חֲנוֹךְ - 4 - ספר הַמְּאוֹרוֹת

עודכן: 5 בינו׳ 2021

מאת: ד"ר אשבל רצון

מקור: תפישת מבנה היקום בספר חנוך


זהו המאמר הרביעי בסדרת המאמרים על חנוך, אחרי שסקרנו את ספר המשלים במאמר הקודם, במאמר זה נסקור את ספר המאורות שהיא המגילה השלישית בספר חנוך א'.


מאמרים קודמים בסדרה:

  1. מבוא לספר חנוך

  2. חֲנוֹךְ - 1 - ההסטוריה של ספר חנוך א'

  3. חֲנוֹךְ - 2 - ספר העִירִים

  4. חֲנוֹךְ - 3 - ספר המְשָׁלִים


ספר המאורות נקרא פעמים רבות גם "הספר האסטרונומי". בגרסתו האתיופית הוא עוסק בתנועת המאורות, ובייחוד בתנועת השמש והירח, כמו גם ברוחות המביאות איתן תופעות מזג אויר שונות ותיאורים גיאוגרפיים כלליים של הארץ.

פרק עב' נוגע לתנועת השמש דרך שערי השמים. בפרקים עג'- עד' מתוארת תנועת הירח דרך השערים. פרק עה' דן בעיקר בכוכבים. פרק עו' מפרט את תנועת הרוחות דרך שערי הרוחות. הגיאוגרפיה הכללית-סכמטית של הארץ היא הנושא של פרק עז'. פרקים עח'-עט' חוזרים לדון בשמש ובירח, אולם הם עושים זאת מהיבט הזמן, כשהנושא של אורך השנה מורחב בפרק עט'. פרק פ' נחשב לאינטרפולציה מאוחרת. הוא מתייחס לשנויים שיחולו או חלו בטבע בימי החוטאים. בפרק פא' חנוך מעביר למתושלח, בנו, את הידע שהוא רכש. פרק פב' נסוב על השנה בת 364 הימים, ובעיקר על חלוקתה של שנה זו לארבעה חלקים המקבילים לארבע העונות. בפרק זה מפורטים האביב והקיץ, אך חסרים הסתיו והחורף, כמו כן פרק זה מתייחס למלאכים המנהיגים את המאורות.


השנה בת 364 הימים משמעותית ביותר בחיבור זה. למרבה ההפתעה הלוח האחר איתו מתפלמס הספר הוא הלוח הבבלי הסכמטי בן 360 הימים, ולא הלוח הירחי-שמשי המוכר מספרות חז"ל ומן המרחב הגיאוגרפי הכללי.


לא נמצאו פרגמנטים יווניים של ספר המאורות, אולם חלקים ממנו נמצאו בקומראן בארמית. המגילה 4Q208 מתאמת בין תנועת השמש לתנועת הירח בכל יום מימי השנה. ז'וזף מיליק כינה אותה "הלוח הסינכרוניסטי". לוח זה ארוך בהרבה מהנוסח האתיופי. הוא עוסק בעיקר בתנועות הירח גם מהיבט המרחב וגם מהיבט הזמן, אך משלב בתוכו גם את תנועות השמש. לא ניתן היה לקשור אותו לספר המאורות שבספר חנוך לולא הקבלתו הרבה לתוכן של המגילה 4Q209 שמכילה גם גרסה של הלוח הסינכרוניסטי וגם קטעים מפרקים עו'-עט', ופב' בספר המאורות. לפרקים עו'-עח' נמצאת הקבלה גם במגילה 4Q210 .מגילות אלה מציגות דמיון תוכני רב לספר האתיופי, גם אם ישנם פערים מילוליים בין הנוסחים. נראה שבמגילה 4Q211 שרדו תיאור של החורף החסר בנוסח האתיופי של סוף פרק פב'.


כלומר, רק שני כתבי יד מקומראן מכילים טקסט שנמצא גם בספר האתיופי, והגרסה הארמית שיש בידינו של הספר ארוכה בהרבה מהגרסה האתיופית. קשה להכריע האם הנוסח המקוצר שהגיע לידינו דרך העדות האתיופית היה קיים במקור גם בארמית או שמא זהו מעשה עריכה מאוחר יותר בשלב התרגום ליוונית או לגעז של הספר.


מיליק תיארך את המגילה 4Q208 לסוף המאה השלישית לפנה"ס. אולם מיליק רצה להקדים את זמן כתיבת הספר אף לתקופה הפרסית. הוא סבר שהפסוקים המזכירים את חנוך בבראשית ה' בצירוף עם מספר שנותיו שם, 365, הזהה למספר ימות החמה, מרמז על כך שהכותבים של רשימה גניאולוגית זו הכירו כבר כתבים אסטרונומיים המזוהים עם חנוך. ראיותיו של מיליק בנוגע לתלות של ספר בראשית בספר המאורות הן קלושות. אף על פי כן השיוך של החיבור לתקופה הפרסית אפשרי, במיוחד לאור הויכוח הקיים בו עם לוח השנה הבבלי הסכמטי בן 360 הימים. והכרותו עם חומר אסטרונומי בבלי קדום (מול.אפין ואנומה אנו אנליל) לעומת התעלמותו מן האסטרונומיה הבבלית של התקופות הפרסית וההלניסטית.


חוקרים אחרים העדיפו לקבוע את זמן חיבור הספר למאה השלישית לפנה"ס על בסיס התארוך הפליאוגרפי של מיליק את 4Q208. מכיון שהספר אינו מקשה אחת, ייתכן ויש להצביע על תאריכי כתיבה שונים לחלקיו הנפרדים. המגילה 4Q208 מכילה את הלוח הסינכרוניסטי בלבד. בנוגע למגילות שמכילות טקסט שמופיע בנוסח האתיופי, מיליק סבר ש-4Q209 שייכת לתקופה ההרודיאנית, ו-4Q210 שייכת לסוף התקופה החשמונאית, לאמצע המאה הראשונה לפנה"ס.


אם כן, הרעיונות המרכזיים של ספר זה שייכים לכל המאוחר למאה השניה או השלישית לפנה"ס (אך ייתכן שגם קודם לכן), ואילו על פרקים עו'-עז', שישמשו בהמשך כמקורות הנוגעים לשערי השמים שדרכם עוברות הרוחות ולגיאוגרפיה של הארץ, אין עדות שקדומה לתקופה החשמונאית. כמו כן, המבנה הקוסמולוגי של שערי השמים בפרקים אלה סותר את שערי השמים שבלוח הסינכרוניסטי, "הים האדום" נזכר בפרקים אלה בשמו היווני, ולפחות בנוסח האתיופי שהגיע לידינו ישנו דיון בעיבור של הלוח על פי מחזור בן שמונה שנים שמנסה להתאים בין העקרונות המופיעים בפרקים הקדומים לבין השנה בת 365.25 ימים (אך ייתכן וזוהי אינטרפוללציה מאוחרת). בנוסף יש לזכור כי ספר זה במיוחד עבר עריכה משמעותית בשלבי תרגומו ליוונית ולגעז ע"י נוצרים באלכסנדריה או באתיופיה.


מכיון שהספר נמצא בקומראן ונכתב במקור בארמית, המקום הסביר ביותר לכתיבתו הוא ארץ ישראל, אך בבל או סוריה הן גם אפשרויות סבירות, במיוחד לאור ההשפעות הבבליות המשמעותיות הנוכחות בספר זה. בניגוד לספר העירים, אין מדובר כאן על ידע תרבותי משותף לסביבה רחבה, כי אם על השפעה של כתבים אסטרונומיים מקצועיים. פרופ' יונתן בן דב טוען כי השפה הארמית כאן מעידה על נסיון לקבל סמכות מן המדע הבינלאומי, ומייחוס השפה הארמית לאבות העולם שקדמו למשה, ובכך חיזוק תוקף הספר כעתיק.


אין בספר זה עיסוק בסוגיות חברתיות, אולם בכל זאת ניתן ללמוד על האסכולה אליה השתייכו מחבריו מתוך לוח השנה בן 364 הימים המוצג בו. המחלוקת על לוח השנה היוותה גורם מפלג משמעותי ביותר בין הכתות בתקופת הבית השני. והלוח בן 364 הימים הוא הלוח בו בחרה כת קומראן. לטענת מחבר ספר המאורות, לוח זה תואם הן את השמש והן את הירח. בנושא זה הוא יוצא כנגד הטועים בעיניו, אולם הוא מתנגד דווקא ללוח של 360 יום בשנה, ולא מתייחס ללוח המוכר לנו מספרות חז"ל, ושהיה מקובל ברחבי העולם העתיק, התלוי בראית מולד הירח ובעיבור השנה על פי בית הדין, שאליו התנגד ספר היובלים. הדבר עשוי להצביע או על זמן החיבור הקדום להתהוות הכת, ולהפיכת המחלוקת על לוח השנה למרכזית כל כך בארץ ישראל, או על מקום החיבור בסוריה או בבבל.



מבוא לקוסמולוגיה עתיקה

שאלת מבנה היקום נכללת היום במסגרת המחקר הפיזיקלי המדעי. אולם בודאי שהמתודות באמצעותן עונה עליה ספר חנוך שונות מאוד מן המתודות בהן משתמש המדע המודרני. יתר על כן, מלבד ספר המאורות, מסגרת הדיון בנושאים אלה בחלקים אחרים של ספר חנוך, ובעיקר בספר העירים ובספר המשלים, אינה עיסוק מדעי פרופר, אלא דיון במסעותיו וחזיונותיו של חנוך ממניעים דתיים, מיסטיים ואף מיתיים.


חוקר המיתוסים ג'וזף קמפבל, ראה בהכרת העולם הממשי את אחת הפונקציות של המיתוס בחברה. אולם ראשוני האנתרופולוגים מהאסכולה האבולוציונית התייחסו לחשיבה המיתית כאל פרמיטיבית, נחותה וחסרת מחשבה רציונלית. הם תיארו את ההתפתחות האנושית מן החברות הפרמיטיביות אל החברה המודרנית, האירופאית כמובן, מן המאגיה, דרך הדת ועד למדע. תיאוריות אלה התפתחו מתוך האימפריאליזם של עמי אירופה, ובמודע או שלא במודע שירתו בזמנו את האינטרסים הקולוניאליסטיים של המעצמות, שבשם עליונותם המדעית, הגזעית, הדתית וכו' יכלו לשעבד עמים "נחותים" מהם.


ביקורת כזו וביקורות נוספות על מתודות העבודה של האסכולה גרמו לשנויים משמעותיים במקצוע זה. אף על פי כן ניתן למצוא שרידים של תפישות אלה בתרבות הפופולרית כמו גם במחקר המדעי. כבת לתרבות המערבית, וכבוגרת של בית הספר לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, איני יכולה להתעלם מן ההבדלים בינינו לבין קדמונינו, אולם בעבודתי השתדלתי לבוא אל הטקסט מנקודת מבט מכבדת, המקבלת את הבדלי התרבות, תוך נסיון להכיר את נקודת המבט העתיקה. כמו כן, הנחת המוצא שלי היא שחיבורים עתיקים אלה לא נכתבו על ידי "פרמיטיבים חסרי תבונה", ועל אף ההבדלים ניתן להבהיר את הרציונאל העומד בבסיס טענותיהם.


בשאלת מבנה היקום בספר חנוך וביהדות הבית השני בכלל מיעטו לעסוק. העיסוק בנושאים אלה יכול היה לבוא משני כיווני מחקר עקריים: מדעי היהדות והיסטוריה של המדע. בחקר מדעי היהדות מיעטו להתייחס להשקפות ה"מדעיות" בכתבים העתיקים, אף על פי שהקוסמולוגיה קשורה לעיתים קשר בל ינתק בתיאולוגיה. יש לשער שהדבר נובע מחוסר עניין וחוסר הכרות עם הדיספלינות של מדעי הטבע והמדעים המדויקים. חוקרי ההיסטוריה של המדע, גם אלה המתמחים בהיסטוריה עתיקה, מתעניינים על פי רוב במדע המערבי המודרני ומקורותיו. כך, סקירות היסטוריות בספרות מבואית של היסטוריה של המדע מתייחסות לכל היותר למדע הבבלי כשורשים של המדע היווני.


סוציולוג המדע, ג'ון דזמונד ברנל, אף הגדיל לעשות והקדים את העיסוק לממצאים ארכיאולוגיים של תקופת האבן. אולם גם הוא מתייחס רק להתפתחויות טכנולוגיות בתקופות אלה, ובהתייחסותו היחידה לספר בראשית הוא קובע כי בגלל תפקידו החשוב של ספר הספרים במוסר ובדת בעולם המונותיאיסטי, השפעתו "המזיקה" של תיאור הבריאה עוד המשיכה לתוך ימי הביניים והלאה לחסום את ההתפתחות המדעית. גישה חריגה ביותר מציג ג' סרטון במבוא שלו להיסטוריה של המדע שנכתב עוד בראשית המאה ה-20 ,בו הוא טורח לסקור גם מדע יהודי, איראני, סיני והודי. הוא אמנם מתחיל את סקירתו מהמאה השמינית, אך מסביר זאת בכך שבתקופתו המחקר של תרבויות המזרח הקרוב והרחוק באלפים השני והשלישי לפנה"ס עוד נמצא בחיתוליו. לטענתו, עד למאות האחרונות לא ניתן היה להפריד את העיסוק המדעי מן התיאולוגיה, ועל כן הוא כולל גם סקירה של ההיסטוריה הרלוונטית של הדת. כמו כן הוא יוצא נגד הקלאסיקאים של זמנו אשר עוסקים רק במדע היווני ומוצאים את כל מה שאינו אירופאי מחוץ למסגרת האנושות. הוא מכנה אותם פרובינציאליים, גם אם הפרובינציה אותה הם חוקרים היא פרובינציה מפוארת.


ניתן להסביר את המצב הרווח במחקר כנובע מאירופוצנטריות ומהשפעתה הרבה של תיאורית האבולוציה על צורת המחשבה בתחומים אקדמיים רבים גם מחוץ לחקר מוצא המינים. הפילוסוף של המדע, קרל פופר, ראה את התקדמות המדע כפרוגרסיבית, כלומר, לדעתו, טיב הידיעות שלנו הולך ומשתפר כל הזמן. הוא מסביר זאת באבולוציה של הרעיונות, כך שמספר תיאוריות מועלות במקביל על מנת לפתור בעיות מסוימות, שלילה והפרכה של חלקן מותיר את המתאימות יותר בתוקף, אך אין זה מעיד בהכרח כי אלה שנשארו הן נכונות, ויישארו בתוקף לנצח. מנקודת מבט פרוגרסיבית זו אין זה מפתיע כי העניין הרב ביותר הוא ברעיונות שהובילו למדע המודרני החדיש ביותר, כי שרידתו של רעיון מעידה על עדיפותו (אך כאמור לא על נכונותו ונצחיותו).


הסתכלות זו אינה לוקחת בחשבון חזרה של האנושות לרעיונות שנזנחו זה זמן רב. כמו לדוגמא המודל ההליוצנטרי, אשר הועלה לראשונה על ידי אריסטארכוס מסאמוס, נחשב במשך כמעט אלפיים שנה כמוטעה, ורק בראשית העת החדשה הפך לתיאוריה המובילה. הפילוסוף וההיסטוריון של המדע, תומס קון, אשר טבע את המונחים "פרדיגמות" או "מטריצות דיסיפלינריות" עבור ההשקפות השליטות בתחומים מסוימים, ו"מעבר פרדיגמות" עבור מהפכות מדעיות, תיאר את תולדות המדע אחרת. הוא הצביע על כך שאנשים נוהגים לכנות את התיאוריות שהיו מקובלות בעבר כמיתוס או כאמונה טפלה. אולם מחקר זהיר של רעיונות שכיום נחשבים למיושנים מעלה דמיון רב בין התהליך שהוביל לקבלתם לבין התהליך שהוביל לקבלת המדע המודרני.


אם כן, לדעת קון, יש לכנות גם את טעויות העבר "מדע", ולהסיק מכך שהמדע מכיל גם גופי ידע שאינם תואמים את השקפות ההווה. כך הוא מתאר שנוי בסוג השאלות ששואלים היסטוריונים של המדע- במקום לדבר על התרומה של המדע הישן לעליונות שלנו, הם בוחנים את הרקע של אותו המדע בזמנו ובמקומו. המסקנה הנוספת המתבקשת מהצגתו של קון היא המקום שניתן לייחד במחקר לתיאוריות שהופרכו או שלא הובילו מעולם למדע המודרני, מכיון שמנקודת מבט זו תפקיד ההיסטוריה של המדע אינו לתאר דווקא את הרקע להתפתחותה של הפרדיגמה המקובלת כיום, אלא לספר את ההיסטוריה של שנויי הפרדיגמות. וכך השקפה שנחשבת היום למוטעית, היא רק חלק מהרצף הזה, ומקומה אינו פחות חשוב בתולדות התרבות האנושית ממקומן של התפישות שהובילו למה שנחשב כיום ל"נכון".


ניתן לדמות את התפתחות הפרדיגמות השונות על פני הזמן לענפי עץ. רק אחד מהענפים המחוברים לגזע יוביל לענף העליון (דהיינו המאוחר בזמן) של המדע המודרני, וגם ממנו יצאו הסתעפויות שבדיעבד יתבררו כחסרות המשך. המחקר המרכזי בהיסטוריה של המדע התמקד בשרשרת הענפים שהובילה בסופו של דבר אל המדע המודרני. אולם הרבה עבודה עוד נותרה בחקר ההסתעפויות השונות, שמהוות בכל זאת את התיעוד של חקר המחשבה האנושית על העולם שסביבה.



תקציר ספר המאורות


פרק עב

פרק זה פותח את ספר המאורות. הפסוק הראשון מהווה פתיחה לספר כולו, ולאחר מכן מתוארת מערכת השערים דרכם עוברים השמש והירח (ששה במזרח מול ששה מקבילים במערב), ומהלך תנועת השמש דרך השערים לאורך חודשי השנה בהתאמה לשנוי באורך הימים והלילות. העדות היחידה לפרק זה היא העדות האתיופית. במגילות 4Q208 ,4Q209 שנמצאו בקומראן מופיעה גרסה ארוכה מאוד המפרטת את תנועת הירח דרך השערים, ומשך הזמן שהירח נראה ואינו נראה ביום ובלילה לאורך שנה אחת ככל הנראה, תוך סינכרון עם תנועת השמש. אולם לעניין מבנה היקום, מערכת השערים המתוארת הן במגילות והן בכתבי היד האתיופיים זהה, והיא מכילה ששה שערים במזרח העומדים מול ששה מקבילים להם במערב המיועדים לזריחת ולשקיעת השמש.

(חנוך א' פרק עב פסוקים א-ז)

(חנוך א' פרק עב פסוק כז)


פרק עה

פרק זה עוסק בעיקרו בכוכבים, אך גם מסכם את יחידת הפרקים עב'-עה' המתייחסת לתנועת המאורות. אין בידינו עדות ארמית מן המגילות לפרק זה, אולם התיאורים החריגים והסותרים של הפתחים השונים של השמים ביחס לחלקים אחרים של הספר האסטרונומי וקשיי הנוסח והתחביר, מעלים את החשד לפער משמעותי בין הנוסח האתיופי שבידינו למקור(ות) הארמי(ים) שלו, בדומה לידוע לנו על "הלוח הסינכרוניסטי" הארוך שעמד בבסיס הנוסח האתיופי של פרקים עב'-עד'. ייתכן ופרק זה מהווה תקציר של פרק מפורט יותר בדומה ליחס שבין ספר המאורות ללוח הסינכרוניסטי בנוגע לשמש ולירח. ראיה לקיומו של טקסט ארמי מפורט הקשור לכוכבים ניתן למצוא במגילה 4Q211, אשר אינה מקבילה לפסוק מסוים בפרק עה'. על פי המתואר בפרק זה הכוכבים נישאים גם הם על ידי מרכבות בשמים, בדומה לשמש ולירח. הם עוברים דרך שערים ומחלונות הפזורים בכל רחבי הרקיע.

(חנוך א' פרק עה פסוקים ד-ט)


פרק עו'

פרק זה אינו עוסק עוד במאורות, כי אם ברוחות, בשערים מהם הן יוצאות ובתופעות אשר הן מביאות על הארץ לברכה או לקללה. מערכת שערי השמים של הרוחות מכילה שנים עשר שערים העומדים על קצות הארץ, ומסודרים שלושה שערים על כל אחד מארבעת הקצוות. מערכת שערים זו אינה עומדת בהתאמה עם זו המיועדת לשמש ולירח בפרקים הקודמים, אולם היא דומה במידה רבה לתיאורים בסוף ספר העירים. לפרק זה שרדה גם מגילה מקוטעת (10-1 ii 4Q210) מעבר לעדות האתיופית. ניכרת התאמה תוכנית בין הארמית לגעז, אך לא תמיד התאמה מילולית.

(חנוך א' פרק עו פסוקים א-ד)


פרק עז'

הנושא בו עוסק פרק זה הוא הגיאוגרפיה הכללית של הארץ. בתחילתו הוא מונה מדרשי שם של שמות הכיוונים, אחר כך הוא מחלק את הארץ לשלושה חלקים, ואז הוא מונה שבעה פרטים חשובים מכל תופעה גיאוגרפית: הרים, נחלים ואיים. בקומראן נמצאו שני פרמנטים המתאימים לפרק זה (23 4Q209 ו-13-20 4Q210). העדות הארמית על חלקו הראשון של הפרק היא כמעט מלאה, אך מציגה פערים רבים בינה לבין הנוסחים האתיופיים. על פסוקים ד-ה נשארה עדות ארמית מקוטעת בלבד. גם היא מעידה על הבדלים בין הנוסחים. מיליק ניסה לטעון שישנו גם פרגמנט יווני שמתאים לפרק זה. אולם הפרגמנט כולו מאוד מקוטע ונשמרו ממנו מילים בודדות. ספק רב אם הוא שייך דווקא לספר חנוך. בקטע שמיליק מייחס לפרקנו נשמרו בעיקר המילים "ים" ו"אדום", גם הן לא בסמיכות. לגבי מדרשי השם, שאותם לא הבאתי להלן ישנם הבדלים משמעותיים בין הנוסח הארמי לאתיופי. בעדות הארמית נתונים מדרשי השם של הכיוונים: קדם, דרום, מערב, צפון, מדנח ומזרח. ההבדל הגדול ביותר בין הנוסחים הוא שמדרש השם של הצפון, של מדנח ושל מזרח חסר בנוסח האתיופי. הדבר יצר בנוסח האתיופי את הרושם שהצפון נחלק לשלושה חלקים במקום כל הארץ. העדר מדרש השם לצפון העסיק את הפרשנים עד לגלוי המגילות.

(חנוך א' פרק עז פסוקים ג-ח)


פרק ק'

פרק זה עוסק בתיאור עונשם של הרשעים באחרית הימים. הוא מתמודד עם שלטונם של החוטאים בזמנו של המחבר, ובא לטעון כי עושרם וכחם לא יועיל להם. על מנת להמחיש זאת פסוקים י-יג קובעים כי המלאכים והתופעות השמימיות הם המעידים על החטאים, והם אלה אשר יביאו את עונשם אל הארץ. בפסוק יב המחבר מציע לחוטאים בצורה אירונית לנסות ולשחד את המטר כדי שירד. מלבד העדות האתיופית ישנה עדות מקוטעת מאוד ביוונית מתוך פפירוס צ'סטר ביטי. פסוק י חסר בפפירוס זה. פס' יא מאוד מקוטע. ייתכן שהוא היה בו במקור טקסט קצר יותר.