מדוע ראשי האולמק הם בעלי מאפיינים אפריקאים?

מאת: Bibhu Dev Misra

מקור: Ancient Inquiries


חידה רבת שנים אופפת את ראשי האבן המונומנטליים שנמצאו באתרי הפולחן של האולמקים ב'סן לורנסו' (San Lorenzo), 'לה ונטה' (La Venta) ו'טרס זאפוטס' (Tres Zapotes), והבודד - ראש 'לה קובטה' (La Cobata head) - שהוא גם הגדול ביותר, ממעבר הרים ב'סיירה דה לוס טוקסטלה' (Sierra de los Tuxtlas). משקלו של ראש 'לה קובטה' הוא כמעט 40 טון ואילו משקלו של הראש הקטן ביותר קרוב ל-6 טון.


מדוע האולמקים הקדישו כל כך הרבה זמן ומאמץ לחציבת ראשי האבן האלה? מה הם מייצגים? ומדוע הם נחצבו בצורה כה מונומנטלית? התשובות לשאלות אלה עדיין בגדר תעלומה.

ארכיאולוגים ממשיכים לגשש בחשיכה בנוגע לדרך בה הובלו סלעי הבזלת הגדולים לאורך מאות קילומטרים לצורך פיסול הראשים האלה. עד כה אין עדויות ארכיאולוגיות לשימוש בגלגל לצורך ההובלה, אם כי מספר "צעצועי גלגלים" נמצאו בקברי המאיה, מה שמעיד על כך שהמסו-אמריקנים היו מודעים לפיזיקה של הגלגל. גם לא היו "חיות משא" במסו-אמריקה לפני הופעת הספרדים. עם זאת, אין זה חריג שלאולמקים היתה יכולת להוביל אבנים גדולות, שכן תרבויות קדומות רבות עשו זאת גם כן; הם חצבו, הובילו, גילפו, הרימו ותמרנו למקומם גושי אבן אדירים כדי ליצור מבנים עצומים. כיצד אבותינו השיגו זאת, לפני אלפי שנים, ללא עזרה של ציוד מודרני כלשהו, ​​משמש נושא לספרים, דיונים ומחלוקות רבות.

אם נסתכל על ראשי האולמק מאתרי הפולחן העיקריים, נבחין באופן בולט מאד שרובם בעלי מאפיינים מובהקים של האדם השחור, עם אף שטוח ושפתיים מלאות. זה צוין גם כאשר ראש האולמק הראשון התגלה ב'טרס זאפוטס', על ידי חוזה מלגר (Jose Melgar) בשנת 1862, שכתב:

"מה שהדהים אותי זו הצורה האתיופית המוצגת. השקפת היא שללא ספק היו שחורים במדינה הזאת."

מאז, חוקרים רבים מחזיקים בדעה שחלק מהאולמקים עשויים היו להיות ממוצא אפריקאי.


להשערת המוצא האפריקאי, לעומת זאת, אין תמיכה גנטית. אין עדויות לאוכלוסיות אפריקאיות פרה-קולומביאניות במסו-אמריקה. גם התושבים המודרניים במדינות וראקרוס (Veracruz) וטבסקו (Tabasco) המקסיקניות אינם דומים לראשי האבן. והחשוב מכל, למאות צלמיות החימר של האולמק שהתגלו עד כה יש מאפייני מונגולואיד (mongoloid) מוגדרים היטב, כלומר קפל העפעף ושפתיים מתעקלות כלפי מטה. אין באף אחת מהן מאפיינים של האדם השחור. אם היה מרכיב אפריקאי בתרבות האולמק, לא היה צריך להיות לפחות פסלון חימר אחד שהיה מבסס זאת?


רוב ההיסטוריונים מפרשים את הראשים כ"דיוקנאות של שליטים אינדיבידואליים". ההסטוריונית ביאטריס לה פואנטה (Beatriz de la Fuente) כתבה:

"חוץ מראש לה קובטה - המייצג אדם מת - שישה-עשר האחרים הם דיוקנאות נאמנים של שליטי אולמק ואנשים קדושים."

אך השאלה הנשאלת בדרך כלל על ידי ארכיאולוגים היא, מדוע לשליטיהם של האולמקים מאפיינים בולטים של האדם השחור, והם נראים שונים כל כך מהאנשים המתוארים בפסלוני החימר?


באופן כללי, התעלומה סביב ראשי האבן היא גדולה. האולמקים, שהיו מונגולואידים (כפי שעולה מפסלוני החימר הרבים), פיסלו ראשי אבן בזלת מונומנטליים עם מאפיינים בולטים של האדם השחור. מדוע הם עשו זאת? מה מסמלים ראשים אלה? תחילתה של תשובה לחידה הזו מופיעה כאשר אנו בוחנים את האופן שבו הונחו ראשים אלה באתרי הפולחן האולמקים.



ראשי האולמק הדווארהפאלס

גם ב'טרס זאפוטס' וגם ב'לה ונטה', ראשי האולמק נמצאו בשולי אתר הפולחן. כריסטופר א.פול (Christopher A. Pool), פרופסור חבר לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קנטקי, כותב כי ראשי האולמק ב'טרס זאפוטס':

"ממוקמים בשולי האתר הפרה-קלאסי. כלומר נראה שהם מסמנים את היקף המרכז, אולי מכריזים על הכניסה ללב משטר האולמק. באופן דומה, שלושה מהראשים העצומים ב'לה ונטה' הוצבו בקצה הצפוני של אזור הפולחן. לכן נראה כי לפני סוף התקופה הפרה-קלאסית התיכונה, הראשים העצומים קיבלו משמעות... כאייקונים ושומרים של המשטר."

זו השקפה מאוד משמעותית. ראשי האולמק ב'לה ונטה' וב'טרס זאפוטס' ממוקמים בסמוך לכניסות לאזור הפולחן המרכזי, ונראה כי הם פועלים כשומרי האתר. הם תואמים, בגודלם ובמיקומם, לשומרי הסף הענקיים של מקדשים הינדים-בודהיסטים המכונים 'דווארהפאלס' (Dvarapalas) - דווארה = דלת, פאלה = מגן.


לפני שנמשיך הלאה, אני רוצה לחזור ולהדגיש שהאולמקים לא היו רק מתרגלים נלהבים של תנוחות יוגה (Yoga Asanas), אלא שהם אימצו גם עקרונות ארכיטקטונים רבים של המקדשים ההינדים-בודהיסטים, הפרצוף האימתני עם הניבים החדים המוצג מעל המזבח האולמקי נראה מעל הכניסות למקדשים הינדים-בודהיסטיים, שם הם נקראים 'קאלאמוקה' (Kalamukha) - 'פני הזמן' - או 'קירטימוקה' (Kirtimukha) - 'פני תפארת'. הדמויות הגמדיות, עם הידיים המורמות המחזיקות את מזבח האולמק, זהות לדמויות הגמדיות הנקראות הנקראות 'גאנאס' (Ganas), המוצגות מתחת לכַּרְכּוֹבים של מקדשים הינדים-בודהיסטיים, ותפקידם לתמוך ולהגן על המקדש. היגוארים של האולמק, עם העיניים הבולטות והפה הפעור החושף ניבים חדים, תואמים את צמד פסלי האריות השומרים, שמוצבים בצידי שערי הכניסה במקדשים הינדים-בודהיסטיים.

דווארהפאלה עומד על המשמר מחוץ למקדש שיווה במערות אלפנטה

לכן לא יהיה זה מפתיע אם האולמקים היו מאמצים גם את התפיסה ההינדית-בודהיסטית של הדווארהפאלס, כלומר שומרי הסף. הבה נבחן אפשרות זו ביתר פירוט.


הדווארהפאלס הן דמויות ענק, חמושות בכלי נשק (בדרך כלל אלה), העומדות בזוגות על המשמר משני צידי הכניסה למקדש הינדי-בודהיסטי. אמנם זו התצורה הנפוצה ביותר אך ישנן מספר וריאציות. במקדש קטן עשוי להיות רק דווארהפאלה אחד; בעוד שמתחם מקדש גדול עם כניסות רבות יכול לכלול מספר רב של דווארהפאלס, העומדים על המשמר בזוגות, בכל אחת מהכניסות למתחם המקדש. למשל, במקדש סיוו (Sewu) במרכז ג'אווה (Java), יש ארבע כניסות המובילות לחצר החיצונית של מתחם המקדש, שכל אחת מהן נשמרת על ידי זוג פסלי דווארהפאלה. מהחצר החיצונית לחצר הפנימית ישנם ארבעה שערים נוספים, כל אחד מהם נשמר על ידי זוג פסלי דווארהפאלה, זהים לאלה שבשערים החיצוניים. כל אחד מפסלי הדווארהפאלה, העשויים מגוש אבן יחיד, גובהם 2.1 מטר והם מונחים על בסיס מרובע בגובה 1.1 מטר.

אחד מצמד דווארהפאלס השומר על מקדש סיוו, ג'אווה
תבליט של דווארפאלה בבנטיי קדי באנגקור, קמבודיה

יש גם וריאציה סגנונית באופן בו הדווארהפאלס מוצגים ברחבי אסיה. במקדשים הודיים וקמבודיים, הדווארהפאלס בדרך כלל מוצגים בתבליט על קירות המקדש הסמוך לכניסה, ואילו בג'אווה או בסין, הדווארהפאלס הם פסלים נפרדים גדולים המוצבים בסמוך לפתח המקדש. הפסל הגדול ביותר שהתגלה עד כה נמצא ב'קנדי סינגאסארי' (Candi Singosari) שבמזרח ג'אווה. הוא מתוארך למאה ה-13 לספירה וגובהו מעל 3.6 מטר. ראש האולמק הגדול ביותר (ראש 'לה קובטה') הוא בגובה 3.3 מטר.

הדוואראפלה בקנדי סינגאסארי, ג'אווה

הדווארהפאלס של ג'אווה חצובים מסלע וולקני הנקרא אנדזיט, סלע בין בזלת לדקיט, ואילו ראשי האבן של האולמק נחצבו מבזלת. היבט מעניין בדווארהפאלס של ג'אווה הוא כי, "בחלק מהמקרים מוצגים רק הפרצוף המפחיד או ראש השומר, דמות שכיחה מאוד בקרטונים (Kratons) - ארמונות המלוכה בג'אווה." אם הצהרה זו נכונה, כלומר אם הכניסות לארמונות ג'אווה נשמרו על ידי ראשי אבן של הדווארהפאלס, אז זה דומה מאוד לסידור ראשי האבן של האולמק במרכזים הפולחניים של 'טרס זאפוטס' ו'לה וונטה'.


ב'סן לורנסו', האתר הראשון שהקימו האולמקים בשנת 1500 לפנה"ס, ראשי האבן מופיעים בקבוצת מונומנטים קרובים פיזית וככל הנראה קשורים, אשר ההיסטוריונית אן סייפר גילן (Ann Cyphers Guillén) מכנה "תצוגה נופית":

"כל תצוגה הכילה ראש עצום חובש קסדה, מונומנט בצורת חתול, כס מלבני גדול הכולל מבוגר אנושי המגיח מתוך גומחה דמוית מערה ותעלה מים ושוקת."

מתכנון זה נראה כי ב'סן לורנסו' היה לכל מקדש דווארהפאלה ואריות שומרים משלו. זה אינו נוהג נדיר בהינדואיזם או בבודהיזם. דווארהפאלה אחד יחד עם אריות שומרים עשוי להיות מקושר למקדש קטן.


לפיכך, גודלם ומיקומם של ראשי האולמק במרכזי הפולחן העיקריים של 'סן לורנסו', 'לה ונטה' ו'טרס זאפוטס' תואמים למוטיב הדווארהפאלה במקדשים הינדים-בודהיסטים. בעוד שב'טרס זאפוטס' וב'לה ונטה' נראה שראשי האולמק שומרים על הכניסה למרכז הפולחן, ב'סן לורנסו' הם מחוברים למקדשים בודדים. השימוש בבלוק אבן מונומנטלי לפיסול ראשים אלה תואם את המסורת של תאור הדווארהפאלס כשומרי סף ענקיים. מלבד זאת, "למעט שניים או שלושה יוצאים מן הכלל, לראשי (האולמק) יש גב שטוח וחלק בעיקרו", מה שמרמז כי החלק האחורי "לא נועד להיראות, כאילו שהראשים עמדו בשורות (ב'סן לורנסו' וכן ב'לה ונטה') על קיר."


האם יכול להיות שראשי האבן הונחו על קיר משני צידי הפתח כמו הדווארהפאלס?


את הבעות הפנים של ראשי האולמק - שנעות בין קשוחות לפאסיביות למחייכות - ניתן לראות גם על פסלי הדווארהפאלס. לראשי אולמק רבים יש עוויתות אימתנית, כאשר המצח מקומט בזעף; לחלקם פנים שלווים ולא טרודים; ואילו כמה מהם מחייכים חיוך רחב. במקרה של הדווארהפאלס, אנו מוצאים כי בהודו ובקמבודיה הם מתוארים בדרך כלל עם הבעות פנים שלוות, לעתים קרובות עם חיוך מסביר פנים, בעוד שלאלה בג'אווה ובסין יש יותר הבעות פנים חמורות ומאיימות. לעיתים, אחד מזוג הדווארהפאלס הוא בעל פנים טובות ואילו לשני מראה מאיים. וריאציה זו נראית בדרך כלל במקדשים בקמבודיה כמו ב'פריאה קו' (Preah Ko) וב'פראסט קוק פו' (Prasat Kok Po).


מאפיין נוסף של ראשי האולמק הוא שלחלקם שפתיים מעט נפרדות, לעיתים חושפות את שיניהם. ניתן לתאר הדווארהפאלס באופן דומה. במקדשים בודהיסטיים, אחד הדווארהפאלס מתואר בפה פעור, ומשמיע את הצליל "א" (a), שהיא הגְּרָפֶמָה הראשונה בסנסקריט דֶּוַונַאגַּרִי, המסמלת את התחלת החיים. הדווארהפאלה האחר בזוג מתואר בפה סגור, ומשמיע את הצליל "האם" (hum), שהיא הגרפמה האחרונה בסנסקריט דֶּוַונַאגַּרִי, המסמלת את סוף החיים. שתי הדמויות הללו מסמלות יחד את הלידה והמוות של כל הדברים. אנשים כביכול נולדים כשהם אומרים את הצליל "א" בפה פעור ומתים אומרים "האם" בפה סגור. השילוב של שניהם הוא "אום" (ॐ), שהוא "אבסולוטי" בסנסקריט.

לפיכך, לא רק הגודל והמיקום של ראשי האולמק באתרי הפולחן תואמים את מנהג הדווארהפאלס, אלא שגם את הבעות הפנים של ראשי האולמק - חמורות, פסיביות, חייכניות ופעורות פה - ניתן לראות גם על הדווארהפאלס.


למרות המתאמים הללו, כמה דברים הטרידו אותי. ראשית, מאפייני האדם השחור הבולטים של הראשים: מדוע האולמקים, שהיו מונגולואידים, תיארו את הראשים בצורה הזו? מאפיין מובהק נוסף של ראשי האולמק הוא כיסוי הראש הצמוד, עשוי בד או עור חיה. לפעמים, לכיסוי הראש יש רצועה קשורה בחלק האחורי של הראש.


אם ראשי האולמק היו הדווארהפאלס של אתרי הפולחן האולמקיים, אז צריכים להיות דווארהפאלס עם מאפיינים דומים. כשחיפשתי אחר תשובות הבנתי שראשי האולמק נחצבו כדומים לדווארהפאלס של סין העתיקה.



הדווארהפאלס של סין העתיקה

לדברי פרופ' מייק שיו (Prof. Mike Xiu), מאוניברסיטת כריסטיאן בטקסס, יתכן שהאולמקים היגרו משושלת שאנג של סין העתיקה, ולקחו עימם את כתב השאנג ואת המסורות והסגנונות האמנותיים הסיניים. במאמר על היוגים האולמקים, תמכתי בהשערה זו, והצעתי כי נוכחותם של אלמנטים ארכיטקטונים רבים מהמקדשים ההינדים בקרב האולמקים נובעת מחפיפה משמעותית בין התרבות האינדיאנית והסינית מאז ומתמיד.


בעת שחקרתי את התיאורים של הדווארהפאלס בסין העתיקה, גיליתי שלפעמים הם הוצגו עם כסוי ראש צמוד, דומה לזה שנמצא על ראשי האולמק.

דווארהפאלה סיני חובש כסוי ראש, שושלת יואן
דווארהפאלה סיני חובש כסוי ראש, שושלת טאנג

החפץ המדהים ביותר שנתקלתי בו הוא ראש דווארהפאלה משושלת מינג (1368–1644 לספירה), אשר הוא לא רק בעל מאפיינים מובהקים של האיש השחור, כלומר שפתיים עבות ואף שטוח, אלא לובש אותו כסוי ראש צמוד כמו של ראשי האולמק. הדווארהפאלה חובש רצועת ראש עם עיטור מעגלי מרכזי, קשור בקשר בחלק האחורי של הראש, אותו אפשר לראות גם על כמה מראשי האולמק. לדווארהפאלה אוזניים ארוכות במיוחד כמו בכמה מראשי האולמק. ראש הדווארהפאלה עדיין נושא עקבות של צבע, מה שמרמז כי במקור הם נצבעו. אחד מראשי האולמק מ'סן לורנסו' נושא גם הוא עקבות של טיח וצבע אדום, מה שמרמז על כך שראשי האולמק עוטרו בצבע במקור.

באופן כללי, הדמיון בין ראש הדווארהפאלה משושלת מינג לראשי האולמק הוא כה בולט, עד שאנו יכולים לטעון, במידה ניכרת של שכנוע, כי ראשי האולמק עוצבו בדומה לדווארהפאלס של סין. מאפייני האיש השחור של ראשי האולמק אינם משקפים את סוג הגזע של האולמקים. הם פשוט משקפים את הנטייה של הסינים לתאר דווארהפאלס עם מאפייני האיש השחור. מאז שהדווארהפאלס היו אלילים, תרבויות שונות אימצו מוסכמות אמנותיות שונות לייצוגם. לפעמים תוארו הדווארהפאלס עם תווי פנים שדמו לאוכלוסייה המקומית, בעוד שבפעמים אחרות הם קיבלו פנים מפחידות שלא דמו לאומנים.


זה, כמובן, מוביל אותנו לשאלה: מדוע הסינים ייצגו לעיתים דווארהפאלס עם מאפייני האיש השחור? אני יכול לחשוב על שתי סיבות אפשריות: ראשית, ייתכן שהייתה אוכלוסיה אפריקאית קטנה בסין העתיקה, שאולי שימשו כלוחמים ומגיני פרובינציות הגבול ועם הזמן נקשרו לדווארהפאלס. שנית, אולי הסינים פשוט היו מודעים לעובדה שאנשים עם מאפייני האיש השחור יכולים להיות גדולים ועוצמתיים, ומכיוון שהדווארהפאלס היו שומרי הסף, החזקים, של מתחמי המקדש, הם הוצגו עם מאפיינים של האיש השחור. יכול להיות שיש גם הסבר אחר. אין ספק שזה נושא מסקרן שראוי ליותר תשומת לב.


בסופו של דבר, הסבר הדווארהפאלס לראשי האולמק תואם את כל מה שאנחנו יודעים על מונומנטים אניגמטיים אלה. גושי האבן העצומים ששימשו לחציבתם, מיקומם בכניסות לאתרי הפולחן ובשיוך למקדשים קטנים, המגוון הרחב של הבעות הפנים, מאפייני האיש השחור עם כיסויי הראש הצמודים ורצועות הראש - כל זה ניתן לראות גם בייצוג של הדווארהפאלס. זה מדגיש שוב את ההשפעה האסייתית שמאחורי תרבות האולמק, ומוסיף לרשימה ההולכת וגדלה של מגעים טרנס-פסיפיים פרה-קולמביניים בין אמריקה לאסיה.


צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook