכמים נלקחים בספינה למקום מבטחים. קטע אחר ב'מטסיה פוראנה' קובע כי הספטרסיס נולדו ב'דואפארה יוגה' (תור הברונזה), שבו הם ניצחו את המוות וזכו לחיי נצח. זה בטח מתייחס לצאצאים הארציים של הספטרסיס האלוהיים, שנאלצו לבצע הקרבות וסיגופים בכדי להגיע לשחרור. קטע ב'ווישנו פוראנה' (Vishnu Purana) מספר לנו שהספטרסיס מגיעים לכדור הארץ אחרי כל מחזור של ארבע יוגות, כלומר לאחר סיום ה'קאלי יוגה' (תקופת הברזל) במטרה ללמד שוב את הוודות.


כאשר אנו מרכיבים את כל המידע הזה, מתחילה להיווצר תמונה מקיפה יותר על המעורבות התקופתית של שבעת הרישים בציוויליזציה שלנו. נראה כי הספטרסיס מגיעים לכדור הארץ ב'סאטיה יוגה' (תור הזהב) ונשארים זמן מה ב'טרטה יוגה' (תקופת הכסף) כאשר הם מפיצים מחדש את הוודות ומכוננים שושלות. צאצאיהם האנושיים ממשיכים את המסורת עד סוף ה'דואפארה יוגה' (תקופת הברונזה). במהלך ה'קאלי יוגה' (עידן הברזל), שהוא עידן החושך הנוכחי, עידן של סכסוכים ואלימות, הספטרסיס לא נראים יותר, והחוכמה הוודית ושושלת הרישי הולכים לאיבוד. הספטרסיס חוזרים לכדור הארץ שוב לאחר סיום ה'קאלי יוגה' בכדי לכונן דהרמה ולהפיץ מחדש את הוודות.



האיקונוגרפיה של הספטרסיס

אין הרבה תיאורים של הספטרסיס כקבוצה במקדשים בהודו. עם זאת, מספר פסלים ותבליטים של החכם אגסטיה (Agastya) שרדו, בעיקר במקדשים בדרום מזרח אסיה. אגסטיה נחשב לאחד הספטרסיס (ממוצא ארצי), שהוביל הגירה מדווארקה (Dvaraka) לדרום, וככזה הוערך מאד בדרום הודו, ובעקבות כך בדרום מזרח אסיה כשההשפעה הטמילית הגיעה לשם.


ברוב הפסלים אגסטיה נראה שהוא מחזיק 'קאמנדאלו' (kamandalu) ביד שמאל (סיר מים המכיל מים קדושים המשמשים לטיהור פולחני) וחרוזי תפילה ביד ימין. סיר המים המקודש באיקונוגרפיה ההודית נראה שונה מהדלי הפולחני (באנדודו) של מסופוטמיה, אך משרת את אותה מטרה. בחלק מהתבליטים ידו הימנית של אגסטיה נמצאת בתנוחת ה'גִיאַן מודרה' (הענקת חוכמה), והוא מחזיק פרח בידו השמאלית. מדי פעם הוא מתואר שמאחוריו 'טריסולה' (קִלְשׁוֹן).

האיקונוגרפיה של החכם אגסטיה, הנחשב לאחד משבעת חכמי המסורת הוודית

לפיכך, מספר אלמנטים איקונוגרפיים הקשורים לאגסטיה (וגם לספטריסיס) חופפים לאלה של האפקאלו השומריים, כמו סיר המים הקדושים, חרוזי התפילה, פרח, תנוחת המודרה של היד (אבהיה-מודרה / גִיאַן מודרה), שרביט (מַטֶּה / קִלְשׁוֹן) וכו'. ניתן לראות כיצד המסורת והאיקונוגרפיה של שבעת החכמים נותרו קבועים פחות או יותר ברחבי העולם, מה שלא היה אפשרי אם לא הייתה אמת בסיסית לסיפורים האלה.



שבעת הרישים של הדובה הגדולה

הטקסטים הוודים ברורים בקביעה כי הספטריסיס אינם מהעולם הזה. הם "בני ברהמה שנולדו בתודעה", שמגיעים מהשמיים (Maharloka) לכדור הארץ במטרה להניח את יסודות הציוויליזציה. אסטרונומים וודים זיהו אותם עם שבעת הכוכבים הבולטים בקבוצת הכוכבים של הדובה הגדולה (Ursa Major). הזיהוי שלהם היה כך: מריצ'י היה הכוכב אלקאיד (Alkaid), אטרי - מגרז, אנגיראס - אליות, פולסטיה - פקדא, פולאהה - מראק, קראטו - דובהה, וסישטה - מיזר. אשתו של וסישטה, ארונדהאטי, היא הכוכב העמום לצד מיזר המכונה אלקור, שניתן להבחין בו בעין בלתי מזוינת בתנאי ראות טובים.

שבעת הכוכבים הבולטים בקבוצת הדובה הגדולה סימלו את שבעת הרישים. וסישטה וארונדהאטי יוצרים מערכת בינארית

וסישטה (מיזר) וארונדהאטי (אלקור) יוצרים זוג בינארי. במערכת בינארית, שני כוכבים קשורים זה לזה בכוח המשיכה והם מקיפים מרכז מסה משותף. המערכת הבינארית - וסישטה (מיזר) וארונדהאטי (אלקור) סימלה את הקשר הזוגי בהודו הקדומה. כלה שזה עתה נישאה הונחתה להסתכל על ארונדהאטי (אלקור) ועל הספטריסיס (הדובה הגדולה) לפני שתבקש חיים ארוכים לבעלה, לילדיה ולעצמה. נאמר כי הסדר הטבעי מופרע כאשר ארונדהאטי (אלקור) מכסה (ליקוי) את וסישטה (מזר), מה שקורה לעיתים רחוקות מאוד, מכיוון שזמן ההקפה של הבינארי הזה היא כמעט 750,000 שנה.


ככל הנראה, אסטרונומים וודים ידעו על מיזר-אלקור אלפי שנים לפני שבנדטו קסטלי (Benedetto Castelli) צפה במיזר דרך טלסקופ והבין שמדובר במערכת בינארית, במאה ה-16. לכן, לא רק אנשי הדוגון ידעו על מערכות כוכבים בינאריות, גם האסטרונומים הוודים ידעו זאת. נראה כי ידע מדעי מתקדם לא היה נדיר בעולם העתיק.



נוודי החלל הקדומים

התיאורים השונים של שבעת החכמים מצביעים על כך שהם הגיעו לכדור הארץ מהכוכבים. הסיפורים הוודיים מקשרים אותם עם שבעת הכוכבים של הדובה הגדולה, אנשי הדוגון אומרים שהם הגיעו מסיריוס, ואילו תיאורי האבוריג'ינים מצביעים על מקורם בכוכבי שביל החלב. זה מרמז על כך ששבעת החכמים היו מבקרים חוצניים בכדור הארץ שלנו. הם כנראה הגיעו לכאן במטרה להבטיח שכוכב הלכת שלנו ישמש כ"בית ספר" יעיל שבו נשמות יכולות להתקדם למצבי תודעה גבוהים יותר. לכן, לא זו בלבד שלימדו אותנו את כל המדעים והכישורים של החיים המתורבתים, אלא הם גם העניקו לנו שפע של חוכמה אזוטרית. מכיוון שכוכב הלכת שלנו עובר מחזורים חוזרים ונשנים של קָטַקְלִיזְם, כשאנחנו עוברים מיוגה אחת לבאה, הם ממלאים תפקיד מהותי באיתחול הציוויליזציה שלנו מחדש לאחר כל אפיזודה קטסטרית, ומפיצים מחדש את החוכמה הקדושה לאנשי העידן החדש.


כפי שנאמר קודם, השומרים האמינו כי האפקאלו הגיחו ממי האפסו, מה שנתמך על ידי סיפורי האבוריג'ינים הקובעים כי הוונדג'ינאס חזרו לקרקעית בורות המים. זה מצביע על כך ששבעת החכמים, לאחר שהגיעו לכוכב הלכת שלנו, עיצבו לעצמם סביבת מגורים באקוויפרים של מים מתוקים שמתחת לאדמה, אליהם ניתן היה להגיע דרך מנהרות ומערות שהוסתרו מתחת להרים, אגמים, נהרות וימים. העולם התת-קרקעי הזה תוכנן ככל הנראה כך שיתאים לפיזיולוגיה "החוצנית" שלהם; מקום מסתור, גן עדן בעולם התחתון, שבו הם יכולים לחיות בשלום, ולא מושפעים מענייני העולם הרועש שמעליהם. לאחר מכן הם ייצרו סוגים רבים של צאצאים עם מאפיינים נחשיים השוכנים בממלכות תת קרקעיות מימיות אלה. (לפי המסורת הוודית, הנגאס הם צאצאיו של החכם מריצ'י, דרך בנו קשיאפה).


בעוד שבעת החכמים חוזרים לכוכבי הבית לאחר סיום עבודתם בהקמת הציוויליזציה, צאצאי הנגאס או האנונאקי, שנחשבו על ידי הקדמונים כ"אלוהי העולם התחתון", עדיין חיים באקוויפרים התת-קרקעיים. עם זאת, מכיוון שאנו נמצאים כרגע בתקופת החושך הרוחני, ה'קאלי יוגה' (תקופת הברזל) - המכונה "הלילה של כל היצורים" - הנגאס או האנונאקי עשויים להיות במצב תרדמת, ומחכים שה'קאלי יוגה' תסתיים, לאחר מכן הם עשויים לחשוף את עצמם לאנושות ולהעביר את חוכמתם לציוויליזציה חדשה.


ואכן, חיים תת קרקעיים עשויים להיות צורת החיים הנפוצה ביותר בכוכבי הלכת האחרים של מערכת השמש ומחוצה לה. חיים על פני השטח - שמגיעים עם בעיות נלוות רבות כגון מזג אוויר סוער, התפרצויות געשיות, הפצצות של אסטרואידים, קרינה חללית וכו'- עשויים להיות היוצאים מן הכלל, ולא הנורמה. בשנת 2019, מדענים מצאו עדויות גיאולוגיות ל"מערכת מי תהום רחבה" על מאדים. גם לפלוטו יש אוקיינוס ​​תת קרקעי מתחת לקליפתו הקפואה העבה, וכך גם באירופה, הרביעי בגודלו מבין 79 הירחים הידועים של צדק, ובטיטאן, הירח הגדול ביותר של שבתאי. אסטרונומים מאמינים כי אוקיינוסים תת קרקעיים אלה עשויים לשמש כאינקובטורים של חיים, כשהם מוגנים מפני טמפרטורות קיצוניות וקרינה עתירת אנרגיה.


אירופה הוא מקרה מעניין במיוחד, שכן מים מהאוקיאנוס התת קרקעי שלו מבעבעים אל פני השטח הקפואים. חילופי כימיקלים ואנרגיה בין פני השטח לאוקיאנוס מגדילים את הסיכויים שהחיים האוקיאניים מתקיימים באירופה. "לפחות שלושה מיליון טונות של יצורים דמויי דגים יכולים באופן תיאורתי לחיות ולנשום על אירופה", כך לדברי ריצ'רד גרינברג (Richard Greenberg) מאוניברסיטת אריזונה בטוסון.

מים מהאוקיאנוס התת קרקעי של אירופה מבעבעים על פני השטח הקפוא דרך פתחי האוורור

אם דגים חוצניים יכולים לחיות באוקיינוסים התת קרקעיים של כוכבי לכת אחרים, אז מדוע לא היברידים של דגים כמו האפקאלו? או יצורי נחש אנושיים כמו הנגאס? אולי כמה מהם בכלל פיתחו תכונות תעופה כמו נוצות וכנפיים? אם חיים חוצניים מהאוקיאנוסים התת-קרקעיים של מערכות פלנטריות רחוקות מגיעים לכדור הארץ, היכן יעדיפו לבנות את סביבת המגורים שלהם? ככל הנראה בסביבה הדומה לכוכבים שלהם, שבמקרה זה יהיו האקוויפרים התת-קרקעיים של כדור הארץ. במילים אחרות, יכול להיות שיש עולם חוצני ממש מתחת לרגלינו, עליו איננו יודעים דבר.

אם שבעת החכמים הם מבקרים מחוץ לכדור הארץ, השאלה הבאה באופן טבעי היא מתי ואיך הם הגיעו לכאן. אני חושב שהם כנראה הגיעו לכאן לפני מאות מיליוני שנים, כדי להנחות את מהלך התפתחות החיים על פני האדמה. הטקסטים הוודים מתארים אותם כ'פרג'אפטיס' (Prajapatis) כלומר "אדוני הבריאה", מהם הגיעו כל יצורי העולם, והאבוריג'ינים טוענים כי הוונדג'ינאס יצרו את כל היצורים החיים על פני האדמה. אם הייתי מנחש, הייתי אומר ששבעת החכמים הגיעו לכדור הארץ במהלך המפץ הקמבריוני, לפני כמעט 540 מיליון שנה, כאשר במרחב של 10 מיליון שנה בלבד, כל המַעֲרָכָה המודרנית של בעלי החיים הופיעה לראשונה במאובנים. הטווח האנטומי של פיצוץ ראשוני זה חרג מזה של החיים המודרניים, שכן ניסויים מוקדמים רבים גוועו ואף מַעֲרָכָה חדשה מעולם לא קמה. כל האבולוציה של בעלי החיים בחצי מיליארד השנים האחרונות נובעת מהתעסקות עם התכניות הקמבריוניות הללו. מדענים עדיין תמהים מהפריחה המדהימה והייחודית הזו של בעלי החיים בתקופה הזו, שכן לפני המפץ הקמבריוני, במשך כמעט 3 מיליארד שנה, היו קיימות רק צורות חיים חד תאיות על פני כדור הארץ.


מאז המפץ הקמבריוני, כוכב הלכת שלנו עבר אירועי הכחדה המונית רבים המתרחשים במחזוריות מפתיעה של 26 מיליון שנה, כמו גם אינספור מעברי מחזור יוגה בעוצמה פחותה, ובכל מקרה שבעת החכמים הגיעו לכדור הארץ ואכלסו אותו מחדש בצורות חיים לאחר שהאפיזודות הקטסטרופיות הסתיימו.


לגבי האופן שבו שבעת החכמים הגיעו לכאן, יש כמה אפשרויות. ראשית, הם היו יכולים להתגשם באמצעות שערי ממדיים. במאהבהרטה, למשל, נוודים בין ממדיים כמו החכם נאראדה (Narada) - שכמו הספטריסיס מתואר כ"בן התודעה של ברהמה" - מופיעים פתאום משום מקום, מה שמעיד על מעבר דרך שערי ממדיים. האפשרות השנייה היא להשתמש בחלליות או בווימאנות (vimanas), המוזכרות באגדות ההודיות, המסופוטמיות וההופיות (בנוסף לאחרות), אם כי לא ברור אם הווימאנות תוכננו אך ורק לנסיעות וללוחמה ארצית, או אם הן יכולות גם לשמש לנסיעה בין כוכבית.


ולבסוף, הם יכלו לנסוע על אובייקטים בין כוכביים. רוב המדענים מאמינים כיום כי שביטים זרעו חיים על פני כדור הארץ על ידי הכנסת מים ומולקולות אורגניות מורכבות. תומכיה המודרניים של הפַּנְסְפֶּרְמִיה, כמו האסטרופיזיקאים סר פרד הויל (Sir Fred Hoyle) וצ'נדרה וויקרמאסינגה (Chandra Wickramasinghe), הציעו כי שביטים הביאו את המיקרואורגניזמים החיים הראשונים לכדור הארץ, בצורה של חיידקים רדומים, או מולקולות DNA ו-RNA מיובשות. החיים החד תאיים ששגשגו על פני כדור הארץ במשך כמעט 3 מיליארד שנה לפני מפץ קמבריון, נזרעו ככל הנראה על ידי הפצצות השביטים הכבדות שפגעו בכדור הארץ הקדום.


הויל ווויקרמאסינגה טענו כי פליטה פלנטרית נושאת חיים יכולה לתפוס טרמפ בסביבה המוגנת של אובייקטים בין כוכביים, ולזרוע מערכות פלנטריות רחוקות עם חיים - תיאוריה המכונה פַּנְסְפֶּרְמִיה שביטית. החיים עלי אדמות עשויים להיות ממוצא חוצני, נקודה שוויקרמאסינגה חזר עליה במאמר שכותרתו "המקרה האסטרוביולוגי למוצאנו הקוסמי":

"האסטרונומיה ממשיכה לחשוף את נוכחותן של מולקולות אורגניות ואבק אורגני בקנה מידה קוסמי עצום, המסתכם בשליש מהפחמן הבין כוכבי שנקשר בצורה זו. כשם שהחלק המכריע של האורגניזמים על פני כדור הארץ, המאוחסן בלוחות הגיאולוגיים, נגזר מההתפרקות של תאים חיים, כך סביר להניח שאורגניזמים בין כוכבים במידה רבה גם נובעים מביולוגיה. עם כניסתנו לעשור חדש - שנת 2010 - נראה כי הצהרה ברורה על מוצאנו החוצני ועל קיומם של חיים, בקנה מידה קוסמי מחוץ לכדור הארץ, היא סבירה."

(The astrobiological case for our cosmic ancestry - 2010)


תאוריית פנספרמיה שביטית קיבלה חיזוק בשנת 2017, כאשר אסטרונומים גילו את סלע החלל הבין כוכבי הראשון אומואמואה (Oumuamua 1I/2017), שחצה את מערכת השמש במסלול היפרבולי והאיץ בהתרחקותו מהשמש כמו שביט. ווויקרמאסינגה מיהר להסתער על חשיבותה של תגלית זו. יחד עם עמיתיו הוא חיבר מאמר בו כתב:

"התיאוריה לפיה שביטים ואובייקטים בין כוכביים הם כלי התחבורה של הביולוגיה ברחבי הגלקסיה נדונו בהרחבה על ידי הויל, ווויקרמאסינגה והשותפים הרבים שלהם במשך קרוב לארבעה עשורים... גילוי "המבקר" הראשון שלנו במסלול היפרבולי מאשר את הקשר הבלתי נפרד שלנו עם חיים העשויים להתקיים במערכות פלנטריות רחוקות."
סלע החלל הבין כוכבי אומואמואה

בשנת 2019 גילו אסטרונומים שביט בין-כוכבי אחר בשם בוריסוב (Borisov), שעבר קרוב לשמש בדצמבר 2019, ולהפתעתם הרבה של האסטרונומים הוא התבהר לפתע כשיצא ממערכת השמש במרץ 2020. נראה שעידן השביטים הבין כוכביים כאן כדי להישאר, ומהווה שינוי פרדיגמה בהבנתנו את היקום.



סיכום

המסורת של שבעת החכמים, יחד עם האיקונוגרפיה הקשורה אליה, נפוצה ברחבי העולם העתיק, מה שמרמז כי היא בוודאי התבססה על אירועים היסטוריים ממשיים של עבר נידח. הטקסטים מצביעים על כך ששבעת החכמים, שהיו ממקור שמחוץ לכדור הארץ, הנחו את התפתחות החיים על פני כדור הארץ, ויצרו לעצמם סביבת מגורים באקוויפרים תת קרקעיים של מים מתוקים. טענות אלה מצויות בגבולות הסבירות, ואין שום סיבה לבטל אותן כמיתוסים ופנטזיות - כפי שהיסטוריונים נוטים לעשות לעתים קרובות כל כך - מבלי להכפיף אותן לבדיקה מדעית ראויה. כאשר אנו הופכים מודעים לקשרינו הבלתי ניתנים להפרדה לחיים ביקום, הגיע הזמן שנסיר דרכי חשיבה המותנות מראש ונאמץ אפשרויות חדשות.

צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook