ראיות שמראות כי מצרים קדומים חצו את האוקיאנוס האטלנטי כבר לפני 3,000 שנה, הרבה לפני קולומבוס בשנת 1492, מגיעות לא רק מחיקוי של מסורות תרבותיות כפי שניתן לראות בפרו ובאיים הקנריים, שם נמצאו עדויות לחירור גולגולות ולחניטה, אלא גם מהמומיות המצריות עצמן.
באופן מפתיע, בשנת 1976 קיבלה ד"ר מישל לסקוט (Michelle Lescott), מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע בפריז, דגימה משרידיו החנוטים של פרעה רעמסס השני עבור מחקר. באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים היא גילתה גרגירי טבק שנצמדו לסיבי התחבושות שלו. התגלית הראשונית הזו נדחתה על ידי הרשויות ועמיתיה הבכירים התעקשו שהיא פשוט התבוננה ב"זיהום ממקורות מודרניים", אולי מאיזה ארכיאולוג זקן שעישן מקטרת בסביבה, או שמא מצאה עקבות עיטוש של עובד. הטבק הגיע לראשונה מדרום אמריקה לאירופה בתקופת קולומבוס, 2700 שנה מאוחר יותר, ושולל את האפשרות שנמצא טבק מתקופת שלטון רעמסס במצרים בשנת 1213 לפנה"ס.
כעבור מספר שנים, ד"ר סוולטה בלבנובה (Svetla Balabanova), טוקסולוגית זיהוי פלילי במכון לרפואה משפטית באוניברסיטת אולם (University of Ulm), המשיכה לחקור את ממצאיה של ד"ר לסקוט והגיעה לראיות מסקרנות עוד יותר. על מנת לבטל את האפשרות של זיהום מודרני, ד"ר בלבנובה השיגה דגימות של רקמת מעיים עמוק מתוך המומיה של רעמסס ולא מהשכבות החיצוניות של העור והבד, ולתדהמתה היא גילתה עקבות של קנאביס, קוקה וטבק שהיו בשכבות של תאי גופו "כמו טבעות בעץ".
עבור עמיתיה החוקרים זו עדיין לא הייתה הוכחה מספקת למרות המוניטין המצוין שלה, שכן ראיות כאלה סותרות את ההסברים המקובלים על קשרים בין יבשתיים בעבר לפני אלפי שנים. אך לאחר כעשור, בשנת 1992, הוטסו שבע מומיות מצריות עתיקות ממוזיאון קהיר למינכן לצורך ניתוח נוסף.
ד"ר בלבנובה ערכה סדרת בדיקות כרומטוגרפיית גז בדגימות משבע המומיות, אחת מהן הייתה שרידיה החנוטים של חנות טאווי (Henut Taui), "גברת שתי הארצות", כוהנת שחיה מתישהו בתקופת השושלת ה-21 של מצרים העתיקה, בסביבות 1000 לפנה"ס. בכל המומיות נחשפה נוכחותם של ניקוטין וקוקאין, וגם המומיות וגם התוצאות נחשבו אמינות לחלוטין. האם זה אומר שהמצרים הקדומים הגיעו לאמריקה?
ממצאים ארכיאולוגיים מראים כי המצרים היו מיומנים בניווט בים. לדוגמא, ידוע כי המלכה חתשפסות מימנה משלחת לארץ פונט המסתורית בסביבות 1477 לפנה"ס. תבליט המתאר את המסע נמצא בדיר אל-בחרי (לוקסור של ימינו). ציור קיר זה מציג ספינות גדולות עמוסות באנשים, זהב, עצים ובעלי חיים אקזוטיים. מקובל לחשוב כי הצמחייה ובעלי החיים המוצגים ביצירת האמנות התקיימו לאורך חופי אפריקה וחצי האי ערב. ממצאים אלה מראים כי המצרים הקדומים היו יכולים להשלים מסעות אוקיאניים ארוכים יותר.
תגלית משנת 2011 על חוף הים האדום, קידמה את האמונה ביכולת הימית של המצרים הקדומים. ארכיאולוג שעבד בלגונה יבשה נתקל בשרידים של נמל עתיק. עץ, חבלים, שטיחי קנה, משוטי היגוי, לוחות ארז ועוגני אבן גיר נחשפו באתר.
עדויות אפשריות להפלגה מצרית לא מוכחת לאמריקה נמצאו באזור קניון מרבל (Marble Canyon) שבגרנד קניון בארה"ב. העיתון "Arizona Gazette" דיווח ב-5 באפריל 1909 כי שני חוקרים במימון הסמית'סוניאן מצאו חפצים מצריים שונים, כולל לוחות עם הירוגליפים, בתוך מערות. הבעיה היא שלסמית'סוניאן אין שום רישום מוכר של הגילוי. ממצאים אלה יכולים לספק ראיות מוצקות התומכות באמונה שהמצרים הקדומים הגיעו לאמריקה - אם כי זה עשוי להיחשב לא נוח בעיני קבוצות מסוימות לצאת נגד סיפור "גילוי" אמריקה, מכיוון שזה יכול לשנות באופן דרסטי את התפיסה של האירועים ואת החגיגה של מסורות כמו יום קולומבוס.
אז איך בכל זאת קוקאין וטבק הגיעו למצרים העתיקה? "אם כן, משתמע מזה כי מצרים השיגה צמחים אלה במסחר עם ערים רחוקות מכל רחבי העולם העתיק", כתב הסופר/חוקר ד"ר אלכסנדר סומך (Alexander Sumach). "הכינו עצמכם לתפיסה הסבירה כי מגע תרבותי בין-יבשתי או שהתקיים, או ששיחק במידה מסוימת במהלך כל שלב בהיסטוריה האנושית."
פרופ' מרטין ברנאל (Martin Bernal), היסטוריון מאוניברסיטת קורנל, הוא אחד מהחוקרים הרבים שהודו שהתקיימו קשרים מסחריים קדומים שקדמו מאד לחישובי התיארוכים הנוכחיים; "אנחנו מקבלים עוד ועוד עדויות למסחר עולמי בשלב מוקדם יותר".
ההיסטוריה מספרת לנו כי ב-20 בספטמבר 1519 יצא פרדיננד מגלן עם משלחתו מחופי ספרד בכוונה להיות האדם הראשון בהיסטוריה המתועדת שיקיף את העולם בהצלחה דרך הים. למרות גורמים רבים שטענו כי הוא הצליח במשימה עצומה זו, אמיתות הסיפור הזה קובעת כי לאחר שהסתבך במלחמה מקומית, מגלן נהרג במהלך קרב ב-27 באפריל 1521. על פי אזכורים היסטוריים, העבד האישי שלו אנריקה ממלאקה (Enrique of Malacca) הוא זה שהצליח בסופו של דבר במקום בו אדונו נכשל והצליח לנווט לאורך כל הדרך באוקיאנוס העצום. ההיסטוריה מדברת על חציות קדומות רבות של האוקיאנוס האטלנטי ושל האוקיאנוס השקט בעבר, אך התגלו ראיות אשר מרחיבות את ציר הזמן של פעילויות אלה אלפי שנים מעבר לזמנים המקובלים כיום.
האי פיטקרן, תצורה וולקנית מבודדת שנמצאת 2172 ק"מ דרומית מזרחית לטהיטי שבאוקיאנוס השקט, נצפה לראשונה באופן רשמי בשנת 1767. אוכלוסיית פיטקרן כיום מורכבת מצאצאים של ניצולי האוניה הבריטית באונטי, שבשנת 1789 הייתה קורבן למרד דרמטי נגד מפקד האוניה, שהונהג ע"י פלטשר כריסטיאן (Fletcher Christian) שבסופו של דבר הוביל את חבריו המורדים אל האי לפני שעזב ואז שרף את הספינה המפורסמת. כאן הם יסדו את מה שהם כנראה האמינו שהיתה המושבה הקולוניאלית הראשונה במקום כה נידח. אך הם לא היו הראשונים.
בשנת 1820, על פי הדיווחים, התגלתה באי פיטקרן כתובת סלע שנכתבה בניב לובי של מצרים העתיקה:
הצוות שלנו, נטרף בסערה, הגיע ליבשה תודה לאל. אנחנו אנשים מאזור מאנו. אנו סוגדים לרע בהתאם לכתבי הקודש. אנו מביטים בשמש וקוראים.
מאנו הוא אזור הרמות של לוב. אז נשאלת השאלה כיצד הגיעו נוסעים כה מרוחקים לחופים האלה בתקופת מצרים העתיקה ומדוע התעלמו מהראיה הספציפית הזו מאז? האם זה משום שרשמית מעולם לא חצו מלחים את האוקינוס השקט כל כך מוקדם בהיסטוריה?
ג'ון ל. סורנסון (John L. Sorenson) וקרל ל. יוהנסן (Carl L. Johannessen) חקרו ראיות ממקורות ארכיאולוגים היסטוריים ולשוניים, אמנות עתיקה ומחקרים בוטניים קונבנציונליים, אשר גילו ראיות חד משמעיות לכך שכמעט מאה מינים של צמחים, רובם זנים מתורבתים, היו נוכחים בשני חצאי הכדור, המזרחי והמערבי, לפני המסע הראשון של קולומבוס לאמריקה.
עבודת המחקר שלהם 'ראיות מדעיות להפלגות טרנס-אוקיאניות טרום-קולומביאניות' (‘Scientific Evidence for Pre-Columbian Transoceanic Voyages’) מסבירה כי מינים רבים של צמחים, שלמעלה ממחציתם כללו פלורה ממוצא אמריקאי שהתפשטה לאירואסיה או לאוקיאניה, היו יכולים להיות מופצים לחופים זרים באמצעות מסעות טרנס-אוקיאניים שהובלו על ידי ימאים קדומים. "התפוצה הזו לא הייתה יכולה להיגרם רק ממנגנוני העברה טבעיים, ולא ניתן להסביר אותה בהגירות אנושיות מוקדמות לעולם החדש דרך נתיב מצר ברינג", קובעים המחברים. סורנסון ויוהנסן טוענים כי, "ההסבר הסביר היחיד לממצאים אלה הוא שמספר ניכר של מסעות טרנס-אוקיאניים, בשני הכיוונים, בשני האוקיאנוסים הגדולים, הושלמו בין האלף ה-7 לפנה"ס לעידן התגליות האירופי."
ממצאים מדעיים מעוררי מחלוקת כאלה סותרים את התפישות המקובלות לגבי התאריכים הסבירים הקשורים למסעות טרנס-אוקיאניים, אך כפי שהמחברים מתעקשים, "המידע המצטבר שלנו על טכנולוגיה ימית מוקדמת והישגיה מעניק לנו ביטחון בכך שפותחו כלי שייט וכישורים ימיים שהיו מסוגלים להפליג למרחקים ארוכים אלה בזמנים שצוינו". נוכחותן של מפות חריגות, כמו מפת פירי ראיס, רק מחזקת את התפיסה כי מסעות טרנס-אוקיאניים התקיימו אלפי שנים מוקדם מהמקובל לחשוב כיום.
מקורות:
