מסע נדיר אל תיאטרון הנפש

מה קורה במוח כשאנחנו חולמים? מחקר נדיר ויוצא דופן עקב אחר אדם קטוע יד ותיעד תופעה מדהימה: בזמן חלום, לא רק שכאב הרפאים שלו נעלם, אלא המוח שלו "החזיר" לו את היד והוא השתמש בה באופן פעיל. הצצה נדירה אל תיאטרון הנפש שמאתגרת את כל מה שחשבנו שידענו על מציאות, תפיסה וחלום.

במשך קרוב ל-40 שנה, מאז שאיבד את ידו השמאלית בתאונת דרכים טראומטית, האיש בן ה-68 התרגל לחיים עם תחושה פרדוקסלית ומייסרת - הנוכחות המתמדת של מה שכבר איננו. זוהי תופעת "גף הרפאים" (Phantom Limb), חוויה נוירולוגית מסתורית ומתעתעת שבה המוח ממשיך "להרגיש" איבר שנקטע, לעיתים קרובות עם כאב עז ובלתי פוסק.

עבורו, יד הרפאים השמאלית הייתה מציאות יומיומית, תזכורת צורבת לאובדן. אך בעולם אחר, עולם שאליו אנו נכנסים מדי לילה, התרחש פלא. בזמן שגופו היה שרוי בשינה עמוקה, בתוך תיאטרון החלומות הפרטי שלו, לא רק שכאב הרפאים נעלם כלא היה, אלא ידו השמאלית חזרה אליו, שלמה ומתפקדת. הוא היה יכול להזיז אותה, לאחוז בחפצים, להילחם. המוח שלו, במחווה של חסד לילי, ברא מחדש את מה שהמציאות לקחה. במשך שנים, סיפורים כאלה היו אנקדוטליים, מסופרים על ידי קטועי גפיים לאחר שהתעוררו. אך כעת, בזכות צירוף מקרים רפואי נדיר, צוות חוקרים הצליח לראשונה לתעד באופן ישיר וחסר תקדים את הרגע המופלא הזה, ולספק לנו הצצה נדירה אל אחת התעלומות הגדולות ביותר של התודעה האנושית.

הסיפור המדעי מתחיל לא במעבדת חלומות, אלא במרפאת שינה. המטופל, נכה קטוע יד, סבל לא רק מתסמונת גף רפאים, אלא גם מהפרעה נוירולוגית אחרת, נדירה לא פחות, המכונה "הפרעת התנהגות בשנת REM" (REM Sleep Behavior Disorder, או RBD). שנת REM היא השלב בשינה שבו מתרחשים החלומות החיים והעזים ביותר שלנו. אצל רובנו, במהלך שלב זה, המוח מפעיל מנגנון הגנה מתוחכם שמשתק את שרירי הגוף שלנו. השיתוק הזה, המכונה אטוניה (Atony), מונע מאיתנו "לבצע" פיזית את מה שקורה בחלומותינו - לרוץ, לקפוץ או להילחם. אנשים הסובלים מ-RBD, לעומת זאת, חווים כשל במנגנון השיתוק הזה. גופם נשאר פעיל, והם מממשים את חלומותיהם בתנועות ממשיות, לעיתים אלימות, כשהם צועקים, מכים ובועטים מתוך שינה. למרות הקושי והסכנה שבהפרעה זו, היא פתחה בפני המדענים דלת ייחודית: האפשרות לצפות ב"שפת הגוף של החלום" בזמן אמת.

צוות החוקרים, בהובלת מדענים מצרפת ואיטליה, הבין שהם ניצבים בפני הזדמנות של פעם בחיים. היה להם מטופל שגם חווה גף רפאים וגם מבצע את חלומותיו. זו הייתה ההזדמנות המושלמת לשאול שאלה יסודית: מה קורה לגף הרפאים בעולם החלום? האם היא קיימת? האם היא כואבת? וחשוב מכל, האם המוח עדיין זוכר כיצד להשתמש בה? המטופל הוזמן למעבדת השינה, שם חובר למערך מורכב של חיישנים שתיעדו כל היבט של הפיזיולוגיה שלו: פעילות מוחית (EEG), תנועות עיניים, מתח שרירים וקצב לב. מצלמות אינפרא-אדום הופנו אליו, מוכנות לתעד כל תנועה שיבצע בשנתו.

במהלך ליל ההקלטה, כשהמטופל נכנס לשנת REM, המופע החל. על מסכי המוניטור, יכלו החוקרים לראות את הפעילות המוחית האופיינית לחלימה, אך במקביל, גופו החל לנוע. הוא נראה נסער, כאילו הוא מתווכח ומנסה להדוף מישהו. אך אז התרחש הדבר המדהים באמת. ידו הימנית, היד השלמה, נעה באגרסיביות, אך גם גדם ידו השמאלית החל לנוע. השרירים שנותרו בזרועו השמאלית התכווצו בדפוסים מורכבים ומתואמים, כאילו הם מפעילים כף יד ואצבעות שכבר אינן שם. הוא ביצע תנועות אחיזה, כאילו הוא תופס חפץ דמיוני בכף ידו השמאלית כדי להגן על עצמו. כשהחוקרים העירו אותו בעדינות מיד לאחר האפיזודה, הוא סיפר להם שחלם שהוא נאבק במישהו, ובחלום, שתי ידיו היו שלמות ומתפקדות. הוא דיווח במפורש: "השתמשתי בשתי הידיים שלי כדי להילחם".

זו הייתה יותר מסתם אנקדוטה. זו הייתה ראיה אובייקטיבית ומתועדת. הניתוח המדוקדק של הקלטות הראה שהפעילות החשמלית בשרירי הגדם (אלקטרומיוגרפיה, או EMG) הייתה מורכבת ומאורגנת, ולא סתם עוויתות אקראיות. היא שיקפה פקודות מוטוריות מדויקות שנשלחו מהמוח להפעלת יד שלמה. התגלית הזו מספקת תובנות מהפכניות על האופן שבו המוח תופס את הגוף. היא מראה שה"מפה" של הגוף במוח, הייצוג המוחי של האיברים שלנו, יכולה להישאר שלמה ופונקציונלית גם עשרות שנים לאחר שהאיבר הפיזי נעלם. בערות, המוח מקבל קלט סותר מהעיניים ומהעצבים ההיקפיים, שאומרים לו שהיד איננה, מה שיוצר את הקונפליקט הכואב של גף הרפאים. אך בעולם החלום, המשוחרר ממגבלות הקלט החושי של המציאות, המוח חופשי לגשת למפה המקורית והשלמה של הגוף, ולבנות מחדש את היד החסרה.

שרטוט (A) סכמטי של המטופל וזרועו השמאלית הקטועה (I) בהשוואה לגפה הפנטומית שחווים במהלך ערות (II), ותמונת גופו התקינה ללא גפה פנטומית כפי שחווים בחלומותיו (III). (B) רישומים פוליסומנוגרפיים במהלך שנת REM, הפרעת התנהגות המציגה את פעילות ה-EEG המהירה ותנועות העיניים המהירות האופייניות לשנת REM במקביל להיעדר אטוניה של שריר הסנטר (mylohyoideus) והתפרצויות של פעילות EMG בשרירי הגפה השלמים (פשיטת שורש כף היד הימני, שריר השוקה הקדמי הימני והשמאלי), וזרוע שמאל קטועה (EMG גדם). אק"ג, אלקטרוקרדיוגרמה; EOG, אלקטרו-אוקולוגרמה; L, שמאל; R, ימין; SaO2, רוויון חמצן / Vetrugno R, Arnulf I, Montagna P.

המשמעות של כך עמוקה. היא מרמזת שהמוח שלנו מכיל שתי "גרסאות" של הגוף שלנו: גרסה אחת המבוססת על המציאות הפיזית והקלט החושי העדכני, וגרסה שנייה, מולדת ואידיאלית, ששמורה במעמקי הזיכרון המוטורי שלנו. החלום, כך נראה, הוא המקום שבו הגרסה האידיאלית הזו יכולה לבוא לידי ביטוי. זה מסביר מדוע אנשים רבים שנולדו ללא גפה מדווחים לעיתים שהם חולמים שיש להם אותה, ומדוע אנשים המרותקים לכיסא גלגלים יכולים לרוץ ולרקוד בחלומותיהם. המוח החולם הוא אדריכל מציאות וירטואלית, שבה הגוף יכול לחזור למצבו השלם והבריא.

מעבר לתובנות הפילוסופיות על טבעה של התודעה והמציאות, למחקר הזה עשויות להיות השלכות קליניות חשובות. העובדה שהמוח יכול "לכבות" את כאב הרפאים בזמן חלום ולהפעיל מחדש את המסלולים המוטוריים של הגף החסרה, מצביעה על גמישות עצומה של המערכת העצבית. ייתכן שבעתיד, ניתן יהיה לרתום את הגמישות הזו לטיפולים חדשניים. למשל, באמצעות טכניקות של מציאות מדומה (VR) או ממשקי מוח-מחשב (BCI), ניתן יהיה לאמן את המוח "לתרגל" את השימוש בגף הרפאים בסביבה וירטואלית, ובכך אולי להפחית את הכאב ולשפר את השליטה בתותבות מתקדמות. המחקר פותח דלת לאפשרות של "פיזיותרפיה" ישירות לתוך המפה המוחית של הגוף, תוך ניצול היכולת המדהימה של המוח לדמיין ולשחזר.

התיעוד הנדיר הזה הוא תזכורת מרגשת לכך שהמוח האנושי הוא עדיין הטריטוריה המסתורית והמופלאה ביותר במדע. הוא מראה לנו שהגבול בין הגוף לנפש, בין מציאות לחלום, הוא דק ושברירי הרבה יותר ממה שאנו נוטים לחשוב. עמוק בתוך כל אחד מאיתנו, ישנו עולם שבו הכל אפשרי, עולם שבו הגוף יכול להיוולד מחדש, ולו רק לכמה רגעים חולפים בחסות הלילה.

המחקר:

Disappearance of "phantom limb" and amputated arm usage during dreaming in REM sleep behaviour disorder