חתשפסות הייתה האישה השנייה שידוע בוודאות שכיהנה כפרעה (הראשונה היתה סובקנפרו Sobeknefru). במהלך ההיסטוריה של מצרים העתיקה כיהנו עוד מספר נשים בתפקיד זה, אך משך שלטונן היה קצר יותר. האגיפטולוג ג'יימס הנרי ברסטד תיאר אותה בתור "האישה הגדולה הראשונה בהיסטוריה המתועדת". משמעות השם חתשפסות הוא "הבכירה שבנשות האצולה".
כלכלת מצרים פרחה בתקופתה כפרעה. היא ניהלה פרוייקטים של בנייה ושיפוצים של מבנים, מונומנטים ומקדשים רבים. עם זאת, עם מותה ניסו יורשיה של חתשפסות למחוק כל זיכרון ממנה. אמנם המטרה הייתה אולי למחוק אותה מהזיכרון, אך ניסיונות אלה רק הניעו את רצונן של הצוויליזציות המודרניות לדעת עליה יותר. יותר מ-3,000 שנה לאחר מותה, ארכיאולוגים מסוקרנים ומלאי פליאה ניסו לאתר ולזהות את שרידיה.
בת לפרעה
נולדה בשנת 1508 לפנה"ס, חתשפסות היתה הצאצא היחיד שנולד למלך המצרי תחותמס הראשון ולאשתו-אחותו למחצה המלכה אחמוסה (Ahmose). כשחתשפסות הייתה בת 12 מת אביה. היא התחתנה עם אחיה למחצה תחותמס השני, וקיבלה על עצמה את תפקיד האישה הראשית והמלכה.
היא נותרה מלכתו של תחותמס השני עד שמת כעבור 15 שנה, והותיר את חתשפסות אלמנה בגיל 27. לחתשפסות ולתחותמס השני נולד צאצא אחד משותף - בת בשם נפרור (Neferure). לתחותמס השני נולד גם בן, תחותמס השלישי, שנולד לפילגש. עם מותו של תחותמס השני מונתה חתשפסות כעוצרת הממלכה עבור היורש המיועד תחותמס השלישי, שהיה אז בן עשר. כשהגיע זמנו של היורש המיועד לשלוט, סירבה חתשפסות לפנות את מקומה והמשיכה בשלטון יחיד ללא בעל לצידה. חתשפסות הודחה מהשלטון בשנת 1458 לפנה"ס. עד אז היא ריכזה את השלטון בידיה.
נראה כי חתשפסות לא רצתה לוותר על העוצמה והכבוד שהקנה לה מעמדה הרם. בהתקרב מועד החלפתה על ידי תחותמס השלישי היא ניצלה את הזכות שניתנה בידה, בתוקף היותה פרעה, להשתתף בטקסי האל אמון-רע, מהקדושים והחשובים באלים. אלו טקסים שספק אם אישה אחרת נכחה בהם. היא התקרבה לכוהני הדת על מנת לבצר את מעמדה.
סמוך למועד ההחלפה החלו להופיע על קירות המקדשים ציורים, המראים את האל אמון-רע בא אל אמה של חתשפסות על מנת לבעול אותה. האל בא בדמות אביה, תחותמס הראשון. בדרך זו, קרוב לוודאי שבהסכמת כוהני האל אמון-רע, היא רמזה שסמכותה לשלוט היא סמכות אלוהית ולא סמכות זמנית. אין עדויות על רצון או ניסיונות מצד חתשפסות לחסל את תחותמס השלישי או להיפטר ממנו באופן אחר, אך ייתכן שגם לו רצתה, מעשה כזה היה בלתי אפשרי עבור חתשפסות. בכל אופן נראה כי חתשפסות נהגה בו באופן הוגן.
מעמדן של הנשים במעמד השליט במצרים היה חזק ומכובד, כפי שמעיד גם סיפור משה ובת פרעה, אך פרעה אישה היה דבר כמעט בלתי נתפס, שרק צירוף מקרים חד פעמי יצר אותו. האלים של מצרים לכאורה קבעו כי את תפקיד המלך לעולם לא תוכל למלא אשה שתשלוט בכוחות עצמה. אך חתשפסות סירבה להיכנע לכך, הכתירה את עצמה כפרעה בשנת 1478 לפנה"ס, ושינתה את שמה מהגרסה הנשית חתשפסות לגרסה הגברית חתשפסו. היא הכריזה על עצמה כ"בן של [אל השמש] רע, חתשפסות קמת-אמון, שהוענקו לו חיים על ידי רע לנצח."
הישגי חתשפסות כפרעה
בתקופת שלטונה כפרעה תוארה חתשפסות לעיתים קרובות בצורת זכר, עם זקן, גוף גברי, ועוטה את החצאית והכתר המסורתיים של המלך. ככל הנראה הסיבה לכך הייתה מחסור במילים או בסמלים לתיאור של אשה במעמד של פרעה, ולא בשל הרצון להערים על אנשים לחשוב שהיא גבר.
חתשפסות הקפידה על מדיניות לא לוחמנית פנימית וחיצונית, ופיתחה מסחר בינלאומי עם הפיניקים ועם ארץ פונט, מסחר ששובש בעקבות כיבוש החיקסוס במצרים בתקופת הביניים השנייה, ולשם כך שיקמה את מערכת הדרכים. בימיה שרר שלום, והיא התפנתה למפעלות בנייה גדולים להאדרת שמה. היא גם הייתה אחראית לניסיון המתועד הראשון לשתילת עצים זרים, כשהביאה 31 עצי מור חיים מארץ פונט.
'עמוד פונט' במקדש חתשפסות בדיר אל-בחרי מרמז כי ענייני מסחר ולא עניינים צבאיים הובילו אותה לארץ פונט. היא טענה כי המשלחת נערכה כמחווה לאנשי פונט, אך מה שאנו רואים על הקירות הוא שאנשיה החזירו עמם עצי מור, זהב, שנהב, עורות פנתר וקופים חזרה לממלכתה.
חתשפסות גם יזמה מאות פרויקטים של בנייה ברחבי מצרים העליונה והתחתונה. המבנים שלה נחשבו למפוארים בהרבה מאלה של קודמיה, ורבים מממשיכיה ניסו לטעון שהם שלהם. הישג הבניה הגדול ביותר של חתשפסות היה מקדש מתים שנבנה במתחם בדיר אל-בחרי, הממוקם על הגדה המערבית של הנילוס. הוא עדיין נחשב לאחת הנפלאות הארכיטקטוניות הבולטות של מצרים העתיקה.
המצרים הקדומים כינו את מקדש המתים של חתשפסות דג'סר-דג'סרו - קודש הקודשים. נאמר כי בניית המקדש ארכה 15 שנה, בין השנה ה-7 לשנה ה-22 לשלטונה. על פרוייקט בניית המקדש פיקח סננמות' (Senenmut), אדם שהגיע מחוץ למעמד השליט, ועלה בזכות כשרונותיו לדרגת פקיד בכיר מאד. הוא היה אחראי על כל קומפלקס המקדשים בכרנכ, והייתה לו כנראה השפעה רבה גם על הצבא. אין ספק שחתשפסות הייתה קרובה אליו מאד. מונומנט במוזיאון הבריטי מכנה את סננמות' "המפקח על כל עבודות המלך".
בשנת 2015 זיהו ארכיאולוגים מקדש נוסף שהוזמן על ידי חתשפסות. הוא נמצא במתחם גבליין (Gebelein), 30 ק"מ דרומית-מערבית ללוקסור ומוקדש לחתחור ואולי גם לאמון-רע. הראיות שמצאו החוקרים התומכות ברעיון כי חתשפסות עומדת מאחורי בניית המקדש מגיעות מזמן בניית המקדש, שברי הירוגליפים עם סופי מילים נשיים וקרטוש.
מות חתשפסות
22 שנה לאחר שתפסה את השלטון כפרעה, בסביבות 1458 לפנה"ס, מתה חתשפסות, בתחילת שנות ה-50 לחייה. היא נקברה בקבר בעמק המלכים, בגבעות שמאחורי דיר אל-בחרי. היא גם דאגה שהסרקופג של אביה יועבר לקברה, כדי שהם יוכלו להיות יחד במותם.
לאחר מותה תחותמס השלישי, בנה החורג של חתשפסות, תבע את תפקיד פרעה, ושלט במשך 30 שנה לאחר מותה של חתשפסות. תחותמס השלישי היה זה שדרש להכחיד את הראיות לשלטונה של חתשפסות. הוא דאג להסיר את דמותה כפרעה ממקדשים ומונומנטים. רוב פסליה וציוריה הושחתו באופן יסודי במסע למחיקת זכרה.
עד לאחרונה נהוג היה לחשוב שתחותמס השלישי נטר לה טינה או שנאה של ממש, הדיח או רצח אותה, ואז פעל למחיקת שמה מדפי ההיסטוריה. היום מראות העדויות, כי מעשה מחיקת שמה החל רק 20 שנה לאחר מותה. פעולה שכזו אינה מראה על חמת זעם של המלך. נראה שמסיבה כלשהי חשוב היה לו לשכתב את ההיסטוריה, ולהפחית מעוצמתה האמיתית של חתשפסות. גם מרשימות המלכים המסודרות של המצרים ודברי ימי השושלות נמחקה חתשפסות באופן מקיף. מסיבה זו, החוקרים ידעו מעט מאד על קיומה של חתשפסות לפני שנת 1822, עד אשר פוענחו ההירוגליפים על קירות דיר אל-בחרי.
המומיה של חתשפסות
עם גילוי קיומה, היו תהיות וספקולציות רבות באשר למיקום שרידיה. בשנת 1902 גילה הארכיאולוג הווארד קרטר את הסרקופג של חתשפסות, אך הוא היה ריק. הוא מצא באתר גם שרידים שבורים של רהיטי לוויה וכמה כלי אבן שבורים, כולל האושבטי (Ushabti) היחיד הידוע של חתשפסות. חוקרים רבים מאמינים כי קבר KV20 בעמק המלכים יכול היה להיות מקום קבורתה המקורי.
שנים רבות לאחר מכן החל ד"ר זאהי חוואס לחפש אחר המומיה של חתשפסות. ראשית הוא חיפש בקבר KV20, כשלא מצא דבר, עבר לקבר אחר הממוקם בדיר אל-בחרי, ליד מקדש המתים המפורסם של חתשפסות, המכונה DB320. קבר זה אמנם לא מתוארך לתקופת שלטונה של חתשפסות, אך היה זה קבר בו מומיות מלכותיות רבות נקברו מחדש לאחר שקברם נבזז במהלך השושלת ה-21 וה-22. בעוד שתחותמס הראשון, השני והשלישי התגלו כולם ב-DB320, חתשפסות לא נמצאה בשום מקום.
ד"ר חוואס ביקר בקבר אחד אחרון בעמק המלכים, המכונה KV60, שם התגלו שתי מומיות על ידי הווארד קרטר. המומיה הראשונה שהוצאה זוהתה כסיט רע, המינקת המלכותית של חתשפסות. המומיה השנייה הושארה בקבר עד שנת 1990, כשההשערה היא שמדובר בחתשפסות. לאחר מספר בדיקות וסריקות, ללא תוצאות, ד"ר חוואס לא היה בטוח כיצד להמשיך עם זיהוי המומיות.
אז הוא נזכר בקופסה קטנה שחשב שהיא עשויה להכיל איבר פנימי. עם סריקת הקופסה הוא גילה שהאיבר לווה בשן. החוקרים בחנו את סריקות המומיות הנשיות וגילו כי לאחת המומיות יש שקע שן ריק, שהשן שהתגלתה התאימה בו בצורה מושלמת. בדיקות נוספות נערכו, ובעזרת כוחו של מדע הזיהוי הפלילי המודרני, המומיה זוהתה בשנת 2007 כחתשפסות.
למומיה נערכו בדיקות שהראו כי במותה עברה את גיל ה-50 וסבלה מעודף משקל. מותה נגרם כתוצאה מסרטן העצמות והכבד שהשפעתם התחזקה בעקבות סוכרת ממנה סבלה גם כן. כמו כן סבלה מדלקת מפרקים ובעיות בשיניים. במיכל שנמצא לצד המומיה התגלה משכך כאבים שהכיל חומר מסרטן ששימוש ממושך בו עלול לגרום לסרטן או להרעלה.
הזיהוי של המומיה של חתשפסות הוא פלא ארכיאולוגי. בעוד שבנה החורג התאמץ מאד למחוק את חתשפסות מזכרון עמה ומדפי ההיסטוריה, המדע המודרני דאג לכך שזה לא יקרה.
מקורות:
