תוצאות חיפוש

לצד הר הגעש פופוקטפטל (Popocatépetl), התגלה פסל אצטקי עתיק של קסוצ'יפילי במצב מצוין. ייתכן שחלק זה של ההיסטוריה שלו מקורו בטולטקים אך הועבר למנהגים דתיים אצטקים. פטריות אלו היו ככל הנראה פסילוסיב מקסיקנה (Psilocybe Mexicana) או פסילוסיב אצטקורום (Psilocybe Aztecorum למרות שכבר לא סוגדים לו, ההיסטוריה שלו כאל אצטקי היא בהחלט מרתקת.

יום אחד, שירות הדואר האמריקאי העביר למכון הסמיתסוניאן גולגולת קריסטל אצטקית בגודל קסדת פוטבול מתורם אנונימי בערך באותו זמן, מומחים החלו להבחין בחפצים אצטקים ופרה-קולומביאנים מזויפים המציפים את אוספי המוזיאונים למעשה, בין 2015 ל-2017, ארכיאולוגים חפרו מגדל אצטקי מונומנטלי בטמפלו מאיור במקסיקו סיטי, שקוטרו כ-6 מטר

מסו-אמריקה היא ביתן של מספר פירמידות. חלק מהפירמידות הללו ידועות למדי, בעוד שאחרות הרבה יותר מעורפלות. למרות היותה מוכרת על ידי ספר השיאים של גינס כפירמידה הגדולה בעולם, אחת הפירמידות הפחות מוכרות היא הפירמידה הגדולה של צ'ולולה. יש להזכיר כאן שהפירמידה הגדולה של צ'ולולה (שפעלה למעשה כמקדש) היא הפירמידה הגדולה בעולם מבחינת נפחה. נפח פירמידת צ'ולולה מוערך ב-4.45 מיליון מטרים מעוקבים. לשם השוואה, לפירמידה הגדולה של גיזה, למרות גובהה שהוא פי 2.5 בערך מגובה הפירמידה הגדולה של צ'ולולה, יש נפח של 2.5 מיליון מטרים מעוקבים. הפרמידה משתרעת על שטח של 300 על 315 מטר, בהשוואה לפירמידת השמש בטאוטיווקאן, שגודלה 220 על 230 מטר, והפירמידה הגדולה של גיזה, שגודלה 230 על 230 מטרים. הפירמידה הגדולה של צ'ולולה ממוקמת באתר ארכיאולוגי ומתחם מקדשים בסן אנדרס צ'ולולה (San Andrés Cholula), ממש מחוץ למטרופוליטן פואבלה (Puebla), העיר הרביעית בגודלה במקסיקו המודרנית. בתקופות הפרה-קולומביאניות, צ'ולולה הייתה עיר גדולה והמרכז הדתי של מקסיקו העליונה. הועלתה השערה שהפירמידה הגדולה של צ'ולולה נבנתה כדי לפייס הר געש סמוך בשם פופוקטפטל. זאת בשל העובדה שקווי המתאר של אותו הר געש משתקפים בצורת הפירמידה הגדולה, כמו גם בשמה הנוסף של הפירמידה, Tlachihualtepetl, שפירושו 'הר מעשה ידי אדם'. הפירמידה מוקדשת לגרסה האצטקית של אלוהות נחש הנוצות קצלקואטל, אל חשוב בפנתיאון האצטקי המזוהה עם הרוח, נוגה, שחר, סוחרים, אומנויות, אמנות, ידע ולמידה. איכלוס המתחם הטקסי החל בתקופה המכוננת המאוחרת (Late Formative period), ושלב הבנייה הראשון של הפירמידה מתוארך למכוננת הטרמינלית (Terminal Formative). הפירמידה הגדולה נבנתה בארבעה שלבי בנייה עיקריים ולפחות תשעה שלבים נוספים של שינויים קלים. בניית המקדש החלה במהלך המאה ה-2 לפנה"ס, ועברה מספר שלבים לפני השגת צורתו הסופית. לפי ההערכה, הפירמידה המוקדמת ביותר בצ'ולולה נבנתה בערך באותו זמן כמו אלה בטאוטיווקאן, עיר מסו-אמריקאית בעלת חשיבות רבה מבחינה דתית, כ-100 ק"מ מצפון-מערב לצ'ולולה. בהתבסס על מאפיינים דומים בין צ'ולולה וטאוטיווקאן, הוצע כי הן היו ערים אחיות. במהלך מאות השנים, הפירמידה הגדולה של צ'ולולה 'גדלה' כאשר הבנאים הוסיפו למבנה. בסביבות שנת 600 לספירה, צ'ולולה נכבשה על ידי האולמק-קסקלנקס (Olmec-Xicallancas), שגם הוסיפו תוספות לפירמידה של העיר. עם זאת, בסביבות שנת 1100 לספירה, העיר נפלה לידיהם של הטולטקים-צ'יצ'ימקאים (Tolteca-Chichimeca). אומרים שכאשר הטולטקים-צ'יצ'ימקאים כבשו את צ'ולולה, הפירמידה הגדולה כבר הייתה שקועה ברובה תחת אדמה, וצמחיה ועצים צמחו על פניה. במקום לשקם את המקדש העתיק הזה, החליטו הטולטקים-צ'יצ'ימקאים להשאיר אותו כפי שהיה והתמקדו בבניית מקדשים חדשים במקום זאת. תחת שלטונם של הטולטקים-צ'יצ'ימקאים, העיר צ'ולולה שגשגה, ואף הצליחה לשמור על עצמאותה למשך זמן מה מול האימפריה האצטקית המתרחבת. למרות זאת, צ'ולולה נכבשה בסופו של דבר על ידי האצטקים, ולאחר מכן נפלה לידי הספרדים. בשנת 1519, הכובש הספרדי הרנאן קורטס הגיע לצ'ולולה, העיר השנייה בגודלה במקסיקו באותה נקודת זמן. כמו הטולטקים-צ'יצ'ימקאים לפניהם, האצטקים לא שיקמו את הפירמידה הגדולה של צ'ולולה. כתוצאה מכך, כשהספרדים הגיעו, הם לא ידעו שמדובר במבנה מעשה ידי אדם, אלא האמינו שזו רק גבעה טבעית. בשנת 1594 נבנתה כנסייה בשם כנסיית גבירתנו של הרפואות (Iglesia de Nuestra Señora de los Remedios) על ידי הקולוניאליסטים הספרדים. כנסייה זו ידועה גם בשם המקדש של בתולת הרפואות (Santuario de la Virgen de los Remedios), והיא עדיין גלויה למי שמבקר בפירמידה הגדולה של צ'ולולה. הפירמידה הגדולה של צ'ולולה התגלתה מחדש רק בתחילת המאה ה-20. בשנת 1910 החלו הרשויות בבניית בית חולים לחולי נפש בבסיס הפירמידה הגדולה. רק אז נמצאה 'הגבעה הטבעית' כביתה של פירמידה עתיקה. לאחר מכן נערכו סקרים וחפירות על ידי ארכיאולוגים. בשנות ה-30 נחפרו מנהרות על מנת לחקור את פנים הפירמידה. כתוצאה מכך, התגלתה רשת של מנהרות באורך של כ-8 ק"מ. כיום, המנהרות הללו מעניקות למבקרים את ההזדמנות לראות בעצמם את השלבים השונים של בניית הפירמידה. לאחרונה, ארכיאולוגים המבצעים עבודות שיקום גילו תגליות חדשות ומרגשות בפירמידה הגדולה של צ'ולולה. עבודות שחזור בראשות הארכיאולוגית, קטלינה קסטיליה מוראלס (Catalina Castilla Morales), ובפיקוח המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה (INAH), חשפו ליבת חימר בצד המזרחי של הפירמידה שמקורה בסוף התקופה הקלאסית (Classic period). הצוות גם מצא מצבור יוצא דופן של קרמיקה שבורה, שניתוח מדוקדק יותר קבע שאלה שברים ממחתים פרה-היספאניים. לא ברור אם למחתים הייתה פונקציה פולחנית או שפשוט שימשו להארת הפירמידה. מה שברור הוא שהיה שימוש מתמשך באש בפירמידה, המצוין על ידי פסולת רבה של קרמיקה שהונחה בשכבות לאחר שהושלכה. בחפירות נמצאו גם פסל גלילי בגודל 30 ס"מ מאבן לבנה, המייצג את האל האצטקי, טלאלוק, האל העליון של הגשם, הפיריון והמים, המתואר עם "עיני המשקפיים" והניבים שלו. במסגרת עבודות השיקום, הצוות ביצע סקרים ארכיאולוגיים על פני השטח, וכן מחקרים של המפלס התת-קרקעי וניקה 24 מנהרות מתחת לפירמידה. למרות השאיפה של הפירמידה הגדולה של צ'ולולה לתהילה, יש לציין שהעיר צ'ולולה היא "מקום שמתעלמים ממנו באופן מפתיע". עם זאת, זה עשוי להיות דווקא דבר טוב עבור הפירמידה מבחינת שימור, שכן אתרים עתיקים רבים בעולם עמוסים יתר על המידה מכמות התיירים המבקרים בהם מדי שנה. מקורות: Heritage Daily Ancient-origins Aztec-history Atlas Obscura

כאשר ממצאים מוזרים בצורת גולגולת נמצאו על ידי ארכיאולוגים לפני עשרות שנים במקדש אצטקי במקסיקו, הם הניחו

משמעות השם היא "מקום לידתם של האלים", דבר המצביע על מיתוסים אצטקיים הנוגעים לבריאה שמיוחסים לעיר. במשך שנים רבות האמינו הארכאולוגים כי העיר נבנתה על ידי טולטק, ציוויליזציה קדומה במקסיקו, בשל כתבים אצטקים

הפיגמנט הירוק המכיל ארסן שנמצא על כריכות הספרים הוא ירוק פריז (Paris green), נחושת (II) טריאתזניט אצטט

בחברה של ימינו, שוקולד הוא פינוק פופולרי, והוא מגיע בצורות רבות, כולל קוביות, ממרח ואבקה. אולם לפני כמה מאות שנים שוקולד נחשב לפריט מותרות, והגיע רק בצורה אחת - כמשקה. שוקולד מיוצר מעץ הקקאו, שמקורו במרכז ובדרום אמריקה. בהתבסס על ניתוח כימי, הצריכה המוקדמת ביותר הידועה של קקאו עשויה להיות מתוארכת בין 1400 ל-1100 לפנה"ס. בשלב מוקדם זה לא השתמשו בזרעי הקקאו, אלא בעיסת הפרי. העיסה המתוקה הותססה כדי לייצר משקה אלכוהולי. רק מאוחר יותר נעשה שימוש בזרעי הקקאו. ועדיין, זה היה שונה בהרבה מהשוקולד שאנחנו רגילים אליו היום. כאשר הכובשים הספרדים פגשו בציוויליזציה האצטקית, הם נתקלו גם במשקה הקקאו. אגב, 'שוקולד' נגזר מהמילה xocolātl, שפירושה 'מים מרים' באצטקית. למרות שמקורו של השוקולד בשפה האצטקית, הוצע כי האצטקים ירשו את המתכון מתרבויות מסו-אמריקאיות קודמות, כמו בני המאיה או האולמקים. זרעי קקאו הותססו, נקלו ונטחנו לעיסה. לאחר מכן עיסת הקקאו עורבבה עם מים או יין, תירס טחון ומגוון חומרי טעם. חומרי טעם אלו כללו פלפל צ'ילי, וניל, פלפל אנגלי ודבש. לאחר מכן התערובת עברה תהליך הנקרא הקצפה, בו היא נמזגה הלוך ושוב מסיר לכוס עד שנוצר קצף סמיך בחלקה העליון. שימושים קדומים אצל האצטקים קקאו נצרך כמשקה והיה בעל משמעות תרבותית ורפואית רבה. הוא נתפס כתרופת פלא שיכולה לרפא מחלות שונות, כולל חום, שלשולים, עייפות, אנגינה ועששת. האמונה האצטקית שקקאו היה שיקוי אלוהי נבעה ככל הנראה מהתפיסה שמדובר במתנה של קצלקואטל, אל הרוח והחוכמה האצטקי. אולי זו הסיבה שהבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס כינה את הצמח Theobroma cacao, מהמילים היווניות העתיקות "תיאוס" שמשמעותה אל ו"ברומה" שמשמעותה מזון -"מזון האלים". סביר יותר להניח שהסיבה לתועלת פוטנציאלית כלשהי נובעת מהריכוז הגבוה של פוליפנולים (Polyphenols) שמצויים בקקאו טבעי. פוליפנולים הן תרכובות נוגדות חמצון בפירות וירקות המגנות על הגוף מפני רדיקלים חופשיים, אשר עודף מהם נקשר למחלות שונות. אז למרות שקקאו הוא לא תרופת הפלא שפעם האמינו שהוא, מחקרים מראים שהוא יותר מסתם תענוג המלווה ברגשות אשמה. לא בהכרח לצריכה יומיומית, קקאו היה בעל ערך רב, באופן סמלי וכלכלי. תרמילי קקאו שימשו במסחר עד למצב בו לעיתים זוייפו על ידי מילוי תרמילי הצמח באדמה. 'המים המרים' נצרכו על ידי אצילים ולוחמים, בטקסיות עם מטרה ויראת כבוד. שוקולד היה חלק כה חשוב בחיים, עד שהוא שימש בטקסים מיוחדים של בני המאיה הקדומים כמו חתונות, לוויות וטקסים דתיים. ומחקר על ייצוגים ציוריים של שוקולד משנת 2018 מצביע על כך שהוא עשוי היה לשרת מטרה אחרת בכלכלת הציוויליזציה של המאיה - ככסף. ד"ר ג'ואן ברון (Dr. Joanne Baron), אנתרופולוגית ברשת המכללות בארד (Bard Early College), גילתה כי ציורי קיר מהמאה ה-8 ואילך מתארים אנשים המחליפים שוקולד בתמורה למוצרים אחרים, כמו בצק, וגם מציעים למנהיגים פולי קקאו קלויים כמחווה. ברון ציינה כ-180 תמונות מסוג זה. היא מציינת בכתב העת Anthro Source, כי פולי קקאו, "שהוערכו במקור לשימוש כסמל מעמד, קיבלו תפקידים כספיים בהקשר של הרחבת השווקים בקרב ממלכות מאיה יריבות". השוקולד מגיע לאירופה הראשון שהביא את הקקאו לאירופה היה הרנאן קורטס, כובש ספרדי (חייל וחוקר), בעקבות חזרתו מה"עולם החדש". בשנת 1518 הגיעו קורטס ואנשיו למה שהיא כיום מקסיקו ופנו אל עבר בירת האצטקים טנוצ'טיטלאן. בתקופת שהותם במקסיקו טעמו הספרדים משקה מר שכונה "צ'יקולטל" ("Chikolatl"). המשקה הכיל פולי קקאו קלויים שרוסקו ואז בושלו במים עם תבלינים וצ'ילי. החשיפה הראשונה למשקה לא הייתה חוויה חיובית עבור הספרדים - והמשקה נחשב למר מדי וקשה לעיכול. אולם לאחר שראה את מונטזומה השני, מלך האצטקים, צורך את המשקה בערך 50 פעמים ביום, קורטס התעניין בפוטנציאל הקקאו וביקש להחזירו לספרד כמתנה למלך קרלוס הראשון. אולם רק קרוב למאה שנים לאחר מכן, מגלה הארצות ארננדו דה סוטו הכיר לאירופאים את פרי עץ הקקאו באופן מעמיק יותר. המשלוח הראשון המתועד של פולי קקאו לאירופה היה בשנת 1585. בשלב זה עדיין שימשו פולי הקקאו למשקה בלבד, אלא שהאירופאים החליפו את הצ'ילי במשקה האינדיאני בסוכר שהמתיק את המשקה המר. זה הפך את הטעם של המשקה למושך יותר, והוא הפך פופולרי בקרב האצולה הספרדית ובכירי הכנסייה הקתולית. רק מאוחר יותר שוקולד הפך פופולרי בחצרות ארופאיות אחרות, שכן נראה שהספרדים שמרו לעצמם את סוד השוקולד. בצרפת, למשל, נישואיה של אן מאוסטריה עם לואי ה-13 בשנת 1615, הפך את המשקה לפופולרי בקרב האצולה הצרפתית, מכיוון שהמלכה הייתה חובבת שוקולד. שוקולד התקשה לחדור לשווקי אנגליה הפרוטסטנטית, מכיוון שהמשקה היה קשור לאפיפיורות (Popery) ולבטלה. בסופו של דבר, שיגעון השוקולד היכה גם בלונדון, אם כי הוא לא ממש תפס. ובכל זאת, כמה 'בתי שוקולד' קמו בלונדון, שם יכלו אליטות החברה להתמכר לדקדנטיות ולהתנהגות פרואה. דרכי ייצור וצריכה חדשות במהלך המהפכה התעשייתית של המאה ה-18 וה-19 התחולל שינוי באופן שאנשים צרכו שוקולד. ראשית, המצאת טחנות שוקולד הידראוליות וקיטור בצרפת במאה ה-18 אפשרה לעבד שוקולד במהירות ובעלות נמוכה יותר. ואז, בשנת 1828, הומצאה כבישת הקקאו על ידי קונרד ון האוטן. מכונה זו הוציאה את השמן מזרעי הקקאו כדי לייצר אבקת קקאו, הבסיס לרוב מוצרי השוקולד כיום. בעזרת מרכיב חדש זה ניתן לייצר שוקולד בצורות הרבות המוכרות לנו כיום. ההתקדמויות הטכנולוגיות הללו הביאו גם לביקוש גבוה יותר לקקאו גולמי באירופה. עד מהרה ניטעו עצי קקאו כיבול למזומנים במושבות בריטניה, צרפת והולנד ליד קו המשווה, שם התנאים הטבעיים התאימו לעצים אלה. כפי שניתן לצפות, העובדים במטעי הקקאו הללו היו לעתים קרובות עבדים. אולם יתכן ויפתיע את חלקכם כי תעשיית השוקולד משתמשת עד היום בכוח עבודה כזה. נטען כי ילדים משמשים כעבדים במטעי קקאו במערב אפריקה, בפרט בחוף השנהב ובגאנה, שם הקקאו הוא יבול יצוא חשוב. בסופו של דבר הקקאו הזה מסיים כשוקולד על מדפי הסופרמרקטים שלנו. זה אכן מחריד לחשוב שחלק גדול מהשוקולד המתוק שאנו רואים כיום מיוצר בעבודה קשה של ילדים עבדים. יתרונות בריאותיים מחקרים מצאו כי מוצרי שוקולד מריר ומוצרי קקאו המכילים לפחות 200 מ"ג פלבונואידים מקקאו יכולים לשפר את גמישות כלי הדם, מה שעוזר לזרימת הדם. וצריכה קבועה של פלבונואידים מקקאו - אפילו מנות של 80 מ"ג ביום - משפרת את יכולת התרחבות או הרחבת כלי הדם, מה שעוזר לגוף לווסת את לחץ הדם ואת זרימת הדם לאיברים. חושבים שזה כך מכיוון שפלבונואידים מקקאו מגדילים את הריכוז של חנקן חמצני ביו-אקטיבי. זוהי מולקולה המעורבת בהרחבת כלי הדם שיש לה גם תכונות אנטי דלקתיות והיא מפחיתה את היווצרותם של קרישי דם, ולכל אלה יכולה להיות השפעה מועילה על לחץ הדם. פלבונואידים מקקאו יכולים גם להגביר את זרימת הדם למוח, מה שעשוי לשפר את הביצועים הקוגניטיביים. והם עשויים לעזור להפחית את ההידרדרות הקוגניטיבית על ידי הגנה על המוח מפני נזקים של רדיקלים חופשיים. לצד יתרונות ללב ולכלי דם ולתפקודים הקוגנטיביים, פלבונואידים מקקאו עשויים לסייע בשיפור התאוששות השרירים בעקבות פעילות גופנית מאומצת, הודות לנוגדי החמצון החזקים שלהם וליתרונות האנטי דלקתיים. מחקר שנערך לאחרונה מצא כי מנה גבוהה של 1245 מ"ג פלבונואידים מקקאו (15 גרם של אבקת קקאו עם פלבונואיד גבוה) שיפרה מעט את התאוששות השרירים. אז ממשקה מריר, למטבע ולעבדות המונית, ההיסטוריה של השוקולד ארוכה ומורכבת. שווה לזכור זאת בפעם הבאה שיש לכם כמיהה לשוקולד. מקורות: Ancient Origins the Conversation the History Vault

אחרי הכל, עמים פרה-אצטקיים ואצטקים בייתו את תרנגול הודו יותר מאלף שנה לפני שקולומבוס הגיע לעולם החדש