זהו המאמר הרביעי בסדרה "מבוך הקונספירציות", אני ממליץ למי שלא קרא את המאמרים הקודמים להתחיל מהם:
הבהרה: לא כל מי שמאמין בתיאוריות קונספירציה הוא חלק מכת או שהוא בהכרח טועה, מחשבה ביקורתית ומחקר של קונספירציות הם מבורכים, עולמנו מלא בשקרים, סילופים וטיוחים ואנו חייבים לשאול ולחקור כל הזמן, רבות מתיאוריות הקונספירציה הוכחו כאמת במהלך ההיסטוריה. רבים מהאנשים שנשאבו למערבולת הקונספירציות לא מודעים לשימוש שעושים בהם, למטרות הנסתרות של האירגונים שמאחורי האופרציה, ולעצם העובדה שהם הומרו להיות חברים בכת, ולכן זילזול, כעס, או אכזבה מהם זה לא חלק מהעניין. מה שאני מנסה לעשות הוא להרים דגל, להתריע על הסכנות ואולי לנסות ולעזור למי שעדיין מתנדנד ולא נשאב למעמקי המערבולת.
קהילה אחת במיוחד מצאה את עצמה טרף ל-QAnon: עולם היוגה, השְׁלוֹמוּת (Wellness) והרוחניות, שבה הספקנות לגבי חיסונים הצטלבה עם ההתפשטות המהירה של דיסאינפורמציה באינטרנט כדי ליצור תבשיל רעיל המכונה "קונספיריטואליות."
(WNYC's On the Media)
אנשי העידן החדש נוטים לשים דגש עצום על האינטואיציה שלהם, על מה שמרגיש נכון ומה מהדהד.
(ג'ולס אוונס, סופר, היסטוריון ומורה רוחני)
אנשים יפים ואכפתיים אמרו פתאום שקוביד הוא לא אמיתי.
(מורה ליוגה ממלבורן, מצוטט ב-The Sydney Morning Herald)
בשנת 2011, שרלוט וורד ודיוויד וואס ( (Ward and Voas 2011)) הדגישו התלכדות מפתיעה בין מערכות של אמונות שאנו מחשיבים בדרך כלל כקצוות מנוגדים של הקשת הפוליטית. רוחניות, במיוחד רוחניות אלטרנטיבית או ניו אייג', נחשבת בעיקר כמושכת אנשים המחשיבים עצמם בשמאל הפוליטי ובדרך כלל היוותה תופעה תרבותית נשלטת ע"י נשים. מצד שני: אנו רואים בדרך כלל אמונות קונספירציה כתופעה של הימין הקיצוני (ובעיקר הנשלט על ידי גברים). מחברי המאמר טבעו את המונח "קונספיריטואליות" כדי להתייחס למפגש הבלתי צפוי הזה של חשיבה קונספירטיבית ורוחניות. המחקר זכה לתשומת לב מחודשת במהלך מגיפת הקוביד-19, שכן תיאוריות קונספירציה עוררו התנגדות להגבלות של הממשלה ולקמפיינים לחיסונים המוניים.
תיאוריות קונספירציה ומחאות קונספירציה נגד צעדים לבריאות הציבור מגיעות בדרך כלל מדמוגרפיה ימנית בעיקרה. באופן לא מפתיע, הן משכו באופן לא פרופורציונלי תומכים בקרב אנשים דתיים מזרמים שמרניים. אבל באופן מפתיע יותר, הן גם משכו באופן לא פרופורציונלי אנשים שמזהים את עצמם כמאמינים בניו אייג'/רוחניות אלטרנטיבית, וכאלה שתומכים בתרבות השְׁלוֹמוּת. האמונה ברוחניות אלטרנטיבית מלווה לעתים קרובות את תרבות השְׁלוֹמוּת, כאשר חסידי שתיהן מגיעים בדרך כלל מדמוגרפיה שמאלנית בעיקרה, נוטים לתמוך בתפיסות "הוליסטיות" של נפש, גוף ו"רוח".
הדיכוטומיה בין רוחניות לקונספירציה נותרה לכאורה בעולמות נפרדים במשך עשרות שנים. הראשונה נתפסת לעתים קרובות כפרוגרסיבית ואופטימית בעיצובה, בעוד שהאחרונה נחשבת למערכת אמונות פסימית ופוליטית מבחינה תרבותית. יחד, השתיים לא בהכרח צריכות להיפגש עין בעין, ובכל זאת, חלה תנועה הולכת וגוברת - מספרי העזרה העצמית הפסאודו-מדעים של הניו אייג'; לצוותים אופטימיים של חשיבה קוסמית; לקבוצת הימין הקיצוני 'QAnon'. קבוצות אלה השתלבו, במרחבים מסוימים, בתופעה שוורד ו-וואס כינו 'קונספיריטואליות' ('Conspirituality').
לשם הבהרה, QAnon נובע מתיאוריות קונספירציה של הימין הקיצוני בנוגע לאליטה הדמוקרטית. QAnon התפתח בפורומים מקוונים כמו 4chan, 8chan ופייסבוק כדי לפתח קווי עלילה ביזאריים ומחקר לא מאומת על האליטה. הם הרחיקו לכת עד כדי לקדם אנטישמיות וגזענות, בנימוק של חשיפת העולם לעובדה שהמנהיגים הללו הם אנשי לטאה חוצניים העוסקים בסחר מין פולחני. זה נשמע מוזר עכשיו, עם זאת, שיח כזה נלקח ברצינות בכמה מרחבים באינטרנט, במשך שנים.
מדוע קהילות רוחניות ושְׁלוֹמוּת (מערביות) נמשכו כל כך לקונספירציות הנוגעות לאליטה, למגיפה ולפחדים התרבותיים של הסדר העולמי החדש? מהם היסודות של מה שמעודד מישהו להיות הוגה קונספירטיבי, ננסה לענות על שאלות אלה באמצעות העבודה המכוננת של וורד ו-וואס. ננסה להבין מהו הכן התרבותי עליו הוצבה הקונספיריטואליות במערב, ומדוע התנועה צומחת בעשורים האחרונים.
מה יש להם במשותף?
מדוע שמאמינים ברוחניות, במיוחד הסוג ה"אלטרנטיבי" ובתרבות השְׁלוֹמוּת, יימשכו לתיאוריות קונספירציה?
כל שלוש מערכות האמונה מושכות אנשים עם צורך חרדתי אינטנסיבי יותר מרוב האנשים להרגיש שהם בשליטה על חייהם ועל הגורמים המורכבים ולעיתים האקראיים הפוגעים בהם. אמונות אלו מספקות אשליה של שליטה ותחושות של העצמה. מערכות האמונות הללו מושכות גם אנשים עם רצון עז להרגיש בקיאים ושיש להם גישה מיוחדת לידע הייחודי של העולם, שאנשים רגילים אינם יודעים לגביו. אנשים עם אמונות כאלה מחשיבים לעתים קרובות את כולם כנאיבים (ללא תחושה של אירוניה בהנחת ההנחה הזו).
כפי שצוין במאמר בוושינגטון פוסט:
רוחניות אלטרנטיבית וקונספירציה מאוחדים, בסופו של דבר, ברעיון נרקיסיסטי: שיש דברים בעולם שזועקים להסבר ושאתה לבדך מגלה את האמת.
הזמינות של מידע באינטרנט מובילה אנשים עם הכשרה רשמית מועטה בתחומי ידע מורכבים במיוחד להצהיר בביטחון "עשיתי את המחקר שלי". אנשים הנמשכים לכל שלוש מערכות האמונות נוטים להתקשות בלהבין ולקבל את התפקיד המרכזי של אקראיות ומקריות בעולם, נוטים לראות דפוסים, סיבתיות וכוונות היכן שהם אינם קיימים.
אלו הנוטים לאמונות אלו נוטים להיות בעלי תכונות אישיות של "פתיחות מוגזמת לחוויה ולרעיונות חדשים", ונטייה לחשיבה בשם המשאלה. בפרט, הם נוטים להעריך יתר על המידה ולהסתמך יתר על המידה על אינטואיציה או תחושות בטן בגיבוש הבנתם את העולם.
אינטואיציות
אריק אוליבר (Eric Oliver), פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו ומומחה לתיאוריות קונספירציה, ותומס ווד (Thomas Woo), פרופסור חבר למדעי המדינה באוניברסיטת אוהיו סטייט, חקרו ותיארו רבות כיצד לאנשים הנוטים לתיאוריות קונספירציה, אמונות על טבעיות ולאמונות ברפואה אלטרנטיבית לא מדעית, יש נטייה חזקה להשתמש בחשיבה אינטואיטיבית על פני חשיבה מבוססת ראיות. תוכן שנראה ומרגיש נכון משכנע יותר אנשים המסתמכים בעיקר על אינטואיציה כדי להבין את העולם.
לאינטואיציונסטים:
ההיגיון לבדו אינו בסיס מספק לקבלת החלטות; תחושות בטן, אינטואיציות ואמונה כן. בעיני האינטואיציונסט, האמת מורגשת, לא מוסקת. כתוצאה מכך, אינטואיציוניסטים מבינים פוליטיקה באופן דומה לאופן שבו הם מבינים את אלוהים - באמצעות רגשות, סמלים ומטאפורות.
אוליבר וווד גילו שאמריקאים דתיים שמרנים (בעיקר קהילות אוונגליסטיות או אורתודוכסיות) ואנשים שמאמינים בניו אייג'/רוחניות אלטרנטיבית יש ציוני אינטואיציה גבוהים מאד ויכולת קליטה לתיאוריות קונספירציה.
אמונות/שיטות בריאות אלטרנטיביות
הם גם מצאו שאנשים המאמינים בתיאוריות קונספירציה, ואלה שתומכים באמונות רוחניות אלטרנטיביות, נוטים לאמונות נגד חיסונים ולמגוון של אמונות ופרקטיקות לא מדעיות/אנטי-מדעיות אחרות לגבי בריאות ותזונה:
מיליוני אמריקאים דוחים את העדויות של מדע מבוסס לטובת רעיונות שאין להם הוכחות אמפיריות. רבים לא רק נשארים סקפטיים לגבי הרפואה המודרנית אלא מבדרים כל מיני תפיסות פנטסטיות לגבי הבריאות והתזונה שלהם. מיליונים נוספים עוסקים בשיטות בריאות אלטרנטיביות, החל מדיקור ועד הומאופתיה. ועוד מיליונים נוספים קונים מזון אורגני או ללא גלוטן.
ככל שציון האינטואיציה של אדם גבוה יותר, כך גדל הסיכוי שאותו אדם יעשה:
יאמין ברעיונות על טבעיים כמו מלאכים, קודים נסתרים של התנ"ך או כוחה של תפילה.
יאמין ברעיונות על טבעיים כמו גלגול נשמות, רוחות רפאים או פאראפסיכולוגיה.
ידחה הסברים מדעיים מבוססים או עצות של מומחים רפואיים.
יביע חוסר אמון באזרחים אחרים, בתקשורת ובמוסדות האזרחיים.
יושפע ביתר קלות על ידי פניות רגשיות וסמלים מעוררים.
יתמוך בתיאוריות קונספירציה.
יאמץ מאפיינים פופוליסטים של כסף, כוח ופוליטיקה.
יחזיק בדעות לאומניות ואתנוצנטריות חזקות.
יתמוך ברפואה אלטרנטיבית ובקדושת המזון הטבעי.
יהיה חסר סובלנות לנורמות דמוקרטיות בסיסיות וחירויות אזרח.
הקשר בין כל הדברים
ההרגל הבסיסי השכיח של מחשבה ואמונה העומדים בבסיס תיאוריות קונספירציה, רוחניות ואמונות בריאות אלטרנטיביות רבות הוא נטייה לראות קשרים בין דברים שהם אקראיים, מקריים או רק מתואמים. כפי שניסח מתיו רמסקי (Matthew Remski), מורה ליוגה ועיתונאי שחקר את הפולחן בעולם היוגה המודרני ופרשן ביקורתי על "הברית הפרדוקסלית לכאורה" בין חשיבה ימנית לקונספירטיבית וקהילות שְׁלוֹמוּת:
אנשים שמתעניינים ביוגה, בריאות אלטרנטיבית ושְׁלוֹמוּת […] נוטים לחלוק מספר תחומי עניין ומחויבויות. שלושה מהם עשויים להיות התפיסה שהכל קשור, שום דבר אינו כפי שהוא נראה והכל קורה מסיבה כלשהי […] זה יכול להיות אקסיומטי לרוחניות המזרחית למשל - אבל הם במקרה גם העקרונות שלפיהם החשיבה הקונספירטיבית מניעה את עצמה.
וורד ו-וואס מצאו באופן דומה שאמונות בכך ששום דבר לא קורה בטעות, שום דבר אינו כפי שהוא נראה, והכל קשור הן יסוד לרוב תיאוריות הקונספירציה ורוחניות ניו-אייג'ית/אלטרנטיבית, או התופעה שהם כינו קונספיריטואליות.
מצב החשיבה המוגדר כברירת מחדל
אמונות אותן ניתן לסתור בעזרת ראיות הן הנורמה, לא היוצא מן הכלל. רוב האנשים נוטים לאמונה רוחנית. זה נורמלי. התגברות על נטייה זו עם חשיבה מדעית אינה באה בקלות ולעתים קרובות היא מנוגדת לאינטואיציה. במובנים רבים, סגנון החשיבה האינטואיטיבי - ובמיוחד האינטואיציה שהכל קורה מסיבה כלשהי - היא צורת החשיבה הטבעית, ברירת המחדל של בני אדם. מנקודת מבט של פסיכולוגיה אבולוציונית, זה תוצר לוואי של דרכי חשיבה אדפטיביות יותר שמסייעות להישרדות.
הערך האמיתי של האינטואיציה
אינטואיטיביות עומדת בבסיס תפיסה רגשית, כישורים חברתיים ומיומנויות מעשיות ומקצועיות רבות. אינטואיציה מושחזת על ידי ניסיון והכשרה יכולה להיות בעלת ערך רב - למשל, אינטואיציות אבחנתיות של קלינאי מנוסה, או אינטואיציות של מדען המייצר השערות.
אבל קיימת סכנה של ביטחון עצמי מופרז של האדם שיש לו רמה כזו של אינטואיציה וסיכון שייתכן שיתקשה אפילו יותר לזהות מתי האינסטינקטים שלו אינם בסיסיים ומובילים אותו לדרך שגויה של הנחות יסוד.
מלכודת הקונספיריטואליות
קונספיריטואליות מוגדרת על ידי וורד ו-וואס כמיזוג של פילוסופיה פוליטית-רוחנית. המונח יושב בין שני רעיונות; כזה שבו קבוצה חשאית שולטת בשילטון הפוליטי והחברתי של העולם (הסדר העולמי החדש, אם תרצו). הדוקטרינה האחרת נובעת מרדיקליזם העידן החדש שבו העולם עובר 'שינוי פרדיגמה' של תודעה קולקטיבית – מי שמודע לכך יוכל לעבור לתקופה אלטרנטיבית זו עם הגנה ושפע.
לדוגמה, קונספט העידן החדש כמו זרעי כוכבים (Star Seeds), המכונים גם ילדי אינדיגו, מתוארים כאנשים שיש להם מאפיינים מסוימים שמשמעותם היא שהם בני כלאיים חוצניים-אנושיים שמקורם ביצורים בין-גלקטיים. הנבואה אומרת שהמשימה שלהם עלי אדמות היא לגייס ולטהר את האנושות כדי להתעלות למימד רוחני אחר. קונספט זה משמש כאמצעי להפרדה בין מי שמודע לתכלית האמיתית של היקום, ובין מי שלא. התאורטיזציה הזו עשויה לקדם אידיאולוגיות קונספירציה. אם אדם מאמין שהוא, פשוטו כמשמעו, יצור נעלה יותר, אז לא קשה לעשות דה-הומניזציה או לחשוד באלו הנחשבים נחותים בתוך ההיררכיה הקוסמית.
עם זאת, מחקרים שפיתחו ניתוח איכותני, לעתים קרובות נאבקים במציאת מניפסט מובהק לתנועה הקונספירטיבית. לדוגמה, המונח 'ספיריטואליות' משתנה יותר מדי מהגדרה לפרקטיקה, ולכן יש להניח הנחות רבות לגבי מה שהופך מישהו לרוחני על מנת לעקוב אחר קווי קונספירציה עקביים ברשת כדי להתאימם למניעים רוחניים אישיים. ספיריטואליות הייתה קשורה בעיקר לדמוגרפיה הצעירה, הלבנה, המעמד הבינוני בארה"ב ובאירופה, אולם ל"קונספירציה" כמונח אין זיקה מיוחדת לרקע. לכן, למרות שהקונספירטורים מאמינים שהם מצאו את השילוב המושלם כדי להזין את תסביך האינדיבידואליות שלהם, בסופו של דבר, הם חייבים לעקוב אחר דפוס מחשבה ומנהגים מסויימים כדי להתאים להגדרת ה"קונספיריטור".
זה כאן שכריסטופר הלנד (Helland Christopher) גוזר את הניואנס הזה, בתוך תנועת תרבות-נגד זו. הוא מציע שהן הרוחני והן תיאורטיקן הקונספירציה התפכחו מהסמכות, ובכך דחו את השליטה החברתית שיש לדת המאורגנת על המדינה.
התעוררויות רוחניות הפכו קשורות לדחייה של דת מאורגנת וספקנות כלפי פוליטיקה בעולם האמיתי. ב-1998, סקר גילה ש-82% מהאמריקאים הרגישו שהם צריכים לחוות צורה כלשהי של צמיחה רוחנית. הפחדים מאי מימוש המצב האנושי הפכו נפוצים יותר בשנים האחרונות ולכן הקונספיריטואליזם הפך לשוק אידיאולוגיה, מוכר סיפורים ומושך צרכנים הבוחרים את אלו המתאימים ביותר לדעותיהם ולאמונותיהם. הגשר הפוליטי-רוחני הזה מסייע בצורך ההיפר-אינדיווידואליסטי בשימור עצמי.
לפיכך הקונספיריטואליזם עובד היטב, שכן ספיריטואליסטים מחפשים את ה'תשובה' ואנשי קונספירציה מוכרים את הסטואיות של 'להתעורר' למה שבאמת קורה. זה מזין את הרצון להשתנות, לראות את העולם אחרת, ומפנק את האינדיבידואליסט בדרך החשיבה הקונספירטיבית שאינה מיינסטרים. בקיצור, זה הופך לנחמה גדולה עבור האגואיסט הרוחני להאמין שהם החיו מחדש את הידע הסטיגמטי באמצעות קונספירציה כשהיא נוגדת את הסטטוס קוו. יציאה נגד הידע הכללי והפקת אבחנה משלהם לגבי העולם יכולים לגרום להם להרגיש שיש להם תפיסת מציאות שהיא אותנטית לחלוטין עבורם. לפיכך, חיבור של ספיריטואליסטים ואנשי קונספירציה היה צריך אולי להיראות כבלתי נמנע, שכן שתי מערכות האמונה מסתמכות על מעט סוליפיזם מהול במחשבה מופשטת.
אולם האירוניה היא שהעיצוב הטקסי של קונספיריטואליסטים, כלומר: הקהילה המקוונת של פסאודו-מדע פואטי; תעמולת המיסטיקה של האליטה; וסיפור נבואות הסדר העולמי החדש, היא באותה רוח של הדת המסורתית שהקונספיריטור כביכול מטיל בה דופי. זה כאן שהנרקיסיזם הרוחני תופס את מערכות האמונות המשתנות הללו, ומונע מהמאמינים את היכולת להעריך את עצמם או לבצע כל ניתוח ביקורתי של הדוקטרינה הקונספירטיבית שהם מצייתים לה.
הפסאודו-אינטלקט הופך למאצ'ו רוחני
מייקל ברקון (Michael Barkun) מגדיר את הקונספירציה כרשת טאוטולוגית; מה שגורם לקטיף דובדבנים של מידע, בילבול קורלציה עם סיבתיות, וחיפוש טיעונים מדמות סמכותית נתפסת. השילוב בין השלושה יוצר לינגואה פרנקה עבור קונספירטואליסטים. כך הפרבר שלהם חי עם הרעיון שהכל אינו כפי שהוא נראה, ושהכל קשור. זה יכול להעניק למאמין רושם של קפדנות מדעית ושיח מלוכד כאשר, למעשה, מדובר בדיסאינפורמציה שעוותה כדי להתאים לאידיאלים של כל אדם המחפש דרך רוחנית לשְׁלוֹמוּת (wellness) ואישורים לרצונות הפוליטיים שלו. הקיבעון הזה של היפר-אינדיבידואליזם, שמחלחל לתוך המרקמים של רוב התרבויות המערביות, השפיע בתורו על האופן שבו אנשים מחפשים קהילות רוחניות.
קחו, למשל, את התפקיד שיוגה ממלאת בקבוצות רוחניות מערביות אלו. קהילות יוגה נתפסות בדרך כלל כמרחב ניטרלי שבו אנשים מכל רקע יכולים לשקוע בתרגול שמטפח רווחה פיזית, נפשית ורוחנית כאחד. מה שנשכח כאן הם השורשים ההיסטוריים והדתיים של תרגול היוגה. מהשורשים שלו כתרגול שסייע לתנועות אנטי-קולוניאליות בהודו ועד לעליית רוחניות הימין הקיצוני שעשתה פטישיזציה לתרגול היוגה וחיזקה את הבינאריות המגדרית שנראתה משנות ה-70. יתרה מכך, בעוד שתרגול רווחה מערבי אינו אומר מטבעו שהאדם מתנגד חיסונים, עוסק בריפוי קריסטלים או סוגד לג'ו רוגן, זה יכול להיות מבודד עבור אלה שמצטרפים לקהילות רווחה רוחנית, דרך מה להתחבר למעגלי פרוגרסיביות ופתיחות, כאשר הם מופגזים באידיאולוגיות פוליטיות חופפות בתוך המרחב הזה. לכן, היעדר מחקר על משהו פשוט כמו תרגול יוגה, יכול להוביל לפרופיל פסיכולוגי, שבו ארעיות חברתית עשויה לגרום לגיוס לקבוצות קונספירטיביות של ימין קיצוני על מנת למצוא קונצנזוס ושייכות.
ניתן לראות את אותו הדבר גם בתנועות גברים, שצמחו במרחבים נגד-תרבותיים בשנות ה-70 וה-80 בתגובה לגל השני של הפמיניזם. התנועה פרחה לשני ענפים: האחד שדגל במניפסטים פרו-פמיניסטיים, השני שקידם את הרעיון של גבריות המבוססת על טרור שהם חווים בפוליטיקה המרכזית ונחיתותם הגוברת בעולם. הגבריות הפכה לנוכחות קדושה ומיתולוגית כאחד, בה גברים החלו להתגבש, וכך נוצרה מסגרת מיתופואטית (Mythopoeic).
תנועת QAnon הפכה אז למרחב אטרקטיבי עבור גברים לקדש את רעיון ה'גבריות': לחקור, להגן ולשלוט במרחב. עם הפואטיקה של QAnon, בנוגע לפולחן הקאבל של הפוליטיקה האמריקאית והאירופית, היא משכה גברים ספיריטואליסטים להתחבר לסטואיות האגוצנטרית שלהם לגבי המשמעות של להיות גברי. בין אם מדובר בהפצת קונספירציה נקמנית באינטרנט או הסתערות על הקפיטול, הגברים הללו, במידה מסוימת, מאמינים שהם מקיימים את חובת הגבריות שלהם בשם המיסטיקה המאצ'ואיסטית. בעיקרו של דבר, טינה כלפי רוח התקופה העכשווית מתוארת בקהילת המיסטיקה המאצ'ואיסטית ככמיהה לסדר העתיק - סדר טבעי של נשיות וגבריות אלוהיים שיצר אחדות קדושה שאבדה לטשטוש הפוליטיקה הפרוגרסיבית.
עם זאת, הדואליות בין תפיסות "העולם הישן" המועדף עם הסתייגות משינוי חברתי היא כפולה. מנקודת מבט ביקורתית, ניתן לראות זאת כשגברים מרגישים עקורים יותר ויותר בעולם שהופך ליותר שוויוני, וככל שמקומם בעולם הופך לשבור ומשותף יותר, זהו איום על הזכות לעמדה שאיתה הם הותנו, מבחינה חברתית, ואיתה התמנו. על ידי נטרול בינאריות מגדרית, כמו שג'ורדן פיטרסון עושה עם אנלוגיית הלובסטרים האנתרופוגנית שלו, זה יוצר דיסוננס קוגניטיבי עבור הפוליטיקן-ספיריטואליסט. בסופו של דבר, המסע האישי שלו למציאת ערך עצמי מתערבב עם האופן שבו הוא רואה את העולם, ואם השניים אינם מתיישרים, אז זה מהווה איום על הגבריות המקודשת שלו.
קונספירטיביות ושינוי חברתי-פוליטי
תת-תרבויות עשויות להיות רק השתקפות של התסכולים השוכנים בפוליטיקה המרכזית, ויש להתייחס לכך בקבלה ולא בתוקפנות נוספת. באותה מידה, הן הספיריטואליזם והן הקונספירטיביות יכולים לעקוב בו-זמנית אחרי אידיאולוגיות פוליטיות פרוגרסיביות ומגבילות כאחד. לכן המטרה כאן היא לזהות מתי קונספירציה מוערכת באופן ביקורתי ומתי לא.
אלו מאיתנו המחפשים הגשמה עצמית ותכלית מחוץ לגבולות התיאולוגיה המסורתית אינם מיועדים להפוך לחלק מהקבוצה הקיצונית עליה מדובר במאמר זה. עם זאת, שינויים חברתיים כמו מגיפת הקוביד-19 ומשברים פיננסיים עולמיים מתמשכים יכולים לגרום לשטן עממי קןלני להופיע ולהפיץ דיסאינפורמציה. כמו כן, אין זה אומר שלקונספירציה באופן כללי אין את המקום המוצדק שלה, חוסר האמון באליטה הוא כלי רב עוצמה לחשוף את הזוועות שגובה כוח מושחת. במקום זאת, יש חשש כבד שהיבטים מסוימים של ספיריטואליזם וקונספירטיביות הפנו מחדש את האתיקה והמוסר הפוליטיים שלהם מתוך תסכול מהעולם המשתנה ללא הרף, ובכך מפיצים רשעות על חשבון עצמם וקבוצות שוליות אחרות.
כפי שמזכיר לנו ג'ולס אוונס (Jules Evans), "המגיפה הובילה להתמוטטות בידע ובוודאות", ויחד עם זה, באה עלייתם של קונספטים בלתי מוחשיים ומוזרים בעליל של כוח פוליטי. עבור חלק מהאנשים, הרעיון שהעולם מנוהל על ידי כת שטנית הוא קל יותר לעיכול מאשר להודות שהחוקה עצמה פגומה, וניתן לשנותה רק באמצעות שינוי חברתי עממי. קל יותר לעשות מיסטיקה לאליטיזם במקום להתעמת עם השחיתות הממשית ולהכריח את עצמך להתמודד איתה. בסופו של דבר, עליית הקונספיריטואליות התאימה בשל ההתפכחות המוחלטת של הפוליטיקה, הן במרחבי השמאל והן במרחבי הימין. זה הלך יד ביד עם השאיפה התרבותית לחירות אינדיבידואליסטית, ויחד יצרו קונספטים מעורפלים של מדוע העולם הוא כפי שהוא, עם הערכה ומחקר מוגבלים. כאשר כאוס מתפתח, זהו כוח מרגיע להאמין שהאדם שולט במטרתו ובגורלו, ולכן הקונספיריטואליות הופכת לספק להרגעת מחלות המצב האנושי הזה, על חשבון התעלמות מהמציאות של האקלים הפוליטי.
סיכום
בבסיס הקונספיריטואליות, היא האמונה שהיקום רוצה לתגמל אותך אבל שכוחות אפלים מונעים ממך לנצל את הפוטנציאל האמיתי שלך. מוקד שליטה חיצוני יכול לעזור לשחרר אחריות אישית של אורח החיים, וזה מספק תחושת יציבות למאמין. הבעיה היא שהוא מושך אשמה חיצונית שיכולה לגרום למערכת אמונות של קטיף דובדבנים הן מבחינה רוחנית והן מבחינה פוליטית. עבור הספיריטואליסטים הנאיבים, הם יכולים בקלות ליפול לרוגע של הקונספיריטואליות, עבור הקונספירטיבים, טוויסט רוחני יכול למלא את חלל הייאוש של יום הדין באמצעות הצהרה עצמית של ישועה מוסמכת, מול הפיכתו לזרע כוכבים עובד אור. לכן, הכוח המגנטי בין שתי האידיאולוגיות הופך לאטרקטיבי יותר ללא קשר למקום שבו האדם יושב על הספקטרום.
בסופו של דבר, הדלילות של המחשבה הספיריטואלית והקונספירטיבית היא רחבה מכדי שכל קבוצה תהיה הומוגנית, אולם אם אדם מוקסם ממערכת האמונות האלטרנטיביות הללו, עליו להתייחס אליה בידיעה נרחבת על מקורותיה. אם אדם מעוניין להפוך לזרע כוכבים או להשתמש בקריסטלים או לשלב תרגול דתי קדום כדי להתאים למערכת אמונות אסתטית שמתאימה לו, עליו להשלים עם היסודות של הסיבה לכך שהקהילות הללו צצו; מי הם החברים בקהילות הללו; ומה זה אומר להיות חלק מהן. אם מזכירים לנו במעגלים כאלה ש: הכל לא כפי שהוא נראה, והכל קשור, אז אנשים המחפשים תחייה רוחנית חייבים להתמיד בבחינה מוקפדת של הקהילות שטוענות כך.
כשמדובר בבדיקת תקפותה ודיוק החיזוי של השערה מדעית, אין תחליף לנתונים אובייקטיביים שנאספו בקפידה באמצעות מחקרים מתוכננים בקפדנות השולטים במשתנים מבלבלים. גם אז, כדי להיות מסוגלים לקבל אמון רב יותר בממצאים, הם חייבים להיות משוכפלים על ידי מדענים עצמאיים ולהסקר ביקורתית על ידי עמיתים מנוסים שיבררו פגמים מתודולוגיים ויזהו הטיות קוגניטיביות והנחות שגויות במחקר המקורי.
סוג כזה של סקירה ביקורתית היא מה ש"עשיתי את המחקר שלי" צריך לכלול. המדע הוא מאמץ קולקטיבי קפדני וגוזל זמן הדורש מומחיות רבה. חשוב לציין, זה כרוך גם בנכונות - למעשה להיטות - להפריך את האמונות וההנחות של האדם אם לשם מובילים הנתונים. גישות קפדניות דומות חלות על חקר המורכבות של מדע המדינה, כלכלה והיסטוריה. מדע וחשיבה ביקורתית קשים יותר ממה שהם נראים. קל להפריז בהבנה של נושאים מורכבים.
למאמר החמישי
מקור:
תגובות