מנה אחת של פסילוציבין עשויה לעזור להצמיח מחדש קשרים עצביים שאבדו בדיכאון

בין סימני ההיכר של דיכאון הוא אובדן של קשרים עצביים - הידועים גם בשם סינפסות - בחלקים מרכזיים של המוח כמו קליפת המוח הקדם-מצחית. אולם, למרבה המזל, מחקר חדש מצביע על כך שמנה בודדת של חומר פסיכדלי בשם פסילוציבין מעוררת שגשוג של סינפסות באותם אזורים בקליפת המוח, ומספקת טיפול פוטנציאלי לאלו עם מצב כזה.

התרכובת הפעילה בפטריות הקסם, פסילוציבין, הראתה יעילות בטיפול בדיכאון בניסויים בבני אדם - אם כי מדענים עדיין מנסים להבין את המנגנון מאחורי האפקט הטיפולי הזה. המחקר החדש, שהופיע בכתב העת Neuron, ביקש לקבוע אם החומר גורם לעלייה במספר ובצפיפות של דנדריטים, שהם סוג של זרוע מחברת באמצעותה תאי עצב מסוגלים לתקשר.

בתוך 24 שעות ממתן התרכובת לעכברים, החוקרים ציינו עלייה משמעותית בדנדריטים בתוך קליפת המוח הקדם-מצחית של המכרסמים. "לא רק ראינו עלייה של 10 אחוז במספר הקשרים של תאי עצב, אלא שהם גם היו גדולים יותר בכ-10 אחוזים בממוצע, כך שהקשרים גם היו חזקים יותר", הסביר מחבר המחקר אלכס קוואן (Alex Kwan), פרופסור חבר לפסיכיאטריה ומדעי המוח באוניברסיטת ייל.

באופן מכריע, השיפורים הללו עדיין ניכרו כעבור חודש, מה שמצביע על כך שמנה בודדת של פסילוציבין מייצרת עלייה מתמשכת בסינפסות באזורי מפתח במוח. על פי מחברי המחקר, חידוש מבני זה של המוח עשוי לעזור לתקן ליקויים נוירולוגיים מסוימים הקשורים לדיכאון ובו בזמן לאפשר קידוד של תובנות חדשות. ככזה, הם משערים ש"גמישות עצבית הנגרמת על ידי פסילוציבין יכולה לקדם את המוח לשילוב חוויות פסיכולוגיות חדשות", ובכך לאפשר שינוי בהלך הרוח. בנוסף לעלייה זו בדנדריטים, החוקרים צפו גם בהולכה עצבית מעוררת מוגברת, דבר המצביע על כך שליקויים מסוימים בפעילות המוח הקשורים לדיכאון עשויים להתהפך על ידי פסילוציבין. יתר על כן, עכברים שקיבלו את החומר הציגו התנהגויות התמודדות טובות יותר כשהם התמודדו עם מתח, מה שמצביע על כך שהשינויים העצביים שחוללה התרכובת יכולים להוביל לחוסן רב יותר.

"זו הייתה הפתעה אמיתית לראות שינויים מתמשכים כאלה רק ממנה אחת של פסילוציבין", אמר קוואן. "הקשרים החדשים האלה עשויים להיות השינויים המבניים שבהם המוח משתמש כדי לאחסן חוויות חדשות."

בעוד שממצאים אלו מוסיפים לראיות שפסילוציבין עשוי לעזור לאלה עם דיכאון חמור להתגבר על המצב, האופי הפסיכדלי של התרכובת הופך אותה ללא מתאימה לחולים רבים, שכן ההזיות שהיא מייצרת עשויות להיות קשות להתמודדות עבור אנשים מסוימים. מחברי המחקר, לפיכך, ניסו להבחין האם ניתן לשמור על השיפור בצפיפות הדנדריטים כאשר ההשפעות הפסיכואקטיביות של פסילוציבין נחסמות.

כדי לחקור זאת, הם השתמשו בתרכובת בשם Ketanserin, המעכבת את קולטני הסרוטונין שאליהם נקשר פסילוציבין על מנת לייצר שינויים בתודעה. זה גרם לעכברים להפסיק את הרעד בראשם כשהם תחת השפעת החומר, מה שמעיד שהם לא בטריפ.

העובדה שזה לא מנע היווצרות של סינפסות חדשות בקליפת המוח הקדמית מעידה על כך שהיעילות האנטי-דיכאונית של פסילוציבין עשויה שלא להיות תלויה בהשפעות הפסיכדליות שלו. עם זאת, כפי שמציינים המחברים, ההשפעה הפסיכולוגית של פסילוציבין על בני אדם אינה יכולה להיקבע על ידי התבוננות בהתנהגות של עכברים, וזו הסיבה שדרוש מחקר נוסף על מנת להבהיר את המנגנונים מאחורי התכונות הטיפוליות של המדיסין.

מקורות:

Iflscience

News.yale.edu

Geneng news

---

אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת.

אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.

---