הרעש שהעיר את השכנים בשעת הדמדומים היה קולן של משאיות שנשאו את האדמה מהחפירות בבית הקטן ההוא בשכונה. מה הם חיפשו בבית רעוע בשכונת עוני? כמה מטרים לעומק הם חפרו, אם כל כך הרבה אדמה יצאה ממקום כל כך קטן? הם חיפשו רמז? מדוע אובטחה החפירה הזו על ידי שומרים חמושים, ואיש מלבד כמה מורשים לא יכול היה להיכנס? מה היה המסתורין בחפירה הזו שנמשכה שנה? האם הנציב, שנהרג מסיבה לא ידועה, רצה להודיע למישהו על "ממצא" שהוא לא היה צריך לראות? תאמינו או לא, התשובות לכל השאלות הללו קשורות לתנ"ך האבוד של סנט פול.
בשנת 2019 הכריזה שגרירות הוותיקן בערוצים רשמיים שלחפירת הבתים אין שום קשר לתנ"ך של פאולוס הקדוש (סנט פול), שנאמר כי הוא התגלה בטרסוס ונלקח משם. אם השמועה שהתנ"ך של פאולוס הקדוש נמסר מזמן באופן אישי לאפיפיור היא לא נכונה, מדוע היה צורך להתייחס לשמועות אלו ברצינות ולהשמיע הצהרה ברמה הגבוהה ביותר? האם ניתן לראות באמירה זו לבדה ראיה ודרך להיעלמות מקור השמועות?
מקדש מיתרה והקשרים העקיפים שלו עם התנ"ך של פאולוס הקדוש
חפירת הבתים ה"בלתי מוסברת" התרחשה בפרבר של טרסוס ליד החורבות העתיקות של דונקטאש (Donuktaş), אחד המקדשים הגדולים של העת העתיקה. האם הרוח ההיסטורית של ההתפתחות הפילוסופית שנבעה מהריסות דונקטאש - מקדש מיתרה מהמאה ה-2 לפנה"ס, ממשיכה להשפיע על הנצרות גם היום?
דונקטאש עדיין נותר בגדר תעלומה. הממצא הבולט ביותר עד כה שנחשף במקדש דונקטאש היתה דלת ברונזה ענקית. היא הובאה לכנסיית איה סופיה של קונסטנטינופול על ידי הקיסר תיאופילוס (829-842 לספירה). דלת הברונזה "נרקמה" כמו שטקסטיל נרקם בעבודת מחט. אין דוגמה קודמת לדלת ברונזה מעוטרת בצורה כל כך עדינה.
לאחר שהסתיימה החפירה המסתורית של הבית בטרסוס, המקום ננטש, והממצאים הלא מזוהים נלקחו למקום לא ידוע. לא ידוע מה נמצא מתחת לאותו בית מסתורי, מדוע בוצעה החפירה הזו ומדוע היא ארכה כל כך הרבה זמן. עבור הקהילה זו היתה תעלומה מוחלטת. ועד כה, לא ניתן הסבר רשמי מספק על הממצאים ותוצאות החפירה.
טרסוס: מקום הולדתו של פאולוס הקדוש
טרסוס הייתה עיר בקיליקיה העתיקה. כיום, היא ממוקמת במחוז מרסין (Mersin) של ימינו, בטורקיה. זהו אחד מהמרכזים העירוניים העתיקים בעולם המאוכלסים ברציפות, המתוארך לתקופה הניאוליתית. טרסוס ידועה בעיקר כמקום הולדתו של פאולוס הקדוש (5-67 לספירה), וגם של חלק מהתורות המוקדמות ביותר של הנצרות. זאת על פי ספר מעשי השליחים, האיגרות המרכיבות את רוב הברית החדשה הנוצרית.
טרסוס היתה ביתה של אסכולה עתיקה של פילוסופיות עתיקות שהושפעו מחזון הנצרות של פאולוס הקדוש. בתקופתו של פאולוס הקדוש (הידוע גם בשם שאול מטרסוס), טרסוס היתה מרכז מדעי עירוני מתוחכם. היא היתה ביתם של אוניברסיטה וספרייה של 200,000 כרכים. העיר הפכה למרכז של למידה ופילוסופיה שהכשיר את הפילוסופים המפורסמים של האסכולה הסטואית. טרסוס הייתה ביתם של אחת משלוש האוניברסיטאות הגדולות של העת העתיקה, יחד עם אתונה ואלכסנדריה.
חשיבות החינוך בטרסוס נמשכת גם היום, והמכללה האמריקאית של טרסוס (Tarsus American College) שהוקמה ב-1888 ממשיכה להיות בעלת השפעה בטורקיה כיום. טרסוס היא אחת הערים הייחודיות של טורקיה המודרנית הידועה במגוון התרבותי ובסובלנותה. בגלל פאולוס הקדוש, הנצרות החלה פחות או יותר בטרסוס ועם הזמן הפכה לדת השלטת לא רק בקיליקיה אלא גם באירופה.
המגוון האיקונוגרפי של אינספור פסלוני הטרסוס טרקוטה, שנחשפו בכל האזור מאז אמצע המאה ה-19, מעיד על חשיבות הדת במרכז העתיק. דתות מוקדמות רבות נפגשו והצטלבו בטרסוס, ובדתות היהודית, הנוצרית והמוסלמית העיר נחשבת לבעלת חשיבות רבה. מיקומה הגיאוגרפי של טרסוס, בצומת דרכים של נתיבי סחר המקשרים את החוף האגאי לערים הסמוכות של המזרח והלבנט, יושבת ממש על הקצה הדרומי של אגן הים התיכון. לפיכך, כמקום מעבר, טרסוס הושפעה וספגה השפעות תרבותיות ודתיות רבות.
בשנת 2008, הכריז האפיפיור בנדיקטוס ה-16 "שנת פאולוס הקדוש", שגריר הוותיקן באנקרה, הבישוף של הכנסיות האנטוליות קתוליות וקבוצה של 37 דמויות דתיות מאיטליה ביקרו בביתו של פאולוס הקדוש בטרסוס. האפיפיור בנדיקטוס, כתיאולוג וחוקר כתבי קודש, רצה להפנות את תשומת הלב של העולם הנוצרי אל פאולוס הקדוש, אחת הדמויות החשובות ביותר בתולדות הכנסייה. פאולוס הקדוש הגדיר את עצמו במפורש כ"שליח בייעוד" ("Apostle by vocation") או "שליח ברצון האל" ("Apostle by the will of God”). המאמינים כינו אותו "השליח ה-13", או "הראשון שאחרי היחיד" ("The first after the Only").
תעלומת קברו של "הנביא דניאל", סיפורם של "שבעת הישנים", האגדה המיסטית של "שהמרן" ("Shahmaran"), מפגש האהבה של קליאופטרה ואנטוניוס ועוד רבים אחרים. אלה לא המיתוסים והעובדות היחידות שהופכות את טרסוס לפופולרית כל כך, וגם לא המכללה האמריקאית של טרסוס, שהכשירה אנשים ומנהיגים חשובים עבור טורקיה והעולם מאז 1888.
טרסוס, בה החלה להיווצר הפילוסופיה של הנצרות, הייתה ביתה של אחת האסכולות החשובות לפילוסופיה בעידן העתיק. אנו יודעים שספרים חשובים רבים נלקחו מספריית טרסוס לאלכסנדריה על ידי אנטוניוס וקליאופטרה. ספרייה זו היא גם אחת מ-3 הספריות הגדולות בעולם העתיק, יחד עם אנטקיה ואלכסנדריה. לרוע המזל, בזמן שספריית אלכסנדריה בערה, גם הידע הרב של העולם העתיק מטרסוס האכיל את האש הזו.
בימי קדם, המידע ניתן בסביבת דיונים ערה לא רק בבית הספר אלא גם בישיבות ציבוריות. כך יכלה רוב הקהילה להפיק תועלת מההוראה. טרסוס השפיעה על כל האזור האגאי לפני 2300 שנה עם האסכולות לפילוסופיות הסטואית ומיתרה, ופילוסופים חשובים רבים התבססו בעיר מהמאה ה-3 לפני הספירה ואילך.
הקשרים בין מיתרה, סטואיות ונצרות
ההבנה שיצרה המחשבה הסטואית בטרסוס והפרסונליזציה של כוחות הטבע, בשילוב עם האמונה במונותאיזם, התפתחו לאמונה באלוהים, בבן וברוח הקודש בנצרות. דתות ופילוסופיות רבות שהן קודמות זו של זו ומשפיעות על התנועה הבאה, סגדו לכוחות הטבע. דת המיתראיזם של פרס השפיעה על הפילוסופיה הסטואית במאה ה-1. האמונות של הסטואים באסטרונומיה ובאסטרולוגיה ממיתרה הביאו להיווצרות פילוסופיות ה"אי אפשר לערער את הגורל" ("fate cannot be challenged"). העיקרון העקרי של הסטואיות הוא לפעול בהתאם לטבע. בטבע הכל הוא אלוהים. לפעול בהתאם לטבע פירושו לפעול בהתאם לתבונה ולחוכמה, ובכך להיות בהתאמה עם עצמך.
גדל בעולם של פילוסופיה סטואית, פאולוס הקדוש לא היה אדיש לחלוטין לתנאים החברתיים שחי בהם. עבור פאולוס (שאול), צדקה, סגולה, דבקות בדת, אמונה, עזרה לנזקקים, אהבת אלוהים, הליכה בדרכו של ישו והיותו בעל ידע היו הכללים שיש לפעול לפיהם בחיים. כאשר ההבנה המונותיאיסטית והמוסרית הזו הועשרה ונעטפה ב"ישו" ובניסים שלו, החלה הנצרות לפרוח. הנצרות הקדומה, הן מבחינה מוסדית והן מבחינה מעשית, עוצבה על ידי רעיונות פילוסופיים קודמים והיתה מושרשת בסטואיות, אפלטון ואריסטו.
הפילוסופיה היוונית העתיקה, המבוססת על אמון בכוחה של התודעה האנושית, כבר לא הייתה דומיננטית עקב יצירת הדתות המונותאיסטיות. העידן החדש של מחשבה ימי-ביניימית אחת-מרכזית שלטה, בה האדם ידבק בדת ובמה שהיא אומרת. התפתחות החשיבה והחוכמה החופשית הוחלפה על ידי ציווי אלוהי, והחשיבה הפילוסופית הוטמנה מתחת לאדמה באפלה של ימי הביניים.
"מיתוס הילד של אלוהים"
בתקופות פרהיסטוריות כאשר בני האדם המודרניים התפתחו, אביו של ילד לא היה ידוע ולא הייתה הבנה של משפחה. יחסי מין נעשו רק בשביל ההנאה. למעשה, חשבו שאבי הילד יכול להיות כל אחד מאלי השמיים עקב הגשם היורד או בעל חיים בו נלחם לפני חודשים. בתחילה הם היו עדים לזרע מפרי שהופך ליבול, יוצא מהאדמה ופורח, וראו בזה תהליך של לידה מחדש. ייתכן שזו הייתה הסיבה שהם התחילו לקבור את מתיהם ולקוות ללידה מחדש בזמן הנכון. זו יכולה להיות גם הסיבה שהם חשבו שטיפות הגשם הקסומות שמגיעות מהאלים הן האחראיות להכנסת נשים להריון, כשהאלים הם האבות. מחשבה זו הצטברה בזיכרון הדנ"א של האנושות ומאוחר יותר, בכל הדתות המוקדמות, ורבות מהציוויליזציות הקדומות הללו האמינו במיתוס של "ילדים מאלוהים".
באמונת המיתראיזם, הנביא מיתרה נולד מבתולה, לא כתוצאה מהריון רגיל. הוא גם נולד פעם שנייה אחרי המוות. בסעודה האחרונה שלו, היו 12 אנשים עם מיתרה, בדיוק כמו הסעודה האחרונה של ישו. עם השפעתם של מיתוסים אלה ודומים להם, "ישו בנו של אלוהים" היתה תיאוריה יעילה מאד על מנת לסגוד לנצרות ולהפוך אותה לדת מקובלת. הודות לטרילוגיית "אב-בן-רוח הקודש", הנצרות זכתה במהירות לתומכים.
זה וכל שאר הניסים המיוחסים לישו שימשו ככלים לקבלת הנצרות, אשר לקחה את הפילוסופיה שלה מידע העבר ומטרתה להסדיר את חיי החברה כמו כל הדתות האחרות.
ככל שהדתות החדשות צמחו, כך גם הצבא התרבותי עשוי לגדול
אבל כדי שכל הדתות החדשות יצמחו ויתקבלו, היה צורך בכוח, במיוחד כוח צבאי. כדי לאפשר זאת בעולם המתפתח של הנצרות הוכרז צו מילאנו, שבאמצעותו הצליח הקיסר קונסטנטינוס הראשון למשוך חיילים נוצרים רבים. צו מילאנו היה הכרזה על סובלנות כלפי נוצרים באימפריה הרומית. זו היתה תוצאה של הסכם מדיני שהושג במילאנו בפברואר 313 לספירה בין הקיסרים הרומיים קונסטנטינוס הראשון וליקיניוס.
הצו שעליו הכריז ליקיניוס למזרח רומא ביוני 313 העניק לכל אחד את החופש לעבוד כל אל שירצה. כך, נוצרים זכו בזכויות משפטיות, שכללו הקמת כנסיות. לפי הצו, כל רכוש שהוחרם על ידי המדינה היה אמור להיות מוחזר מיידית לנוצרים. והכוחות המזוינים הנוצרים שכבר היו מאומנים, שנמלטו ונלחמו עם הצבא הרומי, הפכו לכוח צבאי חזק נוסף עבור קונסטנטינוס.
עם צו מילאנו הנצרות החלה להגיע לאוכלוסייה רחבה הרבה יותר. הנצרות, שהתרחקה משאר הדתות המונותאיסטיות הנפוצות במזרח התיכון ופנתה ליותר אנשים, הפכה עם הזמן לדת הרשמית של האימפריה הרומית. הבחירה בנצרות כדת רשמית על ידי האימפריה הרומית התרחשה בשנת 381 לספירה בתקופת שלטונו של תאודוסיוס.
הביבליה: ארבעת הבשורות והמועצה הראשונה של ניקאה
בסביבות שנת 60 לספירה שיחזר פאולוס הקדוש גם את המיתוס של "ישו הנביא" שלו. הוא הקים את הדת החדשה הזו על יסודות מוצקים, שהתחילו להתפשט בעזרת שליחים אחרים שחלקו את אותה מטרה. אבל הייתה בעיה חשובה: הביבליה לא היה ספר אחד. הבשורות השונות נכתבו על ידי אנשים רבים והביעו לעתים קרובות דעות שונות ולעתים סותרות.
כמה מהבולטים בדת החדשה הזו, כולל הכומר אריוס, קיבלו שאלוהים הוא הבורא האחד והיחיד, אך הם דחו את המושג "ישו, בן האלוהים". כתוצאה מכך שדעות אלו ודומות מצאו תומכים ושל התפשטות הקולות הסותרים, החליטה המועצה הראשונה של ניקאה (325 לספירה) להשמיד את הבשורות עם ההשקפות השונות והסותרות ולהמשיך עם ארבע הבשורות של ימינו בלבד. ארבע הבשורות נכתבו על ידי מתי, מרקוס, לוקאס ויוחנן והפכו לחלק המקובל הראשון של הביבליה הנוצרית. פאולוס הקדוש, שיצר את תורת הנצרות, הצליח להביע את דעותיו רק באמצעות מכתביו בחלק השני של הביבליה.
מה קרה לתנ"ך שפאולוס הקדוש כתב? התנ"ך של פאולוס הקדוש נותרה שאלה מסתורית ביותר. האם הוא אבד? או שהוא נמצא אך הוחבא משום שהכיל דעות מנוגדות לדעה הרווחת? הברית החדשה מורכבת מדבר האל המשתקף בכתבי השליחים, המחברים הנוצרים. אם משהו נעלם, אז זה נראה כאילו משהו השתבש, או שכוונותיו של אלוהים סוכלו בכוונה או שלא בכוונה.
בזמן שהתכנסה המועצה הראשונה של ניקאה, התנ"ך של פאולוס הקדוש לא היה קיים. במילים אחרות, התנ"ך שנאמר שהוא נמצא בטרסוס ונחשב חבוי שם עדיין לא נחשף. והוא לא יימצא עוד 1700 שנה! האם כאשר התגלה במהלך החפירה בטרסוס, היה צריך להחביא או להשמיד אותו? האם ניתן היה לראות בכך צורך על חשבון העדים?
האם הממצאים בחפירה זו הצדיקו את דעותיו של אריוס, שגרם להתכנסות של המועצה הניקאית? איננו יודעים אם היו מסמכים המכילים רעיונות, שבהם השתמש פאולוס הקדוש בעת פיתוח התיאוריה שלו, שהיו מנוגדים לדעות המקובלות על ישו.
כמה ישועים יש בהיסטוריה?
זו שאלה מצוינת, והתשובה הקצרה היא ארבע.
הראשון והעתיק ביותר שעולה במחשבה הוא "ישו המצרי", שהוא אל החוכמה המצרי, בשם תות' (3000 לפנה"ס). הוא הפך להרמס, שבורך שלוש פעמים בתקופה היוונית העתיקה (Hermes Trismegistus). לפי המחשבה ההרמטית תות' הוא קודמו של ישו. ואנו יודעים שהאמונה ה"מונותאיסטית" הראשונה הייתה האמונה באל המצרי אתון, בשנת 1300 לפנה"ס.
ואז מגיע הפרסי "ישו הזרתוסטרי" סאושיאנט, 500 - 600 לפנה"ס. הנבואה שהאדם שנולד מאשה בתולה יציל את העולם, נאמרת לראשונה באמונה זו, שניתן לראות בה את יסוד האמונה המשיחית.
ויש לנו את בן זמנו של ישו הנוצרי, מאנטוליה. שמו אפולוניוס, והוא נולד בבור (העיר טיאנה במחוז הרומאי קפדוקיה באנטוליה) בשנת 3 לפנה"ס ומת באפסוס בשנת 97 לספירה.
ה"ישו" מנצרת נחשב כאילו נולד בשנת "1 לספירה" ומת בסביבות שנת 30 לספירה. משמעות הדבר היא שישו מת שנים רבות לפני שדת הנצרות הושלמה.
אפולוניוס, בן למשפחה תרבותית ועשירה, קיבל חינוך טוב והלך לטרסוס בגיל 16. קיבל את השכלתו בבית הספר שייסד פיתגורס, במסגרת שהציעה תורות דתיות למחצה המבוססות על מסתורין ופילוסופיה. בית הספר חלק דעה מקבילה לאורפיזם. האורפים, הנקראים גם אופאים, היו כת גנוסטית נוצרית שתוארה על ידי היפוליטוס מרומא (Hippolytus of Rome - 170–235) ביצירה אבודה, הסינטגמה ("הסידור"). כמו כן, נאמר על ידי אחדים שהנביא הנוצרי ישו אינו אחר מלבד אפולוניוס עצמו.
על פי מקורות רומיים, בשנת 135 לספירה, השם אפולוניה שימש במקום השם טיאנה והמילה "אפולונאים" שימשה להתייחסות לאנשים מקומיים במקום המילה "רומאים". לפי מסמכים אלה, אפולוניוס מטיאנה היה מחולל נסים, מרפא, מגיד עתידות, קוסם ופילוסוף "ניאופיטוגורי".
אפולוניוס גירש את השדים שגרמו לרעב בעיר אפסוס, בדיוק כפי שהנביא ישו גירש שדים מאישה רעה. הוא החזיר לתחייה את הבת המתה של משפחה עשירה מאפסוס, בדיוק כמו שישו החזיר לתחייה את לזרוס. בזמן שאפולוניוס עמד למשפט ברומא, הוא נעלם לפתע לעיני כולם באולם, רגע לפני שגזר דין המוות היה אמור להינתן. מצב זה תועד במסמכים היסטוריים ובפרוטוקולים של האימפריה הרומית. יש גם טענות שהוא ריפא עיוור וסיים את המגיפה השחורה. עם המועצה ההיסטורית של ניקאה, השם אפולוניוס נמחק מההיסטוריה, הטענה שהוא ישו נדחתה, והשם טיאנה היה אמור לשמש במקום אפולוניה.
האם כולם אותו אדם, או שמא מדובר בדמויות שנוצרו לאותה מטרה ולאחר מכן עטו אגדות וניסים רבים? במילים אחרות, האם אנשים קיימים שונים היו מצוידים בסמליות פילוסופית ודתית זו?
המורשת שירשה הנצרות מסטואה היא "לחיות, ליהנות מהעולם הזה - לא מהעולם האחר שבא אחרי המוות. סביבה חומרית לא חשובה, ו'סגולה' מספיקה לאושר".
פאולוס הקדוש השתמש בישו כדי להפוך את הפילוסופיה שלו ל"דת". הוא היה זקוק למיסתורין כזה, לדמות מתאימה ולכמה ניסים. יתרה מכך, סיפורי ניסים שהתרחשו במקומות ובזמנים רבים אחרים המשיכו להיות מיוחסים לישו. החלק הכי טוב בעבודה היה שהאדם שיהפוך לדמות הסמלית והנביא של "הדת" שפאולוס הקדוש ניסה ליצור לא יכול היה להתחרות בו יותר, כי הוא מת.
החפירה המסתורית בטרסוס: הסתרת אמת אסורה?
כל דת צריכה בסיס פילוסופי וסיפורים מופלאים כדי להגביר את אמינותה.
ממצרים ועד הזורואסטריזם, מהברית הישנה לספרי קודש אחרים, משומר ועד יוון העתיקה, ממיתרה ועד לסטואים, אותו חומר וידע "הליבה" מופיעים שוב ושוב. מכיוון שהיו אנשים רבים שהאמינו בקדושתו של חומר "הליבה החיונית" הזה, ההעדפה הייתה להתאים את הניסים שכבר האמינו בהם לדת החדשה במקום ליצור ניסים חדשים לגמרי.
ברגע שהמוח האנושי היה מפותח, אנשים התחילו לתהות, לחקור ולדאוג. במהלך המסע הזה, בני האדם האמינו באלים רבים במשך זמן רב וניסו להיפטר מעט מהדאגות הללו. עם צבירת הידע וההארה של ימי קדם, החל "המוח החושב" לחפש את האמת בתוכו ובסביבתו. המוח הפך מפוליתאיזם פגאני למחשבות פילוסופיות.
לפני הדתות הדוגמטיות, המדע לא היה מפותח מספיק, ואנשים חיפשו את ה"תשובות" עם "חשיבה". בעוד החיפוש אחר עידן הפילוסופיה נמשך; מצד אחד, התפתחויות מדעיות החלו לסלול את הדרך למוחות מוארים באמת. מצד שני, כאשר יותר מדי הארה החלה להקשות על ניהול החברה, האינטרס של השלטונות היה לדחוף אנשים בחזרה לדוגמות ולפקודות האל.
וכך נולדו דתות דוגמטיות. לדתות החזקות הללו הייתה ההשפעה הגדולה ביותר אי פעם על החברות האנושיות. רק בתקופת הרנסנס (1350-1450 לספירה) החל המדע את עלייתו.
האם נמצא התנ"ך האבוד של פאולוס הקדוש?
כשפאולוס הקדוש השלים את "תורתו" הדתית ישו היה מת. עשורים היו צריכים לעבור עד שחסידיו של ישו כונו "נוצרים" באנטיוכיה, וזה היה רק שלוש מאות שנה מאוחר יותר כאשר "הביבליה" כפי שאנו מכירים אותה הפכה לטקסט הסטנדרטי של הנצרות.
סוד פאולוס הקדוש כנראה יישאר חבוי עוד שנים רבות. למרבה הצער, נראה כי העדויות שנמצאו לפני כמה שנים בטרסוס יישמרו בסוד לנצח.
מקורות:
