"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים"
(ספר בראשית, פרק ה', פסוקים כ"א-כ"ה)
ספרי חנוך הם ספרים חיצוניים המתארים את תולדותיו של חנוך, אחד מבני הדורות הראשונים לאחר אדם ולפני נח, דמות מספר בראשית. הספרים נכתבו במקומות שונים ובתקופות שונות, כשאת חיי הגיבור המקראי כנראה שיש לתארך לסביבות שנת 3000 לפנה"ס.
ישנם שלושה ספרים בשם "ספר חנוך"
ספר חנוך א' – נשתמר רק בתרגום לגְעֵז (אתיופית) ולכן נודע בשם ספר חנוך החבשי.
ספר חנוך ב' – נשתמר רק בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה ולכן נודע בשם ספר רזי חנוך הסלאבי.
ספר חנוך ג' – נכתב כנראה במאה ה-5 לספירה וידוע גם כחנוך העברי.
זהו מאמר ראשון מתוך סדרה של מאמרים שיעסקו בספרי חנוך, במאמר זה נסקור את ההסטוריה של ספר חנוך א'.
מאמר מבוא לסדרה:
ספר חנוך א'
ספר חנוך א' הנקרא גם חנוך החבשי, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, אשר נכתב בשפה הארמית, ככל הנראה בארץ ישראל במאה ה-3 לפנה"ס, על ידי מחבר יהודי יחיד או קבוצת מחברים. זוהי אחת היצירות האפוקריפיות הלא-קאנוניות החשובות ביותר, וכנראה השפיע מאוד על האמונות הנוצריות הקדומות, במיוחד הגנוסטיות. הוא מלא בחזיונות של גן עדן וגיהנום, מלאכים ושדים, הספר מציג מושגים כמו נפילים, הופעתו של משיח, תחיית המתים, יום הדין וממלכה שמימית עלי אדמות. עוד משולבים חומרים מעין מדעיים על מערכות קלנדריות, גיאוגרפיה, קוסמולוגיה, אסטרונומיה ומטאורולוגיה.
המסר בספר חנוך א', כמו של נביאים אחרים במקרא, הוא תערובת של תוכחה על חטא ושידול להכאה על חטא. המסר שלו כולל תיאורים של דין האל לרשעים ושל העתיד המבורך לעמו. אך לא כמו רוב הנביאים העבריים, נאמר לנו שחנוך כתב את המסר שלו.
ישנה הקבלה מעניינת בין חייו של חנוך, המתוארת בספרו, לבין ההיסטוריה של הספר עצמו. אומרים לנו שחנוך היה מבודד מהאנושות במשך תקופה מסוימת. ואז, לאחר שנקרא להיות נביא, חנוך מופיע מחדש כדמות חזקה בזירה. כפי שנראה, ספר חנוך א' עבר תהליך דומה של הופעה מחדש בתקופה האחרונה.
נכתב עבור הדור האחרון
במשך מאות רבות היה ספר חנוך א' בתקופה של בידוד. הספר מופיע כעת מחדש על הבמה העולמית עם מסר חשוב שלא נמוג עם הזמן. באופן מדהים, מהלך ההיסטוריה של ספר זה התיישב יפה עם הנבואה בפסוקים הראשונים של הפרק הראשון שלו. בפרק הראשון של ספר חנוך א', נאמר כי ספרו של חנוך לא נכתב עבור האנשים שחיו בימיו, או אפילו עבור אלה שחיו מיד אחריהם. מראשית דרכו של ספר חנוך א' נאמר שתהיה לו השפעה גדולה בהרבה. ספרו של חנוך נכתב למען הדור שיחיה בסוף הזמן. כמו סוג של קפסולת זמן שמחכה לדור האחרון, ספר חנוך התגלה שוב בימינו והוא זמין לכל מי שרוצה לגלות את אוצרותיו.
כדי להבין כיצד כל זה קרה, עלינו לבחון מקרוב את ההיסטוריה המדהימה של ספר חנוך א', שכן הוא עבר שלבים מובחנים של פופולריות, בידוד ולבסוף הופעה מחדש.
תוכן הספר
חנוך, גיבור הספר, מסוגל לדעת את העתידות והנסתרות, ולפיכך הוא האיש שנועד לספר על תולדות האנושות מתחילתה ועד סופה, כאשר האור יגבר על החושך, והאל יגלה לצדיקים את "הבחיר" / את "בן האדם" (המשיח). ביום הדין יישפטו הנפילים יחד עם הרוחות הרעות, השדים והמזיקים. עזאזל, המלאך הרע, יימסר לידי רפאל, ובליעל, אדון החושך ואויבו של המשיח, יישפט גם הוא ביום ההוא. גם בני האדם ירגישו בחזון הבלהות הזה: רצח בתוך המשפחה, הפלות, קניבליזם, מלחמות ועוד צרות יהיו מנת חלקם של החוטאים, בעוד הצדיקים יזכו לאושר גדול.
תקופת בית שני
עבור יהודים רבים בישראל, בתקופת בית שני, ספר חנוך א' זכה להערכה רבה. עובדה זו אושרה על ידי גילוי מגילות ים המלח, בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת. באותה תקופה התגלו כ-800 ספרים וחלקי ספרים במערות ליד ים המלח. חמשת הספרים הבולטים ביותר במגילות ים המלח מדורגים בסדר זה: תהילים, ישעיהו, דברים, היובלים וספר חנוך א'. באותן מערות אוחסנו יותר עותקים של ספר חנוך א' מאשר ארבעת הספרים הראשונים ויותר מרוב שאר ספרי התנ"ך. מגילות ספר חנוך א' אוחסנו עם ספרי התנ"ך העברי והתייחסו אליהם באותה דאגה וזהירות בשימורם. שחזור עותקים עתיקים אלה של ספר חנוך א' בארץ המובטחת, חפפה ללידתו מחדש של עם ישראל בארץ ישראל בשנת 1948.
לפני חורבן המקדש היהודי על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, ההתייחסות לספר חנוך א', בספרות היהודית מאותה תקופה, היא חיובית. ספר חנוך א' אף מצוטט בברית החדשה במכתב יהודה, אחיו למחצה של ישו, שם כתוב:
"חנוך, השביעי מאדם, התנבא על האנשים האלה: 'ראו, האל בא עם אלפי אלפים מהקדושים שלו כדי לשפוט את כולם ולהרשיע את כל הרשעים במעשיהם הרעים שעשו בדרכים לא אלוהיות וכל המלים הקשות שהחוטאים דיברו כנגדו."
אף על פי שהוא מצטט את חנוך, יהודה לא אומר שהוא מצטט את ספר חנוך א'. יהודה אומר כי הוא מצטט את חנוך האיש השביעי מאדם. אף על פי שספרים אחרים, שאינם נחשבים ככתובים, מצוטטים בברית החדשה, ציטוט זה מאת חנוך שונה. יהודה אומר למעשה, 'כשאני מצטט מתוך ספר חנוך א', אני יודע שלמעשה אני מצטט את חנוך עצמו'.
הן מגילות ים המלח והן הברית החדשה מצביעים על ההערכה הרבה לספר, שהיה מאד מוכר באותה תקופה. עד סוף המאה הראשונה המצב הזה מתחיל להשתנות.
מחוץ לקאנון היהודי
ספר חנוך א' היה חיבור נפוץ ופופולרי מאוד בימי בית שני, ומוטיבים נרחבים מתוכו אומצו או עובדו-מחדש בספרים כמו ספר היובלים, "ספר הענקים", צוואות בני יעקב ועוד. יוסף בן מתתיהו, פילון האלכסנדרוני וסופרים אחרים מתייחסים במובהק אל הסיפור החנוכי.
למרות הפופולריות של ספר חנוך א' לפני המאה הראשונה ובמהלכה, בסוף אותה תקופה המצב הזה מתחיל להתהפך. השלב הראשון בירידת הפופולריות של הספר התגבש בערך דור לאחר מותו של ישו. לחצים חיצוניים שנגרמו בעקבות הרס בית המקדש היהודי בשנת 70 לספירה והתנועה הנוצרית המתפתחת, הניעו את ההנהגה הרוחנית של היהדות לבצע רפורמה בדת. קאנון קפדני של כתבי קודש תוקן לכל היהודים. קאנון זה הדיר את ספר חנוך א' וספרים אחרים.
מציאת מגילות ים המלח בסוף שנות ה-40, הראה שליהודים רבים במאה הראשונה היה עניין מיוחד בספר חנוך א'. בין מגילות ים המלח שנמצאו ממערות במדבר יהודה, נמצאו שברים של 11 עותקים של ספר חנוך א'.
התקשורת הגוברת של המערב עם יהודי ביתא ישראל ועם הנוצרים באתיופיה, שהיו מבודדים משאר העולם, הצביעה גם היא על החשיבות שניתנה לספר חנוך א' בימי קדם. התנ"ך של יהודי ביתא ישראל שמר על ספרו של חנוך. כאשר חלק מיהודי ביתא ישראל אימצו את הנצרות האורתודוכסית באתיופיה, הספר הובא גם לתנ"ך של הכנסייה האורתודוכסית האתיופית, שם הוא נשאר עד היום.
נאסר על ידי מועצת הכנסייה
לאחר המאה הראשונה לספירה המשיך ספר חנוך א' במשך זמן מה להיות פופולרי בקרב סופרים נוצרים מוקדמים ובכנסיות. ציטוטים, אזכורים ורמיזות לספרו של חנוך ניתן למצוא בכתבים של אירנאוס, קלמנס, טרטוליאנוס, אתנגורס, טטיאנוס, לקטנטיוס, מתודיוס, מינוקיוס פליקס, קומודיאנוס ואמברוזיוס. לעיתים הספר כונה כתב קודש. אולם הפופולריות של הספר דעכה בהדרגה בנצרות היוונית והלטינית. ספר חנוך א' החל להתדרדר לחוסר הערכה בזמן שהפילוסופיה הניאו-אפלטונית וההשערות היווניות על טבעם הרוחני של מלאכים החלו לחלחל לחשיבה הנוצרית.
בסופו של דבר, ספר חנוך א' נאסר לשימוש, על ידי מועצת לאודיסיאה (Council of Laodicea), בסמוך לתחילת המאה ה-5 לספירה. ככל הנראה, מנהיגי הכנסיה אוגוסטינוס והירונימוס השפיעו רבות על דחיקת הספר לאפלה. בסופו של דבר, ספר חנוך א' הוסר מהספריות בכנסיות הים התיכון ובהדרגה אבדו כל העותקים שהיו קיימים בחלק זה של העולם הנוצרי. ספר חנוך א' למעשה אבד מהעולם היווני והלטיני למשך יותר מ-1,000 שנה.
נשמר באתיופיה
במהלך תקופה זו העולם שמחוץ לאתיופיה היה מודע לעובדה שספר חנוך א' נשמר על ידי היהודים והנוצרים האורתודוכסים באתיופיה. אין ספק שהיה מזל גדול בכך שהיהודים והנוצרים האתיופים היו בעצמם מבודדים מאנשי העולם הים תיכוני לאורך כל התקופה הזו, מכיוון שזה מה שהביא לשימור הספר.
ברוב העולם ההדרה של ספר חנוך א' הצליחה להעלימו לחלוטין עד המאה ה-5 לספירה. כמו חייו של חנוך, נראה כאילו הספר הוסתר לזמן מה מעיני כלל העולם. עם זאת, בדיוק כפי שהיה צפוי בתוך דפי הספר, הספר נמצא כרגע במסלול מאלמוניות לפופולריות.
הוצג מחדש לעולם
מאז שהוא 'התגלה' מחדש במאה ה-18, עבר ספר חנוך א' כמה שלבים בהופעתו ההדרגתית חזרה. הנה עיקר השלבים של חזרתו של ספר חנוך א' לזירה העולמית:
1773 - גילוי מחדש ע"י ג'יימס ברוס
1821 - תרגום ראשון לאנגלית מאת ריצ'רד לורנס
1883 - מהדורה נוספת מאת ריצ'רד לורנס
1893 - תרגום רציני שני לאנגלית מאת רוברט ה. צ'ארלס
1912 - מהדורה נוספת מאת רוברט ה. צ'ארלס
השלב הראשון בתהליך הזה התרחש בסוף המאה ה-18. במהלך חיפוש מקורותיו של נהר הנילוס, החוקר ג'יימס ברוס רכש באקסום שלושה עותקים שלמים של ספר חנוך א' בשפת הגְעֵז האתיופית. אלה הובאו איתו לאירופה. יעברו כמעט 50 שנה עד שהתרגום הראשון של הספר לשפה האנגלית יופיע בשנת 1821. הוא תורגם על ידי הארכיבישוף ריצ'רד לורנס, פרופסור לעברית באוקספורד. התרגום לא התקבל יפה. נשמעה ביקורת רבה על עבודת התרגום של לורנס. יותר מ-60 שנה לאחר מכן, הוציא לורנס מהדורה מתוקנת בניסיון כושל לטפל בליקויים החמורים בעבודתו. עשר שנים לאחר מכן, רוברט הנרי צ'ארלס, פרופסור ליוונית תנ"כית בקולג' טריניטי בדבלין, הוציא את מה שיהפוך לתרגום המקיף ביותר באנגלית למאה השנים הבאות. צ'ארלס תיקן את הבעיות במספרי הפרקים והפסוקים שהציג לורנס.
אימות בעזרת מגילות ים המלח
175 שנה לאחר שהתגלה ספר חנוך א' מחדש לכלל העולם, רבים עדיין האמינו שהוא מזויף. אחרי הכל, זו לא תהיה הפעם הראשונה שמישהו ניסה לשחזר 'ספר אבוד' ולהוציאו כמקור. ללא סוג של אישור חיצוני, ענן לגיטימי של ספק יכול היה להישאר תלוי מעל הספר.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 היתה תגלית שהסירה כל ספק מכך שגרסת חנוך שנשמרה באתיופיה היא אותו ספר שמצוטט בברית החדשה. תגלית מגילות ים המלח במערות במדבר יהודה כללה גילוי מספר עותקים קדומים של ספר חנוך א'. שברים משבעה עותקים של ספר חנוך א' בארמית שרדו. שברים אלה תוארכו ל-300 לפנה"ס, והפכו אותם ליותר מבני 2,000. באותן מערות נמצאו גם שלושה שברים של ספר חנוך א' ביוונית.
קטעי מגילות ים המלח הללו של ספר חנוך א' שימשו לאימות מהימנותם של העותקים האתיופיים של הספר. כיום הקוראים יכולים להיות בטוחים שהעותקים המלאים של חנוך שנמצאו באתיופיה משמרים את הספר שצוטט על ידי יהודה בברית החדשה.
ספר חנוך א' היום
אף על פי שיש מי שאומר שספר חנוך א' הוא 'פסאודואפיגרפי' (כתיבה המיוחסת למחבר הלא נכון), ואף שיש אחרים האומרים שהוא 'אפוקריפי' (כתב יד ממקור גנוז), ישנם אחרים שקוראים לו 'כתב קודש'. הנוצרים באתיופיה מאמינים כי מדובר בכתבים האותנטיים של חנוך המקראי, והוא חלק קאנוני בתנ"ך שלהם.
הם מאמינים בכך בין השאר, משום שיש עדות קדומה של יהודה השליח בברית החדשה. נשאלת השאלה הסבירה, האם סופר הברית החדשה, בהשראת רוח הקודש, יצטט את ספר חנוך א' אם יבחין שמדובר בכתב יד כוזב? אפשר גם לשאול, האם כותב הברית החדשה שהבחין בכתב יד כוזב, יגיד שהוא מכיל אמירות לגיטימיות של חנוך המקראי? יהודה היה צריך לדעת שלא יהיה קשה לחברי התנועה שלו להחזיק או להיחשף לשאר הספרים של חנוך. אופן השימוש של יהודה בספר חנוך א' מעיד שהוא האמין שמחברו אכן אותנטי.
ספר חנוך א' מגיע אלינו כיום לאחר 2000 שנות העתקה ושימור נאמנים של יהודים ונוצרים. עבור הכנסייה האתיופית האורתודוכסית, ספר חנוך א' היה ועודנו כתב קודש ולכן טופל בזהירות רבה לאורך מאות שנים. חוקרים מודרניים השתמשו בשברי מגילות ים המלח של ספר חנוך א' כדי לבדוק את מהימנות הטקסט האתיופי. הם קבעו כי ספר חנוך א' בשפה האתיופית הוא תרגום מילולי נאמן למקור.
לעתים קרובות נשאלת השאלה, 'מדוע ספר חנוך א' נותר מחוץ לתנ"ך?' אך השאלה אמורה להיות, אל התנ"ך של מי אנו מתייחסים? אם אנו אומרים שהוא הושאר מחוץ לתנ"ך שלנו, זה נכון, אבל עלינו להבין שהוא לא הושאר מחוץ לתנ"ך של כולם. ככל הנראה, ספר חנוך א' תמיד היה ברשימת ספרי הקודש של קבוצות מסוימות.
בתחילת המאמר צוין כיצד חנוך עבר תקופת בידוד הרחק מהאנושות עד שנקרא להיות נביא. כמו חנוך, ספר חנוך א' הוסתר לזמן מה וחזר מחדש לאור הזרקורים. נראה שהוא מוכן להגשים בקרוב את הסיבה המוצהרת לכך שנכתב ונשמר. ספר חנוך א' הוא -
"ולא לדור הזה, כי אם ל[דור] רחוק אשר יבוא"
(חנוך א' פרק א' פסוק ב)
זמין באינטרנט
לראשונה בהיסטוריה הפנומנלית הזו של הספר, ניתן לקרוא באופן חופשי את הטקסט המלא של ספר חנוך א' על ידי כל אדם עם גישה לאינטרנט. התפתחות זו התרחשה מאז שנות ה-90. כפי שראינו, זו התפתחות אחת נוספת בתהליך מתמשך בו ספר חנוך א' הופך בהדרגה, אך בהתמדה, לספר שמוכר לאנשים סביב העולם כולו.
