מגילות מדבר יהודה שלא פוענחו: הסודות, הספקולציות והמחקרים העדכניים
- גור זיו
- לפני 13 שעות
- זמן קריאה 15 דקות
בשנת 1952, עמוק בתוך מערה מסומנת כ"מערה 3" במדבר יהודה, גילו ארכאולוגים מגילה יוצאת דופן, היא לא הייתה עשויה קלף או פפירוס כמו רעותיה, אלא נחרטה על גבי רצועות נחושת. המגילה הזו פירטה רשימת 64 מקומות מסתוריים של אוצרות חבויים - תיאור של אוצרות זהב וכסף הטמונים באדמה. עד היום, איש לא איתר את אותם אוצרות ו"מגילת הנחושת" נותרה חידה לא פתורה, מעין מפת אוצר קדומה המאתגרת את החוקרים. זוהי רק דוגמה אחת לאוצרות המסתורין החבויים בין מגילות מדבר יהודה, לצד מגילות שלמות ומפוענחות, ישנן עדיין פיסות כתבי יד עתיקים, שבורים ועמומים, שמעולם לא הצליחו לפענח במלואם. אותיות חיוורות, סמלים לא מוכרים או כתב סתרים - כל אלה ממשיכים להצית את דמיונם של ארכאולוגים וחוקרי מקרא כאחד.
מהן מגילות מדבר יהודה?
מגילות מדבר יהודה - הידועות גם כמגילות ים המלח או "המגילות הגנוזות" - הן אוסף של כ-900 כתבי יד עתיקים שהתגלו בין השנים 1947–1956 במערות במדבר יהודה, בעיקר באזור קומראן שעל יד חוף ים המלח. הסיפור החל ב-1947, כאשר רועה בדואי צעיר השליך אבן לתוך מערה בנקיק צוק ונבהל למשמע קול ניפוץ ולא רעש רגיל. הוא נכנס ומצא כדי חרס גדולים ובהם מגילות עור ופפירוס עתיקות. הגילוי הסנסציוני הזה - ממש "אוצר" ארכאולוגי - חולל התלהבות אדירה ברחבי העולם, שכן התברר שאלה כתבי יד בני יותר מ-2,000 שנה, המתוארכים למאה ה-3 לפנה"ס עד המאה ה-1 לספירה.
במערות במדבר יהודה שבהן התגלו המגילות, באזור קומראן, האקלים הצחיח והניתוק מהעולם שמרו על המסמכים במשך אלפי שנים. המגילות נכתבו ברובן בעברית, חלקן בארמית ומיעוטן ביוונית, ומשקפות מנעד רחב של ספרות יהודית מתקופת בית שני. בין המגילות נמצאו עותקים של ספרי תנ"ך - בהם נוסחים קדומים של ספר ישעיהו, תהילים, דברים ועוד - לצד ספרים חיצוניים שלא נכללו בקאנון המקראי, וכן כתבים ייחודיים לקהילה שהטמינה את המגילות, ככל הנראה כת האיסיים. חלק מהכתבים הם פרשנויות מקראיות ופירושים (כמו "פשר חבקוק"), אחרים טקסטים הלכתיים, ליטורגיים, אפוקליפטיים ומיסטיים. הממצא הלא צפוי הזה איפשר הצצה נדירה לעולם הרעיונות, האמונות והמנהגים של היהדות בסוף ימי בית שני, תקופה סוערת וגורלית בהתגבשות זהות עם ישראל והדתות המונותאיסטיות.
המקבץ העשיר ביותר של המגילות היה במערות קומראן עצמן - 11 מערות סמוכות לשרידי יישוב קדום בחורבת קומראן. במערה 4 למשל, נמצאו כ-15,000 קטעי מגילות המשתייכים לפחות ל-600 חיבורים שונים. אולם מגילות וקטעי מגילות נתגלו גם באתרים אחרים במדבר יהודה, דוגמת נחל דרגה, נחל צאלים ונחל חבר, כולל ממצאים מתקופת מרד בר כוכבא. תנאי האקלים היבש במיוחד של האזור סייעו לשימור יוצא דופן של הקלף והפפירוס במשך אלפי שנים. עם זאת, רבים מהכתבים נפגעו חלקית - חלקם שרופים, קרועים או בלויים - מה שהשאיר לא מעט "פאזל" לחוקרים בניסיון לשחזר את הטקסטים המקוריים.
התגליות גם עוררו מתיחות פוליטית ואקדמית. בתחילה היו המגילות ברשות שלטונות ירדן (עד מלחמת ששת הימים ב-1967), ואילו חוקרים אירופים ניהלו את פרסומן. גישה למגילות ניתנה רק לצוות מצומצם, מה שגרם במשך שנים לעיכוב בפרסום חלק גדול מהן. רק כעבור כ-40 שנה, בראשית שנות ה-90, בעקבות לחץ מדעי וציבורי - כולל פרסומים לא-רשמיים של תצלומי המגילות - נשבר המונופול והטקסטים שוחררו לכלל החוקרים. בתוך שנים ספורות התפרסמו עשרות כרכים של המגילות בערוצים אקדמיים פתוחים.
מצב עניינים זה, שבו במשך זמן רב "הוסתרו" המגילות מן הציבור, הזין בעבר תאוריות קונספירציה כאילו מוסדות דתיים או אקדמיים מסתירים מגילות סודיות (למשל טענות על "מגילה שמגלה את סודות המשיח" או מידע על ישוע). אך תאוריות אלו הופרכו - לבסוף כל המגילות הלגיטימיות פורסמו, ולא נמצא בהן תוכן "נפיץ" ששינה את ההיסטוריה הידועה. העיכוב היה תוצאה של סיבות פרוזאיות יותר: סכסוכים ביורוקרטיים, שימור עדין של המגילות, וצוות מחקר קטן שלקח לעצמו אולי יותר מדי זמן.
כמה מגילות לא פוענחו – ומה המשמעות?
למרות שרובן הגדול של המגילות פוענחו ופורסמו, נותרו מספר מגילות וקטעי מגילה שעדיין בגדר תעלומה. למעשה, מתוך כ-900 כתבי היד שהתגלו, רק שתיים מעולם לא פוענחו במלואן עד השנים האחרונות. שתי המגילות הללו היו מקוטעות במיוחד וכתובות בכתב סתרים שקשה היה להבין. בשנת 2018 דיווחו חוקרים מאוניברסיטת חיפה כי הצליחו להרכיב ולפענח אחת משתי האחרונות הללו, שהורכבה מלמעלה מ-60 רסיסי קלף זעירים (חלקם לא גדולים מ-1 ס״מ מרובע). בכך נחשף תוכנה - לוח שנה ייחודי של כת קומראן - אחרי עשרות שנים בהן עמדה המגילה כאסופת קטעים בלתי קריאה. כעת נותרה מגילה אחת אחרונה שטרם פוענחה סופית, והחוקרים שוקדים גם עליה. רצועת נחושת מקורית מתוך "מגילת הנחושת" (3Q15) שהתגלתה במערה 3. המגילה החריגה הזו כוללת רשימת אוצרות חבויים, ונחשבת לחידה שטרם נפתרה עד ימינו. מוצגת כיום במוזיאון הירדני בעמאן.
מלבד אותן מגילות "אחרונות", ישנו גם אחוז מסוים - ההערכות נעות סביב 15%-20% - מתוך כלל החומר שהתגלה שהוא כה פגום או מקוטע, שעדיין לא שוחזר או זוהה באופן ודאי. מדובר בעיקר בקטעי קלף קטנים, חלקיקי מגילות, שאינם מתחברים באופן ברור לטקסטים ידועים. לעיתים יש בידינו רק כמה אותיות מפוזרות על פיסת עור חרוכה, בלי הקשר ברור. למשל, עשרות פיסות שנחשבו ריקות למעשה התגלו כבעלות טקסט חבוי: בשנים האחרונות, שימוש בצילום מולטיספקטרלי (Multispectral imaging) חשף באור אינפרה-אדום כתמים של דיו על ארבעה "קטעים ריקים" מאוסף באוניברסיטת מנצ'סטר, ואף זוהו בהם מילים כמו "שבת" בעברית. אך ברבים מהמקרים, הכתב מקוטע מדי - לעיתים רק אות-שתיים רצופות - כך שלא ניתן לזהות לאיזה חיבור הוא שייך או אפילו באיזו שפה הטקסט.
קטע זעיר אחד ממערה 11, שנסרק בטכנולוגיית תלת-ממד, חשף כ-30 אותיות ברורות, אך עדיין לא הצליחו החוקרים לקבוע אם הן מתחברות למילה בעברית או בארמית. החוקרים ציינו שזו "ספרייה בלתי נראית" - טקסטים החבויים מתחת לפגעי הזמן - שנדרשת עוד עבודה כדי לקרוא אותם. דוגמה זו ממחישה מה פירוש "מגילה לא מפוענחת": לאו דווקא סוד קונספירטיבי עצום, אלא לעיתים פאזל בן אלפיים שנה שחסרים בו יותר מדי חלקים.
סיבות שונות מקשות על פענוחם של אותם טקסטים אחרונים. ראשית, מצב השתמרות ירוד: חלק מהקטעים כה בלויים או מקולפים שהדיו כמעט ואינו נראה לעין רגילה. שנית, כתב לא מוכר או מקודד: בקומראן התגלו מספר כתבי יד ב"כתב סתרים" - אלפבית ייחודי שהכת החליפה בו את האלפבית העברי הרגיל. קהילה זו, כפי הנראה, השתמשה בצופן יותר מטעמי סמליות וסטטוס מאשר לצורך הסתרה אמיתית של תוכן. כך קרה שחלק מהמגילות כתובות בסימנים שלא זוהו במבט ראשון כאותיות עבריות. רק לאחר עבודה פילולוגית דקדקנית הצליחו החוקרים למפות את הכתב המקודד ולהמירו לאלף-בית העברי המקובל.
במקרה של המגילה שהורכבה מ-60 קטעים, התברר שהכותב שכח לציין מספר מועדים בלוח השנה, וסופר שני הוסיף אותם בהערות שוליים ובשולי הטקסט - רמזים זעירים שהיו המפתח עבור החוקרים בחיבור הפאזל. לבסוף, ייתכן שחלק מהקטעים ששרדו שייכים לחיבורים שאינם מוכרים לנו משום מקור אחר - ייתכן אפילו בלשון שלא שרדה במקום אחר. אמנם רוב הטקסטים כתובים בעברית או בארמית (יש גם מגילות ביוונית), אך אי אפשר לשלול לחלוטין קיומם של טקסטים בלשון או ניב שנכחדו, או בכתב עתיק (למשל, חלק מהמגילות נכתבו בכתב עברי קדום המכונה "כתב דע"ה" (דמוי עברי עתיק), שהוא גרסה פלאו-עברית של הכתב, כמו זו שנמצאה במגילת התורה הכתובה בכתב זה). במילים אחרות, בפני החוקרים ניצבים קטעי כתב חידתיים, שדורשים לעיתים שילוב של דמיון מדעי, אמצעים טכנולוגיים והרבה סבלנות על מנת להציץ אל תוכנם.
מתודולוגיות חדשות לפענוח
בעשורים האחרונים התגייסו שלל טכנולוגיות חדישות כדי לסייע ב"קריאת הבלתי-קריא" ולשחזור המגילות הפגועות. אחת השיטות החשובות היא דימות מולטי-ספקטרלי: צילום חלקיקי המגילות בתדרים שונים של אור (אינפרה-אדום, אולטרה-סגול וכדומה) שחושפים דיו דהוי שאינו נראה באור רגיל. טכנולוגיה שפותחה בנאס"א למיפוי חלל סייעה לחשוף באור אינפרה-אדום מילים על קלפים שנראו ריקים לחלוטין. כך התגלו, כאמור, מילים בעברית ובארמית על קטעים זעירים שהיו גנוזים עשרות שנים באוספים, כי חשבו שאין עליהם כתב. הצלחות מסוג זה מעודדות כעת סריקה מחדש של כל הפיסות שנחשבו ריקות או בלתי-קריאות, בתקווה לדלות עוד אותיות ומילים מהעבר.
טכנולוגיה משלימה היא טומוגרפיה ממוחשבת (CT) וסריקות תלת־ממד: כאשר מדובר במגילה מגולגלת או קלף מקופל שאי אפשר לפתוח מחשש שיתפורר, אפשר כיום להשתמש בקרני רנטגן בעוצמה גבוהה כדי ליצור מודל תלת־ממדי של המגילה ול"פתוח" אותה וירטואלית במחשב. כבר ב-2007 החלו מדענים בבריטניה להשתמש במאיץ חלקיקים (סינכרוטרון) כדי לקרוא קטעי מגילות שפריכותן לא איפשרה פריסה פיזית. תוכנה מיוחדת "פרסה" וירטואלית את שכבות הקלף המגולגל וחשפה אותיות מבפנים. שיטה זו שוכללה מאז, וב-2018 נסרק למשל קטע רב-שכבתי ממערה 11 בטכנולוגיית Micro-CT: חמש שכבות קלף שהיו דבוקות זו לזו "הופרדו" דיגיטלית, והציצו מתוכן כ-30 אותיות ברורות מהטקסט החבוי. אף שעדיין לא פוענח לגמרי תוכן אותו קטע, זו פריצת דרך מרשימה - המדען שחשף לראשונה את המילים תיאר את התחושה כ"להיות הילד הראשון שפותח תיבה סגורה זה 2,000 שנה".
בנוסף לצילום ושיקוף, נכנסה לתמונה גם בינה מלאכותית (AI) בתחומי ניתוח כתב ושחזור. מחקרים חדשניים שילבו אלגוריתמי למידת מכונה כדי לנתח אוטומטית את צורות האותיות במגילות ולזהות דפוסים ייחודיים לכל סופר. למשל, מערכת AI הצליחה להבחין שבמגילת ישעיהו הגדולה היו למעשה שני כותבים שונים שהחליפו זה את זה, על סמך הבדלים זעירים בכתב ידם - הבחנה שבן אנוש כמעט ואינו יכול לעשות ללא הכלים הללו. בינה מלאכותית אף שימשה לאחרונה לפרויקט תיארוך כתבי יד: חוקרים הזינו למודל (שכונה בהומור "חנוך") תמונות ברזולוציה גבוהה של אותיות מהמגילות שכבר תוארכו בפחמן-14, ואימנו אותו "לנחש" את תאריך הכתיבה על סמך סגנון הכתב. המודל הזה הצליח לתארך עשרות מגילות נוספות בדיוק של כ-79% בהתאמה לבדיקות ידניות, ואף העלה השערות שמספר מגילות קדומות בכמה עשרות שנים ממה שסברו.
שילוב שיטות זה - מדעי הטבע (תיארוך רדיואקטיבי), תצלומי HD ו-AI - ממחיש את הפוטנציאל הטמון בגישות בין-תחומיות: ייתכן שבעתיד נוכל גם להשלים באופן מושכל חלקי טקסט חסרים. כבר כעת ישנו מחקר שפיתח אלגוריתם המציע איך להרכיב יחד "פאזל" של קטעי מגילה על סמך זיהוי סיבי הקלף והרכב הדיו, או מילוי משוער של אותיות חסרות על סמך הקשר וטקסטים מקבילים. אנו עומדים על ספו של עידן שבו מחשבים יהיו שותפים מלאים לחוקרי המגילות, ויעזרו לפתור חידות שנותרו חתומות אלפיים שנה.
כיוון חדש נוסף ומרתק הוא ניתוח דנ"א עתיק של קלפי המגילות. מכיוון שרוב המגילות נכתבו על עור של בעלי חיים (כבשים, עזים וכדומה), הצליחו מדענים להפיק מקטעי קלף שרידי דנ"א ולזהות מאיזה בעל חיים הגיע כל קטע. כך אפשר לזווג קטעים המשוייכים לאותו בעל חיים - ובסבירות גבוהה לאותה מגילה מקורית - או להפריד קטעים שחשבו בטעות כשייכים יחד אך באו מעורות שונים. במחקר ב-2020 מיפו גנטית עשרות קטעים, וגילו למשל ששני קטעים מספר ירמיהו באו משני עורות שונים (אחד מעור כבש ואחד מעור פרה). המשמעות הייתה שלא מדובר במגילה אחת שהתפרקה אלא בשתי גרסאות שונות של ספר ירמיהו - עדות מרתקת לפלורליזם של נוסחי המקרא בזמן בית שני. בנוסף העלתה האנליזה שבמדבר יהודה לא גידלו פרות (אין מרעה), ולכן קלף הפרה הגיע כנראה מאזור אחר - אולי ירושלים - מה שמלמד שחלק מהמגילות שבקומראן הובאו מספריות מחוץ למדבר. זהו כלי רב-עוצמה: הדנ"א משמש כ"ברקוד" המסייע להרכיב את פזורות המגילות בצורה נכונה, וגם להבין טוב יותר את מוצאן. עם כל ההתקדמויות הללו, חזון החוקרים הוא שיום אחד לא תוותר אף אות שלא ניתנת לקריאה - בין אם בעין אנושית, עדשת מצלמה או אלגוריתם מחשב.
תיאוריות פופולריות ומיתוסים
גילוי המגילות הגנוזות ליבה מטבע הדברים תיאוריות רבות ושמועות על "סודות" אפשריים החבויים בהן. כבר בשנות ה-50 וה-60, בעוד פרסום המגילות התנהל באיטיות, נפוצו שמועות על מגילות ש"הכנסייה מסתירה" לכאורה מפני שהן מכילות מידע נפיץ על ראשית הנצרות - למשל התכתבות של ישוע או גילויים משיחיים מוקדמים. דוגמה מפורסמת היא תיאורית קונספירציה שטענה שקיימת "מגילת משיח" מושתקת, המספרת את סיפורו האמיתי של ישוע או כת נוצרית קדומה, ושגורמים בכירים מעכבים את פרסומה. ואולם, כאשר כל החומרים יצאו לאור בשנות ה-90, התברר שאין בסיס לסיפורים הללו: המגילות אמנם שופכות אור רב על הרקע ההיסטורי של תקופת בית שני (כולל על זרמי היהדות שקדמו לנצרות), אך אינן מזכירות דמויות נוצריות באופן ישיר. למעשה, תהליך גיבוש הנצרות המוקדמת מואר דרך המגילות באופן עקיף - למשל דרך רעיונות אפוקליפטיים, טקסטים על משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, או תפיסות של טהרה ומשמעת קהילתית הדומות לאלו של הכתות היהודיות המתוארות - אך אין "גילוי מרעיש" ששולל או מאשר מסורות דת ספציפיות.
תיאוריה פופולרית אחרת נגעה לזהות כותבי המגילות. שנים רבות רווחה הסברה שהם משתייכים לכת האיסיים - כת יהודית נזירית שהתבדלה מהחברה, אותה מזכירים ההיסטוריונים יוספוס ופילון. מגילות קומראן אכן תואמות בהרבה מובנים את תיאור האיסיים: תקנון קהילתי קפדני ("סרך היחד"), אורח חיים פוריטני, צפייה לאחרית הימים (מגילת "מלחמת בני אור בבני חושך"), ופרישה למדבר. עם זאת, היו גם חוקרים, כמו פרופ' נורמן גולב (Norman Golb), שהציעו תיאוריה אחרת - שהמגילות הן ספרייה ירושלמית שהוטמנה במדבר כדי להצילה מחורבן הרומאים ב-70 לספירה. לפי השקפה זו, לא הייתה "כת קומראן" אחת, אלא אוסף טקסטים ממקורות מגוונים, אולי ממשמרות הכהונה בירושלים. אמנם כיום מרבית החוקרים מקבלים שהמגילות משקפות קהילה מאוחדת (הקוראת לעצמה "עדת היחד"), ייתכן איסיית, אך הדיון הזה ממחיש את המשיכה האדירה של המגילות - כל חידה שטרם נפתרה סביבן מזינה השערות לרוב.
ומה לגבי תורות סוד קדומות? האם נמצאו בין המגילות כתבים מיסטיים שקדמו לקבלה? התשובה מורכבת. המונח "קבלה" בהקשרו המלא צמח רק בימי הביניים, אך יש במגילות טקסטים בעלי אופי מיסטי מובהק. דוגמה בולטת היא "שירי עולת השבת" - אוסף מזמורים ליטורגיים המתארים חזיונות מלאכיים והיכלות שמימיים, שנמצאו בכמה עותקים בקומראן. טקסט זה, לטענת חוקרים מסוימים, עשוי לשקף את ראשית המיסטיקה היהודית של המרכבה - אותה מסורת המתוארת בספרות ההיכלות מאות שנים אחר כך. כמו כן, ספר חנוך א' (הידוע גם כחנוך האתיופי) התגלה בחלקו בארמית בין המגילות. ספר חנוך שופע תיאורים של מלאכים, מסעות בשמיים וגילוי סודות אסטרולוגיים - מוטיבים מיסטיים שהקבלה המאוחרת אימצה באופן שונה. אף על פי שאין קשר ישיר בין כתבי קומראן לקבלה של ימי הביניים, העובדה שכתבי סוד כמו חנוך וספר היובלים היו חלק מספריית הכת מראה שכבר בתקופת בית שני היו זרמים אזוטריים שחיפשו ידע נסתר.
האם כת קומראן עצמה עסקה ב"סודות"? חלק מהטקסטים – ובראשם מגילת הברכות (1QSb), המכונה גם סרך הברכות – מכילים רמזים לשמות מלאכים ושימוש בשורשי סוד, אך גבולות הפרשנות זהירים: אין שם ממש הוראות מעשיות למאגיה או לסודות בריאת עולם כמו בספר יצירה המאוחר. בקצרה, המגילות מלמדות שהעיסוק בנסתר ובמלאכים היה נוכח עוד לפני אלפיים שנה, אך יש להיזהר לא "להלביש" עליהן מושגים מאוחרים. הקבלה לא הסתתרה במערות קומראן, אך ייתכן שהשורשים הרחוקים שלה כן - בלב התרבות היהודית הפלורליסטית של ימי הבית השני.
את אחת הדוגמאות המרשימות לשמועות מוגזמות סביב המגילות סיפקה "המגילה הגנוזה של אוצר המקדש" - מגילת הנחושת שתיארנו בפתיחה. היו שטענו בשנות ה-60–70 שהמגילה הזאת תוכיח את קיומו של ארון הברית או אוצרות בית המקדש הנסתרים. משלחות חיפוש יצאו בעקבותיה (כולל הרפתקנים פרטיים), אך ללא הועיל. החוקרים כיום סבורים שחלק מהאוצרות ברשימה אולי כן היו ממשיים (למשל אוצרות שהחביאה כת קומראן עצמה או אוצר מקדש ירושלמי), אולם סביר שרובם כבר נשדדו עוד בעת העתיקה. אף על פי כן, הדימוי הרומנטי של מגילות שמובילות לאוצר אבוד מוסיף נופך דרמטי לסיפורן. חשוב להדגיש: המגילות הן אוצר רוחני והיסטורי אדיר, גם בלי אגדות וכותרות צהובות. בין השורות הבלויות שלהן מסתתרת תמונה מורכבת של ההיסטוריה היהודית, ולא פתרון לתעלומות על-טבעיות.
התייחסות למקורות יהודיים מסורתיים
הגילוי של כתבים יהודיים עתיקים מחוץ לקאנון התנכ"י מעלה באופן טבעי שאלות על יחסם של חז"ל ל"ספרים החיצוניים". בתקופת התנאים והאמוראים, כאשר נקבע מה נכלל בתנ"ך ומה לא, נטבע מושג האבחנה בין ספרי קודש לבין ספרים חיצוניים ש"אינם מטמאים את הידיים" - דהיינו אינם נחשבים מקודשים במובן הטהורתי. ביטוי זה מעיד שחז"ל ראו בקריאת ספרים חיצוניים דבר בעייתי או לפחות לא קדוש. אכן, במקומות שונים הם מזהירים מלעסוק יותר מדי בכתבים מחוץ לתורה, נביאים וכתובים.
למשל, על ספר בן סירא (החיבור החיצוני הידוע מתקופת הבית השני) נאמר בתלמוד: "ספר בן סירא - גנזוהו" (כלומר, גנזו אותו, הסתירוהו מללמד ברבים). למעשה, חלק מהספרים שהתגלו בקומראן - כמו ספר טוביה, יהודית, חכמת בן סירא, וספר היובלים - מוגדרים "ספרים חיצוניים" ביהדות הרבנית ולא נכנסו לתנ"ך. כעת, כשהם נחשפו מחדש, הם מאפשרים לנו להבין טוב יותר מדוע ייתכן שחז"ל הרחיקו אותם: חלקם מכילים השקפות תיאולוגיות או הלכתיות שלא תאמו את הקו הפרושי (שהתפתח ליהדות רבנית). למשל, ספר היובלים שנמצא בין המגילות מציג לוח שנה שונה (שמשי של 364 יום) וקובע חגים נוספים - בדיוק הנושאים שהעסיקו את כת קומראן והיו שנויים במחלוקת עם הזרם המרכזי.
חז"ל ככל הנראה הכירו מסורות כאלו והתנגדו להן, ולכן הספרים הללו נותרו מחוץ לקאנון ואף "נגנזו" מלימוד פומבי. עם זאת, מעניין לציין שחלק מהמונחים והרעיונות שבאים לידי ביטוי במגילות מקבלים הד מאוחר יותר בספרות חז"ל. כך למשל, המונח "תקופה" כשם למועד החלפת עונות - שהתגלה במגילת לוח השנה של קומראן בפעם הראשונה - מופיע אחר כך בלשון חז"ל (למשל בפסיפסים בבתי כנסת מתקופת התלמוד מוזכרות תקופות השנה כמועדים פינתיים). דוגמה נוספת: נוסח קדום של תפילה הדומה ל"תפילת הדרך" מופיע באחת ממגילות מדבר יהודה, ומעיד אולי על שורשים קדומים יותר לנוסח שנהוג כיום. ייתכן שמדובר בהשפעה הדדית או בזליגה של מסורות תפילה מכתות שוליים כמו כת קומראן אל תוך הזרם המרכזי של היהדות ששרדה לאחר חורבן הבית.
ומה לגבי עמדה דתית בת-זמננו על המגילות? עם גילוין, היו רבנים שהביעו הסתייגות או חשש: הרי מדובר בטקסטים שחיברו כתות שפרשו מדרך חז"ל, ואולי יש בהם "מינות" (כפירה). ואולם, ברבות הזמן התקבעה ההבנה שהמגילות הן מקור היסטורי, לא הלכתי. הן לא נועדו להנהגה דתית כיום, אלא להבנת העבר. לכן פוסקי הלכה לא מצאו פסול בלימוד המגילות ככלי מחקרי - בדומה ללימוד ספרים חיצוניים מתוך עניין היסטורי, ולא כאילו יש להם סמכות דתית. למעשה, כמה חוקרים דתיים בולטים (כגון פרופ' שמואל ספראי בזמנו, או ד"ר לורנס שיפמן (Lawrence H. Schiffman) בימינו) עוסקים שנים רבות במגילות, ומוצאים שהן מאששות רבות ממסורות התורה שבעל-פה בכך שהן מראות מה היו דעות הכתות שמהן פרשו חז"ל.
במילים אחרות, המגילות הגנוזות שופכות אור על הרקע שבו התעצבה היהדות הרבנית - והן עושות זאת מבעד לעיניה של כת שולית אך קרובת-זמן. אין בכך איום על האמונה; אם כבר, זו הזדמנות ללמוד על עולמם של אבותינו. וכפי שאמר פעם אחד הרבנים: "ספרים שאינם מטמאים ידיים - עדיין מסוגלים להאיר עיניים". כלומר, גם כתבים שאינם קאנוניים יכולים להעשיר את הבנתנו ואת עומק ההערכה למסורת הקאנונית.
מחקרים ישראליים עדכניים ושיתופי פעולה בינלאומיים
ישראל הייתה (ונותרה) מרכז חקר המגילות מאז גילוין. חוקרים ישראלים השיגו כמה מההישגים המשמעותיים בפענוח, שימור והבנת המגילות, לעיתים קרובות בשיתוף פעולה חוצה יבשות. פרופ' אלישע קימרון, למשל, תרם רבות לפיענוח מגילות קומראן עוד משנות ה-80: הוא היה מהראשונים שקראו ופירשו את מגילת "סרך היחד" בשלמותה, ושמו נקשר במיוחד בשחזור מגילת "מקצת מעשי התורה" (4QMMT) - אגרת הלכתית חשובה שחשפה מחלוקות בין כת קומראן להנהגה בירושלים. קימרון אף סייע בעריכת פרסומי המגילות הרשמיים (סדרת "תגליות במדבר יהודה") ועמד על המשמר נגד פירסומים לא מוסמכים, מתוך אחריות מדעית.
חוקר נוסף, ד"ר חנן אשל ז״ל, שילב מחקר אקדמי עם הרפתקה של ממש: בתחילת שנות ה-2000 הוא יצא לסקור מחדש מערות במדבר יהודה מתוך אמונה שייתכנו שם עוד מגילות שלא נתגלו. ואכן, ב-2004 הוא איתר רסיסי מגילה חדשים בנחל ערוגות - הפעם הראשונה מאז 1965 שהתגלו קלפי מגילות מקוריים במדבר יהודה. אלו היו קטעים מספר ויקרא, שאשל מיהר לפרסם ולהעביר לידי רשות העתיקות, ובכך למעשה הציל אותם מידי סוחרי עתיקות. בנוסף, אשל תרם רבות לחקר איגרות בר כוכבא (ממערות נחל חבר), והראה את הזיקה וההבדלים בינם לבין מגילות קומראן הקדומות.
גם בשדה הארכאולוגיה של קומראן תרמו ישראלים תובנות חדשות. הארכאולוג יובל פלג ז"ל הוביל חפירות באתר קומראן בשנות ה-90 וה-2000, ופרסם פרשנות אלטרנטיבית לאתר: במקום לראות בו מנזר של האיסיים, פלג טען שמדובר בתחנה צבאית לייצור כדים ושימורים או אחוזה מבוצרת רגילה. הוא הצביע על ממצאים כמו בריכות ייצור חרס וכלים יום-יומיים, והציע שחלק מהמגילות אולי הובאו לקומראן מבחוץ ולאו דווקא נכתבו בו. טענותיו עוררו פולמוס סוער - רוב עמיתיו עדיין מצדדים בזיהוי קומראן כמרכז כת - אבל עבודתו של פלג תרמה להרחבת השיח ולבחינה ביקורתית של "המוסכמות" לגבי המגילות.
עצם העובדה שדיון זה מתקיים מדגישה שמחקר המגילות חי ודינמי, לא מקובע. דור החוקרים הנוכחי בישראל ממשיך בעבודת הקודש של קודמיו ומשתף פעולה עם מומחים עולמיים. פרופ' יונתן בן-דב וד"ר אשבל רצון מאוניברסיטת חיפה, עבדו יחד עם עמיתים בארה"ב ובגרמניה על פיענוח המגילה המוצפנת - פרויקט שמומן בחלקו ע"י הקרן הלאומית למדע וגם גופים בינלאומיים. רשות העתיקות מובילה פרויקטים לשימור ודיגיטציה של המגילות, תוך שיתוף ידע עם מעבדות באירופה. רשות העתיקות אף חברה לסוכנות החלל האמריקנית במיזם הדיגיטציה של הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה ע"ש ליאון לוי - יצירת מאגר תמונות מולטי-ספקטרליות ברזולוציה גבוהה של כל קטעי המגילות, שזמין חינם באינטרנט לכל חוקר ומתעניין. שיתופי פעולה התקיימו גם עם אוניברסיטת יוטה בארה"ב (שם, כפי שתואר, מובילה פרופ' ברנט סילס פיתוח של טכנולוגיות "פתיחת מגילות" דיגיטלית) ועם אוניברסיטת אוקספורד באנגליה (במתן תיארוך פחמן-14 מדויק למגילות שנבדקו). בנוסף, המעבדה הביולוגית באוניברסיטת תל-אביב עובדת עם מומחים מגנטיקה מגרמניה לביצוע ריצוף דנ"א לקלפים העתיקים.
חשוב גם להזכיר חוקרות וחוקרים ישראלים צעירים שממשיכים לפרוץ דרך. מומחים מדור חדש משלבים ידע בין-תחומי - בלשנות, כימיה, מדעי המחשב והיסטוריה - כדי לשאול שאלות חדשות על המגילות. עבורם, המגילות הגנוזות אינן רק ממצא ארכאולוגי מאובן, אלא מערכת מידע מורכבת המחכה לניתוח בכלים של המאה ה-21.
לבסוף, הקהילה המדעית הישראלית משקיעה גם בהנגשת המגילות לקהל הרחב. מוזיאון ישראל בירושלים מציג בהיכל הספר כמה מן המגילות החשובות ביותר (ישעיהו, מלחמת בני אור בבני חושך, מגילת המקדש ועוד), ובתערוכות מתחלפות מוצגות גם תגליות חדשות. מאמרים בעברית על המגילות מופיעים דרך קבע בכתבי עת פופולריים ובעיתונות היומית. כך, הציבור הישראלי נחשף באופן מאוזן לקסם של המגילות - גם לסנסציוני, אך בעיקר למשמעות ההיסטורית והתרבותית העמוקה שלהן.
סוף פתוח – מה עוד טמון בין השורות?
למעלה משבעים שנה חלפו מאז שחבורת נערים בדואים חשפו בפני העולם את גנזי קומראן, אך דומה שהמגילות עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. כמה מהן מוסיפות לעמוד בסירובן להתפענח, כאילו שומרות בקנאות על סודות עתיקים. האם ייתכן שטקסטים מסוימים נכתבו במתכוון כך שלא יהיה קל להבינם? אולי הכתבים המוצפנים נועדו להיבלע בערפל הזמן, ורק הראויים או המתמידים יחשפו אותם. יש הטוענים שעצם המסתורין הוא חלק מכוחן של המגילות: כפי שהן שמרו סוד במשך אלפיים שנה במדבר, כך גם היום - הידיעה שיש עוד פינות נסתרות מעוררת יראה וסקרנות אין-קץ.
בהיסטוריה היהודית, המכונה "עם הספר", יש משמעות מיוחדת למסמכים שלא נקראו. הם מזכירים לנו שיש גבול לידע האנושי ושאפילו בלב הקאנון המוכר לנו היו טקסטים שנעלמו מעינינו ורק כעת מגיחים מחדש. כל קטע שלא פוענח הוא הזדמנות - חרך זעיר - להציץ לנפשם של בני דורות עברו, ואם וכאשר נצליח להרכיבו, אולי נשמע דרכו קול שהיה מושתק. במובן זה, חידת המגילות הגנוזות היא מתנה מתמשכת: היא שומרת את המחקר בתנועה, לא נותנת לנו לנוח על זרי הדפנה של מה שכבר ידוע. בכל שנה עוד שבר מפוענח, עוד מילה מתבהרת באור אינפרה-אדום, עוד חיבור מזוהה ומשויך - ופסיפס התרבות של תקופת בית שני הולך ומשלים את עצמו.
המגילות שלא פוענחו עד היום מזכירות ספר שממתין בסבלנות שהאנושות תשלים את קריאתו. ייתכן ובעוד עשור או שניים, בזכות טכנולוגיות שאיננו מעלים בדעתנו, נקרא ברצף טקסטים שכיום הם גיבוב אותיות סתום. אך גם אם לא - עצם קיומן של התעלומות הללו הוא חלק מהמורשת. המסתורין שבהן מדגיש את הפלא של גילוי המגילות בכלל. כי בסופו של דבר, העובדה שכתבי יד בני אלפיים שנה ניצלו והגיעו לידינו היא נס מדעי ותרבותי. וכמו כל נס, הוא משאיר משהו לבלתי-נודע. המגילות הגנוזות לימדו אותנו המון על עברנו, אבל גם לימדו ענווה מהי: להבין שיש עוד מה ללמוד, שיש קולות שעדיין לוחשים אלינו מן העפר היבש של ים המלח - ואנו ממשיכים להקשיב.
מקורות:
קטעים מ- Text Found on Supposedly Blank Dead Sea Scroll Fragments מאת SmithsonianMag שנכתב ע"י: Megan Gannon.
קטעים מ-Powerful x-ray to unravel fragile Dead Sea scrolls מאת the Guardian.
קטעים מ- Reading the Unreadable: Seales and Team Reveal Dead Sea Scroll Text מאת Philanthropy שנכתב ע"י: Lindsey Piercy.
קטעים מ- Doing what no human eye can, AI reveals secrets of Dead Sea Scroll’s creation מאת Times of Israel שנכתב ע"י: Stuart Winer.
קטעים מ- גנטיקת המגילות הגנוזות מאת lbscience.
קטעים מ- Deciphered Dead Sea Scroll Reveals 364-Day Calendar מאת Biblical Archaeology שנכתב ע"י: Robin Ngo.
קטעים מ- Newly Deciphered Dead Sea Scrolls Reveal Calendar Used by Ancient Fringe Sect מאת Seven Ages שנכתב ע"י: Micah Hanks.
קטעים מ- The Leon Levy dead sea scrolls Digital Library מאת Dead Sea Discoveries.
