תעלומת התולעת בטקילה נפתרה סופית - והאמת תפתיע אתכם!

במשך עשרות שנים סיפרו לנו שיש שלושה סוגי "תולעים" בבקבוקי מסקל (וכן, זה תמיד מסקל, אף פעם לא טקילה). אבל מחקר דנ"א חדש לקח 21 בקבוקים שונים, שלף את הזחלים, וריצף את הגנים שלהם. התוצאה? חד-משמעית. כל התולעים שנבדקו שייכות למין אחד בלבד של עש. אז מי הוא החשוד האמיתי, למה כולם טעו, ומה הסיפור מאחורי הגימיק השיווקי שהתחיל בשנות ה-50?

במזקקה אפופת עשן במדינת ואחאקה שבמקסיקו, המאסטרו מסקלרו (האדם שמוביל ומנהל באופן אישי את תהליך ייצור המסקל) בוחן בקפידה את הנוזל הזהוב והצלול. זהו מסקל, המשקה האלכוהולי המעושן והעוצמתי, נשמתה של מקסיקו, המזוקק מלבם של צמחי אגבה שבושלו באדמה במשך ימים. לאחר שסיים למלא בקבוק, הוא מושיט את ידו לצנצנת קטנה, שולף ממנה יצור קטן ורוד, ומניח אותו בעדינות בתוך הבקבוק לפני שהוא אוטם אותו. זוהי "תולעת המסקל", או כפי שהיא מוכרת בטעות ברחבי העולם, "תולעת הטקילה". במשך קרוב ל-80 שנה, היצור הקטן והשנוי במחלוקת הזה הפך לסמל מסחרי, אטרקציה תיירותית, מבחן אומץ לשתיינים הרפתקנים, ובעיקר - תעלומה ביולוגית. כעת, בזכות צוות חוקרים חמוש בטכנולוגיית דנ"א מודרנית, התעלומה הזו נפתרה, והתשובה מפתיעה ומסודרת הרבה יותר ממה שאי פעם דמיינו.

סוגים שונים של מסקל שנבדקו לזיהוי "תולעי המסקל". (בתמונה, התולעים הוסרו מהבקבוקים) / Photo by Akito Y. Kawahara

הסיפור מתחיל בבלבול סמנטי. רוב האנשים מחוץ למקסיקו מניחים שטקילה ומסקל הם אותו הדבר, או שהטקילה היא הגרסה היוקרתית המכילה תולעת. האמת הפוכה לחלוטין. כל טקילה היא סוג של מסקל, אך לא כל מסקל הוא טקילה. טקילה, על פי חוק, חייבת להיות מיוצרת מזן ספציפי אחד של אגבה - אגבה כחולה (Blue agave) - ובאזורים מוגדרים במקסיקו, בדומה לחוקי המקור של שמפניה בצרפת. יתרה מכך, טקילה אותנטית ואיכותית לעולם לא תכיל תולעת. הוספת הזחל היא מסורת השמורה אך ורק למסקל, המשקה המגוון והמסורתי יותר, שניתן לייצר מעשרות זנים של אגבה. למעשה, רוב יצרני המסקל האיכותיים והשמרנים רואים בהוספת התולעת גימיק זול, הפוגע בטעמו הטהור של המשקה.

אז איך כל זה התחיל? המסורת של הוספת התולעת אינה עתיקת יומין, כפי שרבים חושבים, אלא המצאה שיווקית מודרנית יחסית. בשנות ה-40 או ה-50 של המאה ה-20, יזם מקסיקני בשם חקובו לוסאנו פאאס (Jacobo Lozano Paez), הבחין כי זחלים מסוימים, החיים בתוך צמחי האגבה, משנים מעט את טעמו וצבעו של המסקל. הוא החליט להפוך את התגלית הזו לאסטרטגיה שיווקית מבריקה: להכניס זחל לכל בקבוק כדי לסמן את האותנטיות של המשקה, ולהבדיל אותו מהמתחרים. הגימיק תפס, והתפשט כמו אש בשדה קוצים, במיוחד בשוק הבינלאומי, שם התולעת הפכה לסמל אקזוטי ומסקרן. "זו תעלומה גדולה", אמר ד"ר אקיטו י. קווארה (Akito Y. Kawahara) מאוניברסיטת פלורידה, החוקר הראשי של המחקר החדש, בראיון למוזיאון פלורידה. "במשך שנים, אנשים חשבו שזו תולעת, אבל תולעים הן שונות לחלוטין. לא משנה מה תמצא, זה יעניין אנשים".

החרקים הבוגרים של שלושת המינים שנחשבו בעבר ל"תולעת המסקל": (A) העש Comadia redtenbacheri (המין היחיד שאומת במחקר); (B) הפרפר Aegiale hesperiaris; (C) החיפושית Scyphophorus acupunctatus / קרדיט: Mark Rosenstein, Big Bend, Brewster, Texas, USA; Ricardo Arredondo T., Coeneo, Michoacan, México; Simon Oliver, Yegen, Granada, Spain.

חוסר הוודאות הזה הוא שהניע את קווארה וצוותו לצאת למסע בילוש מדעי. במשך עשרות שנים, הספרות המדעית והעממית הייתה מלאה בסתירות לגבי זהותו של היצור. כולם הסכימו שמדובר בזחל של חרק, אך השאלה הייתה - איזה? שלושה "חשודים" עיקריים עלו שוב ושוב. הראשון, והמפורסם ביותר, הוא "התולעת האדומה", המכונה בספרדית "gusano rojo". על פי הסברה, זהו הזחל של עש תולעת האגבה האדומה, בשמו המדעי Comadia redtenbacheri. זחל זה, בצבע אדום-ורוד עז, חי במושבות בשורשים ובגזע של צמחי האגבה. שני החשודים האחרים כונו "התולעים הלבנות". אחת מהן היא זחל של פרפר ענק המכונה "סקיפר הטקילה הענק" (Aegiale hesperiaris), והשנייה היא זחל של חיפושית מזיקה בשם חדקונית האגבה (Scyphophorus acupunctatus). במשך שנים, איש לא ידע בוודאות מי מהשלושה, או אולי כולם, מוצא את דרכו לבקבוקים.

כדי לפתור את התעלומה אחת ולתמיד, צוות החוקרים אסף 21 בקבוקים של מותגי מסקל שונים המכילים "תולעת", שנרכשו בין השנים 2018 ל-2022. הם פתחו כל בקבוק, שלפו בזהירות את הזחל, צילמו אותו, ולקחו ממנו דגימת רקמה זעירה. הדגימה נשלחה למעבדה לניתוח גנטי, תוך שימוש בטכניקה המכונה "ברקודינג דנ"א" (DNA Barcoding). שיטה זו מתמקדת בגן ספציפי אחד, במקרה זה גן מיטוכונדריאלי בשם ציטוכרוֹם C אוקסידאז 1, או בקיצור COI. גן זה משתנה מספיק בין מינים שונים כדי לשמש כמעין "ברקוד" גנטי ייחודי, המאפשר לזהות במדויק לאיזה מין שייך היצור, גם אם כל מה שיש לכם הוא חתיכת רקמה קטנה.

התוצאות, שפורסמו בכתב העת המדעי PeerJ, היו חד-משמעיות והפתיעו אפילו את החוקרים. מתוך 21 הדגימות, 18 הפיקו רצפי דנ"א תקינים. כל 18 הרצפים היו זהים כמעט לחלוטין, והתאימו בצורה מושלמת לברקוד הגנטי של מין אחד בלבד: עש תולעת האגבה האדומה, Comadia redtenbacheri. שלוש הדגימות הנותרות, שמהן לא ניתן היה להפיק דנ"א (ככל הנראה בשל תהליכי בישול או שימור שהרסו את החומר הגנטי), נבדקו תחת מיקרוסקופ. ניתוח מורפולוגי של המאפיינים הפיזיים שלהן, כמו צורת הראש ומבנה הרגליים, אישר שגם הן שייכות לאותו מין בדיוק. "זו קצת הפתעה", הודה קווארה, "חשבנו שנמצא לפחות שני מינים שונים שמשמשים כתולעת מסקל, אבל גילינו שכולם שייכים למין אחד של עש".

תולעת בתוך בקבוק מסקל מסוג "לחיטה רפוסאדו" (Lajita Reposado) / קרדיט: Akito Y. Kawahara

הממצא המדהים הזה מפריך למעשה את כל המיתוסים על "התולעת הלבנה". אז מדוע אנשים רבים כל כך, כולל מקורות בספרות, דיווחו על הימצאותם של זחלים לבנים בבקבוקים? החוקרים מציעים שני הסברים הגיוניים. ראשית, הזחלים האדומים של Comadia redtenbacheri נוטים לאבד את הפיגמנטציה שלהם ולהלבין לאחר שהייה ממושכת באלכוהול. שנית, השימוש בזחלים האחרים פשוט אינו משתלם כלכלית. זחלי פרפר "סקיפר הטקילה הענק", למשל, נחשבים למעדן יוקרתי במטבח המקסיקני. הם נדירים, קשים לאיסוף, ומחירם בשוק יכול להגיע לכ-250 דולר אמריקאי לקילוגרם. "לא סביר שיצרן מסקל ישים בבקבוק זחל ששווה כל כך הרבה כסף", מסביר המחקר.

המחקר חושף גם את הצד האפל יותר של המסורת הזו. הזחלים של Comadia redtenbacheri אינם מגודלים בחוות, אלא נאספים ידנית מהטבע על ידי אוספים מקומיים המכונים "גוסאנרוס" (gusaneros). הם מזהים צמחי אגבה נגועים ומשתמשים בקרס מתכת כדי לשלוף את הזחלים מתוך הגזע. הביקוש הגובר למסקל עם תולעת, יחד עם האמונה העממית שלזחלים יש סגולות אפרודיזיאקיות (מעוררות חשק מיני), מפעיל לחץ אדיר על אוכלוסיות הבר של העש. האוספים נאלצים לנסוע רחוק יותר ויותר כדי למצוא אותם, ויש חשש שהמין נמצא בסכנת הכחדה מקומית. כפי שמציין קווארה, "זה היה גימיק כדי למכור את המסקל. אני חושב שזה כלי שיווקי נהדר, אבל זו מסורת גוועת. במיוחד בקרב המותגים היוקרתיים, הם מנסים להתרחק מזה". בתגובה למחסור, חוקרים במקסיקו כבר החלו לפתח שיטות לגידול הזחלים בשבי, אך הדרך לייצור המוני ויעיל עוד ארוכה.

בסופו של דבר, המחקר הקטן והאלגנטי הזה עושה הרבה יותר מאשר לפתור חידה זואולוגית. הוא משתמש בכוחה של הגנטיקה המודרנית כדי להאיר פינה נסתרת של תרבות, מסורת וכלכלה. הוא מזכיר לנו שמאחורי גימיקים שיווקיים וסיפורי פולקלור, מסתתרים לעיתים קרובות סיפורים ביולוגיים וסביבתיים מורכבים. אז בפעם הבאה שתתקלו בבקבוק מסקל עם "תולעת" בתחתיתו, דעו שאתם לא מסתכלים על תולעת, ובוודאי שלא על תוספת לטקילה, אלא על זחל של עש אחד ויחיד, גיבור בעל כורחו של אחת מאסטרטגיות המיתוג המוצלחות והמטעות ביותר בעולם האלכוהול.

המחקר:

Mezcal worm in a bottle: DNA evidence suggests a single moth species