נאופה איגלסיה (Ñaupa Iglesia) הוא אתר חורבות פרואני מרתק בעמק הקדוש של הרי האנדים. האתר ממוקם בין אולנטאיטמבו (Ollantaytambo) לאורובמבה (Urubamba); אולנטאיטמבו נמצאת במרחק של 30 ק"מ בלבד ממאצ'ו פיצ'ו.
למרות שהמסורת מציינת את נאופה איגלסיה כמקור האינקה, זה אינו עומד במבחן עומק מכיוון שלא הייתה לאינקה את הטכנולוגיה שנדרשה. למרות שבני האינקה אכן הקיפו את האתר, נאופה איגלסיה הקדימה את האינקה - אנחנו לא יודעים בכמה זמן, אבל סביר להניח שבאלפי שנים. לנאופה איגלסיה יש גם גיאומטריה מעניינת מאוד המציגה הבנה מפורטת של אסטרונומיה. מה שמרתק אף יותר זה שהגיאומטריה מקשרת בין נאופה איגלסיה לבין מצרים - זוויות ויחסים מסוימים ניתן למצוא גם בפירמידות הגדולות של מצרים.
אלמנט מעניין נוסף בנאופה איגלסיה הוא האבן; אבן הבלוסטון (Bluestone), קונטרסט מוחלט לאבן החול שמסביב. בלוסטון מכילה סוג של גביש ששימש במקלטי רדיו מוקדמים בשל איכויותיו הפיאזואלקטריות המעולות והמגנטיות שלו.
האינקה ירשו את נאופה איגלסיה והם נתנו לה את השם נאופה ווקה (Ñaupa Waka). נאופה ווקה הוחרבה באופן מכוון. ניתן לראות חורים שבבירור נראה כי נשברו מהם חלקי אבן גדולים. השאלה היא מי עשה זאת ולמה? קידוח בסלע קשה דורש כלים מיוחדים ואלו לא היו זמינים לספרדים של המאה ה-16. יש מקבילות במקומות אחרים המראות כי חורים אלה כנראה נקדחו במהלך הבנייה. למעשה לא נמצאה כל אלטרנטיבה אחרת, בהתחשב בטכנולוגיה הנדרשת ובעומק החורים. הם נקדחו וניכר כי מאוחר יותר הונח בתוכם סוג מסויים של חומר נפץ, ככל הנראה אבקת שריפה, והאתר 'פוצץ'.
מדוע נעשה הדבר, על ידי הספרדים ככל הנראה, פתוח להשערות, אולם קיימת השערה שאומרת שזה נבע מההכרה הספרדית באנרגיה החזקה של האתר. זה לא התאים לדוגמה הנוצרית. נאופה ווקה הוא אתר מרתק ולעמק הקדוש יש אנרגיה מיוחדת משלו, אתרים כמו נאופה ווקה ממקדים את האנרגיה הזו, מילים לא יכולות לתאר אותה, צריך לחוות אותה.
נאופה (Ñaupa) פירושה 'כנסייה' (משפת קצ'ואה: ישן, עתיק). נאופס (Ñaupas) הם תושבי עולם הרוח, או העולמות שלפני שלנו. המיתולוגיה מספרת שהם יכולים לנסוע ברחבי החלל על ידי התגלמות סביב השקיעה או הזריחה במקומות קדושים מסוימים. על פי מסורת האנדים, פגישה עם הנאופס עשויה להיות מסוכנת ביותר, את מגוריהם הסודיים, כמו גם את הפורטלים שדרכם הם עוברים לעולם הזה, עדיף להישאר ללא הפרעה.
דומיננטית בנאופה ווקה היא תקרת המערה היוצרת 'V' הפוך. היא נחתכה והוחלקה בדיוק של לייזר כדי ליצור שתי זוויות שונות אך ספציפיות: 60 ו-52 מעלות. אנו מכירים רק מקום מרכזי נוסף אחד עלי אדמות בו שני המספרים הללו מופיעים זה לצד זה, שיפועי הזווית של שתי הפירמידות הגדולות בגיזה.
בתקופת הביניים המאוחרת של האינקה נוצרה מערכת טרסות לגידול תירס, תפוחי אדמה וצמחים אחרים שהוצעו לאבות קדומים ולאלים. הסלע חתוך בדיוק רב כדי ליצור דלת שטוחה שלא מובילה לשום מקום. אותו עיצוב מופיע בפרס העתיקה ובמצרים. ואז, כתוספת, הם חצבו מזבח נוסף עם שלוש גומחות בתוך מחשוף של בלוסטון.
ניתן לדחות את ההנחה המסורתית לפיה הארכיטקטים היו אנשי האינקה. עבודות אבן של האינקה מחווירות בהשוואה לזו, הן בקנה המידה והן באיכות. האינקה רק ירשו ושמרו על תרבות שבתקופת המאה ה-16 כבר נעלמה מזמן.
אנשי האיימרה הקדומים טענו כי מקדשים כאלה היו הרבה לפני האינקה. סגנון עבודת האבן בנאופה ווקה תואמת את זו שנמצאה בקוסקו, אולנטאיטמבו ופומה פונקו, והמשותף לאתרים אלה הוא המיתוס של אל בשם 'ויראקוצ'ה' ('Viracocha') אשר יחד עם שבעת 'הזוהרים', הופיע בטיוואנקו לאחר שיטפון עולמי קטסטרופלי, שתוארך לשנת 9703 לפנה"ס, בכדי לסייע לבניית האנושות מחדש.
בנאופה ווקה אותו סגנון כמו בנאופה רומי (Ñaupa Rumi) מההאנן פאצ'ה (Hanan Pacha), הזמן של גן עדן עלי אדמות. במיתולוגיית האינקה, הזמן הזה היה הזמן של "ארץ גן העדן שלמעלה".
ארווין סלאזר גארס (Erwin Salazar Garcés), המנהל המדעי של פלנטריום קוסקו (Planetarium Cusco), אומר כי הצירים של מזבח האבן של נאופה ווקה, שמקרינים בזמנים מסויימים של השנה, מצביעים על מיקומים של קבוצות כוכבים וכוכבים שהיו ידועים לאינקה.
ארכיאו-אסטרונומיה
לחללים הפתוחים יש ממדים ועומקים שונים, וציריהם מצביעים על שלושה כיוונים שונים הפונים לאופק. יישור כוכבים כזה היה מדויק מאוד לתחילת המאה ה-16, כאשר אמפריית האינקה הגיעה לפאר ולהדר הגדולים ביותר שלה. כיום הם זזו מעט ואינם תואמים לתאריכים הקלנדריים שלנו עקב תנועת הנקיפה של כדור הארץ, אך עדיין ניתן לאמת אותם בקירוב רב מאוד.
לציר החצוב המסומן כמספר 1 (בתמונה למטה), יש אזימוט של 149 מעלות והוא מצביע (בשנת 1500 לספירה) אל היציאה של הצלב הדרומי, ב-26 באפריל בשעה 18:15. זה היה ערב יום הנאדיר (Sun Nadir) שהכריז על תחילת הקציר הגדול שקורה בחודש מאי.
לחלל המרכזי (המסומן כמספר 2) יש אזימוט של 137 מעלות והוא מצביע (בשנת 1500 לספירה) לקבוצת הכוכבים היוצרת את זנב קבוצת הכוכבים המערבית של עקרב, עבור האינקה, האמארו (Amaru). הציר הצביע בדיוק על הכוכב סרגס (כוכב תטא של עקרב). זה קרה ב-21 ביוני בשעה 18:30. יום תחילתו של 'אינטי ריימי' (פסטיבל השמש).
אותו ציר מקבל, בצהרי יום ה-30 באוקטובר (יום זניט השמש), את אור השמש הנופל בזניט, בדיוק ברגע החצייה של המרידיאן על ידי השמש במקום הזה, בשעה 11:30 בבוקר.
חוד שבולט מעל תקרת הסלע (שנראה כי גולף כראש של ציפור) מצביע בדיוק מעל החלל המרכזי הזה והוא חפף עם טקס פולחני כלשהו. אנו זוכרים שבתקופת האינקה תאריך זה היה שייך לחודש "איה מרקאי" (Aya Marq'ay) - חודש תהלוכת המתים, והוא נסגר עם יום המתים המודרני ב-2 בנובמבר.
סימון מספר 3 מצביע באזימוט של 102-103 מעלות ליציאה של הכוכב סיריוס (בעברית אברק) או ווילקווארה (Willkawara) עבור האינקה (1500 לספירה). זה התרחש בסביבות 18 באוגוסט, בשעה 04:00, יום השתילה הטקסית. אותו מערך ניתן היה לראות ב-23 בדצמבר בשעה 19:15, היום של צ'אפק ריימי (Qhapaq Raymi). לפיכך, האנרגיה שלו היא בהחלט שמיימית ולא ארצית.
האם נאופה ווקה הוא פורטל?
הפתח החצוב נראה באמת כמו פורטל לעולם אחר. למעשה יש צורך בכוחות קסם כדי לעבור דרך סלע מוצק. לא במקרה 'דלתות' כאלה מכונות דלתות רוח ('spirit doors') או חלונות לגן עדן.
האם החורים שנקדחו בצורה מושלמת היו חלק מהבנייה המקורית? זה לא סביר, לאור העובדה כי חורים דומים באבן קשה נמצאו גם באתרים אחרים בפרו ובבוליביה, בעיקר בטיוואנקו, קוסקו ואולנטאיטמבו. קשה לעמוד שם ולא לחוש את האנרגיה המוחשית של נאופה ווקה. היא גם משתקת וגם מכשפת.
המידות של הפורטל הראשי של נאופה ווקה אינן אקראיות. יחס האורך-גובה הוא 3:1, קווינטה זכה (perfect fifth) באוקטבה השנייה; היחס של הגומחה הוא 5:6, טרצה קטנה (minor third). היחס 5:6 הוא יוצא דופן ומלא במידע מיוחד, הוא מתאר באופן מושלם את תנועת כדור הארץ, שקטביו משלימים סיבוב מלא אחד של צירו כל 25,920 שנה, בעוד מישור קו המשווה נוטה ארבע מעלות כל 21,000 שנה, יחס של 5:6. חישוב מדויק זה של תנועת כדור הארץ מקודד גם במקדש יוצא דופן אחר, הפירמידה הנטויה (Bent Pyramid) של מצרים, שזוויות השיפוע שלה מקודדות עם אותו יחס.
היוצרים של נאופה ווקה בחרו בנקודה המדויקת בצד ההר, שם קיים מחשוף יחיד של אבן בלוסטון בקונטרסט מוחלט לאבן החול שמסביב. בלוסטון נמצאת גם בחלק הקדום ביותר של סטונהנג', מה שהוביל את יוצריו למקור הגרניט העשיר הזה, כ-240 ק"מ משם, בוויילס.
המחשף נחצב במומחיות לשלוש נישות, ולמרות שהרוס בחלקו, האומנות העדינה עדיין מוצגת כראוי. הנישה המרכזית חתוכה ביחס 3:2, שוב קווינטה זכה. העיצוב בן שלוש השלבים מגדיר את השקפת אנשי האנדים על היקום. העולם התחתון, העולם האמצעי הפיזי והעולם האחר האתרי. הרעיון מוטמע בצ'אקנה (chakana), הידוע בכינויו צלב האנדים. צ'אקנה פירושו "לגשר או לחצות" פשוטו כמשמעו, והוא מתאר כיצד שלוש רמות הקיום קשורות זו בזו. זהו מושג המשותף תרבותית בפרס העתיקה, במצרים, בדרום מערב ארה"ב ובעולם הקלטי. האיטרציה העתיקה ביותר של העיצוב מגולפת על מונוליט בטיוואנאקו, ומבוססת לא על ריבוע אלא על מלבן ביחס של 5:6.
כשרואים לראשונה את כס האבן בפתח נאופה ווקה, מיד רוצים לשבת בו. כשעושים זאת מרגישים את הגב מתחבר עמוק לסלע. כשיושבים על 'כיסא הצד', מרגישים שיש נקודת מבט אובייקטיבית יותר, לצד, לא במרכז מערבולת האנרגיה המסתחררת. נראה כי נאופה ווקה תוכננה כבית קוסמי לכל מי שרוצה לגשת לרמת תודעה אחרת ולתקשר עם האלים, שבאותם ימים היו או כוחות טבע או אנשים מוארים שהתגלמו או הבינו כיצד לשלוט בכוחות כאלה.
בהיררכיה הרוחנית של האנדים יש ארבע רמות תודעה. כחלק ממעבר לעידן חדש, חניכים מקווים לגלות עוד שתי רמות, מאלקו (Mallku) או טוקוי המפק (Tukuy Hampeq) - הרמה החמישית, וסאפה אינקה (Sapa Inka) או קנצ'אק (Kanchaq) - הרמה השישית.
המיסטיקן האנדי העכשווי עוסק בהכנת "שובם של האינקה". בהיותו הערך העליון של מסורת האנדים, האייני (Ayni), או חילופים הדדיים, עלייה לרגל למקדשים, טקסי חניכה, פעולות פיוס, הכשרה וחניכה של מתרגלים, והחלפות יוזמות עם מסורות אחרות, מכוונים כולם לכינון הדדיות קוסמית גדולה, הנקראת טקסה אייני (Teq'se Ayni). המסורת עוסקת בתוכנית להכנת "חזרת האינקה", שזהו שיתוף פעולה עם המעבר החברתי לעידן חדש של שלמות האדם - המכונה "טריפיי פאצ'ה" ("Taripay Pacha") או "פאצ'ה רוח הקודש".
מקורות:
