משה – האנטי-מנהיג הגדול בהסטוריה

עודכן ב: מרץ 27

וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים; לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ; וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל.

(ספר דברים, פרק לד, פס' י-יב)


משה, גדול נביאי ישראל וגדול המנהיגים שקמו לאנושות הוא גיבור הסיפור המסופר ביותר בהיסטוריה האנושית. משה, אדם שנולד לעם העבדים העברי אך גדל כנסיך מצרי, הרג מצרי שהתעלל בעבד עברי ובעקבות כך ברח לארץ מדיין. התבודד במדבר כרועה צאן עד שאלוהים נגלה אליו והטיל עליו את שליחות גאולת ישראל ממצרים. משה שב למצרים, בגיל 80, על מנת להיאבק במנהיג האימפריה החזקה ביותר באותה תקופה, הצליח לשחרר עם מעבדות, העניק לו תורה, חוק ומשפט והוביל את העם 40 שנה במדבר אל הארץ המובטחת, אך ברגע השיא, על סף הכניסה לארץ, משה לא זכה להשלים את חזונו ולהיכנס לאותה ארץ ומת על הר נבו כאשר הוא צופה בה מרחוק. איזה מנהיג היה משה? מה גרם לו להזכר כמנהיג הגדול בהיסטוריה?


המונח ’מנהיגות‘ שב בעוצמה רבה לשיח הציבורי בישראל ובעולם. בכל מקום קמות מדרשות למנהיגות, ובמוסדות רבים נלמדים קורסים ונכתבים מאמרים בנושא. אך דפוס המנהיגות הכובש את הדמיון הציבורי מושפע ממודל המנהיגות הכריזמטית. כשמדברים על מנהיגות מדמיינים את דמויותיהם של צ‘רצ‘יל ובן-גוריון. נראה שבכוחו של עיון מחודש בדמותו של משה להעשיר את השיח הציבורי על מנהיגות באמצעות הדיוקן של המנהיג האנטי-כריזמטי שלא הניע את דורו, אך ממשיך להניע את הדורות כולם.


לדמותו החידתית של משה רבנו יש מקום מרכזי בדמיון הלאומי. הבחירה של אלוהים במשה למנהיג האומה העברית המתחדשת במצרים מעוררת שאלות לא פתורות, שהרי משה חורג מדפוסי האישיות הקלאסית של המנהיג; למנהיגים גדולים יש סדרה של מאפיינים משותפים:

  • מנהיג שאינו מאמין בכוחו לא יזכה באמונו של הציבור.

  • האמון של המנהיג בחזונו מדביק את הציבור וסוחף אותו להתמסר לו.

  • מנהיגים קלאסיים מכירים את כוחה של השפה ואת סודות הפעלתה. הדיבור הוא הכלי החזק ביותר העומד לרשותו של מי שמבקש להניע אנשים לפעולה.

באופן מפתיע, המנהיג [בה“א הידיעה] של ההיסטוריה היהודית אינו עומד באף אחד מן הקריטריונים הללו. המאמר יסקור מספר סצנות בהן אנו פוגשים את מנהיגותו יוצאת הדופן של משה המדגים בהתנהגותו במקרים רבים את ההיפך מהאופן בו אנו מגדירים כיום מנהיג.


משה בארמון פרעה

20 שנה חי משה בביתו של מלך מצרים כבנה המאומץ של בתיה בת פרעה. כנסיך מצרי זכה משה לכבוד השמור לבני מלכים. המובחרים שבחכמי מצרים לימדו אותו את חכמות העולם, הרוחניות המצרית, אוכל ושתייה לא חסרו על שולחנו והיה לו את כל מה שאדם יכול לבקש. משה הוא גם עברי מלידה וגם מצרי מזכות חינוכו ותפקידו. כך נמשכו חיי משה בארמון פרעה, עד שהתגלה בו הרצון לרוחניות והחיבור לשורש. מרגע זה ואילך השתנו חייו ללא היכר.


דחף בלתי מוסבר הניע אותו לצאת מהארמון ולחפש איך הוא יכול לממש את הרצון הזה. הוא רואה את בני עמו, במקרה ראשון רואה מצרי מכה עברי והוא הורג את המצרי, כך בעצם הורג משה את המצרי שבו ומחליט על היותו עברי, הוא בוחר צד. במקרה שני רואה שני עברים רבים, מנסה להפריד בינהם ומבין שהם לא מקבלים את מרותו ואף מאיימים בהלשנה וכך משה מגלה שהרג המצרי ידוע לכל ונס מהממלכה. משה פועל כמנהיג, כלפי חוץ במלחמה, תוך הגנה על עמו וכלפי פנים, מול בני עמו במשפט. בהמשך, בבאר מדיין, הוא גם מנחיל צדק בקרב גרים, הוא מושיע את בנות כהן מדיין, שגורשו על ידי רועי מדיין. כאן ניתן לראות את דחיית השררה והמנהיגות, מוסריות, חמלה, רדיפת הצדק וכבוד לאחר. צדק וחמלה לא אפיינו מנהיגים, כח ושררה אפיינו מנהיגים.

משה התינוק מוצג בפני פרעה / ויקטור אורסל (1830)

משה בארץ מדיין

משה מבלה במדיין 60 שנה, שבהן הוא מכין ומכשיר את עצמו למאבק פנים מול פנים נגד פרעה. הליכתו של משה אל המדבר מבטאת את רצונו לוותר על עולם גשמי, להתעלות ולדבוק בעולם רוחני. כאן הוא לומד להילחם נגד האגו של עצמו, פרעה מייצג את האגו. משה למד במשך 20 שנה כיצד בנויה חכמת מצריים, כלומר כיצד בנוי המנגנון האגואיסטי שמנהל את הרצונות שלו, ששואפים לקבל לעצמם הכל על חשבון אחרים, זאת יכל ללמוד רק מחוץ לארמון פרעה.


משה חי בבית יתרו, כהן מדיין, בית שיש בו חופש רוחני, משה לומד מיתרו - ונושא את ציפורה, בת יתרו, לאשה. יום אחד, תוך כדי רעיית הצאן במדבר, משה שם לב למראה משונה. "וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל". משה סר מדרכו, מהגשמיות היומיומית אל הרוחניות, הוא סר לראות, הוא הסכים לצאת מתפיסת-העולם הרגילה שלו, ולבדוק את התופעה החדשה מקרוב. הוא מתקרב אל הסנה, ומתוך הסנה בוקע קול ומתחיל דו-שיח בין אלוהים למשה. "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" – זוהי אדמת קודש, אדמה שמייצגת את החיבור לטבע ולבריאה.


אלוהים אומר לו שהשליחות הגדולה של הוצאת בני ישראל ממצרים מוטלת עליו. משה מצטנע ומנסה לטעון כי הוא לא מתאים לתפקיד, הוא מגיב בחוסר ביטחון שנובע אולי מחוסר ניסיון בהנהגה, משה עדיין טירון בנבואה ובהנהגה. בין כל תכונותיו של משה, התכונה הראשונה שאנו פוגשים היא דימויו העצמי הנמוך, הרושם הראשוני של משה עלינו הוא שמשה תופס את עצמו כאדם שאינו מסוגל לבצע את השליחות שאלוהים מטיל עליו. הדימוי העצמי הנמוך של משה משתקף גם במהלך השליחות עצמה.


על מנת לעזור למשה, אלוהים נותן לו שלושה אותות. באות הראשון מטהו של משה נהפך לנחש, באות השני ידו של משה הופכת מצורעת ובאות השלישי מים מהיאור הופכים לדם. משה ממשיך לנסות לא לקחת עליו את השליחות ואלוהים מצרף לשליחות גם את אהרון. אחיו של משה, שנמצא במצרים, גם הוא חלק מעם ישראל וממשיך שושלת מכובדת משבט לוי, הוא יהיה דוברו של משה. אלוהים עדיין מדגיש כי הוא יגיד למשה ולאהרון מה לעשות והם יעבדו ביחד ומזכיר לו לקחת את המטה. כך מסתיימת ההתגלות הגדולה ושליחותו של משה החלה. משה מחליט לשנות את חייו ובאומץ ואמונה יוצא למצרים עם משפחתו, בברכת יתרו חתנו.