פטריות קסם, פולקלור ועולם האגדות

מאת: Mike Jay

מקור: Public Domain Review


ממעגלי פיות (fairy-rings) ועד אליס של לואיס קרול, באמנות ובספרות פטריות כבר מימים ימימה שזורות בעל טבעי. מה זה יכול לומר על ידע קדום של פטריות הזיה? מייק ג'יי (Mike Jay), חוקר שכתב רבות על ההיסטוריה של המדע והרפואה, ובעיקר על גילוי צמחים פסיכואקטיביים במאות ה-18 וה-19, בוחן את הדיווחים המוקדמים של טריפים שנגרמו מפטריות וכיצד התבסס זן פטריות אחד במיוחד כמוטיב מרכזי באגדות ויקטוריאניות.


טריפ הפטריות המתועד הראשון בבריטניה התרחש בגרין פארק בלונדון ב-3 באוקטובר 1799. כמו הרבה חוויות כאלה לפני כן ומאז, זה היה מקרי. אדם שזוהה בדו"ח הרפואי שלאחר מכן כ-.J. S נהג בבקרים סתיויים ללקט פטריות שדה קטנות מהפארק ולבשל מהן מרק לארוחות הבוקר עם אשתו ומשפחתו הצעירה. אבל בבוקר המסוים הזה, כשעה לאחר שסיימו את המרק, הכל התחיל להיות מאד מוזר. .J. S הבחין בנקודות שחורות ובהבזקי צבע מוזרים שהפריעו לראייתו; הוא היה מבולבל והתקשה לעמוד ולזוז. משפחתו התלוננה על התכווצויות בבטן וגפיים קרות וחסרות תחושה. הרעיון של פטריות רעילות צץ במוחו, והוא התנודד החוצה לרחוב כדי לחפש עזרה, אך לאחר 50 מטר הוא שכח לאן הוא הולך, או למה, ונמצא משוטט במצב מבולבל.

במקרה, רופא בשם אוורארד ברנדה (Everard Brande) עבר בחלק זה של העיר, והוא זומן לטפל ב-.J. S ובמשפחתו. הסצינה שלה היה עד הייתה כה חריגה עד שהוא כתב אותה באריכות ופרסם אותה בכתב העת 'The Medical and Physical Journal' כעבור מספר חודשים. הסימפטומים של המשפחה גברו ופחתו בגלים מסחררים, אישוניהם התרחבו, הדופק שלהם השתולל והנשימה שלהם היתה כבדה, מעת לעת הם חזרו למצב הנורמלי לפני ששוב האיצו למשבר נוסף. כולם קובעו מחשש לחייהם למעט הבן הצעיר, בן שמונה בשם אדוארד (.Edward S), שהתסמינים שלו היו המוזרים מכולם. הוא אכל חלק גדול מהפטריות ו"חווה התקפי צחוק קיצוניים", שאיומי הוריו לא הצליחו להרגיע. נראה שהוא עבר לעולם אחר, שממנו חזר עם ההכרח לדבר רק שטויות: "כשהוא נשאל באשר למצבו, הוא ענה באדישות, כן או לא, כמו שענה לכל שאלה אחרת, בלי שום קשר למה שנשאל".


ד"ר ברנדה איבחן את מצבה של המשפחה כ"השפעות מזיקות של מינים שכיחים מאוד של פטריות אגריק (Agaric), שעד עתה לא היו חשודות כרעילות". כיום, אנו יכולים להיות מדוייקים יותר: זו הייתה השפעה של פטריות 'ליברטי קאפ' (Psilocybe semilanceata), "פטריות הקסם" שצומחות בשפע בכל סתיו על פני הגבעות, הבורות, הנחלות, מגרשי הגולף ומגרשי המשחק בבריטניה. המאייר הבוטני ג'יימס סוורבי ( James Sowerby), שעבד על הכרך השלישי של 'Coloured Figures of English Fungi or Mushrooms', עצר את עיסוקיו על מנת לבקר את .J. S ולזהות את הזן המדובר. האיור של סוורבי כולל מקבץ של פטריות 'ליברטי קאפ' שלא ניתן לטעות בהן, יחד עם זנים דומים למראה (מוכרים כיום כ-roundhead מסוג Stropharia). בהערתו הנלווית, סוורבי מדגיש כי זה היה הזן המחודד ש"כמעט הוכח כקטלני למשפחה מסכנה בפיקאדילי לונדון, שהיתה כל כך לא זהירה עד שבישלה כמות לארוחת הבוקר."

פטריות אנגליות באיורו הצבעוני של ג'יימס סוורבי (1803). 2,1 ו-3 הן 'ליברטי קאפ'

הסיפור של ברנדה על האפיזודה של משפחת .J. S המשיך להיות מצוטט בספרות התרופות הוויקטוריאנית במשך עשרות שנים, אולם המאה ה-19 הגיעה וחלפה ללא כל זיהוי ברור של 'ליברטי קאפ' כפטריות הזיה. התרכובת הפסיכדלית שגרמה לבלבול המסתורי נותרה עלומה עד שנות ה-50, כאשר אלברט הופמן, הכימאי השוויצרי שגילה את ה-LSD, הפנה את תשומת לבו לפטריות ההזיה של מקסיקו. פסילוציבין, בן דודו הכימי של ה-LSD, בודד לבסוף מפטריות בשנת 1958, סונתז במעבדה שוויצרית בשנת 1959, וזוהה ב'ליברטי קאפ' בשנת 1963.


במהלך המאה ה-19 היה ל'ליברטי קאפ' מערך אסוציאציות אחר, שלא נגזר מתכונותיה ההזיתיות אלא מהמראה הייחודי שלה. נראה כי סמואל טיילור קולרידג' (Samuel Taylor Coleridge) היה הראשון שהציע את שמה הנפוץ ביצירה קצרה שפורסמה בשנת 1812 ב-'Omniana', קובץ חיבורים שכתב יחד עם רוברט סותיי (Robert Southey). קולרידג' הוכה בתדהמה על ידי אותה "פטרייה נפוצה, המייצגת בצורה כל כך מדוייקת את המוט (Liberty pole) ואת כובע החירות (Cap of Liberty), שנראה שהוא מוגש על ידי הטבע עצמו כסמל המתאים לרפובליקניזם הגאלי".


כובע החרות, או מצנפת פֿריגית, היא מצנפת מחודדת הדומה ומקושרת לפילאוס (Pileus), שחבשו עבדים משוחררים באימפריה הרומית, והפכו לסמל של חופש פוליטי ע"י התנועות המהפכניות של המאות ה-17 וה-18. ויליאם מאורנג' (William of Orange) כלל אותו כסמל על מטבע שנטבע לחגיגת המהפכה המהוללת שלו בשנת 1688; חבר הפרלמנט האנטי-מונרכיסט ג'ון וילקס (John Wilkes) מחזיק אותו רכוב על מוט, בקריקטורה של ויליאם הוגארת (William Hogarth) משנת 1763. הוא מופיע על מדליה שעוצבה על ידי בנג'מין פרנקלין (Benjamin Franklin) לציון ה-4 ביולי 1776, תחת הכותרת LIBERTAS AMERICANA, והוא אומץ במהלך המהפכה הצרפתית על ידי הסנקילוטים (sans-culottes) כמצנפת הזיהוי שלהם. האסוציאציות הללו - ולא התכונות הפסיכו-אקטיביות שלה, שלגביהן לא נראה שהיה לו ידע - הן שהביאו את קולרידג' לכנות אותה כ"פטריה של כובע החירות" (“Mushroom Cap of Liberty”), שם שחלחל, דרך העותקים הרבים של 'Omniana', לתרבות, לפולקלור ולבוטניקה הבריטית של המאה ה-19.

מימין הקריקטורה של ויליאם הוגארת משנת 1763. משמאל המדליה שעוצבה על ידי בנג'מין פרנקלין

בעוד שנראה כי תכונות ה"קסם" של ה'ליברטי קאפ' כמעט ולא היו ידועות, הרעיון שפטריות יכולות לעורר הזיות החל לחלחל באופן רחב יותר באירופה במהלך המאה ה-19 - למרות שהוא נקשר לזן פטריות שונה לגמרי. במקביל להתעניינות מדעית הולכת וגוברת בפטריות רעילות והזיתיות, חלק ניכר מתורת הפיות הויקטוריאנית חיבר בין פטריות לאֶלפים, פיקסים, גבעות חלולות ומעבר בלתי מודע לעולם הפיות, עולם של נקודות מבט משתנות הרותמות רוחות אלמנטליות. הדמיון של העולם האחר הזה לזה שהפיקו פסיכדלים צמחיים בתרבויות העולם החדש, שבו נעשה שימוש בפטריות המכילות פסילוציבין במשך אלפי שנים, הוא מְרֻמָּז.


האם יתכן שמסורת הפיות הוויקטוריאנית, מתחת לחיצוניות התמימה שלה, פעלה כצינור למסורת נסתרת של ידע פסיכדלי? האם מחברי הנרטיבים הפנטסטיים הללו - אליס בארץ הפלאות, למשל - היו מודעים לכוחן של פטריות מסוימות להוביל מבקרים תמימים לעולמות מכושפים? היתכן שהם אולי כתבו מניסיונם האישי?


הטריפ של משפחת .J. S בשנת 1799 הוא נקודת מוצא שימושית לחקירה כזו. הוא מראה שפטריות 'ליברטי קאפ' צמחו באותה תקופה בבריטניה, והיו נפוצות אפילו בפארקים בלונדון. אבל הטריפ גם מעיד שההשפעות ההזיתיות של הפטרייה לא היו מוכרות, אולי אפילו חסרות תקדים: בהחלט מספיק יוצאות דופן בכדי שרופא לונדוני יביא אותן לידיעת עמיתיו המלומדים. עם זאת, במקביל, חוקרים ונטורליסטים הפכו מודעים יותר לשימוש הנרחב בחומרים צימחיים משכרים בתרבויות לא מערביות. בשנת 1762 קארל ליניאוס (Carl Linnaeus), הטקסונום הגדול ואבי הבוטניקה המודרנית, חיבר את הרשימה הראשונה אי פעם של צמחים משכרים: מונוגרפיה בשם 'Inebriantia', שהכילה פרמקולוגיה גלובלית שהשתרעה מאירופה (אופיום, שיכרון זהוב) למזרח התיכון (חשיש, דטורה), דרום אמריקה (עלי קוקה), אסיה (אגוז הבטל), והאוקיאנוס השקט (קווה). המחקר של צמחים כאלה הופיע משולי הלימודים הקלאסיים, האתנוגרפיה, הפולקלור והרפואה והפך לנושא בפני עצמו.


העניין בתרבויות מסורתיות התרחב גם לפולקלור האירופי. דור חדש של אספני פולקלור, כמו האחים גרים, הבין שהגירת אוכלוסיות האיכרים לעיר מפרקת במהירות מדאיגה מאות שנים של סיפורי עם, שירים והיסטוריה בעל פה. בבריטניה, רוברט סותי (Robert Southey) היה אספן בולט של מסורות עממיות נעלמות, שכתב ופרסם דוגמאות שהציעו קוראיו. מסורת הפיות הוויקטוריאנית, כפי שהתהוותה, הייתה חדורה ברגישות רומנטית שבה המסורות הכפריות כבר לא היו גסות ונחשלות אלא ציוריות וקדושות למחצה, בריחה מהמודרניות התעשייתית לארץ עתיקה וקסומה, לעיתים קרובות פגנית. הנושא משך סופרים ואמנים, שתחת מסווה של תמימות הצליחו לחקור נושאים חושניים וארוטיים ולדמיין מחדש את הכפר המלוכלך והעני באמצעות פריזמה של סצינות קלאסיות ושקספיריות של רוחות שובבות של הטבע. חכמת הצמחים והפרחים נאצרה בקפידה ונשזרה לגובלן על-טבעי של פיות-פרחים ויערות מכושפים, ופטריות צצו בכל מקום. מעגלי פיות ושדונים ששוכנים בפטריות מוחזרו באמצעות תרבות ציורית של מוטיבים ועיטורים עד שהפכו לסמל של ארץ הפיות עצמה.

איור מאת ריצ'רד דויל מתוך ספרו מ-1870 'In Fairyland: A Series of Pictures from the Elf-World'

המשיכה לקסום סימנה מעבר מתיאורים קודמים של הפטריות של בריטניה. בטקסטים על צמחי מרפא וטקסטים רפואיים, מתקופת הרנסנס ואילך, הן נקשרו בדרך כלל לריקבון, גללים ורעל. אולם הדור החדש של הפולקלוריסטים צעדו בעקבות קולרידג' והעריכו אותן. תומאס קייטלי (Thomas Keightley), שהסקר שלו "(1850) Fairy Mythology" השפיע רבות על מסורת הפיה הבדיונית, נותן דוגמאות וולשיות וגאליות לשמות מסורתיים לפטריות המזמנות אֶלפים ופאק (Puck). באירלנד, הסלנג הגאלי לפטריות הוא "פוקיז" (“pookies”), שקייטלי קשר עם הרוח פוקה (Pooka); זהו מונח הממשיך בתרבות הסמים האירית כיום, אם כי עדויות לשימוש טרום-מודרני בפטריות קסם גאליות נותרו חמקמקות. בשלב מסוים קייטלי מתייחס ל"פטריות העדינות והקטנות למדי, עם ראשי החרוט שלהן, אשר נקראות פטריות-פיה באירלנד, שם הן גדלות בשפע כה רב". נראה שהוא מתאר את פטריות ה'ליברטי קאפ', למרות שקייטלי, כמו קולרידג', מתמקד במראה הפיזי של הפטרייה ונראה שאינו מודע לתכונותיה הפסיכדליות.


למרות המצאותה בכל מקום, והקשר האקראי והטנטטיבי שלה עם רוחות הטבע, הפטרייה שהפכה למוטיב המובהק של ארץ האגדות לא הייתה ה'ליברטי קאפ' אלא האמניטה מוסכריה (Amanita muscaria) האדומה-לבנה המרהיבה. אמניטה מוסכריה היא פסיכואקטיבית אך בשונה מה'ליברטי קאפ' המספקת פסילוציבין במינונים אמינים, היא מכילה תערובת של אלקלואידים - מוסקרין (muscarine), מוסימול (muscimol), חומצה איבוטנית (ibotenic acid) - המייצרים קוקטייל בלתי צפוי ורעיל של השפעות.


אלה יכולות לכלול סחרחורת וחוסר התמצאות, ריר, הזעה, קהות בשפתיים ובגפיים, בחילות, עוויתות שרירים, שינה ותחושה מעורפלת, לעיתים קרובות רטרוספקטיבית, של תודעה לימינלית וחלומות בהקיץ. במינונים נמוכים יותר, יתכן שאף אחת מאלה לא תתבטא, במינונים גבוהים יותר הן עלולות להוביל לתרדמת, ולעיתים נדירות, למוות.

תיאור בצבעי מים של אמניטה מוסכריה, 1892. כנראה צויר בשיעור אמנות ליד בריסטול

בניגוד ל'ליברטי קאפ', קשה להתעלם מהאמניטה מוסכריה או לטעות בזיהויה, ורעילותה הייתה מבוססת היטב במשך מאות שנים (שמה - fly agaric - נובע מיכולתה להרוג זבובים). אז ניתן לטעון שהילה זו של יופי זועם וסכנה תספיק לבדה כדי להסביר את הקשר שלה עם עולם הפיות שמעבר לעולם הזה. עם זאת, באותה עת ההשפעות משנות התודעה נעשו ידועות יותר, לא ממסורת כפרית בבריטניה אלא מהגילוי שהיא שימשה כסם משכר בקרב העמים הנידחים בסיביר. באופן ספורדי, במאה ה-18 חזרו חוקרים שוודים ורוסים מסיביר עם סיפורים על שאמאנים, איחוז (spirit possession) והרעלה עצמית עם פיטריות בצבעים עזים; אבל היה זה מטייל פולני בשם ג'וזף קופק (Joseph Kopék) שהיה הראשון שכתב על החוויה שלו עם אמניטה מוסכריה ממקור ראשון, שהופיעה בפרסום יומן המסע שלו בשנת 1837.


בסביבות 1797, לאחר שהתגורר בקמצ'טקה במשך שנתיים, קופק חלה בקדחת ומקומי סיפר לו על פטרייה "מופלאה" שתבריא אותו. הוא אכל אמניטה מוסכריה ושקע לתוך חלום קדחת עז. "כאילו ממוגנט", הוא עבר דרך "הגנים היפים ביותר שבהם ניתן לראות רק הנאה ויופי". נשים יפות לבושות לבן האכילו אותו בפירות, תותים ופרחים. הוא התעורר אחרי שינה ארוכה ומרפאת ולקח מנה שנייה וחזקה יותר, שהחזירה אותו שוב לתרדמה ותחושה של מסע אֶפִּי לעולם אחר. הוא חווה חלקים מילדותו שוב, נתקל מחדש בחברים מכל חייו, ואף ניבא באריכות את העתיד, בביטחון כה רב עד שכומר זומן כדי להיות עד לזה. הוא סיכם עם אתגר למדע: "אם מישהו יכול להוכיח שהאפקט וההשפעה של הפטרייה אינם קיימים, אז אפסיק להיות מגן הפטרייה המופלאה של קמצ'טקה".

איור של שמאן אוונקי סיבירי / (Nicolaas Witsen’s Noord en Oost Tartarye (1705

התגלות הפטריות של קופק הייתה אחד מכמה תיאורים של שימוש באמניטה מוסכריה ע"י הסיבירים, שדווחו באופן נרחב בכתבי עת שונים וביצירות פופולריות ברחבי אירופה של סוף המאה ה-18 והמאה ה-19. דיווחים אלה התחילו אופנה של בחינתם מחדש של אלמנטים בפולקלור ובתרבות האירופית ושיבוץ של שכרון האמניטה מוסכריה לפינות מוזרות של מיתוס ומסורת. זה המקור לתפיסה שהברסרקרים (Berserkers), לוחמי העילית של הוויקינגים במאות ה-8 עד ה-9, שתו שיקוי אמניטה מוסכריה לפני שיצאו לקרב ולחמו כמו גברים אחוזי דיבוק, תפיסה המופיעה באופן קבוע לא רק בקרב חובבי הפטריות והוויקינגים אלא גם בספרים ובאנציקלופדיות. עם זאת, אין שום התייחסות לאמניטה מוסכריה, או לממריצים צמחיים אקזוטיים כלשהם, בסאגות או באדות: התיאוריה של לוחמים ברסקרים תחת השפעת פטריות הוצעה לראשונה על ידי הפרופסור השבדי סמואל אודמן (Samuel Ödman) בניסיונו להסביר את הברסקרים בחיבורו 'Attempt to Explain the Berserk-Raging of Ancient Nordic Warriors through Natural History - 1784', ספקולציה המבוססת על דיווחים מהמאה ה-18 מסיביר.

באבא יאגה כשהאדמה זרועה באמניטה מוסכריה וסיליסה כשהמסגרת מעוטרת בליברטי קאפ ובאמניטה מוסכריה / (Ivan Bilibin (1899

עד אמצע המאה ה-19, אז הפכה האמניטה מוסכריה לשם נרדף לארץ האגדות. הפטרייה, במסווה של מקורות סיביריים, גם נחשבה כפורטל לארץ החלומות ונכתבה לתוך פולקלור אירופי. קשה לדעת עד כמה ובאיזה אופן שזורים שני המסעות התרבותיים האלה של האמניטה מוסכריה. הרבה לפני האיזכורים הסיביריים, הן באמנות והן בספרות, פטריות מכל הסוגים מתוארות כחלק מארץ האגדות. בשיר של מרגרט קוונדיש (Margaret Cavendish), מאמצע המאה ה-17, "The Pastime of the Queen of Fairies", פטרייה משמשת כשולחן האוכל של המלכה מאב (Queen Mab), ובציורים של הנרי פוסלי (Henry Fuseli) וג'ושוע ריינולדס (Joshua Reynolds) מסוף המאה ה-18, הפטרייה משמשת כמשטח עליו פיות, רוחות, ודומיהן מתאספים. נוכחות כזו של פטריות בעולמות על טבעיים עשויה להצביע על ידע חבוי או נשכח למחצה של פטריות הזיה בתרבות הבריטית. עם זאת, פטריות אלה אינן דומות לאמניטה מוסכריה (או לכל פטריית הזיה אחרת), וכמובן, עבור יצורי יער קטנים, השפע הגדול של פטריות יכול להראות כריהוט טבעי. רק בעידן הוויקטוריאני, אחרי הסיפורים הסיביריים, פטריית ההזיה מתבססת בצורה איתנה בבריטניה כפטרייה של ארץ האגדות.

Titania’s Awakening (ca. 1785) by Henry Fuseli

כעת נפנה לצירוף המפורסם והפולמוסי ביותר - פטריות, פסיכדליה ופיות: אוסף פטריות ושיקויי הזיה, ומוטיבים קוראי תיגר ומשני צורה, בהרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות (1865). האם הרפתקאותיה של אליס מייצגות ידע ממקור ראשון על פטריות הזיות?


הסצינות המדוברות הן הידועות ביותר. אליס, במורד חור הארנב, פוגשת זחל שיושב על פטרייה, שאומר לה בקול "רפה ומנומנם" שהפטרייה היא המפתח לניווט במסעה המוזר: "צד אחד יגרום לך לגדול יותר, הצד השני יגרום לך לקטון". אליס לוקחת חתיכה מכל צד של הפטרייה ומתחילה בסדרה של טרנספורמציות מסחררות של גודל ומשוגרת אל העננים, לפני שהיא לומדת לשמור על גודלה הרגיל על ידי אכילת חתיכה אחרת. לאורך כל שאר הספר היא ממשיכה לקחת את הפטרייה: כשהיא נכנסת לבית הדוכסית, כשהיא מתקרבת אל האזור של ארנביב (March Hare), ובשיא, לפני שהיא נכנסת לגן הנסתר עם מפתח הזהב.

איור של לואיס קרול של סצנת הזחל מכתב היד המקורי שלו לסיפור

מאז שנות ה-60 היצירה נקראת לעיתים קרובות כיצירה חונכת של ספרות סמים, מדריך איזוטרי לעולמות האחרים שנפתחים בעזרת פסיכדלים - ואולי הכי זכורה בהמנון הפסיכדלי של ג'פרסון איירפליין (Jefferson Airplane) מ-1967, "White Rabbit", שמעלה את המסע של אליס כדרך של גילוי עצמי, שבו העצה המעופשת של ההורים מתעלה להדרכה המתקבלת מבפנים על ידי "הזנת ראשך". חוקרי לואיס קרול לעיתים קרובות מתייחסים לקריאה זו בביטול, אך מדיסינות ומצבי תודעה שונים בהחלט הקסימו את קרול, והוא קרא עליהם ברעבתנות. התעניינותו נבעה ממצבו הבריאותי העדין - נדודי שינה ומיגרנות תכופות - בהם טיפל בתרופות הומיאופתיות, כולל רבות שמקורן בצמחים פסיכואקטיביים כמו אקוניט (Aconite) ובלדונה (Belladonna). הספרייה שלו כללה ספרים בנושא הומאופתיה וכן טקסטים שדנו בסמים משני תודעה, כולל הקומפנדיום של פרנסיס אנסטי (F. E. Anstie) מ-1864 - 'Stimulants and Narcotics'. הוא הסתקרן מאוד מהתקף האפילפסיה של סטודנט באוקספורד בו היה נוכח, ובשנת 1857 ביקר בבית החולים סנט ברתולומיאו (St Bartholomew) בלונדון במטרה לחזות בהרדמה בכלורופורם, הליך חדש שהגיע לידיעת הציבור ארבע שנים קודם לכן כאשר בוצע במלכה ויקטוריה במהלך הלידה.


עם זאת, נראה לא סביר שמסעותיה מרחיבי התודעה של אליס חבים משהו לחוויות הסמים האמיתיות של מחברם. אף על פי שקרול - בחיי היומיום הכומר צ'רלס דודג'סון (Reverend Charles Dodgson) - שתה במתינות, ואם לשפוט על פי ספרייתו, התנגד לאיסור אלכוהול, הוא מאד לא אהב עישון טבק והתייחס במכתביו באופן סקפטי לנוכחות הנרחבת של חומרי סם עוצמתיים כמו אופיום בסירופים ושיקויי הרגעה - "התרופה בצורה כל כך מיומנת, אך באופן בלתי יעיל, מוסתרת בתוך ריבת ילדותנו המוקדמת". עם זאת, להרפתקאותיה של אליס עשויים להיות שורשים בחוויה של פטריות פסיכדליות. החוקר מייקל קרמייקל (Michael Carmichael) הוכיח כי כמה ימים לפני שהחל לכתוב את הסיפור, ערך קרול את ביקורו היחיד בספרייה הבודליינית באוקספורד, שם היה עותק של סקר התרופות של מרדכי קוק (Mordecai Cooke) שאז הופקד - "The Seven Sisters of Sleep". בעותק הבודליאני של הספר הזה רוב הדפים עדיין לא היו חתוכים, למעט עמוד התוכן והפרק על האמניטה מוסכריה שכותרתו "גלות סיביר". קרול התעניין במיוחד ברוסיה: זו הייתה המדינה היחידה בה ביקר אי פעם מחוץ לבריטניה. וכפי שמגדיר זאת קרמייקל, קרול "היה נמשך מיד לספר של קוק משתי סיבות ברורות: היו לו שבע אחיות והיו לו נדודי שינה כל חייו".

גמדים מובילים פטריית אמניטה מוסכריה, כרטיס גרמני לשנה החדשה, בערך 1900

הפרק של קוק על האמניטה מוסכריה, כמו כל ספרו, הוא מקור יקר ערך לידע התרופות שהיו מוכרות לדור הוויקטוריאני שלו. הוא מתייחס לדיווח של אוורארד ברנדה על משפחת .J. S ומספק תיאורים סיביריים שונים של חוויות האמניטה מוסכריה, כולל פרטים המופיעים בהרפתקאותיה של אליס.


"התרשמויות שגויות של גודל ומרחק הן תופעות שכיחות", מתעד קוק את האמניטה מוסכריה. "קש המונח על הכביש הופך לאובייקט עצום להתמודדות, מספיק זינוק בכדי לפנות חבית אֵיְיל, או ערימת גזעים של אלון בריטי".


ההשערה היא מרומזת, אם כי במרחק זמן כזה, אי אפשר לדעת בוודאות אם קרול קרא את העותק הבודליאני הזה, או כל עותק אחר של ספרו של קוק. יכול להיות שקרול נתקל בדיווח סיבירי על אמניטה מוסכריה במקום אחר - אנו יודעים, למשל, כי היה בבעלותו עותק של "The Chemistry of Common Life" של ג'יימס פ. ג'ונסטון (James F. Johnston), הכולל אזכור של אמניטה מוסכריה ואשליות של גודל - או שיכול להיות שהוא פשוט השתמש במשאבים הפוריים של דמיונו. אך קשר כלשהו עם הדיווחים הסיביריים נראה הרבה יותר סביר מהרעיון שקרול שאב ידע ממסורת בריטית חבויה של שימוש בפטריות קסם, שלא לדבר על השימוש של המחבר. אם כן, הוא לא היה מטיף סמים סודי וגם לא ג'נטלמן ויקטוריאני חף לחלוטין מהידע המסורתי של סמים. במובן זה, נראה שחוויות העולמות האחרים של אליס מרחפות, כמו חלק ניכר מספרות הפיות והפנטזיה הוויקטוריאנית, בגבול שבין תמימות נאיבית של סמים כאלה לבין ידע על ההתייחסויות אליהן. אנו קוראים אותן היום מנקודת מבט שונה מאוד, שבה צורכים פטריות קסם הרבה יותר מאשר בתקופה הוויקטוריאנית או בכל תקופה קודמת. בתרבות הפסיכדלית המשגשגת שלנו, באמניטה מוסכריה נתקלים רק בשוליים הרחוקים; לעומת זאת, פטריות פסילוסיבין הן תופעה עולמית, הצומחת ונצרכת כמעט בכל מדינה על פני כדור הארץ ואף נכנסת לפסיכותרפיה קלינית. כיום ה'ליברטי קאפ' היא סמל של מאבק פוליטי חדש: הזכות ל"חירות קוגניטיבית", שינוי התודעה האישית שלנו באופן חופשי וחוקי.

אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת.

אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.