פרו הקדומה מוכרת לנו בזכות מספר אתרים עתיקים כמו מאצ'ו פיצ'ו, קווי נאסקה, פיסאק וקוסקו. אך דלת אבן ורודה בהיו מארקה (Hayu Marca) מצליחה לאתגר את כל האתרים האלה.
בהרי פרו ניצב שער אפוף מסתורין המיוחסות לו יכולות מיתיות. יש המאמינים כי אתרים קדומים רבים על כדור הארץ מחזיקים בכוחות מיוחדים ופולטים תדרים ייחודיים של אנרגיה, אור או צליל שנראים בלתי אפשריים. אחרים מחזיקים בסיפורים על אנשים, ערים ואפילו ספינות שלמות שנעלמו מבלי להשאיר עקבות.
סטונהנג', משולש ברמודה, שער השמש בטיוואנאקו, ואתרים רבים אחרים גרמו אפילו למדענים לגרד את ראשם. האם אתרים אלו יכולים למעשה להיות פורטלים לממדים אחרים? פתחי דלתות המכונים שערי כוכבים (Stargates), שדרכם בני אדם, כמו גם אלים, עוברים מהעולם הזה לעולם אחר.
סיפורו של שער האלים, הידוע גם בשם 'פוארטה דה היו מארקה' ('Puerta de Hayu Marca'), או 'ארמו מורו' ('Aramu Muru') מתחיל ליד גדות אגם טיטיקקה. חלק גדול מהסיפור כולל מיתולוגיה של האינקה ואמונות רוחניות, וזה סיפור די פרוע.
עבור האינקה, אגם טיטיקקה היה המקום בו נולד העולם. זה היה גם המקום אליו נשמתם חזרה לאחר המוות. ביסודו של דבר, האגם היה גן העדן.
קון טיקי ויראקוצ'ה
על פי אגדת האינקה, היקום החל כשקון טיקי ויראקוצ'ה (Con Tiqui Viracocha) הגיח ממימיו הדוממים של אגם טיטיקקה. מארק קרטרייט (Mark Cartwright), כתב של האנציקלופדיה של ההיסטוריה הקדומה (Ancient History Encyclopedia), מסכם את משמעותו של ויראקוצ'ה לאנשי האינקה.
"הוא נחשב לאל היוצר שהוא אבי כל שאר האלים של האינקה והוא שיצר את האדמה, השמים, השמש, הירח וכל היצורים החיים. כשסיים את עבודתו האמינו שהוא נסע למרחקים ללמד את האנושות ולמסור את האמנויות התרבותיות, לפני שהוא פנה מערבה אל עבר האוקיאנוס השקט, ולעולם לא נראה שוב, אך הבטיח יום אחד לחזור."
ההבטחה של ויראקוצ'ה לחזור, ריבוי האלים שיצר, והאמונה שהוא עדיין מתבונן ביצירתו מרחוק, חשובים בסיפור שער האלים.
אימפריה נשכחת
אימפריית האינקה התפוררה בשנת 1592. הכובשים הספרדים החליטו לקחת כמה שיותר זהב ומשאבי טבע מהאינקה, ופיזרו אבעבועות שחורות בדרך. לאחר שנים של מצורים, כיבושים וקרבות עם האינקה, האימפריה הספרדית כבשה את פרו ואת צ'ילה.
קיסר האינקה האחרון הוצא להורג על ידי הספרדים, מה שהביא לסיום עקוב מדם לאימפריה הגוססת. עם זאת, הצוויליזציה הגדולה והמתקדמת הותירה אחריה עדויות מהותיות לתרבותם ולאמונותיהם, והבטיחה שלא ישכחו. באופן מוזר, רבים מאותם אתרים ומונומנטים קדושים למעשה נשכחו. זה ייקח שלוש מאות שנה ובמקרים מסוימים ארבע מאות, עד שהעולם יגלה מחדש את מה שתרבות האינקה השאירה מאחור.
עיר האלים
עיר האלים, גבוה בהרי פרו, היא ביתו של אחד משערי הכוכבים הללו. בגלל השטח ההררי הסלעי והשמירה של ממשלת פרו על האתר כאתר ארכיאולוגי עתיק, הוא לא נחקר עד כה. החוקרים עדיין לא בטוחים אם אזור זה אכן מכיל יישוב או לא, אך תצורות הסלע מזכירות בתי מגורים ומבנים.
הילידים של אגם טיטיקקה, פאנו ושאר האזור שמסביב סיפרו על פתח מסתורי שהוביל ל"ארץ האלים". גיבורים בימי קדם נצפו כשהם נכנסים מעבר לדלת הזו כדי להצטרף לאלוהויות שלהם, ברגע שזמנם על כדור הארץ הסתיים.
האגדה גם הזכירה את אותם גבורים כשהם חוזרים שוב דרך אותו שער כשאלוהיהם לצידם, כדי לבדוק את חייהם של אלה שהשאירו אחריהם. היא סיפרה גם על נבואה: מתישהו בעתיד, השער ייפתח "גדול בהרבה ממה שהוא באמת", ויאפשר לאלים לחזור לספינות השמש שלהם.
ב-1996 מצא עצמו חורחה לואיס דלגאדו ממאני (Jorge Luis Delgado Mamani) חוצה את הייו ברנד (Hayu Brand), אזור הררי בפרו ליד אגם טיטיקקה. הוא רק התקבל לעבודה כמדריך טיולים ורצה להכיר את האזור. הוא כמעט פיספס את האתר, אך משהו קרא לו. הוא נזכר:
“כשראיתי את המבנה בפעם הראשונה כמעט פיספסתי אותו, חלמתי על המבנה במספר הזדמנויות לאורך השנים, אך בחלום הדרך לדלת הייתה מרוצפת בשיש ורוד, ופסלי שיש ורודים נצבו בשורה משני צידי השביל... סיפרתי [על] חלומות אלה פעמים רבות למשפחתי, וכך כשסוף סוף נתקלתי בדלת, זה היה כמו התגלות של אלוהים."
שער האלים
כל זאת ועוד התרוצצו בראשו של ממאני כאשר הוא ראה לראשונה את המבנה המפואר הזה מחוץ לחלומותיו. השער היה חצוב על פני הסלע, גובהו 7 מטר ורוחבו 7 מטר, ובבסיסו דלת שקועה. במרכז הדלת הקטנה היה שקע מעגלי, והתגלה עד מהרה שהדבר רומז למיתוס נוסף על כהן אינקה קדום שנמלט על חייו מהכובשים הספרדים.
הכיבוש הספרדי של דרום אמריקה היה עניין מלוכלך ועקוב מדם. כמה מיליוני אנשים קיפחו את חייהם בגלל אבעבועות שחורות, אלימות אכזרית וגירוש. אך הפרואנים מספרים סיפור על כהן אינקה אחד שהצליח להימלט מההתקפה וההרס האירופי. שמו היה ארמו מורו (Aramu Muru), והוא היה כהן ששירת במקדש שבעת הקרניים (Temple of The Seven Rays).
כאשר הגיעו הכובשים כדי לבזוז הכל לעצמם, הכהן של מקדש שבעת הקרניים לקח דיסק זהב יקר, המכונה "מפתח האלים של שבע הקרניים", ונמלט להרי היו מארקה. הוא נתקל בשער האלים, שנשמר בקפידה על ידי שאמאן. בין אם חמל על חייו של הכהן הנמלט, ובין אם לשם הגנה על עמו מפני הרודפים, הבחין השמאן כי הדיסק המוזהב השתלב באופן מושלם בשקע העגול שבתוך הדלת הקטנה. שניהם הביטו ביראת כבוד כשנפתח הפורטל. אור כחול בהיר שטף את הסלעים האדומים כשהוא נפתח לרווחה. בידיעה שמפתח הזהב יאבד, כהן האינקה ארמו מורו ויתר עליו, עבר בשער ולא נראה עוד.
לאחר שזיהה את הפורטל מחלומותיו, פנה מיד ממאני לארכיאולוגיים בכפרים הסמוכים ללה פאס, פונו ולימה, ותוך מספר שעות רחש האתר בהיסטוריונים וחוקרים של האינקה, שהכירו את האגדות שסופרו סביב האזור.
למרות הטענות לפיהן השער הוא פורטל לעולמות אחרים, בין אם הוא מוביל למנהרות רבות שנמצאות בתוך ההר ובין אם הוא מסוגל להעביר בני אדם ויצורים אחרים למימדים אחרים, המדענים נותרו ספקנים. נראה שהשער חצוב בסלע כמבנה אחד, ללא מרווח שיעיד עליו כדלת. לדברי חלק מהחוקרים, על ידי הנחת ידיהם על הדלת, הם יכלו להרגיש אנרגיה עדינה פועמת מבפנים. חלקם שמעו מוזיקה קצבית מוזרה. אחרים טענו שהם ראו חזיונות של עמודי אש ודברים שמעבר לעולם הזה.
מה שבעיקר הכה את המדענים היה שפתח הדלת המסיבי דמה בצורה מדהימה למבנה אחר המיוחס ליכולות שערי הכוכבים. שער השמש, בטיוואנאקו, בוליביה, כמו גם לחמישה אתרים ארכיאולוגים אחרים, כולם מחוברים ברשת שקוויה מצטלבים בדיוק במקום בו היו הרמה ואגם טיטיקקה. תושבים מקומיים גם טוענים כי היו עדים לפעילות עב"מים משמעותית, כמו אורות כחולים מנצנצים ודיסקים לבנים זוהרים.
קדום מהאינקה
תרבות האינקה החלה במאה ה-12. בסך הכל הם היא התקיימה כארבע מאות שנה. ככל ששיטות וטכניקות המחקר ממשיכות להשתפר, אנו עשויים לגלות כי אתרי אינקה עתיקים רבים מתוארכים לפני האינקה עצמם. טיוואנאקו, חורבות העיר ליד אגם טיטיקקה, נראית דומה מאוד לאתרי אינקה מפורסמים רבים, כולל שער האלים, אבל האינקה לא בנו את טיוואנאקו, ואין לארכיאולוגים מושג לגבי מי כן בנה. ובכל זאת, בין החורבות נמצאות כמה אבנים עם עבודת האבן המדויקת ביותר שנראתה אי פעם בדרום אמריקה.
מרגרט יאנג-סאנצ'ז (Margaret Young-Sánchez), מנהלת מוזיאון בדנבר, תיארה את המקום המסתורי בספרה 'טיוואנאקו: אבות האינקה' (Tiwanaku: Ancestors of the Inca). היא כתבה, "אבנים חתוכות פורצות מפני השטח; בסמוך פלטפורמות מלבניות נהדרות וחצרות שקועות עם בנייה יפהפייה מאבנים...”
ישנן עדויות לכך שבני אדם מאכלסים את האזור סביב אגם טיטיקקה במשך 4,000 השנים האחרונות, וככל הנראה עמים קדומים אלה הם שאחראים על רבים מהמונוליטים שאנו רואים כיום. עמים חסרי שם אלה אחראים ככל הנראה גם ליצירת עיר ומקדש טבועים שנמצאים כעת על קרקעית האגם.
סודות קבורים וטבועים
נראה כי תרבות האינקה התפוצצה לפתע, לאחר שנים של התדלדלות, ואז היא נעלמה במהירות. ניתן לומר את אותו הדבר לגבי התרבויות שלפני האינקה, שאכלסו בעבר את אזור אגם טיטיקקה.
בשנת 2000 דיווח לורנצו אפיס (Lorenzo Epis), אחד הצוללנים המובילים שגילו ממצאים הקודמים לאינקה מתחת למימי אגם טיטיקקה.
"מצאנו מה שנראה כמקדש, באורך 200 מטר וברוחב של 50 מטר, טרסה לגידולים, דרך הקודמת לאינקה וקיר באורך 800 מטר."
חורבות טיוואנאקו הסמוכות היו פעם עיר שוקקת חיים של 10,000 או יותר תושבים. אז לאן נעלמו כל האנשים האלה? האם הם, כפי שסופר באגדה, נאספו על ידי האלים שלהם ומיהרו לצאת ליקום אחר? או שהם נכבשו על ידי שבטים ותרבויות יריבות? למרבה הצער, אולי לעולם לא נדע. התשובה הפופולארית ביותר היא שאנשים אלה הפכו מאוחר יותר לאינקה בעצמם, אם כי עדיין מתלבטים מאוד ברעיון הזה.
אתר שער האלים נותר בלתי מוסבר, ואולי זה חלק גדול מהמשיכה שלו. בין אם פורטל ליקומים מקבילים, מעבר שדרכו אלים יכולים להופיע מחדש ובני אדם יכולים להיעלם, או פשוט מבנה קדום שיועד לטקסים ולפולחן, תצורה מוזרה זו ממשיכה לסקרן אותנו, אלפי שנים לאחר שנוצרה.
מקורות:
