אם נמאס לכם מהיובש של הגל וקאנט, הפילוסופיה האמיתית מסתתרת בסיפורים! המאמר מראה איך ספרות בדיונית וקלאסית - מאורסולה לה גווין ועד סטניסלב לם - חוקרת באופן מרתק נושאים כמו תועלתנות, ניכור מרקסיסטי ומטאפיזיקה בצורה שפשוט אי אפשר להפסיק לקרוא. גלו את 5 הסיפורים שיחליפו לכם סמסטר שלם באוניברסיטה.

מאת: Scotty Hendricks

מקור: BigThink

לימודי פילוסופיה הם תחום מתגמל. קריאת פילוסופיה בפועל? לעיתים זו יכולה להיות התמודדות מתישה עם חומר יבש ומסובך מדי. חלק מכתביו של עמנואל קאנט יכולים לשמש כתרופה לנדודי שינה, וכתיבתו של גאורג הגל כל-כך מסתורית, עד שברטראנד ראסל טען כי הוא במכוון מערפל את כוונתו כדי להסתיר את האבסורד שבטענותיו.

אם אתם רוצים לצלול אל תוך פילוסופיה אך אינכם במצב רוח לקרוא את ספריה הכבדים, תוכלו למצוא לא מעט סיפורים בדיוניים מצוינים החוקרים רעיונות פילוסופיים בדרכים נגישות ומהנות. כאן נחקור חמישה סיפורים כאלה, הבודקים רעיונות החל מניכור ועד למטאפיזיקה. (גם ספוילרים כלולים)

"ההופכים את עורפם לאומלאס" / אורסולה לה גווין (1973)

אורסולה לה גווין הייתה סופרת אמריקאית שכתבה בעיקר בז'אנרים של מדע בדיוני ופנטזיה. היא נודעה במיוחד בזכות סדרת ארץ-ים ומחזור הייניש של הרומנים. סיפוריה חוקרים נושאים כגון פמיניזם, דת, פילוסופיה פוליטית ופרפורמטיביות מגדרית. היא מעולם לא חששה לנקוט עמדה נועזת - היא כתבה על אוטופיה אנרכיסטית ועל חברה פוסט-מגדרית, ואף מצאה זמן להשתתף בהמצאת האסתטיקה של סולארפאנק (Solarpunk). אם לא קראתם אותה, כדאי שתעשו זאת.

"ההופכים את עורפם לאומלאס" הוא סיפור קצר שמתמקד כולו בשאלה פילוסופית. ליתר דיוק, הוא מהווה טיעון נוקב נגד התועלתנות. הסיפור מתחיל בעיר אומלאס - עיר נהדרת בצורה פנטסטית - ביום של היפוך הקיץ. זהו יום של חגיגה שמחה, אף על פי שהוא אינו שונה בהרבה מכל יום אחר באוטופיה המאושרת. אך למרות כל האושר, באומלאס מסתתר סוד אפל - סוד שאזרחי העיר מגלים רק כשהם מגיעים לגיל ההתבגרות, והוא המחיר שהעיר חייבת לשלם על תפארתה שאין לה מתחרים.

לא נגלה כאן את הסוד, מלבד האמירה שהוא כרוך בסבל עצום של אדם חף מפשע. חלקו האחרון של הסיפור שואל האם עסקה כזו מקובלת, ומתמקד באלו שאינם חושבים שכן: ההופכים את עורפם.

הסיפור מהווה מענה פילוסופי לתועלתנות - פילוסופיה מוסרית המעודדת את האדם לקדם את האושר המרבי עבור מספר האנשים המרבי. בצורתה הקלאסית, כפי שניסח אותה ג'רמי בנת'ם, כל עונג שווה לכל עונג אחר (והדבר נכון גם לגבי כאב). זה אולי נשמע הגיוני, אך התפיסה הזו מובילה לניסויי מחשבה לא נעימים. למשל: האם היית הורג אדם אחד וקוצר את איבריו אם זה היה מציל את חייהם של חמישה אנשים? לפי התועלתנות, התשובה היא כן - חמישה חיים שווים יותר מאחד. זו מתמטיקה פשוטה.

ומה עם אומלאס? המספר של הסיפור אינו בטוח במוסריות המתרחש. עם זאת, הוא מתאר את המחזה המדהים של אלו שמתנגדים. האם אוטופיה מצדיקה את המחיר? האם אושר המונים גובר על ייסורים חסרי תכלית? תשאלו את ההופכים את עורפם. מכיוון ש"ההופכים את עורפם לאומלאס" הוא סיפור קצר - למרות שפורסם פעם גם כספר בפני עצמו - אפשר לקרוא אותו בערב אחד (ואף ממש כאן באנגלית, אם תרצו).

"חלום החדר האדום" / צאו סו'אה-צ'ין (1791)

"חלום החדר האדום", הידוע גם בשם סיפור האבן, הוא רומן מהמאה ה-18, ונחשב לאחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הגדולים של סין, לצד "המסע למערב" ו"רומן שלוש הממלכות". עם עשרות דמויות ראשיות ומאות דמויות משנה, הספר זוכה לשבח על עומקם הפסיכולוגי של גיבוריו והאופן הטבעי שבו הם מקיימים יחסים זה עם זה ועם עולמם.

נכתב בסוף תקופת צ'ינג העליונה (High Qing Era), והוא מתאר אבן חושבת שנשארה מחוץ לגן עדן ולומדת את העולם תוך כדי מסע עם נזיר בודהיסטי וכהן דאואיסטי. זהו מבוא למסע אפיזודי בחייהן של שתי משפחות אריסטוקרטיות רמות דרג בעיר סינית שלא ננקבת בשמה. אף כי מקובל לתאר את הרומן כרומנטי, והוא אכן עוסק רבות במשולש אהבים, הוא זכה להוקרה רבה גם בזכות תיאוריו של חיי היומיום בסין בתקופת שושלת צ'ינג.

ואף על פי שהרומן נודע בעיקר בזכות תיאורו הריאליסטי של החיים באותה תקופה, הוא משאיר מקום גם לעיון ברעיונות פילוסופיים לאורך מאות עמודיו. נוכחותם של נזיר בודהיסטי וכהן דאואיסטי בפתיחה אינה מקרית. אחד הנושאים המרכזיים בסיפור הוא שקיעתה הכללית של משפחת גְ'יָה, ממשפחות האצולה, מן הפסגות של עושר ותהילה אל תהומות של עוני ונשייה.

הן הבודהיזם והן הדאואיזם - שתיים משלוש הדתות הגדולות של סין - מעודדים את מאמיניהם להביט מעבר לעולם החומר. הרעיון הזה עולה שוב ושוב בסיפור. משפחת ג'יה, ששמה מבוטא זהה למילה "משפחה", אך נכתב באותו סימן סיני כמו הפועל "לעשות עסקים", נתונה שוב ושוב להשתעבדות לרווחים, נכסים ותשוקות ארציות.

בשתי הדתות, מקור הסבל הוא הפער בין מה שיש לנו לבין מה שאנו חומדים. בבודהיזם, תשוקה (מדויק יותר לתרגם כ"צמא" או "כמיהה") לרכוש גשמי או למצב תודעתי מסוים נחשבת לאחד הגורמים המרכזיים לסבל. הדרך המתומנת הנאצלת של הבודהיזם נועדה להציע דרך להכחדת התשוקה, וכך - להכחדת הסבל. בדאואיזם, מודגשת חשיבות הניתוק מן התשוקה, יחד עם עקרון הוו-וויי - פעולה נטולת מאמץ בהרמוניה עם הדרך (הדאו). אף כי הדאואיזם אינו מציע עקרונות מוסריים ברורים כמו הבודהיזם, הוא מדגיש הרהור פנימי ופחות מרדף אחר עושר.

אילו בני משפחת ג'יה היו מאמצים את ההמלצות הללו - או לפחות, אילו יותר מהם היו עושים כן - ייתכן שגורלם היה טוב יותר. אך כמובן, ייתכן שמעולם לא הייתה להם ברירה, שכן חיו בתקופה ששמה מבוטא בדיוק כמו "צ'ינג" - שמשמעותו תשוקה, חיבה, רגשות ותחושות.

"סולאריס" / סטניסלב לם (1961)

סטניסלב לם היה סופר פולני בן המאה ה-20. בשנות ה-70 היה אחד מסופרי המדע הבדיוני הנקראים ביותר בעולם, אך גם מצא זמן לכתוב מסות פילוסופיות. גם ברומנים שלו הוא עוסק בסוגיות פילוסופיות כבדות משקל, כולל בעיות של תודעה, תקשורת ומהות הקיום האנושי ביקום עצום. "סולאריס" היא יצירתו הידועה ביותר.

הרומן מ-1961 עוקב אחר קבוצת אסטרונאוטים המנסים לתקשר עם כוכב הלכת סולאריס. פני הכוכב כולו נראים כמכוסים בפלזמה חיה. ולמרות מאה שנות מחקר, המדענים עדיין אינם יודעים אם מדובר בישות תבונית - ואם כן, האם ניתן לתקשר עמה או אם יש לה בכלל עניין אמיתי בתקשורת.

העלילה מתחילה כאשר מדען חדש, כריס קלווין, מגיע לתחנת החלל שמקיפה את סולאריס, ומגלה שאחד מהמדענים כבר מת, והשניים הנותרים מתנהגים בצורה מוזרה. העניינים מסתבכים כשמשהו שמזכיר ואף מתנהג כמו חברתו המנוחה של קלווין, מתחיל להופיע. עם הזמן, מתברר שכוכב הלכת מנסה לתקשר עם אנשי הצוות על ידי יצירת דימויים מתוך זיכרונותיהם ותודעתם - אך האם סולאריס באמת מבין מה הוא עושה, ומה הוא מנסה לומר, נותר בגדר תעלומה.

מעבר למוסכמה הספרותית המוכרת של ניסיון להבין חייזרים, סולאריס מעלה את בעיית "התודעות האחרות" - סוגיה פילוסופית עתיקה שמנסה לברר האם קיימות תודעות אחרות מלבד זו שלנו, ואם כן, כיצד אפשר לדעת זאת. רנה דקארט שאל את השאלה הזו כבר במאה ה-17: אם עדיין קשה לנו לקבוע בוודאות האם לבני אדם אחרים יש תודעה - או שהם רק נראים כמי שיש להם - כיצד נוכל לדעת אם ליצור חייזרי יש תודעה?

לם מתמודד עם הבעיה הזו באופן ישיר. החייזר אינו נראה כחי, אינו חושב בצורה שניתן להבינה, ואולי כלל אינו מודע להשפעת פעולותיו על הדמויות האנושיות. המסר של הסיפור הוא שאנחנו פשוט לא יכולים לדעת מה מתרחש בתודעתו - אם בכלל קיימת כזו. והשלכות הגילוי הזה - על האנושות, המדע והיקום - נידונות לאורך הסיפור. למעשה, סולאריס כל כך זר ושונה, עד שלמרות ששמו מופיע בכותרת, הוא כמעט אף פעם לא נכלל ברשימת הדמויות של הסיפור.

קיימות גם שתי גרסאות קולנועיות (הגרסה מ-1972 נחשבת לטובה יותר), מחזה טלוויזיוני, מספר הפקות במה וארבע אופרות המבוססות על הרומן. בשנת 2019, פולין קראה לכוכב BD+14 4559 בשם "סולאריס", לכבוד הרומן. הכוכב עדיין לא הגיב.

"קנדיד, או האופטימיות" / וולטר (1759)

פרנסואה-מארי ארואה, הידוע בשם העט שלו וולטר, היה פילוסוף צרפתי מתקופת הנאורות. הביבליוגרפיה המרשימה שלו כוללת מכתבים רבים, חוברות פוליטיות, מחזות ורומנים. אחד המשעשעים שבהם הוא ללא ספק "קנדיד, או האופטימיות". תארו לעצמכם את מונטי פייתון לו היה נכתב על ידי צרפתי במאה ה-18 - תקבלו מושג על ההומור של וולטר.

הסיפור עוקב אחר חייו של קנדיד, בנו הבלתי חוקי של ברון גרמני, שלגביו נטען שיש לו מוח פשוט ופנים שתואמות לכך. בטירת אביו מתארח פרופסור ל"מטאפיזיקת-תיאולוגיה-קוסמולוניגולוגיה", המחזיק בתפיסת לייבניץ שלפיה אנו חיים ב"טוב שבכל העולמות האפשריים".

שאר הרומן, שנכתב כמסכת אפיזודית, מתאר את צרותיהם של הגיבורים, הנתקלים שוב ושוב בהוכחות לכך שאין שום סיכוי שזהו העולם הטוב ביותר. מסע האסונות כולל מפגש מפתיע עם האינקוויזיציה הפורטוגזית, שהות עלובה בדרום אמריקה, מגפות, מלחמות, עבדות, אסונות טבע, עצירה באנגליה - ועוד שלל סיוטים. בסוף הסיפור, הדמות הראשית מאבדת כל אשליה ומעדיפה "לטפח את גננו".

אם זה לא ברור, קנדיד הוא התקפה על האופטימיזם של לייבניץ. לייבניץ, פולימאת גרמני מן המאה ה-17, טען שכיוון שאלוהים הוא כל-יודע, כל-יכול וכל-טוב, הוא בהכרח יברא את העולם האידיאלי - הרי אם הייתה אופציה טובה יותר, הוא גם היה יודע עליה, גם היה מסוגל לברוא אותה, וגם היה רוצה לעשות זאת. האופטימיזם הזה עורר בוולטר גועל, שכן הוא נראה בעיניו כהוזה וכמבזה את הסבל האנושי בכך שהוא מצמצם אותו ל"כמות ההגיונית המינימלית האפשרית".

ואכן, ככל שהרומן מתקדם, לייבניץ לא רק נזכר בשמו - אלא סופג מתקפה ישירה ונוקבת. רבות מן הזוועות המתוארות בספר התרחשו במציאות, ובכלל זה רעידת האדמה בליסבון בשנת 1755, שגבתה את חייהם של כ-50,000 בני אדם.

"המשפט" / פרנץ קפקא (1925)

פרנץ קפקא היה סופר יהודי-אוסטרי-צ'כי שכתב בפראג בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בעודו עובד בעבודות משרדיות אפרוריות, החל לכתוב כתחביב. הרומנים והסיפורים הקצרים שלו עוסקים בנושאים של ניכור, אבסורד, אשמה ושיגעון הביורוקרטיה המודרנית. אף שנעסוק כאן ב"המשפט", רוב הדברים שייכים גם לשאר כתביו.

המשפט עוקב אחר יוזף ק., אדם שנעצר בוקר אחד מסיבה שמעולם לא הוסברה לו. ניסיונותיו לנווט את חוקי המערכת המשפטית, הסבוכה והבלתי נהירה, מועילים לו לפעמים ומזיקים לו באותה מידה, ללא הגיון או עקביות. נאמר לו להתייצב לדיונים מבלי שנמסר לו מתי או היכן, ואז הוא מואשם שאיחר. יחסיו עם משפחתו, אהובותיו ועמיתיו לעבודה משתנים בעקבות ההליך המשפטי באופנים שמבלבלים את כל המעורבים. כל אותו זמן, העולם המוזר סביבו ממשיך לפעול כרגיל.

כתביו של קפקא זכו להערכה רבה בקרב פילוסופים, במיוחד מאז התפשטות הפופולריות שלו לאחר מלחמת העולם השנייה. סימון דה בובואר מצטטת אותו במפורש ב"המין השני". הדיון שלו בניכור הפך לנושא מרכזי בדיונים, במיוחד בקרב מרקסיסטים.

במרקסיזם - במיוחד בכתביו המוקדמים של קרל מרקס ובזרם הקרוי הומניזם מרקסיסטי - יש עיסוק רב באופנים שבהם הקפיטליזם מנכר את האדם מהמהות האנושית שלו ומהקשרים עם זולתו. העבודה הקפיטליסטית, לפי התפיסה הזו, חוזרת על עצמה, נעדרת שליטה יצירתית מצד הפועל, והופכת אותו לזר למהותו האנושית. מאחר שהעבודה הופכת לסחורה, הפועלים נאלצים להתחרות אלו באלו - תוצאה קשה דיה כדי להצדיק מהפכה.

כמו מרקס, גם קפקא מצייר יחידים החיים בתוך מערכות השוללות מהם את האוטונומיה האישית ומשאירות אותם מגששים באפלה. המערכות שהם מנסים לתמרן אינן קשורות אליהם באמת - הן רואות בהם לא בני אדם, אלא מספר שורה. התוצאה דומה: דמויותיו של קפקא חשות מנותקות מעצמן ומזולתן, תוך כדי איבוד שליטה מתמשך על חייהן. אך בעוד מרקס מסביר מהו ניכור - הקריאה בקפקא גורמת לך להרגיש אותו.

ובאופן הולם, יש גם עיבוד קולנועי מאת אורסון וולס. הסרט משלב בצורה מזהירה את נושאי הרומן עם תמות נוספות של מיניות מודחקת. היינו יכולים לומר לכם היכן למצוא עותק של הספר או הסרט - אך כדי שתוכלו להבין איך מרגיש להיות דמות ברומן של קפקא - לא נגלה לכם.