ספר חנוך א' בנוי מ-5 חלקים. חלק מהחוקרים טוענים כי מדובר ב-5 ספרים נפרדים שאוחדו לספר אחד.
פרקים א-לו: 'ספר העירים' - המלאכים שכשלו וסיורי חנוך בשמים.
פרקים לז-עא: 'ספר המשלים' - משלי חנוך.
פרקים עב-פב: 'ספר המאורות' - ספר האסטרונומיה של חנוך.
פרקים פג-צ: מראה חלומות חנוך - סקירה של תולדות ישראל באמצעות דימוי של חיות.
פרקים צא-קח: נבואות חנוך לבניו - חזיונות הכוללים מידע היסטורי שחנוך מספר למתושלח.
במאמר זה, השני בסדרת המאמרים על חנוך, נכיר את הראשונה מבין חמש המגילות שמוכרת בשם "ספר העירים", שם זה נוצר בגלל התפקיד המרכזי שממלאת קבוצת מלאכים בשם 'עירים'.
מאמרים קודמים בסדרה:
השליחות של חנוך
חנוך, שנולד כ-1033 שנה לפני המבול, קיים לכל אורך חייו אינטראקציה עם מלאכי ה'עירים' ('the 'Watchers), גם עם אלה שכשלו וגם עם אלה שלא. בזמן שהוא סוגד לאלוהים בנוכחות מלאכים, חנוך מקבל את קריאתו להתנבא. הדין של אלוהים כנגד ה'עירים' וצאציהם נקבע, חנוך נשלח להטיף את צו האלוהים למלאכים החוטאים בהר החרמון. קריאת חנוך הגיעה כמעט 700 שנה לפני המבול.
מחבר הספר
(חנוך א' פרק א, פסוקים א-ג)
ספר העירים כתוב בגוף ראשון כחנוך המקראי. השם חֲנוֹךְ מבוסס על השורש ח.נ.ך -שמשמעותו לימוד וחינוך. המקרא מתאר את מסירותו של חנוך באלה מילים:
"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹהִים;"
(בראשית פרק ה פסוק ד)
בספר העירים, נאמר לנו שכתבי חנוך הופקדו בידי בנו מתושלח, ונכדו של מתושלח, נח. יתכן שצאצאיו של חנוך עדכנו חלקים מסוימים בספר. עם זאת, הסגנון והסידור הפנימי של הספר מצביעים על כך שברובו נכתב על ידי מחבר יחיד.
תיארוך הספר
החל בפרק כד, ספר העירים מכיל תיאור ארוך של אחד מחזונות החלום של חנוך, שקיבל זמן קצר לאחר שקרא לו אלוהים לתפקיד נביא. פרקים כ-י מתעדים אירועים שהתרחשו לפני ואחרי זמנו של חנוך עלי אדמות.
(חנוך א' פרק קו פסוק ג)
בפסוק זה חנוך קובע שאירועים קודמים נחשפו עבורו בחזון. יתכן גם שאירועים מאוחרים יותר התגלו בפניו באופן חזוני, ונכתבו על ידו לפני שהם התרחשו. זה יקבע את זמן כתיבת הספר כולו לתקופה שלפני שחנוך הועבר לרקיע, שזה יותר מ-600 שנה לפני המבול של ימי נח.
הנושא העיקרי
(חנוך א' פרק ה פסוק ד)
הפעולה הקבועה והסדירה של הטבע, השמש, הירח והכוכבים מוצגת בניגוד לפעולות של בני אדם ושל מלאכים. בניגוד לרשעים, טבע העולם ממלא את המטרות שלשמן נוצר על ידי אלוהים. אלוהים קובע קץ לחוסר הסדר ומבקש לבסס בני אדם אלוהייים בקרב האנושות. לימים הם נקראו "נטע הצדק", שממנו סוף סוף תוכל האלוהות לפרוח ולהתפשט ברחבי כדור הארץ.
(חנוך א' פרק צג פסוק ה)
הרקע
העולם בימיו של חנוך נמצא בסערה של משבר מעמיק שנוצר על ידי פעילויות מסוימות של מלאכים רעים, צאצאיהם ואנושות פושעת. השעבוד של האנושות באותה תקופה מתואר כאן במונחים קיצוניים ביותר. בתגובה, אלוהים מכריז על גזירתו להעניש את הרשעים ולנקות את כדור הארץ באמצעות מבול. בפרקים י-יא, תוך שימוש בשפה הדומה לשפה בחלקים של הנביאים במקרא, נצפה בוא עידן המשיח; כאן אלוהים מציג את הבטחתו להקים את ממלכתו עלי אדמות אשר תחנוך תור זהב לאנושות, בעוד הוא מתנער מכל מה שלא היה בסדר בימיו של חנוך. עידן המשיח יהווה את תשובת אלוהים ל-1,000 השנים הבלתי אנושיות של העירים וצאצאיהם.
המטרה
(חנוך א' פרק א פסוקים א-ג)
על פי פתיחה זו של הספר המטרה של ספר העירים היא להפוך לברכה לאלה שחיים בתקופת המצוקה בעתיד. האופן שבו זה אמור להתממש מתחיל להתגבש כשמשלבים את המסר של ספר העירים עם ארבעת הספרים שאחריו. הספר הזה טוען להיות סוג של כמוסת זמן לדור האחרון, הרלוונטיות של הנאמר בו תוכל להתממש במלואה על ידי הדור שחי בסוף העידן. לספר חנוך, לטענת כותבו, יהיה תפקיד בימים האחרונים. עובדה זו עשויה להסביר חלקית את החשיבות הזניחה של ספר חנוך במשך ה-2,000 שנים האחרונות; זמנו טרם הגיע.
האלף של ה'עִירִים' הטועים
על פי חנוך, האנושות הייתה נתונה לשליטה שיטתית של המלאכים הרעים וצאצאיהם הדמוניים. החל מימי אביו של חנוך, יֶרֶד, ועד המבול, התנאים הנוראים הללו נמשכו וגברו במשך יותר מאלף שנים. רבים מאמינים שבתקופה זו נבנו רבים מהמגליתים החידתיים שהתגלו על כדור הארץ, על ידי ה'עִירִים' וצאציהם 'הנפילים'.
במהלך 1000 השנים הבאות, ההכנעה וההשפלה של המין האנושי התרחשה בשלושה שלבים נפרדים. בספר, כל אחד מהשלבים הללו מובא עם תיאור של צורה כלשהי של אינדוקטרינציה מלאכית מרושעת ובעקבותיה התוצאות השליליות המיידיות שלה. חנוך מסיים כל שלב בסיכום התוצאה האסונית האולטימטיבית של אותו עידן למין האנושי.
שלב 1: עידן המפלצות
(חנוך א' פרק ז פסוק א)
במהלך השלב הראשון, המלאכים הרעים לוקחים את כל הנשים שהם רוצים, אונסים אותן בפועל ואז מתחילים להכיר להן דוקטרינה ותרגולי כשפים. יש שהציעו שהאזכור של "לכרת שורשים" הוא התייחסות להנדסה גנטית. ואכן, מיד בהמשך לאזכור מופיעה לידת הענקים. עם זאת, אם נכניס זאת להקשר, חיתוך השורשים מתייחס ככל הנראה לשימוש הקסם במרכיבים הטבעיים של כדור הארץ.
לידת צאצאי ה'עירים' מגבירה במידה רבה את ההכנעה והשליטה במין האנושי. דיכוי המין האנושי על ידי צאצאי ה'עירים' מתווסף כעת להתעללות המלאכים הרעים שכבר בעיצומה.
הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם: הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.
(בראשית ו' פסוק ד')
גם בבראשית וגם בספר חנוך, נאמר כי צאצאי מלאכי ה'עירים' נקראו "נפילים". משמעות המילה הזו נתונה לדיון. מקובל להניח כי יש לתרגם את המילה כ"ענקים". הסיבה לכך היא שצאצאי ה'עירים' אופיינו במוטציות, אחת הנפוצות ביותר היא קומה גבוהה. עם זאת, גם לסוגים אחרים של מוטציות היו ככל הנראה ראיות. בקטע מאוחר יותר, תוך שימוש בשפה אלגורית, מתייחס חנוך לנשים שילדו את הנפילים באופן זה:
(חנוך א' פרק פו פסוקים א-ו)
צאצאיהם של ה'עירים' מתחילים להתעמר בעולם של בני האנוש. בניגוד לאדם וחוה שהכתובים אומרים לנו שכשלו בתמימותם, ובניגוד ל'עירים', שגם עליהם אנו מתבשרים שכשלו בחסדי האל, הנפילים נולדו רעים. בהיותם צאצאים של בני האנוש הכושלים ושל היצורים המלאכיים שכשלו, מעולם לא נאמר על הנפילים שכשלו בחסדי האל ומעולם לא ניתנה להם הזדמנות לחזור בתשובה.
צאצאי ה'עירים' מתחילים את דיכוי האנושות בצריכת פרי עמל בני האנוש, אך עד מהרה זה לא מספיק והם עוברים לצרוך את בני האדם עצמם. בעידן שלפני המבול, אלוהים טרם התיר לבני האנוש לאכול בשר של בעלי חיים , אבל הנפילים לא מרסנים עצמם בצריכת הכל ומהכל. בסופו של דבר צאצאי ה'עירים' צורכים גם זה את זה ומתענגים גם בשתיית דם.
התוצאה של השלב הראשון היא עולם המאופיין באלימות ושפיכות דמים.
אָז הֶאֱשִׁימָה הָאָרֶץ אֶת בְּנֵי הֶחָמָס.
(חנוך א' פרק ז, פסוק ו)
הפסוק הזה הוא הדרך לומר כי הרבה דם תמים נשפך על פני האדמה, כאילו האדמה ספוגת הדם זועקת לצדק מהשמיים.
בעוד עידן המפלצות משתולל, השלב השני מתחיל...
שלב 2: כך אמר עֲזָאזֵל
(חנוך א' פרק ח, פסוקים א-ב)
במהלך שלב זה נזקפת לעֲזָאזֵל העברת ידע של טכנולוגיות מסוימות לאנושות. בכך, לא רק שעזאזל גורם להאצת הידע האנושי, אלא הוא גם דואג לכך שהוא יהיה מושחת. בהדרכתו המרושעת של עזאזל הידע התמים של מטלורגיה הופך לכלי מלחמה, והִתְיַפּוּת אישית מופנית למטרות רעות. אנחנו יכולים לשער את המניעים של עזאזל דרך התוצאות שהשיג. בגלל יצירת כלי הנשק ובאמצעות שימושים מסוימים של הִתְיַפּוּת אישית הם הושחתו בכל דרכיהם. בגלל התוצאות הללו, עזאזל יקבל עונש מיוחד לפני המבול.
כששני השלבים הראשונים של האלף הנורא הזה ממשיכים להתגלגל, שלב שלישי עומד להתפרץ...
שלב 3: מזימה שטנית עולמית
(חנוך א' פרק ח, פסוקים ג-ד)
בשלב השלישי האינדוקטרינציה של המין האנושי באומנות תורת הנסתר הפכה לאוניברסאלית. מה שאנשים מאמינים חשוב, וכמו שקורה עם אומנות תורת הנסתר, במקום לחנך, לרומם, לשפר ולהאיר את חסידיה, האנושות משחיתה עצמה עוד יותר ושפיכות דמים נוספת פושטת על פני האדמה. על המצב הזה התיאור המקראי אומר לנו:
וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם.
(בראשית פרק ו פסוק ה).
תקציר ספר העירים
פרק א
חנוך, בן זמנו של האדם הראשון, אדם, שולח מסר של אלף שנים ומקדיש את ספרו לדור האחרון שיחיה בסוף העידן. פרשה זו משמשת הקדמה לכל הספר.
פרקים ו עד יא
חנוך נותן סיכום קצר של הנטל שלו כנביא לדור שלו. "וְאַתֶּם לֹא נֶאֱמַנְתֶּם", גוזר הנביא. דור תקופתו של חנוך מנוגד לסדר הבריאה הקבוע. העירים ובני האנוש החוטאים נטשו את תוכנית אלוהים לחייהם ובמקום זאת הולכים בדרכים רעות. בפרשה זו מסופר על המלאכים שירדו לארץ וחמדו את בנות האדם. המלאכים, ובראשם שמחזי, נשבעו לעשות את המעשה שהחליטו עליו: "וירדו מאתים בימי ירד[10] אל ראש הר חרמונים ויקראו את ההר חרמון כי נשבעו ויחרימו איש את־רעהו במקום ההוא". המלאכים הזדווגו עם בנות האדם. המלאכים לימדו את בני האדם מעשים רעים וגילו להם סודות: את עשיית כלי מלחמה, את השימוש במחצבים, את האבנים היקרות, את ההתיפות, וגם את הלחשים, את האצטגנינות ואת חכמת הראייה בכוכבים. ארבעת שרי המלאכים -מיכאל, אוריאל, רפאל וגבריאל רואים מן השמים "את הדם הנשפך על הארץ וכל הרעה והרשעה הנעשות עליה" ושומעים את קול צעקות יושביה. הארבעה מתאוננים בפני אלוהים על מעשי המלאכים הרעים. אלוהים שולח את אחד מראשי המלאכים אל נח, להודיע לו כי יהיה מבול על הארץ ולהורות לו כיצד להימלט. לרפאל וגבריאל הוא מורה להעניש את המלאכים הרעים ולמיכאל הוא מורה לגלות להם כי נטמאו בטומאת הנשים שנזדווגו איתן, ולאחר שיראו את השמדת בניהם, לאסור אותם "לשבעים דורות בעמקי הארץ עד יום משפטם". זוהי סקירה רחבה של המשבר שלפני המבול מתחילתו ועד סופו. אנו רואים כיצד ההמצב התחיל, איך הוא התקדם, ואיך הוא יפתר.
פרקים יב-יג
הפלאשבק הראשון מבין שניים. כאן חנוך מספר מחדש בפירוט רב יותר, חלק מהסיפור שהוא סיפר זה עתה בפרקים ו-יא. חנוך מתאר כיצד נקרא לתפקיד של נביא, ומקבל מינוי לקחת את גערת אלהים למלאכים שחטאו. חנוך מתאר את הקריאה שלו, הכהונה שלו והמסר שלו. המלאכים הנאמנים לאלוהים מטילים על חנוך להודיע לעירים את עונשם ואלה מבקשים ממנו לכתוב עבורם בקשה מאלוהים. חנוך עושה זאת ומקבל תשובה בחזון.
פרקים יד-טז
השני מבין שני הפלאשבקים. כאן שוב, חנוך מספר מחדש על אירועי חזונות החלום אותם סיפר בחלק הקודם, אך בפירוט רב יותר. פרשה זו נפתחת בכותרת המכנה אותה "ספר דברי צדק והאשמה לעירים", שבו חנוך מספר לעירים את חזונו ושבקשתם לא נתקבלה. חנוך מועלה לשמיים ורואה את מושב כבוד אלוהים, שבעצמו מצווה על חנוך להוכיח את העירים על חטאיהם ולפרש להם את עונשם.
פרקים יז–כ
חנוך נלקח על ידי "המלאכים הקדושים" למסע בשמיים ובארץ. פרשה זו כוללת את הסיפור הראשון על מסעו. הוא מבקר במקומות בהם מתהווים גופים שמימיים ותופעות שונות. פרק כ כולל רשימה של מלאכים ותפקידיהם.
.
פרקים כא–לו
פרשה זו כוללת את הסיפור השני של מסע חנוך. הוא רואה את מקום מושבן של נפשות המתים עד יום הדין (ובהן את נפשו של הבל), את האש המעניקה את אורה למאורות השמיים, את ההרים שבהם כסא הכבוד ועץ החיים, את עץ הדעת ואת שערי השמיים שמהם יוצאים כוכבי השמיים והרוחות.
כאן מסתיים 'ספר העירים' ומתחיל 'ספר המשלים', העוסק במשיח ובגורל הצדיקים והרשעים.
