אם אתם מסתובבים בקהילות פסיכדליות בימינו, בטח שמעתם מישהו מדבר על "הקרפדה". גם אם אתם לא מסתובבים במעגלים כאלה, יש עדיין מצב ששמעתם את זה, כי אנשים כמו טוני רובינס ומייק טייסון טוענים שהקרפדה מוחקת את האגו ומשנה באופן דרסטי את התפיסה על החיים בכללותם.
הקרפדה הפסיכדלית הזו נקראת בופו אלווריוס (Bufo alvarius) - וידועה יותר בשם קרפדת מדבר סונורה או בופו בקיצור - והארס שלה מכיל את הריכוז הגבוה ביותר הידוע ביקום של 5MeO-DMT המופיע באופן טבעי. כאשר הארס הזה מיובש ומאודה, הוא מעורר את מה שרבים מחשיבים כחוויה הפסיכדלית החזקה ביותר שאפשר לחוות, מספיק חזקה כדי להרוג את האגו של טייסון תוך שניות, ואז לסייע לו להופיע מחדש כאילו נולד מחדש.
הקרפדה של מדבר סונורה יכולה להגיע לאורך של כ-20 ס"מ והיא הקרפדה הגדולה ביותר בארצות הברית מלבד קרפדת הקנים הלא מקומית. יש לה עור חלק בצבע ירוק זית או בצבע חום מנומר. ממש מאחורי עין הזהב הגדולה שלה עם האישון האופקי נמצאת בלוטת הפרוטיד (parotoid gland) בצורת כליה. מתחת יש אזור עגול גדול ירוק בהיר שהוא התוף או תוף האוזן. בזווית הפה יש יבלת לבנה ובלוטות לבנות על הרגליים. כל הבלוטות הללו מייצרות הפרשות רעילות. קריאתה מתוארת כ"קירקור חלש ונמוך, שנמשך פחות משנייה."
כלבים שתוקפים את הקרפדות סובלים משיתוק או אפילו מוות. דביבונים למדו למשוך את הקרפדה מהבריכה ברגל האחורית, להפוך אותה על גבה ולהתחיל לאכול את בטנה, אסטרטגיה שמרחיקה את הדביבון מבלוטות הרעל. בניגוד לחולייתנים אחרים, דו חיים זה משיג מים בעיקר על ידי ספיגה אוסמוטית (osmotic absorption) על פני בטנו. לקרפדות ממשפחת הקרפדיים יש אזור עור המשתרע מאמצע הבטן ועד לרגליים האחוריות ומתמחה בהשבה מהירה של נוזלים לגוף. רוב השבת הנוזלים נעשית באמצעות ספיגת מים מבריכות קטנות או מחפצים רטובים.
מינון אחד יחיד של בין 50 ל-100 מ"ג מאודים - שמקורו בארס הקרפדה המיובש - מייצר לעתים קרובות, תוך שנייה אחת מהשאיפה, חוויה פסיכדלית וחסרת גבולות שיכולה להימשך בין 7 ל-90 דקות, ובממוצע נמשכת 20 דקות. כמו טייסון, אנשים מדווחים על חוויות מיסטיות, רבים "רואים את אלוהים", ולעתים קרובות חשים הבנה טובה יותר של מקומם ותפקידם בקוסמוס כתוצאה מכך. זמן קצר לאחר השימוש, המשתמשים נוטים להיות צלולים לחלוטין ברמה הפיזית וחוזרים למצבם הגופני הרגיל הקודם. אך ברמה הפסיכולוגית והאנרגטית הסשן מהדהד לאורך זמן רב, לחלק מהחווים למשך שארית חייהם.
סטניסלב גרוף, הפסיכיאטר הצ'כי הידוע, עם ניסיון של למעלה מ-60 שנה במחקר של מצבי תודעה לא רגילים, אמר: "לחוות 5MeO-DMT זו התחושה המדהימה הזו של 'אוקינוס אושר עילאיי, כשאתה חווה את הקשר העמוק הזה עם היקום ועם כל היצורים החיים, אתה מרגיש שאנחנו ברי מזל שאפילו נולדנו בכוכב היפה הזה."
אך אל תבלבלו אותו עם DMT "רגיל", החומר הידוע כמשגר אנשים מחוץ לגופם אל נופים פרקטליים של ישויות תוך שניות לאחר צריכתו, חוצניות. זה N,N-dimethyltryptamine ואנו מדברים על 5methoxy-N,N-dimethyltryptamine. כמעט זהה הן במבנה והן בשם, וגם פועל תוך שניות, אך אותה קבוצת מתוקסי (5methoxy) נוספת מספיקה בכדי לאפשר חוויה בעלת אופי שונה לחלוטין.
לדברי רפאל לנסלוטה (Rafael Lancelotta), מטפל בסיוע פסיכדלים ב-Innate Path בדנוור ארה"ב, וחוקר 5MeO-DMT בולט, ההבדל העיקרי הוא שבעוד רבים מייחסים "מאפיין של צופה" ל-DMT רגיל, 5MeO-DMT "יכול לפוגג כל אגו או תחושת אני" ולעורר חוויה של "להיות הכל". העדשה של האדם עושה זום החוצה, ופותחת את המוח לחוויה שניתן לחלק לשניים, הראשונה היא חוויה לא-דואלית של "תודעה טהורה", חוויה בה אנו נשארים בישות הפנימית בלבד, ללא הקול המלווה אותנו מרגע הלידה ("הצופה"), חוויה המספקת לחווה נקודת התייחסות, כיצד מרגישים ללא הקול הפנימי הזה שכל חיינו מעסיק אותנו בשיפוט, בהפעלת האוטומט שלנו ובקיבוע מסגרות הפעולה/תגובה שלנו.
השנייה היא חוויה של "שייכות אינהרנטית לכל האנרגייה של היקום". בחווית כאן חווים רמת מודעות קוסמית, תחושה של תקשורת בלתי-אמצעית עם היקום כולו. המשפט שמשתמשים בו הכי הרבה לתיאור החוויה הזו הוא "הבנה מוחלטת כי הכול וכלום זה בעצם אותו הדבר". שני החלקים מהווים חלק מהלימוד החשוב והתועלת שבשימוש במדיסין הזה. שניהם נותנים לחווה נקודות ייחוס איתם הוא יכול לעבוד ככלי בהמשך חייו.
הדיון נעשה מיסטי במהירות, ומתברר שזה משמעותי, שכן כפי שהוכיחו תוצאות מחקר משנת 2017 של קרן בקלי (Beckley Foundation) ואימפריאל קולג' בלונדון, חוויות מיסטיות - כולל אלה שפסיכדלים מעוררים - קשורות להתקדמות ראויה לציון בטיפול בדיכאון עמיד, מה שמצביע על כך שהאיכות המיסטית החזקה של 5MeO-DMT עשויה להיות בעלת מתאם ישיר עם פוטנציאל טיפולי רב עוצמה.
ההיסטוריה של 5MEO-DMT
לטענה כי יש מסורות קדומות לשימוש בארס הקרפדה אין כל ראיות אך אוהבים להשמיע אותה. מתקיים דיון לגבי מי האדם שגילה אותו, אך מה שידוע הוא שהשימוש בארס הקרפדה תועד לראשונה ב-1984, בספרון של אלברט מוסט (Albert Most) שפורסם בשם “Bufo Alvarius: The Psychedelic Toad of the Sonoran Desert”. מכיוון והיסטוריית השימוש בארס הקרפדה קצרה, אין מסורת כלשהי שאפשר להצמד אליה, ולכן כל מנחה של המדיסין יוצר לעצמו צורת הגשה ייחודית משלו. זאת בניגוד לאיוואסקה, קמבו, סאן פדרו, פיוטה ועוד, אשר נשענים על מסורות שימוש בנות מאות ואלפי שנים, ואז הטקסים זהים במהותם ובדרך התנהלותם עם ניואנסים קלים.
כנסיית עץ החיים (Church of the Tree of Life), שנוסדה בקליפורניה בשנת 1971 על ידי ג'ון מאן (John Mann) אך כבר לא קיימת, הכריזה על השימוש ב-5MeO-DMT כקדוש. משנת 1971 ועד סוף שנות ה-80, 5MeO-DMT היה זמין בדיסקרטיות לחברי הכנסיה. בין השנים 1970-1990 עישון 5MeO-DMT על פטרוזיליה היה ככל הנראה אחת משתי הצורות הנפוצות ביותר של הצריכה בארה"ב.
אפשר למצוא 5MeO-DMT המיוצר באופן טבעי גם במיני צמחים מסוימים. צמח אחד כזה הוא עץ השיטה הפולשני מזן Acacia auriculiformis. ניתן למצוא את החומר הפסיכו-אקטיבי בקליפת הגזע של העץ, והוא משמש בתרופות מסורתיות ופולקלוריסטיות.
קרפדות מדבר סונורה היו כנראה נושמות קולקטיבית לרווחה אם היו יודעות ש-5MeO-DMT סונתז לראשונה בהצלחה במעבדה בשנת 1936. כמו לעתים קרובות במקרים כאלה, המגמות במחקר כימיקלים נוטות לכלול תנועה ממקורות אורגניים לכימיים. ההתקדמות בדרך כלל הופכת את התרופות לזולות יותר, קלות יותר לרכישה וברות קיימא יותר.
חוויות 5MEO-DMT ומיסטיות
במהלך לימודיו לתואר שני בייעוץ, הצטרף לנסלוטה לצוות מחקר 5MeO-DMT שהובילו ד"ר אלן דייויס (Dr. Alan Davis) וד"ר ג'וזף ברסוליה (Dr. Joseph Barsuglia). מכיוון שסיווג החומר בקטגוריה 1 של חוק הסמים המסוכנים (Schedule I) מונע מהם לבצע ניסויים קליניים, הצוות התמקד במרכז הטיפול האיבוגאיני קרוסרודס במקסיקו (Crossroads Ibogaine Treatment Center), אשר טיפל באותו זמן באמצעות ארס בופו כדי לעזור לאנשים להתגבר על התמכרויות. הצוות העביר את שאלון החוויה המיסטית לעשרים אנשים שחוו את הקרפדה הפסיכדלית, ואז הצליב את התוצאות עם נתונים ממחקר של אוניברסיטת ג'ון הופקינס על פטריות פסילוסיבין, אשר המשתתפים בו מילאו את אותו שאלון.
התוצאות, שפורסמו בסוף 2018, דיווחו כי 5MeO-DMT "עורר באופן מהימן חוויות מיסטיות מלאות בקרב 75% מהאנשים... הדומות בעוצמתן לפסילוסיבין במינון גבוה הניתן בתנאי מעבדה." בהתחשב בקשר המבוסס בין חוויות מיסטיות לדיכאון מופחת, צוות ה-5MeO-DMT הסיק: "יש צורך במחקר נוסף לגבי השימוש ב-5MeO-DMT כגורם טיפולי פוטנציאלי לטיפול בבעיות נפשיות רבות."
למרות שמחקר כזה לא מספיק כדי לפתוח את הדלת לניסויים קליניים, הוא סיפק אבן דרך. מאבן זו הצטרף לנסלוטה לקבוצה החדשה שהקים ד"ר אלן דייויס כדי לקחת את המחקר קדימה.
המחקר המדעי הראשון על חוויות מיסטיות בהתרחשות פסיכדלית היה ניסוי קפלת מארש משנת 1962 (Marsh Chapel Experiment), הידוע יותר בשם "ניסוי יום שישי הטוב", בהובלתו של סטודנט לתואר שני בהרווארד בשם וולטר פאהנקה (Walter Pahnke) ובפיקוחם של טימותי לירי וראם דאס (שנקרא אז "ריצ'רד אלפרט"). במחקר, עשרה סטודנטים לתיאולוגיה קיבלו פסילוסיבין ועשרה נוספים קיבלו פלסבו. פאהנקה פיתח שאלון ארוך במטרה לכמת את עוצמת החוויה המיסטית, חילק אותו למשתתפים וגילה כי תשעה מתוך עשרה סטודנטים שקיבלו פסילוסיבין חוו חוויות מיסטיות, בעוד שרק אחד מקבוצת הפלסבו חווה כזו. מחקרי המשך סיפקו תמיכה נוספת בתיאוריה לפיה חומרים פסיכדליים יכולים לגרום לחוויות מיסטיות, תיאוריה שחוקרים רבים עומדים מאחוריה כיום.
לאחר המחקר המשיך פאהנקה בכוונון עדין של השאלון, ובסופו של דבר הפחית אותו ל-43 אייטמים. גרסה זו נותרה הסטנדרט המדעי עד שנת 2012, שאז ד"ר קתרין מקלין (Dr. Katherine MacLean) עידכנה אותו ל-30 אייטמים המתמקדים בארבעה פקטורים מרכזיים: מיסטיות (כלומר אחדות פנימית, noetic quality), מצב רוח חיובי, התעלות של זמן ומרחב, וחוסר יכולת להבעה מילולית. זו גרסת 30 האייטמים שבה משתמש כיום צוות ה-5MeO וחוקרים אחרים, המחברים מחקרים אלה לשרשרת המחקרים שהציגו הבטחה כזו לפני שריצ'רד ניקסון סגר אותם.
מחקר סקר
בחיפוש אחר בסיס נתונים רחב יותר, צוות המחקר בראשות דייויס ערך סקר עמוק לחקר דפוסים שנחוו בקרב משתמשי 5MeO-DMT מחתרתיים. זה כלל את שאלון החוויה המיסטית, אך כאן הוא שולב עם מספר קטגוריות נוספות, כולל שאלות הנוגעות לבריאות הנפש. תוצאות המחקר, שפורסמו במרץ 2019, משכו תשומת לב רבה.
מבין 515 הנשאלים המייצגים את "האוכלוסייה העולמית", החוקרים בודדו תת-קבוצה שהשתמשה ב-5MeO-DMT בסביבה מובנית וטקסית - הבחנה משמעותית מכיוון שכפי שהסביר לנסלוטה במצגת שלו בכנס Breaking: "הסביבה הזו הייתה דומה למה שאתה עשוי לראות בניסוי קליני." מתוך תת-הקבוצה, 80% מהנשאלים דיווחו על שיפור בתסמיני הדיכאון, ו-79% דיווחו על שיפור בחרדה. בהתאמה למחקר בקלי/אימפריאל, שיפורים אלה היו בקורלציה לעוצמה מוגברת של חוויות מיסטיות - מגמה שהוכחה עקבית גם בקרב 79% מכלל המשיבים באוכלוסייה העולמית שדיווחו על שיפורים בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
לנסלוטה הסביר כי בנוסף לחוויות מיסטיות, 5MeO-DMT יכול "לשפר את הזיכרון הרגשי השמור בגוף." מכיוון שבני אדם מאחסנים טראומה בצורה סומטית - כלומר בגוף - לנסלוטה טוען שמודעות מוגברת שכזו "יכולה לעזור למישהו שמנותק לחלוטין מגופו להיות בעל מודעות מוגברת ולהתחיל לעבד דברים שתקועים."
מרתק ככל שיהיה, הדיבור הזה על מודעות מוגברת ונתונים מדהימים נשמע מוכר; אחרי הכל, חוקרים מההתאחדות הרב-תחומית ללימודים פסיכדליים (MAPS) ומג'ון הופקינס מציגים תוצאות דומות עם MDMA ופסילוסיבין. אז למה להשתמש באיזה ארס קרפדה פסיכדלי מוזר כשפסילוסיבין ו-MDMA כבר נמצאים בעיצומם של ניסויים קליניים?
ד"ר אלן דייוויס משיב לזה, "סשנים פסיכדליים בדרך כלל דורשים 7-8 שעות לכל סשן, מכיוון שפסיכדלים בדרך כלל פועלים זמן ארוך. מכיוון שסשן 5MeO-DMT נמשך 30-90 דקות בערך, הוא יכול להיות הרבה יותר קל לשימוש כתוספת לטיפול."
אבל הזמן הוא לא באמת הדאגה, החשש הגדול יותר הוא כסף. ככלל, מטפלים גובים בין 100-200 דולר לשעה. המודלים הנוכחיים של פסיכותרפיה בסיוע MDMA ופסילוסיבין מערבים שני מטפלים בו זמנית. בנוסף לסשנים של 7-8 שעות - MAPS כוללים שלושה בפרוטוקול בן 5 החודשים שלהם - המטופלים חייבים לעבור מספר מפגשי הכנה ואינטגרציה כדי להשיג תוצאות אופטימליות. בסופו של דבר, MAPS מעריכים שפסיכותרפיה בעזרת MDMA תעלה מינימום של 13,000 $, אם כי יתכן שעד 30,000 $.
ב-MAPS מחפשים אופן פעיל פתרונות לבעיה, כפי שמציין ריק דובלין (Rick Doblin), מייסד MAPS: "פעמים רבות לאנשים הכי טראומטיים יש הכי מעט משאבים". אולם הדרך לשם נותרה לא ברורה, וגם אם הטיפול הפסיכדלי יהפוך לחוקי בשנים הקרובות כצפוי, יעברו עוד מספר שנים עד שחברות הביטוח בכלל ישקולו לכסות אותו.
ה-5MeO-DMT נמצא במצב ייחודי של איפשור טיפול פסיכדלי לאוכלוסייה רחבה יותר, תוך מתן אפשרות לפגישות רפואיות בתדירות גבוהה יותר. זה חשוב מכיוון שכפי שהזכיר לנסלוטה, אין חומר פסיכדלי שהוא תרופת פלא המסוגלת לרפא מחלות נפש מורכבות באופן מיידי. ריפוי לטווח ארוך דורש קשר טיפולי רב-סשנים, ללא קשר לתרופה או לאופן זירוז הריפוי.
קרפדה פסיכידלית בחדר הטיפולים
בהתאמה לגישה שלו לקנאביס ולקטמין, לנסלוטה מתכנן לספק 5MeO-DMT בסביבה רגועה ומבוקרת כמו מרכז טיפולי, כאשר המשתתפים עוטים כיסויי עיניים, ולפעמים עם מוזיקה המתנגנת דרך הרמקולים. המטפל מספק תמיכה והכוונה, ועוזר למטופלים לעבד את מה שמופיע, במיוחד אם הוא מפחיד. ובהתחשב בעוצמתו, ארס הקרפדה המאודה יכול להפחיד עד מוות, כפי שקרה לסופר והעיתונאי פרופ' מייקל פולן. "זה היה נורא", אמר פולן בפודקאסט לג'ו רוגן. "זה היה מפחיד. חשבתי שאני מת.” גללו דרך 5Hive, פורום 5MeO-DMT שהקים לנסלוטה ותמצאו תחושות מוות השכיחות בקרב חוויות המינון הגבוה.
מאז שנת 2018, כשפרץ פולן לראשונה את תקרת הזכוכית של שימוש לגיטימי בפסיכדלים עם ספרו המשפיע 'איך לשנות את דעתך' ('How To Change Your Mind'), הרעיון של חופש קוגניטיבי הגיע לפתע לקדמת הבמה של השיח האמריקאי בנושא בריאות הנפש. כשהוא מספק נקודת מבט מלומדת על חומרים משני תודעה, הסופר המכובד מלונג איילנד, אז בן 62 - שלימד בהרווארד ובברקלי וכתב ספרים רבי מכר על תנועת המזון האורגני - העניק אוויר אמין לשימוש במולקולות הקסם הללו, כולל LSD, DMT ופסילוסיבין. נקודת המבט שלו העניקה רצינות לנושא שאחרת בזו לו כלא בטוח ולא חכם.
אך חוויות במינון גבוה אינן האופציה היחידה - ולדעת לנסלוטה, הן אינן אידיאליות לטיפול. מכיוון שארס הקרפדה כה חזק, לנסלוטה תומך בייצור סינטטי של המולקולה. נוסף על היותו פשוט יחסית לייצור - כלומר, בהשוואה לחומרים כמו MDMA - מולקולת 5MeO-DMT מסונתזת תאפשר למטפלים לתמוך במתן מינונים נמוכים ומבוקרים למטופלים. בעוד שיש המשתמשים בטיעון "זה-אורגני-ולכן-טוב-יותר" לטובת ארס הקרפדה, אחרים, כמו ג'ו רוגן, מדווחים כי הסינתטי מעורר חוויות עוצמתיות ומשמעותיות לא פחות.
"מה שמרתק הוא שגם במינונים נמוכים יותר", הסביר לנסלוטה, "5MeO-DMT עדיין יכול לחבר לתחושה שאתה חלק מסיפור גדול בהרבה, ולעשות זאת בצורה תומכת מבלי להיות מפחיד. למעשה הוא יכול להיות די רך."
למרבה המזל, לחוות את האימה המוחלטת של הההתפרצות המהירה של מותך אינה תנאי מוקדם לחוויה מיסטית. וצריכת מנה מבוקרת של 5MeO-DMT סינתטי באמצעות הזרקה תוך שרירית יכולה לאפשר התפרצות איטית יותר, להגביר את רכות החוויה ולהקל עוד יותר על האימה הפוטנציאלית.
לנסלוטה סיכם את הגישה: "המטרה לא תהיה להכניס מישהו למצב נפשי שבו הוא לא מסוגל לתקשר. זה לא יהיה סשן שבו כל המערכת מוצפת לחלוטין והוא מתמוסס לאור לבן. הרעיון הוא לא ליצור תגובת סטרס, אלא לאפשר למערכת לפתור את תגובות הסטרס באופן טבעי."
כמובן, חלקם עדיין מחפשים את חווית "השיא". אחרי הכל, הויכוח על מינון גבוה או נמוך מתנהל מאז ימיו הראשונים של המחקר הפסיכדלי, ומשתקף באמצעות טיפולים "פסיכוטיים" במינון נמוך באירופה וטיפולים "פסיכדליים" במינון גבוה בארה"ב. הראשונים מאפשרים ורבליות ועיבוד סומטי, ואילו האחרונים מפוגגים את האגו. הוויכוח אף מתבטא במודלים עכשוויים של פסיכותרפיה בעזרת קטמין: ישנם מטפלים המציעים מינונים גבוהים, איתם המשתתפים מתרחקים כל כך מגופם, עד שהם מאבדים את יכולת הדיבור, בעוד שאחרים - כולל לנסלוטה - תומכים בסשנים במינון נמוך, בהם המשתתף שומר על מודעות לגופו ונשאר בקשר עם המטפל לאורך הסשן. יש המשתמשים בשתי הגישות, בהתאם למטופל ולמצבו הספציפי. אך כשמדובר ב-5MeO-DMT במינון גבוה, צורת הצריכה הנהוגה ביותר - אידוי ארס הבופו - מעלה חששות אתיים ייחודיים.
קרפדה אורגנית לעומת סינטטית
מנחים המשתמשים ב-5MeO-DMT שמקורו בקרפדות של מדבר סונורה, נתנו לה כינוי הולם, "קרפדה" ("Toad"), והם הפכו אותה לפופולרית במסגרות נטורליסטיות על ידי שימוש בה לחיפוש רוחני או כתרופת פלא. הם גם טוענים שארס הקרפדה טוב יותר מ-5MeO-DMT סינטטי מכיוון שיש בו אלקלואידים נוספים. עם זאת, אלקלואידים נוספים אלה מהווים גורם מרכזי ברמת הרעילות של ארס הקרפדה.
ג'יימס אורוק (James Oroc), מחבר הספר "The New Psychedelic Revolution: The Genesis of the Visionary Age Well", אומר שהנימוקים שאחדים מספקים להעדפת הקרפדה האמיתית גורמים לו להתפוצץ. דעתו של אורוק היא שהסינטטי עדיף: "זה ה-5MeO שמשרה את החוויה הטרנספרסונאלית, שהיא החוויה האולטימטיבית, ולכן אין חוויה אולטימטיבית עם עוד קצת תוספת. ההיגיון שלי הוא שסינטטי מדיד הרבה יותר ותוכלו לדעת את המינון המדויק שלכם, שלדעתי הוא חשוב ביותר עם 5MeO-DMT. אם אתה עושה ארס קרפדה, לא משנה מה יגידו לך, אין שום דרך לדעת את כמות ה-5MeO בגביש שהם מניחים במקטרת. הם עושים ניחוש מושכל. עכשיו, אני לא עושה ניחושים מושכלים עם משהו חזק כמו 5MeO-DMT."
מנחה של טיפול בעזרת קרפדה
המנחה - שבחייה הרגילים והלא מנחים עובדת בעבודה מקצועית, היא בשנות ה-60 לחייה ולא נראית שונה מאחת משכנותיכם - היא אמרה שהיא מעדיפה שנקרא לה לי, כדי לא לחשוף את זהותה. היא הסבירה כיצד הגיעה להיות מנחה של 5MeO-DMT לשימוש אחראי על ידי אנשים המעוניינים בהרחבת התודעה, בין השאר משום שהיא הרגישה שזה יכול לעזור לאנשים להיות "הרבה יותר נחמדים זה לזה", ובאופן אישי בגלל שזה סייע לבריאות הנפשית שלה. סובלת מחרדה חברתית בעצמה, היא הרגישה שהקרפדה ממיסה שנים של מבוכה חברתית.
"אחד הדברים הראשונים שחשבתי לאחר שניסיתי 5MeO-DMT היה שזו תרופה לדיכאון ולהפרעת דחק פוסט-טראומטית", אמרה לי. הזולופט שפעם היא נטלה במשך יותר מ-15 שנה אוגר כיום אבק בארון התרופות שלה. היא אפילו השתתפה בחתונה בשנה שעברה ולא הייתה לה בעיה להיות שם בלי בן זוג - דבר שהיה מפריע לה לפני הקרפדה.
היא אומנה על ידי זוג אנשי טכנולוגיה מעמק הסיליקון, והיא מספרת שהיא השתתפה ביום מקדים בנושא 5MeO-DMT שכלל דיון על ההנחיות ושאלונים רפואיים סביב שירות לאנשים. בני הזוג הרשימו אותה בכבוד שלהם למדיסין ובכוונותיהם הטהורות לעזור לאנשים. "הם לא נאחזו בזה כאילו היה להם את הידע הקדוש הזה", היא אומרת. "היה להם משהו שהם ידעו שיכול לעזור לאנשים לרפא את עצמם והם רצו לחלוק אותו."
התיאורים שלה, לאחר שצללה לעולמה של הקרפדה הם עמוקים מאוד, גילוי פואטי של היופי הבסיסי של החיים: "תחושה של קדושה, של אחדות עם העולם שמסביב, חיוביות עמוקה והבנה של אמיתות עמוקות לגבי מציאות ואיזון."
לי הגיעה ל-5MeO-DMT לאחר שנים של התבוננות עצמית, מדיטציה וטיפול, והבנה שמצבי תודעה משתנים יכולים להוביל לתובנות עמוקות. "הייתי במסע חיים לרפוי עצמי. כבר בשנות ה-20 שלי הרגשתי שקורה משהו ביקום, אז זה היה מחקר חיים עבורי", היא אומרת. והיא ראתה כי ההתרחבות מתרחשת גם עם אחרים. "היו אנשים שהנחתי שיצאו מסשנים עם רגשות עמוקים של תקווה, וכפי שאמר לי חבר אחד, 'הקלה של האחיזה בשליליות'."
המטופל הטיפוסי שלה נוטה להיות משכיל, מגיל 30 עד 75 ועם טראומה עמוקה או עם תחושה שמכביד עליו משהו שהוא לא יכול להתגבר עליו. היא משתפת כיצד אנשים מסוימים תחת השפעת החומר יכולים להיות שקטים לחלוטין במהלך המסע הפנימי שלהם, בעוד שאחרים ממש לא - כמו האיש שהנחתה בקיץ שעבר שצעק במשך כל 20 דקות החוויה שלו כמעט. "הבחור צרח משמחה, הוא היה באושר עילאי מוחלט, היה מאוד מילולי ואמר, 'וואו וואו וואו! כולנו אחד! עכשיו אני מבין!'" תגובת קלישאתית אולי, אבל שוב, האם זה לא יהיה נחמד אם כולנו נרגיש ככה לגבי החיים?
מכיוון שהגישה ל-5MeO-DMT אינה אפשרית לכולם, לי מנסה לספק שימוש בטוח לאנשים פחות פריבילגים, כמו עניים למשל. "אופן התרגול בו אני תומכת באופן מלא הוא תרומה למעוטי יכולת", היא אומרת. "אני יודעת שיש אנשים שיכולים להפיק תועלת מכך, אז אם אוכל לכסות את העלות הבסיסית שלי, אני אתרום."
לי מציינת כי אין לראות במדיסין תרופת פלא ומדגישה את חשיבות האינטגרציה לאחר החוויה, או שיקוף השינויים שהתרחשו אחרי הקרפדה. "זה לא יכול לפתור את כל הבעיות שלך", היא אומרת. “הרבה מהתועלת האמיתית מתרחשת בשבועות או בחודשים לאחר נטילת המדיסין, כאשר אתה משלב את מה שקרה לך בחיי היומיום שלך. אז מתרחשת התמורה האמיתית."
הצד האפל של הקרפדה הפסיכדלית
ה-5MeO-DMT הפך פופולרי למדי, והפופולריות שלו השפיעה ישירות על קרפדת מדבר סונומה. אוכלוסיתה התמעטה בשנים האחרונות. התעוררו יוזמות להגנה על הבופו אלווריוס, ואפילו כמה מתומכיו הבולטים ביותר של ה-5MeO-DMT מודים שטקסי הקרפדה אינם מודל בר קיימא.
תומך אחד כזה הוא ג'רארדו "גרי" סנדובל (Gerardo “Gerry” Sandoval), שהתפרנס במשך שנים מעריכת טקסי קרפדה פסיכדליים. וסנדובל לוקח אותנו לרובד עמוק יותר של החששות האתיים הללו, שכן הוא, יחד עם מטפל בופו ידוע נוסף בשם אוקטביו רטיג (Octavio Rettig), הושמץ לאחרונה לא רק כשרלטן אלא גם כאדם מסוכן ביותר.
העיתונאי המילטון מוריס (Hamilton Morris) ביקר את סנדובל בתוכניתו Hamilton’s Pharmacopeia. סנדובל נראה כמו קאובוי עליז וטוב לב - אך היה משהו מרתיע באופן בו הוא דיבר על החשיבות של ההגנה על הקרפדה, ובכל זאת הוא החזיק במה שאפשר לכנות "חוות קרפדות", וגידל עשרות בופו אלווריוס בכלוב כשהוא שואב את הארס שלהן כאוות נפשו. זה לא נראה נעים כל כך לקרפדה.
רטיג עורר מחלוקת בנוגע לשיטות עבודה מסוימות שהוא מיישם עם מטופליו. הבולטת ביניהן היא שפיכת המים שלו לפיות ולנחיריים של אנשים שאיבדו שליטה על גופם, שפיהם פעור לרווחה, כשהם פגיעים וחסרי אונים. רטיג הגן על הטכניקה שלו וטען כי מינונים גבוהים של ארס קרפדה פסיכדלי יכולים לגרום לאנשים להפסיק לנשום, ושפיכת מים מעוררת תגובה אוטונומית שעוזרת להם לנשום שוב. עם זאת, לרבים שצופים בסרטון הזה - שעשוי להיות מטריד לצפייה - זה נראה דומה יותר לעינוי במים (waterboarding).
שמאנים שרלטנים
באפריל 2019 פרסמו חברים מודאגים בקהילה האנתאוגנית מכתב פתוח ארוך המתעד דיווחים רבים ועדויות מפורטות על רשלנות פושעת מטרידה של סנדובל ורטיג. מבחינת סנדובל, זה כלל מניפולציה פסיכולוגית, מנת יתר מכוונת ואונס; עבור רטיג, זה כלל אלימות פיזית, אישפוזים של מטופלים ולפחות ארבעה מקרי מוות. המכתב קורא לאנשים להפיץ מודעות לרשלנות הפושעת הזו, שמא אנשים אלה ימשיכו לפגוע באנשים פגיעים בסביבה בלתי מוסדרת בתואנות שווא של שמאניזם.
המציאות הזו של טקסי קרפדה במינון גבוה מדגימה דבר חשוב שיש לשים לב אליו עם פסיכדלים: בשעה שחומרים אלה יכולים להגביר מודעות ולסייע בריפוי, כך הם יכולים לתדלק את האגו ולהטמיע מחשבות עצמיות הזויות בתוך דפוסים שנעים במורד שביל צ'רלס מנסון. בעקבות חוויה מיסטית של התמזגות אינסופית עם כל הדברים, חלק יוצאים כשהם משוכנעים שהם נמלטו ממערת אפלטון וחזרו לעולם כנביא האור. הסיפור מושרש עמוק, והאדם ממשיך כשהוא לא מודע לחזרתו השקטה של האגו כשהוא מתגנב ומטמיע את התפיסה שהוא ריפא את כל הבעיות שלו, והוא נולד מחדש כניאו, ועכשיו, עם החומר הזה, הוא יציל את העולם.
אבל הם לא ריפאו את הבעיות שלהם. וכשהם משלים את עצמם, הבעיות הללו יתבטאו בדרכים מטרידות והם ימשיכו להתרחק מהצל שלהם, עוקפים רוחנית את התנהגויותיהם הלא מוסריות בחסות החזקת המפתח לחוכמה קדומה, גם אם חוכמה זו שייכת לשושלת שהם מלכתחילה פיברקו לחלוטין.
פראג'נה ומדיסין פסיכידלי
חומרים בעלי כוח כזה דורשים גישה של כבוד, ענווה ואומץ. הם גם דורשים פראג'נה (Prajñā). בבודהיזם, פראג'נה היא סוג של חוכמה החותכת דרך אשליה כמו חרב. אם אנו משכנעים את עצמנו שהגענו באופן שאינו ניתן לביטול לעמדה נעלה כלשהי, סביר להניח שבנינו הגנות מפני התבוננות ושילבנו תוכן של הצל העמוק המניע אותנו לחפש עליונות על עמיתינו. ואם זה לא המקרה מבחינתך, ייתכן שפראג'נה לפחות תבהיר שאתה ממציא היסטוריות כדי לתמרן אנשים לשלם לך, ואז משתמש בכוח שלך כדי לפגוע בהם.
מגמה זו של אנשים שטוענים כי יש להם את "התשובות" ומשתמשים בכוחם כדי לתמרן אנשים בדרכים מזיקות אינה ייחודית לפסיכדלים. מגמה זו באה לידי ביטוי באינספור דתות ומוסדות. מה שמייחד את הפסיכדלים הוא שיש להם פוטנציאל לשנות את המגמה הזו. אם אתה משתמש בפסיכדלים כדי להנציח אותה, אתה לא הילר. אתה הלכת לאיבוד, ואתה חייב להיות מופשט מכוחך.
זו כוונת המכתב הפתוח, אשר בזמן כתיבת שורות אלה אסף כמעט 600 חתימות. יהי רצון וחרבנו החדה של הפראג'נה הקולקטיבית תמשיך לחתוך דרך מעטה המאיה (Māyā), ותקרע לגזרים את כל ההטעיות, האשליות והדפוסים הפוגעים, החוסמים את דרכנו לשלמות.
שילוב הצל
יש הבדל מהותי בין "שאמאן" שמינה את עצמו ומאדיר את עצמו, נותן מינונים לא מדודים של ארס קרפדה חזק ביותר, עם סינון מינימלי של מטופלים ועזרה רפואית מועטה או לא קיימת, לעומת מטפל מיומן התומך במתן מנה מבוקרת בחדר מרגיע, לאנשים שסוננו כראוי והמטפל מכיר מפגישות קודמות, ושהוא חש כלפיהם אמפתיה רבה, ומתכוון לריפוי עמוק עבורם.
להערכת לנסלוטה, סנדובל ורטיג אינם מייצגים סכנות הטמונות ב-5MeO-DMT, אלא הם "מייצגים את הסכנות שבאנשים שמתרגלים ללא משוב רגולטורי". נקודת המבט שלו מהדהדת את נקודת המבט של הקהילה האנתאוגנית, כפי שנמסרה במכתב הפתוח, "שההתעללויות המופיעות בו קשורות מעט מאוד לסיכונים הגלומים ב-5MeO-DMT, וכל מה שכן קשור ניתן למניעה לחלוטין, שלא לדבר על התנהגות בלתי מתקבלת על הדעת מצד שני המנחים הללו."
מידע נוסף על פרקטיקות אחראיות ואתיות של 5MeO-DMT ניתן למצוא באמצעות The Conclave, קולקטיב רוחני אנונימי של "מתרגלים אכפתיים, מצפוניים וחומלים" המתמקד בכיבוד "ריבונותה של רוח האדם כביטוי למקור."
עלינו להתבונן בכנות ולשלב את הצללים האישיים והקולקטיביים שלנו אם נרצה לרפא את הפצעים העמוקים ביותר שלנו. אף על פי שהצל של הקרפדה הפסיכדלית עשוי להיות כהה, מי יתן ואותם קלינאים וחוקרים, שניגשים לטיפול ב-5MeO-DMT עם דאגה, ימשיכו בפירוק הצל הזה, שמטפלים מאומנים יום אחד יעשו בו שימוש בכדי לסייע בריפוי טראומה לכל שיזמן אותו, ללא קשר למעמד חברתי או לפריבילגיה. לכל הפחות, שלאלה שנושאים טראומות כאלה לא תהיה יד בניהולו, כדי שנוכל להקל על ריפוי האחד של השני באמפתיה מדויקת, נקייה מדפוסי אשליה הרסניים.
מקורות:
אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת.
אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.
Comments