בסתיו שנת 2003, סופת גשמים עצומה שטפה את טאוטיווקאן (Teotihuacán), עיר קדומה הממוקמת 50 קילומטרים צפונית-מזרחית למקסיקו סיטי המודרנית. הגשם גרם למפולות בוץ ולשיטפונות קשים במקום, העיר התמודדה עם סופות דומות רבות בהיסטוריה שלה, לאורך 2,000 שנה.
השם טאוטיווקאן ניתן לעיר על ידי האצטקים דוברי הנאוואטל מאות שנים לאחר נפילתה. משמעות השם היא "מקום לידתם של האלים", דבר המצביע על מיתוסים אצטקיים הנוגעים לבריאה שמיוחסים לעיר. שמה המקורי של העיר איננו ידוע, אך ניתן לראות שבכתבים הירוגליפיים של המאיה מופיע האזור כ"מקום של סוּף מָצוּי". במאה ה-20 הבינו חוקרים כי המונח שימש כשם גנרי שהתייחס לכל יישוב גדול באמריקה התיכונה דאז.
ההיסטוריה המוקדמת של טאוטיווקאן לוטה בערפל, ואף מקורם של מייסדיה אינו ברור. במשך שנים רבות האמינו הארכאולוגים כי העיר נבנתה על ידי טולטק, ציוויליזציה קדומה במקסיקו, בשל כתבים אצטקים שהצביעו על כך. עם זאת, כיוון שבשפת האצטקים משמעות המילה טולטק היא 'אומנים גדולים', ישנה אפשרות שהאצטקים התייחסו למשמעות זו של המילה ולא לציוויליזציה הקדומה. בנוסף, הוקמה העיר לפני התפתחות ציוויליזציית טולטק. התרבות והארכיטקטורה בעיר הושפעו מאולמק, שנחשבת לציוויליזציית האם באמריקה התיכונה. המבנים הראשונים בעיר הוקמו בשנת 200 לפנה"ס, והפירמידה הגדולה ביותר בה, המכונה פירמידת השמש, הושלמה בשנת 100 לספירה.
ונחזור לסערה של סתיו 2003, ארכיאולוג של המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה במקסיקו (Instituto Nacional de Antropología e Historia), סרחיו גומז (Sergio Gómez), הגיע לאתר יום לאחר הסערה כדי לעמוד את הנזקים. גומז הבחין במשהו מעניין לצד 'מקדש הנחש עטוי הנוצות' (Temple of the Feathered Serpent), המכונה לפעמים פירמידת קצלקואטל (Quetzalcoatl). הפירמידה השלישית בגודלה בעיר, בקצה הדרומי של שדרת המתים, מעוטרת בגילופי נחשים עוטי נוצות והיא חלק ממתחם המכונה "המבצר".
בצד המקדש גילה גומז בולען בקוטר של מטר. הוא התקרב לבור אך פחד מהאדמה הלא יציבה סביבו, אז הוא נעמד בחלק מהמקדש שהיה הקרוב ביותר לבור והאיר בפנס את הבור החשוך. הוא לא הצליח להבין מה הוא רואה, ולכן ביקש מעמיתיו להוריד אותו לבור עם חבל קשור סביב מותניו. גומז מצא את עצמו באמצע מנהרה מעשה ידי אדם, ששני קצותיה חסומים על ידי בולדרים. החפירה התחילה כעבור 6 שנים. למרות שזו לא הייתה המנהרה הראשונה שהתגלתה מתחת להריסות העיר טאוטיווקאן, מה שבסופו של דבר מצא הצוות של גומז, נחשב לאחת התגליות החשובות אי פעם שהתגלו באתר מקסיקני עתיק.
.
נחשב לסבא של מחקר טאוטיווקאן, הארכיאולוג האמריקני פרופ' ג'ורג 'קאווגיל (George Cowgill) כתב על העיר הקדומה בהקדמה למאמרו “Ritual Sacrifice and the Feathered Serpent Pyramid":
"טאוטיווקאן היא עיר מסו-אמריקאית עצומה שפרחה באגן מקסיקו בין שנת 100 לפנה"ס לשנת 650 לספירה לערך. במשך רוב אותה תקופה הוא התפרש על כ-20 קמ"ר, ואוכלוסייתם נאמדה בסביבות 100,000 איש. לאורך שני הקילומטרים של שדרת המתים הרחבה נמצאות פירמידות השמש והירח העצומות, מתחם סיודדלה (Ciudadela complex), ועשרות מתחמים קטנים יותר של פירמידות, במות וכיכרות. סביב כל זה ישנם למעלה מ-2000 מתחמי מגורים גדולים מרובי דירות. היקף השטח שהיה כפוף פוליטית לטאוטיווקאן עדיין לא ברור, אך השפעותיה ניכרות כמעט בכל מסו-אמריקה. לאחר יותר ממאה שנים של עבודה ארכיאולוגית, רוב העיר הקדומה נותרה לא חפורה, ורק חלק זעיר נחפר על פי הסטנדרטים המודרניים."
האצטקים נתקלו בטאוטיווקאן הרוסה כ-600 שנה לאחר שהעיר ננטשה. בקודקס קסולוטל (Codex Xolotl), ספר נייר קליפה מאויר של האצטקים, טאוטיווקאן מיוצגת על ידי גליף המציג שתי פירמידות מעל מערה עם אדם בתוכה. האצטקים בוודאי ידעו על מערכת המערות והמנהרות שמתחת לעיר הקדומה, הרבה לפני שהארכיאולוג הצרפתי דזירה צ'רני (Desiré Charney) חקר את המבוך התת קרקעי סביב שנת 1870.
מדריכים מקומיים לקחו את צ'רני דרך רשת עצומה של מערות טבעיות ומעשה ידי אדם. הצרפתי שיער כי רוב מה שהוא ראה הם שרידי מחצבות קדומות בהן נחתכו האבנים לבניית הארכיטקטורה המונומנטלית של העיר. הוא ציין גם כי בחלק מהמערות ראה ערימות של עצמות, מה שכנראה הזכיר לו קטקומבות אירופאיות, צ'רני חשב שמרחבים תת קרקעיים עצומים אלה שרתו את אותה מטרה.
בספרו "הערים העתיקות של העולם החדש" ("Les anciennes villes du Nouveau Mond"), מתאר צ'רני רשת נרחבת של מערות, גלריות גדולות ורוטונדה מלאה בעצמות ובחפצים. מנהרה אחרת, שהכניסה אליה הייתה במרחק של קצת יותר מקילומטר וחצי מפירמידת השמש, נראתה כאילו היא מובילה בקו ישר אל הפירמידה הגדולה. צ'רני הצליח לעבור רק 800 מטר בתוך המנהרה וציין כי נראה שהיא נמשכת לנצח, מה שהוביל למחשבה שמדובר במסלול ישיר לכמה חדרים מתחת לפירמידה הגדולה של העיר. הכניסה למנהרה הארוכה הזו לא התגלתה מחדש. בימי צ'רני היו גם שמועות על מנהרה באורך של 65 קילומטר שיוצאת מהעיר לכיוון דרום-מזרח ומחברת את טאוטיווקאן לעיר אמקאמקה (Amecameca), למרגלות הר הגעש המושלג איצטצ'יואטל (Iztaccíhuatl). קיומה של אותה מנהרה מעולם לא אומת.
.
בשנות ה-50, הארכיאולוג הצרפתי-אמריקני, רנה מילון (René Millon), שיער כי פירמידת השמש העצומה יושבת על גבי חדרים תת קרקעיים שונים ורשת מנהרות. הוא החל לחפור ומצא בור תת קרקעי חסום שחשב שהוא יוביל לקבר ענק או לחלל קבורה מלכותי מורכב. מילון הפסיק לחפור כאשר לא הצליח להגיע לתוצאות כלשהן, שלא לדבר על לאתר את מערכת המנהרות לה ציפה.
בשנת 1971 ארכיאולוגים המשיכו עם הרעיון של מילון והחלו לחפש מערכת מנהרות המחוברת לפירמידת השמש. הם אכן מצאו כניסה למנהרה שנמשכה לאורך של מעל 100 מטר. המנהרה הובילה אותם לסדרת חדרים שהסתעפו לצורה של תלתן ארבע עלי וישבו ישירות מתחת לפירמידה. אף על פי שהיא היתה חסומה, בימי קדם נכנסו למנהרה והחדרים נבזזו, ככל הנראה על ידי מחפשי האוצרות של הטולטק (Toltec) או של האצטקים. הצוות הארכיאולוגי משנת 1971 מצא רק שברי חרס וחלקיקים קטנים של אובסידיאן במערות הגדולות בצורת התלתן. לא היה קבר מורכב כמו קברו של המלך תות שרנה מילון קיווה למצוא עשרות שנים קודם לכן.
המנהרות שמתחת לפירמידת הירח בטאוטיווקאן הן תגלית עדכנית יותר וטרם נחקרו. פירמידת הירח היא הפירמידה השנייה בגודלה באתר, הממוקמת בקצה הצפוני של שדרת המתים ומול כיכר הירח (Plaza of the Moon). בתוך הפירמידה נמצאו קברים, שיתכן וכללו שרידי קורבנות. חלק מהשרידים היו גולגלות מעוותות שנקברו עם חפצי קבורה עשויים אבן ירוקה ועם תכשיטים.
בשנת 2018 התגלו מנהרות וחדר בקוטר של 15 מטר מתחת לפירמידה מבלי שימוש במעדר או באת. חוקרים מהמכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה של מקסיקו ומהמכון לגיאופיזיקה באוניברסיטה הלאומית האוטונומית במקסיקו (UNAM), מיפו תמונה של האזור שמתחת לפירמידת הירח באמצעות טכניקה המכונה טומוגרפיית התנגדות חשמלית (Electrical resistivity tomography).
כ-8 מטר מתחת לפירמידה הם גילו את החדר הגדול ומערכת מנהרות המחוברת אליו. הארכיאולוגית המקסיקנית ורוניקה אורטגה (Verónica Ortega), מנהלת פרויקט השימור האינטגרלי של כיכר הירח, מאמינה שמה שצוותה ימצא בתוך החדר הראשי יהיה ככל הנראה יותר ממה שהתגלה עד כה: קברים וחפצי קבורה. פרויקט השימור עדיין נמצא בתהליך הגשת התוכניות לרשויות מקסיקו בכדי לבצע את החפירה בפועל. כדי לבצע את אותו תהליך ב'מקדש הנחש עטוי הנוצות' כדוגמה, אורטגה עשויה לחכות 5 שנים ויותר כדי לקבל את האישורים וההיתרים השונים הדרושים לביצוע חפירות פיזיות.
ומה בדיוק קרה לסרחיו גומז וצוותו ב'מקדש הנחש עטוי הנוצות'? מה היו התגליות החשובות? הבולען שהופיע בסתיו 2003 לא היה הכניסה למנהרה שמובילה מתחת למקדש קצלקואטל. עם אותו מכ"ם חודר קרקע בו לימים השתמשו בפירמידת הירח, גומז וצוותו בילו שנים במיפוי יסודי של המנהרות והחדרים התת-קרקעיים לפני שהיה להם אישור לחפור. הם השתמשו גם בשני רובוטים קטנים, הנקראים Tlaloc ו-Tlaloc II, כדי לחקור את המנהרות לפני שבני אדם יכנסו אליהן. הרובוטים היו מצוידים במצלמות אינפרא אדום ובסורקי לייזר שהפיקו תמונות תלת מימדיות כדי לסייע לארכיאולוגים במיפוי.
בספטמבר 2010 גומז וצוות של 30 מומחים היו האנשים הראשונים שנכנסו למנהרות המקדש ב-1,800 השנים האחרונות. הם נכנסו לפיר אנכי שירד לעומק של למעלה מ-10 מטר ונמצא רק כ-2 מטר מאחת מדפנות הבניין. המנהרה שמתחברת לתחתית פיר הכניסה ממשיכה כמעט 100 מטר עד שהיא מסתיימת בסדרת חדרים תת קרקעיים. חפירת המנהרות נעשתה בקצב של חילזון ובזהירות יתרה. במקרים רבים נעשה שימוש בכפות חפירה קטנות והעפר נופה בקפידה. בסוף תהליך החפירה פונו ונופו מעל 1,000 טונות של עפר וסלעים לאורך חודשים רבים. עבודת הכפיים האינטנסיבית ושבע השנים מהגילוי ועד לסיום החפירה היו בהחלט שווים. מה שגומז וצוותו גילו היה עוצר נשימה, לפחות בעיני ארכיאולוגים.
המנהרה הארוכה הסתיימה בשני חדרים גדולים, החדר הצפוני והחדר הדרומי. הקירות והתקרות של החדרים הגדולים הללו היו מצופים בניצנוץ של מגנטיט,המטיט ופיריט, או "זהב השוטים". כשאור זורח על המשטחים האלה, זה נראה כאילו צופים בכוכבים המנצנצים של שמי הלילה. רצפות החדרים נראו כמו נופים מיניאטוריים, עם פסגות הרים ועמקים קטנים, עם אפיקי נחל קטנים ואגמים מלאים בכספית נוזלית, ממצא נדיר אך לא לגמרי חסר תקדים במקסיקו הקדומה. הטאוטיווקאנים ייצרו את הכספית הנוזלית על ידי ריסוק צינובר, חימומו, יצירת אדי כספית ואז אספו את ההתעבות כנוזל. בנוף המיניאטורי הזה ניצבו ארבעה פסלים קטנים מאבן ירוקה, המסתכלים על נקודת מיקוד אחת על התקרה, אולי בדיוק על הנקודה שבה האמינו הקדומים שהמישורים השונים של היקום נפגשים.
בניפוי העפר ובמהלך המחקר הכללי של המנהרה והחדרים, מצא הצוות הארכיאולוגי כ-100,000 חפצים ושברי חפצים. אלה כללו מגוון רחב של דברים: עצמות של חתולי ענק, מסכות עץ משובצות באבני ירקן, שרשראות, טבעות, פסלונים אנושיים, שיני תנין, קונכיות אקזוטיות מהקריביים, גילופי יגואר, קריסטלים מגולפים כעיני אדם, כלי חרס בכל הצורות והגדלים, ואפילו קופסה המכילה סידור כנפי חיפושית. למרות שהתגלו פיסות עור אנושי, לא היו שרידי אדם אחרים או קברים.
אולי התגלית המוזרה ביותר הייתה כדורים מתכתיים קטנים, מאות מהם, שנמצאו בחדרים הצפוני והדרומי. קוטרם נע מחצי סנטימטר ועד ל-12 סנטימטרים. מכונים על ידי החוקרים, "מיני כדורי דיסקו", הכדורים הקטנים האלה עשויים חימר ומצופים בג'ארוסייט (Jarosite), מינרל זהוב שנוצר במשקעי עפרות על ידי חמצון של ברזל גופרתי, במיוחד פיריט.
חוקר הטאוטיווקאן המוערך, פרופ' ג'ורג' קאוגיל (George Cowgill), אם כי לא היה חלק מצוות הפרויקט של גומז, מסר הצהרות לעיתונות על הכדורים המוזרים. קאוגיל אמר:
"הפיריט בוודאי שימשה את הטאוטיווקאנים וחברות מסו-אמריקאיות קדומות אחרות. במקור הכדורים הבריקו וזהרו. הם אכן ייחודיים, אבל אין לי מושג מה משמעותם."
מאז דבריו של קאוגיל אנשים הציעו כמה תיאוריות אלטרנטיביות לשימוש שנעשה בכדורים המבריקים הללו. האם היו אלה מנחות קדושות לאלים? האם הם שימשו מטבע כלשהו או מדד לעושר? האם הם האירו את המנהרות והחדרים החשוכים בדרך כלשהי כמו נורות?
בזמן שגומז וצוותו חפרו את המנהרה, הם גם גילו סימני מים גבוה על הקירות. הסימנים עוברים לכל אורך המנהרה, מה שמעיד שהחלל היה מלא במים. הסימנים הם כמעט שחורים ונראה כי נוצרו מהרכב כימי כלשהו. המים הובלו מפני השטח דרך פיר באר מאבן וכוונו לזרום אל אזורים מסויימים של המנהרה.
התגליות האחרונות של שאריות מינרלים וכימיקלים בפיר הבאר ובמערכת המנהרות, יכולות להוביל למסקנה שהמערכת התת-קרקעית תוכננה על מנת ליצור סוג כלשהו של פריקה, שאולי התרחשה בחדר הקטן שמוביל אל תצורת הצלב הראשית בקצה המנהרה. גילוי זה של מים, מינרלים וכימיקלים מעולם לא היה המיקוד של גומז או של ארכיאולוגים אחרים שמטרתם העיקרית היא חפירת המנהרה.
בשנים האחרונות נחשפו כמויות גדולות של פיריט ובריכות כספית בכל מערכת המנהרות, ולפני כמה שנים התגלה גז ראדון שעבר במספר אזורים של המנהרות, מה שחייב את העובדים להשתמש בציוד נשימה מגן. האם כל זה הוא מדע קדום ובלתי ידוע שנועד ליצור אנרגיה מתוך או אל הפירמידה? שוב אנו נשארים עם יותר שאלות מאשר תשובות. אולי אם נגלה מי היו הבונים של טאוטיווקאן נוכל להבין יותר.
מה שקאוגיל אמר לפני כמה עשורים עדיין תקף: רק חלק קטן ידוע על ההיסטוריה והתרבות של העיר הקדומה טאוטיווקאן. אתר בסדר גודל כזה דורש עבודה רבה. אולי בעוד כמה שנים הסיפור יהיה ברור יותר, כאשר ורוניקה אורטגה תקבל אור ירוק לפרויקט שלה והצוות שלה יהיה רשאי לחקור את המנהרות שזה עתה התגלו מתחת לפירמידת הירח. מה שיימצא בסופו של דבר באותן מנהרות וחדרים עשוי לשנות לחלוטין את הבנתנו של הציוויליזציה המפוארת הזו, או שזה עשוי רק להעצים את התעלומה.
מקורות:
