הנערה שיכולה לנסוע בזמן: המקרה הנדיר שחושף את סודות הזיכרון האנושי

עבור רובנו, העבר הוא אוסף של זיכרונות מעורפלים. אבל עבור נערה בת 17 מצרפת, כל יום בחייה מאוחסן ב"חדר זיכרון" וירטואלי, והיא יכולה "לחיות מחדש" כל רגע בפירוט מדהים. מחקר חדש ונדיר חושף שהיכולת שלה לא נעצרת בעבר: היא מסוגלת "לנסוע בזמן" ולחוות את העתיד בבהירות כמעט מפחידה, כאילו היא נזכרת במשהו שטרם קרה. האם זוהי הצצה לסודות הזיכרון האנושי?

נסו להיזכר, בפירוט, מה אכלתם לארוחת צהריים ביום שלישי לפני שבועיים. מה לבשתם? על מה דיברתם? עבור רובנו, המשימה הזו כמעט בלתי אפשרית. הזיכרון האנושי הוא מכונה פגומה להפליא; הוא סלקטיבי, מעורפל, ונוטה לעוות את העבר עם כל שליפה. אנו חיים את חיינו כשאנו גוררים מאחורינו שובל של זיכרונות מקוטעים, רסיסי חוויות שמהם אנו טווים את סיפור חיינו. אך מה אם זה לא היה כך? מה אם כל יום, כל שיחה, כל ארוחה, היו מקוטלגים במוחכם בדיוק כפי שהתרחשו, זמינים לשליפה מיידית ומוחשית? דמיינו שאתם יכולים "להריץ אחורה" את חייכם ולחיות מחדש כל רגע נתון, לא כזיכרון עמום, אלא כחוויה חיה ורב-חושית. זו אינה פנטזיה, אלא מציאות יומיומית עבור קומץ אנשים בעולם, אנשים בעלי מצב נוירולוגי נדיר ומדהים המכונה היפרתימזיה אוטוביוגרפית. כעת, תיאור מקרה חדש ויוצא דופן של נערה צרפתייה בת 17, לא רק שופך אור על התופעה המסתורית הזו, אלא גם מאתגר את תפיסותינו לגבי הקשר בין עבר, הווה ועתיד.

הסיפור של הנערה, המכונה במחקר בראשי התיבות TL כדי להגן על פרטיותה, הוא הצצה נדירה אל תוך תודעה הפועלת אחרת. TL היא תלמידת תיכון מצליחה, אך מאחורי החזות הרגילה מסתתרת יכולת כמעט על-אנושית. מגיל צעיר, היא ידעה שהיא שונה. "כשהייתי בת שמונה", סיפרה לחוקרים, "וניסיתי להסביר שאני יכולה לבקר מחדש בעבר שלי, האשימו אותי שאני משקרת". החוויה גרמה לה לשמור את יכולתה בסוד במשך רוב חייה. אך מהי בדיוק היכולת הזו? חשוב להבין שלא מדובר סתם ב"זיכרון טוב". אנשים עם היפרתימזיה, שהתופעה שלהם תועדה לראשונה באופן מדעי רק ב-2006 על ידי צוותו של פרופ' ג'יימס מק'גאף (James McGaugh) מאוניברסיטת קליפורניה, אינם אלופי זיכרון הלומדים בעל פה רשימות ארוכות. יכולתם מתמקדת באופן בלעדי בזיכרון האוטוביוגרפי - סיפור חייהם האישי. כפי שמסביר מק'גאף, "רוב האנשים זוכרים חלקים משמעותיים מחייהם. אבל אנשים אלה זוכרים הכל. אם תזרוק תאריך אקראי, הם יגידו לך מה היה היום בשבוע, מה הם עשו באותו יום, ומה קרה בחדשות. הם חיים מחדש את היום הזה בראשם". זוהי חוויה אוטומטית, לא נשלטת, הצפה ועולה מאליה.

האופן שבו TL מארגנת את המאגר העצום הזה של זיכרונות הוא מדהים בפני עצמו. היא תיארה לחוקרים, בהובלת ולנטין מגנין (Valentin Magnin), כיצד היא מדמיינת את כל זיכרונותיה מאוחסנים בתוך "חדר זיכרון" גדול ולבן. בתוך החדר הזה, הכל מאורגן בקפידה בקטגוריות - חופשות, חיי משפחה, חברים. בובות פרווה "מתויגות" במידע מדויק ממי התקבלו, ותמונות ומסמכים מאוחסנים בתיקייה וירטואלית, שממנה ניתן "לשלוף" אותם ולבחון אותם בפרטי פרטים. כשהיא ניגשת לזיכרון, היא לא רק נזכרת בעובדות, היא מבצעת "מסע מנטלי בזמן". "אני יכולה לנסוע מנטלית אחורה בזמן כדי לחיות מחדש את האירוע", הסבירה. היא יכולה לחוות את הפרק מחדש, במלוא העוצמה הרגשית והחושית, ולבחון אותו מנקודת המבט המקורית שלה, או אפילו מנקודת מבט חיצונית, כמו צופה בסרט על חייה.

כדי לאמת את יכולותיה, החוקרים העבירו אותה סדרת מבחנים. הם לא יכלו, כמובן, לאשר כל פרט ופרט מעברה, אך הם יכלו להעריך את איכות הזיכרון. הם מצאו שהתיאורים שלה היו עשירים, מפורטים ועקביים באופן יוצא דופן, ונשאו את כל המאפיינים של חוויה מחודשת ואמיתית, ולא של ידיעה סמנטית בלבד. אך כאן המחקר לקח תפנית ייחודית. החוקרים לא הסתפקו בבחינת יכולתה לנסוע לעבר; הם החליטו לבדוק את הצד השני של המטבע - היכולת לנסוע לעתיד.

היכולת לדמיין את העתיד, המכונה "מסע בזמן מנטלי פרוספקטיבי", היא יכולת אנושית בסיסית. כולנו יכולים לדמיין מה נעשה מחר או בשנה הבאה. אך אצל TL, היכולת הזו הייתה חדה ומוחשית באותה מידה כמו זיכרונות העבר שלה. כשהתבקשה לדמיין אירועים עתידיים, היא תיארה אותם בפירוט ריאליסטי עוצר נשימה, ותיארה "תחושה עמוקה של קדם-חוויה, כאילו היא נזכרת בהם ולא ממציאה אותם". זו הייתה הפעם הראשונה שמחקר תיעד באופן מקיף מקרה של היפרתימזיה שבו היכולת יוצאת הדופן חלה באופן סימטרי על העבר והעתיד. המוח של TL אינו רק ארכיון מושלם של מה שהיה, הוא גם סימולטור מציאות רב-עוצמה של מה שעשוי להיות.

המקרה המיוחד הזה תומך במודלים נוירולוגיים מודרניים של זיכרון, כמו "המודל הדו-מערכתי" (Dual-systems model) שהוצע על ידי חוקרים כמו סרג'יו דלה סלה (Sergio Della Sala). על פי מודל זה, הזיכרון האוטוביוגרפי שלנו נשען על שיתוף פעולה בין שתי רשתות מוחיות עיקריות. הראשונה, הכוללת את ההיפוקמפוס והאונות המצחיות, אחראית על קידוד ושליפה מאומצת של עובדות ואירועים. השנייה, הממוקמת באזורים האחוריים והמרכזיים של המוח, אחראית על יצירת החוויה הסובייקטיבית, התמונה המרחבית-זמנית החיה של "להיות שם". אצל אנשים עם היפרתימזיה כמו TL, ייתכן שהקישוריות בין שתי המערכות הללו חזקה במיוחד, מה שמאפשר להן לעבוד בסינרגיה מושלמת וליצור חוויה סוחפת של מסע בזמן, ללא קשר לכיוון על ציר הזמן.

אך מאיפה נובעת היכולת הנדירה הזו? המחקר על TL מספק רמז מסקרן. מתברר שבמשפחתה ישנם מקרים נוספים של תכונות קוגניטיביות נדירות, כולל סינסתזיה - "ערבוב חושים" שבו גירוי אחד, כמו שמיעת צליל, מעורר חוויה חושית אחרת, כמו ראיית צבע - ושמיעה אבסולוטית. קיומן של יכולות ייחודיות אלו במשפחה אחת מרמז על בסיס גנטי משותף, אולי שינוי באופן שבו אזורים שונים במוח מתקשרים זה עם זה, מה שמוביל לעיבוד מידע עשיר ומקושר יותר. ייתכן שהמוח של TL פשוט "מתוכנת" ליצור ולשמר קשרים עשירים יותר בין זיכרונות, רגשות וחוויות, מה שהופך כל רגע לבלתי נשכח.

אך חיים עם זיכרון מושלם אינם פשוטים כלל. כפי שתיארה זאת ד"ר אורורה לה-פורט (Aurora LePort), שעבדה עם מק'גאף, "זו לא שאלה של זיכרון טוב יותר, זהו סוג שונה של זיכרון... זו חוויה אוטומטית, לא נשלטת. הזיכרונות פשוט עולים". עבור אנשים עם היפרתימזיה, העבר תמיד נוכח, ברקע, ולעיתים בחזית. אין להם את היכולת המבורכת לשכוח. כל עלבון, כל טעות, כל חוויה טראומטית, נשארים חדים ונגישים כאילו קרו אתמול. זהו עומס קוגניטיבי ורגשי עצום, ברכה וקללה השזורות זו בזו.

המקרה של TL הוא אבן דרך חשובה בחקר הזיכרון והתודעה. הוא מספק לנו מודל אנושי נדיר לבחינת האופן שבו המוח בונה את תחושת העצמי שלנו על ציר הזמן. הזיכרונות שלנו אינם רק תיעוד של העבר, הם חומרי הגלם שמהם אנו בונים את הציפיות, התקוות והפחדים שלנו מהעתיד. היכולת של TL לנסוע בצורה חלקה בין שני הקצוות של ציר הזמן שלה, מדגישה עד כמה שני התהליכים הללו - זיכרון העבר ודמיון העתיד - שלובים זה בזה באופן בלתי נפרד. הבנת המנגנונים המוחיים העומדים בבסיס יכולתה עשויה בעתיד לסייע לא רק בפענוח סודות הזיכרון, אלא גם בפיתוח טיפולים חדשניים לאנשים הסובלים מהפרעות הפוכות, כמו אמנזיה, דמנציה, או פוסט-טראומה, מצבים שבהם הקשר הבריא בין עבר, הווה ועתיד נשבר. סיפורה של הנערה שזוכרת הכל הוא, בסופו של דבר, סיפור על כולנו - על המכונה המופלאה והמסתורית ביותר ביקום, המוח האנושי, ועל האופן שבו הוא טווה את המציאות שלנו מחוטים של זמן וזיכרון.

מחקרים:

Autobiographical hypermnesia as a particular form of mental time travel

Mental Time Travel: A New Case of Autobiographical Hypermnesia