פסאודו-מדע לעומת אנטי-מדע: איך להבחין בהבדל ולהילחם בשניהם

מאת: Dr. Katie Spalding

מקור: IFLScience

האינטרנט נועד להיות "אוטוסטרדת מידע" - מקום שבו כל הידע האנושי יכול להיות זמין, ומאפשר לאנושות למצוא את האמת של כל מצב בלחיצת כפתור. במקום זאת, זה מקום שבו מתנגדי חיסונים מציעים טבליות תילוע נגד וירוסים ואנשים מעמידים פנים שציפורים אינן אמיתיות. זהו מערב פרוע של פסאודו ואנטי-מדע - ומחקר שנערך לאחרונה על שתי התופעות מציג כעת כמה מסוכן זה עשוי להיות.

מה זה פסאודו-מדע?

ככל שהטכניקות הטיפוליות חולפות, למעטות יש אילן יוחסין כמו דיקור סיני. הוא חוזר אחורה, מסכימים רוב החוקרים, לפחות כמה אלפי שנים, וגם היום אנשים נשבעים בכוח הריפוי שלו. ישנן קריאות קבועות ברחבי העולם המערבי לשלב את התרגול ברפואה סטנדרטית, כאשר התומכים מצביעים על יעילותו לשיכוך כאבים, החלמה מהתמכרויות ואפילו כטיפול פוריות.

אז הנה שאלה: איך זה עובד?

התשובה, כמובן, היא שהוא לא. היתרונות נובעים בעיקר מאפקט הפלסבו - אומרים לכם שמחטי הקסם האלה יעזרו לכם להרגיש טוב יותר, וכך הם עושים. אבל זה לא מה שיגידו לכם מאמיני הדיקור - תשאלו אותם איך זה עובד, והם יגידו לכם משהו על חיבור מרידיאנים בגוף, גירוי זרימת הדם והלימפה או שינוי ויסות מערכת העצבים.

הכל יכול להישמע מאד מדעי - אבל זה לא. והאיכות הזו היא שמגדירה פסאודו-מדע: המונח מתייחס ל"כל שיח שמדמה את סגנון המדע", הסביר מחבר שותף של המחקר טומאסו ונטוריני (Tommaso Venturini), חוקר במרכז הצרפתי הלאומי למחקר מדעי ופרופסור חבר במדילאב (Medialab) של אוניברסיטת ז'נבה.

"אז, בעיקר כשאנחנו מדברים על תיאוריות קונספירציה […] הם נוטים להעמיד פנים שהן מדעיות", אמר. "אם אתה מחשיב את סוג הכתיבה שבו הם משתמשים, למשל, זה דומה מאד לזה שמדענים וחוקרים משתמשים בו".

זו הסיבה לכך שמאמרים על למשל, דיקור סיני, יצטטו לעתים קרובות מחקרים התומכים כביכול בטענותיהם - ותידרש צלילה עמוקה יותר מצידכם כדי לגלות עד כמה המאמרים האלה באמת ירודים או מפוקפקים. מדעני פסאודו "מצטטים באותה צורה כמו חוקרים", אמר ונטוריני; "הם נוטים להציג את מה שהם כותבים, בסוג של [דרכים] פסאודו-רציונליסטיות דומות".

"כמובן, זה לא אותו דבר", הוא הוסיף. "אבל זה נראה אותו הדבר".

מה זה אנטי-מדע?

אם דיקור הוא פסאודו-מדע, אז אנטי-מדע יהיה משהו כמו תנועת מתנגדי החיסונים. זה, בעצם, בדיוק כמו שזה נשמע: דחייה מפורשת של מדע וסמכות מדעית, לעתים קרובות לטובת קלישאות שעוצרות מחשבה כמו "סמוך על תחושת הבטן שלך".

"אנשים יציגו מאד [בפתיחות] את הטיעון שלהם כלא מדעי, או אנטי-מוסדי", אמר ונטוריני. "[הם יגידו,] אנחנו לא סומכים על המוסדות האלה, אנחנו לא סומכים על הסמכות האפיסטמית שיש לך".

כמובן, ספקנות כלפי המדע אינה דבר רע מיסודו. "המדע אינו הסמכות החברתית היחידה בחברה שלנו", ציין ונטוריני, "ובמידה מסוימת, אני חושב שזה נכון. זו גישה מאד ספציפית, שלפעמים אנשים מתחו עליה ביקורת, ובצדק".

ואכן, עבור חלק מהמגזרים בחברה, יש סיבות טובות לא לסמוך על הממסד המדעי. כידוע, נשים ואנשים צבעוניים טופלו באופן ידוע לשמצה על ידי מדענים לאורך השנים, במקרה הטוב התעלמו מהם לחלוטין ובמקרה הרע התנסו בהם ללא ידיעתם. עד היום יש רופאים שמלמדים, ומאמינים, סטריאוטיפים על קבוצות אתניות שונות המשפיעות על הטיפול בהן בדרכים מסוכנות.

הבעיה באה, עם זאת, כאשר "השיטה המדעית פגומה" הופכת ל"ולכן אסמוך על המם הזה". אנטי-מדע אינו מכוון לחקות מדע אמיתי, הסביר ונטוריני; במקום זאת, זה "יכול להיות משהו יותר כמו בידור".

"דונלד טראמפ הוא דוגמה טובה מאד לכך", אמר. "יש לו סגנון יותר טלוויזיוני, […] סוג של תוכנית אירוח, שברור שהוא לא סגנון של מדע קלאסי, נכון?"

"זה מאד מכוון", אמר. "הם לא מנסים להישמע מדעיים - למעשה הם מנסים ספציפית לא להישמע מדעיים".

מקרה מבחן: ארץ שטוחה

להמחשה של ההבדל בין השקפות פסאודו ואנטי-מדעיות, הבה נפנה לאחת מההקונספירציות הישנות ביותר שיש: הארץ השטוחה.

כעת, למרות מה שחלק מהתומכים ברעיון מציעים, קונספירציית הארץ השטוחה היא כנראה הרבה יותר חדשה ממה שאתם חושבים. "מקורה באמצע המאה ה-19", מסבירים ונטוריני ועמיתיו במאמרם, "כאשר סמואל רובוטהם, שכתב תחת השם הבדוי 'Parallax', פירסם חוברת בשם 'Zetetic Astronomy: Earth Not a Globe’ in 1849".

"פרסום זה הניח את הבסיס לאמונה המודרנית שהארץ שטוחה", הם כותבים.

עם זאת, נדרש האינטרנט כדי שהרעיון באמת ימריא. נראה שהאתר הראשון שהוקדש להפצת הבשורה של הארץ השטוחה הופיע בשנת 2004, שלוש שנים לאחר שאגודת הארץ השטוחה כבר התפרקה, ומאז הוא הלך והתרומם. "הוכחות" ללא ציטוט לאופי הפיצה לכאורה של הארץ יש בשפע ביוטיוב; יש קהילות ייעודיות ואתרי אינטרנט שדוחפים את המיתולוגיה; היו אפילו כמה תמיכות מזויפות של ידוענים במהלך השנים.

ועם החזית החדשה הזו הגיע שינוי באופן הפצת הקונספירציה, גילו ונטוריני ועמיתיו. מה שהיה פעם מיתולוגיה שנתמכה לפחות באופן נומינלי על ידי ניסיון להנמקה מדעית, הפך כעת למם אנטי-מדעי אלים - וזה עשוי להקשות על ההפרכה, כך צופה הצוות.

כאשר רובוטהם הציג לראשונה את הרעיון הלא שגרתי שלו, הוא ממש עשה ניסיון להוכיח אותו. הוא ביצע סדרה של ניסויים לאורך 10 קילומטרים של נהר אולד בדפורד בקיימברידג'שייר, אנגליה - נתיב מים מלאכותי, שנבחר בשל נתיבו הארוך והישר ביותר, כמו גם השקט של המים בתוכו.

"אם הארץ היא כדור, והיקפו הוא 25,000 מיילים אנגליים, פני השטח של כל המים העומדים חייבים להיות בעלי מידה מסוימת של קימור - כל חלק חייב להיות קשת של מעגל", כתב, נכון.

"מפסגת כל קשת כזו תהיה עקמומיות או נטייה של 8 אינץ' במייל הראשון. במייל השני הנפילה תהיה 32 אינץ'; במייל השלישי, 72 אינץ' או 6 רגל […] לאחר המיילים הראשונים, העקמומיות תהיה כה גדולה עד שלא יכול להתקיים קושי בזיהוי או של קיומו בפועל או של הפרופורציה שלו", סיכם, בטעות.

הבעיה של רובוטהם הייתה שהוא לא הסביר את השבירה האטמוספרית - כפי שהבהיר חידוש מתוקשר מאד ב-1870 של חוקר הטבע והמודד המוסמך אלפרד ראסל וואלאס.

כמובן, זה לא עצר את המאמינים. "ההליכה הגוברת בעקבות [רובוטהם] הובילה להיווצרות האגודה הזטטית האוניברסלית, שמטרתה הייתה לחקור ולהפיץ את האמונה בארץ שטוחה", מציין המאמר; אפילו לאחר מותו, אחרים כמו ויליאם קרפנטר (William Carpenter) הרימו את המעטפת, וחיברו ספרים עם כותרות כמו 'מאה הוכחות שהארץ אינה גלובוס' בניסיון "להוכיח" שהרעיונות שלהם נכונים.

ובמהלך המאה וחצי הבאות - ולמרות כמה מכשולים כמו "הוכחות מצולמות לכך שהארץ היא כדור" - אגודת הארץ השטוחה "שמרה על מחויבות בלתי מעורערת לעקרונות הליבה שלה", כותבים ונטוריני ועמיתיו, "מרוכזת באספקת ראיות אמפיריות לביסוס התיאוריות שלה, והשתתפות פעילה בוויכוחים עם הממסד המדעי".

במילים אחרות: הם טועים, אבל הם מנסים.

אבל בעוד שרעיונות פסאודו-מדעיים כמו זה עשויים לשלוט בפורומים הישנים והמסורתיים יותר של הארץ השטוחה, העידן המודרני הוביל צורה חדשה ואגרסיבית של דיון - הגישה האנטי-מדעית.

שפע של טיעונים אנטי-מדעיים אופייניים הוגברו על ידי השיח ב-r/flatearthsociety של Reddit, והם - ובכן, הרבה טיעונים: יש "נוכחות גבוהה של קולות ביקורתיים ומתנגדים, כולל לועגים או שונאים שמתערבים בשרשורים כטרולים", מציין המאמר. מה ש"הופך את אווירת התקשורת למתוחה ותגובתית". הדיונים מתאפיינים ב"התקפות אד-הומינם, קללות ופגיעות אישיות" יחד עם "חוסר אמון וספקנות עמוקים גם נגד כל היררכיה פנימית".

ההתנגדות נגד המדע יכולה להיות קשה דווקא בגלל שה"וויכוחים" כל כך טעונים ומעורפלים: "סגנון השיחה הוא פשטני ומעורפל, מאופיין בהצהרות מעורפלות ביותר, מונחים פתוחים, רמיזות לשון וקורלציות אמפיריות מעורפלות, שכולם מתאימים לפרשנות מחודשת שלאחר מכן בהתאם לצרכים", כותבים המחברים.

אנשים שמקבלים את הטבע הכדורי הפחוס של כדור הארץ מתויגים כ-"Globetards", ופרנויה קיצונית, אפילו לגבי עמיתיהם של הארץ השטוחה, מעודדת - אפילו נחגגת. "מטרת הדיון היא לא לבסס את האמת כפשרה אינטר-סובייקטיבית, אלא להכות את האמת של כל אחד אחר באמצעות לוגיקה היפר-פשוטה", מסביר המאמר. "לדוגמה [עם] הטענה החוזרת על צילומים: 'תמונות אינן ראיות תקפות'".

מה אנחנו יכולים לעשות לגבי זה?

אוקיי, אז לכמה אנשים יש כמה רעיונות מוזרים לגבי צורת הארץ - אז מה? אך מה שעומד מאחורי זה הוא בדיוק אותו סוג של חשיבה קונספירטיבית שהובילה להכחשת שינויי אקלים, מתנגדי חיסונים ופיצה-גייט.

"אולי לפני 10 או 20 שנה, הייתי אומר, פשוט תצחקו עליהם, כמה משיכה הם הולכים לקבל? אני כבר לא מרגיש ככה", אמר לי מקינטייר (Lee McIntyre), פילוסוף מאוניברסיטת בוסטון ומומחה לתופעת הכחשת המדע, ב-2020.

"סוג ההיגיון שהם משתמשים בו הוא מדבק, ואם אתה לא מתנגד אליהם, זה רק מחמיר והם יכולים לגייס חברים חדשים", הזהיר. לכן, זה האינטרס שלנו להתמודד עם סוג זה של חשיבה כשאנחנו רואים את זה. אבל איך?

ובכן, זה תלוי עם מה אתם מתמודדים. "במשך זמן רב, החשיבה הקונספירטיבית נטתה לציית לסגנון מדעי - מה שלא הקל על ההתנגדות, אבל לפחות ידענו […] מה עלינו לעשות", אמר ונטוריני.

ואכן, התמודדות עם פסאודו-מדע היא פשוטה למדי: "ככל הנראה עדיף לנטרל את זה על ידי הכחשה - על ידי בדיקת עובדות של מה הם אומרים", אמר ונטוריני. "בגלל שהם לפחות טוענים שהטיעון מדויק מבחינה מדעית. אז הגיוני לבדוק עובדות ולהראות שזה לא המצב".

זה לא ודאות מובטחת, הוא הזהיר - תמיד יש כאלה שיתחפרו לעומק, או יביאו איזה מאמר או פרופסור עלום שעדיין לא הוכפש כדי לגבות את טענותיהם. "אבל יש אנשים אחרים שאומרים, ובכן, אם אנחנו דנים ברמה הזו - רמת הטיעונים המדעיים וההדגמה - אז צד אחד יכול לספק את הטיעון הטוב ביותר, ואת ההדגמה הטובה ביותר."

למרבה הצער, אלו בדיוק הטקטיקות שיכשלו הכי חזק נגד טיעונים אנטי-מדעיים. "אנטי-מדע זה בדיוק לומר 'אל תסמוך על סוג זה של טיעונים'", הסביר ונטוריני - במקום זאת, אנטי-מדע נוטים יותר לעשות בדיחות או ממים כדי לתמוך בטענתם.

אם מתנגדים לזה, אז "תלוי בסוג המדויק של אנטי-מדע", אמר ונטוריני. עם זאת, נראה שהמפתח הוא לפגוש אותם בתנאים שלהם - אל תנסו לעשות להם רציונליזציה מתוך הוויכוח, כי בואו נודה באמת: הם בהחלט לא היו רציונליים כשנכנסו לזה.

"לדוגמה, אם אני כותב שיר על הארץ השטוחה, זה לא ממש הגיוני לענות בהדגמה מתמטית", אמר ונטוריני. "אם אני עושה בדיחה על העובדה שהארץ שטוחה, [אל תענו] 'טוב, אבל תסתכל על המדידות האלה'.

"מה שאתם צריכים להגיד," הוא יעץ, "זה שזה רע. זו שירה גרועה [ו]הבדיחה לא מצחיקה".