"וְיִהְיוּ כֻּלָּם מָאתַיִם מַלְאָךְ וְיָרְדוּ בִּימֵי יָרַד עַל רֹאשׁ הַר חֶרְמוֹן וְיִקְרְאוּ לְהַר חֶרְמוֹן כִּי בּוֹ נִשְׁבְּעוּ וְהֶחֱרִימוּ בְּיִנְהֹם: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת נְשִׂיאֵיהֶם שָׁמְּחֶזִי וְהוּא הַגָּדוֹל בָּהֶם אֶרְכָּבָהּ רָמְאֶל כּוֹכְבִיאַל תְּמִיאַל רׇמִיאֵל דָּנִיאֵל זָכִּיאַל בַּרְקִיאֶל עֲזָאזֵל אֶרְמָרָס בָּטְרִיאֵל עָנְנִיּאֵּל זָקִיאֵל סִמְפַּסְּפָא סִתְרָאֵל טוּרְאֵל יוֹמִאֶל אַרְזִיל [וְכַזְבִּיאֵל] אֵלֶּה הֵם שָׂרֵיהֶם לְעַשְׂרוֹתֵיהֶם: וַיִּקְחוּ לָהֶם הֵם וְכָל הָאֲחֵרִים עִמָּהֶם נָשִׁים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם אִישׁ אַחַת אַחַת וְיֶחֱלוּ לָבוֹא אֲלֵיהֶן וְיִדְבְּקוּ בָּהֶן וְיִלְמְדוּן קְסָמִים וּכְשָׁפִים וְיוֹרוּן לִכְרוֹת שָׁרָשִׁים וּצְמָחִים: וְהֵן הָרוּ וְתֵלַדְנָה גִּבּוֹרִים גְּדוֹלִים שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אַמָּה גָּבְהָם אֲשֶׁר אָכְלוּ אֶת כָּל יְגִיעַ בְּנֵי הָאָדָם: וְכַאֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ עוֹד בְּנֵי הָאָדָם לְכַלְכְּלָם וְיַהַפְכוּ הַגִּבּוֹרִים נֶגְדָּם וְיֹאכְלוּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם: וּכְשֶׁהֵחֵלּוּ לַחֲטֹא בְּעוֹף וּבְחַיָּה וּבַשֶּׁרֶץ וּבְדָגָה וְלֶאֱכֹל אִישׁ אֶת בְּשַׂר רֵעֵהוּ וְלִשְׁתּוֹת אֶת דָּמוֹ אָז קוֹנְנָה הָאָרֶץ עַל בְּנֵי הֶחָמָס:"
(חנוך א', פרק ו, פסוק ו - פרק ז, פסוק ו)
פסגת החרמון היא הנקודה הגבוהה ביותר במרחב שבין צפון הרי הלבנון לבין הרי אתיופיה. זהו פריט נוף בולט וחשוב, אשר נראה כמעט מכל מקום בארץ ישראל, בטח כאשר פסגתו נוצצת בלובן השלג. כראוי למקומות כאלו, החרמון קיבל הרבה מאד משמעות סמלית, תרבותית ופולחנית לאורך הדורות. הר אסטרטגי זה היה נקודת ציון קדושה עוד מתקופת הברונזה והוזכר באפוס גילגמש. היישובים הידועים הראשונים הם משנת 200 לפנה"ס. ההר מייצג את הגבול הצפון מערבי של הכיבוש הישראלי תחת משה ויהושע. מאמר זה צולל אל המיתולוגיה של הר החרמון שבו ע"פ מאמינים רבים התרחש אירוע שהוא הזרע לרוע, לחטא, לשדים, למלאכים, לשטן, לידע אסור, לגיהנום, לענקים, ליום הדין ולאחרית הימים. כך שבפעם הבאה שאתם יוצאים לשחק בשלג על פסגת החרמון קחו אתכם קצת ידע ויראת כבוד לאחד האתרים המשמעותיים ביותר במיתולוגיה האנושית.
הר החרמון הוא ההר הגבוה ביותר בישראל ובסוריה. ההר נמצא בגבול הצפוני-מזרחי של ישראל ומהווה את קצהו הדרומי של רכס הרי מול הלבנון. שטח החרמון מחולק בין ישראל, סוריה ולבנון. פסגת ההר בגובה 2,814 מטרים מעל פני הים, ונמצאת על הגבול שבין סוריה ולבנון, כ-14 ק"מ מצפון מזרח למוצבי ההר הישראליים. הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי ישראל היא כיפה בגובה 2,236 מטרים מעל פני הים, הנמצאת מערבה למצפה שלגים, שגובהו 2,224 מטרים מעל פני הים, ומצפון-מזרח לרכבל העליון שבאתר הסקי.
הרמב"ן (בפירושו על התורה בספר דברים פרק ג' פסוק ט') כתב שמקור השם "חרמון" הוא בשורש ח.ר.מ, אשר הוראתו דבר שאין להשתמש בו. מפני גובהו והטמפרטורה הנמוכה בו היה ההר "חרם", כלומר אזור לא מיושב, ולכן נקרא חרמון. דעה נוספת היא שמקור השם בהוראה קרובה במשמעותה של אותו שורש: דבר קדוש. ההר נחשב כמקום קדוש, והאמורים הקימו מקדש לבעל גד בבקעת הלבנון למרגלות ההר. משום כך נקרא גם ההר עצמו "בעל חרמון":
"חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת”.
(שופטים פרק ג פסוק ג)
המדרונות הדרומיים של ההר הגיעו לשליטה ישראלית בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967. ההר מייצג משאב גיאוגרפי מכריע כמקור נהר הירדן. זהו גם השטח האסטרטגי הגבוה המשקיף על לבנון, סוריה וישראל. מאז 1981 מתנהל אזור החרמון בישראל תחת חוק רמת הגולן. בחרמון יש את אתר הסקי היחיד בישראל, הכולל מגוון רחב של מסלולי סקי. הגזרה הישראלית של ההר נמצאת תחת סיורים של צה"ל ומשטרת ישראל. כוחות הביטחון הישראליים מקיימים עמדת תצפית אסטרטגית ליד מצפה שלגים ("מצפור השלג") למעקב אחר פעילות צבא סוריה ולבנון, בגובה של כ-2,224 מ'. ממשלת סוריה חשפה לאחרונה תוכניות לפיתוח אתר סקי בהיקף של מיליארדי דולרים במורדות הסורים הגבוהים יותר של ההר.
מאז 1996, קבוצה לבנונית קטנה מטפסת לראש החרמון מדי שנה, לרגל חג ההשתנות ב-6 באוגוסט. הקבוצה כוללת נוצרים בני עדות שונות וכן דרוזים. רוב חבריה משתתפים במיסה מארונית הנחגגת על פסגת ההר. במורדות הישראלים של ההר שלושה כפרים: מג'דל שמס (דרוזי), נווה אטיב ונמרוד. במורדות הלבנוניים המערביים של מתחם ההר נמצאים הכפרים ראשיא אל-פוח'אר, כפר חמאם, שבעא, כפר שובה, עבריה, אל מארי, ח'לוואת אל-ביאדה ומג'ידיה.
האו"ם בחרמון
לפני מספר שנים האו"ם הקים חנות בחרמון, והדבר הכניס את תיאורטיקני הקונספירציה להילוך גבוה, בגלל חשיבותו של החרמון. ההר הזה הודגש בספר חנוך, שהוא אחד הספרים שלא נכנסו לתנ"ך, אם כי הוא מופיע ב"ספרים החיצוניים". בנוסף, חלק מהדתות האורתודוקסיות המזרחיות חובקות את ספר חנוך. חנוך היה נביא, וסבא רבא של נח. ספר חנוך השנוי במחלוקת אומץ ככתבי הקודש על ידי כמה מאבות הכנסייה המוקדמים ביותר. הם האמינו שהספר לא הוכנס לתנ"ך בגלל כמה מהרעיונות הרדיקליים יותר שהוא מכיל, כמו מעמד של מלאכים שנקראו "העירין" שירדו לחרמון ואז זנו עם נשים אנושיות. הספר גם דיבר על ביקוריו הרבים של חנוך ברקיעים.
כדי להכניס זאת לפרספקטיבה מקראית, החרמון נמצא במרחק של 65 ק"מ מהכנרת, שם בילה ישוע חלק ניכר מזמנו בהוראה; משה ויהושע נלחמו בתושבי החרמון; והאל עצמו הופיע בסביבה בזמנים שונים. ההתייחסויות לחרמון לא היו מוגבלות לתנ"ך. הוא הופיע באפוס השומרי של גילגמש, שהוא אחד הטקסטים העתיקים בעולם. בספר חנוך, החרמון היה המקום בו נסעו ה'גריגורי' ('Watchers') , שנקראו גם עירין, הלוך ושוב בין הארץ לרקיע החמישי. החרמון והעירין הוזכרו גם בטקסטים עתיקים ודתיים אחרים.
העירין היו אמורים להשגיח על בני האדם, והם כללו גם מלאכים קדושים וגם מלאכים סוררים, מה שאומר שהיתה להם בחירה חופשית לבחור את הדרך שלהם. המלאכים הקדושים היו אלה שעשו את עבודתם לפי ההוראות, והמלאכים הסוררים היו אלה שזנו עם בנות האדם על פני הארץ, שם אנו מקבלים התייחסות ל"בני האלוהים ובנות האדם". בין אם הם היו בניו מבחינה פיזית, או רק באופן פיגורטיבי, זהו אחד מהנושאים שמעוררים מחלוקת סוערת.
על פי המסופר, לא רק שחלק מהעירין רצו לקחת נשים אנושיות כנשים, הם רצו ללמד בני אדם ידע אסור כמו בוטניקה, אסטרולוגיה, אסטרונומיה, מטאורולוגיה וכלי נשק. הם גם לימדו אותנו את האומנות להפוך את עצמנו ליפים בעזרת איפור ותכשיטים. לא היינו אמורים לדעת את הדברים האלה, והם אפילו חקקו חלק מתורותיהם על לוחות אבן. הם לימדו אותנו את אומנות האותיות, כלומר קריאה וכתיבה, כדי שנוכל לקרוא את הלוחות. העירין היו פיזית גזע של ענקים, וגם תוצרי הזיווג שלהם עם נשים אנושיות היו ענקים. ילדים אלו נקראו הנפילים. כאן יש לנו, פשוטו כמשמעו, גזע של ענקים שנשאו את הגנטיקה של שני מינים הומונואידים נפרדים: בני אדם ועירין.
הנפילים התבררו כבעייתיים מעבר לכל דמיון. הם אכלו בני אדם ובזזו את הארץ, כך שתוכלו לדמיין את הצרות האחרות שהם היו מסוגלים להן. כל מה שאלוהים ברא על פני הארץ, הם הרסו. העירין שהולידו את הנפילים הפכו למלאכים הסוררים המנודים, על שיצרו בעיה חמורה מאד זו. מצד אחד, העירין לימדו אותנו ידע רב ערך, שהיה טוב עבורנו, אך רע עבורם. מצד שני, צאצאיהם זרעו הרס על הארץ, מה שהיה רע מאד לכולם, וכנראה לא היתה כוונתם. המבול הגדול היה אמור למחוק את ענקי הנפילים, אבל ההיסטוריה מביאה לנו אגדות רבות של ענקים מכל העולם, שהתקיימו לאחר המבול הגדול. אם הם היו צאצאים ישירים של נפילים ששרדו, או שהם נולדו באותו אופן, היא תעלומה שנויה במחלוקת. יש המאמינים שהענקים היו רק אגדות בדיוניות, בעוד שאחרים מאמינים שהם היו ישויות פיזיות אמיתיות. ענק אחד כזה מגיע מאירלנד העתיקה, באגדות של גזע הנקרא פומוריאנים (Fomorians). אפילו ענקי פומוריה לא למדו את הלקחים של העירין והנפילים, כי הם הטילו אימה על האנושות, אם כי לא בחומרת הענקים הקודמים. אז מה כל זה קשור לאו"ם?
החרמון היה מקום חשוב ביותר בעולם העתיק, והוא התהדר במקדש הבנוי מבלוקים חצובים. המקדש נבנה על רמת אבן בצורת אליפסה. המקדש היה מלבני, ולא היה לו גג. מאמינים כי המקדש הזה הוא המקום שבו העירין עצמם התדיינו זה עם זה אם לקחת נשים אנושיות. נבנו שם גם מקדשים אחרים.
בשנת 1973 פרצה מלחמה בין סוריה לישראל, בחרמון ובסביבתו. ישראל השתמשה בחרמון כמאחז מכ"ם, וחלק מהציוד הרגיש והסודי ביותר של ישראל ממוקם בו. ישראל הייתה במלחמה גם עם מצרים. ארה"ב הסתבכה, מה שהביא להסכם, ואזור חיץ. ההסכם יצר את כוח הפיקוח על ההפרדה של האומות המאוחדות (UNDOF) כדי לשמור על השלום. כוח המשקיפים של האו"ם שומר על אזור החיץ, שאורכו 75 ק"מ, ורוחבו משתנה מ-200 מטר ל-10 ק"מ, והחרמון הפך למושב של עמדת או"ם הגבוהה ביותר בעולם המאוישת בקביעות. החרמון אינו אחד ההרים הגבוהים בעולם, לעומת זאת; זה פשוט המיקום הגבוה ביותר לבסיס של האו"ם.
כוח הפיקוח על ההפרדה של האומות המאוחדות מפטרל באופן פעיל באזור החיץ עם אנשי צבא, שני מחנות בסיס, עשרים עמדות מאוישות קבועות, שמונה מוצבים בשעות היום ואחת עשרה עמדות תצפית. אזור חיץ משני, שהוא אזור הגבלה, קיים מעבר לאזור UNDOF. החימוש ואנשי הצבא של המדינות הסמוכות מוגבלים באזורים אלה, הנבדקים כל שבועיים לעמידה בדרישות. השלום שרר לזמן מה, אך בשנת 2013 הסלימה המתיחות ואיימה על יציבות האזור כולו. בסיס האו"ם הפך מטרה, עם אנשי צוות שנורו או נחטפו. נשק, תחמושת וכלי רכב נגנבו ומתקני האו"ם נהרסו. בתגובה לאיומים אלו, האו"ם שקל צעדים להגדלת הכוח הצבאי באזור זה, ולשיפור יכולות ההגנה העצמית של UNDOF.
האו"ם הוא ארגון לשמירה על שלום, שמטרתו להגן על כדור הארץ מפני מלחמת עולם נוספת, אם בכלל אפשר, וליצור הרמוניה בין מדינות. האו"ם גם שואף לעזור לאנשים עם יוזמות הומניטריות. הארגון מעורב גם בנושאי איכות הסביבה ושינויי אקלים. מכיוון שמדובר בארגון שמנסה לפקח על נושאים ברמה גלובלית, תיאורטיקני קונספירציה משווה אותו לממשלה עולמית אחת, או לסדר עולמי חדש כפי שנחזה בתנ"ך. על פי התנ"ך, בית האל עצמו יוקם על ההר הגבוה ביותר, ואל ההר הזה יבואו עמים רבים. יש בעיה גדולה עם נבואות אחרית הימים האלה לגבי האנטיכריסט והסדר העולמי החדש שלו, וחיבורם לאומות המאוחדות בחרמון. היו שפע של תחזיות סוף העולם לאורך המילניום. העולם היה אמור להיגמר כבר אינספור פעמים, אך אנו עדיין כאן.
כל קטסטרופה ומלחמה גדולה עוררו תחזית אפוקליפטית. מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, הוריקן קתרינה שחיסלה את ניו אורלינס, באג 2000, סוף לוח השנה של המאיה, המלחמות והמכות הרבות שהרסו את אירופה במאות קודמות, יישור כוכבי הלכת ושלל אירועים אחרים הובילו כולם לתחזיות שזמן הקץ הגיעו ואנחנו בספירה האחרונה לאחור. מתישהו יבוא סוף העולם. זאת עובדה. אבל איך, ולמה ומתי - זו תעלומה שאנחנו נדוש בה עד יומנו האחרון על כדור הארץ.
ועכשיו בואו נחזור הרבה לאחור, לשורשי האמונה והמיתולוגיה.
האמונה בכוחות דמוניים
האמונה בכוחות דמוניים מצויה בקרב בני דתות וחברות שונות ברחבי העולם. אמנם יש הבדלים ניכרים בפרטיה של אמונה זו בתרבויות השונות, אולם דומה כי אפשר להצביע על מכנה משותף לכולן, והוא ההנחה כי לכוחות הדמוניים יש יכולת לפעול בעולם ולהשפיע על גורלם של בני תמותה.
אפשר לחלק את העדויות על האמונה בשדים ועל דרכי ההתמודדות עמה לשתי קבוצות עיקריות:
חומר מאגי ראשוני, ובו שתי קבוצות עיקריות: האחת כוללת את "המאגיה של מילה", כלומר טקסטים מאגיים וספרי מאגיה, וכן לחשים והמנונים, קמעות ולוחות קללה; באחרת מצוי חומר אמנותי: פסלונים עשויים שעווה או חומר אותם השחיתו תוך כדי אמירת קללה, וכן ציורים, כלים, אבנים יקרות ושימוש בסמלים.
מקורות משניים, השופכים אור על האמונה בשדים וסיפורי מעשים הקשורים לגירוש שדים, וכן תפילות כנגד שדים ושאר מזיקים. תיאורים אלו משולבים במקרא, בספרות החיצונית, בברית החדשה, בספרות נוצרית קדומה ובכתביהם של סופרים פגנים שונים, וכן במשנה, בתלמוד ובמדרש.
במקרא מכונים כוחות הרע או הגורמים לרע בשמות פרטיים של מזיקים, כגון "נגף", "משחית" או "קטב מרירי". מזיקים אלו אינם מתוארים ככוחות הנלחמים באל אלא כישויות שמימיות רעות המופיעות כבנות לוויה של האל ופועלות בשליחותו. לעתים שולח אותן האל לפגוע בבני אדם. כך, לדוגמה, מלאך ה' הכה במחנה סנחריב מלך אשור, ו"המלאך המשחית" הכה את ישראל בדבר כעונש על כך שדוד מנה אותם.
כוח פוגע נוסף הכפוף לאל משנה "רוח" או "רוח רעה". כך בתיאור העימות בין אבימלך לבעלי שכם נאמר: "וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם" וכתוצאה מכך בגדו בעלי שכם באבימלך. רוח רעה גרמה גם לביעותיו של שאול: "ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה", ודוד נאבק בה באמצעות נגינתו. נושא נפרד לדיון הוא דמותו של השטן באחד מפמליית האל הקורא תיגר על אמונתו או על תפקודו של האדם ופועל רק במצות האל השטן נזכר בחלק מן המקרות ככינוי כללי למזיק או דמון, כינוי ההופך מאוחר יותר לשם פרטי למנהיג כוחות הרע היוצא נגד מלכות אלוהים – שטן.
אחד ההסברים למציאות הרע בעולם מבוסס על תפיסת עולם שלפיה בעולם היה קיים טוב בלבד, והרע נבע מן הזיווג האסור שבין הכוחות השמימיים לבני האדם. מיתוס זה תואר בקצרה בבראשית ו, א-ו. הפרשנות היהודית הקדומה, וכן הפרשנות הנוצרית הקדומה המבוססת עליה, מצאו בפסקה זו את אחד ההסברים למבול:
ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם.
ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.
ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי-כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם.
ספרי חנוך וספר היובלים
"ספרות חנוך" השתמרה בקטעים ארמיים שנתגלו במערה 4 בקומראן, וכן בקטעים ביוונית שנתגלו במצרים ובנוסח שלם של "ספר חנוך" שהשתמר בתרגום לאתיופית עתיקה (געז). היצירה הראשונה ב"ספרות חנוך", המכונה "ספר העירין", חוברה לא יאוחר מן המאה ה-3 לפנה"ס, ובה מצויות ההתייחסויות העיקריות והקדומות ביותר למוצא הרוחות הרעות. וכך כתוב בחנוך:
וַיְהִי כִּי רַבּוּ בְּנֵי הָאָדָם בַּיָּמִים הַהֵם וּבְנוֹת יָפוֹת וְנֵאוֹת יָלְדוּ לָהֶם; וַיִּרְאוּ אוֹתָן הַמַּלְאָכִים בְּנֵי הַשָּׁמַיִם וִיחַמְּדוּ אוֹתָן וִידַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכָה נִבְחֲרָה לָנוּ נָשִׁים מִבְּנוֹת הָאָדָם וְנוֹלִידָהּ לָנוּ בָּנִים; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שֶׁמֵּחֲזֵי וְהוּא נְשִׂיאָם יָרֵאתִי פֶּן תְּמָאֲנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְהָיִיתִי אֲנִי לְבַדִּי נוֹשֵׂא הֶעָוֹן הַגָּדוֹל; וְיַעֲנוּהוּ כֻּלָּם וְיֹאמְרוּ הִשָּׁבַע נִשְׁבָּע כֻּלָּנוּ וְהִתְקַשַּׁרְנוּ בְּחֵרֶם כֻּלָּנוּ בֵּינוֹתֵינוּ לְבִלְתִּי סוּר מִן הָעֵצָה הַזֹּאת וּבָהּ נַעֲשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה; אָז נִשְׁבְּעוּ כֻּלָּם יַחַד וְיִתְקַשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם בְּחֵרֶם; וְיִהְיוּ כֻּלָּם מָאתַיִם מַלְאָךְ וְיָרְדוּ בִּימֵי יָרַד עַל רֹאשׁ הַר חֶרְמוֹן וְיִקְרְאוּ לְהַר חֶרְמוֹן כִּי בּוֹ נִשְׁבְּעוּ וְהֶחֱרִימוּ בֵּינֵיהֶם [...] וְיִקְחוּ לָהֶם הֵם וְכָל הָאֲחֵרִים עִמָּהֶם נָשִׁים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם אִישׁ אַחַת אַחַת וְיֶחֱלוּ לָבֹא אֲלֵיהֶן וְיִדְבְּקוּ בָּהֶן. וְיִלְמְדוּן קְסָמִים וּכְשָׁפִים וְיוֹרוּן לְכָרֵת שָׁרָשִׁים וּצְמָחִים; וְהֵן הָרוּ וְתֵלַדְנָה גִּבּוֹרִים גְּדוֹלִים שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אָמָה גָּבְהָם; אֲשֶׁר אָכְלוּ אֶת כָּל יְגִיעַ בְּנֵי הָאָדָם וְכַאֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ עוֹד בְּנֵי הָאָדָם לְכַלְכְּלָם; וְיַהַפְכוּ הַגִּבּוֹרִים נֶגְדָּם וְיֹאכְלוּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם.
(חנוך א', ו, א-ו; ז, א-ד)
מתיאור עונשם של העירין בידי המלאכים מיכאל וגבריאל עולה כי היו קיימות שתי מסורות מקבילות: מסורת אחת גרסה שהענקים (=הנפילים) נוצרו כתוצאה מזיווג בני האלוהים ובנות האדם, ואילו על פי המסורת השנייה צאצאי הזיווג היו רוחות רעות או שדים (=נפילים). בשלב מסוים הזדהו שתי המסורות ושולבו יחד.
"ספר היובלים" הוא חיבור המרחיב את סיפורי ספר בראשית ותחילת שמות – עד יציאת מצרים, ומקובל לתארכו למאה השנייה לפנה"ס. בקומראן נתגלו תריסר כתבי יד עבריים של "ספר היובלים". בספר זה נפרסת בפנינו "תורת מלאכים סדורה. על פי תפיסתו של בעל "ספר היובלים", המלאכים נבראו ביום הראשון ותפקידם לשרת את האל. בספר קיימת חלוקה לשלושה תחומים קוסמיים, חלוקה שהייתה מקובלת בעולם העתיק: שמים, ארץ ותהומות. השמים הם מקום מושבם של האל ורוחותיו, הארץ מקומו של האדם, והתהום (או תחתיות הארץ) היא מקום מושבם של התנינים ומקום בו נענשות הרוחות הרעות והעירין שחטאו. בין נקודות הדמיון הרבות הקיימות בין "ספרות חנוך" ל"ספר היובלים" בולטת במיוחד ההקבלה בתיאור חטא העירין:
"וַיְהִי כִּי הֵחֵלּוּ בְּנֵי הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וּבְנוֹת יִוָּלְדוּ לָהֶם וְיִרְאוּן מַלְאֲכֵי ה' בְּאַחַת מִשְּׁנוֹת הַיּוֹבֵל הַהוּא כִּי יָפוֹת מַרְאָה הֵן וַיִּשְׂאוּ אוֹתָן לָהֶם לְנָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ וְתֵלַדְנָה לָהֶם בָּנִים וְהֵם הָעֲנָקִים [...] וְנָח לְבַדּוֹ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. וְעַל מַלְאָכָיו אֲשֶׁר שָׁלַח לָאָרֶץ קָצַף מְאֹד לַהֲסִירָם מִכָּל מֶמְשַׁלְתָּם וַיְצַוֵּנוּ לְאָסְרָם בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה וְהִנָּם אֲסוּרִים בָּהֶם לְבַדָּם"
(ספר היובלים ה, א-ו)
הרוחות הרעות והשדים – מונחים זהים על פי רוב זה לזה במשמעותם ובשימוש בהם – נזכרים שוב בתיאור חייו של נח. וכך מסופר:
"וּבַשָּׁבוּעַ הַשְּׁלִישִׁי לַיּוֹבֵל הַזֶּה הֵחֵלּוּ שֵׁדִים טְמֵאִים לְהַתְעוֹת אֶת נְכָדָיו שֶׁל נֹחַ וְלִפְתוֹתָם וּלְאַבְּדָם"
(ספר היובלים י, א)
נח פנה בתפילה לאל וביקש "לאסור את הרוחות ולשמרם במקום הדין", ואז הופיעה דמות חדשה המכונה "מַשְׂטֵמָה", ובפיה בקשה כי האל יותיר חלק מהרוחות כדי שיסורו למשמעתו, על מנת שיוכל לשלוט בעזרתם בבני האדם. ואכן בקשתו התקבלה. האל הותיר ביד משטמה עשירית מהרוחות, בעוד שתשע עשיריות נכלאו במקום הדין, כנראה מתחת לאדמה.
על פי "ספר היובלים" היה זה משטמה שהציע לאלוהים לבחון את אמונת אברהם ולהורות לו להעלות את יצחק לעולה:
"וְיָבוֹא הַשַּׂר מַשְׂטֵמָה וְיֹאמַר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים 'הִנֵּה אַבְרָהָם אוֹהֵב אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וִיבַכְּרֵהוּ עַל פְּנֵי כָּל. אֱמֹר לוֹ וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאַתָּה תִּרְאֶה אִם יַעֲשֶׂה אֶת הַצַּו הַזֶּה וְתֵדַע אִם נֶאֱמָן הוּא בְּכָל אֲשֶׁר תְּנַסֵּהוּ'"
(ספר היובלים יז, טז)
אף בעקדה עצמה התערב משטמה, על פי התיאור ב"ספר היובלים". כאשר מלאך הפנים ירד על מנת למנוע את עקדת יצחק, התמודד עמו משטמה ברגע הגורלי. התייחסות קצרה למעורבות משטמה בהחלטה לנסות את אברהם, מצוי בקטע הנ"ל. לפי חיבור שנתגלה במערה 4 בקומראן, ושכונה בטעות "פסבדו-יובלים", היו נוכחים בעת עקדת יצחק מלאכים נוספים. מצד אחד ניצבו
"מַלְאֲכֵי קוֹדֶשׁ", כְּשֶׁהֵם "עוֹמְדִים בּוֹכִים עַל [הַמִּזְבֵּחַ]" עַל מְנָת שֶׁיִּצְחָק וְזַרְעוֹ לֹא יֹאבְדוּ וּמְנַגֵּד עָמְדוּ "מַלְאֲכֵי הַמַּ[שְׂטֵמָה]", כְּשֶׁהֵם "שְׂמֵחִים וְאוֹמְרִים עַכְשָׁו יֹאבַד [...]"
(שורות 7-5)
ל"ספרות חנוך" ול"ספר היובלים" משותפת השקפת העולם שלפיה הרוחות הרעות הן מקור הרע בעולם. הן גורמות למלחמות ולמוות, לסבל ולמחלות, וכן לירידה מוסרית. ב"ספר היובלים" מיוחסת לרוחות הרעות הטעיית בני האדם והבאתם לידי חטא. בספרות הנוצרית הקדומה מן המאה השנייה והשלישית יש עדויות רבות על שימוש במיתוס העירין, שמקורן ככל הנראה ב"ספרות חנוך" וב"ספר היובלים".
בצד ההשקפה המיוצגת במיתוס העירין, שלפיה העולם נברא כולו טוב, והרע נבע מן הזיווג האסור שבין הכוחות השמימיים לבני האדם, קיימת קבוצת חיבורים הגורסת שהרע נברא מלכתחילה בידי האל לצד הטוב. השקפת העולם הדואליסטית של אנשי קומראן מובאת ב"סרך היחד", ב"מגילת מלחמת בני אור בבני חושך" וב"מגילת הברכות". לפי "סרך היחד" אלוהים ברא את שתי הרוחות, רוח האמת ורוח העוול, שלפיהן מתנהל העולם בידי עושי טוב ועושי רע, או בני אור ובני חושך, ולצדם לוחמים מלאך האור ומלאך החושך, כפי שמפורט במגילת המלחמה.
החרמון בתנ"ך
בתנ"ך החרמון היווה חלק מגבולה הצפוני של הארץ המובטחת, ובספר חנוך הוא מקום ירידתם של המלאכים הסוררים (Fallen angel) כאשר הם החליטו לקחת בנות אדם עלי אדמות. בברית החדשה, הוא מועמד סביר למה שנקרא "הר ההשתנות" ("Mount of Transfiguration"). פסגת החרמון נמצאת על הגבול בין סוריה ללבנון, ונמצאת בשליטה סורית. במהלך תהליך כיבוש כנען, אחד ממעשיהם הראשונים של בני ישראל היה להביס את סיחון, מלך העם האמורי מחשבון. לאחר מכן צעדו צפונה והביסו את עוג מלך הבשן. שליט אגדי זה דווח כאחרון הרפאים, המתוארים כענקים, וארצו השתרעה ממזרח לנהר הירדן מהגלעד ועד החרמון. החרמון נקרא בפי האמורי שְׂנִיר, ושִׂרְיֹן בפי הצידונים. ההר שימש כגבול הצפוני של הארץ שהובטחה לבני ישראל. הוא נודע גם בשם הר שִׂיאֹן.
משערים, כי שמות אלה הם שמות ראשיו השונים ופסגותיו השונות:
חרמון - שם כללי להר המזרחי, על שם מקדשיו;
שניר - שם עתיק יומין לחלק ההר שבצפון מערב לדמשק, הנזכר בזכרונותיו של שלמנאסר השני על מלחמתו בחזאל מלך ארם, והנקרא גם כיום בפי הערבים: ג'בל זַנִיר או סַנִיר;
שיאון – הצוק הגבוה ג'בל אַ שיח' אשר "יעלה לשמים שיאו" (איוב כ, ו) והנזכר בזכרונות תגלת פלאסר השלישי על מלחמתו עם בני בריתו של עזריהו מלך יהודה;
אמנה – החלק האמצעי של רכס ההר, במקום המעיינות של נהר ברדה, הוא נהר דמשק הידוע בשמו העברי: אמנה (מלכים ב ה, יב).
ייתכן שגם השם "הר מצער" שבפי משורר התהלים (מ"ב, ז) מכוון לאחד משיאי החרמון. מכאן נובע השימוש בשם "חרמונים", ברבים, בפי משורר התהלים בהשתוחח עליו נפשו מתוך געגועים על "ארץ ירדן וחרמונים" (מ"ב, ז). השם שריון, הנזכר בכתבי המארות המצריים, בכתבי אוגרית ובחוזה חתי, מכוון להרי מול הלבנון של ימינו. המקומות הגבוהים של החרמון שימשו כנראה את הכנענים, שכינו את ההר כהר בעל-חרמון. עם זאת, תהילים מספר כי החרמון הוקדש גם לאל ישראל, כי:
"צָפֹ֣ון וְ֭יָמִין אַתָּ֣ה בְרָאתָ֑ם תָּבֹ֥ור וְ֝חֶרְמֹ֗ון בְּשִׁמְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ׃"
(תהילים פ״ט פסוק יג)
תהילים קלג מדבר באופן פואטי על "טַל חֶרְמוֹן" היורד על הר ציון, בעוד בשיר השירים:
"אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי ׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים׃"
(שיר השירים ד' פסוק ח')
בספר חנוך, החרמון הוא המקום בו ירדה קבוצת העִירִין של המלאכים הסוררים. הם נשבעו על ההר שייקחו נשים מבנות האדם ואחר כך יחזרו, מעשה המקביל לתיאור הנפילים בבראשית ו', המדבר על יחסי מין בין "בְנֵי הָאֱלֹהִים" ו-"בְּנוֹת הָאָדָם". ספר היובלים קובע שסילוק הנפילים הללו מכדור הארץ הייתה אחת ממטרותיו של אלוהים בהצפת העולם בתקופת נח.
טקסטים אלו מתארים את הנפילים כבעלי מימדי ענק, עם כוח עצום ותיאבון עצום. על פי התיאורים חלק מהנפילים שרדו את המבול:
"וְשָׁם רָאִינוּ אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן-הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם."
(מדבר יג פסוק לג)
והשושלת שלהם שימרה את גזע הענקים שהוליד ענקים כמו עוג מלך הבשן, ששטחו כלל את החרמון, וגוליית הפלישתי - שבדומה לעוג, היה צאצא של ענק בשם הרפה - ועוד כמה לוחמים ענקים המוזכרים בתנ"ך נחשבו גם הם כקשורים ליצורים האגדיים הללו שמקורם בחרמון.
בברית החדשה ספרי הבשורות על ישוע ותלמידיו שנסעו צפונה מבית צידה דרך הכנרת לעיר קיסריה פיליפי (בניאס), ששכנה בבסיסו הדרומי של החרמון (הבשורה על-פי מתי 13:16). שם, ישוע גילה להם את מטרתו לבנות את כנסייתו וללכת לירושלים למות ולקום לתחייה (הבשורה על-פי מתי 16: 18-21).
"וּמִקֵּץ שֵׁשֶׁת יָמִים לָקַח לוֹ יֵשׁוּעַ אֶת פֶּטְרוּס וְאֶת יַעֲקֹב וְאֶת יוֹחָנָן אָחִיו וְיַעֲלֵם בָּדָד עַל הַר גָּבוֹהַּ"
(הבשורה על-פי מתי 1:17)
קיסריה פיליפי, החרמון הוא אתר אפשרי - ואכן, הוא נחשב בעיני רבים למקום הסביר ביותר - של הר ההשתנות, שבו היו התלמידים עדים לשיח של ישוע עם רוחותיהם של משה ואליהו.
העירין של הר חרמון
"כִּי לֹא עִם בָּשָׂר וָדָם מִלְחֲמֹתֵנוּ כִּי עִם שָׂרִים וְשַׁלִּיטִים עִם הַמַּשְׁלִים בְּחֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה עִם הָרוּחוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר בַּמְּרוֹמִים׃"
(אפרים 12:6)
הכתובים מספרים על קבוצה של 200 מלאכי עירין שירדה על החרמון בימי חנוך. יש המאמינים כי האתר קשור לגיאומטריה מקודשת, לידע מקודש ולנדרים מקודשים. לנושא 200 העירין הללו יש השפעה ישירה על מדוע התרחש המבול בתקופת נח וכיצד הם עזרו למנוע מבני ישראל להחזיק בארץ המובטחת לאחר מכן. מאמינים רואים באירוע זה את תחילתו של המאבק המתרחש עקב ההשפעות של פעולות דמוניות של בני החושך שמתנגדים לבני האור על פני כדור הארץ כתוצאה מהרוחות חסרות הגוף של הנפילים. גם אם אתם מהמאמינים וגם אם אתם מאלה שחושבים שאירוע זה הוא פרי בדיה או מיתולוגיה, לא ניתן לבטל את השפעתו על האנושות.
ליבת המידע על המקורות וההרכב של 200 העירין במאמר זה מגיעה בעיקר מעבודתם ומחקרם של רוברט גרייבס ורפאל פטאי "Hebrew Myths: The Book of Genesis" ומ-"Archangels and Angels" מאת אלן לויד. מידע זה חשוב למאמינים נוצרים באחרית הימים מכיוון שישוע הזכיר שתנאים כאלה יתקיימו בדיוק כפי שהיה בימיו של נח. זה כולל את מצב המוסר או היעדרו, נושא הנישואין והכלאה של בני אדם עם המלאכים הסוררים. מאמינים כי תהיה דיכוטומיה של 'דברים המתרחשים כרגיל' בחיי היומיום של אנשים. אבל תהיה גם רמה בלתי נסבלת של גניבות, חוסר מוסריות, רצח ואלימות. יהיה גם לעג לבשורת ישוע כפי שהיה עם נח. תהיה הטעיה, כפירה ורדיפות קשות. כמו כן, בתקופת ימי הצרה הגדולה (Tribulation), אותו מעמד של מלאכים סוררים שנקרא עירין שכיום כבולים בכלא אי שם בבטן הארץ אמורים להשתחרר מ"בור הכלא" שלהם. הם אמורים לעלות על פני הארץ ולשמש ככלי שיפוט.
'מלאכים שומרים'
על פי מחקר, העירין באים מהתפיסה ש'עירין' שמימיים כאלה צריכים להיות משגיחים של האנושות על פני כדור הארץ. ביוונית, אלה נקראים ἐγρήγοροι, שמתורגם לגריגור (Grigor) כמו בגרגוריוס למשל. בהמשך, כונו העילויים שלהם כטיטאנים. בעברית הם נקראים עירין מהשורש להתעורר או אלו שצריכים לשמור כמו 'מלאכים שומרים'. כנראה שיש עירין 'טובים' ו'רעים'. בעיקרו של דבר, ניתן להתייחס לעירין כיצורים המלאכיים כפי שמתוארים בכתובים באופן כללי. עם זאת, התנ"ך, כמו גם ספרים אחרים, מעידים כי במהלך ימי חנוך, 200 מהעירין קשרו קשר ספציפי למרוד ביהוה וירדו לכדור הארץ במטרה להזדווג עם נשים וללמד את האנושות את אומנויות הקודש והידע האסור.
זה היה בבירור בניגוד ל'הנחיה הראשית' של יהוה, שבמקום זאת היו אלה צריכים ללמד את האנושות על קדושה, חוק ומוסר. חוקרי מקרא רבים מתווכחים על הסיבה והמניע האמיתיים מאחורי מזימה מלאכית כזו. יש הטוענים שזו היתה נקמה ביהוה לאחר שהדיח את חבריהם המלאכים במרד הלוציפרי (Luciferian Rebellion). אחרים מאמינים שהם התלהבו מהיופי הפיזי של בנות האדם על פני כדור הארץ. אבל כפי שאדם גילה עם חוה, נשים אנושיות הפכו לגורם נפילתם. מעניין למדי מדוע בחרו בחרמון להיות מקום ביצוע תוכניתם ובסיס הפעילות שלהם. זה בסמיכות לארץ המובטחת שלאחר מכן יקח חלק באופן שבו הם בעצם ביצרו את האזור ב"שערים הרוחניים" שלהם כ"מעוזות" במובן מסוים כדי למנוע את כיבוש כנען העתידי באמצעות משה ויהושע.
ההכלאה של בני האדם כדי לייצר ענקים, תוכננה במיוחד לאזור זה; אין אזור אחר על פני כדור הארץ כמקור. משערים שכאשר משה ויהושע החלו בשיתוף פעולה בכיבוש הארץ המובטחת, חלק מגזעי הענקים, או הנפילים כפי שנקראו, נמלטו לאזורים אחרים של העולם. זו הסיבה שעד היום, לרוב, אם לא לכל, הציוויליזצייות הקדומות של אמריקה, אפריקה ואסיה, יש נרטיב מקור משותף של איך הציוויליזציה שלהם התחילה או התמזגה עם הגעתם של הענקים. לדוגמה, בתיעוד המקור של המאיה והאצטקים על מקורותיהם, מאמינים שהנחש המנוצה (Feathered Serpent) בא על 'ספינת נחש' של אש ממזרח והיה מלווה בגזע של ענקים שחורים. במקסיקו, למשל, הציוויליזציה הראשונה והמוקדמת ביותר הידועה הייתה האולמקים על חוף וראקרוס.
זהו האזור שבו נמצאו ראשי הבזלת הענקיים שלמרבה ההפתעה יש להם מאפיינים של אדם שחור, בדיוק כפי שקובע המיתוס. לפיכך, היתכן שגודל הראשים באמת יכול היה להיות ביחס לגובה הענקים? הנרטיב הזה מאושש גם באופן שבו בטקסטים השומריים, אֶנְכִּי הוא שעזב את המכרות באפריקה, יחד עם ליווי של הענקים השחורים, למה שמכונה כיום אמריקה והבטיח לחזור באחרית הימים. ספציפית לאירוע החרמון, היו 200 עירין שעזבו את ה'תחנות' או את מקומות ה'משכן' שלהם ברקיע וירדו ארצה. מן הסתם, אולי ה"שמירה" וה"הוראה" של המין האנושי נעשו אז בדרך מסתורית אחרת במקום בביטוי פיזי. ואז עולה התמיהה על כך שהתנ"ך ומקורות אחרים מצהירים בבירור שישויות מלאכיות כאלה נטלו על עצמן או היו מסוגלות להתרבות עם נשים אנושיות.
מזימה שמימית
האיחוד המיני בין 200 העירין לנשים אנושיות יצר אז הכלאה של חלק מלאך וחלק אדם. מבחינה פיזית הם היו 'ענקים' בהשוואה לגודלו הממוצע של אדם רגיל. סוג זה של איחוד אסור נקרא הנפילים, אם כי יש ויכוחים לגבי מה זה באמת אומר ולמי ייחסו את השם. יש הסבורים שהנפילים היו אותם 200 עירין. אף על פי כן, האיחוד הפיק ענקים שהטילו אימה על האנושות. הם היו רעים בכל אשר עשו והיו. אלה הפכו אז לחומר האגדות שתרבויות קדומות רבות כתבו והעבירו דרך מסורת שבעל פה וסיפורים כתובים כמו בבראשית ו'.
מלבד התנ"ך, ישנם מקורות ראשוניים נוספים המעידים על אותו נרטיב. יש את ספר היובלים שמוסיף פרטים נוספים על העירין הנקראים 'זקיפים'. חלקם מוזכרים גם בספר רזיאל ובספר הזוהר. ואז יש את ספר דניאל שמזכיר את העירין ב-3 הזדמנויות העוסקות בסוגיית המלך נבוכדנצר. במקרה הספציפי הזה, העירין היו 'הקדושים'. עם זאת, המקור העיקרי שיש בו את הפרשנות והפרטים העשירים ביותר של עירין כאלה מגיע מספר חנוך. למעשה מאמינים שיש חמשה ספרים שמרכיבים את 'ספר חנוך' ואז אומרים שיש שלוש גרסאות שלהם. למרות שהוא לא נחשב ל'השראה אלוהית', הוא נחשב למקור ידע ראשוני, מספיק כדי שהשליחים יצטטו אותו בברית החדשה. עם זאת, במסדר האתיופי האורתודוקסי, ספר חנוך משולב בקנון שלהם.
ספרי חנוך אמנם מתייחסים לעירין טובים ורעים כאחד, אך בעיקר מתמקדים בסוררים. ספר חנוך הראשון מקדיש תשומת הלב רבה לנפילתם של 200 העירין. ספר חנוך השני פונה לעירין שהיו ברקיע החמישי שבו נאמר שהתרחשה המזימה. ספר חנוך השלישי מתמקד בעירין שלא הצטרפו לקנוניה בחרמון. באשר ל-200 העירין שקשרו קשר בחרמון, אומרים שהם התחננו מאוחר יותר בפני חנוך כדי שיתערב בפני יהוה. באותם ימים ע"פ המסופר, ככל הנראה בני אדם יכלו להתמודד ישירות, פנים אל פנים, בדיבור עם יהוה ולא למות. למרות של-200 העירין היתה חרטה על מזימתם, אך רק בגלל גזר הדין שלהם, חנוך לא הצליח 'לשכנע' את יהוה לשום חנינה. 200 העירין נידונו להיות 'כלואים' בבטן הארץ עד ליום הדין, אך ישתחררו לזמן מה לאחר 70 דורות.
"וְאָנֹכִי חָנוֹךְ בֵּרַכְתִּי אֶת ה' הַגָּדוֹל מֶלֶךְ הָעוֹלָמִים וְהִנֵּה הַעִירִים קָרְאוּ אֵלַי חָנוּךָ הַסּוֹפֵר: וְאֶשְׁמַע קוֹל מַלְאָךְ אוֹמֵר אֵלֶּה הֵם הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר יָרְדוּ אֶל הָאָרֶץ וְיִגָּלוּ אֶת אֲשֶׁר נִסְתָּר מִבְּנֵי הָאָדָם וְיָתְעוּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם לַחֲטוֹא: וַיֹּאמְרוּ אֵלַי חָנוֹךְ אַתָּה סוֹפֵר הַצֶּדֶק לְכָה וְהוֹדַעְתָּ לְעִירִי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר עָזְבוּ שְׁמִי מַעֲלֶה אֶת הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ לָעוֹלָם וִיטַמְּאוּ בַּנָּשִׁים וְיַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם וְיוֹלִידוּ בָּנִים: הַשַּׁחַת הִשְׁחִיתוּ הַרְבֵּה עַל הָאָרֶץ וְתַחַת שֶׁשָּׂמְחוּ בִּבְנֵיהֶם יִרְאוּ בְּרֶצַח אֲהוּבֵיהֶם וְעַל הֻכְחַד בְּנֵיהֶם יְקוֹנְנוּ וְיִתְפַּלְלוּ לְחַיֵּי נֶצַח וְלֹא יְהִי לָהֶם שָׁלוֹם וְרַחֲמִים מְחִילַת חֵטְא:"
(חנוך א' יב': ג-ו)
העירין והאדם
ככל הנראה, 200 העירין פנו לחנוך, 'הסופר' כדי לתווך בשמם, ולכתוב עצומה לטובתם. אולם אלוהים דחה את עתירתם של 200 העירין וחנוך זומן לדבר שוב עם העירין:
"לְךָ וְהִגַּדְתָּ אֶל עִירֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר שֶׁלְּחוֹךְ לְבַקֵּשׁ בַּעֲדָם עֲלֵיכֶם לְבַקֵּשׁ בְּעַד אֲנָשִׁים וְלֹא אֲנָשִׁים בְּעַדְּכֶם: לָמָּה עֲזַבְתֶּם אֶת הַשָּׁמַיִם הַקְּדוֹשִׁים וְהָעֶלְיוֹנִים מֵעוֹלָם וְתִטַּמְּאוּ עִם בְּנוֹת הָאָדָם: וְתִקְחוּ לָכֶם נָשִׁים וְתַעֲשׂוּ כִּבְנֵי הָאָרֶץ וְתִשְׁכְּבוּ עִמָּהֶן וְתוֹלִידוּ בָּנִים גִּבּוֹרִים וְאַתֶּם קִדּוּשֵׁי רוּחַ הַחַיִּים חַיֵּי נֶצַח: בְּבָשָׂר וּבְדַם אָדָם חֲמַדְתֶּם וְתַעֲשׂוּ בָּנִים בָּשָׂר וָדָם כְּמַעֲשַׂי בְּנֵי הָאָדָם הַמֵּתִים וְהָאוֹבְדִים:"
(חנוך א' טו': ב-ד)
ולגבי הנפילים שנוצרו על ידם:
"וְעַתָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר נוֹלְדוּ מֵרוּחַ וּבָשָׂר רוּחוֹת רָעוֹת יִקְרְאוּ וְעַל הָאָרֶץ יְהִי מִשְׁכְּנָם: רוּחוֹת רָעוֹת יָצְאוּ מִגּוֹיוֹתֵיהֶם כִּי מִנָּשִׁים נוֹלְדוּ וּמְעִירִים קְדוֹשִׁים תְּחִלָּתָם וְשָׁרְשָׁם הָרִאשׁוֹן: רוּחוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נוֹלְדוּ עַל הָאָרֶץ מִשְׁכְּנָם עַל הָאָרֶץ יְהִי וְרוּחוֹת הַשָּׁמַיִם בַּשָּׁמַיִם מִשְׁכְּנָם יְהִי. וְעַל הָאָרֶץ רוּחוֹת הַגִּבּוֹרִים יִהְיוּ מְעָנִים וּמְדַכְּאִים מַשְׁחִיתִים וּמִתְנַפְּלִים עַל הָאָדָם וְעוֹשִׂים רָעוֹת וּמַעֲשֵׂי עָמָל וְהֵרֵס: וְהָרוּחוֹת הָהֵן לֹא יֹאכְלוּ כָּל מַאֲכָל כִּי אִם יִרְעָבוּ וְיִצְמְאוּ וְיָבִיאוּ כִּשְׁלוֹן: וְהָרוּחוֹת הָהֵן תִּתְנַשֶּׂאנָה עַל בְּנֵי הָאָדָם וְעַל הַנָּשִׁים כִּי עַל כֵּן מֵהֶם יֵצְאוּ: מִימֵי הַהֶרֶג וְהֵהָרֵס וּמוֹת הַגִּבּוֹרִים כְּשֶׁהָרוּחוֹת בְּצֵאתָן מִנְּפָשׁוֹת בְּשָׂרָן תְּשַׁחֵתְנָה בְּלִי מִשְׁפָּט כֵּן תְּשַׁחֵתְנָה עַד יוֹם הָאַחֲרִית הַדִּין הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בּוֹ יִכְלֶה הָעוֹלָם וְהַעִירִים וְהָרְשָׁעִים כֻּלָּם יָכְלוּ: וְעַתָּה הַעִירִים אֲשֶׁר שֶׁלְּחוֹךְ לְבַקֵּשׁ בַּעֲדָם אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵי כֵן בְּשָׂמִים תֹּאמַר לָהֶם: אַתֶּם הֱיִיתֶם בְּשָׁמַיִם אֲבָל הָרָזִים כֻּלָּם עוֹד לֹא נִגְלוּ אֲלֵיכֶם וְרַק אֲחָדִים הוֹדַעְתִּי לָכֶם: וְאֵלֶּה בְּקֹשִׁי לִבְּכֶם הוֹדַעְתֶּם לַנָּשִׁים וּבְרָזִים אֵלֶּה נָשִׁים וַאֲנָשִׁים עָשׂוּ רָעוֹת עַל הָאָרֶץ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵין שָׁלוֹם לָכֶם:"
(חנוך א' טו': ח - טז': ד)
בהתבסס על תיאורו של חנוך, נאמר שהעירין נראים כמו בני אדם. לא ידוע אם למעמד זה של מלאכים היו כנפיים. השרפים הם אלה שיש להם שש כנפיים. לכרובים יש כנפיים והם המעמד שלוציפר היה אחד ממנו, והעליון שכן הוא היה ה'משוח' או הכרוב המשיח שכיסה את כס יהוה. מובן כי לו, ללוציפר אפילו היה 'כס מלכות' כפי שהוא רצה שיוצב מעל או גבוה מזה של יהוה. בחזרה להופעה של מעמד העירין האלה, בספר חנוך השני אומרים שהם גבוהים יותר מהענקים שהם יצרו עם הנשים האנושיות.
יש בעיה עם היכולת לקיים יחסי מין עם הנשים האנושיות. יכול להיות, כפי שחלק הציעו שכאשר הם 'לא שמרו את משרתם כי אם עזבו את זבלם', עירין כאלה התאימו לפרופורציות הגודל היחסיות של של בני האדם על פני כדור הארץ למטרה זו. זה המצב שאפילו בכתובים, המלאכים הקדושים שנשלחו לעזור לחסידיו של ישוע, כנראה לא נראו שונה מבני האדם. לדוגמה, המלאכים שהופיעו לאחר תחייתו של ישוע בגן הקבר, אחד ישב על גבי האבן המגולגלת שכיסתה את הקבר והאחר קבע ש'איננו פה כי קם'. ואז היו מלאכים שישבו במקום בו הונחה גופת ישוע בתוך הקבר הזה.
ספר חנוך אפילו מפרט שהמזימה של 200 העירין האלה התרחשה במה שנקרא הרקיע החמישי. זוהי הבנה חדשה שכן התנ"ך קובע שיש רק שלושה תחומים קוסמיים. יכול להיות שההסק הוא במונחים שקיימות רמות אפשריות של ממדים בתוך שלושת ה'רקיעים' הראשיים, שכן מאמינים שיש לפחות עשרה תחומים המגיעים עד מהארץ לגן העדן עצמו. עם זאת, בגרסה הארוכה יותר של חלק זה של ספר חנוך, מדובר בהתייחסות ברורה ל'יריבים' או 'שטנים' ברקיע השני.
שרי ממשלת האויר
נראה שיש עמימות מסוימת שכן נראה שהנרטיב עובר למרד הלוציפרי הממשי שהתרחש. הוא מזכיר ש'שר' העירין היה יצור מלאכי בשם 'שטנאל', שכמובן מזכיר את שמו של השטן, שם נוסף ללוציפר. עם זאת, ע"פ הכתובים, נכון לעכשיו לוציפר אינו כבול ב'גיהנום' או בבור ללא תחתית כמו 'שמחזי', 'עזאזל' ו-200 העירין של החרמון. אם אי פעם מישהו רצה לדעת מתי בדיוק החליט לוציפר למרוד ולבקש להציב את כס מלכותו מעל זה של יהוה, אפשר לדעת. אם אזכור כזה הוא אמין, תקף ואמיתי, אז המרד של לוציפר התרחש במהלך היום השני לבריאה. כתוצאה מכך, 'אדון האור' הוציא את לוציפר, הארכי-מלאך הזה, "לעוף" באוויר ללא הגבלת זמן עד ליום הדין. הברית החדשה אכן מכנה את לוציפר, השטן ו'שר ממשלת האויר'. לפיכך, הנה קשר של הברית החדשה המקשר ישירות את העירין הללו עם 'שר ממשלת האויר'.
הם מרושעים, והמלאכים הסוררים שלא היו חלק מה-200 של מזימת החרמון ידועים בכל זאת כ'שרים ושליטים עם המשלים בחשכת העולם הזה עם הרוחות הרעות אשר במרומים'. לפי הידע העברי ומסורת בעל פה, זה היה מעמד העירין, שהיו מסדר גבוה של מלאכים שישבו במועצת הדין העליונה של בית הדין השמימי. לפיכך, לאלה יש 'כסים' ('Thrones') והם אלה ש'יתפנו' וימסרו ל'כלה של המושיע' לאחר סקירת כס בימת המושיע. זה גם כאשר אלה הודחו מגן עדן במהלך הקרב על שערי ציון בהתגלות 12. באשר ל-200 העירין הספציפיים, במקום לעקוב אחר הפרוטוקולים של יהוה, הם מתחילים להשתוקק לנשים האנושיות שהם ראו על פני הארץ שכן לשם הם נשלחו.
בהדרכת מנהיגם 'שמחזי', הם ערקו או 'לא שמרו את משרתם' כדי לקיים איחוד מיני עם נשים אנושיות ולחיות בין אנשים. את המזימה הובילו מנהיגי מלאכי העירין 'שמחזי' ו'עזאזל'. על 'פשע' זה, יהוה גזר עליהם אפוא 'כאדם תמותון'. זה מדהים מכיוון שחושבים ש'מלאכים לא יכולים למות'. הילדים שנוצרו על ידי מערכות יחסים אלה הם הנפילים, ענקים פראיים שבזזו את כדור הארץ וסיכנו את האנושות. הזעקה הגיעה לאוזני יהוה בשמים ועל הפרה כזו, נגזר שהמבול הגדול ישמיד את כל החיים מלבד נח ומשפחתו. יהוה שולח את הארכי-מלאך, 'אוריאל', להזהיר את נוח לבנות תיבה כדי להציל את משפחתו. המבול הגדול חיסל את העירין יחד עם כל ילדי הענק המרושעים שלהם. 200 העירין הללו נכלאו בטרטרוס כמורי פטרוס השליח. ספר חנוך קובע כי 'תאסרם לשבעים דור מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלאתם עד כלות המשפט אשר לעולמי עולמים'. זה מאושש בברית החדשה כפי שנאמר באיגרת יהודה פסוק 6:
"וְהַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֶת מִשְׂרָתָם כִּי אִם עָזְבוּ אֶת זִבְלָם שְׁמָרָם בְּמוֹסֵרוֹת עוֹלָם וּבַאֲפֵלָה לְמִשְׁפַּט הַיּוֹם הַגָּדוֹל:"
עם זאת, מאמינים כי הענקים, בהיותם יצורים מלאכיים בני אלמוות חלקית, הפכו לרוחות חסרות גוף או מה שהם כיום השדים שמסתובבים ומחפשים גוף להשתלטות. הם גם עומדים לרשותם של לוציפר, המלאכים הסוררים וכל אותם בני אדם שבדרך תורת הנסתר, הכישוף והאגודות הסודיות.
שמות העירין
באמצעות אוסף מקורות שונים, ישנם 20 עירין הנקראים בשמות מפורשים. עם זאת, אין תיעוד מלא של כל השמות של כל 200 העירין. למשל, רוב השמות הכלולים בחנוך אינם כלולים בספרים אחרים וכדומה. להלן מנהיגי 200 העירין של הר חרמון שמופקדים על יחידה של 10 כמו במחלקה. ברוב המקרים לשמות יש איות חלופי.
1. שמחזי - מנהיג מחלקה אחת של 10.
2. עזאזל - מנהיג מחלקה אחת של 10.
סגנים ראשיים של 10:
3. ארכובה
4. רמאל
5. כוכביאל
6. תמיאל
7. רמיאל
8. דניאל
שש חוליות בסך כולל של (60)
9. זכיאל
10. ברקיאל
11. עשהאל
12. תרמני
13. מטראל
14. ענניאל
שש חוליות בסך כולל של (60)
15. סתראל
16. שמסיאל
17. סתראל
18. טוראל
19. יומיאל
20. שריאל
שש חוליות בסך הכל (60)
סה"כ_________________ 200
מעמד מלאכי עירין בחרמון. כפלוגה-מחלקה המרכיבה 150-300 חיילים.
יש הסבורים שכמה אגודות סודיות מחזיקות בידע כזה שעבר בירושה מ-200 העירין, שהונהגו על ידי שמחזי, אבל בסופו של דבר זה לוציפר, מביא האור שהוא שר השרים. מה יהיו סוגים כאלה של 'ידע אסור'? יש המשערים שזה כרוך באנרגיה חופשית, טלפורטציה, כלי רכב אנטי כבידה נפוצים כמו מכוניות, מסע בחלל, הארכת חיים, נשק ורפואה מתקדמים וכו'. ספציפית למה שכמה מ-200 העירין העיקריים לימדו את האנושות בנוגע ל'ידע האסור' הוא כך:
שמחזי - לימד קסמים וחיתוך שורשים.
עזאזל - לימד גברים ליצור חרבות, סכינים, מגנים, חושנים, ייצור מראות ועבודת צמידים וקישוטים, שימוש בצבע, ייפוי הגבות, שימוש באבנים מכל סוג יקר ומובחר, ומכל מיני צבעים.
אמזארק - לימד קסם, כישוף וחלוקת שורשים.
תרמני - לימד את פתרון הכישוף ופתרון הקסמים.
ברקיאל - לימד את הצפיה בכוכבים ואסטרולוגיה.
כוכביאל - לימד את מדע קבוצות הכוכבים.
זכיאל - לימד את ידיעת העננים.
אקריאל - לימד את סימני כדור הארץ.
שמסיאל - לימד את סימני השמש.
שריאל - לימד את תנועת הירח.
עקביאל - לימד סימנים.
תמיאל - לימד אסטרונומיה.
פנימי - לימד את המר והמתוק, השימוש בדיו ובנייר.
כשדי - לימד את בני האדם את כל המכות המרושעות של הרוחות והשדים, ואת המכות של העובר ברחם, כדי שימות או יופל.
גדריאל - הציג כלי מלחמה.
כוח הכוכבים
סביב החרמון, רבים מהשבטים האנושיים קיבלו על עצמם את שמות הנפילים של הענקים שבהם הם היו מעורבים גנטית, במיוחד בארץ המובטחת ובאזורים הקרובים. רוב הקוראים את התנ"ך אולי לא מבינים אבל רוב שמות האתרים העתיקים נקראים על שם הענקים שהתיישבו שם. למשל, מסופר על אחד הנפילים בשם ארבע שבנה את העיר חברון, הנקראת 'קרית-ארבע'. מאמינים שהוא היה אביו של ענק ששלושת בניו, אחימן, ששי ותלמי, פונו מאוחר יותר על ידי כלב שנכנס לארץ המובטחת. ענקים פירושם 'ארוך הצוואר' או 'עונדי שרשראות'.
"שִׁבְעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהֶם, אֵימִים, רְפָאִים, גִּבּוֹרִים, זַמְזֻמִּים, עֲנָקִים, עַוִּים, נְפִלִים."
(בראשית רבה כ״ו)
הקטע הבא עוסק בכיצד העירין, והמלאכים בכלל, היו קשורים לכוכבים ברקיע ול'שערי כוכבים' ('Stargate') ע"פ הנצרות. העירין עצמם הוצגו כ'אלים' ששמרו על השמים ועל הארץ. 'שערי כוכבים' של גן עדן, כלומר שער הזהב (Golden Gate) ושער הכסף (Silver Gate) למשל. מובן גם שמלאכים שמרו על שערי גן עדן, של ציון. זה מאושש בברית החדשה כמו בספר האחרון, ההתגלות מתארת מלאכים או זקיפים שומרים המוצבים בכל אחד מ-12 שערי השמיים (Pearly gates) של ירושלים החדשה'. במונחים של אסטרונומיה, הובן שיש 4 כוכבים מלכותיים הידועים בתור לורדים אשר נקראו 'העירין'. כל אחד מהכוכבים או הלורדים שלט באחת מארבע נקודות קרדינליות של היקום.
העירין משויכים לארבעת הרבעים של צפון, מזרח, דרום ומערב. ב'מעגל המאגי' האזוטרי והנסתר, תרתי משמע, העירין קשורים גם לארבעת היסודות - אדמה , אוויר, אש ומים. הם קשורים גם לימי ההיפוך ולתקופות השוויון, כמו גם לקבוצת כוכבים ספציפית. לדוגמה, הכוכב אלדברן במזל שור, המציין את יום השוויון האביבי, החזיק בתפקיד 'שומר המזרח'. הכוכב רגולוס במזל אריה, המציין את היפוך הקיץ, היה 'שומר הדרום'. אנטארס במזל עקרב, שסימן את יום השוויון הסתיווי, היה השומר לאלי ארבע הרוחות, 'שומר המערב'. לבסוף, הכוכב פומלהוט במזל דלי, המציין את היפוך החורף, היה 'שומר הצפון' .
באופן מדהים, ארבע המוטיבים הללו משקפים את ארבעת המלאכים העומדים לפני כיסא הכבוד ותפקידם להשגיח ולשמור על ארבע כנפות הארץ. בכתות עבריות מיסטיות, העירין נשלטו על ידי ארבעת העירין הגדולים הידועים בשם מיכאל, גבריאל, רפאל ואוריאל. יש המאמינים שעירין הם גם ישויות מלאכיות ששומרות על 'פורטלים' שקישרו את תחומי הרקיעים עם הארץ או הממדים כמו ב'שערי כוכבים'. כמו כן, בתורת הנסתר השטנית, אומרים שהעירין הרעים הם 'מגני המעגל המאגי', ו'עדים לטקסים'. יש כאן יותר ממה שנראה לעין, או 'עין ההשגחה'. למעגל הזה יש קשר והיסק מודרניים ל-CERN, מכיוון שזהו ה"מעגל" הגדול ביותר מעשה ידי אדם על פני כדור הארץ.
שערי הכוכבים
יש הטוענים שמרכז CERN הוא בעצם "מעגל" או "פורטל" שבו המלאכים הסוררים מבקשים "לפתוח" את הדלת הזו שמאחוריה שמחזי, עזאזל ו-200 העירין כלואים בעומק הארץ, או בין ממדים. לפיכך, זו הסיבה שכל משולשי מוטיב מאדים על פני כדור הארץ, העוקבים אחרי דוגמת סידוניה (Cydonia), מוגדרים לקואורדינטות ויישורים אסטרונומיים ולכן הם "ביצורי" שערים רוחניים או "מעוזים" עליהם מדובר בברית החדשה. עם זאת, המפתח לפתיחת בור הכלא של הטיטאנים לא ניתן עדיין והוא כנראה יינתן למיכאל שהשליך את שמחזי לבור הכלא. הברית החדשה אמנם מלמדת שמיכאל יהיה זה שיעמוד בראש ויהדוף את מתקפתו של לוציפר על שערי ציון בגן עדן, לפי ספר התגלות פרק 12, ברגע ש-200 העירין ה"טיטאנים" ישוחררו באופן זמני.
שמחזי אז יהיה קשור ישירות עם אפוליון או אבדון הידוע לשמצה במיתולוגיה. רק כאשר הזמן שנקבע ע"י יהוה לשחרור, 'שער כוכבים' או 'פורטלים' כאלה יהיו פתוחים בממדים כאלה. כנראה שהמצב הוא שככל שהשנים והימים מתקרבים לדור ה-70, כך 200 העירין למטה וחבריהם המלאכים הסוררים ולוציפר מלמעלה ממתינים ליום הזה בקוצר רוח. למה? לוציפר יזדקק לכל חיזוק כדי לתקוף את השערים השמימיים, את מעוזי ציון בגן עדן. כמה זמן זה 70 דורות? זהו פקטור של 4900 שנים על בסיס פקטור של 70 על 70 שנים. איך זה יכול להיות קשור לימי הצרה הגדולה מבוסס על הדברים הבאים, אם משתמשים ב-360 יום/שנה כפול 70, זה יהיה 25200 ימים. זהו פקטור של 2520 או 1260 שהם המקדמים של זמן ימי הצרה הגדולה.
זה בסך הכל 2520 ימים או 2 חצאים של 1260 ימים כל אחד. או שזה 70 כפול 120 יובלים סה"כ הפרש של 3500 שנה? אחרים טוענים שזה קשור למתמטיקה "חָנֹכִית", ולכן דור אחד יתבסס על נקיפת ימי השוויון. באיזו דרך? אם מפעילים מעגל של 360 מעלות על 'שעון היקום', הוא זז במעלה אחת כל 72 שנה. לפיכך, 'המעגל' של השנה הגדולה או סך הימים יהיה 360 מעלות כפול 72 שנים = 25,920 שנים. אלו יהיו אז השנים השוות ל-360 שנים ב-72 מקטעים. במילים אחרות, המפתח יהיה 72 שנים שיוכפלו בדור ה-70. סך הכל זה יהיה 5040 שנים. ההבדל יהיה 960 שנה מהשנה ה-6000. אם נלקחו 950 שנים מספירה זו כאשר חנוך נלקח לאחר לידתו של אדם על סמך ספר היובלים, אזי מקדם השנה יהיה 5990. בספר בראשית נאמר כי חנוך חי 365 שנים לפני שהוא 'נלקח' לגן עדן על ידי יהוה. אולי המקדם של 365 ימים עד שנה הוא המפתח החסר.
דבר אחד ידוע למאמינים בוודאות, בור הכלא ייפתח מתישהו במהלך 7 שנות ימי הצרה הגדולה. מדוע יש צורך לשחרר את הטיטאנים באחרית הימים? העולם הופך להיות כמו 'ימי נח'. מה שמתרחש ב"מעגלי המאגיה" וה"טקסים" הללו הוא הגרוע ביותר במעשי הרשע של הלוציפריאנים שכן טקסים כאלה כוללים חטיפת חפים מפשע כדי להקריב אותם עבור דמם. בשר, דם ואפילו צואה של קורבנות נאכלים במעשים נתעבים שכאלה. הטקסים כוללים בדרך כלל מין ועינויים המזכירים את האיחוד בין העירין והנשים האנושיות. למרבה הצער, נאמר שנשים רבות הן מכשפות שנותנות בשמחה את גופן למטרות מרושעות כאלה ואף הופכות ל"מתרבות" כדי לספק קורבנות ללוציפר, למלאכיו הסורחים ולשדים המבותרים עבור טקסים כאלה ב"מעגלי המאגיה" שלהם.
יום הדין
ע"פ תורת הנסתר, מובן שכל מלאך שסרח ושדים נלווים העומדים לרשותם מפקחים על 'מגדל שמירה'. אלו הם ה'פורטלים', 'מעגלי המאגיה' שהם 'שערי כוכבים' המתפרשים על ידי סימון הגיאומטריה הקדושה ומתרחשים ברמת המיקרו כמו גם ברמת המאקרו. איך זה נראה? 'מעגלי המאגיה' הם בצורת פנטגרם או הקסגרמה. הפנטגרם משמש לאגד ולהחזיק מלאכים ו/או שדים הסוררים במקום או בשליטה מבוקרת. ההקסגרמה משמשת כפורטל או כתא ה"קובייה" המתפרשת באמצעות הגיאומטריה הקדושה שלה. מוטיבים כאלה רוויים בכוח הקסם שמתפקד כ"שער כוכבים" שבו מלאכים ו/או שדים סוררים ואפילו לוציפר חוצים את השמים והארץ בהתבסס על קווי ליי קדושים ונקודות אנרגיה.
לפיכך, הגזירה של יהוה להרוס מעוזים כאלה של הענקים בארץ המובטחת כללה לא רק הרס פיזי של מבצר או שער בהם נתקלו בזמן שכבשו את הארץ המובטחת. שערים וביצורים פיזיים כאלה היו רק מקום מוצב של ממדים רוחניים. הם חפפו לתחום הרוחני של העירין והשדים הרעים ששמרו על המקום והזמן הזה, כפי שטוענים המאמינים שהם עושים עד היום במקומות מסוימים. באשר לשיפוטם של 200 העירין, למרות ש-200 העירין נשבעו אמונים לשמחזי, המנהיג, זה היה עזאזל שנבחר להראות מה יהוה חושב על תוכניתם. אולי זה בגלל שעזאזל לימד את הידע האסור לאנושות יותר מאשר שאר העירין. יהוה שולח את רפאל לכבול ולזרוק את עזאזל ל'קניון דּוּדָאֵל' או לבור ללא תחתית.
מתואר בצורה מדהימה כיצד חמשת טבעות הסלעים המעגליות מורכבות בגלגל רפאים ממש מדרום לבסיס החרמון. אמרו שעזאזל הוצמד עם סלעים חדים, כשפניו מכוסים בחושך. יש המאמינים שחמש טבעות מעגל הסלעים המוגדרות באתר גלגל רפאים יכולות לפיכך לפעול כאילו "דלת" בצורת מחומש בעל חמש נקודות. כאמור, מבנה גיאומטרי מקודש כזה משמש לכבול, לשלוט ולחסום שדים ומלאכים סוררים. זה יכול להיות המקרה והמקום. כפי שצוין, 200 העירין הללו כלואים בבורות כדור הארץ הנקראים טרטרוס ומחכים לשחרורם.
מדהים איך בהתגלות, אותם אלמנטים נמצאים וקשורים לשחרור כזה ול'בור הכלא'. ה'בור' או ה'קניון' הזה בגלגל רפאים יכול בעצם להיות 'כלא במדבר'. אחרי הכל, האתר נקרא על שם המקום שבו אומרים ש'רוחות הענקים' או הרפאים כלואות או 'קבורות' שם מתחת לארץ. חמש טבעות מעגל הסלע אולי מתפקדות כדלת, 'פורטל', 'שער כוכב' מכסה אותם בחושך. ואז בהתגלות, מופיע כיצד אפוליון וצבא השדים שלו ישוחררו באחרית הימים בתקופת ימי הצרה הגדולה. למעשה, ספר חנוך כתוב בהתניה, נכתב ואמור להיות מובן עבור הדור האחרון. זה יהיה אז ש-200 העירין אמורים להשתחרר ממאסרם. בספר חנוך נאמר שהמאסר היה אמור להימשך 70 דורות:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מִיכָאֵל לְךָ וְאָסַרְתָּ אֶת שַׁמְּחׇזִי וְרֵעָיו אֲשֶׁר עִמּוֹ שֶׁהִתְחַבְּרוּ אֶל נָשִׁים וִיטַמְּאוּ בְּטֻמְאָתָן: וְכַאֲשֶׁר יְרַצְּחוּ כָּל בְּנֵיהֶם וְיִרְאוּ בְּהִשָּׁמֵד בְּנֵיהֶם וַאֲהוּבוֹתֵיהֶם תַּאַסְרֵם לְשִׁבְעִים דּוֹר מִתַּחַת לְגִבְעוֹת הָאָרֶץ עַד יוֹם דִּינָם וּכְלָאתֶם עַד כְּלוֹת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: אָז יוּבָאוּ אֶל תַּחְתִּיּוֹת הָאֵשׁ אֶל הַצַּעַר וְהַמַּאֲסָר וְהָיוּ כְּלוּאִים בּוֹ לְעוֹלָם: וַאֲשֶׁר יִבַעַר וְיִשָּׁמֵד מֵהֶם יֵאָסֵר אִתָּם יַחַד עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת:
(חנוך א' י: יא-יב)
מתי הדור ה-70? יש מחלוקת בין המאמינים על למה מתייחס הדור ה-70 וכמה זמן הוא פרק הזמן הזה. יש גם מחלוקת מתי זה מתחיל ולכן זה נשאר בגדר תעלומה. עם זאת, יש מספר רמזים. אם לומדים את אילן היוחסין של ישוע בבשורה על-פי לוקאס 3, הוא מבהיר שישוע היה ה-77 מאדם. רבים מניחים אז שההתייחסות הייתה מישוע, בהתחשב בכך שחנוך היה השביעי מאדם. אז, יש סנכרון מסויים במקרה הזה, אבל השאלה נשארת, כמה זמן זה אם כך דור אחד? ומאיזו שנה בחייו של ישוע התחילה הספירה הזו?
ועד שיגיע דור ה-70, בתקווה שהצפון יחזור לשגרה במהרה והבטחון בו יובטח, סעו לחרמון ולסביבתו, לא סתם הפך ההר הזה לכל כך משמעותי בהיסטוריה האנושית, את יופיו, עושרו ועוצמתו קשה לפספס בכל ביקור במקום, ולא, אתם לא חייבים לעמוד בפקקים בכדי להגיע לפסגה, כל האזור קסום ומלא בהיסטוריה ובמיסתורין, מומלץ בחום.
מקורות:
