מחקר חדש מזהיר: הברד באירופה יהפוך לנדיר יותר, אך הרסני בהרבה
- גור זיו
- לפני 14 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
זה לא תסריט לסרט אסונות, אלא העתיד שחוזים מודלים אקלימיים חדשים לאירופה ולאגן הים התיכון. מחקר חדש חושף איך ההתחממות הגלובלית משנה את חוקי המשחק של מזג האוויר הקיצוני. האם ישראל הבאה בתור?
כשהשמים מחשיכים לפתע, הרוח נושבת באי-שקט, והטיפות הראשונות מתחלפות בפתאומיות באבנים לבנות, קשה להאמין שזו לא סצנה מסרט אפוקליפטי. אבל כך נראה ברד חמור באירופה - תופעה שכולנו רגילים לראות כנדירה יחסית, אך בעלת פוטנציאל הרס עצום. גגות מחוררים, כלי רכב מנופצים, כרמים ופרדסים שנהרסים באירוע אחד - זו המציאות שכבר עכשיו גובה מחיר של מיליארדי יורו מדי שנה. ועכשיו מתברר: השינויים האקלימיים עלולים לא להעלים את הברד, אלא להפוך אותו לאיום אקזוטי וממוקד יותר, כזה שיבוא דווקא בצורת סופות בסגנון טרופי באזור הים התיכון.
במחקר חדש שפורסם ב-Nature Communications, צוות חוקרים בראשות פרופ' ד״ר עבדאללה קהרמאן (Abdullah Kahraman) מאוניברסיטת ניוקאסל, יחד עם פרופ’ ליזי קנדון (Elizabeth Kendon), פרופ’ היילי פאוולר (Hayley Fowler) ועמיתיהם, הציגו תחזית מדאיגה ומורכבת לעתיד הברד החמור ביבשת. הם השתמשו במודלים אקלימיים מהמתקדמים ביותר - מודלים בקנה מידה של קילומטרים בודדים, המכונים Convection-Permitting Models (CPM) - שמסוגלים לייצג ישירות את תהליכי העננות והזרמים האנכיים היוצרים סופות ברד. בשונה ממודלים אקלימיים כלליים, שלרוב מחמיצים את הדקויות האלה, כאן מדובר בסימולציות ברזולוציה של 2.2 ק״מ, המכסות את כל אירופה לתקופות של עשורים שלמים.
המסקנה הראשית אולי נשמעת מעודדת במבט ראשון: תחת תרחיש פליטות גבוה, מספר האירועים של ברד חמור (אבנים בקוטר מעל 2 ס״מ) צפוי לרדת ברוב האזורים. הסיבה היא פשוטה - האטמוספרה המתחממת מעלה את גובה שכבת ההקפאה, כך שהברד נאלץ לעבור דרך עבה יותר של אוויר חם בדרכו לקרקע, ומרביתו נמס. גם המערכות הסינופטיות שיכולות לארגן סופות קונבקטיביות גדולות נחלשות, כך שפחות אירועי “תא-על” (Supercell) קלאסיים צפויים להתרחש.
אבל כאן מגיע ה”אבל” הגדול. אותם אירועים שכן יתרחשו עלולים להיות מסוכנים הרבה יותר. במחקר נמצא כי בים התיכון ובחלקים מדרום אירופה עלול להופיע סוג חדש יחסית של סופות – “warm-type thunderstorms”, או בתרגום חופשי: סופות חמות, בעלות פרופיל תרמודינמי דמוי-טרופי. בסופות אלו מתרחש שילוב נדיר: אוויר חם ולח במיוחד עולה בזרמים אנכיים עזים, ויחד עם תנאים מיקרופיזיקליים ייחודיים נוצרות אבני ברד גדולות במיוחד. למרות הדרך הארוכה שהן עוברות דרך שכבות חמות יחסית, חלקן מצליחות לשרוד ולהגיע לקרקע. המשמעות: פחות אירועים בשנה, אבל כאשר הם קורים - הם עלולים להביא ברד בקוטר חמישה סנטימטרים ואף יותר, מספיק כדי לרסק שמשות, לפצוע בני אדם ולגרום להרס עצום לחקלאות.
ד״ר קהרמאן הסביר בהודעה הרשמית של אוניברסיטת ניוקאסל: “הממצאים שלנו מצביעים על כך שהשפעות שינויי האקלים על סופות רעמים חמורות מורכבות יותר מכפי שסברנו, ומודלים ברזולוציה גבוהה יכולים לייצר תוצאות שונות משמעותית מהמחקר הקודם. החברה עלולה להזדקק להיערכות לאירועים פחות תכופים, אך מקומיים והרסניים יותר, בעתיד חם ב-5 מעלות”. הדברים האלה מתכתבים היטב עם החשש הרווח בקרב חוקרי אקלים - לא רק עלייה ממוצעת בטמפרטורה, אלא שינוי דרמטי באופי הקיצוניות עצמה.
פרופ’ ליזי קנדון הוסיפה באותו הקשר: “הממצאים הללו מאד מטרידים… עלינו להיות מוכנים לכך שסופות בסגנון טרופי יכו באירופה בעתיד, ויביאו עמן אבני ברד גדולות במיוחד”. ופרופ’ היילי פאוולר סיכמה: “סופות עתידיות באזור הים התיכון עלולות להביא ברד ענק, עם השלכות הרסניות”.
מה שהופך את הממצא הזה למשמעותי במיוחד הוא העובדה שעד כה מרבית המחקר על ברד חמור התמקד במרכז ודרום ארצות הברית - “סמטת הברד” הידועה (Hail Alley). שם כבר מתמודדים עם תעשיית ביטוח שלמה סביב פגיעות ברד, ומודלים רבים ניסו להשליך את הידע משם גם לאירופה. אלא שכעת מתברר, אירופה מציגה דינמיקה שונה. הים התיכון, עם האקלים הייחודי שלו, עשוי להפוך לחממה לסופות ברד מסוג חדש, שונות מהמודלים האמריקאיים המוכרים.
במאמר עצמו החוקרים משתמשים במדד הקרוי Severe Hail Potential (SHP) - פרוקסי תהליכי שמשלב שדות זרם-עולה באזור צמיחת הברד (Hail Growth Zone), כמות גרעיני הקרח (graupel), גזירת רוח ותנאים נוספים. המדד הזה מאפשר להם לאמוד לא רק כמה סופות יתרחשו, אלא גם את הפוטנציאל שלהן להפיק ברד גדול מאד. בהשוואה בין תקופת הבסיס (1998–2007) לתחזיות עתידיות (2041–2050 ו-2091–2100) בתרחיש פליטות גבוה, מתקבלת תמונה ברורה: ירידה מוכללת בברד חמור, לצד “כיסים” אזוריים של עלייה משמעותית בפוטנציאל לברד ענק - בעיקר איטליה, ספרד, יוון והבלקן.
מושג נוסף שחוזר במחקר הוא ה-Freezing Level או Wet-Bulb Zero Height - הגובה שבו הטמפרטורה יורדת אל מתחת לנקודת הקיפאון (או האפס הלח). גובה זה צפוי לעלות בכ-300 עד 600 מטרים בממוצע ברחבי היבשת, מה שמאריך את מסלול ההמסה של הברד. אך דווקא העלייה הזו מגדילה את יתרון הסופות החמות: כאשר הברד נוצר גבוה יותר אך מתפתח לאבנים גדולות מספיק, הן מצליחות לעבור דרך עמוד האוויר החם ולשרוד. התוצאה - ברד ענק שפוגע באזורים שלא חוו אותו בעבר.
כדי להבין את משמעות הממצאים, צריך לחשוב על הכלכלה והחברה האירופית. בשנים האחרונות כבר דווח על אירועי ברד בקוטר 12 ס״מ בצפון איטליה - הגדולים ביותר שנמדדו ביבשת. כל אירוע כזה גובה מחיר של מאות מיליוני יורו. חקלאים מאבדים יבולים שלמים, חברות ביטוח קורסות תחת נטל הפיצויים, וערים שלמות סופגות נזקים לרכוש הציבורי והפרטי. אם העתיד צופן פחות אירועים אך בעוצמה גבוהה בהרבה, הרי שהנזק המצטבר עלול להיות גדול יותר, גם אם הסטטיסטיקה תראה “ירידה” בכמות הסופות.
המסקנה של קהרמאן ועמיתיו אינה נוגעת רק למדעני אקלים. היא נוגעת גם למקבלי החלטות, לערים המתכננות את תשתיותיהן, לחקלאים ולחברות הביטוח. היערכות לעתיד כזה פירושה בנייה עמידה יותר, מערכות התרעה מוקדמות, ביטוחים מותאמים ותוכניות פיצוי. ובעיקר - הבנה שהעולם החם של המאה ה-21 לא רק מעלה את הממוצעים, אלא משנה את דפוסי הקיצון בצורה שקשה היה לחזות במודלים גסים יותר.
בסופו של דבר, ברד חמור באירופה אולי יהפוך לנדיר יותר, אבל כשיגיע - הוא יהיה אכזרי בהרבה. ייתכן שהשאלה לא תהיה כמה פעמים נראה את האבנים הלבנות נוחתות מהשמיים, אלא עד כמה נהיה מוכנים לרגע שבו הן יגיעו. וכמו שאמרה פרופ’ פאוולר: “סופות עתידיות באזור הים התיכון עלולות להביא ברד ענק, עם השלכות הרסניות”. זהו צליל פעמון אזהרה שאי אפשר להתעלם ממנו.
ומה לגבי ישראל? אף שהמחקר בוצע כולו באירופה, קשה להתעלם מהדמיון שבין מדינות אגן הים התיכון לצדו הדרומי - כולל ישראל. גם כאן מפלס ההקפאה עולה בשנים האחרונות, וגם כאן האקלים הופך חם ויבש יותר בממוצע. משמעות הדבר היא שאירועי ברד שכבר עכשיו נדירים יחסית אצלנו עלולים להפוך לנדירים עוד יותר, אך כאשר יתרחשו - הם עשויים להיות מקומיים אך עוצמתיים במיוחד. ברד בקוטר גדול, אפילו חד-פעמי, עלול להסב נזק חמור לחקלאות הישראלית הרגישה, לשטחים עירוניים ולתשתיות. חשוב להדגיש: בישראל לא נערכו עדיין סימולציות ברזולוציה גבוהה כמו באירופה, ולכן אי אפשר לקבוע תחזית ודאית. ובכל זאת, המנגנונים הפיזיקליים שזוהו במחקר - ובראשם סופות "חמות" בסגנון טרופי שמאפשרות לאבני ברד גדולות לשרוד - רלוונטיים גם לאזור שלנו. לכן יש מקום לדרוש מחקרי המשך מקומיים, שיבדקו האם ישראל צריכה להיערך לאותו עתיד: פחות ברד בממוצע, אבל יותר סיכוי לאירועי ברד חריגים ומשמעותיים.
המחקר:
תגובות