בתקופה הקשה שאנו חווים כעת, נראה שרבים בישראל יצטרפו בעל כורחם למליונים בעולם שנוטלים נוגדי דיכאון. במקרים מסויימים תרכובות אלו מצילות חיים וכדאי שכולם יבינו טוב יותר על מה מדובר. נוגדי דיכאון היו באופן לא הוגן מטרה לחשד וסטיגמה לאורך השנים, אך אין ספק שלאנשים מסוימים יש בהם השפעות משנות חיים. ישנם סוגים רבים ושונים, והם לא משמשים רק לטיפול בדיכאון, אז הבה נפרט את מה שהמדע העדכני אומר על תרכובות אלו.
באילו מצבים משתמשים בנוגדי דיכאון?
נוגדי דיכאון הם חלק מהתרופות הנפוצות ביותר, המשמשות מיליוני אנשים מדי יום - אך לא לכל האנשים הללו תהיה אבחנה של דיכאון. למרות שדיכאון הוא המצב הנפוץ ביותר עבורו משתמשים בתרופות אלו, הן גם לרוב חלק מהטיפול במצבי בריאות נפשיים אחרים כמו חרדה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית והפרעה טורדנית-כפייתית.
תרופות נוגדות דיכאון מסוימות - עוד רגע נעבור לסוגים השונים - נרשמות גם לטיפול בכאב כרוני. אנשים עם מצבים כמו תסמונת כאב אזורי מורכב, לחץ עצבי וכאב נוירופטי עקב טרשת נפוצה, יכולים להפיק תועלת מהשימוש בתרופות נוגדות דיכאון ספציפיות היכן שמשככי כאבים מסורתיים לא עובדים.
רופאים גם עשויים לנסות תרופות נוגדות דיכאון בחולים עם כאב כרוני לא נוירופטי, כמו דאבת, אך חלקם מתרחקים מכך לאור ראיות - כגון סקירת קושריין מ-2023 (2023 Cochrane review) - שהן אולי אינן טובות יותר מפלסבו.
ויש עוד שימוש פחות בולט בתרופות נוגדות דיכאון. לפי שירות הבריאות הלאומי של בריטניה, חלק מהילדים עשויים להיות מטופלים בתרופות נוגדות דיכאון כדי לעזור להם להתמודד עם הרטבת לילה, מכיוון שהן עשויות להרפות את שרירי שלפוחית השתן ולהפחית את הדחף להשתין.
אילו סוגים של תרופות נוגדות דיכאון יש?
מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין (SSRI) ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI)
אם אובחנתם כסובלים מדיכאון ומוצעת לכם אפשרות לטיפול תרופתי, התרופה הראשונה שהרופא שלכם יציע תהיה ככל הנראה SSRI - מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין. אולי שמעתם כמה משמות המותג של תרופות אלו, כמו פרוזק (פלואוקסטין), ציפרלקס (אסציטלופרם) ולוסטרל (סרטרלין).
תרופות SSRI פועלות על ידי עצירת הובלת הסרוטונין מהסינפסות, החללים בין תאי העצב שבהם עוברים מסרים, ובכך מגדילות את כמות הסרוטונין המסתובבת במוח. השערה ארוכת שנים בפסיכיאטריה קובעת כי רמות סרוטונין נמוכות אשמות חלקית בדיכאון.
למרות שמחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך שסרוטונין נמוך לבדו לא יספיק כדי לגרום לדיכאון מלכתחילה, נראה שהוא ממלא תפקיד בהישנות עבור אלו הסובלים מהמצב, כך שתרופות SSRI יישארו ככל הנראה חלק מרכזי בערכת הכלים של הפסיכיאטר עוד זמן מה.
זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לעדכן אותן. יש סוג חדש יותר של תרופות הפועלות בדומה ל-SSRI, הנקראות מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI). בנוסף להגברת רמות הסרוטונין, SNRI גם מעלות את הרמות של חומר נוירוכימי אחר, נוראדרנלין. כמה דוגמאות לתרופות אלה כוללות ונלפאקסין ודולוקסטין - אגב, אחת הבודדות שסקירת קושריין מ-2023 מצאה כי היא אכן בעלת יעילות מסוימת לכאב לא נוירופטי.
בעוד שתרופות SSRI ו-SNRI דומות, המטופלים עשויים למצוא את תופעות הלוואי של סוג אחד קשות יותר מהאחר. ואפילו בתוך כל מחלקה, התרופות משתנות מבחינת הניואנסים של אופן פעולתן בגוף ובאיזו תדירות אתם צריכים ליטול אותן. מציאת התרופה הטובה ביותר עבור כל אדם היא לרוב עניין של ניסוי וטעייה.
נוגדי דיכאון טריציקליים (TCA)
נוגדי דיכאון טריציקליים (TCA) הגיעו לראשונה לשוק בשנת 1959, אך מאז הופעתן של תרופות מסוג SSRI, הן נחשבות לטיפול קו שני בדיכאון. תרופות בקטגוריה זו כוללות אמיטריפטילין ואימיפרמין, הראשונות שפותחו.
ה"טריציקליים" מתייחס לשלוש טבעות האטום שיש לתרופות אלו במבנים הכימיים שלהן. כמו SNRI, גם הן פועלות על ידי חסימת הספיגה של סרוטונין ונוראפינפרין. ל-TCA יש אינדקס טיפולי נמוך, כלומר אפילו מנת יתר קטנה עלולה להוביל לתסמינים מסוכנים. יש גם כמה ראיות לכך ש-TCA נוטות לגרום ליותר תופעות לוואי מאשר SSRI והן פחות סבילות על ידי חולים באופן כללי.
נוגדי דיכאון טריציקליים הם סוג של תרופות שנרשמות בדרך כלל לכאב נוירופטי, אך הראיות על יעילותן מעורבות. סקירת קושריין משנת 2015, שבדקה במיוחד את האמיטריפטילין מצאה שהיא "כנראה מספקת הקלה טובה לכאב" למיעוט של אנשים, כך ששוב סביר שזה יהיה תהליך של ניסוי וטעייה בעת חיפוש אחר התרופות הטובות ביותר עבור מטופל מסוים.
סוגים אחרים
ישנן תרופות נוגדות דיכאון נוספות שרופאים עשויים לפנות אליהן במקרים ספציפיים, כמו למשל כאשר טיפולים אחרים לא הועילו.
מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI) הם דוגמה אחת. למרות שהן היו תרופות נוגדות הדיכאון הראשונות שהתגלו, נעשה בהן שימוש פוחת ופוחת ככל שפותחו תרופות אלטרנטיביות. סיבה עקרית לכך היא שהן עשויות ליצור אינטראקציה עם הרבה תרופות אחרות ומזונות מסוימים. הסימפטומים של אינטראקציות אלה עלולים להיות מסכני חיים עבור מטופלים, אך גם מסובכים לאיתור עבור אנשי רפואה מקצועיים.
כמה דוגמאות ל-MAOIs הם סלג'ילין ואיזוקרבוקסזיד. הן פועלות על ידי חסימת האנזים מונואמין אוקסידאז, המונעת ממנו לפרק סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין. ישנן גם תרופות שונות שניתן לסווג כ"נוגדי דיכאון לא טיפוסיים", הפועלות במגוון דרכים. אבל עבור כל אלה, המטרה נשארת לשמור כמה שיותר סרוטונין, נוראדרנלין, ובמידה פחותה דופמין, במוח למשך זמן רב ככל האפשר.
למה לחלק מנוגדי הדיכאון לוקח כל כך הרבה זמן לפעול?
אחד הקשיים איתם מתמודדים מטופלים כשהם מתחילים ליטול נוגדי דיכאון הוא שיכולים לעבור מספר שבועות עד שהם מתחילים לעבוד.
זו תעלומה שהטרידה את הממסד הרפואי. יש שטענו שזו עדות לכך שהשערת הסרוטונין שגויה, ושתרופות SSRI פועלות רק אצל אנשים מסוימים מכיוון שהן עושות משהו אחר במוח שעדיין לא הבנו עד הסוף. אחרים הציעו שהשיהוי נובע מהמערכות ההומאוסטאזיסיות של המוח שמאזנות מחדש את הדברים לאחר עלייה ראשונית בסרוטונין כאשר מישהו מתחיל לקחת SSRI. המוח מגיב על ידי הפחתת הייצור של המוליך העצבי למשך זמן מה, כלומר אין עלייה נטו בסרוטונין במשך מספר שבועות בזמן שהעניינים מסתדרים.
אבל בשנה שעברה, קבוצה של מדענים העלתה רעיון חדש. המחקר שלהם בחן את ההשפעות של SSRI אחד -אסציטלופרם, ב-32 אנשים ללא כל היסטוריה של הפרעות נפשיות. לאחר נטילת התרופה או פלסבו במשך שלושה עד חמישה שבועות, סריקות טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET) גילו עלייה תלויה בזמן, בסינפסות חדשות שנוצרות באזורים מסוימים במוח.
בהתייחס למחקר, מדען המוח הקוגניטיבי ג'ונתן רויזר (Jonathan Roiser), שלא היה מעורב במחקר, אמר: "זו נקודת מבט שונה ממה שהיה קודם. זה נותן משקל נוסף לרעיון הזה שאתה צריך את השינויים המצטברים לאורך זמן על מנת לשנות את הסביבה להיות חיובית יותר, מה שיכול להסביר איך אנשים הולכים להתאושש מדיכאון".
המחקר היה מצומצם וכלל רק אנשים בריאים, כך שעוד מוקדם להסיק מסקנות מקיפות. המחברים אמרו שהשלב הבא של עבודתם כבר בעיצומו, כולל מחקרים על אנשים עם דיכאון, כך שבתקווה, חלקים נוספים מהפאזל הזה יפלו למקומם בקרוב.
מהו המחקר העדכני על נוגדי דיכאון?
בינתיים, מחקר מרגש אחר פותח את האפשרות לנוגדי דיכאון חלופיים.
אחת התרופות החדשות ביותר בשטח היא אסקטמין - ואם אתם חושבים שהשם הזה נשמע לכם מוכר, אתם צודקים. לאסקטמין מבנה דומה לזה של קטמין, ואישורו לשימוש בדיכאון עמיד עורר התרגשות ומחלוקות באותה מידה. אסקטמין ניתן בצורה של תרסיס לאף. התרופה נכנסת במהירות, הרבה יותר מהר מ-SSRI, ולכן היא נועדה להשלים את התרופות המסורתיות על ידי מילוי החסר עד שהן מתחילות לפעול.
מספר מדענים עובדים גם על תרכובות חדשות המשכללות את הטיפולים הקיימים שלנו עוד יותר. בשנת 2022, מחקר דיווח על תרופה בשם ZZL-7, המכוונת למערכת הסרוטונין אך - באופן מכריע - נראה שהיא מסוגלת לעשות זאת מהר יותר. עם זאת, המחקר הזה היה רק על עכברים, כך שהוא רחוק משימוש בחולים אנושיים.
חזית גדולה ומרגשת נוספת בתחום זה הוא עולם הפסיכדליים. פסילוציבין, החומר שאחראי לקסם בפטריות הקסם, הציג פוטנציאל גדול למקרי הדיכאון הקשים ביותר לטיפול. איך זה עובד הוא עדיין עניין במחלוקת, אבל עכשיו התרופות האלה הופכות נגישות יותר, הן למטרות מחקר והן לשימושים טיפוליים מוגבלים, ההבנה שלנו לגביהן רק יכולה לצמוח.
הארס הפסיכדלי של הקרפדה הזו עשוי להיות הדבר הגדול הבא בנוגדי דיכאון
זוהי קרפדת נהר הקולורדו. הידועה גם בשם קרפדת המדבר הסונורי, החברים הבולבוסיים האלה נושאים פצצה פסיכדלית של ממש מתחת לפני העור. הארס שלהם, שאותו הם יכולים להפריש דרך בלוטות על עורם, מכיל תרכובת הזייתית, שלטענת המדענים מאחורי מחקר חדש עשויה להיות נוגדת דיכאון חזקה.
תרופות פסיכדליות זוכות לתשומת לב רבה בשנים האחרונות על הפוטנציאל שלהן בטיפול בדיכאון קליני. פסילוציבין - תהילת פטריות הקסם - הוא בשורה גדול בזירה זו, עם גוף הולך וגדל של מחקרים המובילים מדענים להגיע למסקנה שהוא יכול לשנות את כללי המשחק עבור כמה מהמקרים הקשים ביותר לטיפול.
עכשיו, יש פסיכדלי חדש בתחום, והוא מגיע כולו עטוף בחבילה אמפיבית נחמדה. מחקר חדש חקר צורה שונה של התרכובת 5MeO-DMT - קרובת משפחה של DMT המופקת מהארס של קרפדת המדבר הסונורי (Incilius alvarius) - והגיע למסקנה שזו יכולה להיות אפשרות טיפול יעילה בדיכאון ובחרדה.
כבר מזמן הבינו שהארס של הקרפדה הזו יכול לגרום להזיות עזות ולחוויות טריפיות - זו הסיבה שהרשויות אומרות לנו כל הזמן להפסיק ללקק אותן. אבל איך הקרפדות מייצרות את הסליים הפסיכואקטיבי שלהן נשאר קצת בגדר תעלומה, ויש גם שאלות על האופן שבו התרכובות פועלות על המוח האנושי.
הפרמקולוג המבני דניאל וואקר (Daniel Wacker) מבית הספר לרפואה איקאן בבית החולים מאונט סיני בניו-יורק, יחד עם עמיתיו, יצאו לחקור כיצד 5MeO-DMT מקיים אינטראקציה עם סוג של קולטן לסרוטונין הנקרא קולטן 5HT1A.
עד כה רוב המחקרים על פסיכדליים התמקדו בקולטן דומה אך שונה, 5HT2A, מכיוון שהוא המפתח ליכולתם לייצר הזיות. מחקרים קודמים הראו ש-5HT1A שווה בדיקה מקרוב בכל הנוגע לפיתוח תרופות נוגדות דיכאון חדשות ומשופרות, אבל לא הרבה היה ידוע על האופן שבו פסיכדליים מתקשרים עם הקולטן.
כדי לגלות מידע נוסף, וואקר והצוות שינו את המבנה של התרכובת הפסיכדלית, ויצרו גרסאות שניתן לבדוק את היעילות הפוטנציאלית שלהן. בנוסף לבחינת הווריאציות במבחנה, הם בדקו אחת במודל דכאון בעכבר. הם השוו אותו ל-LSD וכן לתרופות קיימות המכוונות ל-5HT1A, ומצאו שלתרכובת ארס הקרפדות הייתה השפעה נוגדת דיכאון ונוגדת חרדה דומה - מבלי להכניס את העכברים לטריפ.
"אנו מראים כי אנלוג 5HT1A סלקטיבי 5MeO-DMT נטול השפעות דמויות הזיה תוך שמירה על פעילות דמוית נוגד חרדה ודיכאון בבעלי חיים מובסים חברתית", הם כותבים במאמרם. תרכובת 5MeO-DMT הייתה הרבה יותר סלקטיבית כלפי הקולטן 5HT1A בהשוואה ל-5HT2A - פי 800, למעשה - והוכיחה שוב שהקולטן הבלתי-נחקר הזה ראוי לבדיקה מקרוב.
כמובן, עדיין לא ברור אם לתרכובת הזו שעובדת כל כך טוב בעכברים יכולות להיות תוצאות חיוביות דומות בבני אדם. עם זאת, זו לא הפעם הראשונה שעולה כי לארס קרפדות המדבר הסונורי יש תכונות נוגדות דיכאון. "המחקרים שלנו חושפים היבטים מולקולריים של תרופות פסיכדליות וטיפוליות ממוקדות 5HT1A", כותבים המחברים, "שעשויים להקל על פיתוח עתידי של תרופות חדשות להפרעות נוירופסיכיאטריות". אך נצטרך לחכות למחקר נוסף.
תרופות אינן אפשרות הטיפול היחידה בדיכאון; אבל עם כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם הנוטלים את התרופות האלה מדי יום, טוב לקבל מידע לגבי מה הן, איך הן פועלות ואיך התחום הזה עשוי להשתנות בשנים הקרובות.
תוכן מאמר זה אינו נועד להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי מקצועי. פנו תמיד לייעוץ מוסמך עם שאלות שעשויות להיות לכם בנוגע למצבים רפואיים.
מקורות:
Σχόλια