פסיכדלים ויהדות

עודכן ב: פבר 5

מאת: Dr. James Cooke

מקור: Reality Sandwich


הקשר בין פסיכדלים ליהדות רחוק מלהיות פשוט. ספקולציות בנוגע לחומרים פסיכואקטיביים במקרא יש בשפע, אולם אין הסכמה לגבי אמיתות העניין. להוגים יהודים רבים הייתה השפעה עצומה על המחשבה הפסיכדלית. עם זאת, רבים גם דחו את יהדותם במהלך המסע. אולם כיום, זרם יהודי משמעותי הופיע בזירת הפסיכדלים. מהחייאת החוויה הדתית הישירה ועד לריפוי טראומות בין-דוריות, לפסיכדלים וליהדות יש הרבה מה להציע זה לזו.


מדיסון מרגולין (Madison Margolin) היא עיתונאית שכתבה רבות על הקשרים בין פסיכדלים ליהדות. היא רואה בפסיכדלים כבעלי השפעה עמוקה על היהדות העכשווית.

"אני חושבת שפסיכדלים ממריצים את היהדות, והם ממריצים מחדש את הקשר שלנו ליהדות. הם מדליקים סוג של אש שלא היתה לנו הרבה זמן. מה שקורה הוא שאנשים חוזרים למנהגי היהדות לאחר שקיבלו השראה פסיכדלית והיא גורמת לזה לעבוד עבורם. תודעה פסיכדלית מגיעה יחד עם רעב להזנה פולחנית ונשמתית ומשמעות לחיים - אשר היהדות יכולה לספק - ובאופן זה אנו באמת רואים תנועה יהודית חדשה בהשראה פסיכדלית."

היסטוריה של מיסטיקה יהודית ופסיכדלים

היהדות מושתתת על חוויה חזונית חזקה, החל מחזונו של משה והסנה הבוער ועד למפגשים האלוהיים שתועדו בספרי הנביאים. האם יתכן שפסיכדלים מילאו תפקיד בחוויה הדתית היהודית כבר מההתחלה?


המקרא נפתח בסיפורם של אדם וחוה שאוכלים את הפרי האסור. זהו חומר אלוהי, המעניק ידע לאלו שאוכלים אותו. אז לא מופרך לדמיין שהפרי הזה עשוי לייצג חומר פסיכדלי טבעי. אולם אם זה היה המקרה, נראה כי מוסר ההשכל של הסיפור הוא הימנעות מחומרים כאלה, במקום לצרוך אותם. ביציאת מצרים מוצאים בני ישראל מזון אלוהי הנקרא מן שהופיע על האדמה. נטען כי המן יכול היה להיות פטרייה פסיכו-אקטיבית, אולי ארגוט, שניתן לסנטז ממנה LSD. הבעיה העיקרית עם הרעיון הזה היא שהסיפור המקראי אינו מתאר את המן כפסיכואקטיבי.


באותו ספר במקרא, חווה משה התגלות אלוהית מתוך צמח קוצני בשם "סנה", הבוער באש ויחד עם זאת אינו נשרף. הוא גם מניח את לוחות הברית בארון הברית, תיבה העשויה מעץ שיטה. שיטה מכילה DMT, עובדה שהביאה את הפסיכולוג פרופ' בני שנון מהאוניברסיטה העברית להעלות השערה שאולי בני ישראל הקדומים ידעו להכין גרסה משלהם לחליטה הפסיכדלית המכילה DMT, איוואסקה.


עובדה מקראית או ספרות בדיונית

אין שום עדות אמיתית לטענות אלה על שימוש בסמים פסיכואקטיביים במקרא. אולם מה שנתמך בראיות מוצקות הוא הרעיון שקנאביס שימש כקטורת. עדויות ארכיאולוגיות של קנאביס שרוף נמצאו יחד עם לבונה על מזבח של מקדש בתל ערד, סמוך לירושלים. כאן הייתה ממלכת יהודה. ייתכן שקנאביס שימש מעבר לשימוש כקטורת. ביציאת מצרים אלוהים אומר למשה להכין "שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ" מ"קְנֵה-בֹשֶׂם".

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה קַח-לְךָ, בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְקִנְּמָן-בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם; וּקְנֵה-בֹשֶׂם, חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. וְקִדָּה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; וְשֶׁמֶן זַיִת, הִין. וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ, שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ--רֹקַח מִרְקַחַת, מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ; שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ, יִהְיֶה.

(שמות ל פסוקים כב-כה)


קנה-בשם יכול להיות מפורש כ"קנאביס ריחני". בעוד חוקרים רבים טוענים כי קנה-בשם הוא צמח האקורוס קלמוס (Acorus calamus), עדות ארכיאולוגית זו מספקת ראיה לכך שייתכן כי צמח קדוש זה היה קנאביס.

שרידי קנאביס ממזבח בתל ערד

קבלה

ידוע כי פסיכדלים מייצרים חוויות מיסטיות, מצבים בהם מגלים שאנחנו חלק ממציאות קדושה גדולה יותר. עם זאת, ניתן כמובן להשיג חוויה דתית ישירה ללא שימוש בפסיכדלים. הקבלה מייצגת זרם מיסטי ביהדות המדגיש חוויות כאלה. כמסורת, הקבלה מכילה הדרכה ופרקטיקות המשלבות מצבי תודעה מיסטיים. הספר המרכזי של הקבלה הוא ספר הזוהר, טקסט מהמאה ה-13 שנבע מהמסורות המיסטיות בספרד ובדרום צרפת. ספר הזוהר מציע פרשנויות על ההיבטים המיסטיים של התורה, כמו גם דיונים על טבע האלוהות והמציאות. העבודה פורסמה על ידי המקובל ר' משה די לאון מממלכת לאון, כיום ספרד. עם זאת, הוא מייחס את רוב הדרשות לרבי שמעון בר יוחאי, תנא מהמאה ה-2 לספירה.


מיסטיקה חסידית

עם התפשטות המסורת המיסטית הספרדית של הקבלה, היא השפיעה על מקורותיו של זרם מיסטי חדש בקרב יהודי אשכנז במזרח אירופה, החסידות. המסורת החסידית החלה במאה ה-18 עם ישראל בן אליעזר, מיסטיקן והילר שהיה ידוע גם בשם הבעל שם טוב. תנועת תחייה רוחנית זו החלה במערב אוקראינה. חסידיה שמרו על היבטים רבים בתרבות שביססה את הרגע. אלה כוללים צורות לבוש מסוימות ושימוש בשפת היידיש. כמקובל במסורות מיסטיות אחרות, החסידות מלמדת את רעיון האִימַנֶנְצִיָה – הנוכחות האלוהית ביקום כולו, כמו גם ידיעת אחדותו האישית של כל אחד עם אלוהים. זה עומד בניגוד לתורות לא מיסטיות, בהן אלוהים הוא נפרד מבריאתו, קיום אלוהים ביחס אל האדם - בניגוד לאחדותו עם האדם.

סידורו של הבעל שם טוב, בספריית חב"ד

מיסטיקה יהודית ופסיכדלים במאה ה-20

במהלך המאות האחרונות עמדו קהילות יהודי אירופה בפני רדיפות דרמטיות. זה נע מהאינקוויזיציה בספרד ובפורטוגל, ועד הפוגרומים של מזרח אירופה והשואה. אין שום דרך לדעת את מידת ההשפעה שהיו לטרגדיות האיומות הללו על מסורות אלה של החוכמה המיסטית. בשנות ה-60 לאונרד כהן, המשורר היהודי-קנדי שהפך למוזיקאי, התאבל על אובדן ה"גאונות המיסטית" והצהיר:

"יהדות היא בידול של שבט מזרחי מוקף גרוי אלוהי, נמצא בעימות ישיר עם האבסולוטי. זה קרה פעם אחת בהיסטוריה ואנחנו חשים עדיין בחמימות העימות הזה, מופרדים כפי שאנו מתוצאותיו. זה קרה לפני זמן רב... היום... איננו יכולים להתמודד עם גן העדן, איבדנו את הגאונות שלנו לוֶרְטִיקָלִי... אנו פונים לעצמנו. אנו מתדפקים על דלתותינו שלנו ותוהים כשאף אחד לא עונה."

במקביל, שיטה להצתת חוויה דתית ישירה בעבעה בחשאיות במערב: LSD.


רוחניות פסיכידלית של יהודים אמריקאים בשנות ה-60

הסערה התרבותית של שנות ה-60 הביאה לסוג של תחייה דתית במערב. LSD סיפק לאינספור אנשים ארועים של חוויות דתיות ישירות. מערביים רבים פנו למזרח כדי להבין את החוויות הללו. כמה מהדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר של התקופה הזאת היו יהודים. ריצ'רד אלפרט (Richard Alpert) היה דמות כזו. אלפרט, שגדל כיהודי, ביצע מחקר על פסילוציבין ו-LSD בהרווארד, יחד עם טימותי לירי.


אלפרט טייל בהודו וחיפש דרך לשלב את התובנות הרוחניות שלו מהניסויים הפסיכדליים שלו. כשהיה שם, הוא מצא את הגורו שלו, נים קרולי באבא (Neem Karoli Baba). ידוע לחסידיו גם בשם מהרג'י ג'י (Maharaj Ji), הוא העניק לאלפרט את השם ההינדי ראם דאס, כלומר משרתו של אלוהים. ראם דאס המשיך לחקור שיטות מָיינְדְפוּלְנֶס בודהיסטיות יחד עם בן זמנו, יהודי משפיע אחר, המורה למדיטציה ג'וזף גולדשטיין (Joseph Goldstein). בסופו של דבר, בשנותיו המאוחרות הוא חזר להעריך את יהדות נעוריו.


חקר היהדות ברמה האישית

ראם דאס ניסה בתחילה למצוא מודלים דתיים לחוויה פסיכדלית בדתות אחרות. מספר עצום של אמריקאים יהודים בשנות ה-60 וה-70 עשו את המסע זה. הם חיפשו את מה שלא מצאו במסורת היהודית בה גדלו. לדברי מדיסון מרגולין:

"הרבה קשור בטראומה יהודית. במיוחד בתקופה שלאחר השואה, אנשים פשוט רצו להיטמע, והיתה הרבה אנטישמיות מופנמת. אם הגעת מרקע יהודי 'שמרני', סוג היהדות שקיבלת באותו זמן באמריקה היה לגמרי יבש, משעמם ולא רוחני (כך לפחות תיארו זאת הורי). זה כשלעצמו נותן סוג של תוקף לכל הטראומה היהודית הזו: קודם כל זה לא הרגיש בטוח להיות יהודי, ואז זה גם לא הרגיש מגניב או מזין את הנשמה להיות יהודי. זה נתן השראה להרבה יהודים לנסוע להודו או לבחון מודלים רוחניים שלא גדלו איתם. הרבה מזה היה בהשראת פסיכדלים. אנשים חוו טריפים והיו להם תובנות מיסטיות, ואז לא באמת היה להם את הכלי הנדרש לאינטגרציה. אני חושבת שמה שקורה עכשיו, ב"רנסנס הפסיכדלי" הזה, זה שיש גם תנועה יהודית שמתרחשת. לאנשים יש את התובנות האלה דרך פסיכדלים ואז הם פונים לדת היהודית וחוקרים כיצד הם יכולים להבין את האתוס הפסיכדלי דרך עדשה יהודית. יש כמויות של אנשים שמתרגלים את זה ממש ברגע זה."
רם דאס והרב זלמן שחטר-שלומי

רבנים פסיכונאוטים

בן דורו של רם דאס היה גם הרב זלמן שחטר-שלומי. הוא היה אחד ממייסדי התנועה להתחדשות יהודית, שמטרתה להחזיר מיסטיקה, תפילה אקסטטית ומדיטציה למנהגי היהדות. בשנת 1962 עבר שלומי סשנים של LSD עם אלפרט ולירי, סשנים שהשפיעו עליו עמוקות. הוא לא התבייש לתקשר את ערך החוויה הפסיכדלית. לפיכך, שלומי המשיך להשפיע עמוקות על הרוחניות היהודית המודרנית. נסיעתו להודו לפגישה עם הדלאי לאמה מתועדת בספרו של רוג'ר קמנץ (Rodger Kamenetz), 'היהודי בלוטוס' ('The Jew in the Lotus'). הסרט התיעודי הנושא את אותו שם גם כן מספר את הסיפור הזה.

הרב זלמן שחטר-שלומי עם הדלאי לאמה

תרפיה פסיכדלית וניצולי שואה

בשנת 1976 אדם המוכר בשם העט ק. צטניק 135633, ובשמו המקורי - יחיאל די-נור, עבר פסיכותרפיה בעזרת LSD. באותה תקופה הוא היה תחת פיקוחו של פרופ' יאן בסטיאנס באוניברסיטת ליידן בהולנד. בסטיאנס היה הפסיכיאטר שזיהה לראשונה את תסמונת מחנה הריכוז, הידועה גם בשם 'תסמונת הניצולים'. תסמונת זו היא סוג של מה שאנו מכנים כעת הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). מאפייניה כוללים ניתוק חברתי, הפרעות שינה, חרדה ודיכאון. בסטיאנס טיפל בהצלחה בתסמונת זו באמצעות פסיכותרפיה בעזרת LSD. ק. צטניק 135633 היה ניצול ממחנה אושוויץ, שם היה אסיר במשך שנתיים. בעקבות טראומה זו חווה שלושה עשורים של ייסורים, שבהם חזרה בלילות אימת השנתיים הללו. אולם באמצעות פסיכותרפיה בעזרת LSD, ק. צטניק 135633 מצא מרפא.


כמעט חצי מאה לאחר הניסויים המוצלחים של בסטיאנס, סוף סוף מתקיימת רגולציה של פסיכדלים לטיפול ב-PTSD. חישבו על ניצולי השואה שאולי היו יכולים למצוא מרפא באמצעות תרופות אלה, אך לא היה ביכולתם לעשות זאת בגלל איסור של פסיכדלים על רקע פוליטי. הבנה זו מדגישה את ההשפעה הנוראית של "המלחמה בסמים" הכושלת.


דימתילטריפטאמין - DMT

שני עשורים לאחר שהמחקר הפסיכדלי הסתיים באמריקה, ד"ר ריק סטרסמן (Dr. Rick Strassman) ערך ניסוי שבדק את השפעות ה-DMT על משתתפים אנושיים. ד"ר סטרסמן, שגדל כיהודי, בילה את חייו הבוגרים בלימוד זן בודהיזם לצד קריירת המחקר הרפואי שלו. ההבנה של המצב הרוחני המאחד של ההארה, לעומת זאת, לא הכינה אותו להשפעות ה-DMT. "גם המשתתפים וגם אני ציפינו לחוויות הארה מיסטיות מאחדות. אבל רק מתנדב אחד, מתוך שישים כמעט, חווה סוג חוויה כזה", נזכר סטרסמן.


התחברות לאלוהי

המשתתפים של סטרסמן לא מצאו את עצמם הופכים לאחד עם היקום. במקום זאת, הם התייחסו ויצרו לכאורה קשר עם ישויות אוטונומיות בעולם שונה. למרבה הפלא, עולם אחר זה נראה אמיתי יותר מהמציאות היומיומית. סטרסמן הרגיש שהשקפת הזן אינה יכולה להכיל את החוויות הללו, אז הוא חזר ליהדות, למסגרת עבודה מסבירה.

"חזרתי לשולחן השרטוט ובמספר מקרים מצאתי את עצמי קורא את התנ"ך העברי. החוויה הפרדיגמטית של המקרא היא החוויה הנבואית, המוגדרת בהרחבה, וכוללת כל חוויה רוחנית שעוברת כל דמות בטקסט. הטקסט טוען כי החוויה הרוחנית האולטימטיבית במקרא היא התחברות אינטראקטיבית. זה תואם את שני הקריטריונים החשובים מאד: התחושה שזה אמיתי, הדבר האמיתי ביותר שאפשר להיפגש איתו אי פעם; והמפגש עם אלוהים או עם מלאכי אלוהים, שהיא הנקודה הנשגבת ביותר ביהדות המקראית."

חזונות נבואיים

בחקר התנ"ך מצא סטרסמן כי חוויותיהם החזוניים של נביאים כמו יחזקאל, דניאל וירמיהו הציגו קווי דמיון מדהימים למצב הנגרם על ידי DMT.

"בנוסף למאפיין ההתחברות האינטראקטיבית, הפנומנולוגיה ניתנת להשוואה - שתי החוויות חזותיות ורגשיות מאד. עם DMT אתה מרגיש מעולף, מרגיש שאתה עף באוויר, רעד, חרדה, ריגוש. יש אפקטים שמיעתיים וגם חזותיים. חווית ה-DMT רוויה מאוד בצבע, נעה במהירות, משתנה, מאופיינת בתופעות חזותיות. לדניאל יש נהרות של אש. ליחזקאל יש ישויות עם כנפיים והרבה עיניים על הכנפיים. ירמיהו מתעלף. אנשים רואים מלאכים, הם נעים בחלל, והרגשות יכולים להיות די חזקים; יש פחד ורעד. בשני המצבים אתה מתמודד עם משהו חזק ביותר. יש תחושה מוגברת של פסיביות, של הצפה רגשית. אבל אתה עדיין יכול לקיים אינטראקציה, וזה סימן ההיכר של שני המצבים - האישיות של האדם נשמרת."

תיאונורולוגיה

סטרסמן למד עברית מקראית כדי שיוכל לתרגם את הטקסט המאתגר בעצמו. ואז הוא סינטז את המחקר הפסיכיאטרי והמקראי שלו לגישה שהוא מכנה תיאונורולוגיה (Theoneurology).

"פיתחתי אותה כקונטרה למודל השולט של החוויה הרוחנית מנקודת מבט של מדעי המוח, שנקרא נוירותאולוגיה (Neurotheology). נוירותאולוגיה היא בעצם המוח שלך על סמים. ישנם מספר גירויים - מדיטציה, תפילה ופסיכדלים - המגרים רפלקס מוחי. [זה] מתבטא בתסמונת סובייקטיבית מסוימת, ואז זה נקרא רוחני. הרעיון הוא שהמוח כה מתוכנן על מנת לספק יתרון אבולוציוני. לדוגמה, ייתכן שאתה יותר אלטרואיסטי או רחום. זה סוג מודל של מלמטה למעלה. לאחר שקראתי את התנ"ך ראיתי שזו אינה הדרך בה מבינים את הנבואה הזו. נבואה מובנת כמודל מלמעלה למטה. אלוהים מתקשר עם בני אדם. לכן פיתחתי מודל מלמעלה למטה, אותו אני מכנה תיאונורולוגיה. הוא שם את הדגש על הרוחני, האלוהי. ובמודל זה היית מציע שאלוהים תכנן את המוח על מנת שנוכל לתקשר עם אלוהים. אז הוא מרחיב את הסיבה לכך שהמוח מתוכנן כך, והוא שימושי מכיוון שהרבה מהמסר הנבואי לא הגיוני מעדשה של יתרון אבולוציוני."

המקרא דרך עדשה פסיכדלית

סטרסמן ממשיך לעבוד על תרגומו של התנ"ך. הטקסט המקורי נעדר תנועות ופיסוק, מה שהופך את פרשנות המלומדים לבעלת ערך רב. כעת הוא עובד על תרגום של בראשית. מובן שתרגום כזה מחלוץ בתחום המחקר הפסיכדלי יהווה ברכה גדולה בתחום הפסיכדלים והיהדות. סטרסמן גם מעוניין להדגיש כי אין צורך לבסס מודל יהודי של רוחניות פסיכדלית על מסורות מיסטיות כמו הקבלה.

"אני חושב שזה לא חיוני; זה לא ממש הכרחי. היישום החשוב ביותר הוא לא לחוות מצב מיסטי יהודי. אני חושב שמה שיותר חשוב זה להחיות את המסר של הנביאים, את המסר של הטקסט וללמוד את החוקים האתיים שמוטמעים בנרטיבים. זה לא חלק מהחוויה המיסטית של הקבלה. ויש שם הרבה חוויות מיסטיות. לא צריך שיהיה טעם יהודי. התנ"ך הוא ספר ייחודי עם סיפור ייחודי. יש לו כוח ייחודי, גמישות וישימות. זה הבסיס של הציוויליזציה המערבית. הקבלה אינה הבסיס של הציוויליזציה המערבית. אם אנחנו באמת רוצים להשפיע על החברה, אני חושב שחובה עלינו להיכנס לגוב האריות. מה שמניע הרבה מההתנהגות והאמונות בעולמנו עכשיו, אלה דברים שנשלפו מהתנ"ך וסולפו. אם אנו יכולים להיכנס לעולם הזה בפרספקטיבה פסיכדלית, אני חושב שזה יהיה כלי חזק מאוד להפניית כוחו של המקרא העברי לתוצאה מועילה יותר."


פסיכדלים ויהדות היום

ריפוי טראומה בין-דורית

השפעות טראומה אינן מוגבלות רק לאנשים הסובלים מאירועים טראומטיים. ניתן להעביר את הטראומה לדורות הבאים. יתרה מכך, הדבר אינו מתרחש רק באמצעות ההשפעה הרגשית על התפתחות ילד שיש לו הורים או סבים וסבתות טראומטיים. מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי טראומה יכולה לשנות אפילו את הויסות האפיגנטי של אופן ביטוי ה-DNA שלנו, כך שהוא מעביר את הלחץ הפוסט-טראומטי במשך שלושה דורות. פסיכותרפיה בעזרת MDMA היא תחום הטומן בחובו תקווה רבה לריפוי PTSD.


ריק דובלין (Rick Doblin) הוא חלוץ פסיכדלי יהודי נוסף שהיה חיוני להחייאת הרפואה הפסיכדלית. דובלין הוא המייסד והמנכ"ל של ההתאחדות הרב-תחומית ללימודים פסיכדליים (MAPS). הודות לעבודה של MAPS, פסיכותרפיה בעזרת MDMA תהיה זמינה בקרוב לאלה שיסבלו מ-PTSD בשנים הקרובות.


ריפוי טראומה עכשווית

הסכסוך המתמשך במזרח התיכון הוא תחום שרבים מקווים שרפואה פסיכדלית עשויה למלא בו תפקיד. אמנם טיפול פסיכדלי בטראומה אינו מהווה תחליף לשינוי מהותי ולשלום מתמשך, אך פסיכדלים מציגים הבטחה גדולה בהפחתת סבל אנושי. ישראל כבר ניסתה בהצלחה טיפול ב-MDMA לתסמונת PTSD. בנוסף קיימים באזור מעגלי איוואסקה רבים.


בשנת 2016, חוקר הפסיכדליה הישראלי ד"ר ליאור רוזמן (Dr. Leor Roseman) התחבר עם פעיל השלום הפלסטיני אנטואן סאקה (Antwan Saca) ועם נטלי גינזברג (Natalie Ginsberg) מ-MAPS כדי לחקור תופעה זו. על מנת לחקור האם פסיכדלים עשויים לשמש לקידום שלום ופיוס, הם ערכו ראיונות עם ישראלים ופלסטינים ששתו איוואסקה יחד. הם גילו שרוב האנשים שהם ראיינו צרכו פסיכדלים מסיבות אישיות ולא פוליטיות. למרות זאת, רבים מצאו כי החוויה הפסיכדלית חותכת דרך מחלוקות הסכסוך לאנושיות המשותפת שלהם. ברור שפסיכדלים בלבד אינם התשובה. אולם בסכסוך מתמשך, רבים אינם יכולים לצאת מהטראומה שלהם לעמדה בטוחה. כפי שאמר אחד המרואיינים הפלסטינים, "איך אתה יכול לרפא טראומה אם הטראומה עדיין נמשכת?"


כלים

כלי שימושי לאלה המעוניינים להרפא מהטראומות אותן נושאות קהילות יהודיות הוא האתר Transcending Jewish Trauma. אתר זה מציע מפת אתגרים שאפשר להתקל בהם כתגובה לטראומה, וכן מדריכים לגבי גישות הריפוי הקיימות. כלי חשוב נוסף בתחום זה היא העמותה Darkhei Rephua, הדוגלת בדרך צמחי המרפא הפסיכדלים לריפוי טראומות בקהילות יהודיות. קבוצת הפייסבוק Jews for the Therapeutic היא מקום נהדר להתחיל בו למתעניינים בתחום. נקודות גישה כלליות יותר עבור אלה המעוניינים לחקור פסיכדלים בהקשר יהודי כוללים את קבוצות הפייסבוק Jewish Psychedelic Society ו-Jewish Entheogenic Society.


דמות מפתח נוספת בתחום הפסיכדלים והיהדות היא אדריאנה קרצר (Adriana Kertzer). עורכת דין יהודית ברזילאית אמריקאית שמשרד עורכי הדין שלה, Plant Medicine Law Group, מתמקד במרחב הפסיכדלי ובקנאביס. כפרויקט צדדי היא מובילה את קבוצת העבודה Faith+Delics, קבוצה של יהודים ונוצרים הבוחנת את פוטנציאל השילוב של פסיכדלים במסורות אלה. "התחלתי לחקור את היחסים בין יהודים לסמים דרך חשבון האינסטגרם שלי JewWhoTokes", מסבירה קרצר, שמפיקה את מירב ההנאה מלהיות החיבור במרחב הזה. "מה שהתחיל כבדיחה הוא עכשיו תשוקה עמוקה. מהן הדרכים השונות בהן זהות יהודית ופסיכדלים חופפים? איך נראה אקוסיסטם פילנתרופי פסיכדלי יהודי?"


שילוב פסיכדלים במנהגים יהודיים

בנוסף לריפוי, תומכי פסיכדלים מנצלים את יכולתם לעורר חוויה דתית כדי להחזיר את החוויה המיסטית לפרקטיקה הדתית היהודית. הרב זאק קמניץ (Rabbi Zac Kamenetz) לקח חלק במחקר שבמסגרתו קיבלו שומרי מצוות דתיים מנת פסילוציבין. חוויותיו הביאו אותו לראות בפסיכדלים כלי בעל ערך רב לרוחניות היהודית. העמותה שלו, 'שפע' (Shefa), מוקדשת לשילוב פסיכדלים בפרקטיקה הדתית היהודית.


"אנו יודעים שההתייחסות הרפואית, היישום הטיפולי או אי-ההפללה של פסיכדלים לא יהיו סוף הסיפור. עם הפוטנציאל להעניק גישה למפגשים עם הקדוש, המסורות הדתיות חייבות להכין את עצמן - החל מהתיאולוגיות שלהן עד הליטורגיות והמבנים הקהילתיים שלהן - כדי להעשיר ולהיות מעושרות באמצעות גישה לרפואה פסיכדלית וטקסים דתיים.


בעוד שאנחנו עדיין כמה שנים מהיכולת להשתמש בצמחים ותרכובות אלה מחוץ למסגרת קלינית, השקנו את 'שפע' כעת מכיוון שאנחנו מבינים כמה עבודה חייבת להיות מושקעת כהכנה ליהדות משולבת פסיכדליה, במונחים של מחקר, חינוך ובניית רשת של מדריכים יהודים בעלי נסיון רב במצבי תודעה שונים, כפי שהם נתפסים במסורות המיסטיות שלנו ובחייהם. אנו מקווים שעבודתנו תעודד מנהיגים ומסורות דתיות אחרות לצעוד איתנו בדרך הזו."


אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת.

אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.


888 צפיות0 תגובות

צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook