האור והצל של הקרפדה הפסיכדלית - 5MEO-DMT

עודכן ב: ינו 21

אם אתם מסתובבים בקהילות פסיכדליות בימינו, בטח שמעתם מישהו מדבר על "הקרפדה". גם אם אתם לא מסתובבים במעגלים כאלה, יש עדיין מצב ששמעתם את זה, כי אנשים כמו טוני רובינס ומייק טייסון טוענים שהקרפדה מוחקת את האגו ומשנה באופן דרסטי את התפיסה על החיים בכללותם.


הקרפדה הפסיכדלית הזו נקראת בופו אלווריוס (Bufo alvarius) - וידועה יותר בשם קרפדת מדבר סונורה או בופו בקיצור - והארס שלה מכיל את הריכוז הגבוה ביותר הידוע ביקום של 5MeO-DMT המופיע באופן טבעי. כאשר הארס הזה מיובש ומאודה, הוא מעורר את מה שרבים מחשיבים כחוויה הפסיכדלית החזקה ביותר שאפשר לחוות, מספיק חזקה כדי להרוג את האגו של טייסון תוך שניות, ואז לסייע לו להופיע מחדש כאילו נולד מחדש.

הקרפדה של מדבר סונורה יכולה להגיע לאורך של כ-20 ס"מ והיא הקרפדה הגדולה ביותר בארצות הברית מלבד קרפדת הקנים הלא מקומית. יש לה עור חלק בצבע ירוק זית או בצבע חום מנומר. ממש מאחורי עין הזהב הגדולה שלה עם האישון האופקי נמצאת בלוטת הפרוטיד (parotoid gland) בצורת כליה. מתחת יש אזור עגול גדול ירוק בהיר שהוא התוף או תוף האוזן. בזווית הפה יש יבלת לבנה ובלוטות לבנות על הרגליים. כל הבלוטות הללו מייצרות הפרשות רעילות. קריאתה מתוארת כ"קירקור חלש ונמוך, שנמשך פחות משנייה."


כלבים שתוקפים את הקרפדות סובלים משיתוק או אפילו מוות. דביבונים למדו למשוך את הקרפדה מהבריכה ברגל האחורית, להפוך אותה על גבה ולהתחיל לאכול את בטנה, אסטרטגיה שמרחיקה את הדביבון מבלוטות הרעל. בניגוד לחולייתנים אחרים, דו חיים זה משיג מים בעיקר על ידי ספיגה אוסמוטית (osmotic absorption) על פני בטנו. לקרפדות ממשפחת הקרפדיים יש אזור עור המשתרע מאמצע הבטן ועד לרגליים האחוריות ומתמחה בהשבה מהירה של נוזלים לגוף. רוב השבת הנוזלים נעשית באמצעות ספיגת מים מבריכות קטנות או מחפצים רטובים.


מינון אחד יחיד של בין 50 ל-100 מ"ג מאודים - שמקורו בארס הקרפדה המיובש - מייצר לעתים קרובות, תוך שנייה אחת מהשאיפה, חוויה פסיכדלית וחסרת גבולות שיכולה להימשך בין 7 ל-90 דקות, ובממוצע נמשכת 20 דקות. כמו טייסון, אנשים מדווחים על חוויות מיסטיות, רבים "רואים את אלוהים", ולעתים קרובות חשים הבנה טובה יותר של מקומם ותפקידם בקוסמוס כתוצאה מכך. זמן קצר לאחר השימוש, המשתמשים נוטים להיות צלולים לחלוטין ברמה הפיזית וחוזרים למצבם הגופני הרגיל הקודם. אך ברמה הפסיכולוגית והאנרגטית הסשן מהדהד לאורך זמן רב, לחלק מהחווים למשך שארית חייהם.


סטניסלב גרוף, הפסיכיאטר הצ'כי הידוע, עם ניסיון של למעלה מ-60 שנה במחקר של מצבי תודעה לא רגילים, אמר: "לחוות 5MeO-DMT זו התחושה המדהימה הזו של 'אוקינוס אושר עילאיי, כשאתה חווה את הקשר העמוק הזה עם היקום ועם כל היצורים החיים, אתה מרגיש שאנחנו ברי מזל שאפילו נולדנו בכוכב היפה הזה."


אך אל תבלבלו אותו עם DMT "רגיל", החומר הידוע כמשגר אנשים מחוץ לגופם אל נופים פרקטליים של ישויות תוך שניות לאחר צריכתו, חוצניות. זה N,N-dimethyltryptamine ואנו מדברים על 5methoxy-N,N-dimethyltryptamine. כמעט זהה הן במבנה והן בשם, וגם פועל תוך שניות, אך אותה קבוצת מתוקסי (5methoxy) נוספת מספיקה בכדי לאפשר חוויה בעלת אופי שונה לחלוטין.

לדברי רפאל לנסלוטה (Rafael Lancelotta), מטפל בסיוע פסיכדלים ב-Innate Path בדנוור ארה"ב, וחוקר 5MeO-DMT בולט, ההבדל העיקרי הוא שבעוד רבים מייחסים "מאפיין של צופה" ל-DMT רגיל, 5MeO-DMT "יכול לפוגג כל אגו או תחושת אני" ולעורר חוויה של "להיות הכל". העדשה של האדם עושה זום החוצה, ופותחת את המוח לחוויה שניתן לחלק לשניים, הראשונה היא חוויה לא-דואלית של "תודעה טהורה", חוויה בה אנו נשארים בישות הפנימית בלבד, ללא הקול המלווה אותנו מרגע הלידה ("הצופה"), חוויה המספקת לחווה נקודת התייחסות, כיצד מרגישים ללא הקול הפנימי הזה שכל חיינו מעסיק אותנו בשיפוט, בהפעלת האוטומט שלנו ובקיבוע מסגרות הפעולה/תגובה שלנו.


השנייה היא חוויה של "שייכות אינהרנטית לכל האנרגייה של היקום". בחווית כאן חווים רמת מודעות קוסמית, תחושה של תקשורת בלתי-אמצעית עם היקום כולו. המשפט שמשתמשים בו הכי הרבה לתיאור החוויה הזו הוא "הבנה מוחלטת כי הכול וכלום זה בעצם אותו הדבר". שני החלקים מהווים חלק מהלימוד החשוב והתועלת שבשימוש במדיסין הזה. שניהם נותנים לחווה נקודות ייחוס איתם הוא יכול לעבוד ככלי בהמשך חייו.


הדיון נעשה מיסטי במהירות, ומתברר שזה משמעותי, שכן כפי שהוכיחו תוצאות מחקר משנת 2017 של קרן בקלי (Beckley Foundation) ואימפריאל קולג' בלונדון, חוויות מיסטיות - כולל אלה שפסיכדלים מעוררים - קשורות להתקדמות ראויה לציון בטיפול בדיכאון עמיד, מה שמצביע על כך שהאיכות המיסטית החזקה של 5MeO-DMT עשויה להיות בעלת מתאם ישיר עם פוטנציאל טיפולי רב עוצמה.



ההיסטוריה של 5MEO-DMT

לטענה כי יש מסורות קדומות לשימוש בארס הקרפדה אין כל ראיות אך אוהבים להשמיע אותה. מתקיים דיון לגבי מי האדם שגילה אותו, אך מה שידוע הוא שהשימוש בארס הקרפדה תועד לראשונה ב-1984, בספרון של אלברט מוסט (Albert Most) שפורסם בשם “Bufo Alvarius: The Psychedelic Toad of the Sonoran Desert”. מכיוון והיסטוריית השימוש בארס הקרפדה קצרה, אין מסורת כלשהי שאפשר להצמד אליה, ולכן כל מנחה של המדיסין יוצר לעצמו צורת הגשה ייחודית משלו. זאת בניגוד לאיוואסקה, קמבו, סאן פדרו, פיוטה ועוד, אשר נשענים על מסורות שימוש בנות מאות ואלפי שנים, ואז הטקסים זהים במהותם ובדרך התנהלותם עם ניואנסים קלים.