חֲנוֹךְ - 4 - ספר הַמְּאוֹרוֹת

עודכן ב: ינו 5

מאת: ד"ר אשבל רצון

מקור: תפישת מבנה היקום בספר חנוך


זהו המאמר הרביעי בסדרת המאמרים על חנוך, אחרי שסקרנו את ספר המשלים במאמר הקודם, במאמר זה נסקור את ספר המאורות שהיא המגילה השלישית בספר חנוך א'.


מאמרים קודמים בסדרה:

  1. מבוא לספר חנוך

  2. חֲנוֹךְ - 1 - ההסטוריה של ספר חנוך א'

  3. חֲנוֹךְ - 2 - ספר העִירִים

  4. חֲנוֹךְ - 3 - ספר המְשָׁלִים


ספר המאורות נקרא פעמים רבות גם "הספר האסטרונומי". בגרסתו האתיופית הוא עוסק בתנועת המאורות, ובייחוד בתנועת השמש והירח, כמו גם ברוחות המביאות איתן תופעות מזג אויר שונות ותיאורים גיאוגרפיים כלליים של הארץ.

פרק עב' נוגע לתנועת השמש דרך שערי השמים. בפרקים עג'- עד' מתוארת תנועת הירח דרך השערים. פרק עה' דן בעיקר בכוכבים. פרק עו' מפרט את תנועת הרוחות דרך שערי הרוחות. הגיאוגרפיה הכללית-סכמטית של הארץ היא הנושא של פרק עז'. פרקים עח'-עט' חוזרים לדון בשמש ובירח, אולם הם עושים זאת מהיבט הזמן, כשהנושא של אורך השנה מורחב בפרק עט'. פרק פ' נחשב לאינטרפולציה מאוחרת. הוא מתייחס לשנויים שיחולו או חלו בטבע בימי החוטאים. בפרק פא' חנוך מעביר למתושלח, בנו, את הידע שהוא רכש. פרק פב' נסוב על השנה בת 364 הימים, ובעיקר על חלוקתה של שנה זו לארבעה חלקים המקבילים לארבע העונות. בפרק זה מפורטים האביב והקיץ, אך חסרים הסתיו והחורף, כמו כן פרק זה מתייחס למלאכים המנהיגים את המאורות.


השנה בת 364 הימים משמעותית ביותר בחיבור זה. למרבה ההפתעה הלוח האחר איתו מתפלמס הספר הוא הלוח הבבלי הסכמטי בן 360 הימים, ולא הלוח הירחי-שמשי המוכר מספרות חז"ל ומן המרחב הגיאוגרפי הכללי.


לא נמצאו פרגמנטים יווניים של ספר המאורות, אולם חלקים ממנו נמצאו בקומראן בארמית. המגילה 4Q208 מתאמת בין תנועת השמש לתנועת הירח בכל יום מימי השנה. ז'וזף מיליק כינה אותה "הלוח הסינכרוניסטי". לוח זה ארוך בהרבה מהנוסח האתיופי. הוא עוסק בעיקר בתנועות הירח גם מהיבט המרחב וגם מהיבט הזמן, אך משלב בתוכו גם את תנועות השמש. לא ניתן היה לקשור אותו לספר המאורות שבספר חנוך לולא הקבלתו הרבה לתוכן של המגילה 4Q209 שמכילה גם גרסה של הלוח הסינכרוניסטי וגם קטעים מפרקים עו'-עט', ופב' בספר המאורות. לפרקים עו'-עח' נמצאת הקבלה גם במגילה 4Q210 .מגילות אלה מציגות דמיון תוכני רב לספר האתיופי, גם אם ישנם פערים מילוליים בין הנוסחים. נראה שבמגילה 4Q211 שרדו תיאור של החורף החסר בנוסח האתיופי של סוף פרק פב'.


כלומר, רק שני כתבי יד מקומראן מכילים טקסט שנמצא גם בספר האתיופי, והגרסה הארמית שיש בידינו של הספר ארוכה בהרבה מהגרסה האתיופית. קשה להכריע האם הנוסח המקוצר שהגיע לידינו דרך העדות האתיופית היה קיים במקור גם בארמית או שמא זהו מעשה עריכה מאוחר יותר בשלב התרגום ליוונית או לגעז של הספר.


מיליק תיארך את המגילה 4Q208 לסוף המאה השלישית לפנה"ס. אולם מיליק רצה להקדים את זמן כתיבת הספר אף לתקופה הפרסית. הוא סבר שהפסוקים המזכירים את חנוך בבראשית ה' בצירוף עם מספר שנותיו שם, 365, הזהה למספר ימות החמה, מרמז על כך שהכותבים של רשימה גניאולוגית זו הכירו כבר כתבים אסטרונומיים המזוהים עם חנוך. ראיותיו של מיליק בנוגע לתלות של ספר בראשית בספר המאורות הן קלושות. אף על פי כן השיוך של החיבור לתקופה הפרסית אפשרי, במיוחד לאור הויכוח הקיים בו עם לוח השנה הבבלי הסכמטי בן 360 הימים. והכרותו עם חומר אסטרונומי בבלי קדום (מול.אפין ואנומה אנו אנליל) לעומת התעלמותו מן האסטרונומיה הבבלית של התקופות הפרסית וההלניסטית.


חוקרים אחרים העדיפו לקבוע את זמן חיבור הספר למאה השלישית לפנה"ס על בסיס התארוך הפליאוגרפי של מיליק את 4Q208. מכיון שהספר אינו מקשה אחת, ייתכן ויש להצביע על תאריכי כתיבה שונים לחלקיו הנפרדים. המגילה 4Q208 מכילה את הלוח הסינכרוניסטי בלבד. בנוגע למגילות שמכילות טקסט שמופיע בנוסח האתיופי, מיליק סבר ש-4Q209 שייכת לתקופה ההרודיאנית, ו-4Q210 שייכת לסוף התקופה החשמונאית, לאמצע המאה הראשונה לפנה"ס.


אם כן, הרעיונות המרכזיים של ספר זה שייכים לכל המאוחר למאה השניה או השלישית לפנה"ס (אך ייתכן שגם קודם לכן), ואילו על פרקים עו'-עז', שישמשו בהמשך כמקורות הנוגעים לשערי השמים שדרכם עוברות הרוחות ולגיאוגרפיה של הארץ, אין עדות שקדומה לתקופה החשמונאית. כמו כן, המבנה הקוסמולוגי של שערי השמים בפרקים אלה סותר את שערי השמים שבלוח הסינכרוניסטי, "הים האדום" נזכר בפרקים אלה בשמו היווני, ולפחות בנוסח האתיופי שהגיע לידינו ישנו דיון בעיבור של הלוח על פי מחזור בן שמונה שנים שמנסה להתאים בין העקרונות המופיעים בפרקים הקדומים לבין השנה בת 365.25 ימים (אך ייתכן וזוהי אינטרפוללציה מאוחרת). בנוסף יש לזכור כי ספר זה במיוחד עבר עריכה משמעותית בשלבי תרגומו ליוונית ולגעז ע"י נוצרים באלכסנדריה או באתיופיה.


מכיון שהספר נמצא בקומראן ונכתב במקור בארמית, המקום הסביר ביותר לכתיבתו הוא ארץ ישראל, אך בבל או סוריה הן גם אפשרויות סבירות, במיוחד לאור ההשפעות הבבליות המשמעותיות הנוכחות בספר זה. בניגוד לספר העירים, אין מדובר כאן על ידע תרבותי משותף לסביבה רחבה, כי אם על השפעה של כתבים אסטרונומיים מקצועיים. פרופ' יונתן בן דב טוען כי השפה הארמית כאן מעידה על נסיון לקבל סמכות מן המדע הבינלאומי, ומייחוס השפה הארמית לאבות העולם שקדמו למשה, ובכך חיזוק תוקף הספר כעתיק.


אין בספר זה עיסוק בסוגיות חברתיות, אולם בכל זאת ניתן ללמוד על האסכולה אליה השתייכו מחבריו מתוך לוח השנה בן 364 הימים המוצג בו. המחלוקת על לוח השנה היוותה גורם מפלג משמעותי ביותר בין הכתות בתקופת הבית השני. והלוח בן 364 הימים הוא הלוח בו בחרה כת קומראן. לטענת מחבר ספר המאורות, לוח זה תואם הן את השמש והן את הירח. בנושא זה הוא יוצא כנגד הטועים בעיניו, אולם הוא מתנגד דווקא ללוח של 360 יום בשנה, ולא מתייחס ללוח המוכר לנו מספרות חז"ל, ושהיה מקובל ברחבי העולם העתיק, התלוי בראית מולד הירח ובעיבור השנה על פי בית הדין, שאליו התנגד ספר היובלים. הדבר עשוי להצביע או על זמן החיבור הקדום להתהוות הכת, ולהפיכת המחלוקת על לוח השנה למרכזית כל כך בארץ ישראל, או על מקום החיבור בסוריה או בבבל.