במסגרת תורת הסוד והמיסטיקה היהודית המכונה קבלה, קיימת מסורת שולית המכונה קבלה מעשית. ענף זה עוסק בשימוש במאגיה, ובעיקר ב"מאגיה לבנה" המותרת לעומת "מאגיה שחורה" האסורה. מסורת זו כוללת לחשים של שמות אלוהיים או מלאכיים קדושים, שימוש בקמיעות, וצורות שונות של חזיונות ונבואות.
ספרות הקבלה מרבה להזהיר, להרחיק ולסייג את השימוש בקבלה מעשית. זאת משום שעל פי דברי המקובלים לעוסק בקבלה המעשית נחוצה טהרה שלמה שאותה ניתן להשיג אך ורק באמצעות אפר פרה אדומה, שמאז חורבן בית המקדש אינו נמצא ברשותנו. אזהרות אלה עומדות לכאורה בסתירה לשימוש שנעשה לאורך הדורות בקבלה מעשית ובהגיית שמות קודש.
אחד הטקסטים הבולטים במסורת זו הוא ספר רזיאל המלאך. הטקסט הארוך הזה "מכיל את כל ידע היקום שהיה ידוע באותה תקופה", כולל "כל דבר, החל מאסטרולוגיה של כוכבי הלכת במערכת השמש וכלה באנרגיית החיים היצירתיים של כדור הארץ - לידה, מוות, גלגול נשמה ונושאים ספיריטואלים אחרים רבים", כותב החוקר רוברט צוקר (Robert Zucker).
מסורת הקבלה העיונית עוסקת בניסיון להבין את טבע האל והקיום. מערכת אמונות גלובלית זו כוללת מספר דיונים תיאולוגיים וטכניקות מדיטטיביות. לעומת זאת, קבלה מעשית מבקשת ליצור חיים באמצעים של מאגיה וחיפשה דרכים לזמן ו/או לתקשר עם אלוהים והמלאכים. עם זאת, טקסטים יהודיים מגנים את השימוש במאגיה, ולכן היה צריך לשרטט קו דק כדי להפריד בין המאגיה השחורה של השטן לבין המאגיה הקדושה והטהורה של הקבלה המעשית. האתגר המעשי והתיאורטי של זה מסביר מדוע קבלה מעשית נותרה מסורת שולית - שמורה בעיקר לאליטה היהודית.
המלאך רזיאל
רזיאל, שפירוש שמו הוא 'סודות האלוהים', מכונה לעתים קרובות "מלאך המיסתורין" ו"שומר הסודות". הוא ארכי-מלאך במיסטיקה היהודית. הוא מופיע בכתבי קודש ככרוב, אחד מהאופנים (שמוזכרים בחזונו של יחזקאל), וכראש האֶרְאֶלִּים (קבוצת מלאכים בכירים).
רזיאל מתואר כמלאך עם כנפיים כחולות, גלימה אפורה מתנפנפת, והילה או אאורה צהובה סביב ראשו. יש אנשים שמאמינים כי הוא התגלמות של חוכמה אלוהית. בשמיים, רזיאל עומד קרוב לכס האלוהים, ולכן הוא ממוקם היטב כך ששמע והבין את הצווים של הישות העליונה. המלאך נשלח למטה לעולם כדי שהאנושות תלמד כיצד לשוב הביתה, כלומר לבית האב השמיימי.
המלאך רזיאל נזכר לראשונה בספר חנוך הסלאווי, שם נאמר כי שני המלאכים שהעלו את חנוך, שם האחד היה שמואל ושם השני רזיאל. הוא נזכר עוד בתרגום לקהלת של הפסוק "כי עוף השמים יוליך את הקול":
"ארים רזיאל מלאכא מכריז בכל יומא מן שמיא על טורא דחורב ומהלך קליה בכל עלמא, ואליהו כהנא רבא אזל ופרח באויר שמיא כנשרא מרי גפין ומחוי מלין דמתעבדין בטמירתא לכל דירי ארעא".
הוא נקרא רזיאל כי מוסר רזין וסודות לבני אדם. בתלמוד ובמדרשים לא נזכר המלאך הזה בשם רזיאל, אלא בשמות אחרים, והמלאך גליצור שנזכר בפסיקתא רבתי פרשת מתן תורה, הוא המלאך רזיאל. לכן נאמר בילקוט ראובני, סוף משפטים:
"ופגע בו גליצור המכונה רזיאל וכו'. למה נקרא גליצור שמגלה טעמי צור. רזיאל שומע מאחורי הפרגוד מה שנגזר להיות ומכריז בעולם ועומד אליהו ז"ל על הר חורב ושומע קול הכרזה מפיו והולך ומשמיע הקול בעולם, וכן כתוב כי עוף השמים יוליך את הקול זה רזיאל, ובעל הכנפים יגיד זה אליהו".
במדרש דברים רבה נזכר מלאך שממונה על הכרזה, בהם אכרזיאל, והוא רזיאל שעומד בכל יום ומכריז מה שנגזר להיות. נמצא כי שלושה שמות יש לו: אכרזיאל גליצור ורזיאל, ושלושתם מורים על עניין אחד שאותו מלאך ממונה עליו, והוא לגלות טעמי צור ורזי-אל ולהכריז ולהודיע גזירותיו.
אדם והמלאך רזיאל
ספר רזיאל המלאך, המחולק לשישה ספרים או קטעים, טוען כי הוא מתייחס לאינטראקציה בין אדם למלאך רזיאל זמן קצר לאחר הנפילה. מחוץ לגן העדן, אדם מתפלל לאלוהים ומתנצל על שבגד באמונו בכך שאכל מעץ הדעת. מרוגש מתפילתו, אלוהים שולח אליו את המובחר במלאכיו, רזיאל, במטרה לסייע בשיפור חייו של אדם מחוץ לגן העדן. רזיאל מספק לאדם שפע של מידע חשוב, כולל כיצד לדבר ואת הכוח שיש למחשבות גם על רוחו של אדם וגם על העולם הפיזי. הוא מתאר את חוקי הטבע וכוכבי הלכת, את החיים על פני האדמה והחיים בינות הכוכבים.
והכי חשוב, המלאך רזיאל מלמד את אדם שנפש האדם, אף שהיא כלואה בגוף הפיזי, היא האמצעי של האדם למצוא איזון בין העולמות הרוחניים והזמניים בזמן שהוא חי על כדור הארץ. בנוסף מסביר רזיאל את האלף-בית העברי וכיצד ניתן להשתמש ב 22 האותיות שלו.
בהסתמך על מגוון רחב של טקסטים קודמים, ובראשם ספר יצירה וספר הרזים, ספר רזיאל המלאך מספר כיצד כל הבריאה והאנרגיה מתחילים במחשבה בהשראה של האלוהי. מחשבה זו עוברת מהעולמות הרוחניים לעולמות הפיזיים ומוצאת ביטוי בדיבור ובמעשים. הספר מכיל גם הרבה תורות מיסטיות מרכזיות כמו שמות האל והמלאכים, שימושים בכוכבים ובגלגל המזלות, לחשי הגנה שונים וכיצד להשתמש בקמיעות לריפוי.
הספר הוא אוסף של ספרים וקטעי ספרים תוך השמטה של תכנים שאינם הולמים את היהדות, הוא מכיל גם ברייתות מענייני מעשה מרכבה. החוקר מרדכי מרגליות חילק את הספר לשישה חלקים:
ספר המלבוש (דפים ב-ז)
ספר "סודי רזיא" של רבי אלעזר מוורמייזא (דפים ז-כד)
פירוש שם המפורש (דפים כד-לג)
ליקוט מספר הרזים (דפים לד-לה)
ספר מעשה בראשית וספר שיעור קומה (דפים לה-מ)
קמיעות והשבעות (דפים מ- עד הסוף)
בספר ישנם רעיונות חריגים רבים, שאף גובלים בדברי מינות ועבודה זרה, כגון השבעת ה' על ידי מעשים מסוימים, הקרבת קרבנות ותפילה אל מלאכים, וכן צורות צלב המופיעות בו (בפרט צלב אנדראס הקדוש), יש שהסיקו מכך כי אין בספר כל קדושה. אך יש שסברו שהספר במקורו לא כלל דברים אלו, וכי הם סופחו אליו בהמשך.
הספר עשיר בקבלה מעשית, ובסופו רשומים מספר קמעות. יש שכתבו שהשתרבבו לספר הרבה טעויות, ואין לסמוך על הקמעות שבו. הספר הוא מהמוקדמים במקורות היהודיים המציירים צורת כוכב משושה (הקסגרמה, המכונה מגן דוד). צורה זו מופיעה רבות בספר בשילוב מונחים קבליים. יש המחזיקים את הספר בביתם כסגולה מפני סכנות שונות, כמו מניעת שרפה, אך יש המפקפקים בסגולה, כגון רבי נחמן מברסלב. סגולה נוספת המיוחסת לספר, היא הנחתו תחת ראש החולה או היולדת, על מנת להגן עליהם.
חוכמת רזיאל
מיתוסים פופולריים טוענים כי המלאכים האחרים כעסו על ספר הרזים, שכן הוא מייצג הזדמנות שנייה לבני אדם, שנראה כי עשו כל כך מעט כדי להיות ראויים לגאולה. מאמינים שאחד, או כמה מלאכים, קשרו קשר כדי לגנוב את הטקסט מאדם וחוה ולזרוק אותו לים.
אך אלוהים החזיר את הגילויים והטקסט נשמר באמצעות צאצאיו הרבים של אדם, כולל נח - שמצא עזרה בבניית התיבה שלו מחוכמתו של רזיאל. האמינו כי ספר הרזים נעלם לאחר ימי שלמה, רק כדי שיתגלה ע"י מיסטיקנים בגרמניה של ימי הביניים, מאות שנים לאחר מכן.
ככל הנראה מקורו של ספר רזיאל המלאך בימי הביניים; אין שום אזכור לטקסט לפני המאה ה-13. לפי ספר הזוהר, לאדם הראשון נמסר ספר סודות על ידי "רזיאל" המלאך, ולפי הנאמר בהקדמת ספר "רזיאל המלאך" מדובר באותו ספר. חלקים מהספר ודאי נכתבו בתקופה מאוחרת, שכן מוזכרים בו תנאים ומושגים מאוחרים אחרים. ספר בשם "רזיאל" הוזכר כבר בימי הביניים, על ידי אבן עזרא, ובעקבותיו, בספר תולדות יצחק של רבי יצחק קארו. למרות הנאמר בהקדמת הספר, על פי דעתם של רוב חכמי ישראל הוא נכתב על ידי רבי אלעזר מוורמייזא, בשם "סודי רזייא" בסביבות המאה ה-12. שמו "רזיאל המלאך" ניתן לו על ידי המדפיס האמסטרדמי. על פי דעה זו, כנוטריקון לשמו של המחבר: "רזי אלעזר".
על פי דעה אחרת, אותה מביא רבי יעקב עמדין, נכתב הספר על ידי הרב אברהם אבולעפיה המכונה בשם 'רזיאל' (כיוון ש'אברהם' בגימטריה 'רזיאל'). רבי נחמן מברסלב קובע גם הוא כי מקור הספר איננו האדם הראשון: "ספר רזיאל אינו מאדם הראשון, ולא זהו הספר שנתן המלאך לאדם הראשון". גם הרבי מליובאוויטש, הזכיר כי הספר נכתב "לפני מאות שנים". עם זאת, גם הוא התייחס אליו כאל סגולה. הספר נכתב במקור בעברית ובארמית ותמלול לטיני הוזמן על ידי אלפונסו העשירי, מלך קסטיליה. עם זאת, השפעתו של ספר זה המשיכה לעורר את הדמיון והעניין של אנשים בכל רחבי העולם לאורך הדורות.
מקורות:
