מבוא לספר חנוך

עודכן ב: 21 אוק 2020

מאת: ד"ר אשבל רצון

מקור: תפישת מבנה היקום בספר חנוך


חנוך נזכר בבראשית ה' כצאצא שביעי לאדם בתוך רשימת הדורות מאדם עד נח. הפרק ערוך על פי הסכימה "ויחי...וימות...", אולם על חנוך לבדו נאמר: "ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים" (בראשית ה', 24). חריגה זו מרמזת כנראה לאגדות על כך שחנוך לא מת, אלא עלה לשמים לשכון עם אלהים ועם המלאכים. מסורות מסוג זה מוכרות לנו מתוך מקורות מאוחרים יותר החל מתקופת הבית השני המתארים את מסעותיו של חנוך בשמים ובקצות הארץ, ואת הדברים שראה שם ושמע מן המלאכים. מתוך ספרות חנוך רחבה, הקובץ הקדום ביותר ששרד הינו ספר חנוך א', המכונה גם "ספר חנוך האתיופי", אשר נערך על ידי חיבור של מספר מקורות קדומים יותר. "ספרי חנוך" נוספים מתקופות מעט מאוחרות יותר נשתמרו בסלאבית (ולאחרונה נמצאו פרגמנטים שלו גם ביוונית ובקופטית) ואף בעברית, וסביר שהם הושפעו מספר חנוך הראשון. דמותו של חנוך לא מוזכרת בספרות התלמודית הקלאסית, אך רעיונות המופיעים בספרו ממשיכים להשפיע על המיסטיקה היהודית לדורותיה. רבות נותר לחקור בשאלת דרכי השתלשלותן של מסורות אלה ובדבר שאלת מסירתו של חנוך הראשון בקרב מלומדים יהודים בתקופה שלאחר חרבן הבית השני ועד לימי הביניים.

הקובץ הקרוי חנוך הראשון, הינו לקט של פרקים וקטעים מפרי עטם של מספר מחברים החל מהמאה השלישית לפנה"ס (לכל המאוחר) ועד למאה הראשונה לספירה. מקובל כיום במחקר שחנוך הראשון וחלקיו נכתבו במקור בארמית, כפי שמוכיחים השרידים המקוטעים מקומראן. הוא תורגם מארמית ליוונית בזמן לא ידוע בין המאה הראשונה לפנה"ס למאה הרביעית לספירה. בשפה זו שרדו מספר פרגמנטים ארוכים יחסית. מיוונית הספר תורגם לגעז, שהיא השפה האתיופית הקלאסית בה כתובים כתבי הקודש האתיופיים, כחלק ממפעל תרגום המקרא לאתיופית. חנוך כספר אחד הגיע לידינו במספר כתבי יד אתיופיים. כאמור, ספר חנוך כפי שהוא מונח לפנינו אינו ספר אחיד מפרי עטו של מחבר אחד, ובגרסתו האתיופית הוא מורכב מחמישה חלקים נפרדים: ספר העירים (א'-ל"ו), ספר המשלים (ל"ז-ע"א), ספר המאורות (ע"ב-פ"ב), ספר החלומות (פ"ג-צ') ואגרת חנוך (צ"א-ק"ה). ועליהם נוסף גם נספח (ק"ו-ק"ז) ופרק סיום (ק"ח). יתרה מזאת, כל אחד מהספרים הפנימיים כשלעצמו מורכב מצירוף לא מעט מקורות. עריכתם של חיבורים אלה בארמית נעשתה בשלבים החל מהמאה הראשונה לפנה"ס ועד למאה הראשונה או השניה לספירה. שנויי עריכה קטנים יותר נוספו בשלבי התרגום והמסירה של הספר. לענין הקוסמולוגיה חשובים במיוחד שלושת חלקיו הראשונים, דהיינו: ספר העירים, ספר המשלים וספר המאורות. מעט מידע נמצא גם בחלקו החמישי של ספר חנוך, באגרת חנוך.


ספר העירים

העירים (עירין בארמית, משמעו 'מלאכים') היו מלאכים מורדים, שהורידו לעולם ידע מזיק וחטאים. בדומה למתואר בבראשית ו' הם לקחו להם נשים מבנות האדם. ספר העירים רואה באירועים אלה את הסיבה למבול שבא על הארץ, שנכתב בסמיכות פרשיות לסיפור בני האלהים בבראשית. העירים נענשו בחומרה, וביקשו מחנוך להתחנן לפני אלהים שירחם עליהם, אולם תחינתו של חנוך לא נשאה פרי. זוהי המסגרת הספרותית של החיבור, ומסעותיו של חנוך בשמים ובקצות הארץ באו בתוכו. ייתכן מאוד שמטרת המחבר(ים) היתה לדון באמצעות מיתוס זה בשכר ועונש בדורם ולעתיד לבוא. ואכן נושא מרכזי בספר העירים הוא הגמול של הצדיקים והחוטאים.


ספר המשלים

החלק השני נקרא בשמו, "ספר המ ש לים". המונח "משלים" מופיע בתרגום האתיופי, אך תוכן הספר אינו משלים, כי אם חזיונות של חנוך בנוגע לסתרי השמים ולאחרית הימים. לאחר הפרק הראשון של חלק זה, פרק ל"ז, שמהווה פתיחה לספר המשלים כלו, מופיע המשל הראשון בפרקים ל"ח-מ"ד, המשל השני בפרקים מ"ה-נ"ז והמשל השלישי בפרקים נ"ח-ס"ט. פרקים ע'-ע"א מתארים עליה נוספת של חנוך השמימה, אולי עלייתו הסופית, ואת החזיונות שראה שם. על אף המבנה הכללי המסודר, ספר זה בדומה לחלקים האחרים של ספר חנוך מורכב מפסיפס של מקורות. כמו כן, בתוך הספר משולבות אינטרפולציות (או משולבים מקורות) הקשורות לדמותו של נח, ויש הקושרים אותן לספר המכונה במחקר "ספר נח". קטעים אלה עוסקים בעיקר במבול ונח הוא הדובר בהם בגוף ראשון.


ספר המאורות

ספר המאורות נקרא פעמים רבות גם "הספר האסטרונומי". בגרסתו האתיופית הוא עוסק בתנועת המאורות, ובייחוד בתנועת השמש והירח, כמו גם ברוחות המביאות איתן תופעות מזג אויר שונות ותיאורים גיאוגרפיים כלליים של הארץ. פרק ע"ב נוגע לתנועת השמש דרך שערי השמים. בפרקים ע"ג- ע"ד מתוארת תנועת הירח דרך השערים. פרק ע"ה דן בעיקר בכוכבים. פרק ע"ו מפרט את תנועת הרוחות דרך שערי הרוחות. הגיאוגרפיה הכללית-סכמטית של הארץ היא הנושא של פרק ע"ז. פרקים ע"ח-ע"ט חוזרים לדון בשמש ובירח, אולם הם עושים זאת מהיבט הזמן, כשהנושא של אורך השנה מורחב בפרק ע"ט. פרק פ' נחשב לאינטרפולציה מאוחרת. הוא מתייחס לשנויים שיחולו או חלו בטבע בימי החוטאים. בפרק פ"א חנוך מעביר למתושלח, בנו, את הידע שהוא רכש. פרק פ"ב נסוב על השנה בת 364 ימים, ובעיקר על חלוקתה של שנה זו לארבעה חלקים המקבילים לארבע העונות. בפרק זה מפורטים האביב והקיץ, אך חסרים הסתו והחורף, כמו כן פרק זה מתייחס למלאכים המנהיגים את המאורות. השנה בת 364 הימים משמעותית ביותר בחיבור זה. למרבה ההפתעה הלוח האחר איתו מתפלמס הספר הוא הלוח הבבלי הסכמטי בן 360 הימים, ולא הלוח הירחי-שמשי המוכר מספרות חז"ל ומן המרחב הגיאוגרפי הכללי.

ספר החלומות

ספר החלומות מכיל שני חלומות של חנוך: חלום קצר (פ"ג-פ"ד) בו חנוך רואה כי השמים והארץ עתידים להחרב, והוא מחליט להתפלל, בעצת סבו מתושלח, כדי שישאר לבני האדם שריד על הארץ; חלום שני הוא חלום ארוך יותר, המכונה גם "חזון החיות". זהו משל על כל ההיסטוריה האנושית מבריאת העולם ועד לאחרית הימים (שעומדת, כמובן, להתקיים בימיו של המחבר). בני האדם נמשלים בחזון זה לחיות, והמלאכים נמשלים לכוכבים. התיאור ההיסטורי של הימים הקדומים מכיר ללא ספק הן את מיתוס העירים מחלקו הראשון של ספר העירים והן את סיפורי המקרא (ובעיקר את הספרים בראשית ושמות).


אגרת חנוך

החלק החמישי של ספר חנוך מכונה במחקר "אגרת חנוך" או לעיתים "ספר התוכחות". פרק צ"א מתחיל בהקדמה המתארת את צוואתו או נבואתו של חנוך אל מתושלח, בנו, ושאר בני משפחתו, אשר לכאורה כוללת את כל הנאמר בפרקים צ"א-ק"ה, אולם בדומה לספר חנוך בכללו, גם חלק זה מורכב ממספר רב של מקורות. בראשיתה של "אגרת חנוך" ישנו תיאור של ההיסטוריה האנושית מחולקת לשבעה או לעשרה שבועות, המכונה במחקר "אפוקליפסת השבועות". באופן מפתיע תיאור שלושת השבועות האחרונים מופיע קודם בצ"א, 17-12, ולאחר קטיעה מסוימת מופיע תיאור שבעת השבועות הראשונים בצ"ג,10-1. בהמשך האגרת באופן כללי חנוך מורה לצאצאיו ולדורות הבאים הוראות מוסריות ומתאר דין וגמול באחרית הימים לצדיקים ולרשעים. חשיבותו של חלק זה לעניין הקוסמולוגיה הוא בציון מקומות המתים בעולם הזה ובעולם הבא, תוך פולמוס עם גישות אחרות המיוחסות לרשעים, ונראות דומות להשקפות הצדוקים. מלבד פולמוס זה ניתן למצוא באגרת גם ויכוח עם כתבים אחרים המתיימרים לקבל את סמכותם מדמותו של חנוך. משיקולי סגנון וז'אנר נראה כי הכותב שואב את סמכותו עצמו לא מכתבים מוקדמים ופרשנותם, אלא מהתייימרות לנבואה.


הקוסמולוגיה בספר חנוך

שאלת מבנה היקום נכללת היום במסגרת המחקר הפיזיקלי המדעי. אולם בודאי שהמתודות באמצעותן עונה עליה ספר חנוך שונות מאוד מן המתודות בהן משתמש המדע המודרני. יתר על כן, מלבד ספר המאורות, מסגרת הדיון בנושאים אלה בחלקים אחרים של ספר חנוך, ובעיקר בספר העירים ובספר המשלים, אינה עיסוק מדעי פרופר, אלא דיון במסעותיו וחזיונותיו של חנוך ממניעים דתיים, מיסטיים ואף מיתיים. חוקר המיתוסים ג' קמבל, ראה בהכרת העולם הממשי את אחת הפונקציות של המיתוס בחברה. אולם ראשוני האנתרופולוגים מהאסכולה האבולוציונית התייחסו לחשיבה המיתית כאל פרמיטיבית, נחותה וחסרת מחשבה רציונלית. הם תיארו את ההתפתחות האנושית מן החברות הפרמיטיביות אל החברה המודרנית, האירופאית כמובן, מן המאגיה, דרך הדת ועד למדע. תיאוריות אלה התפתחו מתוך האימפריאליזם של עמי אירופה, ובמודע או שלא במודע שירתו בזמנו את האינטרסים הקולוניאליסטיים של המעצמות, שבשם עליונותם המדעית, הגזעית, הדתית וכו' יכלו לשעבד עמים "נחותים" מהם. ביקורת כזו וביקורות נוספות על מתודות העבודה של האסכולה גרמו לשנויים משמעותיים במקצוע זה. אף על פי כן ניתן למצוא שרידים של תפישות אלה בתרבות הפופולרית כמו גם במחקר המדעי.

התפישה הכללית המשותפת לכל רכיביו של ספר חנוך גורסת כי הארץ היא פלטה מרובעת שטוחה, עליה חיים בני האדם, בעלי החיים והצמחים, והיא מהווה את הרצפה של מבנה היקום. מעליה נטויה יריעת הרקיע כאוהל או כגג, כאשר גם מעל הרקיע מתנהלים חיים תוססים של האל ופמלייתו, הכוללים את המלאכים, המאורות, הרוחות ויצורים שמימיים נוספים. בשמים אגורים גם "אוצרות" של תופעות אסטרונומיה ומטאורולוגיות. מתחת לארץ פרושה התהום, אשר מכילה מאגרי מים גדולים, שמהם נובעים המעיינות.


לסיכום, ניתן לאמר שהן מבחינת אופי השאלות, הן מבחינת נסיונות ההסבר, הן מבחינת הקשרים עם "הקהיליה המדעית" הבינלאומית והן מבחינת דיוק התצפיות, ספר חנוך מהווה חוליה לא מבוטלת במדע העתיק, גם אם לא היה לו המשך המוביל בצורה ישירה אל המדע המודרני.



חֲנוֹךְ - מאמר 1 - ההסטוריה של ספר חנוך א'